ליקוטי הלכות/חושן משפט/הלכות חלוקת שותפים

חלוקת שותפות ב

אות ה

וכן כל המחיצות קרוין כתלים על שם זה, כי איתא בדברי רבינו (שם סי' ס"ה) שכשרוצין להסתכל על התכלית שהוא כולו טוב כולו אחד אזי צריכין לצמצם ולכווין הראות לבלי להסתכל מן הצדלבלי להסתכל כלל על חיזו דהאי עלמא. ואזי יכולין להסתכל על התכלית ע"ש היטב. וע"כ המחיצות שהם כוגאים כגא ומצמצמין הראות לבלי להסתכל על החוץ לבלי לפזר הראות בחיזו דהאי עלמא רק לכוין ולצמצם הראות אל הבית פנימה ועי"ז יכולין להסתכל על התכלית כנ"ל, וע"כ הבית הואמקום משומר. ושם הוא השראת הקדושה כי בחוץ הוא מקום שליטת החיצונים אבל בבית שורה הקדושה כמובא וכדאיתא בדברי רבינו ז"ל (סי' י) שיש בחי' הר שדה ובית ועיקר הקדושה היא בבחי' בית ע"ש וכ"ש (ישעי' כ"ו) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך. כי הבית המוקף מחיצות שמצמם הראות ועי"ז מסתכלי על התכלית כנ"ל וזה עיקר הקדושה כי משם נשפעות ונמשכות כל הקדושות וע"כ בבית שורה הקדושה וע"כ הוא מקום משומר מן החיצונים כי ע"י שמצמצמין הראות ומסתכלין על התכלית נמשך קדושה ונתגרשין החיצונים, ובשביל זה נקראת המחיצה כותל בחי' כ"ו ת"ל הנ"ל שהוא בחי' הגוונין עילאין בחי' שם הקדוש, תל שהכל פונין ומסתכלין בו שהוא בחי' הסתכלות על התכלית שהוא נעשהעל ידי המחיצה שמצמצמת הראות כנ"ל ובשביל זה נקראת המחיצה כות"ל. על שם התכלית שיכולין להסתכל בו ע"י מחיצת הכותל כנ"ל:

אות ו

וז"ש רבינו נ"י (סי' רס"ו) שצריך לבנות הבית בחכמה בבחי' בחכמה יבנה בית ואזי נשפעין לשם כל ההשפעות. וכשפוגמין בזה ואין בונין הבית בחכמה אזי מתמסכן ע"ש. היינו שצריך לבנות הבית בכוונה זו כדי להמשיך לתוכו חכמה דהיינו שע"י מחיצות הבית יכוין הראות להסתכל על התכלית ומשם נמשכין כל החכמות כידוע ומשם נשפעין כל ההשפעות. כי כל ההשפעות באין ע"י חכמה שהוא שורש הכל כ"ש החכמה תחיה. וכ"ש (תהלים ק"ד) כולם בחכמה עשית. וע"כ הבית מסוגל לעשירות כשנבנה כראוי בחכמה כנ"ל וכן איתא לעיל שבית הוא מקום העשירות כנ"ל. וזה בחי' המזוזה שקובעין בבית שהוא בחי' המשכת החכמה אל הבית כי המזוזה היא בחי' תורה כי צריכה שירטוט וכל תיקוני כתיבת ס"ת וגם הב' פרשיות הם כלליות התורה שהם קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות. והתורה מחכ מה עילאה נפקת ועי"ז ממשיכין בחי' חכמה אל הבית כדי שיהיה בבחי' בחכמה יבנה בית כנ"ל. וע"כ המזוזה מסוגל לעשירות כדאיתא בדברי רבינו נ"י (סי' כג) כי חיות העשירות ע"י חכמה כנ"ל וכמובא עוד בכמה מקומות בדברי רבינו ע"ש שחיות עשירות שהוא בחי' מלכות ע"י חכמה ע"ש. וע"כ המזוזה אצל הפתח כי דרך שם יוצאין אל החוץ ששם אחיזת החיצונים כי בחוץ מתפזר הראות כנ"ל וע"כ הם סמוכין אצל הפתח כמובא וע"כ צריך לקבוע שם המזוזה שהיא בחי' חכמה שעי"ז נתגרשין כי חכמה היא שמירה מן החיצונים כמובא:

אות ז

וזה בחי' ד' אות שהוא שעירו הבית ושיעור מקום לכל דבר, ולענין חלוקת החצר של השותפין. כי איתא שד' אמוחת הם בחי' ד' אלפין הנמשכין מד' מוחין שהם בחי' מוחי המלכות וע"כ הבית שהוא מקום ההשפעה והעשירות ועיקר ע"י החכמה כנ"ל, ע"כ שיעורו ד' אמות שהוא בחי' ד' מוחין שעל ידם שלימות הבית והשפעת השפע והעשירות כנ"ל. וע"כ אם אין בבית ד' אמות אינו חייב במזוזה כי אין ראוי להמשיך לתוכו בחי' החכמה כי אין בו שיעור הראוי שהוא ד' אמות בחי' ד' מוחין כנ"ל. וזה בחי' ד' אמות שצריך ליתן לכל פתח כשחולקין החצר כי דרך הפתח נמשכת ההשפעה בבחי' ודלתי שמים פתח וע"כ שם קביעות המזוזה שהיא בחי' חכמה שהוא שורש וחיות העשירות כנ"ל. והיא מגרשת החיצונים שהם סמוכים תמיד אצל מקום ירידת ההפשעה לינק משם ח"ו. והמזוזה מגרשת אותם וממשכת ההשפעה רק לפנים אל הקדושה וע"כ צריך ל יתן לפני הפתח ד' אמות כדי שיהיה מקום מוכן להמשיך השפע שתרד ונתכנס דרך הפתח כנ"ל. כי זה כלל שהקדושה צריך מקום והכנה כמובא וע"כ לפני הפתח שדרך שם נכנסת השפע צריך מקום ד' אמות כדי שיהיה מקום מוכן להשפע, והשיעור ד' אמות שהוא בחי' המוחין כנ"ל כי הקדושה צריך מקום והכנה כנ"ל. כי הסט"א הוא בבחי' אוירא דעלמא ואין להם על מה שיסמוכו, אבל התורה והחכמה שבקדושה יש לה קביעות מקום וכמובא במאמר בני לן ביתא באוירא דעלמא (סי' כח) ע"ש היטב. ומובן שם שה תורות וחכמות שבקדושה הם בחי' ד' אלפין והם בחי' בית בקביעות ע"ש. וזהו שיעור בית ד' אמות בחי' ד' אלפין כנ"ל. אבל הסט"א אין להם מקום ואין להם על מה שיסמוכו. וע"כ צריך להמשכת השפע מקום ד' אמות והוא לפני הפתח כנ"ל. וכן שיעור חלוקת החצר הוא ג"כ ד' אמות כי החצר הוא ג"כ מקום תשמישו של בני אדם שמונחין שם קניניו ועשירות של אדם וע"כ השיעור ד' אמות שאזי ראוי לקבל ההפשעה והעשירות כנ"ל כי ד' אמות הם מקום ראוי להמשיך המוחין שהם שורש ההשפעה כנ"ל. וזה שארז"ל שד' אמות שלפני הפתח כדי להניח שם חפציו מקודם שמכניסין אל הבית כי קודם שנכנסין החפצים והעשירות דהיינו השפע לתוך הבית דרך הפתח כנ"ל צריך מקודם ד' אמות כנ"ל:

גם אפשר לומר שד' אמות של הפתח וד' אמות שבחצר הם בחי' שני דלתין שדרך שם יורדת השפע בבחי' ודלתי שמים פתח כמובא בדברי רבינו נ"י (סי' קל"ד) וזה בחי' ד' אמות של עאדם קונות לו. כי כל הקנינים ע"י בחי' חכמה בבחי' קנה חכמה קנה בינה שע"י חכמה ובינה קונין הכל וכשארז"ל (נדרים יא) אם דעה חסרת מה קנית וכו' וע"כ הד' אמות שהם בחי' המוחין ובכל מקום שאדם עומד מתפשטין המוחין שלו שהם ד' על ד' אמות וע"כ הם קונין לו כי כל הקנינים ע"י חכמה כנ"ל כי חכמה שורש הכל כנ"ל וע"כ גם חצירו וביתו של אדם קונה לו. כי הם בבחי' חכמה בבחי' בחכמה יבנה בית כנ"ל:

אות ח

וזהו ג,כ בחי' קנין סודר כי הבגדים הם ג"כ בבחי' חכמה כמובא במאמר האי מאן דאזיל (סי' כט) ששלימות הבגדים ע"י המוחין ע"י קנה חכמה וקנה בינה בבחי' כנשר יעיר קנו ע"ש וע"כ על ידי הבגדים נקנין כל הקנינים כנ"ל. וזה שמובא שם שמו"מ הוא ג"כ תיקונו ע"י בחי' קנה חכמה קנה בינה ע"ש וע"כ כל המו"מ וכל הקנינים נעשים ע"י הבגדים כי הם בחי' אחת כנ"ל:

אות ט

וזהו אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה בלבד, ד' אמות דייקא היינו בחי' התורות וההלכות שיש להם קביעות מקום. לא התורות שהם בחי' אוירא דעלמא כנ"ל:

וע"כ בית שאין בו ד"א, אין לו ד"א לפני הפתח. כי אינו מקום לקבל שפע כי אין בו ד"א שהם בחי' המוחין כנ"ל וע"כ אינו בית כלל לשום דבר ואינו חייב במזוזה כנ"ל וע"כ אין לו ג"כ ד' אמות לפני הפתח שהם בשביל המשכת השפע לתוך הבית כנ"ל:

אות א

ע"פ המאמר המתחיל בקרוב עלי מרעים וכו' המדבר מק"ש (סי' ל"ו) ע"ש כי יש עי"ן נפש בית יעקב ע' פנים לתורה וכל נפש מישרא לקודם שיש לה התגלות בתורה או בעבודה צריך להצטרף בגלות של עי"ן אומות היינו בתאותיהן, וכלליות התאוה של ע' אומין היא תאות ניאוף וקודם שוזכין לאיזהו התגלות בהכרח להתנסות ולהצטרף בתאוה הכלליות של ע' אומין אח"כ זוכין להתגלות התורה, בשביל זה שקורין ק"ש צריך להעצים עיניו בבחי' עולימתא שםערצא דחעצ חה עיינין, כי ק"ש הוא בחי' מלכות דקודשה וכו' שעומדת על שנים עשר בקר שהם יב"ב שבטי י"ה שהם י"ב תיבין שיש בשמע וברוך שם ע"ש כל זה היטב, וע"כ ע"י ק"ש מלכות דקדושה נכנע מלכות הרשעה שהיא תאוות ניאוף וע"כ אז סותמין עינים להורות שנכנעין על ידי זה העין אומות דהיינו תאוה הכלליות הנ"ל וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכן שמשון הלך אחר עיניו וכן נאמר בבלעם שתום העין. כי תאווה הנ"ל הוא בחי' פגם העין כי היא תאוה הכלליות של ע' אומות וכו' ע"ש וע"י התגלות התורה מוריד נשמתין חדתין לכ"א לפי בחינתו לפי תפיסת המוחין שלו כי תיקון המוחין ע"י תיקון הברית וכו' ע"ש. כי זה כלל שמפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט. רק כ"א לפי הכלי שלו כן הוא מצייר האור לטוב ולברכה או להיפך ח"ו. וע"כ היה בלעם חפץ לצייר האור לבחי' קללה ח"ו ע"י קלקול הכלי שלו כי היה משוקע מאד בתאוה הנ"ל שעי"ז הוא קילקול הכלי כנ"ל. אבל לא היה יכול מחמת שישראל היו שמורים מתאוה הנ"ל כמו שהעיד עליהם הכתוב שבטי י"ק וכו' וע"כ נצטייר הואר לברכה וז"ש הנה ברך לקחת י וברך ולא אשיבנו ע"ש כל זה היטב היטב:

שהעיד עליהם הכתוב

אות ב

וזה בחי' מצוות הרחקת הנזק על כ"א מישראל שמוטל עליו להרחיק הנזק מחבירו ואפילו ברשותו אסור עליו לעשות דבר שיגרום בו נזק לחבירו וחייב להרחיק כמו שנתנו רז"ל שיעור ההרחקה על כל דבר ודבר והעיקר הוא היזק ראיה. כי ענין היזק ראיה שיכולין להזיק ע"י ראיית העין זה מבואר היטב ע"פ המאמר הנ"ל כי כל ההיזיקות שבעולם באין ע"י בחי' הע' אומות כי הן הן מזיקי דעלמא היינו ע"י תאוה הכלליות הנ"ל שהיא תאוות ניאוף, שהוא פגם הדעת ונפגמין כלי המוחין ועי"ז באים כל ההזיקות כי כשנפגמין כלי המוחין ע"י פגם התאוה של הע' אומות כנ"ל אזי נמשך ונצטייר השפע בבחי' מארת חסר בבחי' מארת ה' בבי תרשע כמבואר שם ע"ש ומשם באים כל ההיזקות ע"י הקללה ח"ו השורה שם ע"י שמנשך ונצטייר השפע בבחי' קללה ח"ו ע"י פגם הכלי שנפגם ע"י פגם תאווה הנ"ל של ע' אומות. וזה בחי' היזק ראיה שיכולין להזיק בראיה עצמה, כי תאוה הנ"ל של ע' אומות נאחז בעינים כנ"ל וע"כ יכולים העינים בעצמם להזיק על ידי הסתכלותם לבד מאחר ששם נאחז הע' אומות היינו תאוה הנ"ל שמשם הוא עיקר קילקול הכלי שעי"ז נמשך קללה והיזק ח"ו. וזה בחי' ההיזק הבא ע"י ראיית העינים כשארז"ל על בלעם בכל מה דאסתכל אתלטייא כי עיקר הקללה וההיזק ח"ו הוא רק ע"י קלקול הכלי כנ"ל וזה תלוי בעינים ששם נאחז התאוה של הע' אומות כנ"ל וע"כ בלעם שהיה משוקע מאד בתאוה זו ע"כ היה רע עין ובכל מה דאסתכל אתלטייא כנ"ל. וע"כ זרעא דיוסף שהיה שומר הברית והיה הכלי שלו בשלימות ע"כ אין עין הרע שולט בהם כ,ש בן פורת עלי עין כשדרז"ל וע"כ צריך כ"א מישראל להרחקי עצמו שלא להסתכל בשל חבירו שלא להזיקו בראי' ח"ו כי כ"א כפי מה שעדיין לא נזדכך בשלימות מתאוה הנ"ל של ע' אומות כ"א לפי בחינתו כן יכול ח"ו לגרום היזק בראיית העינים כנ"ל. וכשסותם עיניו לבלי להסתכל בשל חבירו זה בחי' תיקון הברית כי עיקר תקיון הברית הוא בחי' סתי מת העינים כנ"ל וכשמזיק את חבירו בראיה ח"ו הוא בחי' פגם הברית כי נתן אחיזה להע' אומין ע"י הסתכלותו בשל חבירו שעי"ז בא ההיזק כי עיקר ההיזק בא משם כנ"ל. אבל כשסותם עת עיניו שלא להסתכל בשל חבירו כדי שלא ליתן אחיזה להע' אומין החפצים להזיק תמיד זה הוא בעצמו בחי' תיקון הברית כי עירק תקיון הברית להכניע הע' אומין שלא ליתן להם שו כח ואחיזה שהו בחי' סתימת העינים להכניע הע' אומין כנ"ל וזשרז"ל על פ' וירא את ישראל שוכן לשבטיו וכו' בקש להכניס בהם עין הרע. וראה שאין פתחיהן מכוונים זה כנגד זה ואין עין הרע שולטת בהם. וע"כ אמר מה טובו אוהליך יעקב וכו'. ולכאורה איך מרומז בפסוק שוכן לשבטיו שאין פתחי אהליהם מכוונין ואין עין הרע וכו'. אך ע"פ הנ"ל כי מה שאין פתחי אהלי ישראל מכוונין כדי שלא תשלוט עין הרע ח"ו זה בחי' תיקון הברית כנ"ל. ותיקון הברית הוא בחי' שבטי יה עדות לישראל שעליהם שוכן מלכות דקדושה העומדת על שנים עשר בקר כמבואר שם במאמר הנ"ל וזהו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, לשבטיו דייקא בחי' תקון הברית בחי' שבטי יה שעליהם שכינת עוזו כביכול כנ"ל וזהו שוכן בחי' ושכנתי בתוך בני ישראל וע"כ דרשו רז"ל ע"ז הפסוק ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים ואין עין הרע שולטת בהם כי זהו בעצמו בחי' תיקון הברית בחי' שוכן לשבטיו מה שנזהרין מלהסתכל בשל חבירו ואין עושי' פתחיהן מכוונים כי מעלימין וסותמין העין משל חבירו כדי שלא ליתן אחיזה להע' אומין להזיק ח"ו שזהו בעצמו בחי' תיקון הברית כנ"ל:

אות ג

נמצא שהרחקת היזק ראיית העין משל חבירו הוא בחי' תיקון הברית כנ"ל וזה בחי' הרחקת כל הנזיקין כי כל ההיזקות שבעולם באים משם מבחי' פגם הברית פגם הכלים שעי"ז נמשך היזק ח"ו ועיקר סילוק ההיזק משל חבירו הוא ע"י ההרחקה. וענין הרחקה יש לרמז ג"כ ע"פ הנ"ל כי עיקר ההיזק בא מפגם הכלים ח"ו שעי"ז נצטייר האור להיפך ח"ו לבחי' קללה והיזק וזה בא ע"י פגם הברית כנ"ל וע"כ צריכין להרחיק מחבירו כדי לסלק הנזק כי עיקר תיקון הכלים הם ע"י בחי' ההרחקה כי פגם כלי המוחין שמשם באים כל ההיזקות שהיא בחי' מלכות הרשעה בחי' ע' אומין ומשם כל ההיזיקות והעיקר ע"י פגם הכלים. כי תיקון הברית הוא תיקון כלי המוחין כנ"ל כי תיקון הברי תהוא בחי' תיקון שבירת כלים כידוע (כי עיקר השבירה היה באור העינים והתקון היה על ידי מלך השמיני בחי' תיקון הברית כידוע והבן). כי עיקר השבירה היא על ידי בחי' ריבוי אור ועיקר התיקון על ידי שמקבלין האור במדה כביכול וע"כ העיקר ע"י שנתרבין כביכול הרבה כלים וצנורות לקבל האור במדה כי כשנתרבין בחי' הכלים אזי יכולין לקבל האור במדה על ידי ריבוי הכלים כביכול ואזי נתתקן פגם בחי' שבירת כלים ונתבטל אחיזת הס"א אחזית הרע של הע' אומין ונתבטלין כל הקללות וההיזקות ונמשכך ברכה ושפע טובה בכל העולמות ע"י תיקון ריבוי הכלים כביכול שעי"ז נמשך האור במדה כנ"ל. וע"כ עיקר תיקון זה נעשה ע"י תיקון הברית הוא בחי' המשכת האור לתוך כלים כביכול כי עיקר הכלים כביכול נעשים רק ע"י התחתונים כמובן ומבואר שם במאמר הנ"ל שהאור היורד מלמעלה הוא אור פשוט ולמטה נצטייר כפי בחי' הכלי שמתקן כ"א כי עיקר תיקון הכלי הוא תלוי במעשה התחתונים וע"כ עיקר התיקון תלוי בישראל עם קדוש. כי כ"א ואחד מישראל הוא בחי' כלי להמשכת אלקותו ית' למטה ע"י מעשיו הטובים וע,כ כל מה שנתרבין ישראל נתרבין הכלים כביכול ונתרבה שפע הקדושה ונתגלה ביותר אור גדולת אלקותו ית' וע"כ לא קבלו ישראל את התורה עד שהי' ס' רבוא כנגד ששים רבוא אותיות התורה. כי עיקר התיקון הוא ע"י ישראל שקיבלו את התורה כי הש,י שיעור בדעתו שא"א לגלות אור אלקותו יתברך למטה כ"א ע"י ששים רבוא אותיות התורה שיקבלו ששים רבוא ישראל כי כל אות מהתורה וכ"א מישראל הם בחי' כלים וצמצומים להמשכת אלקותו ית' וע"י כל הכלים האלו כביכול דייקא אז יכולים לקבל אור התגלות אלקותו ית' וע"כ כל זמן שלא היה ששים רבוא ישראל לא היה אפשר לקבל אור התורה למטה כדי שלא יזיק ריבוי האור ח"ו וזה שנאמר במצרים ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעמצו וכו' כי ז היה עיקר התיקון והתחלת הגאולה מגלות מצרים. כי עיקר קלות מצרים היה בשביל תיקון הברית להכניע תאוה הכלליות של ע' אומין שהיא תאוות ניאוף שהיא זוהמת מצרים ערות הארץ שהיו משוקעים בתאוה זו ביותר. כי מצרים היה ראש לכל הממלכות והיו כלולים מכל הע' אומין וע"כ היו משוקעים ביותר בהרע הכולל של הע' אומין היינו תאוה הנ"ל וע"כ כל הגליות מכונים בשם מצרים כמובא כי הגליות של כל הע' אומן הם כלולים במצרים שהיו משוקעים בהרע הכולל של כל הע' אומין כנ"ל וע"כ קודם שקיבלו ישראל את התורה הוכרחו להתנסות ולהצטרף בגלות מצרים שהוא בחי' רע הכולל של הע' אומין כדי לזכות אח"כ להתגלות התורה כמבואר שם במאמר הנ"ל שכ"א מישראל צריך להתנסות ולהצטרף בגלות של ע' אומין שהיא תאוה הנ"ל קודם שבא להתגלות התורה. כמו כן ממש הוכרחו ישראל להיות בגלות מצרים שהיא בחי' גלות ע' אומין. ולהתנסות ולהטצרף שם כדי לזכות אח"כ להתגלות התורה וע"כ הנסיון של יוסף הצדיק היה במצרים דייקא כי שם עיקר הגלות והצירוף הנ"ל וע"כ ירדו בשבעים נפש בית יעקב הם כנגד רע הכולל של ע' אומין הנ"ל. וישראל זכו לתקן שם פגם התאוה הנ"ל של הע' אומין שנמשך מבחי' שבירת כלים. וע"כ נאמר שם ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וכו' זה בחי' התיקון, כי ע"י שנתרבו ישראל נתרבו ונתוספו כביכול כלים וצנורות דקדושה לקבל האור במדה שזהו עיקר התיקון כנ"ל:

וע"כ כשנתרבו ישרא לעד שהיו ששים רבוא ואז נגמר התיקון ויצאו מגלות מצרים וזכו להתגלות התורה וע"כ הזכירה התורה מנינם כמה פעמים ובפרט בשעת יציאת ממצרים כ"ש ויסעו מרעמסס כשש מאות אלף רגלי וכו' כי עיקר הגאולה ושלימות הקדושה תלוי בזה כנ"ל. וזה בחי' תיקון הכלים הנעשים ע"י תיקון הברי תכי עיקר תיקון הברית הוא בחי' זווג דקדושה כדי שיתרבו ישראל והיא המצוה הראשונה שבתורה כי כל עיקר התגלות התורה תלוי בזה ע"י שנתרבין ישראל ונתרבין הכלים דקדושה. ויכולין לקבל האור במדה שזהו עיקר התיקון וזהו שארז"ל לענין השראת השכינה שאין השכינה שורה בפחות מב' אלפים וב' רבבות מישראל הרי שהיו ישראל פחותים א' אין השכינה שורה. כי השראת השכינה היינו התגלות אלקותו ית' א"א כ"א ע"י ריבוי הכלים כביכול שהם נפשות ישראל וע"כ צריכים דייקא שלא יחסר א' מהמנין כי דייקא ע"י כל אלו הכלים יכולים לקבל התגלות אלקותו שהוא בחי' השראת השכינה. וזה בחינת ואהבת לרעך כמוך וארז"ל זה כלל גדול בתורה כי צריכים לאהוב את רעהו כנפשו כדי שיכלל בכל נפשות בית ישראל ואז אפשר להמשיך התגלות אלקותו ית' למטה שזה עיקר כלל התורה כדי לגלות אורו ית' וזה א"א כ"א ע"י כל ישראל כי כ"א בעצמו א"א בשום אופן להמשיך האור כדי שלא יזיק לו הריבוי ח"ו אבל ע"י כלל ישראל יכולין לקבל הואר במדה כנ"ל וע"כ צריכים לאהוב כ"א מישראל כנפשו כדי להיות נכלל עם כולם כדי שנוכל להמשיך האור הגדול כביכול כנ"ל ע"י ריבוי הכלים כביכול הנעשין ע"י כ"א וא' משיראל כנ,ל. נמצא שעיקר התיקון הוא ע"י ריבוי הכלים הנעשין ע"י כלל ישראל ועי"ז נסתלק ההיזק ונמשך ברכה כי זה תלוי רק בתיקון הכלים כנ"ל, וזה בח'י ההרחקה שצריך להרחיק עצמו כדי לסלק ההיזק, זה בחי' התרחקות תחלת ההתקרבות כי עיקר תיקון הכלים כביכול נעשה ע"י בחי התרחקות כי גודל ההתקרבות הוא בחי' ריבוי אור ח"ו וע"כ צריכין בחי' התרחקות כדי שיהיו נעשין הכלים כי עיקר הכלים ע"י בחי' התרחקות וזהו התרחקות תכלית התקרבות כי עי"ז דייקא נעשין הכלים כביכול שעי"ז מקבלין האור שהוא עיקר ההתקרבות. וכן בין ישראל בעצמן צריכין בחי' זו כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולו חד וכ"א מישראל הוא חלק אלקי ממש וע"כ לפעמים צריכין הרחקה בין ישראל לחבירו בשביל סילוק ההיזק כי ריבוי ההתקרובת יכול להזיק ח"ו כי ריבוי ההתקרבות הוא בחי' ריבוי האור שמשם עיקר ההיזק ח"ו הבא משבירת כלים כנ"ל כי עיקר הכלים נעשין מבחי' ההרחקה כנ"ל וזה בחי' ההרחקה כדי לסלק ההיזק כדי שיהיו נעשין הכלים במדה שעי"ז ממשיכין ברכה ונסתלק ההיזק כנ"ל:

אות ד

וע"כ צריך כ"א מישראל להרחיק הנזק מחבירו כדי שלא לקלקל הכלי. כי כזגורם היזק לחבירו הוא בחי' קלקול הכלי. כי משם עיקר ההיזק והוא בחי' פגם הברית וזה עיקר עבודת ישראל לתקן בחי' תיקון הברית לתקן בחי' הכלים דקדושה כדי להמשיך השפע בשלימות בחי' אור מלא כדי לגלות אלקותו ית'. וזה שארז"ל האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין ואמרו לה מילי דברכות ואמרו לה מילי דאבות. היינו הך וחדא באידך תליא כי על ידי שמרחיקין הנזק מחבירו ע"י זה הכלי בשלימות ואזי נמשך שפע וברכה היפך קללה והיזק כנ"ל וכשהכלי בשלימות ועי"ז מסלק ההיזק וממשיך ברכה עי"ז יכול לקבל ולתפוס דברי הצדיק כי א"א לקבל התורה של הצדיק כ"א ע"י תיקון הכלי בבחי' ברכה כמבואר שם במאמר הנ"ל וזהו לקיים מילי דנזיקין וזה בחי' תיקון הכלי כנ"ל ועי"ז ממשיך ברכה כנ"ל וזהו בחי' לקיים מילי דברכות כנ"ל ואזי יכול לקבל התורה מהצדיק וזהו בחי' מילי דאבות כי הצדיקים הם אבות העולם כ"ש (מלכים ב' ב) אבי אבי רכב ישראל. וזהו מסכת אבות שמדברת מהשתלשלות הקבלה מהצדיק שבכל דור לתלמידיו וכן מדור לדור כ"ש משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' שמעי ' ואבטליון קבלו מהם וכו', ועש"ז נקרא המסכת אבות כנ"ל היינו שמילי דאבות דהיינו בחי' קבלת התורה מהרבי והצדיק שבדור שזה בחי' קבלת התורה מהרבי והצדיק שבדור שזה בחי' קבלת התורה מהרבי והצדיק שבדור שזה בחי' מסכת אבות שנאמר שם קבלת התורה מהרבי והצדיק לתלמידיו שבכל דור ודור כנ"ל וזה א "א לקבל ולקיים כ"א ע"י בחי' מילי דנזיקין ומילי דברכות היינו תיקון הכלי לסלק ההיזק שעי"ז ממשיכין ברכה ואזי יכולין לקבל דברי הצדקי שזה ובחי' מילי דאבות כנ"ל ואזי נקרא חסיד בחי' כהן איש חסד שממשיך ברכה בחי' ברכת כהנים וזה בחי' האי מאן דבעי למהוי חסידא בחינת כהן איש חסד כנ"ל. וע"כ אחר ברכת התורה אומקים תיכף ברכת כהנים כי עיקר קבלת התורה הוא ע"י בחי' ברכת כהנים דהיינו תיקון הכלים בבחי' ברכה שעי"ז יכולין לקבל את התורה כנ"ל:

אות ה

וזהו יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך וכל מעשיך יהיו לש"ש. כי צריך לשמור ממון חבירו כשלו שזהו בחי' תיקון הכלי כנ"ל ועי"ז והתקן עצמך ללמוד תורה כי עיקר קבלת התורה עי"ז ע"י תיקון הכלי כנ"ל, וזהו שאינה ירושה לך כי לכאורה קשה הלא מקרא מלא, תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב וא"כ הרי העיד הכתוב שהתורה ירושה לנו ומדוע אמר התנא שאינה ירושה לך. אך באמת כלל התורה היא ירושה לכלל ישראל כ"ש מורשה קהלת יעקב להכלל דייקא אך כ"א וא' בפרט א"א לו לקבל את התורה כ"א כפי מה שמתקן עצמו שעי"ז מתקן הכלי לקבל אור התורה בבחי' ברכה בבחי' צדיקים ילכו בם. וזהו והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך כי צריך לתקן עצמו דייקא דהיינו לתקן הכלי המוחין שלו כדי ללמוד תורה כנ"ל שאינה ירושה לך כי אע"פ שהתורה ירושה לכלל ישראל אעפ"כ צדיקים ילכו בם וכו' כי כ"א כפי מה שמצייר האור ע"י הכלי שלו כן זוכה לקבלת התורה. וזה ושאינה ירושה לך כי לך בעצמך אין התורה ירושה אע"פ שהיא ירושה להכלל כי אם לא תתקן עצמך ח"ו יוכל להתהוות אצלך אור התורה ח"ו בבחי' ופושעים יכשלו וכו' כנ"ל וע"כ התקן עצמך כנ"ל וזה תלוי בתיקון הכלי שהוא בחי' סילוק ההיזק כנ"ל. וע"כ הקדיםש יהי' ממון חבירך חביב וכו' שזהו בחי' תיקון הכלי שעי"ז יכולין לקבל התורה כנ"ל כי צריך לשמור ממון חבירו כשלו כדי שיהיו הכלים הנעשים ע"י ישראל בשלימות שזהו עיקר התיקון. כי צריכין הרבה כלים לקבל בשלימות כנ"ל וע"כ הזהיר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך. כי הממון הוא השפע ועיקר הברכה בממון כ"ש יברכך ה' בממון כי ממון דקדושה של ישראל הוא בחי' גבוה מאד והממון הוא עיקר בחי' הכלי כי שם עיקר הברכה והשפע שהוא בחי' עשירות ששם מתגלין גוונין עילאין שהם התגלות גדולת הבורא ית' כמבואר במ"א ושמירת הממחון הוא שמירת השם והנפש שהוא בחי' כלי להתגלות אלקותו כמובן ומבואר כל זה במ"א. וע"כ סילוק ההיזק מממון חבירו מכ"ש כששומרו ומצילו אפילו מהיזק דעלמא כגון השבת אבידה וכיוצא עי"ז מתקן בחי' הכלים דקדושה שעל ידם עיקר התגלות אלקותו ית'. וזהו שסיים וכל מעשיך יהיו לשם שמים כי צריך שיהיה כל כוונות האדם בעבודתו רק לשם שמים דהיינו רק בשביל לגלות אלקותו ית' בעולם בגין דישתמודעין לי' וזה נעשה רק ע"י תיקון הברית ע"י תיקון הכלי ע"י שמירת ממון ישראל מההיזק כנ"ל וזהו הסמיכות יהי ממון חבירך וכו' והתקן עצמך ללמוד תורה וכו' וכל מעשיך יהיו לשם שמים כי הא בהא תליא כנ"ל:

אות ו

(שייך למעלה) ההרחקה בשביל סילוק ההיזק. כי ע"י ההרחקה נעשין הכלים כנ"ל וזה בחי' מה שמובא בתיקונים כל אתוון חזרין אנפין דא מן דא ב' חזרת אנפהא מן א' ג' מן ב' וכו' ע"ש וכל דא בגין עריין דאינון לקבליהון ורזא דמלא ואיש כי יקח את אחותו וכו' ע"ש עוד ואמאי אלא רזא דמלה וראית את אחורי ואמאי חוזרין אנפין בגין עריין דאינון לקבלייהו א' לקבלי' ארור דאיהו ערוה ועליה אתמר ארור שוכב עם אחותו וכו' אבל אתוון קדושין חזרין אנפייהו וכו' ע"ש בתקון ל"ד. כי האותיות הם צמצומים והם בחי' כלים להתגלות אלקותו ית' כי עיקר התגלות ע"י אותיות התורה וע"כ הם מחזירין אנפשין דא מן דא בבחי' וראית את אחורי וכו' שזה בחי' התרחקות כדי שלא יזיק ריבוי האור כנ"ל וזה בחי' איסור עריות שרוב איסור עריות הוא בקרובות דייקא כי זווג דקדושה הוא בחי' המשכת האור לתוך כלים וצמצומים כנ"ל וע"כ אסור בקרובות כדי לשא יתגברו העריין זוהמת הנחש שאחיזתם משבירת כלים הבא ע"י ריבוי האור וע"כ הקרובות אסורות באיסור ערוה כי הם פגם הברית פגם הכלים כנ"ל וכל זה מרומז בלשון התיקונים הנ"ל ע"ש והבן גם בסוף התיקון הנ"ל מדבר מקוצא דאות ד' דאחד וסוד אחר אל תגל שכ"ז הוא בחי' תיקון הברית המבואר בדברי רבינו במאמר הנ"ל כמובן בלשון רבינו ז"ל שמצאנו אח"כ וזהו ג"כ בחי' ההרחקה בשביל סילוק ההיזק כדי שיהיו הכלים כתיקונם שעי"ז נסתלק ההיזק ונמשך שפע טובה וברכה בכל העולמות. בילא"ו:

חלוקת שותפות ג

אות א

ענין ההרחקה שתיקנו חז"ל שצריך כ"א להרחיק עצמו מחבירו שלא יזיק את חבירו כמבואר כש"ע כל הדינים ושיעור ההרחקה של כל דבר וענין הרחקת היזק ראיה:

על פי התורה המתחיל ויהי נא פי שנים ברוחך אלי בליקוטי מוהר"ן הראשון (סי' ס"ו) ע"ש כל המאמר מראשו לסופו. ומבואר שם שיש שני רוחו רוח דלעילא ורוח דלתתא וכו' וע"כ מי שהוא בשעת הסתלקות הצדיק הוא טובה גדולה אליו וביותר להתלמדיים שיכולין לקבל אז פי שנים וכו' כמבואר שם הענין בביאור היטב וע"ש ענין מוציא מכח אל הפועל כי יש בחינת חרון אף וכו' שהוא בחי' עשן בחי' עלה עשן באפו וזה העשן מזיק לעינים שהם בחי' פרנסה בחי' עיני כל אליך ישברו כוו' וצריך להמתקי החרון אף וכו' עד שיהיה נעשה ממנו רוח אוירי וכו' וזה הרוח הוא בחי' רוחו של משיח בחי' רוח אפינו משיח ה' וכו' וכו' ואח"כ צריכין להוציא מכח אל הפועל כי קודם שמוציאין מכח אל הפועל אזי הכח והפועל נקשרים ביחד ואין הפרש ביניהם וכו' וצריך לראות להוציא מכח אל הפועל ואז נפתחין ונבדלין הכח והפועל וכו' וזה בחי' אלף שהיא ב' יודין וואו באמצע שהוא בחי' פתח ואלו השני יודין הם בחי' יוד בראש ויוד ב בסוף שהם בחי' כח ופועל וכו' והואו שבתוך האלף הוא בחי' הו' אותיות שיש בין שני היודין וכו' שהם בחי' פתח בחי' פותח את ידיך אל תקרי ידיך אלא יודיך וכו' ע"ש כל זה היטב. ולהוציא מכח אל הפועל הוא ע"י שלימות הדיבור שנעשה ע"י אמת שזוכין ע"י פרנסה וכו' וגם צריכין לעשות נקודות להאותיות וזה נעשה ע"י הכיסופין והחשק הגדול והחזק שחושקין וכוספין ומתגעגעין לעבודת ה' שעי"ז החשקר משברין המניעה כי כל המניעות שיש לאדם מדברים שבקדושה שצריך לעשות כולם הם רק בשביל התגברות החשק כדי שיתגבר ביותר החשק ע"כ אם יתגבר בחשק גדול ורצון חזק כפי המניעה בוודאי ישבר המניעה וכו'.כי העיקר שיוציא מכח אל הפועל כל מה שחפץ לעשות בעבודת ה' ובפרט כשצריך לעשות דבר שכל יהדותו תלוי בו דהיינו להתקרב לצדיק האמת שאז מתגברות המניעות מאד בלי שיעור והכל בשביל החשק כדי שיחשוק יותר להתקרב אליו ואם יהי' לו חשק חזק כפי המניעה בודאי יזכה לשבר כל המניעות ויזכה להתקרב אליו כי העיקר הוא החשק והרצון שעי"ז זוכין לשבר כל המניעות ולהוציא מכח אל הפועל כל מה שצריכין לעבודת ה' וכו' ע"ש כל זה היטב. וכל המצות ועבירות תלויין ג"כ בזה בבחי' התפתחות הידים הנ"ל בחי' כח ופועל כנ"ל וכו' ע"ש:

אות ב

וזה בחי' הרחקות שתקנו חז"ל בין אחד לחבירו כדי שלא יזיק את חבירו כי כל ההיזקות נמשכין מהקליפות שנמשכין מבחי' ריבוי אור שגורם שבירת כלים שמשם אחיזת הקליפות שמשם באין כל ההיזקות שבעולם. ושבירת כלים זה בחי' פגם ההתפתחות הידים הנ"ל בזה תלויים כל העבירות בבחי' כמו חללים שוכבי קבר והמה מידך נגזרו וכו' ע"ש. כי עיקר התיקון הוא להמשיך חיות מלמעלה למטה לכל העולמות כולם בהדרגה ובמדה באופן שיוכלו לקבל שזהו בחי' התפתחות ב' הרוחות הנ"ל רוחא דלתתא מן רוחא דלעילא שהם בחי' ב' יודין הנ"ל שזהו בחי' פותח את ידיך כנ"ל. כי כשיש ריבוי אור ח"ו אזי אין הכלים יכולין לסבול ריבוי האור ואזי נסתלק כל האור למעלה שזהו עיקר בחי' המיתה בחי' שבירת כלים כידוע. והכלל שע"י כל המצות שאנו עושין עי"ז אנו עושין כלים לקבל האור ועי"זאנו מוציאין מכח אל הפועל ולהיפך ע"י עבירות ח"ו מקלקלין הכלים ואין יכולין לקבל הוארואזי חוזר ונכללת בהיוד דלעילא וחוזר הפועל עד הכח וכאלו מחזיר העולם לתהו ובהו ח"ו וע"כ הפגם בבחי' התפתחות הידים הנ"ל שהם בח'י מוציא מכח אל הפועל כנ"ל:

אות ג

וזה בחי' הרחקת הנזק כי צריך כ"א להרחיק עצמו מחבירו כדי שלא יזיק את חבירו כי כ"א מישרא לעם חבירו הם בבחי' ב' הרוחות הנ"ל כי אין שני בני אדם שווין וכל הנשמות הם זה למעלה מזה כמבואר במ"א (בה' עדות הלכה א') והתחתון נגד העליון הוא בבחי' רוח דלתתא נגד רוח דלעילא וכשנכללין ונתקרבין זל"ז יותר מדאי הוא בחי' ריבוי אור שגורם שבירת כלים ח"ו שמשם כל ההיזקות כנ"ל כי נפגמין בחי' התפתחות הידים ש הוא בחי' מוציא מכח אל הפועל שזה עיקר התיקון וזה נפגם ע"י ריבוי ההתקרבות יותר מדאי וע"כ תיקנו חז"ל הרחקות בין אחד לחבירו שזה ובחי' התפתחות הידים בחי' פתח והבדל והרחקה בין הרוחות כדי שלא יהי' ריבוי אור כדי שלא יזיק א' את חבירו כי משם כל ההיזקות כנ"ל:

אות ד

וזה בחי' היזק ראיה כי העיקר תלוי בעינים כי העיקר התפתחות ב' הרוחות הנ"ל שהם ב' יודין הנ"ל הם בח'י עינים כי איתא ששני העינים הם בחי' שני יודין והחוטם שביניהם הוא ואו היינו בחי' אלף הנ"ל שהוא שני יודין ווא"ו שזהו בחי' פותח את ידיך הנ"ל כנ"ל וע"כ מבואר שם שעיקר היזק העשן שהוא בחי' רקון אף הוא לעינים בבחי' כעשן לעינים כי עיקר התפתחות ב' הרוחות הנ"ל ב' היודין בחי' כח ופועל הנ"ל הוא בחי' שני עינים שהם בחי' שני יודין כנ"ל והחוטם שביניהם הוא בחי' וא"ו כנ"ל וע"כ שם בחוטם עיקר רוח החיים כי שם כלולים ב' הרוחות כי עיקר החיות תלוי בבחי' הוא"ו שהיא בחי' פתח שהוא פותח וממשיך חיות מרוח דלעילא לרוח דלתתא וע"כ בהוא"ו שהוא בחי' החוטם כלולים ב' הרוחות הנ"ל כי הוא מבריח מן הקצה אל הקצה וזהו בחי' רוח אפינו משיח ה' המבואר שם, רוח אפינו דייקא כי הרוח חיים הוא בחוטם שהוא בחי' ואו שבין שני היודין שהם בחי' שני עינים כנ"ל כי שם בבחי' הוא"ו כלול הכל כי הוא ממשיך חיות מלמעלה למטה שזהו העיקר שזהו בחי' פותח את ידיך ר,ת אפי בחי' רוח אפינו משיח ה' כנ"ל ע"ש כי מקודם הי' חרון אף. חרון אף דייקא בחי' פגם הרוח חיים שבחוטם ואח"כ כשנמתק עיקר התיקון כשזוכין לפתוח ע"י בחי' הפתח הנ"ל בחיט' וא"ו הנ"ל ולהמשיך החיים מרוח דלעילא בחי' יוד בראש לרוח דלתתא בחי' יוד בסוף שזה ובחי' רוח החיים שבחוטם שהוא בחי' וא"ו בחי' רוח אפינו וכו' כנ"ל:

אות ה

נמצא ששני עינים הם בחי' ב' היודין הנ"ל שהם בחי' כח ופועל וכו' כנ,ל וע"כ עיקר ההרחקה שהוא בשביל התפתחות ב' הרוחות הנ"ל כנ"ל עיקר ההרחקה היא להרחיק מהיזק ראיה שלא יזיק בראיית עיניו כי בעיניו יכול להזיק ביותר וע"כ צריכן לשמור עצמו מעין הרע שזה היזק ראי' כי עיקר החיות של האדם ושל כל דבר שבעולם הוא ע"י הרוח דלתתא שהואבחי' פועל שמקבל ומושך חיות מהרוח דלעילא ואם ח"ו יסתלק מאיזה דבר בחי' הרוח דלתתא זהו שבירתו ומיתתו כי נסתלק החיות ממנו וע"כ עיקר המשכת החיות של כל הדברים שבעולם הוא מבחי' התפתחות ב' הרוחות הנ"ל כנ"ל וכשנפגם ח"ו התפתחות ב' הרוחות הנ"ל שזהו בחי' פגם העבירות בחי' והמה מידך נגזרו אזי נסתלק החיות כי רשעים בחייהן קרויים מתים כנ"ל וע"כ הכל תלוי בעינים שהם בחי' ב' הרוחות כנ"ל שכשמביט בחבירו ח"ו בעין רעה שהוא בחי' כעס שנקרא רעה כ"ש (קהלת י"א) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך שזהו בחי' כעשן לעינים שהוא החרון אף שמקלקל העינים שמקלקל תיקון הבריאה שהוא בחי' התפתחות ב' הרוחות הנ"ל וע"כ ע"י עין הרע יכולין להזיק לחבירו הרבה כי ע"י ההבטה בעין רעה יכול ח"ו להוציאולסלק החיות מהדבר שמביט בו כי כל החיות נמשך מבחי' העינים כנ"ל כי עיקר השבירה היתה באור העינים כידוע וע"כ כל התורה כולה תלוי' בעינים כי התחלת התורה בראשית שהוא תלת גוונין דעינא ובת עין כי תמן ראשי תמן בת כ"ש רבינו ז,ל במ"א וכ"ש (במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו' כי עיקר כלל כל התורה שהוא בחי' התפתחות ב' הרוחות הנ"ל להוציא החיות הנמשך מלמעלה מכח אל הפועל כנ"ל זה נמשך ע"י תיקון עינים שהיא בחי' ב' יודין כנ"ל:

אות ו

וז"ש וירא את ישרא לשוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים ודרז"ל ביקש להכניס בהם עין רעה וראה שאין פתחיהן מכוונין זה לזה ואו' כי בלעם הי' לו עין רעה וע"כ נאמר בו שתןום העין כי פגם בהתפתחות ב' הרוחות שהם בחי' ב' עינים וחזר היוד דלתתא למעלה וע"כ נסמית עינו ולא נשאר לו רק עין אחת שזהו עיקר הפגם כשנסתלק החיות שלמטה כנ"ל אבל מחמת שראה שישרא לנזהרין להרחיק א' מחבירו כראוי כי אין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה. פתחיהן דייקא בחי' פתח הנ"ל שלא לפגום בבחי' הפתח הנ"ל ע"י ריבוי אור ח"ו ע"כ הי' נזהרין שלא יהי' פתחיהן מכוונין כדי להרחיק אחד מחבירו מהיזק ראיה כדי לקבל האור בהדרגה ובמדה ע"כ לא היה יכול להכניס בהם עין רעה. וזהו וירא את ישראל שוכן לשבטיו שאין פתחיהן מכוונין כנ"ל ומרחיקין עצמן כראוי כנ"ל אזי ותהי עליו רוח אלקים רוח אלקים דייקא בחי' הרוח והחיות הנ"ל שהו בחי' רוח אלקים בחי' רוחו של משיח הנזכר לעיל שהוא בחי' ורוח אלקים מרחפת על פני המים דא רוחו של משיח כידוע כי רוח הנ"ל היא בחי' רוח של משיח שנמשך אז כדי להפוך הקללה לברכה ע"י שלא היו פתחיהן מכוונין והיו נשמרין מעין רעה היינו לקבל האור שהוא בחי' יוד דלתתא רוח דלתתא שנפתח מיוד דלעילא שהוא בחי' ב' עינים ב' יודין לקבל זה האור בהדרגה ובמדה שלא יחזור ויסתלק הרוח דלתתא למעלה ע"י ריבוי הראי' שהוא בי' ריבוי אור שבשביל זה צריכין להתרחק עצמו מלהסתכל על חפציו של חבירו וכנ"ל:

אות ז

וזה שארז"ל על ענין היזק עשן וריח רע אין מועיל חזקה כי עשן וריח רע מהם צריכין להתרחק ביותר כי משם עיקר ההיזק שבא ע"י פגם העינים והחוטם שהם בחי' האלף הנ"ל כי עשן הוא פגם העינים בחי' כעשן לעינים כנ"ל. וריח רע היא פגם החוטם ששם משכן הרוח וע"כ צריכין להתרחק מהם ביותר כי הכל תלוי בעינים וחוטם כנ"ל ע"כ אין מועיל להם חזקה:

וגם על היזק ראיה י"א שאין מועיל חזקה. כי כל ההיזקות מפגם העינים שמשם עיקר המשכת ב' הרוחות הנ"ל שמהם החיות של כל דבר וכנ"ל:

אות ח

וזה בחי' המחיצה שצריכין השותפין לבנות כשחולקין עצמן כדי שלא יזיקו זה את זה בראיה. כי המחיצה הוא בחי' ואו שבתוף האלף שמפסקת בין שני היודין שעל ידה עיקר התיקון כי עי"ז נמשך האור מכח אל הפועל מרוח דלעילא לרוח דלתתא כנ"ל שזהו בחי' המחיצה שבין השותפין שהם בחי' ב' הרוחות ב' יודין. כי בכ"א מישראל מלובש בח'י יוד שהוא בחי' הנשמה הקדושה המלובשת בו שהיא בחי' יוד וע"כ אלו השותפין שה םבח'י שני יודין שני רוחות צריכין להרחיק ביניהם כדי שלא יזיקו זא"ז בראיה ע"י ריבוי האור ח"ו כנ"ל. וע"כ צריכין לעשות מחיצה ביניהם שהוא בחי' ואו שעל ידה מוציאין מכח אל הפועל כי א"א להוציא מכח אל הפועל כ"א ע"י החשק והכיסופין שנעשין ע"י המניעות כי המניעה היא בשביל החשק וכל מה שמתגברים על האדם המניעות ביותר ח"ו צריך שיגביר החשק ביותר וע"י התגברות החשק והרצון עי"ז משבר המניעות כנ"ל. נמצא שדייקא ע"י המניעות מוציאין מכח אל הפועל כי על ידם מתגבר החשק שעי"ז מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. ואלו המניעות הם בחי' מחיצות כי המניעה היא כמו מחיצה שחוצצת ומפסקת בפני האדם ואין מנחת אותו לעשות הדבר שבקדושה שרוצה לעשות שזהו בחי' ט' רקיעין המבואר שם כי המניעות הם בחי' רקיעין שהם בחי' מסך המבדיל בחי' מחיצה המפסקת כנ"ל וע"י אלו המניעות שהם בחי' מציצות המפסיקות על ידם דייקא מוציאין מכח אל הפועל כי על ידם מתגבר החשק כנ"ל. כי באמת המניעות הם טובה גדולה להאדם כי בלעדם לא הי' אפשר להוציא מכח אל הפועל כי עיקר התיקון להוצאי מכל אל הפועל הוא בחי' התפתחות ב' הרוחות הנ"ל ולפתוח ולחתוך יוד תתאה מיוד אעילאה וזה א"א כ"א ע"י כלים דקדושה שעושין כדי לקבל האור בהדרגה ובמדה כדי שלא יהי' ריבוי השמן שגורם כיבוי הנר ח"ו. ואל והכלים נעשין ע"י המניעות שע"י שיש להאדם מניעות קודם שמוציא מכח אל הפועל איזה דבר שבקדושה והוא מתגבר ומשברם ע"י התגברות החשק אזי נעשין מכל המניעות מחיצות וכלים דקדושה לקבל בתוכם האור בהדרגה ובמדה שזהו עיקר התיקון של בחי' התפתחות ב' הרוחות הנ"ל שהוא בחי' מוציא מכל אל הפועל כנ"ל. כי המניעות שהם בחי' רקיעין בחי' מחיצות המפסיקות ומונעין מן הקדושה, אח"כ כשזוכין לשברם אזי נתהפכין המניעות ונעשה מהם מחיצות קדושות שעל ידם עיקר התיקון שעל ידם מקבל האור בתוך הכלים בהדרגה ובמדה. וכל מה שהיה לו מניעות יותר בתחלה זוכה אח"כ שיהיו לו כלים קודשים הרבה יותר לקבל האור בתוכם. וכמו שאמר רבינו ז"ל שע"י שהאדם נתקרב להש"י על ידי מניעות רבות שהתגברו עליו ושברם. עי"ז נעשה כלי אח"כ לקבל בתוכו הקדושה היינו כנ"ל. וכן אמר עוד שמכל המניעות שיש להאדם בתחלה קודם שזוכה לעשות הדבר שבקדושה אח"כ כשזוכה לגומרו ולעשותו נעשה מכל מניעה ומניעה דברים גבוהים מאד וכנזכר לעיל כמבואר בשיחות הר"נ, היינו כנ"ל כי אח"כ נעשין מהמניעות דייקא כלים יקרים וקדושים לקבל האור בתוכו בהדרגה ובמדה שזהו עיקר התיקון כנ"ל. וע"כ א"א להוציא מכח אל הפועל שום דבר שבקדושה כ"א ע"י מניעות. כי עיקר התיקון לעשות כלים לקבל האור כדי שלא יחזור הואר למעלה והכלים נעשין ע"י המניעות כנ"ל ובשביל זה נשלח האדם לעוה"ז השפל העכור והמגושם שהוא מלא מניעות המונעין מעבודת ה' כדי שישבר המניעות ויזכה אח"כ לקבל אורות גדולין ע"י ריבוי הכלים והמחיצות דקדושה שזכה לעשות ע"י המניעות דייקא שזכה לשברם. וזהו מעלת הצדיקים על המלאכים כי המלאך אינו יכול לזכות לקבל אור כזה כמו הצדיק מחמת שאין לו כלים לקבל בתוכו מחמת שלא הי' להם מניעות אבל הצדיקים שהיו בזה העולם והי' להם מניעות רבות בלי שיעור בכל יום ויום ו התייגעו עצמן ביגיעה גדולה ושברו המניעות, ע"י זה זוכין שנעשין מהמניעות כלים ומחיצות קדושות לקבל בתוכם האור הגדול שיזכו כ"א ואחד כפי ריבוי המניעות שזכה לשברם כי לפום צערא אגרא (אבות פ"ה). וע"כ כל השכר של הצדיקים נקרא בשם היכלות ומחיצות כשרז"ל שזוכין לכמה היכלות ועולמות. ואמרו כל צדיק וצדיק יש לו מחיצה בפני עצמו וכ"ש הרוגי לוד אין לכ בריה יכולה לעמוד במחיצתן כי עיקר כל קיבול השכר של הצדיקים והכשרים הכל הוא בשביל המניעות שהיו להם שסבלו צער גדול קודם ששברו אותם, והמניעות הם מחיצות המבדילות כנ"ל וע"כ זוכין אח"כ שנעשין מהמניעות דייקא מחיצות קדושות שזהו עיקר קיבול שכרם כנ"ל וזהו שארז"ל ירושלמי שבת פ' ב' עתידין צדיקים שיהיו מחיצתם לפנים ממלאכי השרת וכו', מחיצתן דייקא כי מחמת שהיו להצדיקים בעוה"ז מניעות רבות שהם מחיצות המפסיקות מן הקדושה וזכו לשברם ע"כ יזכו שיהיו נעשין מהם בעוה"ב מחיצות מצוחצחות, מחיצות קדושות לפנים ממלאכי השרת כי לא היו להם מניעות כנ"ל:

חלוקת שותפות ד

אות א

ע"פ התורה תקעו תוכחה (בלק"ת סי' ח') ע' מ"ש שם ע"פ ובל יאמר שכן חליתי באות ו'. שכשנתוסף שכן מישראל וכו' אזי נתרבה ונתגדל התפילה במאד מאד. כי נתוסף נפש אל הקיבוץ וע"י ריבוי התפילה עי"ז סליחת העון שהוא בחי' רפואה וכו' ע"ש מענין הנפלא והנורא המבואר שם מענין ריבוי הבתים עד אין חקר שנעשין ע"י שנתוסף שכן דהיינו שנתוסף נפש אחד וכו' ע"ש היטב כי נורא הוא:

אות ב

וע"כ צריכין לשמור א"ע מאד מלהזיק לשכיניו ואפילו לעשות בביתו דבר המזיק לשכניו אסור כמבואר כמה דינים בש"ע. כי צריכין לשמור מאד שיהי' אהבה ואחדות בין השכנים ולא יהיה ביניהם שום שנאה והיזק כלל כדי שיוכלו השנכים להצטרף ולהתחבר יחד לכל דבר שבקדושה כדי שיתרבה בית התפילה בריבוי מופלג מאד כנ"ל. כי צריכין להתרחק משכן רע כשרז"ל הרחק משכן רע וכמו שאנו מבקשים בכל יום שתצילינו וכו' ומשכן רע ומכ"ש שלא יהי' הוא בעצמו שכן רע לגבי חבירו כי צריכין להיות שכן ט וב בבחי' טוב שכן קרוב וכו' כי צריכין להאמין שהכל מאת ה' וכל מה שהשי"ת מסבב עם האדם הכל מאת ה' בשביל בחירתו ובוודאי גם זה מאת ה' צבאות יצאה שהוא יהיה שכן אצל פלוני והכל כדי שיתקבצו יחד ויצטרפו יחד בבחי' צרופים הנ"ל כדי שיתרבה בית התפילה וכו' וכנ"ל. ע"כ צריכין להשתדל לדבר עם שכנו ביראת שמים כדי שיהיה טוב לצדיק טוב לשכנו. ולא ההיפך ח"ו כי אם הוא יודע יותר מחבירו צריך להאיר ולהודיע דברי אמת לחבירו ואם להיפך שחבירו גדול ממנו צריל לקבל האמת מבחירו השכן אצלו ולפעמים שניהם מקבלים זה מזה בבחי' ומקבלין דין מן דין. ואם חבירו שכן רע לגמרי שא"א לקרבו כלל ויכול להיות שיקלקל אותו ח"ו בבחי' אוי לרשע אוי לשכנו צריכין להתרחק ממנו לגמרי כ"ש הרחק משכן רע כנ"ל. ע"כ צריכין לשמור א"ע מאד מלהזיק לשכיניו כי ההיזק הוא בחי' שנאה ומחלוקת שהוא פירוד לבבות שעי"ז אינם יכולים להתחבר ולהצטרף יחד להרבות בנין בית התפלה. אבל כשנשמר מלהזיק לשכניו רק שיהי' ביניהם אהבה ואחדות אזי יצטרפו יחד לכל דבר שבקדושה עד שיתגדל הקיבוץ של ישראל שעי"ז יתרבה בין בתים הרבה של התפלה לאין קץ וכו' כ"ש שם ע"ש:

אות ג

וזה בחי' גודל האיסור של היזק ראיה כי יכולין להזיק הרבה לשכנו בראייתו לבד כי כל הכלים והחפצים שהם העשירות של האדם כולם נעשו ונבנו מצירופי אותיות והכל נבנה ונעשה כפי ריבוי הצירופים של בחי' התפלה הנ"ל. כי כל מעשי בראשית ברא השי"ת באותיות התורה שהם כ"ב אותיות כפי הצירופים שצרפם ברל"א שערים לאין קץ. ושורש התורה היא התפילה שהוא שורש המעין היוצא מבית ה' כ"ש במ"א וכל ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן כי עיקר שלימות המלאכה הוא כפי צירופי האותיות שנתן השי"ת חכמה בלב האדם בבחי' ובלב כל חכם לב נתתי חכמה לדעת לעשות וכו' דהיינו שנתן חכמה בלבו שידע לצרף כמה וכמה דברים עד שיוציא כלי למעשיהו. והכל כפי צירופי האותיות שצריכין לצרפם בכל פעם בכמה וכמה מיני צרופים לאין קץ כדי להוציא ותקן כל מיני אומנות שבעולם. כי כל דבר אומנות נעשה מכמה דברים מורכבים ובדבר זה יש אלו האותיות ובזה אלו האותיות והשי"ת נתן חכמה בלב האדם שידע וישכיל לצרף ולחבר דבר זה עם זה שיהיה נעשה המורכב מהם והכל כפי צרופי אותיות. וע"כ באמת עיקר שלימות המלאכה הוא מי שיודע הדבר בשרשו לצרף האותיות כתיקונם שזהו בחי' בצלאל שהי' יודע חכמת כל האומנות כ"ש ואמלא אותו וכו' לעשות כל מלאכת וכו' כי יודע הי' בצלאל לצרף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ, והיה יודע האותיות שיש בכל דבר שבעולם וע"כ היה יודע כל מיני אומנות שבעולם וכנ"ל. וזהו לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה ויבקש רחמים וכו' שאין העניות והעשירות מן האומנות וכו' כי העיקר כפי מה שמבקש רחמים שעי"ז מצרף בתי התפילה בצרופים נפלאים שמשם כל האומנות כנ"ל. וע"כ כל ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן כי המשכן שהוא הביהמ"ק הוא בית התפילה ששם נצטרפו כל האותיות שמשם כל המלאכות כנ"ל:

אות ד

וזהו חסידים הראשונים היו שוהין וכו' ומתפפלין וכו' מתוך שחסידים היו וכו' ומלאכתן מתברכת וכו' כי ע"י שלימות תפילתם נתרבו הצרופים כ"כ שמשם שלימות כל המלאכות בחי' ומלאכתן מתברכת וכנ"ל. וזהו בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים כי המלאכה נעשית מאליו ע"י צירופי האותיות וכנ"ל וע"כ נקרא משכן לשון שכן כי עיקר בנין המשכן שהם שורש כל הל"ט מלאכות כיהוא בית התפילה כנ"ל, עיקר בנינו ע"י השכנים של ישראל ע"י שנתרבה בכל פעם שכן להקיבוץ שעי"ז נתרבו בתי התפילה בריבוי עצום לאין קץ מריבוי הצרופים כנ"ל:

אות ה

ועיקר צרופי האותיות הוא ע"י בחי' הראי' שכלולה מטנת"א שהוא בחי' תלת גוונין דעינא ובת עין. כי האותיות שבכל דבר שבהם נברא כלולים מטנת"א שהם בחי' ראיה. וע"כ עיקר האומנות ע"י ראיות עינים כ"ש וראה ועשה בתבניתם וכו' כי הראי' בחי' חכמה כ"ש ותפקחנה עיני שינהם. וע"כ צריך להיות טוב עין בחי' טוב עין הוא יבורך. כי ההיזק בחי' שבירת כלים פיזור ובלבול הצירופי אותיות שנמשך מקלקול הראות וע"כ יכולין להזיק בראי' לבד כי ע"י רע עין נתבלבלין ונתפזרין הצרופים שעי"ז ממילא נשבר ונתקלקל ונתפזרין הצרופים שעי"ז ממילא נשבר ונתקלקל הכלי או החפץ ח"ו. וזה וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים. ופרש"י ראה שאין פתחיהן מכוונין עלה בלבו שלא לקללם ואז אמר מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל ופרש"י שם מה טובו אוהליך על שראה פתחיהם שאינן מכוונין וכו'. ד"א מה טובו אוהליך שילה ובית עולמים וכו' שני הפירושים אחד. כי ע"י שאין פתחיהן מכוונין והם בבחי' שכן טוב ואין שכן מזיק לחבירו בראייתו. ועי"ז נתרבה בית התפילה בריבוי עצום ע"י השכנים כנ"ל עי"ז בעצמו מה טובו אוהליך וכו' משכנותיך וכו' דהיינו הביהמ"ק שהוא בית התפילה כל בנינו דייקא ע"י השכנים טובים ע"י שאין פתחיהן מכוונין ואין מזיקין זה לזה בראייתן. כי ע"י שכן טוב לצדיק טוב לשכינו וכן להיפך כמובא בפירש"י בפ' במדבר בפסוק משפחות בני קהת וכו' ובפסוק משה ואהרן ובניו וכו' ע"ש כי עיקר המשכן שהוא בית התפילה נבנה מתוספת שכן טוב על קיבוץ ישראל שעי"ז נתרבו בתי התפילה לאין קץ כנ"ל:

אות ו

וז"ש ופקדתי על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה ודרז"ל זה שיש לו ביה"כ בעירו ואינו נכנס בתוכו להתפלל. שכני דייקא היינו כנ"ל כי זה שנכנס להתפלל ונתוסף ונצטרף להקיבוץ הקודש של ישראל שבביה"כ הוא נקרא שכן כנ"ל שעי"ז נתרבה בית התפילה לאין קץ כנ"ל. וע"כ מי שאינו נכנס לביה"כ להתפלל נקרא שכן רע בוודאי כי גורם להפסיד ולמנוע בתים הקדושים הרבה לאין קץ כנ"ל:

אות ז

וזה בחי' גודל המעלה לעשות מתורות תפילות. כי עיקר פגם כל העבירות הוא בהצרופי אותיות של כל מצוה שקלקל הצירוף הקדוש של אותה המצוה כמובא בהתורה אנכי (בסי' ד) ע"ש. ועיקר הצירופים קדושים נתהווים ע"י התפילה כמובן בהתורה הנ"ל. כי התפילה היא שורש התורה כנ"ל כי כל התפילה היא כלולה בעשרה מיני נגינה שבהם יסד דהמע"ה ס' תהלים שכלול מכל התפילות ושירות ותשבחות שבעולם כי הוא נעים זמירות ישראל. ועשרה מני נגינה הם בחי' טעמים בחי' נגינת הטעמים, והטעמים הם תכלית שורש העליון של כל בחי' טנת"א, כי הנקודות מנהיגין להתגין והאותיות, והטעמים לנקודות כמובן בתיוקנים, היינו שכל הצרופים של האותיוןת שנתהוים ע"י הנקודות (כמובא בסי' ל"א) הכל נעשה ע"י הטעמים שהם שורש הכל. והטעמים הוא בחי' תפלה כנ"ל וע"כ עיקר התהוות הצירופים מהם נארגה כל התורה הוא ע"י התפילה וע"כ א"א לבא לשום השגה בתורה כ"א על ידי תפלה כ"ש בסי' כ' ע"כ צריכין לעשות מהתורות תפילות דהיינו כשלומד איזה תורה והוא רחוק עדיין מאותה התורה כי עדיין לא התחיל לקיימה או שעדיין לא קיימה בשלימות וכו' הוא צריך להתפלל הרבה ע"ז להשי"ת שיזכה לקיימה. כמ"ש כשיודע בעצמו שעבר על איזה תורה הוא צריך בוודאי להתפלל הרבה להשי"ת ולעשות מהתורה תפילה להתפלל הרבה להשי"ת שיזכה מעתה לקיים כל מה שכתוב בהתורה הזאת. כי ע"י תפילה יזכה לתקן הכל. כי ע"י התפילה יחזור ויתקן ויעשה הצירופים ויחזירם על מכונם ביתר שאת. כי עיקר התהווה הצרופים שהם בחי' התהוות הבתים נפלאים הוא ע"י התפילה כנ"ל וע"כ התורה מתחלת בבית דבראשית וגם בראשית הוא ראש בית כ"ש בתי"ז. כי עיקר בנין התורה הוא ע"י התהוות הבתים הנוראים הנ"ל שנעשים ע"י התפילה כנ"ל שכולם נעשים ונבנים ע"י הראש בית שהוא הבעל הבית של העולם שהוא עוסק לקבץ הנפשות ולבנות מהם הבתים הנפלאים והנוראיםהנ"ל לאין קץ ולהעלות שעשועים גדולים לפני השי"ת בלי ערך וכו'. כמובן משיחותיו הק' בענין זה. וזה הצדיק הוא הבעל הבית של כל הבתים הנ"ל ונקרא ראש בית בחי' בראשית שמשם בנין כל התורה כנ"ל וכל נפש ונפש שבא אצלו ונתוסף להקיבוץ הקדוש נקרא שכן וע"י ריבוי השכנים נתרבין בתי התפילה לאין קץ כנ"ל:

אות ח

ובוא וראה גבורת ה' שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה כי אצל האדם כשבא אצלו שכן והוא מכניסו לביתו צר לו המקום כי נעשה דוחק בביתו מחמת שנתוספו דיורים מכ"ש כשמאסף שכנים הרבה לתוך ביתו שכל מה שנתוסף שכן יותר צר במקום יותר. אבל בקדושה בענין תפילה הנ"ל כל מה שנתוסף שכן להראש בית על הקיבוץ הקדוש לא די שאין המקום צר אף גם אדרבא כל מה שנתוסף שכן נתרבו ונתוספו בתי התפילה יותר ויותר כפלי כפליים הרבה יותר מבתחילה וגם כל בית ובית גדול יותר מבתחילה. כי למלשלכשמתחילה לא היה רק ה' א בנים ולא בנו רק ק"ך בתים כשניתוסף עליהם עוד אבן אחד דהיינו נפש אחת אזי נתוספין הבתים הרבה ונעשים ששה פעמים ק"ך דהיינו תש"ך צרופים (כמבואר אצלינו ביאור ענין זה במ"א) נמצא שע"י אות א' הששי דהיינו נפש א' שנתוסף נתרבו ששה פעמים כמו כל הבתים שהיה מתחילה שהם ששה פעמים ק"ך דהיינו תש"ך וגם כל בית ובית גדול מבתחילה כי בתחילה לא היה כל בית ובית מהק"ך בתים כ,א של חמשה חמשה אבנים. ועכשיו ע"י אות ונפש הששית שניתוספה שנתרבו הבתים עד תש"ך, עכשיו כל בית ובית הוא של ששה אבנים. וכן להלן כשנתוסף על הששה אבנים עוד אבן א' אז נתרבין הבתים ונעשין ז' פעמים תש"ך דהיינו ה' אלפים וארבעים וגם כל בית גדול יותר כי עשכיו כל בית ובית של שבעה אבנים. וכן להלן יותר ויותר מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב כמובא בס' יצירה לענין האותיות והתיבות ומשם תלמוד נוראות ה' ונפלאותיו עד אין חקר לענין הנפשות כמה וכמה שעשועים ובנינים נפלאים נתוספים ונתרבים ע"י שנתוסף שכן להקיבוץ של ישראל הקדוש וכמה וכמה צריכין לרוץ בכל כחו כהרף עין לבתי כנסיות ובתי מדרשות ולכל מקום שאומרים שם דבר שבקדושה כד י שיזכה להיות שכן ולהצטרף להקיבוץ הקדוש של ישראל כי ע"י שיתוסף הוא עליהם יתרבו בנן הבתים לאין קץ מכ,ש וכ"ש כשבלעדו לא היה מנין ועל ידו יתהוה מנין עשרה שאז בוודאי אין שיעור למה שמרויח על ידי זה כי כל ה בנין של הקדושה יוגמר על ידו. ועל זה אמר דוד המלך עליו השלום חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך כשדרז"ל שאמר שלכל דבר שבקדושה שנמנו חבריו נתחבר אליהם כדי שיתגדל ויתרבו בניני הבתים הקדושים עד אין חקר וכנ"ל ולהיפך ח"ו להיפך ועליו נאמר מעוות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות ודרז"ל זה שנמנו חבריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם, בוודאי זה הקילקול וההפסד א"א לתקן כי אפילו אם יעשה אח"כ המצוה לבדו אע"פ שגם זה טוב מאד אעפ"כ אינו דומה מועטים המקיימין את התורה למרובים וכו' כשפרש"י בפ' בחקותי כי אם היה מצטרף ונמנה עמהם היו מתרבים הבתים לאין קץ כנ"ל ומחמת זה בעצמו ארז"ל אינו דומה מועטין המקיימין את התורה למרובים וכו' כשפרש"י ע"פ ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו וכו' שהקשה וכי כך הוא החשבון, כי בוודאי כל מה שהם הרבה יותר נתרבין הבתים בלי שיעור לא לפי חשבון הפשוט שנתרבו האנשים שלפי חשבון זה מאה הוא עשרים פעמים חמשה וראוי שירדפו ב' אלפים כמו שהקשה רז"י שם אבל באמת אינו דומה מועטין המקימין התורה למרובין כי כשיש מאה יתרבו הבתים אלפי אלפים ורובי רובי רבבות עד אין חקר מה שאין הפה יכול לדבר וכנ"ל לפי חשבון של הצרופים הנ"ל ע"כ יכולין לרדוף הרבה הרבה יותר מכפי החשבון הפשוט וכנ"ל והבן:

אות ט

וזה עיקר הפגם של קרח במחלקותו בחי' ויקח קרח ות"א ואיתפליג קרח שלקח א"ע לצד אחר היינו שחלק א"ע מהקיבוץ הקדוש של ישראל ולא רצה להיות שכן טוב לבית התפילה שהוא המשכן שנתהוה המקיבוץ של ישראל כנ"ל וע"כ ממנו דייקא למדו רז"ל אוי לרשע אוי לשכנו כשפרש"י ע"פ משפחות בני קהת וכו' ובפ' קרח. כי עיקר הפגם שלו הוא שהיה שכן רע כי חלק א"ע מהקיבוץ הקדוש כנ"ל:

אות י

וזה ותקראנה לו השכינות שם הנאמר בעובד אבי ישי אבי דוד, השכינות דייקא, כי עובד בחי' הגואל צדק שהוא משיח שיצא ממנו כמובא בסוף התורה הנ"ל כ"ש ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום ותקראנה שמו עובד. ועיקר התקרבות משיח הוא ע"י התפילה הנ"ל שנתרבה ונתגדל מאד ע"י השכנים מכבואר בהתורה הנ"ל ע"ש היטב כל הקשר של בנין התורה הזאת. וע"כ השכינות דייקא קראו לו שם. וזה הקטלן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה. כי ע"י ריבוי השכנים יתרבה הקטן והצעיר בריבוי עצום לאין קץ כנ"ל. כי אז יהי' קיבוץ גליות ואפי' או"ה יתוספו על בית ישראל כ"ש ונלוו גוים רבים אל ה' וכמבואר בפ' והביאותים אל הר קדשי וכו' כי ביתי בית תפילה וכו' עוד אקבץ עליו לנקבציו ועי"ז יתרבו ישראל גם בבנים ובנות בפשיטות כי ע"י ריבוי הצרופים של אותיות התפילה עי"ז המשכות כל הנשמות וכל התלוים בהם כי הכל נמשך מבחי' טנת"א ע"י ריבוי הצירופים כי הנשמה היא בחי' הדיבור שמתהוה מצירופי אותיות הנ"ל כ"ש ויהי האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא וע"כ עי"ז בעתה אחישנה כי הגאולה תלוי בזה כנ"ל:

אות יא

הכלל מי שרוצה לחוס על חייו ולהסתכל על התכלית למען ייטב לו לעד צריך להשתדל בכל כחו שיהי' עכ"פ שכן לכל מקום שמוצא איזה קיבוץ של כשרים ויראי ה' המקורבים לצדיקי אמת העוסקים לגשת אל הקוד שולהתפלל בכוונה ובכח וכו' כי צריכין ליזהר מאד להיו תנטפל לעושי מצוה כשרז"ל ק"ו שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה וכו' וכ,ש דוד חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך וכנ"ל כי אין ערך להעבודה שיעבוד האדם בעצמו אפילו כל היום אם הוא חלוק מיראי ה' האמתיים לנקודה טובה אחת שעושה כשמצטרף ומתחבר לקיבוץ היראים באמת כי טוב לצדיק טוב לשכנו כי כשמתחבר לקיבוץ הכשרים והיראים הוא בבחי' תוספץ שכן אליהם שעי"ז מתרבה ומתגדל בית התפילה אלפי אלפים ור"ר לאין קץ כנ"ל. וע"כ מתגבר ומתגרה הבע"ד מאד מאד לארכו ולרוחבו להרבות מחלוקת על הצדיק הגדול האמתי העוסק בזה לצרף ולבנות עוצם ריבוי בתים הקדושים הנפלאים הנ"ל ע"י שמקבץ ומוסיף בכל פעם נפשות השכנים על הקיבוץ הקדוש כנ"ל כי אם לא הי' מחלוקת היו מתרבין הבתים של התפלה כ"כ ע"י תוספת שכנים הרבה עד שכבר היו כל הטובות לישראל. וזה עיקר מחלוקת קרח ועדתו על משה רבינו שהוא בכל דור ודור כי בכל מקום שיש מחלוקת יש בהם ניצוצי קרח דתן ואבירם כמובא. כי כל צדיק אמתי הוא בחי' משה והחולקים עליו הם בחי' קרח ועדתו שהי' בהם ר"נ ראשי סנהדראות וכ"ש נשיאי עדה וכו':

אות יב

כי הצדיק הגדול האמתי הוא בחי' כלל התורה והתפילה בחי' בראשית ראש בית שהוא ראש של כל בית התפילה שהיא הביהמ"ק (כמובא בהתור' לכ"י בלק"ת סי' ס"ז) שכלול מכל ריבוי הבתים לאין קץ שנעשים ע"י כל השכנים של הקיבוץ הקדוש כי זה הצדיק הוא העיקר והראש שעוסק לקבץ כל הנפשות השכנים הנ"ל ובונה ומצרף מהם כל עוצם ריבוי הבתים הנ"ל, וע"כ כולם נקראים שכנים אצלו כי זה הצדיק הוא הראש בית בחי' הבעל הבית של כולם וכולם הם שכנים אצלו ואשרי מי שהוא שכן אצלו עליו נאמר טוב לצדיק טוב לשכנו כי תיכף כשמתחבר אצלו ולהקיבוץ הקדוש שלו אפילו בנגיעה כל שהוא ונטפל להקיבוץ שלו כמו שכן בעלמא תיכף נתרבים ונכפלים הבתים של התפילה א"א ור"ר לאין קץ כנ"ל. וע"ז נאמר (משלי ח') אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, דלתותי דייקא, פתחי דייקא בי' דלתות ופתחי הבתים שאפילו מי שהוא שוקד לעמוד אצל הדלתים והפתחים של הבתים של הקיבוץ הקדוש אשרי לו כי על ידו נתרבים הבתים לאין קץ כנ"ל. וע"כ דרז"ל (סנהדרין ק"י) לענין מחלוקת קרח ועדתו חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת, ואולת בידיה תבהרסנה זו אשתו של קרח, בנתה ביתה דייקא וכן להיפך תהרסנה דייקא כי מחלוקת קרח גרם להרוס אלפים ורבבות בתים ע"י שעקר כמה שכנים מהקיבוץ הקדוש של משה רבינו ע"י מחלוקותו בבחי' אוי לרשע אוי לשכנו כשרז"ל אבל אשתו של און שהצילה אותו מהמחלוקת נאמר עלי' בנתה ביתה דייקא כי כשאין מחלוקת נבנים בתים רבים מאד כנ"ל:

אות יג

וע"כ צוה להם משה שיביאו קטרת. כי עיקר הפגם שלהם היה בבחי' קטרת כי קטרת הי' בהם חלבנה שהוא רמז לצרף עמנו פושעי ישראל בתפילתינו כשדרז"ל היינו כי על ידי הצירוף בבחי' תוספת שכן על הקיבוץ של ישראל יכולים גם הפושעי ישראל להתתקן כי המחובר לטהור טהור כי ע"י שיהי' שכן להקביוץ הקדוש יתרבו הבתים מאד עד שגם הוא יתתקן עי"ז ויוכלל עמהם כמו חלבנה בקטרת שע"י הצירוף שנצטרפה עם שאר יו"ד סמני הקטרת גם היא בכלל הקטרת העולים ומעלים כל הניצוצות מעמקי עמקי הקליפות למעלה למעלה עד א"ס כידוע. ובכל זה פגם קרח במחלוקותו שרצה מחמת גסותו ורדיפת הכבוד לחלוק עצמו עם כמה נפשות מהקבוץ הקדוש כנ"ל ולא רצה להאמין במשה שכל התיקונים וכל הקדושות והתפילות של ישראל הכל על ידו ואמר לו. כי כל העדה כולם קדושים וכו' ומדוע תתנשאו על קהל ה' ועי"ז הרס את ביתו כנ"ל ונאבד מתוך הקהל כ"ש ויאבדו מתוך הקהל, מתוך הקהל דייקא כי הוא לא רצה להיות טפל לקהל ה' ורצה דייקא להיות נשיא עליהם ועי"ז התגרה במחלוקת נגד משה כשרז"ל ע"כ נאבד מתוך הקהל דייקא כי נאבד ונפרד מן הקהל והקיבוץ הקדוש שלהם מחמת שלא רצה להיות שכן וטפל עליהם ועליו דרז"ל במדרש אח נפשע מקרית עוז כי ע"י הקיבוץ הנ"ל ע"י ריבוי השכנים נתרבים הבתים עד שנעשים מהם ערים רבים נפלאים ונוראים בחי' קרית עוז שהוא קיבוץ של הרבה בתים. וקרח שפגם בזה נאמר בו אח נפשע מקרית עוז (מ"ר במדבר פ' י"ח):

אות יד

וע"כ כל תיקונו לעתיד הוא ע"י בניו הצדיקים שיצאו ממנו כי הם עסקו בתפילה הרבה כי יסדו כמה מזמורים בספר תהלים והם משוררים בשיר על הדוכן כשרז"ל. כי כל התפילות והשירות והתשבחות הם נעשים ע"י קיבוץ הנ"ל ע"י בחי' שכנים הנ"ל. וזהו תיקון למה שפגם כנ"ל. וזהו צדיק כתמר יפרח שהוא ס"ת קרח שמרמז שעתיד להתתקן כמובא בכתבי האר"י ז"ל ע"כ נסמך מיד שתולים בביטת ה' בבית ה' דייקא כי אז יחזרו ויהיו נבנים הבתים הנפלאים ע"י קיבוץ דקדושה שיהי' בשלימות שזהו תיקונו כנ"ל:

וע"כ אמרו בני קרח גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו. בעיר אלקינו דייקא שהוא ירושלים ששם הבית המקדש ששם בית התפילה כי ירושלים בנויה מכל הבתים של כל ישראל שנעשים ע"י הצירופים של התפילות הנ"ל בחי' ירושלים הבנויה כעיר וכו' ששם עלו שבטים להודות לשם ה' היינו שכל בנינה הוא בבחי' בית התפלה הנ"ל בחי' להודות לשם ה' וזה שאמרו שם קרית מלך רב וכו' בחי' קרית עוז הנ"ל שאביהם פגם בה בבחי' אח נפשע מקרית עוז והם בשירתם אמרו שעתיד הש"י לחזור ולתקן בתי התפילה הבנויים מהצירופים של הקיבוץ הנ"ל. כי כל ישראל יתקבצו ויתאספו יחד עם כל השכנים ובאו כל האובדים והנדחים והשתחוו לה' וכו' בירושלים, ואז יתקיים בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס כי כל הנסחים והאובדים שהם בחי' תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות, יתכנסו ויתאספו לתוך ירושלים הבנויה להודות לשם ה' שהם בחי' ריבוי הבתים הנפלאים הנבנים מהצירופים הנ"ל. שע"י ריבוי הבתים מאד מאד נתקבצין ונתכנסין השוכבין בחוץ ממילא לתוך הבתים כי מקיפין ומסבבין אותן בירבוי הבתים הבנויים מריבוי הצירופים מאד כמבואר בשיחותיו הק' בענין זה. ואז תהיה ירושלים קרית מלך רב כי אז יתגלה ויתפרסם גדולתו ית' ע"י נפלאות וגבורת וריבוי הבתים הנוראים הנ"ל ואז יתתקן מה שפגם קרח ונפשע מקרית עוז כנ"ל. וזהו שמספרים שם בכל המזמור מנפלאות הבתים והארמנות של ירושלים כ"ש אלקים בארמנותי' נודע למשגב וכו' המה ראו כן תמהו וכו' כאשר שמענו כן ראינו בעיר אלקינו וכו' כשמך אלקים כן תהלתך על קצוי ארץ וכו' סבו ציון והקיפוה ספרו מגדלי' וכו' פסגו ארמנותי' למען תספרו לדור אחרון כי כל מה שמשבח ומפאר ומספר מנפלאות בנין ירושלים והבתים והמגדלים והארמנות שלה הכל כוונתו על בחי' הבתים הנ"ל הנפלאים הנבנין ע"י קיבוץ הקדוש ע"י תוספת שכנים שהם כל הנדחים שיחזרו ויתכנסו לתוכה כנ"ל. כי ירושלים היא מקום התפלה כנ"ל וע"כ מעולם לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים כי ירושלים כל בנינה מבחי' קיבוץ הנדחים שהם בחי' שכנים הנז,ל בבחי' בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס כנ"ל וע"י תוספת השכנים הנ"ל אין צר ודוחק לשום אדם מחמצת שכל מה שנתוסף שכן לקיבוץ של התפילה נתרבין הבתים מאד מאד כמבואר לעיל שלא כמדת ב"ו וכו' כנ"ל ומשם נמשך הארה גדולה גם לבתי ירושלים הגשמיים שלא אמר אדם מעולם צר לי המקום בירושלים:

אות טו

כי קרח היה לוי מסטרא דדינא וכל בנין בתי התפילה, הנ"ל מריבוי הצירופים ע"י השכנים הוא בבחי' התפילה בבחי' דין של הבעל כח כמבואר היטב בהתורה תקעו תוכחה הנ"ל ע"ש היטב. ומחמת שקרח הי' ראש הלוים ונאחז בו הדין ביותר. ע"כ התגרה בו הבע"ד עד שבלע אותו לגמרי בחי' ותבלע אותם הארץ כי כל יניקתם מבחי' דינים, אך מי שהוא בעל כח גדול לא די שאינו בולע אותו אף גם התפילה שלו עומדת לו בבית הבליעה שלו עד שמוכרח להוציא כל מה שבלע מהקדושה בבחי' חיל בלע ויקיאנו. אבל קרח לא היה לו כח הזה בעצמו והיה צריך רק לבטל עצמו נגד משה ואהרן שהם היו גבורי כח גדולים וכל מלחמתם עם פרעה ומצרים ועמלק בגשמיות וברוחניות עם הסט"א והקליפות והשרים שלהם הכל הי' ע"י בחי' הנ"ל ע"י התפילה בבחי' דין הנ"ל בבחי' והשלך לפני פרעה יהי' לתנין הנאמר במטה אהרן. ואם היה מבטל עצמו כנגדם כראוי היו מוציאים על ידו דיקא כל הקדושות מהס"א כנ"ל כי זה עבודת הלוים שהם מסטרא דדינא לנצח בשיר על הדוכן, ושיר משמאלא כמובא בתיקונים, ברכה לימינא ושיר משמאלא וכל כח הלוים שהם בבח'י שיר בחי' שמאלא דקדושה הוא ע"י הכהנים שהם בחי' ברכה מימינא. כי הלוים צריכין להיות נלוים אל הכהנים ולשרתם כ"ש ונלוו עליך וכו' כי עיקר ההתגברות ע"י הימין שהוא חסד בבחי' שב לימיני כמבואר במ"א (בהתורה בחצוצרות בסי' ה'). וע"כ זה הצדיק שעוסק ללחום עם הסט"א ע"י התפילה בבחי' דין הנ"ל בוודאי קשור בימינא תמיד וכולל שמאלא בימינא תמיד כראוי. וע"כ באמת צריך להיות בעל כח גדול מאד שידע איך ללחום עמהם, וע"כ צריכים הלוים שהם בבחי' דין בבחי' התפילה בבי' דין הנ"ל, להתחבר עמצן עם הכהנים שהם בחי' חסד בחי' ימין ולהיות טפלים אליהם כי עיקר כח הלוים ע"י הכהנים בחי' ימין כנ"ל. וקרח שפגם בזה וחלק על הכהונה בפרט שחלק על הכהן הראשון שהוא אהרון הכהן שנתקדש ע"י משה ע"פ הדיבור. ע"כ נשאר קרח בבחי' דין קשה עד שנאחז בו דינא דמסאבא ובלעה אותו לגמרי בחי' ותבלע אותם הארץ, וע"כ נבלע דייקא. וע"י שנבלעו קיבלו עונשים כראוי, אבל סוף כל סוף אחר שכבר נבלעו יתהפך גם זה לטובה כי נתקדש שם שמים עי"ז וגם קרח ועדתו לא ישארו נבלעים ח"ו בתוכם לעולם כי הצדיקים הגדולים שעוסקין בתיקון העולמות ע"י התפילה בבחי' דין הנ"ל יוציאו מהס"א בלעו מפיו ואז יתקיים גם על עדת קרח חיל בלע ויקיאנו כי יוכרח להקיא אותם ויחזרו אל הקדושה בתוספת כמה גרים וניצוצות רבים שיעלו עמהם שע"ז נאמר צידק כתמר יפרח וכו' כנ"ל:

אות טז

וע"כ אחר בליעת קרח צוה השי"ת ליקח המטות ומטה אהרן בתוך מטותם, מטות דייקא להראות גודל כחו של מטה אהרן שהוא בחי' התפילה בבחי' דין של הבעל כח הנ"ל כנ"ל וע"כ פרח מטה אהרן שהוא בחי' התפילה בבחי' דין של הבעל כח הנ"ל כנ"ל וע"כ פרח מטה אהרן וכו' ויצץ ציץ. כי גידול של כל הצמחים הוא ע"י התפילה שהוא שורש הכל וכש"ש וכל עשב השדה טרם יצמח ואדם אין כוו' ופירש"י לפי שלא היה אדם להתפלל וכו'. ועיקר שלימות התפילה היא ברוב עם הדרת מלך היינו ע"י קיבוץ הרבה נפשות שנתרבין הצירופין ונבנין בתי התפילה בריבוי עצום וכמו כן צומחים צמחים רבים וע"כ הראה השי"ת פלא גדול ומופת נורא ע"י מטה אהרן דייקא שהוא בחי' התפילה בבחי' דין שהוא בחי' התפילה של ריבוי הנפשות כנ"ל והראה שהמטה פרח ויצץ ציץ וכו' להורות שכל הצמחים שבעולם גדלים רק ע"י דבר ה' שהוא התפילה הנ"ל שהוא בחי' מטה אהרן כנ"ל. וע"כ פרח מטה אהרן בעצמו בתוך המשכן להודיע ולגלות שמשם כח כל הפרחים והצמחים ע"י ריבוי התפילות שהמשכן כלול מהם שהוא בחי' מטה אהרן כנ"ל וע"כ בודאי יש לו כח לפרוח בעצמו מאחר שממנו כח כל הפרחים והצמחים כנ"ל:

חלוקת שותפות ה

אות א

מה שהזיהרו רז"ל להרחיק ההיזק מחבירו וביותר על היזק ראי' ומחמת זה אסור לעשות חלון נגד חלון. ופתח נגד פתח:

ע"פ התורה תהומות יכסימו בסי' ט' מ"ש ע"פ צהר תעשה לתיבה וכו' שעיקר תיקון התפילה ע"י אמת וכו' ע"ש היטב:

כיכל הזיקות נמשכין מפגם האמת כי חיות כל הדברים שבעולם הוא מהתפילה שמשם מקבלין הכל חיות כ"ש שם וההיזק הוא היפך החיות כי ההיזק הוא קילקול ושבירה בחי' מיתה שמקלקל וזיק החיות שבאותו הדבר וע"כ ההיזק הוא ע"י פגם התפילה שמשם כל החיות של כל הדברים שבעולם, ופגם התפילה הוא כפי פגם האמת שמשם כל תיקון התפילה. כי כשאדם עומד להתפלל הקליפות מסבבין אותו בבחי' סביב רשעים יתהלכון ועי"ז נשאר בחשך וא"א לו להתפלל והתיקון לזה אמת כ"ש שם כי אמת הוא אור הש, ישעי"ז רואה הפתחים שבחשך לצאת משם ועי"ז זוכה להתפלל אפי' אם הוא בתכלית החש ח"ו. ע"ש היטב למעשה כיהוא עצה נפלאה בדוקה ומנוסה וכבר זכו רבים ע"י עצה זאת להתפלל בכונות הלב אע"פ שהיו בחשך גדול מאד ונדמה להם שא"א להם להרים עצמם להתפלל בכונה, ועל ידי שקיימו עצה זאת בפשיטות שחתרו והתייגעו לדבר הדיבור עכ"פ באמת כמו שהוא עי"ז נפתח להם אורו יתב' והתחילו פתאום להתפלל בהתלהבות וחית גדול. אבל מי שפוגם בזה ואינו מושך עצמו אל האמת עי"ז נפגם תפילתו ואינו יכול להתפלל ומשם נמשכין כל ההיזיקות שהם היפך החיות שנמשך מהתפילה שיהא בחי' אמת כנ"ל. נמצא שכל ההיזקות ע"י פגם האמת וז"ש כי הוא יצילך מפח יקוש וכו' צנה וסוחרה אמתו, כי תנצל מפח יקוש וכו' ומכל מזיקי עלמא ע"י האמת בחי' צנה וסוחרה אמתו כי האמת מגין ושומר מכולם וכנ"ל:

אות ב

ובשביל זה צריכין ליזהר מאד מלהזיק את חבירו בין בגופו בין בממונו כי כל ההיזיקות נמשכין ממזיקי עלמא שהם הקליפות והחשך המונעים מהתפילה שהיא חיות הכל כנ"ל. וזה שהזהירו רז"ל ביותר על היזק ראיה ואסור לעשות חלון כנגד חלון וכו' כי עיקר האור הוא הש"י כ"ש ה' אורי וישעי וממנו ית' נמשכין כל האורות שבעולם ועיקר הואר הוא אמת כ"ש שם ומשם כל אור העינים בחי' שלח אורך ואמתך. וע"כ השקר שהוא היפך האמת מזקי לעינים בגשמיות ורוחניות כ"ש בהתו' אר"ע בסי' נ"א. אבל אור האמת של רוב העולם הוא בבחי' חלון. כי עצם האמת שהוא בחי' אבן טוב אין מי שישיגו כ"א הצדיקים האמתיים הגדולםי במעלה מאד. אבל שאר העולם אפילו הכשרים והצדיקים קצת כל האמת שלהם הוא בבחי' חלון שאע"פ שהוא אמת אבל אין האמת ברור בתכלית הברירות. וע"ש מ"ש שם על מארז"ל י"א אבן טוב וי"א חלון ע"ש. וכל החלונות והפתחים שבבית שדרך שם נכנס האור נמשכין בשרשן מבחי' האמת הנ"ל שהוא בחי' חלון שהוא תיקון התפילה שמשם כל החיות והאור של כל הדברים שבעולם. וע"כ צריכין ליזהר מאד ביותר מלהזיק בראייתו כי עיקר היזק ראיה נמשך מחמת ששם באור העינים כרוך הבע"ד ביותר להתאחז שם שיסתכל מן הצד היפך האמת ועיקר החיזתו בהאמת שהוא בחי' חלון שהוא בחי' האמת של רוב העולם כי מחמת שהאמת אינו בתכלית הביררו ע"כ יש לו כח להתאחז בו להפוך האמת לשקר. וע"כ באמת אין תקנה לזה כ"א שיקשר עצמו לצדיקי אמת שהאמת שלהם בתכלית הבירור והזיכוך שהוא בבחי' אבן טוב ששם אין להשקר שום אחיזה והוא יכול להאיר גם בהאמת שלו עד שיצא מתוך עומק החשך ע"י האמת שלו שהוא בחי' חלון. וע"כ אסור לעשות חלון נגד חלון כי החלון שהואבחינת האמת של כ"א מישראל הוא משונה הרבה מהחלון והאמת של חבירו כי כ"א מישראל כפי שרשו משבטו שמשם נוסח וסדר תפילתו וכפי מעשיו כן האמת שלו. ומזה נמשכים ריבויי השינויים שבין אחד לחביור אפי' הכשרים והישירים כי זה מתפלל בארוכה וזה במהירות זה בקול רם וזה בקול נמוך וכיוצא בזה שינויים בענין תפילתם ועבודתם לאין מספר אע"פ ששניהם כוונתם רצויה באמת וכשרז"ל אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכווין לבו לשמים. כי אע"פ ששניהם כוונתם באמת אע"פ שנדמה לו לפי האמת שלו שחבירו אינו מתנהג באמת ואינו מתפלל באמת כי מי יודע האמת של חבירו כי רק הצדיק האמת בחי' אבן טוב יכול להסתכל ולהאיר בהאמת שהוא בחי' חלון של כ"א וא' מישראל אבל שאר בני ישראל אפי' הכשרים שהאמת שלהם בבחי' חלון אינו יכול להסתכל בהאמת של חבירו כי לפי דעתו יכול לטעות שאין בחבירו אמת מחמת שאינו מתנהג כפי דעתו אבל באמת גם חבירו כוונתו אל האמת לפי מדריגתו ושרשו וכנ"ל. וזהו בחי' האזהרה שהזהירו מאד שלא לעשות חלון נגד חלון שלא יסתכל א' בחלון חבירו שלא יזיקנו ע"י ראייתו כי החלון שעל ידו מגיע האור שהוא בחי' אור האמת הנ"ל אסור שיהיה כנגד חלון שהוא בחי' אור האמת של חבירו שלא יסתכלו זה בזה שלא יסתכל כ"א בהאמת של חבירו שלרא יזיקו זא"ז כי משם כל ההיזיקות שבעולם ר"ל. כי מי שמים לב להסתכל בעולם בענין ריבוי המחלוקת שבעולם שמשם כל ההיזיקות ואריכות הגלות בעו"ה הכל נמשך בשרשו מהאמת של כ"א וא' מחמת שלכל אחד וא' דמנה לו שכוונתו באמת ואין חבירו מתנהג באמת ומשם התחלת המלוקת ח"ו עד שאח"כ נמצח מזה שבאים לשקרים גמורים ומחפים אותו באמת כאשר מצוי כ"ז בעו"ה. וע"כ הזהירו רז"ל מאד שלא לעשות חלון ופתח, שלא יסתכלו עם האמת שלו שהוא בחי' חלון ופתח בהאמת שהוא בחי' חלון ופתח של חבירו שלא יזיקו זה את זה על ידי זה חס ושלום וכנ"ל:

אות ג

וז"ש וירא את ישראל שוכן לשבטיו וכו' ופרש"י ראה שאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה עלה בלבו שלא לקללם. כי בלעם רצה להכניס בהם עין רעה ח"ו, כי בלעם כנגד תיקון התפלה דקדושה כשרז"ל ע"פ ויאמר מואב אל זקני מדין מנהיגם של אלו במדין נתגדל וכו' אמרו אין כחו אלא בפה אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפה. כי ראה שהצלחת ישראל רק ע"י תפילה שכל תיקונה ע"י אמת כנ"ל ורצה להביא את בלעם שכל כחו להיפך הוא בפה. שהיה מסתכל תמיד בעין רעה על כ"א למצוא בו מום וחסרון והיה גומר בפיו הטמא לרעה עד שהיה לו כח לקלל ולהזיק ח"ו. אבל כשראה שאין פתחי ישראל מכוונין זה כנגד זה, עלה בלבו שלא לקללם כי זה ידוע שעיקר אחיזת הס"א שהוא מחלוקת דס"א הוא ממחלוקת שבין ישראל בעצמן כשיש ח"ו ביניהם מחלוקת ומסתכל כ"א על חבירו לרעה מחמת שאין טוב בעיניו האמת של חבירו, משם נתאחז הס"א להכניס עין רעה ח"ו ולהזיק חלילה. וע"כ ע"י שראה שאין פתחיהן מכוונים זה כנגד זה ואין מסתכל כ"א בהאמת של חבירו ואין לו עין רעה בחבירו, עי"ז לא היה לו כח לקללם כי נתבטל אחיזתו. וע"כ נתהפך לברכה ואמר מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל ופרש"י שם על שראה שאין פתחיהן מכוונים וכנ"ל. וזהו שפירש"י שם ד"א מה טובו אוהלך אהל שילה וכו' ובית עולמים שהם בחי' בית התפילה כ"ש כי ביתי בית תפילה יקרא וכו'. כי הכל אחד כי ע"י שאין שאין פתחיהן מכוונים ואין פוגמים באמת עי"ז יכולים להתפלל כנ"ל שזהו קדושת אהלים ומשכנות של ישראל כנ"ל. ועיקר הוא קדושת הבהמ"ק ששם מתקבצים כל הי"ב שבטים כל הי"ב נוסחאות התפילה כי דרך שם מעלה הצדיק שהוא בחי' אבן טוב את כל התפילות של ישראל שהם בבחי' חלון ע"י נקודת האמת שמוצא בהתפילה של כ"א, שכל זה היפך הקלקול הבא ע"י שמסתכל א' בחבירו שהוא בחי' פתח נגד פתח וכנ"ל. וע"כ שני הפירושים אחד ותלויים זה בזה, שע"י שאין פתחיהן מכוונים ואין פוגמין בהאמת שהוא תיקון התפילה שזהו בחי' מה טובו אהליך יעקב שהם הדירות והבתים של ישראל, עי"ז בעצמו מה טובו אהליך ומשכנותיך שהם בחי' בתי כנסיות ובתי מדרשות של ישראל. ועיקרם הבית המקדש, שהם בתי התפילה של ישראל שתקונם ע"י האמת וכנ"ל:

הלכות שותפים בקרקע הלכה א' נכלל בהלכות שכנים הלכה א' אות ד'