ליקוטי הלכות/חושן משפט/הלכות שותפים בקרקע - המשך

שותפים בקרקע ב

אות א

כופין השותפין זה את זה לעשות נגר ומנעל לחצר. כופין השותפין זה את זה לעשות לחי וקורה למבוי:

ע"פ מה דאיתא בדברי רבינו ז"ל במאמר המתחיל ימי חנוכה הם בחי' שעשוע עוה"ב (בלק"ת סי' ב) ע"ש קרוב לסוף המאמר איתא שם שע"י שממשיכין הקדושה של שבת לתוך ששת ימי החול עי"ז נתגלה בחי' אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כי בחול הם בחי' פעולות משתנות וכו' ובשבת נתגלה בחי' אחדות הפשוט ית' וע"י שממשיכין הקדושה והשמחה של שבת לתוך ששת ימי החול עי"ז מתגלה בחי' אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו'. וזאת הבחי' דהיינו התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות היא יקר מאד ואפי' בעיני הש"י יקר מאד בחי' זו כי כשמתגלה אחדות הפשוט למטה מתגלה גם למעלה אחדותו הפשוט ית' כ"ש אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל וכו' ע"ש ובשביל זה הלכה כרבים כי כשרבים מסכימים לדעה אחת זה בחינת התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וגם כדי שלא יתרבה מחלוקת וכו' ע"ש כ"ז היטב. וכל זה נעשה ע"י בחי' תורה הלכה שהם בחי' שעשוע עוה"ב שעי"ז מאיר ג' קוי האמת ברבוע הדיבור ונשלם הדיבור וכו' ועי"ז ממשיכין השמחה והקדושה של שבת לתוך ששת ימי החול ועי"ז מתגלה בחי' אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו' כנ"ל ע"ש:

אות ב

וזה בחי' שותפות. כי כששנים או שלשה וכיוצא מבני ישראל משתתפים יחד זה בחי' שנכללים יחד פעולות משתנות ועי"ז מתגלה גם למעלה בחי' אחדות הפשוט וכו' כנ"ל כי הכל תלוי בישראל למטה כנ"ל וע"כ הם יכולים לכפות זא"ז על כל תיקוני החצר כגון לעשות נגר ומנעל או לעשות לחי וקורה להתיר לטלטל בשבת כי החצר הוא רשות היחיד וצריך לשומרו ולעשות לו נגר ומנעול לשומרו מהזיקות הבאים מבחוץ מבני רשות הרבים. כי רשות היחיד הוא בחי' רשות יחידו של עולם וע"כ גבהו עשרה ורחבו ארבע כנגד ד' אותיות השם יקו"ק. ורשות הרבים הוא בחי' רשות דס"א וכו' כמבואר בתיקונים ובזוהר כ"פ. כי עיקר יניקת הסט"א היא מבחי' פעולות משתנות וע"כ הרשות הרבים שהוא בחי' פעולות משתנות משם יניקת הסט"א אבל רה"י היא בחי' רשות יחידו של עולם ושם אין להם שום יניקה וע"כ הבית והחצר וכיוצא שהם רשות היחיד הם מקומות משומרים מהיזק כי אין אחיזת החיצונים והס"א כ"א מבחי' פעולות משתנות שהיא בחי' רה"ר ומשם באים כל ההיזיקות. כי כל ההיזיקות שבעולם מכל הגניבות והגזילות כולם באים מן החיצונים והס"א כי כל הגנבים והגזלנים וכל המזיקים שבעולם כולם הם מסטרא דילהון שאחיזתם מבחי' פעולות משתנות מבחי' רה"ר וע"כ הבית והחצר וכיוצא שהם רה"י ואין שם אחיזתם כנ"ל צריכים לתקן להם נגר ומנעול לשומרם מהיזק כי צריכים לשמור את בחי' הרה"י ולעשות לו משמרת שלא יתאחזו בו החיצונים ח"ו ולא יקלקלו ח"ו את בחי' רה"י. כי בני רה"ר דהיינו הס"א והחיצונים הנאחזים ברה"ר שהוא בחי' פעולות משתנות שמשם אחיזתם הם חפצים ומצפים תמיד להתאחז ברה"י ח"ו. ע"כ צריך לעשות גדר ומחיצה לרה"י לתקנו ע"י נגר ומנעול כדי שלא יהי' להם שום אחיזה בו. וזה בחי' מחיצות של שבת שהם שלש מחיצות דאורייתא וחכמים תקנו לחי וקורה לרוח רביעית הפתוחה. כי בשבת קודש אסור לטלטל מרה"ר לרה"י או להיפך כי שבת היא בחי' התגלות אחדות הפשוט ואסור לעורר אז שום פעולה משונה ח"ו, כי שם אחיזת החיצונים בבחי' פעולות משתנות שהם ל"ט מלאכות שהם פעולות משונות ששם נאחז זוהמת הנחש כידוע וע"כ אסור בשבת להכניס ולהוציא מרה"ר לרה"י או להיפך כדי שלא לעורר פעולות משתנות ח"ו בשבת כי רה"ר הוא בחי' פעולות משתנות כנ"ל. כי בכל ששת ימי החול אז מבררין כל הדברים מאחיזת הס"א וזה בחי' הל"ט מלאכות של ימי החול שצריכין להמשיך עלהים גם בימי החול הקדושהשל שבת כדי לבררם מזוהמת הנחש כי כל ששת ימי המעשה הם בחי' בירורים שמבררים כל הדברים ע"י הל"ט מלאכות כשעושין אותם כראוי. וע"י שזוכין לקדש ימי החול כראוי דהיינו שממשיכין הקדושה של שבת לתוך ששת ימי החול עי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכנ"ל כי כשזוכין בימי החול להמשיך הקדושה של שבת עי"ז יש כח לברר כל העובדין דחול מאחיזת הסט"א ואזי כשמבררין אותם הם נכללםי כולם באחד הפשוט ית'. וזה בחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כי כולם נכללים באחד הפשוט ית' ע"י שממשיכין עליהם הקדושה של שבת שעי"ז מבררין אותם מן החיצונים ועי"ז נתגלה שכולם נמשכים מאתו ית' ונכללים כולם בשרשם באחד הפשוט ית', ונתגלה אחדות הפשוט מפעולות משתנות. וכ"ז נעשה בימי החול שאז יש בירורים וע"כ אז מטלטלין מרה"ר לרה"י ולהיפך כי זהו עובדין דחול להכניס ולהוציא מרשות לרשות לברר כל הדברים מבחי' פעולות משתנות להכניסם ברשות היחיד וכנ"ל, או שצריכין להוציא מרה"י לרה"ר כדי לברר עוד בירורים ברה"ר ואח"כ להכניס הכל אל הקדושה לבחי' רה"י וכל זד נעשה בחול ע,י שממשיכין הקדושה של שבת לתוך ימי החול שעי"ז נכללין הפעולות משתנות באחד הפשוט ית' ע"י שמבררין אותן מזוהמת הנחש וכנ"ל. אבל בשבת קודש היא שביתה לגמרי מכל המלאכות כי אז אין שום בירור כלל ואז נתגלה בחי' אחדות הפשוט ית' ע"י השביתה והנייחא מכל המלאכות כי עי"ז ע"י השביתה והניחא של שבת מכל המלאכות שהם פעולות משתנות עי"ז עולין כל הפעולות משתנות שנתבררו בימי החול ונכלין בקדושה בבחי' אחדות הפשוט המתגלה בשבת. כי מי שטרח בע,ש יאכל בשבת כשרז"ל כי בששת ימי החול צריכן לבברר כל הדברים ע"י שממשיכין הקדושה של שבת לימי החול כנ"ל ואזי בשבת ע"י קדושת היום ע"י השביתה והנייחא מכל המלאכות שהוא בחי' ביטול בחי' אחדות הפשוט ית' שהוא החיות של כל הדברים כי חיות כל הדברים מבחי' שבת שהוא בעצמו בחי' אחדות הפשוט ית' שמחיה את כולם כי שבת שמא דקוב"ה וע"כ בשבת קודש ע"י השביתה והנייחא מכל הפעולות משתנות שזהו חיותם כנ"ל עי"ז דייקא נכללים כולם בא' הפשוט ית' אבל אסור לעורר אז שום פעולה משונה ועובדין דחול שהוא ככופר בעיקר ח"ו כשרז,ל כל המחלל שבת כעובד ע"ז. כי עיקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות הוא ע"י השביתה של שבת דייקא שעי"ז נתגלה שכולם נמשכין מאחד הפשוט ית' כמבואר שם במאמר הנ"ל. וע"כ פתח התנא מסכת שבת יציאות השבת והתחיל בהוציאה איידי דחביבא לי' אקדמה ברישא, כי כל הל"ט מלאכות נכללים בהוצאה מרשות לרשות מרה"ר לרה"י או להיפך כי זה עיקר עובדין דחול כנ,ל, ובשבת אסור כי אז נכללין פעולות משתנות באחד הפשוט ע"י השביתה דייקא כנ"ל. כי כל הביררוים של ימי החול ע"י הל"ט מלאכות הם כולם בחי' ברור הפעולות משתנות כדי שיוכלו להכלל כביכול באחד הפשוט ית' בשבת קודש ע"י הקדושה של שבת וזה בחי' הוצאה מרשות הרבים שהיא פעולות משתנות לרשות היחיד כנ"ל. ובשבת אסורים כל המלאכות וכולם נכללים בבחי' הוצאה מרשות לרשות מרה"ר לרה"י מרשות דס"א לרשות הקדושה שזה עאסור בשבת כי בשבת אסור לברר ע"י עובדין דחול כי אז הואשביתה ונייחא ואז נכללים פעולות משתנות באחד הפשוט ע"י הבירור של ימי החול וע"י השביתה ממלאכה של שבת כי מי שטרח בע"ש יאכל בשבת כ"ש ששת ימים תעשה מלאכתך ויום השביעי שבת וכו':

אות ג

וזה בחי' ד' מחיצות של רה,י שהם ג' מחיצות דאוריי' וחכמים תקנו לחי' וקורה לרוח רביעית הפתוחה. כי ד' מחיצות של רה"י הם כנגד ד' אותיות השם ועיקר השם הוא בחי' ג' אותיות כי אות רביעית היא כפולה והוא בחי' אמונה כידוע והוא בחי' פתח בבחי' פתחו ל ישערי צדק כידוע ושם המחיצה פתוחה כדי שיוכלו כולם ליכנס אל הקדושה. כל מי שרוצה ליכנס לרשות יחודו של עולם ולהכלל בקדושה יכול ליכנס ע"י אמונה שהוא הפתח ליכנוס ולהתקרב אליו ית' וע"כ מחיצה רביעית פתוחה. אבל חכמים תקנו לחי וקורה משום היכר לבל יתקרב זר של א לחלל שבת קודש ע"י הפעולות משתנות שלא להוציא מרה"ר לרה"י. כי החכמים היינו תורה שבע"פ הם בחי' אמונה בחי' שבת והם צריכים לשמור את האמונה לבל יתקרב זר כי א"א לכנוס מרה"ר לרה,י כ"א בע"ש בששת ימי החול ע"י הקדושה של שבת שממשיכין בימי החול כנ"ל אבל בשבת אסור להכניסשום פעולה משונה מרה"ר לרה"י כי מחלליה מות יומת מאן דעייל זר בחלל דילה וכנ"ל. וע"כ החכמים דייקא שהם בחי' תורה שבע"פ בחי' אמונה הם דייקא איתקנו היכרא לרוח רביעית לבל יתקרב זר כי אם מי שטרח בע"ש וכו' וכנ"ל. וזשארז"ל (שבת קמ"ט ע"א) רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק בע,ש, כי בע"ש דייקא זאז צריכים להכניס ולהוציא מרה"ר לרה"י כי אז דייקא יכולים לברר כל הפעולות משתנות ע"י הקדושה של שבת שממשיכין בימי החול ולהכניס הכל לרה"י כנ"ל. אבל בשבת היא שביתה ונייחא וכו' וכנ"ל וע"כ צריכים היכר לבל יתקרב זר:

אות ד

וזה בחי' עירובי חצירות ושיתופי מבואות שאסרו חכמים אפילו בחצר ומבוי עצמו לטלטל כ"א ע"י עירוב ושיתוף כי בשבת אסור לעורר שום פעולה משונה וכנ"ל וע"כ אפילו בני החצר והמבוי מאחר שהם רבים והם בחי' פעולות משתנות ע"כ אסרו עליהם לטלטל כ"א ע"י עירוב ושיתוף בפת וכו'. כי עיקר העירוב והשיתוף הוא ע"י הלחם שעי"ז נכללין פעולות משתנות באחד הפשוט ית' כי על הלחם יחיה האדם וחיות האדם הוא חיבור הגוף והנפש כי הנפש מחי' הגוף, והנפש הוא בחי' חלק אלוקי ממעל בחי' אחדות הפשוט ית' והגוף הוא בחי' פעולות משתנות וע"י המאכל מתקשרים יחד הגוף והנפש בחי' פעולות משתנות שנכללים באחד הפשוט. וע"כ צריכים לאכול בכונה זו בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו שעיקר האכילה צריכה להיות בשביל הנפש דייקא דהיינו כדי שיתגלה אחדות הפשות ית'. והגוף הוא בחי' פעולות חיות האדם. כי באמת חיות האדם הוא דבר נפלא שמקשר רוחני בגשמי כמו שפירשו חז"ל על ומפליא לעשות שקושר דבר רוחני בגשמי היינו בחי' התגלות אחדות הפשוט שהוא עיקר החיות בחי' הנפש כנ"ל מתוך פעולות משתנות שהיא הגוף שכלול מכמה פעולות משונות מד' יסודות וכיוצא. ובשביל זה צריכה להיות עיקר אכילת האדם כדי שיתגלה בחי' אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכנ"ל. כי כשאוכל ח"ו בשביל הנאמ הגוף אז ח"ו מתגבר הגוף על הנפש ואזי מתגברים ח"ו פעולות משתנות שבהם נאחזים הסט"א ונתעלם ח"ו בחי' התגלות אחדות הפשוט בבחי' פן תאכל ושבעת וכו' ושכחת את ה' וכו' ואכילה כזו היא בחי' אכילת עץ הדעת טו"ר שנאמר בו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. כי עיקר אחיזת טו"R היא מבחי' פעולות משתנות כנ"ל וזה בחי' מיתה. כי עיקר החיות ע"י התגלות אחדות הפשוט שהוא חי החיים, אבל כשמתגברים פעולות משתנות ואין מתגלה בח'י אחדות הפשוט ח"ו הוא בחי' מיתה ח"ו וע"כ צריכים לברך על כל דבר כדי שיוכלל המאכל באחד הפשוט ית' ע"י הברכה כדי שיתגלה ע"י המאכל הזה שהוא חיות האדם, בחי' אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכנ"ל. וזה בחי' אכילת שבת כי ע"י הקדושה של שבת מתגלה אחדות הפשוט ית' מתוך פעולות משתנות כנ"ל ע"כ אז מצוה גדולה לאכול ועיקר כבוד שבת היא האכילה. כי ע"י אכילת שבת קודש שהיא אכילה דקדושה בחי' אז תתענג על ה' עי"ז מתגלה בחי' אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כנ"ל. וע"כ צריכים לאכול תמיד אפילו בימי החול לכבוד שבת כשארז"ל כי עיקר התגלות אחדות הפשוט וכו' הוא ע"י שממשיכין הקדושה של שבת לתוך ימי החול כנ"ל. וע"כ צריכים לאכול בימי החול לכבוד שבת כי ע"י האכילה דייקא מתגלה בחי' אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כי האכילה היא חיות האדם, קישור הנפש והגוף וכו' כנ"ל:

אות ה

וזה בחי' לחמי תודה כי ע"י תודה הלכה מתגלה בחי' אחדות הפשוט וכו' וע"כ מביאין עם התודה לחם כי הלחם מרמז על בחי' זו, בחי' התגלות אחדות הפשוט וכו' כנ"ל וע"כ מביאין עם התודה לחם חמץ ומצה. כי מצה הוא בחי' מוחין דגדלות בחי' שם יקו"ק ב"ה כמובא שזהו בחי' התגלות אחדותו הפשוט ית'. וחמץ הוא מוחין דקטנות בחי' דינים בחינת מחלוקת בחינת פעולות משתנות. וע"כ בפסח שאי היה תחילת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים תחילת התגלות אלקותו ית' ע"כ צריכין לאכול רק מצה שהוא בחי' התגלות אחדות הפשוט ית' ואסור לאכול חמץ כלל כדי לשדד המערכות שהם בחי' פעולות משתנות וע"כ אסור לאכול חמץ אז כדי שלא יתגבר ח"ו פעולות משתנות כי צריכים להכניע אז בחי' פעולות משתנות שזהו בחי' שידוד המערכות רק לגלות אחדותו הפשוט ית' שזהו ע"י בח'ימצה כנ"ל. אבל אח"כ אחר שכבר נתגלה אחדות הפשוט ית' בפסח ביציאת מצרים אזי יכולים לאכול חמץ כי אז כבר הי' שידוד המערכות ונכנעו אח יזת הסט"א שנאחזים בפעולות משתנות ואז יכולים לגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות. וע"כ בשבועות מביאים שתי הלחם מחמץ. וזהו בחי' לחמי תודה שהי' בהם חמץ ומצה כי ע"י תודה נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כנ"ל וזהו בחי' לחמי תודה חמץ ומצה כנ"ל. כי ע"י הלחם בחי' אכילה שהוא חיות האדם מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כנ"ל. וזהו בחי' עירובי חצירות בפת כי ע"י פת של שבת שהוא בחי' אכילה דקדושה כנ"ל עי"ז מתגלה בחי' אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וע"כ עי"ז נתערבים ונשתתפים יחד כל בני החצר שהם בחי' פעולות משונות ונכללים יחד ע"י הפת של שבת שעי"ז נכללים פעולות משונות באחד הפשוט כנ"ל בבחי' אז תתענג על ה'. וזה בחי' המן שהי' משתנה לכמה טעמים כשרז"ל, זה בחי' אכילה של שבת שהיא בחי' לחם משונה בחי' מן בחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כי בהמן נתגלה בחי' זו כי דבר אחד היה משתנה לכמה טעמים שזהו בחי' פעולות משונות שנמשכין מאחד הפשוט וכו' כנ,ל. נמצא שע"י המן נתגלה בחי' אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות, וזהו בחי' אכילת שבת אכילה דקדושהשהיא בחי' מן וכנ"ל. וזהו עירובי חצירות בפת כדי להתיר הטלטול כי נכללים יחד ע"י הפת וכו' וכנ"ל וזהו שארז"ל לא ניתנהתורה אלא לאוכלי המן כי כלל כל התורהכולה הוא בשביל לגלות אחדות הפשוט ית' וזה א"א כ"א כשזוכין לאכול בבחי' אכילת מן דהיינו שתהי' האכילה בשביל התגברות הנפש כדי שיתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזהו בחי' מן שהי' מין אחד משתנה לכמה טעמים וכו' כנ"ל:

אות ו

וע"כ השותפין בחצר כופין זה את זה על כל תקוני החצר כי השותפן בחצר זה בחי' פעולות משתנות ששנכללין ביחד' וע"כ מוכרחים להסכים יחד על כל תיקוני החצר כדי שיהיה נשמר החצר שהוא רה"י בחי' רשות יחידו של עולם שלא יגיע לו היזק ח"ו מרה"ר מהס"א שנאחזת מבחי' פעולות משתנות כשאין נכללים ח"ו באחדות הפשוט כנ"ל ע"כ הם צריכים להסכים יחד על כל תיקוני החצר כדי שיהי' נכללים יחד כדי שיתגלה בחי' אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזה יקר מאד בעיני השי"ת וע"כ הזכירו בפירוש שכופין זה את זה לעשות לחי וקורה כדי לתקן הרה"י לשבת כדי שיוכללו יחד ברשות היחיד בבחי' שבת, בחי' פעולות משתנות שנכללין באחד הפשוט ית' והבן כל זה. בילא"ו:

הלכה ג' בה' נזקי שכנים הלכה ג' אות ח'

שותפים בקרקע ד

אות א

חצר השותפין שיש בה דין חלוקה וכו' יש לכ"א מהם לכוף את חבירו לבנות הכותל באמצע כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו אפי' וכו'. ודינים אלו נובעים מהמשנה ריש ב"ב וז"ל המשנה. השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר, בונין את הכותל באמצע. גויל זה נותן שלשה טפחים וזה וכו' עד בלבנין זה נותן טפח ומחצה וזה וכו':

וידוע שבכל דיבור ודיבור של כל בעלי התלמוד יש בהם רזין עילאין וכ"ש בזוה"ק. דהא מארי מתניתין כל תלמודא דילהון על רזין עילאין סדרו להון ובפרט בלשון המשניות בעצמן שחיברו רבינו הק' ברוה"ק גבוה ונורא מאד כי הם עצם התורה שבע"פ אשר אורכה מארץ מדה וכו'. וכל מעיין יראה בעיניו ברוב המשניות שהלשון אינו מיושב כלל בשלימות ע"פ פשוטו אפילו לאחר כל התירוצים שמיישבין בעלי הש"ס כי האם הי' מהנמנע לרבינו הק' לחבר המשניות בלשון בורר וקל שלא נצטרך לתרץ ולשבר ולחסר ולהוסיף ולהפך בדבריו הק'. אך בוודאי דברים בגו כי כפלים לתושיה ולא היה אפשר לבאר ולהמיש בזה העולם כל דיני ומשפטי התורה הק' כ"א בענין זה דייקא שבו מרומז כל חילוקי הידינם למעשה ובו נעלם ונסתר כל שרשי הדינים וטעמם ע"פ סוד הנסתר והנעלם. מכ"ש בכל דיבור ודיבור של המקרא שבכל ספרי תנ"כ שבוודאי כולם מלאים סודות נוראות ונשגבות שא"א לתפוס במוח. אבל על פי פשוטו אין להם קשר וחיבור וסדר כלל ע"פ דרכי המליצה והם מלאים פליאות ותמיהות נשגבות ואע"פ שארז"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו היינו שבוודאי כוונות בפשיטות אמת. אבל מה שאמר בל' זה שמלא קושיות ותמיהות זה א"א לתרץ בשלימות בשום אופן כ"א ע"י סודות הנשגבות הנסתרות ונעלמות בהם בכל דיבור ובכל פסוק ובכל אות ונקודה וכו'. ואין צורך לבאר כל זה וגם כי אין כאן מקומו אך הוכרחתי לצאת מן הענין לדבר קצת מחמת כי אש תוקד בקרבי מעוצם הצרות שנתפשטו עכשיו ע"י פריצי בני ישראל שהם כתות האפיקורסים המצויים עכשיו ביותר שהם חותרים לפרש המקרא רק ע"פ פשוטו ע"פ דרכי המליצה והבל יפצה פיהם ואם לשונם תימק בפיהם מריבוי דבריהם של ה בל לא יוכלו להכניס בלב בעל שכל אמת שהמקרא מתפרש בלימות ע"פ דרכי המליצה וכי יעלה על הדעת שמשרע"ה שהי' ראש לכל הנביאים ולכל בעלי מליצה של אמת כאשר הם בעצמם מוכרחים להודות ע"ז ומשבחים ומפארים מאד מאד המליצה הקודשה של משה רבינו, כתב על פי דרכי המליצה ח"ו בהתורה הק' ששת ימים תאכל מצות. וסותר דברי עצמו שכתב כ"פ שבעת ימים תאכל מצות וכן ובשלת ואכלת והלא כתיב אל תאכלו ממנו נא ו בשל מבושל כ"א צלי אש וכו'. וכן הרבה וכן בהסיפורים למה לו להאריך לחזור ולספר באריכות כזה כל דברי אליעזר עבד אברהם מה שכבר מבואר בפרשה היטב וכן בהרבה מקומות מאריך הרבה ובכמה מקומות מקצר מאד. וכל מקרא ומקרא מלא פליאות נשגבות אשר א"א בשום אופן לתרצם בשלימות ע"פ פשוטו כ"א ע"פ י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שדרשו בהם רז"ל בתלמוד. ולהאמין שיש בהם סודות נוראות ונשגבות בכל תיבה ובכל אות והיה מוכרח ע"פ סוד לכתוב ששת ימים תאכל מצות ולסמוך על רז"ל שמסר להם לדרוש בזה מדה מי"ג מדות שהוא דבר שהיה בכלל, וכן בכל התורה כולה. וכל זה מבואר ומיוסד בלב כל אחד מישראל באמונה שלימה כי כל קיום התורה תלויה בזה. אך הכתוב הרעים הנ"ל רוצים להפוך הקערה על פיה ח"ו. וכבר הטעו כמה נערי בני ישראל בהבליהם השי"ת יציל השאר מהם ומהמונם ומהמהם ע"כ לא יכולתי להתאפק מלדבר כאן בזה קצת ועוד נתבאר במ"א בעזרה"י:

אות ב

והנה המשנה הזאת תמיהא מאד כי למה האריך כ"כ ותפס ד' דברים אלו גויל גזית כפיסין לבינים. ולבאר כמה נותן כ"א על המחיצה מאחר שעיקר תמצית הדין הוא שהכל כמנהג המדינה ואפי' אם נהגו בהוצין וקנים די בזה כמבואר בגמ' ובש"ע וע"כ באמת בש"ע לא כתב כ"א בקיצור (בסי' ק"ז ס"ד) רוחב כותל זה כמנהג המדינה שנוהגים השותפים לבנות שחולקים ביניהם ואפילו נהגו לעשות מחיצה בינהם בקנים והוצין ובלבד שלא יהיה בה אויר שיסתכל ויראה א' את חבירו. וא"כ התנא שדרכו לקצר כשרז"ל תנא א"צ לפרש דבריו וכו' מדוע ביאר כאן ביותר גויל וגזית וכו' מאחר שהכל תלוי במנהג כמו שסיים שם בעצמו הכל כמנהג המדינה. אך יש לרמז בזה סוד שורש הדין שצריכין לעשות מחיצה ביניהם להנצל מהיזק ראיה:

ע"פ מ"ש רבינו ז"ל בהתורה תקעו תוכחה (בלק"ת סי' ח') ע"ש כל התורה מתחילתה עד סופה. והכלל היוצא משם בקיצור לעניננו הוא, כי א"א להוכיח את ישראל כ"א ע"י קולו של משה שהוא בחי' שיר של חסד שיתער לעתיד כו' שיחדש את עולמו בבחי' עולם חסד יבנה שעי"ז העוונות נתהפכין לזכיות ולא די שאין נתעורר הריח רע של העוונות אף גם נתוסף עי"ז ריח טוב בבחי' נרדי נתן ריחו עזב לא נאמר אלא נתן וכו' ולזה זוכין על ידי התפילה בבחי' דין של הבעל כח שעי"ז מוציא מהס"א כל החיות שבלע המקדושה אף גם עצמות חיותו וכו'. וזה בחי' ויעמוד פנחס ויפלל כשהי' מעשה זמרי, כי כשהסטרא אחרא יונקת מהרחמנות כו'. וזה בחי' תאוות ניאוף שהוא קלקול המוח ע"י כעס ודין, כיט המוח היא מחיצה פרוסה בפני תאות ניואף. כי יש ג' מוחין שהם ג' מחיצות פרוסות בפני זאת התאוה אבל כשנתקלקל המוח ע"י כעס ושנאה בחי' דין אז מתגבר ח"ו תאוות ניאוף ואז צריכין התפילה בחי' דין הנ"ל ועי"ז נעשין גרים וכו' ונתרבה כבודו יתב' ועי"זנמשך ונתפשט נבואה שהיא בירור המדמה שעי"ז עיקר האמונה וכו'. וע"כ צריכין להשתדל מאד ולבקש מאד מאד מהש,י בכל יום ויום שיזכה להתקרב לצדיק אמתי שיש לו בחי' רוה"ק באמת כדי שיזכה לאמונה שלימה שהיא כל היהדות שעיקרה תלויה בהצדיק האמת. כי כל צדיק אמת אפילו עכשיו יש לו איזה בחי' רוה"ק בחי' רוח נבואה שעי"ז בירור המדמה שעי"ז עיקר קיום האמונה הקדושה בחי' אמונת חידוש העולם שזה בחי' קבלת התורה ע"י משה רבינו שהי' ראש לנביאים שאז זכינו לאמונת חידוש העולם כיכל העולם הי' תלוי עד ששה בסיון שבו ניתנה התורה. היינו שאמונת חידוש העולם היה תלוי עד קבלת התורה כי א"א לזכות לאמונה שלימה שהוא אמונת חידוש העולם שהוא עיקר האמונה. כ"א ע"י התורה שהיא כלל הנבואה וכו' כנ"ל. וכן צריכין בכל דור ודור להתקרב להצדיקהאמת שיש לו בחי' רוה"ק רוח נובאה כי עיקר שלימות וקיום האמונה על ידו כנ"ל וע"י אמונה זוכין לחידוש העולם שלעתיד בחי' עולם חסד יבנה ואז יתעורר השיר של נפלאות בחי' השיר של חסד הנ"ל שהוא קול של המוכיח ההגון שמוכיח בבחי' קולו של משה שעי"ז העוונות נתהפכין לזכיות מגודל החסד בבחי' נרדי נתן ריחו וכו' כנ"ל:

אות ג

וזה בחי' המחיצה הנ"ל המבוארת במשנה שצריכין לעשות בשביל לשמור מהיזק ראיה. כי עיקר היזק ראי' נמשך מרע עין היינו מפגם תאוות ניאוף שתלויה בעינים שמשם עיקר פגם העינים ומשם אחיזת הרע עין להזיק בראייתו כשרז"ל על בלעם שהי' רע עין ובכל מה שאסתכל אתלטייא וזה מחמת שהי' שטוף בזימה מאד כ"ש ההסכן הסכנת כשדרז"ל. וע"כ כשצריכין לעשות מחיצה ע"פ דת תוה"ק להנצל מרע עין שמשם נמשך כל היזק ראיה, צריכן להמשיך תיקון המחיצה משרשה דהיינו מבחי' תיטקון תאוות ניאוף שהוא ע"י מחיצות המוחין שהם ג' מחיצות פרוסות בפני זאת התאוה כנ"ל, ומשם צריכין להמשיך בחי' תיקון המחיצה הנ"ל שהיא שמירה מרע עין מהיזק ראיה. כי עיקר התקון על ידי מחיצות המוחין ששומרים מתאות ניאוף שהוא פגם העינים וכנ,ל. ותיקון תאות ניאוף הוא ע"י התפלה בבחי' דין הנ"ל. שעי"ז כל הבחי' המבוארים שם נתתקן הכל. כי זוכין לבחי' נבואה שהוא בחי' התורה שעי"ז עיקר האמונה שעי"ז חידוש העולם שלעתיד בחי' עולם חסד יבנה שעי"ז זוכין לקול תוכחה של המוכיח הראוי שעי"ז נעונות נתהפכין לזכיות וכו' כנ"ל. ואז חוזר ונתתקן כל הפגמים והקלקולים שהי' בתחלה שהם פגם התפילה ופגם תאוות ניאוף וכו'. כי עכשיו נתתקן הכל ע"י קול המוכיח הנ"ל שנמשך מבחי' התפילה בבחי' דין הנ"ל שמשם כל התיקונים המבוארים שם עד שנתתקן הכל. כי עכשיו זוכין לחסד גדול שכל העולם נבנה רק ע"י חסד בבחי' עולם חסד יבנה עד שלא יתקלקל עוד החסד והרחמנות לעולם בבחי' ובחסד עולם רחמתיך, חסד עולם דייקא שיהי' החסד לעולם ולא תוכל עוד הסט"א לינק ממנו לקלקלו שיהי' נאחז בו הדין ח"ו כי אז יהי' החסד לעולם בבחי' ובחסד עולם כנ"ל בחי' "וחסדי מאתך לא ימוש" (ישעיהו נ"ד, י'). וכשלא יתקלקל עוד החסד ע"י הסט"א כנ"ל ממילא יתתקנו כל הפגמים הנ"ל שעיקרם פגם תאוות ניאוף שהכל בא מאחזית הדיטן ע"י פגם החסד והרחמים כמבואר שם. כי עתה יהיה בנין העולם מחדש ע"י חסד עולם שלא יתקלקל ולא ימוש לעולם כנ"ל. וע"כ אלו השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר וזה מחמת שנתקלקל השלום שביניהם שהוא בחי' אהבה וחסד עד שצריכין לחלוק כי בוודאי אם הי' אהבה ושלום ביניהם כתיקונו ולא היו מקפידין זה על זה ולא היו עין כל א' צרה בחבירו, כראוי להיות בין כל ישראל חבירים שהם אחים ורעים זה לזה בוודאי לא היו צריכין לחלוק ולעשות מחיצה אך מה שבאו לזה שצריכין לחלוק זה נמשך מקלקול האהבה והשלום שהוא בחי' חסד ורחמנות כי נאחז בהם אחיזת הדין שהוא בחי' כעס ושנאה ומחלוקת ואז כשבאין לחלוק צריכין לעשות מחיצה משום היזק ראיה שאחיזתו מבחי' דין ומחלוקות וכעס כנ"ל. והמצחיצה היא בחי' תיקון להזיק ראיה שבא מפגם הדין והכעס והמחלוקת שמשם אחיזת תאוות ניאוף שמשם עיקר ההיזק ראיה כנ"ל. וע"כ מרחר שצריכין לתקן זה הפגם צריכין להמשיך התיקון מבחי' כל התיקונים הנ"ל הנמשכין על ידי התפילה בבחי' דין שעי"ז נתתקנין כל התיקונים הנ"ל עד שנתתקן פגם תאוות ניאוף שהוא העיקר. שעי"ז נתבטל היזק ראיה. וע"כ צריכין להמשיך תיקון בנין המחיצה הנ"ל מבחי' בנין העולם מחדש בי' עולם חסד יבנה שנמשך מכל התיקונים הנ"ל שעי"ז נתתקן הכל וניצולין מהיזק ראיה שבא ע"י תאות ניאוף כנ"ל:

אות ד

וזה רמז התנא במשנה השותפין שרצו לעשות מחיצה בחמר וזה במחמת שרצו לחלוק ע"י כפי זה לזה או ברצונם כדמפרש בגמ'. וזה מחמת קילקול הרחמנות והשלום כנ"ל ואז צריכין להמשיך בנין המחיצה להציל מהיזק ראיה מבחי' התיקונים הנ"ל כנ"ל. וזהו בונין את הכולתל באמצע, מקום שנהגו לבנות גויל גזי תכפיסין לבנים בונין וכו' גויל גזית כפיסין לבנים מרמז על תקונים הנ"ל שעל ידם נבנה העולם מחדש שעי"ז נתתקן הכל שמשם ממשיכין תיקון המחיצה לבטל היזק ראיה שנמשך מרע עין מפגם תאוות ניאוף וכנ"ל. כיעיקר בנין העולם מחדש בבחי' חסד בחי' עולם חסד יבנה הוא ע"י הצדיק המאת שזוכה לבחי' רוח נבואה שהוא התורה שעי"ז נתתקן האמונה שעי"ז נמשך בחי' חידוש העולם של עתיד וכו' וזהו בחי' גויל גזית וכו'. גויל זה בחי' התורה בחי' רוח נבואה בחי' אין כותבין ס,ת אלא על הגויל. גזית זה בחי' הצדיקי אמת שממשיכין בכל דור חידושי תורה בחי' רוח נבואה וכו' כנ"ל. וזה בחי' גזית בחי' כלליות הצדיקי אמת שמהם התורה יוצאה לישראל שעליהם נאמר לאתסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל מן המקום ההוא וכו' שהם בחי' סנהדרי גדולה שהיו יושבין בלשכת הגזית שמהם התורה יוצאה כי עליהם נאמר מקרא זה לא תסור וכו'. וכן בכל דור ודור עיקר האמונה שהוא עיקר קבלת התורה צריכין לקבל מהצדיקי אמת שזוכין לבחי' רוח נבואה רוה"ק, שהם ממשיכין התורה לישראל בכל דור וכנ"ל. וזהו בחי' גזית בחי' סנהדרין שהם בחי'כלליות הצדיקים שהיו יושבין בלשכת הגזית, ועי"ז זןוכין לבנין העולם מחדש בחי' חידוש העולם שלעתיד שעי"ז זוכין לקול תוכחה דקדושה הנ"ל. וזה בחי' כפיסין זה בחי' תוכחה ומוסר דקדושה של המוכיח הראוי בחי' כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה (חבקוק ב') שזה עיקר התוכחה והמוסר שצריך האדם לזכור א"ע כל ימי חייו שעתיד ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה ואז רהיטין ואבני ביתו מעידין בו בשעת הדין שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ וכ'ו כשדרז"ל וע"כ רהיטי' ואבני ביתו דייקא מעידין בו. ולכאורה תמוה וא"כ אם אחד עבר עבירה ח"ו בחוץ או בשדה שאין בו מחיצות מי מיעד בו אך באמת עיקר העדות הם בחי' מחיצות הבית בגשמיות ורוחניות כי כל העבירות והתאוות באים ע"י פגם העינים על שהלך אחר עיניו כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו' ועיקר הוא תאוות ניאוף שהוא עקרא דיצרא בישא שעיקרה ע"י ראיית העינים בגשמיות והעיקר ע"י ראיית עיני המחשבה ע"י שמניח מחשבתו לצאת להרהר ולהסתכל במחשבתו במה שמהרהר ח"ו כי בכל מה שהאדם מעיין במחשבתו לטוב או להיפך נקרא ראיה כי עינים ע"שד ההכמה נאמר. וצריך האדם לחוס על נפשו לשמור עיינו בגשמיות ורוחניות שלא יסתכל ח"ו בשום דבר המביא לידי הרהור ובמה שמוכרח לראות בעיניו צריך ליזהר מאד שלא יניח עיני מחשבתו להסתכל ולעיין בזה ח"ו עד שיבא לידי הרהור ח"ו רק צריכין תיכף לפרוס מחי צות המוחין כנגד התאווה הזאת כי המוחין הם מחיצות פרוסות בפני זאת התאוה, כי כל ההרהורים של תאוה הזאת באים רק מהרוח שטות אבל עצם המוחין האמתיים הם בהיפך מזאת התאוה. והבחירה ביד האדם לתפוס מחשבתו ולפרוס מחיצות המוחין לחשוב בדבר אחר ולהנצל מתאוה זאת כי מה שנדמה ל'קצת בני אדם שהם כאילו אנוסים ומוכרחים בהרהורים שלהם זהו רק מחמת שאינם תופסין מחשבתם בידם להטותה למחשבה אחרת. ובוודאי כל זמן שמניח מחשבתו ח"ו לשוטט בזה חלילה בוודאי כמעט אין בידו אבל החכם עיניו בראשו לתפוס מחשבתו מיד כשעולה עליו איזה הרהור לתפוס המחשבה ולהטותה למחשבה אחרת לחשוב בתורה או מו"מ ולפעמים צריכין לשוח במילי דעלמא כדי לפקח דעתו. והכל לפי ה עת והזמן. והעיקר ליזהר מאד מאד לתפוס מחשבתו בידו כי המחשבה ביד האדם כמבואר בלק"ת (סי' נ"ג) ומבואר שם שאפילו אם ח"ו נתעה מחשבתו ויצאה לחוץ כמו שיצאה אעפ"כ יש בידו לתופסה. כמו שתופסין סוס באפסר ומטין אותו בע"כ לדרך הישר ע"ש נמצא שעיקר השמירה מתאות ניאוף שהם כלל העוונות ח"ו הוא ע"י מחיצות המוחין כנ"ל וע"כ ארז"ל קורותיו ואבני ביתו דייקא מעידין עליו בשעת הדין שהם בחי' המחיצות של האדם היינו על שלא שמר א"ע לבלי לפרוץ מחיצות המוחין שעי"ז בא לעונות שלו ח"ו וע"כ הקירות ואבני הבית שהם בחי' המחיצות הם דייקא מעידין. גם המחיצות של בית האדם בגשמיות הכל ברא השי"ת בשביל שמירה כי השי"ת ברא כמה מיני מחיצות להאדם לפני עיניו כדי שיוכל לשמור עיניו מראות ברע ח"ו. כי ברא על העין שתי מחיצות לכסות עליה שהם ריסי ועפעפי העינים (כמו שפרש"י ע"פ שמרני כאישון בת עין) וכן ברא מחיצות הבתים בהם צריך האדם להיות נסתר ברוב העיתים כדי להשמר מהיזק ראיית עינים שבחוץ ועיקר השמירה על כל השמירות הוא מחיצות המוחין כנ"ל כי אפילו כשיושב בבית צריך להזהר שלא לפגום מחיצות המוחין ח"ו שלא יבא לידי הרהור ח"ו. ואז כששמור מחיצות המוחין אז אפי' כשמוכרח לצאת לשוק יהי' נשמר ג"כ ע"י מחיצות המוחין שהם מחיצות פרוסות בפני תאוה זאת כנ"ל. ומי שפגם באיזה עון ח"ו שבא ע"י פגם העינים שהוא ע"י פגם המחיצות הנ"ל ע"כ קורותיו ואבני ביתו דייקא שהם בחי' מחיצות הם מעידין בו על שפגם בהם ופרץ גדרי המחיצות ח"ו וע"כ התורה מתחלת בבית כ"ש בראשית ברא וגם בראשית הוא אותיות ראש בית כ"ש בתי"ז כי עיקר קיום התורה הוא ע"י בחי' מחיצות הבית שהם בחי' מחיצות המוחין הנ"ל בח'י בחכמה יבנה בית וע"כ בראשית הוא בחי' טנת"א בחי' תלת גוונין דעינא ובית עין כ"ש במ"א (בהתורה להמשיך השגחה בסי' י"ג). כי עיקר קיום התורה ע"י שמירת העינים ע"י המחיצות שהם בחי' בית כנ"ל. וע"כ הצדיקים ששמרו היטב מחיצות מוחם הקדוש וזוכין להמשיך תיקון המוחין לכל ישראל שהם בחי' תיקון המחיצות פרוסות כנ"ל. ע "כ הם נקראים גודרי גדר ועומדים בפרץ כי זה עיקר התיקון לתקן פרצות מחיצות המוחין ולגדור גדר לשמור גדרי ומחיצות המוחין של ישראל מעתה שלא יופגמו עוד. ועיקר התיקון נמשך ע"י הצדיקים שיש להם בחי' רוח נבואה רוה"קכנ"ל. ולהיפך ע"י מפורסמים של שקר שהם בחי' נביאי השקר על ידם נתקלקל המדמה ונתקלקל האמונה ונתקלקלין ח"ו כל הבחי' הנל ואז ממילא מתקלקלין מחיצות המוחין וכנ"ל. וזה שהוכיח יחזקאל את נביאיא השקר (בסי' גי"ג) הוי על הנביאים הנלבים וכו'. כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל וכו' כי ע"י הנביאי שקר בחי' מנהיגים של שקר. נתקלקלין בחי' הגדרים והמחיצות שהם מחיצות המוחין שמשם כל הפגמים כנ"ל וזה שכתב שם יען וביען הטעו את עמי וכו' והוא בונה חיץ והנם טחים אותו תפל וכו'והנה נפל הקיר וכו'. כי עיקר פגם נביאי השקר שפוגמין בכל הבחינות הנ"ל הוא בחי' פגם הקירות והמחיצות שהם מחיצות המוחין שהיו צריכין לגדור גדר ולעמוד בפרץ לתקן מחיצות המוחין ע"י נבואת אמת כנ"ל. והם בהיפך מזה כי פגמו בכל זה, והוסיפו קלקולים ופרצות וחורבות במחיצות המוחין וכנ"ל. וכן בקפיטל כ"ב שמוכיח שם ג"כ נביאי השקר כ"ש שם קשר נביאיה בתוכה וכו' אמר שם ג"כ ואבקש מהם איש גודר גדר ועמד בפרץ, היינו כנ"ל. ולהיפך בצדיקי אמת כתיב (בישעיה

אות נז

וקורא לך גודר גדר היינו כנ"ל. לבינים זה בחי' החסד הנפלא שזוכין ע"י התוכחה של חסד הנ"ל בחי' מושכין עליו חוט של חסד המבואר שם שעי"ז העוונות נתהפכין לזכיות ונותנין ריח טוב בבחי' נרדי נתן ריחו כנ"ל. שכל זה בחי' לבנונית בחי' לובן החסד בחי' ראם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו שזהו עיקר שלימות התיקון כמובן בהתורה הנ"ל שאז יתתקן כל הקלקולים הנ"ל ואז יהיו מחיצות המוחין מתוקנים בשלימות כנ"ל ומשם ממשיכין תיקן המחיצה הנ"ל לבטל היזק ראי' שהוא בחי' ביטול פגם תאוות ניאוף. נמצא שרמז התנא באלו התיבות גוויל גזית כפיסין לבינים בחי' תיקון המחיצה בשרשה כנ"ל:

אות ה

וע"כ בלעם שהוא עיקר הרע עין כי היה שטוף בזימה מאד כנ"ל. ע"כ כשהלך נגד ישראל נאמר שם ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה ותרא וכו' ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר. כי המלאך ה' ראה שרוצה לפגום ח"ו מחיצות המוחין הקדושים של ישראל שהם בחי' גדרים ומחיצות גדולות בפני תאוה זאת כי הוא רצה להכניס בהם תאוות ניאוף שזה היה עיקר כוונתו הרעה כאשר היה בסוף, והראה לו המלאך ועכבו במקום שיש גדר מזה וגדר מזה עד שנלחץ אל קיר הגדר והמחיצה, להראות לו שגדרים ומחיצות של ישראל קיימים וחזקים מאד ובוודאי ישארו בקדושתם כי בישראל כתיב סוגה בשושנים ודרז"ל שהם גדורים בסייג של שושנים כמובא בפרש"י שם הרי חתן נכנס לחופה וכו' בא ליזקק לה אמרה לו טיפת דם כחרדל ראיתי הרי הופך פניו לצד אחר וכו'. כי אע"פ שברשעתו הגדולה קלקל והזיק לכמה נפשות מישראל שנתפסו בתאוה זאת ע"י עוצם רשעתו ועצתו הרעה שהסיתם להפקיר בנותיהם בהפקירות גדול כ"כ שאין נמצא בעולם כמבואר בדרז"ל. אבל סוף כל סוף תיפח רוחו ונשמתו וה' הפיר עצתו כי פנחס עמד בפרץ כ"ש ויעמוד פנחס ויפלל ותע צר המגפה והמשיך תיקון התפילה בבחי' דין הנ"ל שעי"ז כל התיקונים הנ"ל שעי"ז לא די שיחזיר ויקיא כל הקדושות שבלע ע"י פגם הניאוף שלו שהכניס בעולם, אף גם יהיה מוכרח להיקא ולהוציא עצמות חיותו ממש עד שיהיו נמשכין כל התיקונים המבאורים שם שעי"ז נתתקן הכל. ומחיצות וגדרים של ישראל יהיו נשארין בשלימות וע"כ הראה לו גדר מזה וגדר מזה וכנ"ל. וזה בחי' כי הכיתני זה שלש רגלים, ופרש"י רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת ג' רגלים בשנה כי ג' רגלים הם בחי' הג' מוחין (כ"ש בסי' א' בלק"ת) שהם בחינת המחיצות פרוסות בפני תאוותו הרעה שלא תשלוט על ישראל וע"כ רמז לו מצוות שלש רגלים דייקא. וזהו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים ופרש"י ראה שאין פתחיהן מכוונין וכו' עלה בלבו שלא לקללם כי כל כוונתו הרעה לקלל את ישראל ח"ו היה ע"י פגם הראי' שהוא בחי' פגם המחיצות וכנ"ל וע"כ אמר אז מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל ופרש"י ג"כ על שאין פתחיהן מכוונין. היינו כנ"ל, וע' מזה לעיל בה' נזקי שכנים הלכה ד':

אות ו

וע"כ הזכיר התנא בפירוש כמה טפחים נותן כ"א על המחיצה לרמז שעיקר תיקון המחיצה להציל מהיזק ראי' נמשך במחי' תיקון הברית שנעשה ע"י כל הבחי' הנ"ל שהם בחי' גויל גזית וכו' כנ"ל וע"כ הזכיר הטפחים. זה בחי' תיקון הברית שכלול מששה טפחים כמבואר בסי' ס"ג וע"כ פרט ד' מיני מחיצות שמחילין מהיזק ראי' כנגד ד' בחי' טנת"א שהם בחי' תלת גוונין דעינא ובת עין. וע"כ התחיל ממחיצה של ששה טפחים וסיים במחיצה של שלשה טפחים כי בהם כלולים כל המחיצות להציל מהזיק ראיה שהם בח'י תיקון הברית כנ"ל כי תיקון הברית כלול בבחינת ששה טפחים כנ"ל כמבואר שם בסימן הנ"ל אבל אלו הששה טפחים עיקרם הם בחי' שלשה טפחים רק שכ"א ואחד מהם כלול משנים כמבואר שם היטב שזהו בחי' בשתים יכסה פניו ובשתים וכו'. וע"כ כלל התיקונים של תיקון הברית כלול משלשה טפחים עד ששה טפחים וע"כ הזכיר התנא המחיצות ששיעורם משלשה עד ששה טפחים וכנ"ל:

שותפים בקרקע ה

אות א

ע"פ התורה כי מרחמם ינהגם וכו' בלק"ת סי' ז' ע"ש כל התורה ומבואר שם שצריך כל אדם לעסוק בישוב העולם דהיינו להמשיך הדעת הקדוש בעולם שיודיע ויזכיר כ"א את חבירו את התכלית הנצחי שלא בא לזה העולם בשביל התאוות ח"ו ולדאוג ולחשוב בכל עת על הפרנסה וכו'. רק כל ביאתו לזה העולם העובר הוא רק להכיר את הבורא ית' ע"י תורה ומצוות וכו' וזה עיקר החליפות וההשארה של האדם לאחר מיתתו וכו' כי צריך כ"א להאיר הדעת בבנים ותלמידים וכו' ע"ש כל זה היטב. ומבואר שם שזה שעוסק להאיר הדעת בחבירו ותלמידיו צריך שיהי' לו בחי' שתיקה שישתוק במקום שצריך לשתוק כדי שלא יכנוס בקשיות ותירוצים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספקי לבאר הקשיות והתירוצים שיש שם וכו' שזהו בחי' ועשו סיג לתורה בחי' סיד לחכמה שתיקה וכו' ע"ש כל זה היטב:

אות ב

וזה בחי' מה שהחמירו רז"ל מאד על היזק ראי' כמבואר בש"ע הרבה דינים בזה שהשותפין שחלקו צריכים לעשות מחיצה ביניהם גבוה ד' אמות כדי שלא יסתכל זה על זה כי עיקר היזק ראי' שנמשך מהרע עין כל יניקתו נמשך ע"י זה שלא נזהר לצמצם דעתו בבחי' שתיקה לבלי ליכנוס בקשיות ותירוצים שאסור לו להסתכל בהם לפי בחינתו כי עינים ע"ש החכמה נאמר כ"ש ותפקחנה עיני שניהם כשרז"ל. וכ"ש ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. וע"כ כשמסתכל בדעתו במה שאין לו רשות זה בחי' רע עין. כי גם הרע עין בעצמו מה שעינו רעה בשל חבירו שיש לו עשירות או איזה כלי וחפץ נאה וכדומה, גם זה נמשך רק מבחי' ריבוי הקשיות הנ"ל שמסתכל במה שאין לו רשות. כי אם הי' לו מחיצה בדעתו לבלי ליכנוס להסתכל ולחקור במה שמופלא ממנו רק להאמין באמונה שלימה כי צדיק ה' ודרכיו ישרים ונכונים מאד כ"ש להגיד כי ישר ה' צורי טולא עולתה בו וכתיב אל אמונה ואין עול וכו', בוודאי לא הי' לו שום עין רעה בשל חבירו כלל. כי מי יבא אחר המלך מלכו של עולם יתב"ש אשר משפטו אמת וישר והשפיע לזה אלו הכלים והבגדים והחפצים וכו' ומה לו להסתכל על זה כלל מאחר שהכל ע"י השגחתו ומשפטו האמת. ועיקר העין רעה מה שנמצא שעינו רעה בשל חבירו נמשך רק מקשיות כנ"ל שקשה לו מדוע יהי' לחבירו כל העשירות והגדולה הזאת שזה נמשך מקשיות של צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו שבאלו הקשיות אסור ליכנוס ולחקור כלל כי הם בחי' דרכי ה' הנעלמים שא"א להבינם כמובא וכ"ש במ"א:

אות ג

וע"כ הזהירו רז,ל לעשות מחיצה בין השותפין שחלקו שלא יבואו להיזק ראיה. כי המחיצה נמשכת שרשה מבחי' סיג לחכמה שתיקה בחי' ועשו סיג לתורה הנ"ל. כי סיג פירושו גדר ומחיצה. כי השתיקה היא בחי' סיג וגדר ומחיצה להשכל והחכמה שלא תתפזר ותתקלקל לגמרי. כי כשאין לו מחיצת השתיקה הנ"ל לבלי ליכנוס להסתכל במה שאין לו רשות עי"ז יהי' נהרס ונחרב שכלו לגמרי. וזה בחי' המחיצה הנ"ל שהזהירו רז"ל לעשות בין השותפים בקרקעמשום היזק ראי'. כי עיקר השמירה מהרע עין נמשך ע"י בחי' המחיצות הנ"ל שהם בחי' סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל:

אות ד

וע"כ הצריכו רז"ל שתהי' המחיצה גבוה ארבע אמות. כנגד ד' בחי' שאסור להסתכל בהם כשרז"ל כל המסתכל בד' דברים ראוי לו שלא בא לעולם שהם מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. שעל זה נאמר כי אין מלה בלשוני בחי' שתיקה הנ"ל הן ד' ידעת כולה. אחור וקדם צרתני וכו' בחי' מה לפנים ומה לאחור. אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך זה בחי' מה למעלה מה למטה, שעל כל זה אסור לחקור כלל רק לשתוק בחי' סיג לחכמה שתיקה הנ"ל. שזהו בחי' כי אין מלה בלשוני וכו' כנ"ל. ומבחי' אלו הד' דברים מה למעלה וכו' מזה נמשך כל הנהגות דרכיו ית' הנפלאים ונעלמים מאד שהם בחי' צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו שהם ד' בחי' ג"כ. וכנגד זה צריך שתהי' המחיצה גבוה ד' אמות לשמור מהיזק ראי' שנמשך ע"י הקשיות שנמשכין מבחי' ד' דברים הנ"ל וכנ"ל. שכנגד זה צריכין לעשות מחיצה בדעתו. בחי' סיג לחכמה שתיקה שלא להסתכל בהקשיות הנמשכין מד' דברים הנ"ל. וע"כ הצריכו שתהי' המחיצה גבוה ארבע אמות וכנ"ל:

אות ה

וע"כ המשכת הדעת הנ"ל נקרא חנוכת הבית כמבואר שם היטב בהתו' הנ"ל. שהדעת הנ"ל הוא בחי' חנוכה בחי' חנוכת הבית המקדש שכלול מבן ותלמיד וכו' ע"ש. כי הדעת הקדוש הוא בחי' הביהמ"ק. וכשרז"ל כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה ביהמ"ק בימיו וכו'. כי עיקר שלימות הדעת דקדושה שהוא להכיר ולידע את הבורא ית' כל חד כפום מה דמשער בלבי', הוא בחי' בנין הבית המקדש שנבנה ע"י מחיצות קדושות שבתוכם ממשיכין הדעת הק' הזה שאלו המחיצות נמשך שרשןמבחי' השתיקה הנ"ל בחי' סיג לחכמה שתיקה. היינו שהשתיקה היא בחי' סיג שהוא גדר ומחיצה מכל צד שעי"ז נשמר ומתקיים החכמה שזהו עיקר פירוש של סיג. וכמו שאמרו מקודם מעשרות סיג לעושר. שהפי' שהצדקה ומעשרות שומרים את העשירות שלא יתפזר ויאבד. כן הפירוש סיג לחכמה שתיקה שהשתיקה הוא בחי' גדר ומחיצה סביב החכמה שתתקיים ולא תתפזר ותאבד י חכמתו ית' מלא כל העולם כי הכל נברא בחכמה כ"ש כולם בחכמה עשית. אך מחמת ריבוי האור א"א לקבל אור חכמתו ית' כ"א ע"י צמצומים רבים שהם בחי' שתיקה ומשם נמשכים גדרים ומחיצות שבתוכם נמשך ומתקיים החכמה לדעת אותו ית' שזה בחי' קדושת הביהמ"ק. כי הביהמ"ק נבנה ברוה"ק בקדושה כזאת שע"י המחיצות הקדושות של הביהמ"ק. עי"ז נמשך הדעת הקדוש לכל העולם להכיר אותו ית'. כי עיקר מעין החכמה יוצא משם מנקודת האבן שתי' כ"ש ומעין מבית ה' יצא. אך א"א לינק מזה המעין החכמה כ"א ע"י מחיצות הקדושות של הביהמ"ק. ומשם נמשך הדעת הקדוש לכ"א מישראל שהוא בחי' בית. כי א"א לקבל הדעת הקדוש כ"א ע"י מחיצות הנעשים ע"י בחי' השתיקה הנ"ל בחי' סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל. ומשם מבחי' הביהמ"ק נמשך הקדושה לכל בתי ישראל. כי כ"א צריך לקדש ביתו בבחי' קדושת הביהמ"ק וכ"ש במ"א וכמובן בהתרוה בראשית ראש בית לעיני כל ישראל בסי' ס"ז ע"ש. וזה בחי' נר חנוכה סמוך לפתח הבית. כי הדעת צריכין להקיפו במחיצות השתיקה כנ"ל שרק עי"ז נמשך ומתקיים הדעת כנ"ל. אך מאחר שהוא מוקף מחיצות השתיקה מהיכן נוכל לקבל ולינק מהדעת. אך כל יניקת והמשכת הדעת הוא דרך הפתח והפתח הוא בחי' אמונה שמתגלה ע"י הדיבור כ"ש אודיע אמונתך בפי. שזהו בחי' פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים בחי' פתחי פיך בחי' פתח דבריך יאיר. כי האמונה שממשיכין ע"י הדיבור הקדוש. הוא בחי' פתח ושער שעל ידה נכנסין לתוך בית החכמה הנ"ל להמשיך הדעת. שעל זהביקש דוד שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. שיתנשאו ויפתחו השערים והפתחים של הדעת שהם בחי' שעירי הביהמ"ק שבתוכם יתגלה בדעת כל אחד אלקותו וממשלתו ית' שזהו בחי' ויבא מלך הכבוד. וע"כ צריכין לשמור מאד את הפתח כי הס"א אורבים על הפתח ליכנוס ח"ו דרך שם. דהיינו שיכנוס בדעתו קשיות ובלבולי אמונה ח"ו. וע"כ צריכין לעשות בחי' דלתות להפתחים ולסוגרם בבריחים ומנעלים שלא יכנוס לתוכם זר להחריב בית החכמה ח"ו רק ליכנוס לשם בקדושה להמשיך הדעת הק' בהדרגה ובמדה כ"א לפי ערכו. וזהו בחי' מצות מזוזה אצל הפתח שצריכין לקבוע הב' פרשיות שמע והי' שמוע אצל הפתח כי ב' פרשיות אלו הם עיקר אמונת היחוד וקבלת עול מצוות שצריכים לקובעם אצל הפתח דייקא לשמור את הפתח וכמבואר מזה במ"א בה' מזוזה. וזה בחי' נר חנוכה סמוך לפתח. כי נר חנוכה שהוא בחי' המשכת אור הדעת הקדוש בעולם בחי' שמן משחת קודש להכניע ולעקור ולשבר ולבטל דעות מלכות הרשעה שרצו להשכיח תורתו ע"י התגברות חכמתם הרעה המוטעת והנבוכה מאוד. ע"כ צריכין להדליק אור נר חנוכה הקדוש הזה אצל פתח הבית כי עיקר צריכין לשמור הפתח שדרך שם נכנסין ויוצאין אל הדעת להשמיך הארתו לכל באי עולם וכנ"ל:

אות ו

וזה בחי' נר חנוכה אסור להשתמש לאורו, זה בחי' סיג לחכמה שתיקה הנ"ל. כי עיקר האור הוא החכמה שנקראת אור כ"ש כי יתרון לחכמה וכו' כיתרון האור וכו'. וכל מה שמשתמשין באור הנר לראות ולהסתכל על ידו, כל זה נמשך מבחינת החכמה שהוא עיקר שרש אור הנר. וע"כ בנר חנוכה אסור להשתמש ולהינות באורו. כי אור נר חנוכה נמשך ממקום גבוה מאד מאד עד שיכולין על ידו להאיר הדעת בכל העולם אפי' בהנמוכים והירודים במעשיהם מאד מאד. אפי' להמונחים רחמנא ליצלן, להאיר בכולן כי מלא כל הארץ כבודו וכו' כ"ש שם. וע"כ אסור להשתמש וליהנות לאורו בעסקי חול, שאסור להסתכל ולחקור בזה הדעת הקדוש להבין מה שנעשה בעולם כי על זה נאמר סיג לחכמה שתיקה הנ"ל כי הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם, להסתכל בזה הדעת הקדוש להבין הקשיות והתירוצים שאין הזמן מספיק להבינם כי אם לראותן בלבד כדי להודות ולהלל וכו' על ניסך ועל נפלאותיך וכו'. כי צריכין רק להסתכל על נר חנוכה לזכור תוקף הנס שעשה עמנו הש"י בגשמיות שעמדו מתתיהו ובניו מספר אנשים מועטים כנגד המון רב כזה. ונוסף לזה תוקף הנס שדלק מעט שמן שמונה ימים שבזה רואים שהש"י מושל בעולם וחפץ בעמו ישראל ובתורתו הק'. וכמ וכן צריכין להסתכל על גודל אור הדעת שהמשיכו הצדיקים אמתיים בעולם מאז ועד הנה עד שגילו ומצאו מצות נר חנוכה מרומזת בהתורה הקדושה שמסר לנו משה רבינו כמה מאות שנים מקודם, וגילו דעת כזה בעולם שכל מי שרוצה להסכתל על זה יכול להבין מרחוק גדולת הבורא ית' וגדולת צדיקיו האמתיים וגדולת התורה הק'. אבל אסור להסתכל לחוץ לרצות לחקור ולידע ולהבין הכל תרץ לו כל הקשיות וכו' כי על זה נאמר סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל וע"כ אסור להשתמש לאורו וכנ"ל:

אות ז

וזה בחי' ויקרא יעקב אל בניו וכו' שביקש לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה וכו' כי כל הברכות שבירך יעקב את בניו הכל הי' בחי' המשכת הדעת הקדוש הנ"ל. כי יעקב בחיר שבאבות שהיתה מטתו שלימה שהוליד י"ב שבטי י"ה שהיו כולם צדיקים קדושים בקדושת ישראל שמהם יצאו כל זרע בית ישראל שקיבלו אתהתורה הקדושה שהוא הדעת הקדוש הנ"ל להכיר ולידע את הבורא ית"ש, ע"כ קיבץ את בניו קודם מותו כדי לצוות להם להמשיך ולהאיר בהם הדעת הקדוש הזה להודיעם כי ה' הוא האלקים שזה הדעת הק' התחיל אברה םאבינו להודיעו בעולם בפרט לבניו כ"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' ושמרו דרך ה' וכן יצחק אחריו. אבל אברהם ויצחק עדיין לא היתה מטתם שלימה אבל יעקב שהיתה מטתו שלימה עסק בזה ביותר ובפרט קודם הסתלקותו וע"כ קיבצם וציוום וברכם. כי כל הברכות הם בחי' המשכת הדעת הנ"ל להודיעם האמונה הקדושה שזה עיקר כלל הברכות שבעולם בחי' אשר המתברך בארץ יתברך באלקי אמן. כי כל הטובות והברכות וכל ההשפעות שבעולם בגשמיות ורוחניות כולם נמשכים מהדעת הנ"ל בבחי' דעת קנית מה חסרת, כי תכלית הדעת הנ"ל לידע ולהכיר את הבורא ית', הוא הברכה. דהיינו להודות ולהלל ולברך אותו ית' בכל עת על כל דבר כמו שתיקנו לנו רז"ל ברכות על כל הדברים שבעולם שכל אלו הברכות הם בחי' המשכת הדעת הנ"ל, שאנו צריכין להודיע לכל באי עולם בכל פעם כי ה' הוא האלקים והוא ברא ויצר ועשה הכל ומקיים הכל ומנהיג ומשגיח בכל עת. והוא ברחמיו מזמין ומשפיע לנו כל דבר ודבר בפרטי פרטיות. (וכן מבואר בהתו' ימי חנוכה הם ימי הודאה שעיקר התכלית הוא הודאות וברכות וכו' ע"ש). וע"י הברכות שאנו מברכין אותו ית' עי"ז נמשכין עלינו כל הברכות וכל ההשפעות טובות כי המברך מתברך כשרז"ל בבחי' טוב עין הוא יברך, יבורך כשרז"ל. וזה בחי' כל הברכות שבירך יעקב ומשה את ישראל קודם הסתלקותם שכולם הי' בחי' המשכת הדעת הק' הנ"ל. וע"כ כל כלליות ברכותיהם את ישראל הי' שיתגברו לכבוש את ארץ ישראל ולהכניע ולשבר השונאים המונעים מקדושת ישראל כמובן בפרש"י ובכל דברי רז"ל שזהו בחי' מה שבירך את יהודה. גור ארי' יהודה שיצא ממנו דוד שילחום מלחמות ה' להכניע העכו"ם שהם כנגד א"י וכן גד גדוד יגודנו וכו' וכן כולם וכן בברכתו של משה שהי' מעין ברכתו של יעקב כשרז"ל. כי עיקר הדעת הנ"ל נמשך רק בא"י ששם הביהמ"ק ששם עיקר הדעת של בחי' בן ותלמיד וכנ"ל:

אות יח

וע"כ קודם שבירך יעקב את כל בניו עסק תחילה במנשה ואפרים לברכם כמבואר בפרשה. כי יוסף הצדיק הוא בחי' צדיק יסוד עולם שהוא בחי' הצנור הקדוש שעל ידו נמשך ברכת הדעת לכל ישראל כי בן זקונים הוא לי', בר חכים שכל הדעת הקדוש שקיבל משם ועבר מסר לו. וע"כ יוסף הוא א' משבעה רועים שהם ממשיכים זה הדעת בעולם להודיע כי ה' הוא האלקים. וע"כ יצאו מיוסף מנשה ואפ]רים שהם בחי' כלליות הדעת הנ"ל שהוא בחי' הדעת של בחי' בן ותלמיד. כי מנשה זה בחי'השגת הדעת הבן שהוא בחי' מה חמית מה פשפשת בחי' איה מקום כבודו וכו' שזהו בחי' מנשה בחי' כי נשני ה' את כל עמלי ואת כל בית אבי, היינו בחי' אי' הנ"ל בחי' מה חמית וכו' כמ"ש בזוהר בתר דחמא ופשפש וכו' אחווין ליה מה חית מה פשפשת כי עדיין אין יודעין כלל שזהו בחי' כי נשני ה' וכו'. כי עדיין אינו יודע כלל כאלו הכל נשכח ממנו וכמ ושראינו זאת בכל פעם מרבינו הנורא זצוק"ל שבכל פעם אמר שאינו יודע כלל וכמו שמרומז זאת בהתפארות של העוור שאמר שזוכר כלאלו המעשיות ואינו זוכר כלל ע"ש היטב והבן. ואפרים זה בחי' השגת התלמיד שהוא בחי' מלא כלהארץ כבודו שאפילו בשאול תחתיות ואפי' בעוצם עניינו ודוחקינו בגוף ונפש וממון גם שם נמצא הש"י ועוזר לנו בכל עת וזה בחי' אפרים בחי' כי הפרני אלקים בארץ עניי שאפי' בעניי ומרורותי העצום גם שם הפרני ה' ומקרב אותי ומרחם עלי בכל עת כי מלא כל הארץ כבודו, וטובו וגדלו ורחמיו לא כלים לעולם:

ועפ"ז יש להבין איזה רמז קצת בענין הפלפול והשינוי דיעות שהיו בין יעקב אבינו ע"ה ובין יוסף אם להקדים את מנשה לאפרים או את אפרים למנשה כמבואר בפרשה. כי יוסף רצה להקדים את מנשה כי הוא הבכור כי הוא בבחי' השגת הבן הנ"ל שזה עיקר ההשגה בחי' השגת הרב כ"ש שם שזאת ההשגה גבוה יותר, אבל יעקב מיאן בזה ואמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וכו'. ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וכו'. כי אעפ"כ עיקר שעשועיו ית' ועיקר קיום העולם הוא ע"י בחי' השגת התלמיד שהוא בחי' מלא כל הארץ כבודו, שמודיע ומגלה אלקותו ית' לכל שוכני עפר המונחים למטה מאד וכו' כמ"ש בהתו' הנ"ל. שזה עיקר שעשועיו ית'. כי יש להש"י מלאכים ושרפים וכו'. וע"כ העיקר הוא מה שמאירין בדרי מטה הנמוכים מאד בבחי' ואבית תהלה מגושי עפר וכו'. וע"כ הקדים יעקב את אפרים לפני מנשה. כי זאת ההשגה של בחי' אפרים להאיר בדרי מטה בחי' מלא, זה יקר יותר כנ"ל וזה ושאמר וזרעו יהיה מלא הגוים, מלא דייקא. וכשרז"ל שיצא ממנו יהושע שיתמלא שהם ה' על ידו בכל הגוים, בכל העולם כולו הבט וראה נפלאות ה'. כי דייקא מחמת בחי' יהושע שיצא ממנו עי"ז הקדימו לפני מנשה. כי יהושע הוא בחי' השגת התלמיד בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר כע"ש שם שהוא מגלה כי מלא כה"כ וע"כ ראוי להקדימו כי זהעיקר הארת הדעת הנ"ל להמשיכו למטה לכל מדרגיות התחתונות וכו' וכנ"ל. נמצא שאפרים ומנשה הם בחי' כלליות הדעת של בן ותלמיד שזה כלל כל הברכות שרצה לברך את בניו ע"כ הקדים לברך אותם תחילה. וזה שברכם בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה, שכל הברכות שירצה אחד מישראל בלרך את חבירו שהוא המשכת הדעת הקדוש הנ"ל שהוא עיקר הברכה, כל הברכות יהיו כלולים במה שיברכו ישימך אלקים כאפרים וכמנשה שהם בחי' הארת הדעת של בן ותלמיד שהם כלל הדעת הקדוש שהוא כלל כל הברכות כולם כנ"ל:

אות ט

ואחר שבירך את מנשה ואפרים. שהם כלל הדעת כנ"ל. אח"כ קיבץ את בניו לברכם כולם להמשיך ולהאיר הדעת בכולם. ומחמת שראה כל מטתו שלימה וכולם צדיקים קדושים ויודעים את הש"י וראויים לקבל הדעת הקדוש כראוי ע"כ חשב לגלות את הקץ. כי באמת כל קץ הגאולה יהי' ע"י הדעת הזה כשיאיר בעולם בשלימות כי זה עיקר תכלית הגאולה להכיר ולידע אותו ית' כ"ש כי כולם ידעו אותי וכו' וכתיב כי תמלא הארץ דעה לדעת את ה' וכו'. אבל תיכף כשחשב לגלות את הקץ נסתלקה הימנו שכינה כי עדיין לא הגיע העת לגלות. וזה בחי' סיג לחכמה שתיקה הנ"ל שזה עיקר קיום הדעת כנזכר לעיל כי זה הדעת עמוק מאד עמוק עמוק מי ימצאנו וכל מה שעוסקין להמשיך ולהאיר הדעת הזה צריכין בכל פעם לשתוק כדי שלא ליכנוס בקשיות ותירוצים שהם למעלה מהזמן וכו'. וע"כ עיקר הדעת הנ"ל הוא לחזק את הכל באמונה שלימה להאיר הדעת בכל החפצים באמת שידעו ויבינו שראוי להאמין בהאמת (וכמבואר מזה הרבה בדברינו ע"ש). וע"כ עיקר קיום הדעת הוא ע"י שתיקה כנ"ל וע"כ אפי' יעקב אבינו שזכה לדעת כזה להאיר בבניו אעפ"כ תיכף כשרצה להגיע הסוף והקץ, כי רצה להאיר הדעת כ"כ עד שיתגלה קץ הגאולה תיכף נסתלקה הימנו שכינה. כי א"א לגלות הדעת בפעם אחד רק צריכין לשתוק בכל פעם שזה עיקר קיום הדעת בחי' סיג לתורה, בחינת סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל:

אות י

וכן אברהם אמר במה אדע כי אירשנה כי ראה שרחוק מאד לכבוש א,י שתהי' בידינו לעולם ועד, וצריכין להמתין על זה הרבה. ע"כ רצה לידע בשלימות איך תתקים א"י אצלינו ששם כל המשכת הדעת הנ"ל. ותיכף גילה לו הש"י כל הגליות כשרז"ל, וגמר הגאולה מרומז שם ברמז ובהעלם גדול כמו שדרז"ל ע"פ וגם את הגוי וכו' כי אברהם שגה בזה במה ששאל במה אדע כמו שאמרו רז"ל כי אסור לרדוף להשיג הדעת הזה בפעם אחד כי צריכין לשתוק בכל פעם וכנ"ל:

אות יא

וזה בחי' מה שנאמר לענין הקץ האחרון ישב בדד וידום וכו' דום לה' והתחולל לו וכו' וכתיב אך לאלקים דומי נפשי וכו' וכתיב (עמוס ה') לכן המשכיל בעת ההיא ידום. כל זה בחי' שתיקה הנ"ל שצריכין לידום ולשתוק ולבלי לחקור במה שאין לו רשות ולצפות לישועת ה' בבחי' טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'. וזה בחי' לך דומי' תהלה אלקים בציון היינו כנ"ל:

חלוקת שותפות

אות יב

וזה בחי' ד' אמות שהם שיעור בית לענין מזוזה ולענין ליתן לפתחו ד' אמות כשחולקין את החצר וכן שיעור חצר הוא לפחות ד' אמות. כי אין חולקןי את החצר עד שיהי' בו ד' אמות לכל אחד. וכן צריכין ליתן ד' אמות לכ"א לפני כל פתח של הבית כדי לפרק שם משאו כשרז"ל. כי כבר מבואר שהדעת הקדוש הוא בחי' הביהמ"ק וכל אחד צריך להמשיך קדושת הביהמ"ק וכל אחד צריך להמשיך קדושת הביהמ"ק לתוך ביתו כי עיקר קדושת איש הישראלי הוא בתוך ביתו שעוסק שם בתורה ותפילה. ואפי' איש פשוט בוודאי עיקר קדושת יהדותו הוא בתוך ביתו שמדבר שם כמה ברכות ותפילות הוא ובניו הגדולים והקטנים שמחנכם לברך על כל דבר תחילה וסוף ובפרט בהמ"ז וק"ש וכו' ומקבל שם שבת ויו"ט ואורחים וכו'. מכ"ש הכשרים והיראים העוסקים בתורה ותפילה עיקר קדושתם בתוך ביתם שזהו בחי' יעקב שהי' איש תם יושב אהלים היפך עשו שהי' איש שדה וכמבואר מזה כ"פ ובפרט בה' מזוזה (הלכה ה' הנכלל בה' ס"ת) ע"ש. וע"כ שיעור בית הוא ד' אמות כי הדעת שהוא בחי' בית בחי' בחכמה בינה בית וכנ"ל הוא כלול מד' בחי', חכמה בינה ודעת וכל מלאכה, שהם בחי' ד' מוחין ששרשם ד' אותיות השם שמהם נמשכין כל הד' יסודות שהם כלל העולם שהם בחי' תלת גוונין דעינא ובת עין וכמבואר כ"ש בהתו' בראשית (סי' ס"ז ל"ת) וכו' ע,ש ומשם נמשכין בחי' ד' אמות שיש לכל אדם. וזהו בחי' מה ששיעור בית הוא ד' אמות בחי' ד' מוחין הנ"ל שהם בחי' בית כי המוחין שהוא הדעת הנ"ל צריכין לקבלם בהדרגה ובמדה שלא לצאת חוץ מהגבול כנ"ל ע"כ הם נקראים ד' אמות, בחי' אמות ומדות כי צריכין לקבל המוחין באמה ובמדה שזהו בחי' אמות ומדות של הביהמ"ק בחי' מסכתא מדות. כי עיקר קיום המוחין וקבלתם הוא באמה ובמדה דייקא בבחי' סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל:

אות יג

וזה בחי' מה שצריכין ליתן ד' אמות לפני כל פתח כדי לפרק שם משאו. כי מבואר בהתו' הנ"ל שעי"ז הדעת של בן ותלמיד נמשך כל הפרנסה והעשירות ועיקר הדעת הזה הוא להוציא את ישראל מעוונות שזה עיקר הרחמנות על איש ישראלי להוציאו מעוונות שהם בחי' משא כבד בחי' כמשא כבד יכבדו ממני וכו' ע"ש כ"ז בהתחלת התורה הנ"ל. וזה בחי' כל היגיעות והטירחות מה שכ"א מתייגע וטורח הרבה בשביל הפרנסה ונושא כמה משאות עליו בשביל הפרנסה, הכל נמשך מחת שלא בירר ותיקן עדיין חטא אדה"ר וריבוי החטאים והעוונות של עצמו שהם בחי' משאוי כבד כנ"ל שזאת המשאוי ש להעוונות ר"ל נמשכין כפי חסרון הדעת הקדוש הנ"ל של בן ותלמיד, שכמו כן נחסר ונתמעט הפרנסה ח"ו שנמשכת מהדעת הזה כנ"ל. ומחמת זה צריך לטרוח ולהתייגע הרבה ולישא עליו עול משאוי הפרנסה בדעתו ובגופו ממש, שלפעמים נושא משאות ממש בגופו ובידו בשביל פרנסה. או שנושא וסובל בדעתו ולבו כאב משאוי הפרנסה שזאת המשאוי קשה עוד יותר מנשיאת משאוי בגשמיות כידוע לכל אחד מהשנושא על עצמו. וכל זה נמשך ממשאוי העוונות ר"ל שנמשכין מחסרון הדעת הקדוש של בן ותלמיד הנ"ל. וזה הדעת הנ"ל הוא בחי' בית בחי' קדושת הביהמ"ק וכל אחד צריך להתייגע בפרנסתו לישא משאות כנ"ל הכל בשביל בירור ותיקון משאוי העוונות. ועיקר התיקון להכניס כל שפע הפרנסה מחוץ לפנים שזה בחי' כל המו"מ והעסקים שע"י פגם הדעת הנ"ל מוכרחין לצאת לחוץ לעשות מו"מ בשביל פרנסה כדי לברר החפצים של המו"מ מחוץ לפנים להכניסם לתוך הבית ששם עיקר קדושת איש הישראלי כנ"ל ושם מתבררין החפצים מבחי' משאוי העוונת כי כשחוזר להתפרנס בקדושה ע"י החפצים אלו, והפרנסה נמשכת מתיקון הדעת הנ,לנמצא שפורקין המשאוי של העוונות שעל ידם היו טירחות ויגיעות משאוי הפרנסה שבא מחסרון הדעת. וזה בחי' מה שצריכין ליתן לפני כל פתח ד' אמות לפרק שם משאוי כי כבר מבואר שעיקר המשכת הדעת הוא דרך הפתח כנ"ל באות ה'. וע"כ צריכין ליתן ד' אמות שנמשכין במחי' ד' מוחין לפני הפתח כדי להמשיך הארת הדעת מבפנים מהבית לתוך החצר כדי שעי"ז יתבטל פגם אחיזת העוונות שנאחז במשאוי החפצים של המו"מ שנושא שזהו בחי' לפרק שם משאו. לפרק ולבטל בחי' המשא כבד של החפצים שנמשל ע"י העוונות שבאים מחסרון הדעת שכל זה נתתקן ע"י בחי' קדושת הבית שהוא בחי' תיקון הדעת שהוא בחי' ד' אמות כנ"ל שצריכין להמשיך בחי' ד' אמות מפתח הבית לתוך החצר שמשם המשכת הפרנסה שהוא תיקון משאוי העוונות שמשם כל כבידת המשאות שבעולם שזהו בחי' לפרק שם משאוי וכנ"ל כי הד' אמות הם בחי' הד' מוחין בחי' הדעת הנ"ל שעי"ז פורקין משאוי העוונות שמשם כל כבידות של כל המשאות שבעולם וכנ"ל:

מצרנות

אות יד

וזה בחי' מה שתיקנו חז"ל דין בן המיצר שהוא קודם לקנות השדה או הבית הסמוך למיצר שלו ולמדו מפסוק ועשית הטוב והישר וכו'. כי מבואר בהתורה הנ"ל שצריך כל אדם לדבר עם חבירו ביראת שמים להכניס בו הדעת הקדוש וכו' כי בכ"א מישראל יש נקודה טוב שהוא בחינת רבי לגבי חבירו וכן חבירו נגדו בבחינת ומקבלין דין מן דיןי וכו', אבל כמו שהוא חיב לדבר עם חבירו בי"ש כמו כן צריך כ"א לקיים מ"ש שם ועשו סיג לתורה שהוא בחי' סיג לחכמה שתיקה שצריכין לשתוק במקום שצריכין לשתוק כדי שלא יכנוס בקשיות ותירוצים שאין הזמן מספיק לתרצם כ"ש שם לענין הרב האמת העוסק להכניס הדעת וכו'. וכמו כן צריך כ"א העוסק בזה לדבר מהדעת הקדוש האמתי עם חביריו שיאחז גם במדת השתיקה במקום שמבין שא"א לבאר ולתרץ לו הקשיות והבלבולים שבמוחו. וזאת השתיקה היא בחי' סיג וגדר להחכמה כדי שעי"ז תתקיים החכמה והדעת דקדושה בבחי' סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל. כי כ"א מישראל יש לו גבול וגדר בפ"ע בדעתו להשיג ולהבין עד הגבול דייקא מה שאפשר לו להבין ואסור לו להרוס את הגבול בבחי' במופלא ממך אל תדרוש וכו'. ומחמת זה יש שינוי דעות הרבה מאד בין כל אדם לחבירו כשרז"ל שאמר משה להש"י גלוי וידוע לפניך שאין דעתו של כ"א שוה לחבירו. תן להם מנהיג שידע להלוך כנגד רוח של כאו"א כמו שדרשו על פסוק יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר וכו' וכשרז,ל לענין ברכת ברוך חכם הרזים וכו' וכמו שאמר בן זומא כשראה אוכלסא בהר הבית וכו'. כי עיקר תכלית הדעת הוא לידע ולהכיר בלבו את הש"י בבחי' וידעת היום והשבות אל לבךך כי ה' הוא האלקים וכו'. וזה הדעת הוא רק לכל אחד כפום מה דמשער בלבי' כ"ש בזוה"ק ע"פ נודע בשערים בעלה. וכ"ש בתור' תקעו אמונה על מארז"ל יש די באלקותו לכל ברי'. שכל ברי' יש לה די וגבול באלקותו להבין ולהשיג עד הגבול דייקא ע"ש היטבץ. ונוסף לזה יש שינויים רבים מצד המעשים והפעולות והמדות של כ"א וא'. כי כ"א כפי מעשיו ומדותיו של כ"א וא'. כי כ"א כפי מעשיו ומדותיו כן מתקן או מקלקל כלי המוחין שלו שהם בחי' הגבול והמיצר של כל אחד להשיג בהם הדעת הקדוש הזה:

אות טו

וכל אחד כפי הגבול שבדעתו. כן יש לו חלק בא"י כי כל אחד מישראל יש לו חלק בא"י. כי עיקר הדעת הזה לידע ממנו ית' הוא בא"י ששם הביהמ"ק שהוא כלול מבחי' הדעת של בן ותלמיד הנ"ל שזה הדעת מאיר בכל א"י שמתפשט לשם קדושת הביהמ"ק כידוע וע"כ אוירא דא"י מחכים ואין חכמה כחכמת א"י. כי שם עיקר הדעת הקדוש הנ"ל להכיר אותו ית' כשרז"ל כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכו'. וכ"א מישראל כפי שרשו וכפי עבודתו בהשגת הדעת הזה עד הגבול שלו כמו כן יש לו חלק בא"י. ובשביל זה חתרו ויגעו הרבה כ"א מישראל שיהי' לו נחלה וחלק גדול בא"י כמבואר בכמה מקומות, הכל בשביל להשיג יותר הדעת הקדוש הזה שהוא בחי' נחלת א"י. וזה בחי' לא תסיג גבול רעך נחלתך אשר תנחל שהוזהרנו ביותר בא"י כשרז"ל ומובא בפרש"י כי שם עיקר איסור השגת גבול חבירו שלא להרוס ולכנוס בדעתו בגבול חבירו כי עי"ז יכול לבא לידי הריסה ח"ו להרוס ולקלקל דעתו לגמרי ח"ו וכנ"ל. וע"כ צריך כל אדם לי זהר מאד שלא יסתכל הרבה בחבירו וכמבואר לעיל מזה כי אע"פ שהוא מצוה גדולה לדבר עם חבירו בכל פעם בי"ש ולחרם עליו להוציאו מעוונות ופגמים וקלקולים שלו כי זה עיקר ישוב העולם וכו' וכ"ש בהתו' הנ"ל, אעפ"כ צריך ליזהר מאד שיהי' העסק לטובה ולא לרעה לתקן ולא לקלקל יותר ח"ו שלא יתגלגל מזה מחלוקת או שנאה ח"ו. כי רוב המריבות והקטטות והשנאת חנם נמשך מזה מה שכ"א מסתכל שלא בעין י בחבירו ורואה בו פגמים ומדות רעות הרבה עד שנדמה לו שא"א לסובלם. וכמו כן מסתכל בו חבירו להיפך כי כמים הפנים לפנים עד שנתעורר שנאת חנם וקטטות ביניהם וזה הנגע מצוי הרבה מאד והיא שהחריבה את ביתינו כמו שארז"ל (יומא פ' שבעה ימים) שחורבן בית שני הי' רק ע"י שנאת חנם שבא ע"י הנ"ל ע"י שמסתכל ביותר בחבירו. כי באמת צריכין לדון את כל אדם לכ,ז וכשרז,ל אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו ומי הוא זה שיודע להגיע למקום חבירו כפי גבול הדעת של חבירו שמשם נמשכו ונתגלגלו כל מדותיו ופעולתיו ומעשיו. וע"כ צריכין לקים מ"ש לעיל שהוא ועשו סיג לתורה בחי' סיג לחכמה שתיקה. ועיקר הדבר לשתוק במקום שצריכין לשתוק בענין חקירות וקשיות שיש בדרכיו ית' שא"א להבינם. כי זה ידוע שהש"י בעצמו א"א להשיגו כ"ש לית מחשבה תפיסא בך כלל ואמר עוד ולית דידע בך כלל רק ניתן רשות לדבר בנפלאותיו ומדותיו ית' עד מקום שיכול כ"א להבין ולדבר. כי גם מדותיו ודרכיו ית' א"א להשיג כ"א עד הגבול שיש לכל אחד בדעתו, וכמו כן אם זוכה מתונצץ לו בדעתו התנוצצות אלקותו ית' כפי כלי הדעת שלו בבחי' נודע בשערים בעלה כל חד כפום מה דמשער בלבי' וזה א"א לספר לחבירו. ואפי' לעצמו א"א לספר מיום לחבירו כ"ש הוא ז"ל בשיחות הר"נ בתחילתו ע"ש. וע"כ הזיהרו רז"ל אין דורשין במרכבה ביחיד אא"כ הי' חכם ומבין בדעתו. כי השגת אלקות זהבחי' מעשה מרכבה כי הצמצומים שעל ידם באים לעשגת אלקות (כ"ש בתחילת התו' סי' ל') הם בחי' מעשה מרכבה. ע"כ אע"פ שמצוה גדולה לדבר עם חבירו בהדעת הקדוש לידע ולהכיר אותו ית' אעפ"כ צריך להיות בבחי' רצוא ושוב כי צריכין רק לדבר בנפלאותיו ית' כ"ש שיחו בכל נפלאותיו שעי"ז נתחזק האמונה הקדושה כ"ש לדור ודור אודיע אמונתך בפי וכתיב חי חי הוא יודך וכו' אב לבנים יודעי אל אמתך. כי מצוה גדולה שידבר כ"א עם חבירו בנפלאות הש"י שכבר עשה עמנו בכל דור ודור מימות אברהם עד הנה. ובפרט מה שעשה עמנו נפלאות ונוראות ביצ"מ ומת תורה באותות נוראות ע"י משה רבינו וכן בדורות שאחריו. ונפלאות נעימות חידושי תורה שגילה לנו בכל דור ע"י צדיקי אמת שעל ידם רואין ומבינים כל חד כפום מה דמשער בלבי' התנוצצות אלקותו ית' ועי"ז יכול כ"א להכניס אמונה שלימה בלב חבירו וכן לקבל מחבירו. אבל עצם ההתנוצצות א"א לדבר ולגתלות לחבירו ועל זה נאמר יהי לך לבדך ואין לזרים אתך (משלי ה'). וע"כ צריכין לקיים סיג לחכמה שתיקה הנ"ל שלא להרוס הגבול ח"ו וכמו שהזיה קודם מתן תורה ועלית אתה ואהרן והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' וכו' ופרש"י שם אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו והעם כל עיקר אל יהרסו וכו' וכמו כן יש לכ"א ואחד גבול מיוחד בדעתו שאסור להרוס הגבול וכנ"ל:

אות יו

כי עיקר המצוה והחיוב לדבר עם חבירו ביראת שמים שזה עיקר הדעת כ"ש ראשית חכמה יראת ה', הוא רק להרחיב דעתו. כי העיקר להוציא את עצמו ואת חבירו מבחי' מוחין דקטנות לבחי' מוחין דגדלות כ"ש במ"א בסי' כ"ב לק"ת. כי צריכן לראות ולהשתדל שיתגדל ויתרחב הדעת ביותר בכל העם שזהו בחי' הרחבת גבול א"י שהוא בחי' הדעת הקדוש כנ"ל בבחי' והרחבתי את גבולך וכו' וכתיב כי ירחיב ה' את גבולך וכו' שזהו בחי' מן המצר קראתי יה שהוא בחי' מוחין דקטנות שמשם כל היסורים והצרים המצירים לכל אחד ח"ו, ענני במרחב יה שיצאתי ממיצר למרחב שנתרחב הדעת שעי"ז נמתקין ונתבטלין כל המצרים המצירים ח"ו. כי עיקר כל היסורים והמניעות מעבודת הש,י הם המצרים בבחי' כל רודפיה השיגוה בין המצרים. שזהו בחי' זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות שה םבחי' הע' עכו"ם הסובבין א"י שהם המצרים והגבולים שסביב א"י שהוא בחי' כלל קדושת ישראל כנ"ל. ואלו המצרים חותרים תמיד על א"י להרוס הגבול ח"ו לכנוס לא"י עד שבעו"ה גברה ידם והחריבו את הביהמ"ק וגלו ישראל מארצם וכלן זה נמשך מחמת שישרא בעצמן לא שמרו את עצמן מלהרוס הגבול שבין אדם לחבירו עד שהתקנא אחד בחבירו ונתרבה שנאת חנם בבית שני שעי"ז נחרב הבית וגלו מא"י כשרז"ל. אבל עדיין לא אבדה תקותינו כי קדושת א"י והביהמ"ק קיימת לעד עד שאנו ממשיכין קדושת א"י גם בחו"ל בבחי' כי הפיצותים בגוים וכי' זריתים בארצות ואהי להם למקדש מעט כי בכל מקום שישראל דרים שם הוא בחי' קדושת א"י כשרז"ל. וכ"ש אדומו"ר ז"ל (בהתו' חדי ר"ש בסי' ס"א ע"ש). ועתה אנו צריכין לתקן מה שקלקלנו ע"י שנאת חנם וקנאה ומחלוקת, ע"כ צריכין ליזהר בכל הנ"ל דהיינו לאהוב א"ע עם חבירו ולרחם עלי ומאד ולהשתדל בכל כחו לדבר עמו בי"ש להכניס בו הדעת הקדוש אבל שיהי' העסק לטובה ולא לרעה ח"ו שלא להרוס הגבול ח"ו שזהו בחי' ועשו סיג לתורה הנ"ל בחי' סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל:

אות יח

וזה בחי' דין בעל המצר שקודם לקנות השדה הסמוכה אליו כדי להרחיב גבולו. כי בכל מקום שישראל דרים שם הוא בחי' קדושת א"י כנ"ל, וע"כ צריך כ"א לוותר נגד חבירו ולכנוס עמו לפנים משורת הדין להשתדל להרחיב גבול חבירו בכל מה דאפשר וע"כ מאחר שצריך למכור נחלתו הוא חוייב למכור לחבירו הסמוך למיצר שלו כדי שיתרחב גבול חבירו בהיתר ובכשרות כי כל מה שאפשר להרחבי גבול חבירו בלי הריסה ח"ו הוא מצוה גדולה כדי שיתרחב דעתו וכנ"ל שזה עיקר הרחמנות שהוא ישוב העולם וכנ"ל, וע"כ למדו רז"ל דין זה מפ' ועשית הטוב והישר ומשם בעצמו למדו רז"ל שצריכין ליכנוס לפנים משורת הדין. כי הכל א', כי מה שמדברין עם חבירו להכניס בו הדעת להרחיב דעתו בקדושה זה בחי' דין ומשפט בבחי' הוו מתונים בדין וכו' שפירוש שם לענין זה ע"ש. א בל צריכן שיתגבר הרחמנות ליכנוס עם חבירו לפנים משורת הדין לבלי להסתכל בו לרעה כ"א לטובה ולדונו לכ"ז תמיד כדי שיוכל לדבר עמו וכ"ש אצלינו בזה הרבה וכ"ש הוא ז"ל ע"פ ועוד מעט ואין רשע וכו' וכן הרבה וזהו בעצמו בחי' דין בן המצר שהוא קודם שהוא בשביל להרחבי גבול איש הישראלי כדי להרחיב המצר שלו שלא יבא לידי הריסה ח"ו כי שניהם בחי' אחת וכנ"ל:

אות יט

וזה בחי' פורים. שהוא הכנעת קליפת המן עמלק שהוא בחי' כפירות ובלבולי האמונה הקדושה הבאים ע"י חקירות חכמתם הרעה כי עמלק הי' פלסוף וכופר כמובא במ"א וע"כ הוא עומד תמיד להלחם עם ישראל כי מלחמתו קשה מכולם עד שהש"י בעצמו צריך ללחום עמו כ"ש מלחמה לה' בעמלק מדור דור. וזה שאמר המן ימ"ש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים וכו', שאמר שיוכל להתגבר על ישראל מחמת שהם מפוזרים ומפורדים בי ןהעמים, והמצרים של העמים סובבים את כ"א וא' מכל צד בבחי' כל גוים סבבוני וכו' סבוני גם סבבוני וכו' סבוני כדבורים וכו'. ובאמת ישראל בגלות הם בצרה גדולה מאד מחמת זה ובפרט אז כשקם עליהם המן הרשע ימ"ש שאמר שע"י שישראל מפוזרים בין העמים והמצרים של העמים מסבבים את כ"א מכל צד בגשמיות וברוחניות בדעות זרות היפך הדעת הקדוש המבואר בתורה הנ"ל. כי עיקר הדעת הקדוש הוא להודיע אמונתו הק' לכל בבחי' אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו' והם השתחוו לצלם שהוא ההיפך מזה וכ"זד נמשך מפגם הערב רב הנ"ל. כי הצלם של נבוכדנצר, וב' עגלי זהב של ירבעם בן נבט, ופסל מיכה, והעגל שעשו הער"ר במדבר הכל בחי' רעה אחת שאז הביאה אותם טעות חכמתם הרעה לעבוד ע"ז כי הי' להם כמה סברות רעות מהופכות ומזוייפות בזה עד שבקל הי' יכולים לטעות מי שלא חשב באמת על תכליתו הנצחי ונטה אחר תאוות עוה"ז ולא ביטל דעתו נגד קדושי עליון צדיקי אמת. וכמו כן עכשיו כל טעות חכמותיהם הנבוכות של הפלסופים הנמשכין מחכמת יוונית הכל נמשך מחכמי קדם שמהם קיבלו חכמי מצרים כמובא בספרים. וכל הטעותים והכפירות של דורות הקודמים שעבדו ע"ז ושל עכשיו הכל נמשך ע"י תאוות רעות ובפרט תאוה הכלליות שהם משוקעים בזה ביותר. כאשר רואין בחוש. וע"כ הם רוצים לפרוק עול לגמרי ע"כ הם נוטים אחר סברות מהופכות ומזויפות כשרז"ל לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא, אם ישראל קדושים נכשלו עי"ז מכ"ש וכ"ש עכשיו שרואים בחוש שכל מי שנוטה ארח דרכיהם הוא פורק עול בפרהסיא ויוצא מן הכלל לגמרי ועדיין הם מחציפים פניהם ואומרים שרוצים בתקנת ישראל אוי להם אוי לנפשם מי פתי יאמין לדבריהם הרעים. כ"א מי שרוצה לאבד ולעקר עצמו ואת בניו משני עולמות וכבר צווחו על זה קמאי ובתראי. והם מתפשטים בכל פעם. אבל דבר אלקינו יקום לעולם. כי איש הישראלי החפץ באמת לישאר בנקודת יהדותו בוודאי לא יאבה ולא ישמע לדבריהם ולהסתות ופתויים שלהם שמהפכים דברי אלקים חיים. ומגלים פנים בתורה ובכל ספרי תנ"כ מהיפך אלהיפך מן האמת. ולא די להם בזה. כ"א עתה בסמוך הם רוצים לה כניס גם בדברי התלמוד הקדוש ובספרי קבלה הק' טעות חכמותיהם הרעות. מה שרז"ל הזיהרו על זה הרבה פעמים אין מספר מלהגות בספריהם. עד שאמרו בפ' חלק שאין לו חלק לעולם הבא הקורא בספרי חיצונים. שהם ספרי חכמותיהם הרעות. וע"כ באמת בדורות הקודמים היו הפילוסופים כופרים בדברי חכמי התלמוד וגם עכשיו אנו יודעים באמת שהם כופרים לגמרי בדבריהם כנשמע מפיהם ומפי ספריהם הרעים כמה מיני ליצנות מדברי רז"ל בגמ' ומדרשים וספרי קבלה. אך בסמוך התנכלו בערמימיות הרבה ומדפיסים בספריהם הרעים דברי שטות ומרמה להשוות ח"ו גם דעת חכמי ישראל בתלמוד הקדוש עם דעותיהם הרעות. ומי פתי וכסיל שלא יבין דעתיהם הרעה בזה. ואיך יעלה על דעתם לפתות עם קדוש בשטותים כאלה. עד שנמצא א' מהם שהדפיס זה סמוך איזה קונטרס להוכיח את ישראל על שמדברים בביה"כ ובב"מ כאלו הוא מקנא קנאת ה' צבאות. מה שידוע שהם פורקים עול לגמרי ומגלחים זקנם ומחללים שבת בפרהסיא והוכלים עם נכריות לטייל בפרהסיא ומרבים ממזרים וכו' וכו'. וכל זה ידוע לכל. וכל מי שיש לו מוח בקדקדו מבין שמתחיל תחלה בתוכחה על שמשיחין בביהמ"ד כדי שיתקבלו דברי וכשרז,ל כל שקר שאין בו אמת בתחילתו וכו'. ואח"כ בתוך דבריו רוצה להוכיח שצריכין לילך בגילוי הראש בביה"כ ובביהמ"ד. ומדבר נגד הקדושים חמכי הפוסקים המפורסמים הרש"ל והט"ז ז"ל כאלו מתווכח עמהם באיזה דין. הנשמע שטות וכסילות כזה. וכן נמצא אחד שהדפיס טעם על הסדר של פסח שהוא כמו שנוהגים העכו"ם בשעת סעודה באיזה מדינה רחוקה וכן שטותים הרבה כאלה וכאלה עד שאומרים שכל חכמת הקבלה מרמז על חכמתם הרעו. ברוך ה' שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים כאלה:

אות כ

וכל זה נמשך מבחי' קליפת עמלק. ובפורים מכניכעין כל זה ע"י בחי' קדושת מרדכי ואסתר שהם בחי' קדושת הדעת הקדוש הנ"ל של בן ותלמיד שהוא בחי' יובל בחי' חירות כ"ש שם על פסוק אשרך ארץ שמלכך בן חורין וכו' ע"ש. וזהו בחי' מרדכי מר דרור לשון חירות כ"ש במ"א בחי' יובל שהוא בחי'וכל בניך לימודי ה'. בחי' הדעת של בן ותלמיד הנ"ל. כי כבר מבואר שהמן רצה להתגבר אז ע"י ג' עיברות הנ"ל שהם ע"ז שהשתחוו לצלם שזהו בחי' כפירות פגם אמונה שהוא בחי' ע"ז כ"ש במ"א שהואהיפך הדעת הקדוש הנ"ל כנ"ל. וכן מה שנכשלו בנשים נכריות שהוא פגם תאוות ניאוף הוא ג"כ היפך הדעת כנ"ל. כי עיקר הרוח שטות שהוא היפך הדעת הוא בתאוה הנ"ל. כשרז"ל איש כי תשטה אשתו וכו'. וכן מה שנהנו מסעודות של אותו רשע הוא ג"כ היפך הדעת הנ"ל שעיקר קיומו הוא כשזוכין להארת הרצון בשעת האכילה כ"ש שם וכמובא לעיל מזה וע"י פגם אכילה פוגמין בזה. נמצא שע"י ג' עבירות הנ"ל פגמו בהדעת הנ"ל הרבה שהוא עיקר קיום וישוב העולם. כי לא נברא ונתקיים העולם כ"א בשביל המשכת הדעת הזה להודיע כי ה' הוא האלקים כ"ש שם. וע"כ דבר המן הרשע ימ"ש שעי"ז יוכל להתגבר עליהם ח"ו להשמיד להרוג ולאבד ח"ו. מאחר שפגמו בהדעת כ"כ שהוא חיות וקיום העולם כנ"ל עד שאפס תקוה ח"ו. אבל איש בער לא ידע וכסיל יבין את זאת שנמצא מרדכי בעולם שהוא בחי' הצדיק האמת שיש לו כח להשמיך הדעת הנ"ל אפי' כשישראל בתלכית הירידה וההסתרה ח"ו. כי מרדכי הוא בחי' מר דרור כשרז"ל דרור לשון חירות (כ"ש במ"א) שזהו בחי' יובל שהוא ר"ת וכל בניך לימודי ה' כ"ששם על פסוק אשרך ארץ שמלכך בן חורין שזהו בחי' הדעת של בן ותלמיד כ"ש שם. וזהו בחי' מר דרור. מר בחי' יראה כשרז"ל על פסוק נוטפות מר עובר כל ת"ח שאין שפתותיו נוטפות מר. דהיינו יראה וכו' כי עיקר הדעת הנ"ל שהוא בחי' דרור בחי' חירות של יובל הוא ע"י יראה שעי"ז מתקיים החכמה והדעת כ"ש שם. וזהו בחי' אסתר בחי' ואנכי הסתר אסתיר כשרז"ל היינו שזהו גודל עוצם נפלאות נוראות כחו של הצדיק בחי' מרדכי יש שלו כח להאיר הדעת הנ"ל בישראל אפי' כשהם בתכלית הירידה בתכלית ההסתרה שבתוך הסתרה בכלליות ישראל ובפרטיות בכל אחד ואחד. כי זהעיקר עוז ותעמוממות כחו של הצדיק הקדוש הנ"ל שהוא בחי' מרדכי מר דרור בחי' חירות של יובל הגדול להאיר ולהופיע הדעת הנ"ל אפי' בדיוטא התחתונה, לגלות כי מכה"כ בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר שהוא התעררות והתחזקות נפלא ועצום עד א"ס ואין תכלית, לכל הגרועים והרחוקים שבעולם. אפי' אם מונחים במקום שמונחים כמובא שם במקומו. וכמבואר בדברינו מזה במכה מקומו. וע"כ התגבר מרדכי גם אז להכניס בישראל שיצעקו ויתפללו ויתחננו להש"י כ"ש ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. שהוא יודע את כל אשר נעשה בעולם ומה שנעשה אצל כל אחד ואחד בפרטיות בכל עת ובכל יום ויום. ויודע היטב היטב להיכן נפל ונתעה כ"א וא'. וכמה וכמה מתפשטים ומשתטחים על כ"א להרחיקו ולאבדו ח"ו. וע"כ ויקרע מרדכי את בגדיו ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה. עד שהכניס בכל עיר ועיר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שיזעקו הרבה להש"י כ"ש ודברי הצומות וזעקתם. וזהו בחי' אין אסתר מגדת וכו'. בחי' שתיקה הנ"ל בחי' סיג לחכמה שתיקה הנ,ל. שהוא עיקר קיום הדעת כנ"ל. וע"כ אחזה פלך השתיקה היא וכל משפחתה הקדושה רחל אמנו ובנימין ושאול כשרז"ל. כי עיקר קיום הדעת ע"י השתיקה כנ"ל. עד שזכו להמשיך הדעת הנ"ל לכל באי עולם עד שרבי םמעמי הארץ מתיהדים ונעקר המן וזרעו מן העולם:

אות כא

כי המן עמלק הוא מעולם רצועה מרדות לישראל. וע"כ המרגלים שפגמו בא"י ופגמו בהדעת הנ"ל וגרמו חורבן ביהמ"ק שהוא בחי' קדושת הדעת הנ"ל כמבואר שם כל זה היטב. כל פגמם של המרגלים נמשך על ידי הפחד של עמלק כמ"ש שם בפ' המרגלים עמלק יושב בארץ הנגב. כי עמלק מתגבר תמיד נגד הדעת הנ"ל שהוא בחי' קדושת א"י והביהמ"ק. וכן אח"כ כשנגזר עליהם למות במדבר והם רצו להתגבר לעלות לא"י שלא ברשות. כתיב והעמלקי והכנעני ויושב בהר וכו'. ואח"כ כתיב וירד העמלקי וכו' ויכום וכו'. וע"כ סבר המן עמלק שגם עתה יתגבר נגד ישראל לבלי להניחם לעלות לא"י ולבנות הביהמ"ק וכשרז"ל שרצה לבטל בנין ביהמ"ק. ומגודל הפגמים שהיו אז רצה לכלותם לגמרי ח"ו. אבל ה' לא יעזבנו בידו. כי הצדיק הגדול בחי' מרדכי מתגבר בכל דור להכניס בישראל שיצעקו אל ה' תמיד יהי' איך שיהי'. ועי"ז נתהפך הגלגל על המן וזרעו ותלו אותו ואת בניו על העץ:

אות כב

וע"כ פורים הוא בחי' יום כפורים כ"ש בת"ז. כי המן הפיל פור לבטל ח"ו קדושת הגורל של יו"כ. וכן עשה עץ גבוה חמשים אמה כנגד בחי' שנת החמשיםך שהוא יובל. כי מבואר בהתורה הנ"ל שעי"ז הסלח נא שפועלין ביו"כ ממשיכין חנוכת הבית שהוא בחי' קדושת הדעת הנ"ל. בחי' ודובר שלום לכל זרעו. כי הדעת שהוא התורה נקרא שלום כ"ש וכל נתיבותי' שלום. וזה בחי' דברי שלום ואמת. כי עיקר שלום הוא שלום של אמת. לא שלםו של רשעים שהם ההיפך מדעת האמתי שעליהם נאמר אין שלום אמר ה' לרשעים (וכמ"ש בזה במ"א). אבל מרדכי ממשיך דעת אמתי בעולם שהוא בחי' דברי שלום אומת בחי' ודובר שלום לכל זרעו. בח'י וכל בניך לימודי ה' וכנ"ל:

אות כג

וזה שנאמר בגאולה האחרונה כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל. כי בגלות מצרים יצאו בחיפזון כעבדא דברח מרבוני' ולא אית לי' שטר חירות אבל פורקנא בתרייתא לא תצאו כצאת העבדים וכו' אלא תיפוק בת חורין וכו' כ"ש כ"ז בתיקונים. כי עיקר תקון הגאולה האחרונה הוא ע"י בחי' חירות הנ"ל שהוא בחי' יובל שמשם כל הגאולות והחירות מהגלות. אבל בגלות הראשון כשנגאלו ממצרים לא נמשך הדעת הזה בשלימות מחמת שעדיין לא קיבלו התורה שהוא הדעת הנ"ל רק שנמשך עליהם הארה מבחי' יובל שהוא הדעת הנ"ל. וע"כ יצאו בחיפזון כעבדא דברח מרבוני'. ועיקר הבריחה והחיפזון הי' מחמת שלא נכנע והנתבטל עדיין קליפת עמלק שהוא ראשית גוים שהוא ראשית ושורש כל הע' עכו"ם שהם כלל כל התאוות והזוהמות שמהם כל הגליות בגשמיות ורוחניות. וע"כ כתיב ויוגד למלך מצרים כי ברח העם. וע,כ המגיד כי ברח העם הי' עמלק כ"ש במדרשים כי מחמת שלא ביטלו זוהמתו עדיין ע"כ ברחו. וע"כ קודם מ,ת כתיב ויבא עמלק כי הואלא נכנע עדיין רק משה רבינו בגודל כחו צוה ליהושע ללחום עמו להחלישו לפי חרב אבל לא לגמרי ואז צוה הש,י כתוב זאת זכרון בספר וכו' מלחמה לה' בעמלק מדור דור ודרז"ל עד דורו של מרדכי ומשם עד דורו של מלך המשיח. ועיקר הכנעתו ומפלתו בכל דור ודור הוא ע"י צדיקי אמת שממשיכין זה הדעת הנ"ל שהוא בחי' חירות של יובל שהוא בחי' וכל בניך לימודי ה', להכניס הלימוד הקדוש של הדעת הזה לכל בני ישראל שיהי' כולם לימודי ה' עד שיצאו כולם מהרוח שטות ושגעון ובלבול הדעת הנמשך מזוהמת קליפת עמלק וישובו כולם אל הש"י באמת. וע"כ כתיב בגלותא בתראה כי לא בחפזון תצאו וכו', כי זה הדעת הנ"ל הוא בחי' מתינות גדול ונפלא בחי' הוו מתונים בדין שמרמז על הדעת הנ"ל כ"ש שם, מתונים דייקא היפך חפזון כי צריכין מתינות עצום לזה הדעת להאיר בדרי מעלה בחי' מה, ובדרי מטה בחי'מלא כה"כ. וזהו כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולם לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל. כי הולך לפניכם ה' זה בחי' השגת דרי מעלה שהוא בחי' מה שהוא בחי' שם הוי' במילוי אלפין בגימ' מ"ה שהוא בחי' סתום ונעלם בתכלית ההעלם בחי' מה חמית מה פשפשת וכו' בבחי' זה שמי לעילום הנאמר בשם הוי' ב"ה. וזה כי הולך לפניכם ה' שמרמז על הגדולים במעהל בחי' דרי מעלה שהוכלים להתקרב להש"י, וה' הולך לפניהם, אבל כל מה שרוצים להשיגו הוא נעלם מהם בבחי' מ"ה וכו' וכנ"ל. ומאספכם אלקי ישראל, בחי' מלא כה"כ שהוא בחי' שם אלקים שהוא בחי' מלכות בחי' ואלקים מלכי וכו'. וזהו ומאספכם היינו בחי' מאסף לכל המחנות לכל הנחלשים והנדחים בעוונותיהם ורוצים לדחותם חוץ ממחנה ישראל, והש"י מרחם עליהם ואמספם לפנים כי הולך אחרי כ"א וא' ומגלה לו ומאיר לו כי הוא ית' עדיין עמו בבחי' מלא כל הארץ כבודו בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר וכנ"ל. ומחמת זה כי לא בחפזון תצאו כי יאיר עליכם בשלימות הדעת הנ"ל של בחי' מ"ה ומלא שהוא בחי' השגת הבן ותלמיד שהוא בחי' כי הולך לפניכם ה' ומאספכם וכו' שזה הדעת הוא בחי' מתינות בחי' הוו מתונים בדין וכו', ועשו סיג לתורה שעושים בכל פעם סייגים וגדרים להדעת הזה ע"י בחי' שתיקה כדי שלא לכנוס במקיפים שאסור להמשיכם כדי שלא יכנוס בקשיות ותירוצים שאין הזמן מספקי לבארם וכו' כמ"ש שם. וע"כ לא בחפזון תצאו וכנ"ל. וע"כ בגלות הראשון כתיב ולא יכלו להתמהמה ובגלות האחרון כתיב (חבקוק ב') אם יתמהמה חכה לו. כי צריכין להתמהמה כדי שלא לצאת בחפזון בחי' הוו מתונים בדין הנ"ל. וע"כ הערב רב שהם מסטרא דעמלק הכשילו את ישראל ע"י החפזון הרע שלהם שתיכף כשראו כי בושש משה וכו' ונתמהמה קצת, תיכף מיהרו וחפזו ועשו את העגל כי גם החפזון שהי' בשעת יציאת מצרים הי' על ידם כ"ש שם בפ' בא וגם ערב רב עלה אתם וכו' וסמוך לי' ויאפו את הבצק עוגות מצות כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו'. כי עיקר כל הפגמים ע"י הקשיות של המחקרים והפילוסופים שהם מסטרא דעמלק מסטרא דערב רב שממהרים להקשות קשיות שא"א ליישבם כי נמשכים מהמקיפים שא"א להמשיכם בזה העולם כ"ש בהתו' הנ"ל ובהתו' עתיקא וכו' סי' כ"א לק"א:

אות כד

וע"כ תיקון חטא העגל שהי' ע"י הקשיות והכפירות של הער"ר שהם בחי' עמלק כ"ש בזוהר ומדרשים שהיו מעורבים מעמלקים וכו', עיקר התיקון הי' ע"י המשכן שעשה משה כשרז"ל כי המשכן בחי' הביהמ"ק נבנה ונעשה במחיצות וגדרים וכלים קדושים כאלו שנמשכו מקדושת הדעת הנ"ל של בחי' חירות הנ"ל. ועיקר המחיצות נעשים מבחי' סיג לחכמה שתיקה כנ"ל, שבתוך המחיצות והגדרים הקדושים האלו נמשך הדעת הנ"ל. כל זה הוא בחי' תיקון הקשיות והכפירות הנ"ל שלהם בחי' חטא העגל וכנ"ל. וזהו בחי' פ' שקלים שקורין קודם פורים כדי להכניע המן עמלק שהוא בחי' הער"ר הנ"ל וע"כ נקראים שקלים בחי' משקל שצריכין לי זהר להמשיך זה הדעת במדה ובמשקל ולשתוק במקום שצריכין לשתוק בחי' ועשו סיג לתורה כנ"ל שעי"ז עיקר בנין המשכן וכנ"ל. וזה בחי' העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט זה רמז על בחי' הדעת הנ"ל של בן ותלמיד שהם בחי' דרי מעלה ודרי מטה שצריך להאיר בדרי מעלה בחי' מה וכו' ובדרי מטה בחי' מלא כה"כ וזהו בחי' העשיר לא ירבה, העשיר הם בחי' הגבוהים במעלה לא ירבה כי צריך ליזהר שלא יטעה שכבר יש לו חלק גדול בהדעת הזה כ יצריכים להראות לו שעדיין אינו יודע כלל בחי' מה חמית וכו'. ולהיפך הדל לא ימעיט, הדל בחי' הקטנים במעלה לא ימעיט כאלו חלקו קטן ומועט בבנין הדעת הזה שהוא בחי' בנין המשכן והביהמ"ק כי אדרבא הש"י שוכן עם הנמוכים והדלים דייקא כ"ש אשכון את דכא כי מלא כל הארץ כבודו וכו' כי בכל דרגא ובכל בחי' יש בחי' דרי מעלה ודרי מטה שהם בחי' בן ותלמיד וכו' וע"כ העשיר והדל הם בבחי' דרי מעלה ודרי מטה וכו' כי העשירות והשפע נמשך מהדעת של בן ותלמיד וכו' ועיין בהלכות שבת הלכה ג' או ט' מבואר שם מעין זה על פ' העש יר לא ירבה והדל וכו' כנ"ל:

אות כה

וזה בחי' המנין של ישראל שנצטוו למנותם ע"י השקלים כ"ש כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וכו' כי המנין הוא כדי לצרפם ולחברם ולכוללם יחד כל ששי רבוא נפשות ישראל כדי שיאירו זה בזה הדעת הנ"ל ויקבלו זה מזה. כי זה הדעת גבוה ונשגב מאד שהוא לידע ולהכיר את הבורא היחיד הקדמון ית' וית' בתכלית שלימות האמונה. וכ"א מישראל יש לו חלק בזה הדעת הקדוש. וצריך כ"א לקבל מחבירו ולהאיר בחבירו כפי מה שנמשך עליו הארה מרבו בחי' משה. וכמובן ומבואר בהתורה הנ"ל וע"כ צריכין למנותם ולכללם ולצרפם יחד. אבל ע"י המנין ח"ו יכול לשלוט הגף ח"ו כי ירצה הבע"ד להתגרות בהם ח"ו להרוס הגבול, שכ,א ירצה לכנוס בגבול חבירו מה שאינו שייך לו ועי"ז יוכל ליכנוס בקשיות שקשה לו לפי דעתו ליישבם וכו' וכנ"ל. ע"כ כמו שצריך כ,א לקבל מחביור ולהאיר בחבירו הארת הדעת הזה כנ"ל כמו כן צריך ליזהר לעמוד על מקומו לבלי להרוס הגבול וכמבואר לעיל מהזה שזהו בחי' ועשו סיג לתורה בחי' סיג לחמכה שתיקה שהוא בכל בחינה ובחינה ובכל דרגא ודרגא. שכמו שהצדיק האמת שהוא הרב והכחם שכל הדעת שנמשך על ידו צריך ל יזהר לעשות הסיג לתורה ע"י השתיקה כדי שלא יכנוס במקיפים שאין צריכין להשיג וכו' כנ"ל, כמו כן כ"א וא' כפי מה שמקבל מהדעת הזה צריך ליזהר בנפשו לבל יחפז ויבהל להקשות מה שאין ראוי לו כדי שלא יתבלבל דעתו לגמרי. וכמו כן כשמדבר עם חבירו ביראת שמים להכניס הדעת הזה בחבירו ולקבל ממנו בבחי' ומקבלין דין מן דין כ"ש שם צריך ליזהר לבל הרוס הגבול ח"ו ולבלי להסתכל בחבירו יותר מדאי וכן שלא לקבל מחבירו יותר מדאי מה שאין ראוי לו לפי מדריגתו. כי זה ידוע שכל אדם משונה מאד מחבירו וכשרז"ל לענין ברכת חכם הרזים לפי שאין דעתן של בני אדם דומות זו לזו כוו'. ע"כ צריך ליזהר בענין זה של המשכת הדעת האמתי שצריך כ"א להאיר בחבירו ולקבל ממנו, שיהי' בהדרגה ובמשקל ולקיים ועשו סיג לתורה הנ"ל. וזה בחי' שנזהרו למנות ישראל ע"י השקלים דייקא כדי לשא ישלוט בהם סטרא דמותא שנמשך מכפירות של עץ הדעת שהוא זוהמת הנחש שהוא זוהמת עמלק שגרם מיתה לעולם שהכל הי' ע"י ריבוי הקשיות שהכניס באדם וחוה עד שהביאם לידי כפירות כשרז"ל. והתיקון לזה ע"י בנין המשכן והביהמ"ק שעיקר בנין מחיצות הקדושות האלו של המשכן והביהמ"ק הוא ע"י שתיקה וכנ"ל. וןכ צריך ליזהר כ"א בכלליות ובפרטיות. ושזהו בחי' השקלים בח'י מחצית השקל דייקא שצריך לעמוד על המשקל דייקא וכ"א יתן מחצית השקל דייקא והעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט כי אע"פ שכ"א נותן מחצית השקל מחצית דייקא שמרמז שכ"א מישראל צריך לחבירו שחבירו ישלימו וע"כ כ"א אינו נותן רק מחצית דייקא אבל אעפ"כ אסור שיתן אחד בעד חבירו כי נזהרו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. כי האמת שכ"א צריך להשלים חבירו שזהו עיקר כוונת המנין כדי לכוללם ולצרפם ולחברם זה בזה כדי שיאירו זה בזה הדעת הקדוש הנ"ל אבל אעפ"כ כ"א וא' עומד בפני עצמו וצריך ליזהר לבלי להרסו הגבול רק כ"א יקבל וימשיך הדעת בהדרגה ובמדה ובמשקל לקבל ולהאיר בחבירו מה שצריכין לקבל זה מזה. ומה שא"א לקבל ולהאיר צריכין לשתוק ולקיים ועשו סיג לתורה הנ"ל:

שותפין א

אות כו

וזה בחי' שותפין. כי עיקר בחי' שותפות שבין בני אדם באיזה עסק נמשך מבחי' הנ"ל שכתוב בהתו' הנ"ל שכ"א מישראל צריך לדבר עם חבירו ביראת שמים וכו'. בבח'י ומקבלין דין מן דין וכו' שזהו בחי' הארת הדעת של בן ותלמיד כ"ש שם. וכל הפרנסה והעשירות נמשך משם כ"ש שם שהעשירות והפרנסה נמשך מהמקיפים שבים החכמה שמאירין ע"י הדעת הנ"ל וכו'. ומזה נמשך בחי' שותפות שרוב העסקים של מו"מ בפרט המו"מ הגדולים נגמרים ע"י שותפות דייקא. כי שורש השותפות וההתחברות שבין אנשים לגמור איזה עסק נמשך מחמת שכ"א מישראל צריך להאיר בחבירו הדעת כנ"ל.ו כן חבירו צריך להאיר בו הדעת כנ"ל וזה עיקר ישוב וקיום העולם וכו' ומזה נמשך שמתחברין בני אדם לעשות מו"מ בתושפות ועי"ז יכולים להצליח ביותר א םיתנהגו כראוי כשרז"ל מזלא דבי תרי עדיף. כי כל דבר יש לו שורש בתורה כי עיקר ההתחברות והשותפות שביניהם לגמור יחד איזה עסק הוא מחמת שבשורש החיות של כל אחד שהוא המשכת הדעת הנ"ל שבשביל זה נברא ונתקיים הכל. ש םבהמשכת הדעת הזה צריכים דייקא להתחבר ולהשתתף יחד א' עם חבירו ולדבר ולעסוק כ"א עם חבירו בכל עת מהדעת הזה שהוא עיקר התכלית כי צריכין להאיר ולקבל זה מזה וכו' וכנ,ל. ומשם נמשך שגם בכל המו"מ והעסקים מתחברים ומשתתפין יחד ועי"ז נגמרים ביותר רוב העסקים. כי הכל מקבל חיות מהתורה שהוא הדעת הנ"ל ששם צריכין להתחבר ולהשתתף שיאיר זה בזה וכו' וכנ"ל. כי דייקא עי"ז נמשך הפרנסה והעשירו תכמ"ש לעיל שכל הפרנסה והעשירות נמשך מהמקיפים שבים החכמה שנמשכין ע"י הדעת הנ"ל וכנ"ל. וע"כ מזלא דביר תרי עדיף וכנ"ל וזה בחי' טובים השנים מן האחד. לפיכך יקנה לו האדם חבר. וישא אשה. אשר יש להן יותר ריוח בעמלם. הרבה מלאכות נעשות בשנים שאין היחיד מתחיל בה לבדו היינו כנ"ל. כי עיקר קיום וישוב העולם נמשך מהדעת הנ"ל של בן ותלמיד שלזה צריכין להתחבר ושותפות דייקא הן להוליד בנים הן להעמיד תלמידים וחברים שיקבלו זה מזה וכו'. הן לגמור איזה עסק מו"מ גדול או מלאכה גדולה. וכמבואר בפרש"י הנ"ל הרבה מלאכות נעשות בשנים וכו' היינו כנ"ל:

אות כז

וז"ש בש"ע שאין השותפות נגמר בדברים כ"א בקנין. וכדרך הקנין לענין מקח וממכר כן הוא לענין שותפות כמבואר שם בסי' קע"ו. כי באמת ראוי לאדם לעמוד בדבורו כשרז"ל. ומה שנמצאים שינויים עד שצריכין קנין זה נמשך מהרוח שטות שמשם כל הענוות ר"ל שמשם כל השקרים והשינויים שבעולם. ועיקר הרוח שטות נמשך מהחכמות של כ"א מה שנדמה לו כאלו יש לו איזה אחיזה בהחכמה והידיעה בבח'י ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו (משלי כ"ג). כי עיקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה בבחי' אמרתי אחכמה והאי רחוקה ממני כ"ש במ"א כי תכלית הידיעה אשר לא נדע. ובאמת כבר מורגל זה הלשון תכלית הידיעה וכו' בפי רוב בני אדם יודעי ספר ואעפ"כ כל אחד חכם בעיניו כאלו כבר השיג הכל עד שהגיע אל התכלית של הידיעה שהוא דלא נדע. ובאמת הוא כסיל ואינו מבין שהוא לא התחיל עדיין לידע כלל כי באמת עיקר זה התכלית אשר לא נדע אין מי שמשיגו כ"א המדיק החכם הגדול בתכלית המעלה שיודע והשיג כבר השגה עצומה גבוה מאד וכו'. עד שהגיע אל התלכית אשר לא נדע. אבל שאר בני אדם אפי' החכמים הגדולים אינם יודעים כלל בפשיטות מכ"ש סתם בני אדם שאינם יודעים כלל בוודאי הם רחוקים מאד מהתכלית הידיעה הזאת רק צריכים לידע שעדיין אינם יודעים בפשיטות שום דבר (ויש הרבה לדבר בזה וע' במ"א). וכל הרמאות והשינויים נמשכין רק מהחכמות של כ"א שבאמת הכל הוא רוח שטות ממש. כי עיקר כל השינויים והרמאות של כל אחד הוא מחמת שאומר בדעתו שיודע באיזה דבר ירוויח עד שאומר שע"י שישנה דיבורור או יעשה רמאות ירוויח בהעסק כי בוודא יאין אדם משנה דיבורו מכ"ש לעשות רמאות כ"א בשביל איזה ריווח שנדמה לו. וכ"ז מחמת שהוא חכם בעיניו בחי' חכם להרע. ובאמת הכל שטות כי לא יחרוך רמי' צידו וע"י השינוי והרמאות לא ירויח ולא יצליח כלל כי אין אדם יודע במה משתכר רק העושר והכבוד מלפניו ית' כי לא ממוצא וממערב וכו' כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים. ועיקר הריוח והעשירות והפרנסה הוא רק מהמקיפים שבים החכמה שנמשכין ע"י הדעת הנ"ל שמקבלין מהרבי האמת ומאיר כ"א בחבירו. שאלו המקיפים שרשם בח'י המקיפים העליונים שהם בחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע שמשיג הרבי האמת בתכלית תכלית השלימות וכו'. נמצא שעיקר השינויים הוא מחמת הרוח שטות מחמת שאין עוסקים בדעת הנ"ל להמשיך המקיפים שמשם כל הפרנסה באמת כנ"ל וע"כ צריכין לקנין. ורוב הקנינים הם בבגדים שהוא קנין סודר כי הבגדים הם בבחי' המקיפים כידוע וע"כ ע"י קנין סודר שהוא בבגדים בחי' מקיפים עי"ז מתקיים המקח שלא ישנו עוד. כי שם בבחי' המקיפים אין שום שינוי כי שם שורש הדעת הנ"ל שצריך כ"א להאיר בחבירו שזהו העיקר ההתחברות והשותפות ושם כל הנפשות כלולים יחד. ועל כן על ידי זה מתקיים השותפות שלא ישנו עוד וכנ"ל ראשי פרקים שייכים לה' פורים הנכלל בה' שותפים בקרקע ע"פ התורה כי מרחמם ינהגם:

לא תצא כצאת העבדים ע' מ"ש בתיקונים. כי בחפזון יצאת ובגלותא בתראה כי לא בחפזון תצאו וכו' כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל ר"ת אליהו. כי הגאולה תהי' ע"י אליהו שיבא לבשר תחילה את הגאולה. כי הולך לפניכם ה' זה בחי' מ"ה הוי' במילוי אלפין בגימ' מ"ה. ומאספכם אלקי ישראל בחי' מלא כה"כ אלקים בגימ' פ"ו פ"ה עם הכולל בחי' מלכות פה כי עיקר ההתחזקות ע"י בחי' מלא הוא ע"י דיבור פה שהוא שיחה ותפילה והתבודדות וצעקה ושוועה ותחינות ופיוסים ובקשות וכו'. כי הדיבור הולך עם האדם לכל מקןום כמו אם הבנים כ"ש במ"א כי בגאולה ראשונה כתיב ולא יכלו להתמהמה. ובסוף כתיב אם יתמהמה חכה לו וכו'. והכל ע"י הדעת הנ"ל:

מר דרור מרדכי. נוטפות מור עובר. בחי' יראה כשרז"ל כל ת"ח שאין שפתותיו נוטפות מור וכו' בתחילה אמר מילתא דבדיחותא לשמח ולפקח דעת התלמידים כי הוריד א"ע אליהם מאד מאד כדי שיוכלו לקבל ואח"כ יתיב באימתא וכו'. כי עיקר המשכת הדעת הנ"ל ע"י יראה. דרור לשון חירות בחי' אשריך ארץ שמלכך בן חורין כ"ש שם, בחי' יוה"כ:

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. שלא תאמר אשנה להם הפרק פ"א ושתים עד שתהא שגורה בפיהם וכו' אלא ערוך לפניהם כשולחן הערוך לפני האדם וכו' ומוכן לאכול. מכש"ש וכ"ש בלימוד של קיום התורה ומצות וכו'. פ' משפטים קודם קבלת התורה ואח"כ. כי עיקר הוא השלום שלא יכנוס ויסתכל בחבירו לרעה כ,א לטובה שזהו בחי' ועשו סיג לתורה כ"ש בדברינו שם בפ' הנ"ל:

כי מובא בספרי קודש שהגורל של המן הוא שרצה להתגבר כנגד קדושת יוה,כ שאז הי' הגורל של הכה"ג על שני השעירים גורל א' לה' וגורל א' וכו' שהם בחי' ברוך מרדכי וארור המן שהוא בחי' עזאזל שינק מבחי' הרע שבעץ הדעת כשרז"ל ע"פ המן העץ וכו'. ועיקר הרע הנ"ל הוא בחי' עז"א ועזא"ל שהושלכו משמים וחטאו וכו'. שכל הקיטרוג של אדה"ר בעץ הדעת נמשך על ידם. וע"כ ע"י הדעת הנ"ל שהועא בחי' קדושת יה"כ כ"ש שם נכנע המן וע"כ עיקר שם יו"ט זה הוא פורם ע"ש הפור. כי ביה"כ פועלין בקשת סלח נא על חטא המרגלים שפגמו בא"י וגרמו החורבן וכו' כ"ש שם כי עיקר פגם המרגלים שנכשלו ע"י שהמשיכו עליהם הפחד של עמלק כ"ש עמלק יושב בארץ הנגב וכו' ולא האמינו בכחו של משה שיכול להכניעו. ואח"כ כשכבר נגזר עליהם הגזירה למות במדבר רצו אז להתגבר ולהלחם. אבל אז לא העויל עוד. ואז נתהפך הדבר שמשה בעצמו התרה בהם שלא יעלו שלא ברשות. כי והעמלקי והכנעני יושב בהר וכו' כי עמלק מעולם רצועה מרדות לישראל. ובפורים צריכין לתקן כ"ז. וע"כ איתא בת"ז שפורים הוא בחי' יום כפורים:

הוו מתונים בדין. בחי' כי לא בחפזון תצאו. תיקון בחי' כי בחפזון יצאת וכו' מרדכי בחי' חירות הנ"ל שהוא הדעת של בן ותלמיד שעי"ז מגלין שבכל הנפילות והירידות שבעולם בכלליות ישראל ובפרטיות בכ"א וא' מישראל אפי' הקל והגרוע וכו' מאד מאד. ובכלליות הזמנים ובפרטיות בשינוי הזמנים וכו'. אפי' בעקבות משיחא באחרית הימים האלה שהוא בחי' תוקף ההסתרה שבתוך הסתרה גם שם נמצא הש"י והתורה שזהו בחי' אסתר שהוא בחי' ואנכי הסתר אסתיר וכו' כשרז"ל ושלימות גמר התיקון ע"י בחי' שתיקה הנ"ל. וע"כ אחזה אסתר פלך השתיקה כ"ש אין אסתר מגדת וכן רחל אמנו ובנימין ושאול וכו' כשרז"ל:

כי צריכין מתינות גדול להמשכת הדעת הנ"ל:

לגולגלותם בחי' גלגל החוזר בחי' מ"ש על דריידיל עליונים למטה תחתונים למעלה בחי' מאן דזעיר הוא רב מאן דרב הוא זעיר וזה בעצמו בחי' גלגולא דנשמתין כמובא בשיחות הר"נ ע"ש:

חלוקת שותפים ב

אות א

הלכה א, בהלכות נזקי שכנים הלכה א' אות ה'

כל דבר שאם יחלוק שמו עלי וכופין לחלוק וכו':

כל חצר שאין בו ד"א חוץ ד' אמות שלפני פתח הבית אין שמו חצר וכל בית שאין בו ד' אמו תאין נותנין לפתחו ד' אמות ע"ש:

ע"פ המבואר במאמר על סבי דסי אתונא בני לן ביתא באוירא דעלמא אמר שם וקם ותלא בין שמיא וארעא וכו' (בסי' כ"ח). כי ע"י התורות הנפולות הבאין מד' אלפין הנפולים שמקבלים מת"ח שידין יהודאין על ידם באים כפירות וכו' והתיקון לזה הכנסת אורחים צדיקים ת"ח אמתיים עי"ז נחשב כאלו הקריב תמידין, תמ"ד הוא בחי' הד' אלפין הנ"ל שעולין תמ"ד דהיינו שמעלין האלפין הנפולין שעל ידם נבנה בחי' בית באוירא דעלמא כיאין להם על מה שיסמוכו. אבל ע"י ת"ח אמתיים בונה ביתו בין שמיא לארעא בבחי' אמר שם וקם ותלא בין שמיא לארע כו' ע"ש. ועי"ז זוכין לאמונה ומתקן ומכניע הכפירות וכו' ע"ש כל זה היטב:

אות ב

וע"כ שיעור בית לכל דבר הוא ד' אמות כי כ"א צריך לבנות ביתו בקדושה שיהי' ביתו בבחי' בית הנבנה בין שמיא לארעא שלא יהי' ח"ו בבחי' בית באוירא דעלמא שהוא מקום החיצונים שהם אוירא דעלמא כנ"ל. כי עיקר בנין הבית הוא כדי להשמר מהם כי הבית הו א מקום משומר מהחיצונים שמקומן באוירא דעלמא, ובבית נסתרין מהם כי הבית הוא מקום משומר מהחיצונים ששורים בחוץ שהם בחי' אוירא דעלמא וע"כ עיקר בנין הבית הוא ע"י בחי' הד' אלפין הנ"ל בקדושה שהם בחי' חכמות התורה הקדושה בבחי' בחכמה יבנה בית וכו' (משלי כ"ד). כי עיקר בנין הבית בחכמה כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' רס"ו). וזזה בחי' בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ כי התחלת התורה בבית כי עיקר בנין הבית הוא ע"י חכמות התורה הקדושה. וזהו בראשית כי ראשית חכמה (תהלים קי"א). וזהו בראשית בי"ת ראשית בחי' בחכמה יבנה בית. ובית כזההוא בחי' בית הנבנה בין שמיא לארערא כנ"ל. וזהו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ בחי' בית הנבנה בחכמה דקאים בין שמיא לארעא וזהו אמר שם וכו' כי אורייתא שמא דקוב"ה. ובית הנבנה ע"י חכמת התורה ע"י ד' אלפין דקדושה הנ"ל הוא בחי' בית הנבנה בשם ה' ועי"ז הבית משומר מן החיצונים שהם בחי' אוירא דעלמא כנ"ל. כי הבית הנבנה בחכמה ע"י בחי' הד' אלפין הנ"ל כמובאר במאמר הנ"ל עי"ז מתקנין ומעלין האלפין הנפולין ועי"ז נכנעין הקליפות והכפירות בחי' אוירא דעלמא כנ"ל. וע"כ שיעור הבית ד' אמות כי ד' אמות זה בחי' הד' אלפין הנ"ל כמובא וצריך שיהי' בהבית ד' אמות כדי להמשיך בתוכו הד' אלפין הנ"ל בבחי' החכמה יבנה בית כדי שיהי' בית קיים ומשומר כוו' כנ"ל. כדי שלא יהי' ח"ו בבחי' אוירא דעלמא כנ"ל כי עיקר הבית בשביל שמירה מן החיצונים שנאחזים בחוץ בבחי' אוירא דעלמא כנ"ל:

אות ג

וזה בחי' מזוזה בחי' ד' גדולה דאחד שקובעין בפתח הבית כי פתח הבית היא בחי' אמונה שהוא בחי' פתח כידוע וזה בחי' ד' אמות שנותנין לפני פתח הבית כשיש בהבית ד"א. וארז,ל כדי לפרק שם משאו. כי פתח הבית היא בחי' אמונה. וכשיש בהבית ד"א שהוא בחי' ד' אלפין הנ"ל אזי עי"ז נתתקן בחי' האמונה כנ"ל ומכניעין הכפירות הבאין מאוירא דעלמא כנ"ל. וע"כ הפתח שהוא בחי' אמונה נותנים לפני הפתח ג"כ ד"א כנג ד ד' אלפין הנ"ל כי עיקר האמונה שהוא בחי' פתח עיקר תיקונה ע"י ד' אלפין הנ"ל. ועי"ז יש לה כח לברר ולהכניע כל הכפירות הנאחזין באוירא דעלמא. וזה מה שארז"ל כדי לפרק שם משאו, משאו זה בחי' כפירות כמובא בדברי רבינו ז"ל (שיחות הר"נ די"ב ע"ב) מפסוק משאכם ודרז"ל מלמד שהיו אפיקורסים ע"ש. כי כל המו"מ הכל הוא כדי לברר הנצוצות שיש שם מהחיצונים והס"א. ועיקר הס"א הוא כפירות וע"כ עיקר המו"מ הוא ע"י בחי' אמונה בבחי' נשאת ונתת באמונה כשרז"ל שבת לא) כי עיקר תיקון ובירור המו"מ הוא ע"י אמונה ועיקר בירור האמונה היא דייקא ע"י בחי' הד' אלפין הנ"ל שעי"ז נתחזק האמונה ויש לה כח לברר ולהכניע הכפירות הנאחזין בכל דבר כנ"ל וזה שנותנין ד' אמות לפני הפתח שהיא בחי' אמונה כדי לפרק שם משאו כדי להכניע הכפירות הנאחזין בהמו"מ שהם בחי' משאוי כנ"ל, וע"י הפתח שהיא בחי' אמונה מכניעין הכפירות ע"י הד' אמות שהם בחי' ד' אלפין הנ"ל שעל ידם זוכין לאמונה ומכניעין הכפירות כנ"ל:

אות ד

וזהו ג"כ בחי' ד"א של החצר כי החצר הוא שמירה להבית. והחצר בכלל הוא בחי' אמונה שהוא ש/מירה להבית שהוא בחי' חכמה. כי החצר לפני הבתים, כי מקודם צריכין ליכנס לחצר שהוא בחי' אמונה ואח"כ אל הבית שהוא בחי' חכמה וע"כ גם שיעור החצר ד' אמות כנגד הד' אלפין הנ"ל שעיקר בנין הבית על ידם וע"כ חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו כי כל הקנינים ע"י האמונה כנ"ל שהיא מבררת הכל שזהו עיקר המו"מ כנ"ל וע"כ החצר שהוא בחי' אמונה קונה להאדם כל הקנינים. כי תיכף כשבאין החפצים של המו"מ לתוך חצירו עי"ז נתבררין ע"י בחי' אמונה שהוא בחי' חצר כנ"ל ועי"ז נקנין לו כי עיקר כל הקנינים ע"י בחי' זו ע"י בחי' אמונה שמבררת הכל ועי"ז נקנין כל הקנינים מאחד לחבירו כפי מה שזוכה כ"א ואחד בכל יום ויום להעלות ולברר איזה דבר ועי"ז נקנה הדבר אליו ועיקר הבירור ע"י אמונה שהיא בחי' חצר כנ"ל. ועיקר ע"י בחי' הד' אלפין הנ"ל שעי"ז יש כח להאמונה לברר כנ"ל וכמבואר מזה גם במ"א כי החצר לפני הבתים כי הבית הוא היפך לגמר ימאוירא דעלמא כי שם עיקר בחי' הד' אלפין הנ"ל בבחי' בחכמה יבנה בית כנ"ל. אבל החצר הוא פתוח לאוירא דעלמא רק שמוקף מחיצות וזה בחיח' האמונה שסמוכה אל החוץ כדי לברר בירורים מאוירא דעלמא בבחי' זא ירושלים בתוך הגוים שמתיה וכו' כמבואר ומובן בכמה מקומות וזה בחי' פתח הבית שסמוכה לחוץ ג"כ לאוירא דעלמא ושם עיקר הבירור:

וע"כ צריכין שם שמירה מן החיצונים מבחי' אוירא דעלמא כמובא וכנ"ל וזה בחי' מזוזה ד' גדולה דאחד כנ"ל. כי עיקר השמירה מאוירא דעלמא שהם החיצונים והס"א הוא רק ע"י בחי' הד' אלפין הנ"ל שהם בחי' ד' אמות ד' גדולה דאחד שהוא בחי' שם ה' כנ"ל בבחי' אמר שם וכו' וכנ"ל:

אות ה

וזהו ענין כל החצפים שהם כל הקנינים והמו"מ שהאדם יוצא לחוץ ונושא ונותן ומברר בירורים עי"ז ומביא הכל אל החצר ומפרק משאו לפני פתח הבית כי שם עיקר הבירור שזהו עיקר כל הקנינים והמו"מ וע"כ החצר קונה כנ"ל וזהו בחי' ד' אמות של החצר ושלפני פתח הבית שהם בחי' ד' אלפין כנ"ל. וכל זה דווקא כשיש בבית ד"א. כי בלא זה אינו נקרא בי תכי עיקר בחי' הד' אלפין הנ"ל הם בבחי' בית כנ"ל ועיקר הבית נבנה על ידם כנ"ל ו אז דייקא יש כח לבחי' פתח הבית והחצר שהם בחי' אמונה לברר. וע"כ נותנין להם ג"כ ד' אמות כי הם מקבלין מד' אלפין הנ"ל כי עיקר כח האמונה לברר ע"י בחי' הד' אלפין כנ"ל:

אות ז

וזה בחי' כל שאלו יחלוק שמו עליו שמו דייקא כי עיקר הוא השם בבחי' אמר שם וקם ותלא בין שמיא לארעא. כי הבית הנבנה ע"י בחי' הד' אלפםין הנ"ל שהם בחי' ד' אמות כנ"ל. זה בחי' בית הנבנה בשם ה' בחי' מזוזה כנ"ל (כי שם בחי' מלכות עיקרו ע"י בחיד' הד' אלפין כידוע) כי עיקר השם הוא בבחי' בי תבבחי' ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם (ישעי' נ"ו) כי אוירא דעלמא הנ"ל אין להם שם בבחי' לא שם לו וכו' (איוב י"ז) בבחי' ושם רשעים ירקב (משלי כ"א) וזה בחי' שהדרך ממעטת את השם כי מחמת שנוסע בדרך ונע ונד באוירא דעלמא עי"כ נתמעט השם כי עיקר השם בבית כנ"ל. וזה שהבטיח השי"ת לאברהם ואגדלה שמך כשפרש"י שם לפי שהדרך ממעטת את השם וכו':

כי באמת הצדיק האמת אע"פ שנוסע בדרך ונע ונד באויר העולם עכ"ז הכל לטובת העולם כדי לברר משם ניצוצות הקדושים שנעים ונדים באוירא דעלמא. ובשביל זה עיקר הילוכו ונסיעתו. ועי"ז שזוכה לבררם עי"ז אדרבא יגדל שמו ביותר כי נתגדל שם ה' עי"ז ע"י שמלקט ומעלה אלו הנצוצות ועי"ז יגדל שמו ג"כ וזהו בחי' הכנסת אורח ת"ח המבואר במאמר הנ"ל שעי"ז בונה ביתו בין שמיא לארעא בבחי' אמר שם וקם ותלא בין שמיא לארעא כנ"ל. כי זה האיש קדוש העובר תמיד והוא נוסע באוירא דעלמא בשביל תיקון העולם כנ"לץ. כשזוכה אחד להכניס האורח הקדוש הזה לתוך ביתו וזה האורח הנ"ל מכניס כל הנצוצות הקדושים וכל הנפשות שהעלה מבחוץ והוא מכניס כולם לתוך הבית כי כולם צריכם לאסוף ולכנוס הביתה כי זה עיקר תיקונם ליכנוס מבחוץ מאוירא דלעמא לתוך הבית וע"כ עי"ז זוכה זה המכניס אורחים כאלו. להכניע הכפירות הבאין מאוירא. וזוכה שיבנה ביתו בין שמיא לארעא ע"י שם ה' בחי' ד' אלפין הנ"ל כי שם ה' יגדל על ידי הנצוצות הנ"ל שהכניס לתוך הבית ע"י שהכניס האורח הצדיק כנ"ל כי העיקר הוא השם. כי השם הוא החיות של כל דבר בבחי' נפש חיה הוא שמו. ועיקר תיקון הנצוצות שנפלו הוא להחיזר להם את שמם ועי"ז חוזרים ונכללים בשם ה'. וזהו בחי' אבידת השם שהרשע אובד ושוכח שמו לאחר מיתתו ועיקר תקונו כשיחזור לשמו שהוא הנפש והחיות. שעי"ז ממשיך החיות משם ה'. וע"כ שיעור החלוקה של כל דבר הוא שאם יחלוק שמו עליו, אך עיקר השם הוא בבחי' בית כנ"ל. וע"כ שיעור הבית והחצר ד' אמות. שהם בחי' ד' אלפין הנ"ל. שהם בחי' שם ה' כנ"ל. שעי"ז עיקר בנין הבית דקדושה. בבחי' אמר שם וקם ותלא בין שמיא לארעא כנ"ל:

וע"כ כל הנחלה של אדם נקרא שם כ"ש יקום על שם אחיו ודרז"ל (יבמות) לנחלה. כי כל הממון והחפצים של אדם הם בחי' שם כמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' נ"ט) ועקיר הוא הבית. כי זה עיקר הנחלה ושם עיקר השם בבח'י ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם כנ"ל:

הלכה ג בה' נזקי שכנים הלכה ג':

חלוקת שותפים ד

אות א

אין חולקין החצר עד שהיא בו כדי ארבע אמות לזה ולזה. וגם ד"א לכל פתח ופתח לפרקשם משאו:

כי איתא בהתורה המתחלת תהומות יכסיומו וכו' (סי' ט) ע"פ צהר תעשה לתיבה וכו' ע"ש. והכלל שכשהאדם משוקע בחשך ואינו יכול לצאת אזי עיקר תקנתו שימשיך עצמו להאמת. ויביט רק על האמת לאמתו וכן בתפלה כשהאדם עומד להתפלל. ואזי הקליפות מסבבין אותו ומבלבלים אותו מאד מאד. כ"ש סביב רשעים יתהלכון וכו'. אזי עיקר עצתו שיראה לומר דיבור התפילה באמת באיזה מדריגה שהוא עכ"פ יאמר הדיבור באמת בפשיטות. ואזי זה הדבירו האמת יאיר לו לצאת מתוך החשך. כי אמת הוא אור הש"י בעצמו כביכול. בחי' ה' אורי. כי השי"ת הואעצם האמת וכו'. וע"כ ע"י האמת השי"ת מאיר לו וזוכה לראות הפתחים איך לצאת מן החשך. כי באמת יש שם פתחים הרבה בתוך החשך והסט"א וכו'. רק שאין רואין הפתחים לצאת מתוך החשך. ועי"ז זוכה לתפילה. וע"י תפילה זוכה לפרנסה וכו' ע"ש:

אות ב

וזה בחי' ד' אמות שצריכין ליתן לפני הפתח. כי האדם יש לו ד' אמות בכל מקום כשרז"ל ואלו הד' אמות זוכין לו כל הקנינים כשרז"ל ד' אמות של אדם קונות לו ברשות הרבים. כי עיקר כל הזכיות והקנינים של האדם הוא ע"י הנצוצות שמברר. כי בכל דבר יש ניצוצות הקדושים. ועיקר המו"מ הוא לברר ניצוצות. וכפי הנצוצות שמברר כן זוכה לקניניו וחפציו. אבל מחמת שאלו הנצוצות שבתוך חפצי המו"מ הם מונחין ומפוזרין בין הקליופות והס"א בחשך גדול. ע"כ קשה לבררם משם. וע"כ עיקר תיקון המו"מ הוא ע"י אמת כשרז"ל נשאת ונתת באמונה (שבת ל"א). ואמונה הוא אמת כמובא בדברי רבינו ז"ל מאמר הזוה"ק כד אתחבר בה אמת אתעבידת אמונה, היינו כשהאדם נכנס בתוך המו"מ ששם יש חשך גדול שמסבב את הקדושות הנפולות שהם הנצוצות הקדושים שבתוך המו"מ עד שמגודל החשך קשה מאד לראות לברר הנצוצות הקדושים וגם יכול להיות שח"ו ישתקע הוא בעצמו בתוך המו"מ. וישכח את הש"י ויתרחק מעבודתו ע"י טירדת המו"מ וכל זה מגודל החשך שי שם כנ"ל, ע"כ עיקר התקון והעצה לזה הוא אמת. שיראה ליזהר מאד מאד לעשות המו"מ באמת ובאמונה. וישמור עצמו מאד לבלי להחליף ולבלי לשנות דיבורו כלל. רק כל דבריו וכל עניניו בהמו"מ יהיו אמת וצדק. ואזי ע"י גודל האמת שיהי' לו בהמו"מ, זה האמת יאיר לו לראות הפתחים שיש בתוך החשך הגדול שסביב הנצוצות הקדושים הכלואים שם. שמחמת גודל החשך אינם יכולים לצאת משם. אבל ע"י האמת שבמו"מ שהוא בחי'אור הש"י כנ"ל עי"ז יזכה לראות הפתחים שיש שם ועי"ז יזכה להוציא כל הנצוצות הקדושים משם. ועי"ז יזכה לריווח גדול לפרנסה ולעשירות. כי ע"י בירור הנצוצות זוכין בכל הקנינים והעשירות כנ"ל. וכן כתב רבינו ז"ל במ"א(סי' ר"י ליקוטי ח"א) שע"י מו"מ באמונה זוכין לפרנסה וכו' ע"ש:

אות ג

נמצא שעיקר תיקון המו"מ הוא ע"י האמת שהוא בחי' אמונה. שעי"ז רואה הפתחים לברר ולהוציא הנצוצות הקדושים שיש בכל חפץ וחפץ של המו"מ. ועי"ז אינו נשקע בעצמו בתוך המו"מ. כי האמת מאיר לו כל הפתחים איך לצאת מהחשך שיש שם ולהתקרב להש"י. וזה בחי' ד' אמות של אדם קונות לו ברשות הרבים. כי רשות הרבים הוא רשות דס"א שיש שם אחיזת החיצונים כידוע. אבל אפילו כשאדם נכנס ברשות הרבים ששם אחיזת החיצונים, גם שם יש לו ד' אמות. ואלו הד' אמות הם בחי' ד' אותיות הוי' כמובא. היינו כי בכל אדם יש בו שם הוי' ב"ה. כ"ש בזוה"ק דלית אבר דלא שריא בי' שם הוי' ושם ה' זה בחי' אור האמת. בחי' ה' אורי. כי אמת ד' לעולם. כי בכל אדם בכל מקום שהוא אפילו בדיוטא התחתונה אפילו בר"ה שהוא בחי' מקומות החיצונים גן שם בוודאי עדיין יש בו איזה נקודה טובה המושרשת בו. וזאת הנקודה היא בחי' שם הוי' ב"ה המושרש בכל אדם שהוא בחי' אור האמת ומבחי' הנקודה הזאת שהוא בחי' שם בן ד' אותיות כנ"ל. בחי' אור האמת כנ"ל. מאור הזה נמשכין ד' אמות שיש לכל אדם בר"ה. שהם כנגד ד' אותיות השם כנ"ל. וזהו בחי' הד' אמות שיש לכל אדם בכל מקום להורות שאפילו אם האדם במקום שהוא אפילו במקומות החיצונים בבחי' ר"ה גם שם יש לו מקום ואין שום מניעה וביטול בעולם. כי אפילו בר"ה במקומות החיצונים יש לו מקום בחי' ד' אמות שהם נמשכין מאור האמת שהוא מתפשט עד ד' אמות. ונותן לו מקום אפילו בר"ה. וע"כ אלו הד' אמות קונין לו כל הקנינים כי ע"י אלו הד' אמות שהם בחי' אור האמת עי"ז רואה הפתחים שיש בתוך החשך בתוך בחי' ר"ה. ואזי כשרואה הפתחים אזי יכול להוציא ולברר כל הנצוצות הקדושים המשוקעים שם בתוך הס"א. והחשך. וע"י שמברר הנצוצות. עי"ז קונה כל הקנינים כנ"ל:

אות ד

וזהו בחי' ארבע אמות שנותנין לפני הפתח לפרק שם משאו. כי עיקר כל הקנינים והחפצים של אדם הם בביתו. ששם הוא מקום משומר. ושם ה' ברשותו. אבל כל עשירותו והון ביתו צריך לקבל ולהמשיך מחוץ לפנים. שצריך לצאת לחוץ אל השוק שהוא ר"ה לעשות שם מו"מ. ולברר העשירות שם. ולהכניסו מחוץ לפנים. וע"כ נקרא המו"מ צאתך. כ"ש שמח זבולון בצאתך וכו'. וכ"ז הוא בשביל בירור הניצוצות הקדושים שנפלו למקומות החיצונים. לבחי' ר"ה. ע"כ א"א להמשיך העשירות כ"א ע"י שיוצא קצת לחוץ לר"ה לעשות מו"מ לברר הנצוצות שם. ולהכניס כל מה שירוויח שם מחוץ לפנים וע"כ נותנין לו ד' אמות לפני הפתח. כי עיקר הבירור והתיקון של כל הנצוצות הקדושים הוא כשזוכין ליכנוס לתוך הפתח. כי עיקר מארב של הס"א והקליפות הוא אצל הפתח דקדושה ששם הם רובצים ואורבים ושומרים לבלי להניח ליכנוס לתוך פתחי הקדושה. כי הקליפות נקראים נוטרי תרעא. שעומדים אצל הפתח. שלא להניח ליכנוס מחוץ לפנים עד אשר יזכה לשברם. וזה בחי' לפתח חטאת רובץ. שהחטאת שהוא הס"א רובץ אצל שהפתח. וכ"ש (משלי י"ד) ורשעים על שערי צדיק. שהרשעים שהם הקליפות עומדים על שערי צדיק. שהם שערי הקדושה. ואינם מניחים ליכנוס. ועיקר הכנעתם הוא על ידי האמת כנ"ל. כי ע"י אור האמת רואין את הפתח ליכנוס מחוץ לפנים כנ"ל. כי מי שאינו ראוי ליכנוס לפנים מונעין אותו הנטורי תרעא ליכנוס. ועיקר כחם למנוע הוא מה שמתפשטין לפני הפתח. כי באמת אין שום מניעה כלל. רק העיקר המניעה הוא החשך שנקרא מניעה. כ"ש ולא חשכת וכו'. היינו מה שמרמין את האדם בבלבולים ושטותים. ומחשיכין לפני עיניו באחיזת עינים. עד שנדמה להאדם שאין שום פתח לפניו להתקרב להש"י. אבל באמת דרך החיים נתון לפני כל אדם שבעולם. ואפילו בשאול תחתיות יכולין להתקרב להש"י. כ"ש רבינו ז"ל כמה פעמים. רק שהאדם הוא עוור ואין רואה את הפתח ע"י הקליפות שנקראים חשך. שהם עיקר המניעות. שהם מחשיכין אור עיניו של אדם עד שאין רואה הפתח. בבחי' ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים וכו' וילאו למצוא הפתח. שמי שאינו כדאי לכנוס מחשיכין את עיניו. שזהו בחי' סנורים עד שהוא לואה למצוא הפתח. וע"כ אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לעמוד כנגדם כ"א ע"י האמת. שבכל מקום שהוא. צריך להסתכל רק על האמת לאמתו. ולהמשיך עצמו רק אל האמת באשר הוא שם ולדבר דברי אמת בתפילתו ותחינתו כפי מה שהוא. אע"פ שאינו יכול להתפלל ולדבר בינו לבין קונו כלל. אעפ"כ יראה עכ"פ לדבר הדיבור שידבר באמת. כגון שיאמר. רבש"ע הושיעני. ויאמר אלו התיבות באמת עכ"פ. וכן כיוצא בזה בשאר דיבורים. עכ"פ יאמר אותם באמת. אע"פ שאינו יכול להוציא אותם בחיות והתלהבות כראוי. עכ"פ יאמר אותם בפשיטות באמת. ואזי האמת יאיר לו. ויזכה לראות הפתח. ואז בוודאי יזכה לכנוס אל הקדושה כי אין שום מניעה בעולם כנ"ל. ותיכף כשרואין הפתח נכנסין אל הקדושה לבטח:

אות ה

וזהו בחי' מה שנותנין ד' אמות לפני הפתח לפרק שם משאו. כי הד' אמות הם בחי' אור האמת. שנמשכין משם ה'. שהוא בחי' המזוזה שאצל הפתח. שהיא שם ה'. כי עיקר קביעות המזוזה הוא בשביל לגרש החיצונים ששורין אצל הפתח כנ"ל. וע"כ המזוזה מסוגל לעשירות כ"ש רבינו ז"ל במאמר צוית צדק וכו' (סי' כ"ג) כי עקיר העשירות הוא ע"י שמכניסין הנצוצות הקדושים מחוץ לפנים מר"ה לתוך הבית כנ"ל. שזהו בחי' כל המו"מ כנ"ל שזהו זוכין רק ע"י מצות מזוזה. כי העיקר הוא להכניסם לתוך הפתח. ששם עיקר המלחמה עם הס"א שרובצת אצל הפתח דייקא כנ"ל. וע"כ ע"י מזוזה מגרשין אותן מן הפתח. ואז יכולין להכניס ניצוצות הרבה מחוץ לפנים. ע"כ זוכין עי"ז לעשירות גדול. כי עיקר העשירות מבירור הנצוצות כנ"ל. וע"כ נותנין לכ"א ד' אמות לפני הפתח שחייב במזוזה. כי בית שאין חייב במזוזה אין נותנין ארבע אמות לפתחו. כי אלו הד' אמות הם בחי' אור האמת הנמשך משם ה'. שהוא בחי' המזוזה שאצל הפתח. כי צריכין להמשיך אור האמת לחוץ. שהם בחי' הד' אמות שנותנין לו כדי שיוכל לראות הפתח לכנוס בו. ולהכניס בו משאו שהוא העשירות שבירר בחוץ שא"א להכניסו לפנים לתוך הפתח. כי אם ע"י אור האמת כנ"ל. וזהו שארז"ל שאלו הד' אמות לפני הפתח נותנין לו לפרק שם משאו. היינו שהמשאוי שהוא העשירות שבירר בחוץ. וכ"ז שלא הכניסו בפנים נקרא משאוי. מחמת שעדיין אינו משומר לגמריט. כי עדיין החיצונים נאחזין בו ואורבים עליו. והם נקראים משאוי. שהיא בחי' עוונות שהם בחי' הקליפות כ"ש כי עוונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני. גם הקליפות הם בחי' אל אחר כפירות שנקראםי משאוי. כ"ש רבינו ז,ל (בשיחות הר"נ) שהכפירות נקראים משא. כ"ש משאכם ופרש"י מלמד שהיו אפיקורסים וכו'. וע"כ צריך ד' אמות לפני הפתח לפרק שם משאו. כי באלו הד' אמות מאיר אור האמת משם ה' כנ"ל. שעי"ז מפרק המשא מעליו. כי עי"ז מבטל אחיזת החיצונים ע"י אור האמת שהוא בחי' הד' אמות כנ"ל. שעי"ז יכול להכניס חפציו מחוץ לפנים ע"י אור האמת שמאיר לו לחוץ עד ד' אמות. שעי"ז רואה הפתח. שעי"ז עיקר שלימות הבירור והתיקון של כל הנצוצות הקדושים שהם בחי' העשירות. להכניסם מחוץ לפנים כנ"ל:

אות ו

וזהו בחי' ד' אמות בר"ה שיש להאדם בשבת שבאלו הד' אמות מותר לטלטל כמו ברה"י. וזהו בחי' ד' אמות שיש להאדם אפילו כשיוצא חוץ לתחום כי אפילו בר"ה שהוא מקום אחיזת החיצונים ששם אסור לטלטל בשבת קודש. ואפילו כשיוצא חוץ לתחום הקדושה. אעפ"כ יש לו ד' אמות בכל מקום. שאלו הד' אמות יש להם דין רה"י המוקף מחיצות. שהוא בחי' רשות יחידו של עולם שגבהו יו"ד ורחבו ד'. שהוא בחי' שם הוי' כ"ש בתיקונים כי אור האמת שהוא שם ה' מאיר להאדם בכל מקום שהוא. אפילו אם יצא בעוונותיו חוץ לתחום הקדושה. אעפ"כ עדיין אין יאוש בעולם. כי בכל מקום יש לו ד' אמות שהוא בחי' אור האמת כנ"ל. כי ע"י האמת יש לו מקום בכל מקום שהוא אפי' חוץ לתחום הקדושה. וגם משם יכול לדבק עצמו ולשוב אליו ית'. והעיקר ע"י האמת שהוא אור ה'. שהוא בחי' ד' אמות שיש להאדם בכל מקום כנ"ל:

חלוקת שותפים ה

אות א

סי' קע"א סעיף ג' איזהו דין חלוקה כל שאלו יחלק לפי השותפים יגיע לפחות שבהם חלק ששם הכל נקרא עליו וכו'. כיצד כל חצר שאין בה ד' אמות על ד' אמות מרובעות חוץ מארבע אמות של הפתחים אינה קרויה חצר וכו'. ובר"ס קע,ב מבואר שצריכין ליתן בחצר לכל פתח ופתח של הבתים ארבע אמות לפרק שם משאו. ע"ש:

ע"פ התורה בראשית לעיני כל ישראל (בלק"ת סי' סז) ע"ש כל התורה היטב. והכלל לעינינו שיש ראש בית שהוא הצדיק האמת שהוא בחי' הנהר היוצא מעדן וכו'. שממנו נמשכין ומתקיימים כלהד' יסודות שהם כלל כל העולם ומלואו. וזה הצדיק הוא בחי' יוסף שהוא בחי' החן והפאר וההידור והיופי של כל העולם כולו. וכל מי שנכלל בו בהפאר וההידור והחן האמת שלו הוא מסתכל על כל המדות שנמשכין מהד' יסודות. דהיינו שמתחיל להסתכל על עצמו לשוב להשי"ת לתקן כל המדות שכלולים בד' יסודות שנמשכין מהצדיק הנ"ל שהוא הראש בי. וכל מה שנגדל ונתפאר שם זה הצדיק האמת, נגדל ונתפאר ונתרומם שמו של הקב"ה כי שמו משותף בשם הצדיקים וכו'. כי שם ה' הוא בחי' ד' אותיות השם ומשתלשל מהם בחי' הד' יסודות כמובא. ומקודם הוא נמשך לבחי' צדיק יסוד עולם שהוא יסוד הכל ואח"כ נמשך ממנו בחי' תלת גוונין דעינא ובת עין שהם ד' בחי' ואח"כ משתלשל ד' יסודות וכו' וזה בחי' שבת וכו' וזה בחי' הבית המקדש. כי המקדש בחי' עינים וכו'. ושבת מאיר להבית המקדש וכו'. וזה בחי' מוחין כי מתחלה נמשך מבחי' שם ה' שהוא ד' אותיות בחי' ד' מוחין בחי' ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה. והצדיק הוא בחי' ראש בית שמאיר להבית המקדש. וכן לכל בתי בני ישראל כי קיום הבית המקדש וכן קיום כל דירות ובתי ישראל נמשך מהצדיק שהוא הראש בית דהיינו שהוא הראש והמוחין המאירין להבית המקדש ולכל בתי בני ישראל. ומצילן מהמאורי אש שמהם באים כל ההיזיקות ושריפות ח"ו שהם בחי' שמות החיצונים. היפוך שם הצדיקי אמת שהם בחי' שם ה'. כי הם בחי' ראש כל חוצות. היפך ראש בית. שכ"ז הוא בחי' שם הראשים והמנהיגים של שקר. שהם בחי' ראש כל חוצות שהם כנגד הצדיקי אמת שהם בבחי' בראשית ראש בית כלליות התורה שמתחלת בבית וכו' ע"ש כ"ז היטב היטב:

אות ב

נמצא שקיום וחיות של כל הדברים שבעולם כל ע"י הצדיק האמת שבו משותף שם ה' שהוא מחי' ומקיים הכל. כי כל הדברים נמשכין מהד' יסודות שהם הארבע ראשים הנמשכין מהנהר היוצא מעדן שהוא בחי' הצדיק יסוד עולם שהוא בחי' שם ה' שהוא בחי' ד' אותיות שמשם כל הד' מוחין כל הד' גוונין דעינא שמשם כל הד' יסודות שהם כלל העולם ומלואו. שכולם נמשכין מהראש בית שהוא הצדיק האמת כנ"ל. כי כל הדברים עיקר חיותם ממשיכין ע"י השם שיש להם שהוא חיותם בבחי' נפש חי' הוא שמו. וע"כ הביא השי"ת כל הברואים לפני אדה"ר שיקרא להם שמות. וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו. כי הכל נברא בשביל האדם שהוא הצדיק שהוא הראש בית הראש של כל העולם שנברא בשבילו. והכל צריכין לבא אליו שיקרא להם שמות שהם חיותם. כי הוא יודע איך להמשיך להם חיות משם ה' המחי' הכל וכפי החיות שממשיך להם משם ה' כמו כן הוא שמו של אותו הדבר. כי השם הוא החיות כנ"ל, ודרך השם מקבל חיות משם ה' כנ"ל (וכמובן במ"א בהתורה ובגיום הביכורים (בסי' נו) ובשאר מקומות ע"ש) וע"כ אין חולקין שום דבר כ"א כשישאר שמו עליו, שמו דייקא כי השם הוא עיקר החיות והקיום של הדבר הוא השם של הדבר שדרך שם מקבל חיות משם ה' ע"י הצדיק הראש בית המקיים הכל שיודע היטב שורש השם של כל דבר שבעולם. וע"כ אין חולקין שום דבר כ"א כשישאר לכל אחד חלק שנקרא שם כולו עליו כי עיקר הוא השם וכנ"ל:

אות ג

וזה בחי' שאין חולקין את החצר עד שישאר לכ"א ד' אמות חוץ ד' אמות לכל פתח ופתח של הבית. כי החצר הוא לפני הבתים וכל ההשפעות וכל החפצים וכל העישרות של האדם עיקר קיומו הוא כשבא לתוך הבית שאז עיקר שמירתו מהיזק כנרא בחוש. שכל זמן שהוא בחוץ אינו משומר כלי ואפילו כשנכנס לתוך החצר אינו משומר כ' עד שנכנס לתוך הבית דייקא. כי עיקר דירו וישיבתו של האדם הוא בתוך הבית. כי כל הבתים שרשם וקיומם נמשך מבחי' הבית המקדש שכולל כל הבתים של ישראל כמובה בהתורה הנ"ל. וכולם מקבלים חיותם מהצדיק הראש בית שהוא הראש של הביהמ"ק ושל כל הבתים של ישראל כנ"ל. ומשם נמשכין כל ההשפעות וכל העשירות כי הכל נמשך מהד' יסודות שנמשכין מהנהר היוצא מעדן המשקה את הגן וכו' שמשם כל החפצים וכל העשירות והכל כלול בבחי' בית שהוא בחי' הביהמ"ק שהוא בחי' עינים כמובן בהתורה הנ"ל. כי העולם דומה לבית וכולם מקבלים חיותם מהראש בית שהוא בחי' האור והגוונין המאירין להבית שהוא בחי' הביהמ"ק שכולל כל הבתים וכנ"ל. ע"כ כל העשירות עיקר קיומו כשבא לתוך הבית שהוא בחי' עינים. ששם מאירין הגוונין ע"י הראש בית שהוא משגיח ושומר הכל כי ממנו חיות הכל כנ"ל. וע"כ שיעור בית ד' אמות כמבואר בדרז"ל לענין מזוזה ושאר דברים כי צריך שיהי' בו ד' אמות כנגד כל בחי' ד' הנ"ל שכולם נמשכין משם ה' שהוא ד' אותיות שממנו כל הד' מוחין ד' גוונין הנ"ל ד' יסודות וכו' שכולם כלולים בבחי' בית ששם מאיר הראש בית כנ"ל. וע"כ צריך שיהי' בבית ד' אמות דייקא:

אות ד

וזה בחי' ד' אמות של הפתחים שנותנין בחצר לפני כל פתח כדי לפרק שם משאו כשרז"ל. כי זה ידוע שעיקר העסק במו"מ ומלאכות הוא בשביל ברר הניצוצות הקדושים מעמקי הקליפות ולהעלותם מדרגא לדרגא עד שישובו למקור חוצבם. אל מקום אשר הי' שם אהלם בתחלה. וע"כ א"א לעשות מו"מ באמונה בקדושה ובטהרה כראוי כ"א ע"י התקשרות לצדיקי אמת. שהם בחי' הראש בית שהם שורש וחיות הכל ובכחם יכול כ"א לעסוק בהמו"מ שעיקר העסק לברר הניצוצות ממקומות החיצונים מרשות הסט"א מבחי' הראש כל חוצות. שכל זמן שהניצוצות של העשירות הוא שם הם בבחי' תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות. וצריך כ"א לבררם משם ע"י עסקו במו"מ באמונה. להוציאם ולבררם מחוץ לפנים דהיינו להוציאם מהראש כל חוצות להכניסם לתוך הבית דקדושה שהוא רשות דקדושה בחי' רשות של הראש בית. וע"כ צריך כ"א לכווין בשעת המו"מ בכל תנועה ובכל הילוך ובכל דיבור שהולך ומדברבשעת העסק שכוונתו כדי שירוויח כדי שיתן צדקה לעניים הגונים העוסקים בתורה שהם כלולים בבחי' הראש בית שהם הצדיקי אמת. ואז זוכה לעשות תיקון גדול ע"י המו"מ שלו. כי מברר הניצוצות מבחי' החיצונים מבחי' הראש כל חוצות. ומכניסם לתוך הבית. דהיינו להראש בית. מאחר שכל כוונתו בשביל זה כנ"ל. נמצא שכל כוונת המו"מ הוא להכניס הניצוצות מחוץ לפנים כנ"ל. ומזה נמשך גן בגשמיות שעיקר קיום כל החפצים וכל העשירות הוא כשמכניסין אותו מחוץ לפנים לתוך הבית שהוא מקום משומר. והוא עיקר דירת האדם. ושם עיקר חיותו ותענוגיו מהעשירות והחפיצים שלו. אבל צריכין יגיעה גדולה קודם שזוכין להכניס העשירות לפנים לתוך הבית. ואפיל בגשמיות רואין בחוש כמה יגיעות יש להאדם קודם שמכניס השפע והריוח שמרויח לפנים לתוך הבית. כי כמה פעמים נמצא שהאדם מרויח ומרויח ואח"כ קודם שבא לידו לתוך ביתו אין בידו מאומה כנראה בחוש. מכ"ש וכ"ש בעיקר העשירות האמיתי שהוא בירור הניצוצות הקדושים שבשביל זה עיקר המו"מ. כמה וכמה יגיעות צריכין קודם שזוכין לברר ולהעלות הניצוצות עד שיכניסם ויאספו לביתו באמת. שיכנסו לרשות הראש בית שאז יתקיים גם עשירותו בגשמיות ג"כ. וכן בכלל עבודת ה' אפי' של היושבים בביהמ"ד באהלי תורה. כמה וכמה יגיעות צריכין קודם שזוכין ליכנוס לתוך הבית דקדושה באמת. כי יש כמה וכמה שהתחילו קצת בעבודת ה'. אבל עדיין הם עומדין בחוץ. ואפי' אותן שנתייגעו וטרחו יותר ויותר עד שנכנסו קצת לפנים אבל עדיין לא נכנסו לתוך הבית והם עומדים עדיין בחצר. ואע"פ שהוא זכי' גדולה אפילו כשנכנסין לחצר הקדושה אעפ"כ עדיין אין מקום החצר משומר היטב. ועיקר התכלית שיכנוס לתוך הבית כל ההיכלות דקדושה. אבל קודם שרוצה ליכנוס לתוך הבית צריך יגיעה גדולה מחדש. ומזה בא מה שכמה ב"א התחילו קצת בעבודת ה' באמת ביגיעות וטירחות ואח"כ נפלו כמו שנפלו ר"ל:

אות ה

והענין ע"פ מ"ש בכוונות פ' התמיד וקטורת:

מבואר שם. שע"י התמיד מעלין חיות הקדושה ממטה למעלה. ועושין מחיצוניות פנימיות. ומעלין מעשי' ליצירה. ונעשה חיצוניות חג"ת דיצירה פנימיות לפנימיות חב"ד דעשי' וכו' ע"ש ואח"כ אומרים קטרת. ובזה מעלין ניצוצי הקדושה מעמקי הקליפות ומלבישין מדריגות התחתונות של עשי' ואז עולין העולמות כסדר ע"ש. ולכאורה קשה. כי לפי זה נראה הסדר מהופך. כי הי' ראוי שיאמרו קטרת קודם פ' התמיד. כדי לברר תחילה הניצוצות מעמקי הקליפות ע"י הקטרת ולהלביש בחי' רגל העשי' שהוא מלכות דעשי'. ואח"כ יעלו כסדר שמלכות ילביש נה"י ונה"י חג"ת וכו'. עד שיעלה ראש העשי' ליצירה ע"י פ' התמיד. ומדוע אנו עושין להיפך שבתחילה אומרים פ' התמיד שעי"ז צריכין לעלות ראש העשי' ליצירה. ואח"כ קודם שעולה בשלימות אומרים קטרת להעלות הניצוצות מהקליפות להלביש רגלי העשי'. ואז דייקא עיקר עליית העולמות כסדר והי' ראוי להתחיל מזה. אך אם אמנם יסוד פנימיות הכוונות שגבו מאתנו מאד. ונעלם מאתנו דרכיהם הנפלאים. עכ"ז מה שאפשר למצוא בהם רמזים לדרכי עבודתו יתב' ע"פ הקדמות אמתיות אנו מחויבים למצוא כפי שכלינו אשר חננו ה' ית"ש לעד:

אות ו

והענין הוא לפע"ד. כמ"ש למעלה כי יש חצר ובית. שהם בחי' החצר שלפני המשכן ואח"כ המשכן שהי' מכוסה ביריעות שהוא בחי' בית. וכן בבית המקדש היתה תחילה העזרה שהוא בחי' חצר כי לא הי' עלי' תקרה. ואח"כ ההיכל ובית ק"ק שהם עיקר הביהמ"ק שהם בחי' בי. כי הי' עליהם תקרה. והסתכל וראה. שקרבן התמיד וכן כל הקרבנות הי' עיקר מעשיהם בתוך החצר שהוא העזרה ששם הי' עומד מזבח החיצון. אבל קטרת היתה נעשית בפנים בתוך הבית שהוא ההיכל. ובשביל זה הי' התמיד קודם לקטרת. וכן מתנהג עם כל אדם בעבודתו. כי בתחילה כשאדם רוצה ליכנוס בעבודת ה' אזי השי"ת ברחמיו חומל עליו ומיקל עליו. ומניח אותו ליכנס אל הקדושה כי הבא לטהר מסייעין לו. ואזי הולך לו קצת כסדר. ואזי ע"י עבודתו הוא מתחיל לעלות מדרגא לדרגא. ומתחיל ליכנוס קצת מחוץ לפנים. אבל אע"פ שנכנס לפנים לא נכנס כ"א לבחי' חצר. ועדיין הוא עומד מחוץ לבית. וכשרוצה ליכנס לתוך הבית שהוא העיקר. אין מניחים אותו השומרים שהם נטורי תרעא. ואז א"א לו ליכנס לתוך הבית עד שיחזור ויצא לחוץ לברר ניצוצות קדושם מעמקי הקליפות. ויתקן מהם תקונים גדולים בבחי' קטרת. ואז דייקא יכנס לפנים לתוך הבית. כי ליכנוס לפנים לתוך הבית אין מניחין אותו עד שיחזור ויברר ויעלה ויתקן מה שפגם. דהיינו שיעלה הניצוצות מעמקי הקליפות שהורידם לשם בעונותיו. אבל זהו מחמלת ה' מה שלא גזר עליו מתחילה שיברר ויתקן תחלה לגמרי מה שפגם. ואח"כ יתחיל ליכנוס לחצרות הקדושה. כי א"כ הי' קשה מאד לכל אדם להתקרב כי בתחלה בודאי אין בו שום כח להתחיל ללחום מלחמה כזאת לברר הניצוצות העשוקות בעמקי הקליפות. ובפרט שעדיין לא ראה מאורות מימיו. ואין בו שום תשוקה עדיין לעבודת ה' באמת כראוי. ע"כ מחמלת ה' שמניח אותו תחלה ליכנוס לעבודת ה' אע"פ שלא תיקן עדיין מה שקלקל. עד שנמצאים קצתם שנכנסים בתוך שערי הקדושה עד שבאים לתוך בחי' החצר. ואז כבר ראו קצת יופי ונועם ויקרת קדושתו וחפצים ומשתוקקי' ליכנוס לבית. שזהו עיקר התכלית. אבל אין מניחין אותם ליכנוס לבית. עד שיחזרו ויצאו לחוץ לברר הניצוצות מעמקי הקליפות. ואז דייקא יכנסו לתוך הבית לפנים ממש. כי לתוך הבית לפנים א"א ליכנוס כ"א כשמעלין הניצוצות ממרחקים מעמקי הקליפות. וזה בחי' פ' התמיד וקטרת. מה שבתחלה מקריבין התמיד לעלות מדרגא לדרגא ואח"כ הקטרות שהוא להעלות הניצוצות מעמקי הקליפות שהי' ראוי לכאורה להיות בהיפך כנ"ל. אך עפ"י הנ"ל מיושב היטב. כי קודם הקרבת התמיד לא הי' לנו שום כח עדיין להתחיל לברר הניצוצות מעמקי הקליפות. ע"כ חמל עלינו השי"ת וציוונו תחילה להקריב קרבן התמיד ונתן לנו כח להתחיל לעלות מדרגא לדרגא ע"י התמיד אע"פ שעדיין לא בררנו הניצוצות מהקליפות. אבל כשרוצין לגמור העלי' בשלימות וליכנוס לפנים לתוך הבית, זה א"א כ"א ע"י קטרת שצריכין לחזור ולברר הניצוצות מעמקי הקליפות ע"י הקטרת. וגם הכח של התמיד שהקרבנו קודם מסייע לזה. כמובן בכוונות ובסדר המערכה שהם תלויים זה בזה. ואז דייקא ע"י הקטרת שהוא הבירור מעמקי הקליפות. עי"ז דייקא נכנסין לפנים לתוך הבית שהוא עיקר השלימות. ואז עולין העולמות כסדר בשלימות. וכן הוא בעבודת האדם בכל אדם ובכל זמן וכנ"ל. וזהו בחי' מ"ש רבינו ז"ל שיש אחד שהוא אצל הפתח של הקדושה וחוזר לאחוריו ח"ו היינו כנ"ל. כי מחמת שאין מניחין אותו ליכנוס עד שיחזור ויברר הניצוצות מעמקי הקליפות. דהיינו שיחזור וילך דרך כל אלו המקומות הרעים שהי' בהם בתחלה וישוב מהם בשלום. ע"כ מי שהוא פתי. נדמה לו שמרחיקין אותו ח"ו. ובפרט שזה הדבר צריך להתמהמה הרבה. והכל לפי הפגמים שלו. וכפי העלי' שצריך לעלות. ע"כ מי שאינו חס על עצמו ומבקש ח"ו עלילה לפרוש מאחרי המקום. מדמה בדעתו כאלו אפס תקוה ח"ו. מעוצם צרות הנפש שבאין עליו. שחוזרין ועולין על לבו מחשבות ותאוות והרהורים וכו' מה שנדמה לו שזה כמה ימים או שנים שהוא רחוק מהם. וכ"ז הוא בחי' הנ"ל, והוא חושב שהוא לרעה ח"ו. אבל אלקים חשבה לטובה. כי זהו נסיונו ועי"ז דייקא עיקר תקונו. ואע"פ שלפעמים הוא נופל ח"ו לאיזה דברים רעים ממש ע"י עוצם ההתגרות שמתגרין בו כשצריך ליכנס. אעפ"כ כבר אנו מוזהרים הרבה שאסור ליפול משום דבר שבעולם. כי יש בענין זה דברים עמוקים הרבה. וחסדי ה' אינם כלים לעולם. והעיקר הוא התקשרות לצדיקי אמת. שכל זמן שמאמין בהצדיקי אמת הכלולים בהראש בית האמתי שממנו נמשך הכל. יש לו תקוה לעולם. כי הוא יכול לתקן הכל. להעלות כל הניצוצות שהם בחי' אבני קודש ממקומות החיצונים מבחי' הראש כל חוצות. ולחזור ולהכניס כולם לפנים לתוך הבית פנימה:

אות ז

וכן הוא במו"מ והריוח והעשירות של האדם שבאמת עיקר הריוח האמתי נמשך ע"י שמעלין הניצוצות מהקליפות ומכניסים אותם לתוך הקדושה ע"י שעושה המו"מ באמונה שלימה. ומרבה בצדקה. ומכוון בשעת המו"מ שירוויח כדי שיתן צדקה לעוסקים בעבודת ה' באמת. שהם כלולים בהראש בית כנ"ל, וע"כ לפעמים הריוח מזומן לנגד עיניו ונדמה לו שכבר הרוויח, וקודם גמר העסק בשלימות נתהפך הכל ע"י תנועה קלה ואינו מרויח כלום ולפעמים מפסיד גם הקרן. וכל זה הוא בחי' הנ"ל. כי מה שהתחיל להרוויח זה בחי' שהכניס הריוח לבחי' החצר אבל עדיין לא נכנס לבחי' הבית שהוא עיקר השמירה של העשירות כנ"ל. וקודם שמכניסו לבית. צריך תחילה לברר ניצוצות מעמקי הקליפות. ולפעמים אין לו כח לזה. ונאחזין בו הקליפות. ולפעמים אין לו כח לזה. ונאחזין בו הקליפות ומפסיד הכל וכנ"ל. וע"כ עיקר התיקון לזה צדקה לעניים הגונים וכנ"ל. כי עיקר בירור הניצוצות מעמקי הקליפות הוא ע"י צדקה בבחי' צדקה תחיל ממות. שצדקה מצלת ומעלית הניצוצות מהקליפות שהם סטרא דמותא בחי' רגלי' יורדות מות, רגלין הוא בחי' הממון וכו'. וע"י צדקה מעלין אותם משם. (כמובא כ"ז בדברי אדמו"ר ז"ל במ"א) ואז דייקא יזכה להכניס העשירות לפנים לתוך הבית שתתקיים בידו וכנ"ל:

אות ח

וזהו בחי' ד' אמות שצריכין ליתן בחצר לפני פתח הבית. כדי לפרק שם משאו. היינו כי הד' אמות הם בחי' החיות הנמשך מד' אותיות השם שמאירין בכל אדם שמשם חיותו. ומשם הד' מוחין וכל הגוונין וכל הד' יסודות שלו. ומשם כל החיות והשפע והפרנסה שלו. וע"כ ד' אמות שלאדם קונות לו בכל מקום. כי הארת הד' מוחין וכו' שנמשכין מד' אותיות השם מאיכין לו בכל ד' אמותיו ומזכין לו כל הקנינים ע"י המוחין. בבחי' דעת קנית וכמבואר במ"א. ועיקר כל הקנינים הם בתוך ביתו ששם עיקר קיום כל הקנינים שהם כל העשירות שלו. וע"כ נמשכין הארת הד' מוחין מתוך הבית אל החצר שהם בחי' הד' אמות שלפני פתח הבית שיש לו בחצר שהם בשביל לפרק שם משאו כי א"א לו לזכות בשום חפץ ועשירות כ"א כשיעבירנו תחילה דרך בחי' החצר ויפרק שם המשאוי. כי כשהוא בחצר נקרא עדיין בשם משאוי מחמת שעדיין לא נתברר בשלימות מאחיזת החיצונים שנקראים משאוי (כ"ש רבינו ז"ל בשיחות הר"נ ד' כ"ז על משאכם וכו' מלמד שהיו בהם אפיקורסים. כי עיקר החיצונים והקליפות הם כפירות.) וע"כ בהכרח שיהי' לו ד' אמות בחצר לפני הפתח כדי לפרק שם משאו. כי קודם שמכניס העשירות לתוך הבית צריך לפרקו בבחי' חצר ויהי' מונח שם עד שישוב ויברר הניצוצות מעמקי הקליפות בבחי' קטרת. ואז דייקא יזכה להכניס העשירות לפנים לתוך הבית וכנ"ל:

וע"כ קטרת מעשרת. קטרת דייקא. כי עיקר שלימות העשירות הוא כשמבררין הניצוצות מהקליפות בבחי' קטרת דייקא וכנ"ל. כי כשעושה מו"מ הוא בחי' הקרבת קרבן התמיד וקטרת. כ"ש בהתורה אשרי זרקא (בסי' ל"ה) ועיקר הוא הטקרת שהיא דייקא מעשרת. כי הקטרת היתה בפנים בתוך ההיכל שהוא בחי' בית ששם עיקר השמירה והקיום של העשירות וכנ"ל. וע"כ צריך ד' אמות לפני הפתח דייקא בחצר כי דרך הפתח נכנסין לפנים ודרך שם מכניסין ומעלין כל הניצוצות מחוץ לפנים לתוך הבית ששם עיקר הארת הראש בית שהוא בחי' ד' אותיות השם ד' מוחין ד' יסודות וכו' כנ"ל. וע"כ צריכין ד' אמות להמשיך הארת הראש בית בד' אמות. שעי"ז דייקא יש לו כח לברר ולהכניס העשירות מחצר לפנים וע"כ שם צריך לפרק משאו שתהי' מונחת שם עד שיברר כל הניצוצות מעמקי הקליפות. ואז יתברר העשירות עד שיזכה בו בשלימות ויכניסנו לפנים לתוך הבית ששם עיקר השמירה והקיום של כל העשירות כנ"ל כי עיקר הבירור בחוץ הוא ע"י הכח שמקבל מהראש בית שבפנים בתוך הבית וע"כ בשעה שעוסק במו"מ צריך לקשר א"ע להראש בית כנ"ל. וע"כ מהבית נמשך בחי' הד' אמות בחצר שצריכין ליתן לפני הפתח. כי הד' אמות נמשכין מהארת הד' מוחין שנמשכין משם ה' שמאירין בהבית ע"י הראש בית. ומשם נמשכין בחי' הד' אמות לפני פתח הבית לפרק שם משאו כנ"ל. כי ע"י הארת הראש בית יש לו כח לברר הניצוצות בחוץ עד שיזכה להכניס העשירות לפנים. שזהו בחי' לפרק שם משאו. וכנ"ל:

אות ט

וזהו אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. שהפסוק מזכיר כולם חצר ובית והכיל. ואמר אשרי תבחר ותקרב שישכון חצריך, שישכון ויחנה שם עד שיזכה, נשבעה בטוב ביתך, שנכנס אח"כ לבית. ששם עיקר השביעה מטוב האמתי שהוא קדושת ההיכל בחי' קדוש היכלך. וע"כ בחצר הזכיר בחי' אתערותא דלעילא. ובבית הזכיר אתדל"ת. כי בחצר אמר בלשון תבחר ותקרב שמדבר להש"י שהוא יקרב ויבחר בנו. אבל בבית אמר הלשון על עצמינו. דהיינו נשבעה בטוב ביתך שאנחנו בעצמינו נתעורר ונתגבר לשבוע מטוב ביתו. כי כן הדבר. כי לחצר מניח הש"ית בתחילה ליכנוס. כי הוא בחי' תחלת העבודה. שאז מקרבין אותו מלמעלה לעבודתו ית' בבחי' אתדל"ע שזה ובחי' פתח שהוא תחילת ההתקרבות אבל אח"כ כשרוצה ליכנוס לפנים ממש דהיינו לתוך הבית אזי אין מניחין אותו עד שיתעורר ויתגבר בעצמו כנ"ל. וע"כ כתב בלשון נשבעה שמדבר עלינו שאנחכנו בעצמינו צריכין להתגבר לזה כנ"ל. וזה שאמר שם תחילה דברי עוונות גברו מני פשעינו אתה תכפרם, היינו שהש"י יחמול עלינו ויכפר פשעינו ועוונותינו כי גברו מאתנו ואין בנו כח לתקנם ולבררם. רק בחמלת ה' שירחם עלינו ויכפר פשעינו כדי שנזכה לשכון בחצר עד שנכנוס לתוך הבית לשבוע בטוב ביתו וכנ"ל. וזהו שאמר שם אח"כ נוראות בצדק תעננו אלקי ישעינו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים וכו'. כי בודאי אנו צריכין שיענינו נוראות לעשות עמנו נפלאות ונוראות עד שנזכה אנחנו לשכון בחצרו ושבוע בטוב ביתו וכו'. כי צריכים לזה לברר ניצוצות מעמקי הקליפות ממקומות רחוקים מאד מאד מקצה הארץ וכנ"ל. וזהו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, היינו שאע"פ שנדמה לנו שאתה מגרש אותנו ח"ו בקצוי ארץ ובים רחוקים. כי אנו רחוקים מקדושת ביתך מאד. אעפ"כ אנו בטוחים שהכל לטובה כי א"א לבוא לטוב ביתך כ"א עי"ז דייקא כנ"ל. וע"כ עינינו לך תלויות שתענינו נוראות בצדק לעשות עמנו נוראות ונפלאות גדולות עד שנזכה לשבוע מטוב ביתך כי אתה מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. דהיינו לכל אותן שנתרחקו בקצוי ארץ וים רחוקים אתה מבטח להם שהוא לטובתם כי א"א להם ליכנס בלית כ"א עי"ז דייקא כדי שיבררו ניצוצות ממקומות הרחוקים ביותר, ובחמלתך הגדולה תושיעם לברר ולהעלות הכל ולשוב לתוך חצרות קדשך ושבוע מטוב ביתך ומקדושת היכלך. כי זהו בחי' קטרת שנעשה בתוך ההיכל שמברר הניצוצות מעמקי עמקי הקליפות, וזוכין על ידם לעלות למעלה ולכלול בא"ס כי לית קרבנא חביבא קמי' קוב"ה כמו קטרת. כי זה עיקר תענוגיו ושעשועיו ית' כשמעלין הנצוצות הקדושות מעמקי הקליפות. וע"כ יכול להיות שהאדם כשנתרחק ביותר ואעפ"כ הוא ממשיך א"ע להשי"ת בכל פעם. שיעשה נחת רוח להשי"ת יותר מצדיק גדול מאחר שהוא במקומות הרחוקים מאד וכשהוא ממשיך א"ע משם להשי"ת אזי בכל תנועה ותנועה ובכל המשכ והמשכה הוא גורם שעשועים גדולים להשי"ת. (וכמבואר מזה במ"א וע' בלק"ת סי' נ"א) ואם יה' חזק בדעתו למשוך א"ע תמיד להשי"ת יהי' איך שיהי' סוף כל סוף יחמול עליו השי"ת ויכנוס עי"ז דייקא לפנים לתוך בית הקדושה, כי כל זה הוא בחי' קטרת שהי' בהם גם חלבנה שחביב מאד לפני השי"ת וכנ"ל:

וע"כ נסמך נוראות בצדק וכו' מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. לפסוק נשבעה מטוב ביתך וכו'. כי א"א לשבוע מטוב בית כ"א ע"י שמרחקין אותו לקצוי ארץ וים רחוקים. וכשהוא בטוח בהשי"ת וממשיך א"ע להשי"ת גם משם. אז יזכה לשבועה מטוב ביתו וכו' אמן:

אות י

וזה בחי' משארז"ל מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. כי עכשיו אחר חורבן ביהמ"ק והצדיקי אמת נסתלקו בעוונותינו. שזהו עיקר חורבן ביהמ"ק שבכל דור. כי קשה סילוקן יותר מחורבן ביהמ"ק. ובעוונותינו אין לנו לא ראש ולא בית. והראש כל חוצות מתגבר מאד. אשר ע"ז נאמר תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות וכו' כמבואר כל זה בהתורה הנ"ל. עתה אין לנו שום חיות ונחמה כ"א בחי' הד' אמות של הלכה שהוא בחי' התורה הק' וחידושיה הנוראים שהשאירו לנו הצדיקי אמת. בבחי' זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני. כי אלו הד' אמות של הלכה יש לנו תמיד לכל אחד ואחד בכל עת ובכל זמן בכל מקום שהוא אם ירצה בבחי' משארז,ל כל אדם י לו ד' אמות שקונין לו כל הקניינים ואפילו מי שיוצא חוץ לתחום שבת יש לו ד' אמות. היינו שבכל מקום שהאדם בא לשם יש לו ד' אמות היינו בחי' ד' אמות של הלכה. כי אין ד"ת מקבלין טומאה כשרז"ל פתח פיך ויאירו דבריך אין ד"ת וכו' כי בכל מקום יכולין לנחם א"ע ולהחיות א"ע בהד"ת שהשאירו לנו הצדיקי אמת. כי אע"פ שהם נסתלקו בעו"ה ואין לנו לא ראש ולא בית ואנו כעומדים בחוץ ואין מאסף אותנו הביתה אעפ"כ הד' אמות של הלכה נשארו לנו דהיינו התורה הנפלאה שגלו לנו שהניחו לנו ירושה טובה כזאת השארה נפלאה ונוראה כזאת ובזה אנו מנחמים עצמינו בתוקף הגלות הארוך המר הזה בבחי' זאת נחמתי בעניי וכו' כנ"ל. כי אלו הד' אמות בחי' ד' אמות של הלכה יש לכל אדם תמיד בכל מקום אם ירצה לזכות בהם לחיי עולם והם בבחי' ד' שלפני פתח הבית ששם מתברר הכל ודרך שם מכניסין כל השפע וכל הניצוצות הקדושה לפנים וכנ"ל. כי הצדיק האמת שהוא בחי' ראש בית אין לנו שום תפיסה בו ואין אנו יכולין לינק ממנו ולשאוב חיות ממוחו הקדוש כ"א דרך הפתח שהוא בחי' פתחי פיו הק' שדרך שם מגלה לנו אלקותו וגדולתו ית' ע"י החידושי תורה שהם בחי' הלכות שמגלה לנו. ואלו ההלכות היוצאים מפניו אלינו שהם נמשכין מהד' מוחין מד' אותיות השם וכשיוצאין מפיו הק' אלינו הם בבחי' ד' אמות שלפני הפתח דהיינו לפני פתחי פיו הק' שדרך שם יוצאין מפנימיות מוחו אלינו. וזהו בחי' ד' אמות של הלכה כי הד' אמות נמשעין מבחי' ד' אותיות השם כידוע שהם בחי' ד' מוחין. והצדיק האמת בחי' ראש בית מגלה חידושם נפלאים כאלה בשכל כזה בחכמה נפלאה אמתיית כזאת עד שיהיו נמשכין החידושין וההלכות שלו לכל אדם שבעולם בכל מדריגה שהוא בין בתכלית העלי' בין בתכלית הירידה ח"ו, שכולם יוכלו להחיות את עצמן בהם תמיד אם ירצו לקבלם וע"כ יש לכל אדם ד' אמות בכל מקום שהוא, כי הד' אמות הם בחי' ד' אמות של הלכה. שיכול לדבק את עצמו בהתורה שגילה הצדיק האמת בכל מקום שהוא אפילו בחוץ, אפילו אם יצה ח"ו חוץ לתחום שבת שהוא בחי' שיצא חוץ לתחום וגבול הקדושה, שהוא בחי' שבת שהוא בחי' קדושת הצדיק הראש בית קדושת הד' מוחין שהם בחי' תלת גוונין דעינא ובת עין שכל זה הוא בחי' שבת כ"ש שם. ואפילו מי שיצא חוץ לתחום שבת שיצא ח"ו מתחום כל הקדושות הנ"ל והוא עומד בחוץ לגמרי אעפ"כ יש לו ד' אמות היינו בחי' ד' אמות של הלכה. כי בכל מקום יכול להחיות א"ע בהחידושי תורה שגילו הצדיקי אמת שהם בחי' ראש בית שזהו בהי' ההלכות היוצאים מפיו הק' שהם בחי' ד' אמות של הלכה וכנ"ל:

אות יא

וע"כ עתה אחר החורבן אין לו להקב"ה בעולמו כ"א ד' אמות של הלכה. כי הבית המקדש נחרב בעוונותינו והראש בית שהם הצדיקי אמת נסתלקו בעו"ה ואין לנו לא קרבן ולא קטרת ואין מנהל בידינו. ואין יכולין לעשות נחת רוח להקב"ה כ"א ע"י ד' אמות של הלכה כי אין לנו בעולמו כ"א וכו' כנ"ל, היינו כי התורה גדולה מן הכל כשרז"ל גדולה תורה יותר מכל הקרבנות שנא' זאת התורה לעולה למנחה וכו'. כי כל הקרבנות הם בחי' בירורים ועליות של ניצוצות הקדושה לבררם מעמקי הקליפות ולהעלותם מדרגא לדרגא ומעולם לעולם עד א"ס כידוע. ובענין הבירור של הקדושה יש מלחמות גדולות וקשות ועצומות מאדס מאד בלי שיעור וערך, וכמה וכמה נפשות שקעו בזה, וכל הצרות וכל החורבנות חורבן בית א' ובית שני וכל הנפשות שנפלו למקום שנפלו ר"ל הכל נמשך מזה מחמת שלא יכלו לעמוד במלחמה זאת לברר ולהעלות הקדושה מהקליפות עד שהתגברה הקליפה וגרם מה שגרם ר"ל. ועיקר הדבר הוא ענין מה שכתבנו למעלה בענין כוונת פ' התמיד וקטרת שמקדימין תמיד לקטרת אע"פ שהי' ראוי להיות בהיפך כפי סדר הבירור והעלי' כנ"ל וע' לעיל היטב מ"ש בזה. אבל כפלים לתושי' ועדיין דברים בגו כי יש בזה דברים עמוקים הרבהכי גדולי הצדיקים האמתיים העוסקים בזה צריכין להתנהג במלחמה הגדולה הזאת בחכמה נפלאה, והעיקר כיאין יודעין מהיכן להתחיל כי א"א לצוות את העם הרוצים לגשת אל הקודש שיתחילו בעבודות שהם בחי' בירור הקדושה מהקליפות כי עדיין אין להם שום כח לזה וכן א"א לצוותם שיעלו מעלה מעלה מדרגא לדרגא מאחר שעדיין לא התחילו לברר הקדושה וזהו עיקר הדברים שאין יודעין בהם מהיכן ההתחלה וכמבואר אצלינו במ"א. וע"כ צריך חכמה גדולה לזה ולדלג מענין לענין פעם בחי' עבודה זאת ופען בחי' עבודה זאת. וכמו שתראה בענין עבודת הקרבנות אם תדקדק בהם וכמבואר בסדר המערכה שסידר אביי משמא דגמרא וכו' כי מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטרת, ומערכה ב' של קטרת קודמת לסידור שני גזרי עצים, וסידור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי וכו'. עיין היטב בסדר זה ותראה פליאות גדלות שנראה לכאורה שלא כסדר הראוי, כי פעם עוסק בעבודהת פנים ופעם בעבודת מזחב החיצון וגם כל עבודהועבודה נחלקת לחלקים רבים ולא עשו כסדר לגמור עבודה אחת כסדר ואח"כ יעסקו בשינה רק תחילה ערכו מערכה גדולה וקודם שסידרו עלי' שני גזרי עצים, ערכו תחילה מערכה שניה של קטרת מה שהי' ראוי לפי סדר הפשוט לגמור תחילה בשלימות המערכה הגדולה עם סידור השני גזרי עצים ואח"כ להעריך מערכה ב' של קטרת. וכן אח"כ יש שינויים רבים וחילוקים נפלאים פעם עוסק בעב ודת חוץ וקודם שגומרה חוזר לעבודת פנים וכן בכל פעם כי סידור ב' גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי ודישון וכו' וגם ההטבה בעצמה חלקו לשנים, הטבת חמש נרות, והטבת ב' נרות ולא הטיבו הכל ביחד רק בין הטבת חמש נרות להטבת ב' נרות עסקו בדם התמיד לשוחטו ולזורקו על מזבח החיצון ואח"ז הטיבו הב' נרות הנשארים. ואח"כ הקטירו הקטרת הנעשה בפנים ואחר הקטרת עסקו באברים שהעלו אותם על מזבח החיצון וכו' וכן כל סדר המערכה. וכל זה הוא ענין הנ"ל שצריכין לדלג מעבודת פנים לעבודת חוץ ומעבודת חוץ לעבודת פנים כפי הבירור והעלי'. כי כך הוא סדר המלחמה עם הס"א המסבבין את הקדושות הנפולות. וכמו שהוא בעבודת הביהמ"ק כן הוא כל אדם ובכל זמן. ומחמת שהעבודה והמלחמה חזקה בכל פעם בפרט שהאדם יש לו בחירה ובכל עבודה ועבודה מתגבר מחדש הס"א והקליפות ע"כ רבים נכשלו ונפלו ולא יכלו לעמוד במלחמה ומזה בא חורבן בית ראשון ובית שני וכל מה שעבר על ישראל. ע"כ עתה עיקר הנחמה היא התורה שהוא בחי' הד' אמות של הלכה הנ"ל כי התורה נקראת כלה שכלולה מהכל מכל מיני קרבנות וקטרת וכל העבודות הקדושות שבעולם בכל פרטיהם. וכשעוסקין בתורה באמת עוסקין בכל העבודות של כל הקרבנות וקטרת ביחד ואין צריכין שם בעסק התורה לכוין הסדר המערכה של הקרבנות כי התורה כלולה מהכל וע"י עסק התורה לבד נעשו כל מיני תקונים בשלימות כ"א על מקומו ומכונו. כי התורה כלולה מהכל מכל הקרבנות ועולה על כולם כשרז"ל כנ"ל. נמצא שע"י התורה נתתקן הכל וע"כ אחר החורבן אין לו להקב"ה בעולמו כ"א ד"א של הלכה וכנ"ל:

אות יב

וזשארז"ל יקרה היא מפנינים שהתורה יקרה מכה"ג שנכנס לפני ולפנים כי אז ביהו"כ הי' צריך הכה"ג עוד עבודות גדולות ביותר ונכנס לפני ולפנים והי' משנה בכל פעם מפנים לחוץ ומחוץ לפנים כי חמש פעמים הי' משנה מבגדי זהב לבגדי לבן וכו'. כי בזאת יבא אהרן אל הקודש, כי א"א ליכנוס לפני ולפנים ולתקן שם מה שהי' צריך הכה"ג לתקן ביהו"כ לכפר על כל ישראל כל עוונותם וכו' כ"א ע"י סדר העבודה הזאת שצוותה הקדושה. אבל העוסק בתורה באמת הוא עולה על כל זה ע"י עסק התורה לבד ונכנס לפנים יותר ויותר מבחי' לפני ולפנים בבחי' כי יקרה היא מפנינים כשדרז"ל כנ"ל כי התורה כלולה מכל התיקונים ונתתקן הכל ביחד. וע"כ ע"י התורה בחי' ד' אמות של הלכה שהשאירו לנו הצדיקי אמת הכל יכולים להתתקן כי אין צריכין לכוין הסדר כ"כ כמו בקרבנות כי התורה כלולה מכל מיני עבודות הקרבנות ותיקוניהם וכוללת כולם ביחד בפעם אחד. וגם מעט שצריכין לידע איזה סדר בעבודתו תודיע להם התורה הק' ותורה אותם סדר עבודתם כראוי כי בשביל זה נקראת תורה כי היא מורה דרך לשבים, לכל אדם שבעולם בכל מקום שהוא. וע"כ עיקר נחמתינו היא התורה בחי' ד' אמות של הלכה שהשאירו לנו הצדיקי אמת שיש לכל אדם שבעולם בכל מקום שהוא אם ירצה וכנ"ל:

אות יג

כי אע"פ שנסתלקו הצדיקי אמת אבל חדושי תורה שלהם שהם ההלכות שגילו נשארו לנו וכן אע"פ שנחרב הביהמ"ק אבל כל התורה וההלכות שעסקו בהם בביהמ"ק בלשכת הגזית נשארו לנו. כי כל הלכות התורה שאנו יודעין עתה כולם קבלנו מהביהמ"ק כ"ש כי מציון תצא תורה וכו' כ"ש כי יפלא ממך דבר למשפט וקמת ועלית וכו'. כי עיקר בירור כל ההלכות שקבלנו ממשה רבינו לא הי' אפשר לבררם לנו בשלימות כ"א ע"י שנבנה הביהמ"ק ושם ישבו הסנהדרי גדולה ובררו לנו כל ההלכות לחיותינו כהיום הזה. ועל כן שערי ביהמ"ק לא שלטה בהם ידי אויב בשביל שחלקו כבוד לארון כשרז"ל, כי התגלות ההלכות הם בחי' שערים כי הם פותחין שעיר החכמה והמדע הקדושה לדעת ולהכיר אותו יתב' וכשרז"ל אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה וכו' וכ"ש לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, שפירשו רז"ל לענין ת"ח העוסקים בתורה. וע"כ השערים של הביהמ"ק לא שלטו בהם ידי אויב רק טבעו בארץ שערי', להורות שהשערים שהם בחי' ההלכות שנתגלו בביהמ"ק לא שלטו בהם ידי אויב כי רק הם נשארו לנו. רק שטבעו בארץ שערי' אבל הצדיקי אמת בכל דור ודור שהם בחי' ראש בית הם מעלים ומגלים לנו בכל דור כל השערים שהם בחי' ההלכות כי בשביל זה טבעו בארץ ולא נמסרו ביד אויב כדי שיהי' כח לכל מי שירצה לגלותם ולהעלותם מעפר. וע"כ צריכין ליזהר מאד לקום בחצות ולישב על הארץ. ולהתאבל מאד על חורבן בהימ"ק כ"ש ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון וכו' וכמבואר בהתורה הנ"ל כי אין לנו עתה לא ראש ולא בית ליכנוס בו. ואנו מונחים בחוץ ע"כ אנו צריכין להוריד עצמינו לארץ ולבכות ולהתאבל מאד על חורבן ביהמ"ק, ועי"ז נזכה שיאיא עלינו השי"ת ויגלה לנו מעפר ומארץ דייקא את השערים שטבעו בארץ שהם בחי' ההלכות של הצדיקי אמת שהם עיקר הפאר וההידור שזהו בחי' לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר. וזהו בחי' חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך שהם בחי' המשפטים וההלכות של התורה שזוכין ע"י קימת חצות דייקא וכנ"ל. וע"כ אחר האבילות והקינות שמתאבלין בסדר חצות כשיושבין על הארץ אח"כ כשקמים מהארץ מתחילין תיכף שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם שעליהם דרז"ל פתחים שקדושתם עולמית כי לא שלטו בהם יטדי אויב. היינו כנ"ל כי מי שרוצה לחוס על עצמו לזכות לחיי עולם גם עתה בדורות האלה אשר אין יודעין היכן הראש בית האמתי. צריכין לקום בחצות לילה ולישב על הארץ ולהתאבל מאד על חורבן ביהמ"ק דהיינו על עונותיו שמעכבין הבנין שנחשב כאלו החריבו. ועי"ז זוכין שיתגלו לו השערים והפתחים דקדושה הנ"ל שהם בחי' הד' אמות של הלכה שהוא החידושי תורה שהשאירו לנו הצדיקי אמת שהם עיקר נחמתינו כנ"ל. וע"כ אומרים שאו שערים ראשיכם כוו' תיכף אחר הקינות והאבילות על חורבן ביהמ"ק. כי זה עיקר הנחמה שזוכין ע"י האבילות בבחי' לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר. היינו השערים והפתחים שהם החידושי תורה שהם ההלכות שהשאירו לנו הצדיקי אמת שהם עיקר הפאר וההידור והחן כמ"ש אוז והדר לבושה וכו' וכתיב אילת אהבים ויעלת חן היינו כנ"ל:

וזהו שאומרים מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה היינו שאע"פ שהמלחמה חזקה וכבדה מאד מאד כנ"ל ומחמת זה כבר הוה מה דהוה עד שנחרב בית הראשון ובית שני אעפ"כ ה' עזוז וגבור והוא גבור מלחמה ובודאי יגמור את שלו בקרוב וינצח המלחמה בודאי כי הוא ברחמיו עושה עמנו נפלאות בכל דור ושולח לנו צדיקי נוראים כאלו שפותחין לנו שערים ופתחים כאלה עד שגם אנחנו יכולין לברוח לתוך ד' אמות של הלכה בכל עת שזה עיקר נחמתינו ותקוותינו כנ"ל:

אות יד

וזהו שארז"ל בשעה שביקש שלמה להכניס הארון לבית ק"ק. דבקו שערים זה בזה. אמר כ"ד רננות ולא נענה עד שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך. כי השערים הקדושים ראו שעתיד הביהמ"ק שיחרב ואמרו שאין כבוד לארון שיכנוס לביהמ"ק ואח"כ יחרב ולא יהי' כח בארון להציל את הביהמ"ק מליחרב כי הוא פוגם בכבודו הגדול ע"כ דבקו זה בזה ובכל הכ"ד תפלות ורננות שאמר שלמה לא נענה עד שאמר זכרה לחסדי דוד וכו', חסדי דוד זה בחי' הלכות שנקראים חסדי דוד הנאמנים, ובשבילם נפתחו השערים היינו כי ביקש את השי"ת שיפתחו השערים בשביל חסדי דוד בשביל ההלכות של כל התורה שיתגלו ויתבררו בביהמ"ק ובשביל זהנפתחו כי בשביל זה בוודאי ההכרח שיכנוס הארון לבית ק"ק אע"פ שעתיד ליחרב כי אעפ"כ פעלו הרבה במה שהי' הארון בבית ק"ק ששם עיקר מקום מנוחתו של הארון עם הלוחות שהם כלל תורתינו הק' ועי"ז ה' כח להצדיקים והסנהדרין שבאותן הדורות לבררכל ההלכות ולכ דיני ומשפטי התורה המויין עתה בידינו שהם בחי' חסדי דוד. כי דוד הי' ראש הסנהדרין ובירר כל הלכות התרה כי זכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא כיה' עמו בהלכה כמשרז"ל, כי דוד דייקא הי' לו כח לברר ההלכות מחמת שדוד בעצמו הוא בבחי' הביהמ"ק, כי הביהמ"ק נקרא על שמו בית דוד כי הוא מסר נפשו עליו עד שמצא מקומו ונלחם מלחמות ה' כל ימיו כדי להכניע הקליפות והצרים שסביב הקדושה בגשמיות ורוחניות כדי שתתקיים (דברים יב) והניח לכם מכל אויביכם וכו' והי' המקום וכו' שלא הי' זה כ"א בימי דוד כשפרש"י שם וע"כ הוא דייקא זכה לברר כל ההלכות של תורה שבע"פ שהם בבחי' מלכות דוד כידוע. כי עיקר בירור ההלכות הוא בכח הביהמ"ק במקום האבן שתיה כי משם תצא תורה כ"ש כי מציון תצא תורה וע"כ בכל ספר דברים מזהיר משה רבינו על קיום התורה בא"י דייקא כמבואר שם במקומות אין מספר. כי עיקר התגלות התורה הוא בא"י ששם הביהמ"ק ששם מקום הארון עם הלוחות וע"כ הי' בהכרח שיבנה הביהמ"ק ולהכניס לשם הארון אע"פ שעתיד ליחרב כדי שיהי' כח להצדיקים שבאותן הדורות לברר וללבן לנו כל ההלכות ומשפטי התורה. ואם לא הי' לנו ירושת התורה שבע"פ שבררו לנו הלכותי' בבימה"ק לא היינו יודעין עתה שום הלכה וכנ"ל. וע"כ בשביל זה נפתחו השערים בשביל חסדי דוד שהם ההלכות שא"א שיתבררו כ"א ע"י שיכנס הארון לבית ק"ק, שעתה אע"פ שבעו"ה נחרב הביהמ"ק, נשאר לנו ירושה טובה ונפלאה שהם ההלכות בחי' ד' אמות של הלכה, שהם בחי' שערים ופתחים של הקדושה שנשארו לנו שבהם אנו מתנחמים עתה כי בזה אנו יכולין לעשות נחת רוח לפניו ית' כיאין לו בעולמו כ"א ד' אמות של הלכה כנ"ל. ואע"פ שגם על זה התגברה הסט"א והרבה מחלוקת בישראל עד שאין יודעין הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום א' כשרז"ל ואמרו משרבו תלמידי שמאי והלל וכו' והי' קשה לישראל וכו'. אעפ"כ בכח הבירור שנתבררו ההלכות בביהמ"ק בעודו קיים יש כח להצדיקים והחכמים אמתיים לברר לנו בכל דור ודור כל הלכות התורה איך להתנהג בהם ואם לא הי' בירור ההלכות שבביהמ"ק לא היינו יודעין עתה כלל שום דין והלכה של תורה שבע"פ. אבל עתה אנו יודעין עכ"פ עיקרי הדינים וההלכות שבכל מצוה רק שיש לנו ספיקות בכמה דברים אבל עיקרי ההלכות אנו יודעים. כגון שאנו יודעין שיעור מחיצות הסוכה ולבוד ודופן עקומה וכו', וכן בכל מצוה. וגם בהדברים שנתרבה בהן המחלוקת יש לנו כללים גדולים איך להתנהג בהם כגון משארז"ל הלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך וכו' וספק דאורייתא לחומרא וכו'. והכלל שעיקר מה שאנו יודעין מהלכות התורה אחר החורבן הוא בכח קדושת הביהמ"ק ע"י שנתבררו ההלכות שם. כי עיקר מקום התורה בביהמ"ק וכנ"ל וע"כ נקראים ההלכות שהם בחי' תורה שבע"פ ע"ש מלכות דוד בחי' חסדי דוד וע"כ בשביל זה נפתחו השערים והפתחים וכנ"ל וע"כ נקראים פתחי עולם שקדושתן עולמית כשרז"ל כי השערים והפתחים שהם בחי' ההלכות קדושתן עולמית בוודאי כי רק זאת הקדושה נשארה לנו ירושה אחר החורבן. וכן אחר הסתלקות כל צדיק וצדיק אמתי. כי עיקר הירושה וההשארה מהם הם ההלכות שהשאירו לנו שקדושתן עולמית שבהן אנו יכולין להחיות עצמנו תמיד לעולם ועד בכל עת ועת בכל מקום ובכל דרגא שבעולם. והם כל נחמתינו ותקוותינו בבחי' זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני כנ"ל, וכ"ש בזוה"ק בכמה מקומות שבגלות זה הקשה וארוך מכל הגליות לאהי' אפשר לנו להתקיים כלל לולי התורה ע"ש. היינו כנ"ל כי בכל מה שעובר עלינו בכלל ובפרט על כ"א וא' בגשמיות ורוחניות אין לנו מקום לברוח מהם כ"א לתוך ד' אמות של הלכה שהם ההלכות והחידושןי שהשאירו לנו הצדיקי אמת. וכנ"ל:

אות טו

(נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב. שהוא השם והחן טוב של הראש בית וכו')