ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות תפילין/הלכה ב

הלכה ב

אות א

מצות תפילין על פי המאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכו' עיין שם בסימן ל"ד היטב כל המאמר והכלל שעל ידי הנקודה הקדושה שהיא אור האהבה הקדושה השורה בבחינת צדיק בבחינת יסוד שנתגלה ומאירה על ידי הפה, בבחינת פי ידבר חכמות, על ידי זה מאירה אל האהבות הנפולות הבאין משבירת כלי החסד שנפלו אל בחינת הלב ומשברין את הלב, ועל ידי אור הנקודה הנ"ל, נתקשרין וחוזרין אל הקדושה, ונתבטלין כל האהבות הנפולות, וזאת הנקודה צריכין לקבל בג' בחינות, מיניה וביה, דהיינו על ידי שמדברין בינו לבין קונו, וגם צריכין לקבל כל אחד מחבירו, בבחינת ומקבלין דין מן דין, כי יש אצל כל אחד מישראל בחינת נקודה טובה שאין החבירו, והיא בחינת צדיק נגד חבירו, וצריך לקבל ממנה, וכל אלו הנקודות צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא אצל צדיק הדור הוא שורש נשמת ישראל, עיין שם היטב, והנקודה הנ"ל היא בבחינת מלאפום, שהוא בחינת יסוד, והיא בחינת הרחב פיך ואמלאהו והיא בכמה בחינות שהם יו"ד וי"ו, דהיינו מלאפום, דהיינו הצדיק וכלל ישראל, וכן בחינת פי ידבר וכו' והגות לבי תבונות הם גם כן בחינת י"ו וכן כלליות התורה וכו' עיין שם.

אות ב

וזה בחינת תפילין שמצוותן כנגד הלב לשעבד בזה תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו דהיינו לבטל כל אהבות הנפולות והשבורות על ידי אור התפילין שהם בחינת אור הנקודה הקדושה השורה אצל ברית שלום, כי תפילין נקראין אות, כמו שכתוב (דברים ו') וקשרתם ל אות על ידך וכו', דהיינו בחינת ברית שם אור הנקודה הנ"ל, וזהו בחינת קשירת התפילין, קשירה ממש, שמקשרין התפילין שהם בחינת אור הנקודה אל הזרוע שמאל שהוא כנגד הלב, ושמאל הוא בחינת גבורות שמשם אחיזת הסטרא אחרא, דהיינו החרפות והאהבות השבורות השורין על הלב, כי שבירתן היה מחמת רוב הגבורות שהיה בהם, ועל ידי שמקשרין אותן אל אור הנקודה נתתקנין כנ"ל ועל כן קשירתן בימין שם אור האהבה הקדושה נשרשת, ועל כן נתנו רז"ל עיקר חשיבות של התפילין לימין כמו שאמרו (ברכות סב) שימין יש לה חשיבות מפני שקושר בה תפילין, כי עיקר התפילין הם בבחינת ימין בבחינת חסד בחינת אור האהבה הקדושה השורה אצל בחינת ברית שהוא בחית תפילין כנ"ל, כי עיקר התפילין נעשין על ידי בחינת הנקודה העולה באור היום על ידי עסק התורה ותפלה בלילה כמובא בכוונות עיין שם, היינו כי אמרו רז"ל (חגיגה י"ב) כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום, והחסד הזה זהו בעצמו אור הנקודה הנ"ל ועל ידי זה נעשה בחינת תפילין כנ"ל, וזהו בחינת קשר של יד שהוא יוד, דהיינו בחינת הנקודה הנ"ל, שהוא בחינת יוד כנ"ל, כי יוד של הקשר הנ"ל, יוצאת על ידי הארת בחינת היסוד ששם אור הנקודה כנ"ל, וזאת היוד היא סמוכה אל הלב ביותר, כי עיקר הארת התפילין שמאירין אל הלב היא רק בבחינת זאת הנקודה שהיא קשר של יוד, כי באמת אורות התפילין הם אורות גדולים מאד מוחין גדולים, אך מהם משתלשל ומתצמצם משכל עליון לשכל תחתון בכמה בחינות, עד שנתצמצם אור הנקודה בבחינת יוד שהיא קשר של יד שמאיר אל הלב כנ"ל, וזהו בחינת שחרות של תפילין בבחינת נקודה שחורה כמובא כי עיקר תיקון בחינת הנשברים על ידי צמצום האור כמובא כי שבירתן היה על ידי בחינת ריבוי אור, ועל כן התפילין שהם בחינת אותבחינת יסוד שהוא בחינת האור המתקן הכלים הנשברים כידוע, ועל כן תחלת יציאת התפילין הוא במצח, ששם יוצא האור המתקן בחינת השבירה כידוע, ועל כן עיקר יציאתן מבחינת שערות כמובא שם בכוונות, שהם בחינת צמצום האור שזה עיקר התיקון כנ"ל וכמובא, ועל כן הם שחורים כי שחרות הוא בחינת צמצום האור, בחינת שערות שחורות, שזהו בחינת אור הנקודה שהוא בחינת שכל תחתון בחינת נקודה שחורה שמאירה על ידי הארת המוח שאז מאירה הנקודה הנ"ל, שהוא בחינת דיבור, בבחינת פי ידבר חכמות, ואזי מאירה אל הלב כנ"ל, וזהו בחינת תפילן כנ"ל:

אות ג

וזהו בחינת תפילין של עור בהמה וחיה ועוף, כי האהבות הנפולות הנ"ל הם בחינת אהבות הבהמיות שגם הם יש להם תאוות אלו ועל כן מהם דייקא עושין תפילין, דהיינו שמעלין אותן ומקדשין אותן בקדושת תפילין כי צריכין עיבוד לשמה, וצריך שיאמר בפה שעושה לשם קדושת תפילין, ועל ידי זה אור הנקודה הקדושה מאיר אל בחינת האהבות הנפולות שהם בחינת בהמיות דהיינו להעור הנ"ל ואזי חוזרין אל הקדושה, ואזי נעשה מעור בהמה וחיה תפילין שהם קדש, כי חוזרין אל הנקודה הקדושה שהיא בחינת קדש, ועיקר קדושתם על ידי הכתב, כי אותיות הכתב הם בחינת אותיות הדיבור, שעל ידם נתגלה אור הנקודה כנ"ל בבחינת פי ידבר וכו', כי תפילין הם בבחינת עובדא, ושם צריכין לקבל בחינת הנקודה בעובדא, דהיינו על ידי אותיות הכתב, כמו שמקבלין אור הנקודה בבחינת מילולא על ידי אותיות הדיבור של תורה ותפלה ויראת שמים כמו שכתוב שם, כי הכתב שכותבין על הקלף זהו בעצמו בבחינת נקודה שמאירה לבחינת שלמטה ממנה, כמו אור הנקודה שהיא בחינת צדיק ורבי שמאירה אל בחינת שתחתיו, דהיינו אל לב חבירו אור ללבו, כי איתא בדברי רבינו ז"ל שהכתב שכותבין בדיו על הקלף שהוא בחינת אש שחוה על גבי אש לבנה, הוא בחינת רב ותלמיד, שמה שהוא בחינת שחרות דהיינו מדריגה התחתונה אצל בחינת הרב, דהיינו אצל מדריגה העליונה, הוא בחינת התחלת המוחין בחינת לבנונית אצל מדריגה הב' שלמטה הימנה עיין שם (בסימן קצ"ב), וזהו בחינת כתיבת התפילין שעל ידי אור הנקודה שהם אותיות הכתב, ועל כן הם שחורות כנ"ל, על ידי זה מאיר הקלף שהוא היה מתחלה בהמיות בחינת אהבות הנפולות, ועכשיו נתקשר לאור הנקודה ונעשה קדש, דהיינו תפילין שהוא מצוה שיש בגופה קדושה, ועיקר הקדושה על ידי אותיות הכתב כנל, ובכלל הפרשיות בכללן הם בחינת מוחין, וצריכין לגונזן בבתים לקבל אורן בבחינת כמה צמצומים, ומשם מקבלין אור הנקודה בבחינת יוד כנ"ל, וזה בחינת השערות שמוציאין מן התפילין להורות שאין יוצא אור התפילין לחוץ רק בבחינת שערות, שהם בחינת צמצומים, כמו שתחלת אור התפילין ממקום שהם יוצאין הם יוצאין על ידי בחינת שערות כנ"ל, כמו כן אין אנו יכולין לקבל הארתן כי אם בחינת שערות בחינת צמצום האור כנ"ל, שזה עיקר התיקון כנ"ל, וזהו בעצמו בחינת כריכת הפרשיות בשערות, כנ"ל:

אות ד

וזה בחינת תפילין של ראש ותפילין של יד והם בחינת ג' מיני תפילין דהיינו של ראש וקשר של דלית שהוא גם כן בחינת תפילין כמובן בכוונות האר"י ותפילין של יד והם כנגד ג' בחינות הנקודות הנ"ל כי הנקודות הם ג'ד היינו נקודה הכללית של צדיק הדור ונקודה שמקבלין ישראל בכללן זה מזה בבחינת ומקבלין דין מן דין, ונקודה שמקבלין כל אחד ואחד מיניה וביה, וזהו בחינת ג' מיני תפילין הנ"ל כי של ראש זהו בחינת הצדיק ונקודת הצדיק בערך הג' נקודות הנ"ל הוא בחינת ראש ומוחין וכולם מקבלין ממנו, והוא נקרא "ראש "בני "ישראל בחינת רבי כי עיקר בחינת רבי שנמקרא צדיק הדור הוא בבחינת הנקודה הנ"ל שכולם מקבלין ממנו וזהו בחינת תפילין של ראש כנ"ל ומשם יוצא הארה ומאיר נקודה הנ"ל שהוא בחינת קשר של ד' שהיא בחינת מלכות בחינתכ לל ישראל שמתקשרים ומאירין זה בזה, ועל כן זאת הנקודה מאירה בבחינת קשר. כי עיקר הארתה על ידי התקשרות שמתקשרין כלל ישראל ומאירין זה לזה כנ"ל וזהו בחינת ד' מחנות ישראל עיקר הד' היא היוד שהיא קוצו של דלי"ת שהיא בחינת נקודה הנ"ל כמובא, ויש לרמז כי הד' היא יו"ד וב' ווין, היינו בחינת נקודה הב' הנ"ל שמקבלין הארה זה מזה, נמצא שזאת הנקודה הב' שבכלל ישראל מאירה בבח' בחינות, כי כל אחד צריך להאיר בלבבו שזה בחינת יו"ד ווי"ו כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל, וגם צריך להאיר בלב חבירו שהוא גם כן בחינת וי"ו ועל כן מרומז נקודה הזאת בבחינת ד' שהיא יו"ד וב' ווין כנ"ל דהיינו שמאירה בב' לבבות ללבו וללב חבירו כנ"ל אבל נקודת צדיק הדור הדור הנ"ל שהיא בבחינה של ראש מאירה בבחינת שין של תפילין שיש לה ג' ראשין כנגד ג' הנקודות הנ"ל, כי צדיק הדור הוא כלול מכולם מכל ג' הנקודות הנ"ל ואחר כך נמשך הארת נקודה הג' שמקבל כל אחד מיניה וביה וזהו בחינת תפילין של יד שמשם מאיר הנקודה בבחינת יוד שהוא קשר של יד שהיא מאירה ללבו כי היא כנגד הלב ועל כן היא כנגד כנ"ל וכלליות אלו הג' נקודות הם שם שי"ן דל"ת יו"ד שזה השם ביסוד שם שורה הנקודה כנ"ל, כי אלו הג' נקודות הנ"ל שאנו צריכין לקבל מכולם בכלל גם הם מקבלין זה מזה כנ"ל ומשתלשל הארתם מזה לזה כנ"ל, וגם בפרטיות בכל נקודה יש בחינת ג' הנקודות הנ"ל כי הנקודה המאירה למה שלמטה דהיינו אל הלב לבחינת בינה דבריאה היא בחינת נקודה התחתונה במדריגה העליונה כנ"ל כי כך הוא סדר כל ההארות כידוע והיא בחינת חכמה תתאה שצריכה לקבל מבחינת שורש הנקודה דהיינו חכמה עילאה בבחינת פי ידבר חכמות ב' חכמות עלאה ותתאה כנ"ל נמצא שהנקודה שהיא בחינת יו"ד כלולה משנים דהיינו מב' יודין יו"ד עילאה ויו"ד תתאה כנ"ל והמשכת ההארה שנמשך מיו"ד עלאה ליו"ד תתאה מנקודה העליונה תחתונה זהו בחינת נקודה האמצעית כי זה ידוע שכלליות המדרגות הם ג' בחינת ראש תוך סוף שהם בחינת ב' יודין הנ"ל ובאמצע ו' המשכת ההארה הנ"ל וזהו בחינת ג' הנקודות הנ"ל כי נקודת צדיק הדור הנ"ל היא בחינת ראש מוחין כנ"ל בחינת נקודה העליונה הנ"ל ונקודה שכל אחד מקבל מיניה וביה זה בחינת נקודה התחתונה שהיא סמוכה אל הלב ומאירה לשם והמשכת ההארה מנקודה עליונה לתחתונה נעשה על ידי כלליות ישראל על ידי שנקשרין ונכללין זה בזה ומאירין זה לזה על ידי זה יכול לקבל הארה נקודה התחתונה מנקודה העליונה דהיינו שהנקודה שאצל כל אחד ואחד בפרטיות מקבלת מנקודה העליונה שהיא אצל צדיק הדור כי בודאי כל אחד ואחד בפרט הוא רחוק מאד מצדיק הדור ואי אפשר לקבל ממנו רק על ידי כלליות ישראל על ידי זה נמשכת ההארה ואז יכול לקבל כל אחד ואחד בפרט גם כן וזהו בחינת המעלה שיש כשנמצאים רוב עם ישראל אצל הצדיק שאז עיקר הקבלה מן הצדיק שדורש ברבים, ברבים דייקא כי על ידי רבים יש להם כח לקבל הארתו הגדולה ואז יכול גם כל אחד ואחד לקבל כי נשתלשלה ההארה על ידי כלליות ישראל, וזהו בחינת ג' מיני תפילין הנ"ל שהם תפילין של ראש ותפילין של יד שהם בחינת יו"ד עילאה ויו"ד תתאה נקודה העליונה ונקודה התחתונה כנ"ל ובאמצע נמשכת ההארה על ידי רצועות של ראש, שהם בחינת המשכת האור משל ראש לשל יד כמובן בכוונות, ויש בהם קשר של ראש, שהוא בחינת התקשרות וכלליות ישראל שמאירין זה לזה שעל ידי זה נמשך ההארה מנקודה עילאה לנקודה תתאה כנ"ל, ועל כן עיקר התפילין הם רק נקודה עילאה ותתאה שהם בחינת ב' יודין נ"ל, ונקודה האמצעית הוא רק המשכת האור מזה לזה כנ"ל, ועל כן אין בה פרשיות שהם בחינת מוחין כי עיקר המוחין רמוזין בב' היודי"ין הנ"ל שהם בחינת חכמה עילאה וחכמה תתאה כנ"ל, וכן בענין הנאמר במאמר הנ"ל, העיקר הוא ב' הנקודות הנ"ל, דהיינו לדבר עם צדיק הדור, וכן לדבר בינו לבין קונו שזה עיקר השלימות, וגם צריכין לדבר עם כל אחד מישראל ביראת שמים כדי להכלל בכולם כנ"ל, שעל ידי זה נמשך האור אבל העיקר הוא ב' הנקודות הנ"ל, ועל כן אין מרומז מוחין דהיינו פרשיות בנקודה האמצעית, כי מה שמקבלין זה מזה הוא רק הארה בעלמא כי הנקודה הזאת מקבלין אפילו ממי שהוא למטה ממנו במדריגה רק שאף על פי כן צריך לקבל מנקודתו כמובן שם, וגם יכולין לקבל הארה מחבירו אף על פי שאין חבירו מכוין ומעורר מוחו להאיר בו רק מהנקודה בעצמה שמתעוררת ממקום שהיא אצל חבירו ומאירה בו, מאחר שהוא רוצה לקבל ועל כן הוא רק בחינת הארה לבד בלי מוחין גמורים, אבל עיקר קבלת אור הנקודה בבחינת מוחין הוא בב' הנקודות הנ"ל שמקבל מצדיק הדור שהוא ראש ומוח הדור, וכן מה שמקבל מיניה וביה שעיקר הקבלה כשמכווין דעתו ומעורר מוחו ומדבר בהתעוררות שאז מאיר בו הנקודה בשלימות:

אות ה

וזהו בחינת שין של ג' ראשים שין של ד' ראשים כי הנקודה הנ"ל כלולה מב' נקודות הנ"ל, וגם נקודה הכללית של צדיק הדור שכוללת כל הג' נקודות כנ"ל, היא גם כן כלולה מב' כי בוודאי גם זאת הנקודה יש לה שורש למעלה בחינת נקודה עליונה כנ"ל. כי אפילו נקודה הכללית של צדיק היא רק בחינת נקודה התחתונה בערך הצדיק, כי הלואי שנהיה יכולים לקבל ממנה אבל מבחינת מוח של הצדיק בחינת נקודה העליונה אי אפשר לקבל נמצא שיש להצדיק בחינת ד' נקודות דהיינו נקודה העליונה שבו, ונקודה התחתונה שכלולה מג' נקודות שמאירין לישראל כנ"ל, וזהו בחינת שין של ד' ראשין בערך ישראל שמקבלין אור ג' הנקודות הנ"ל:

אות ו

ועל כן תפילין של ראש בגלוי ותפילין של יד בהצנע תחת הבגדים, כי תפילין של ראש הוא בחינת זה שמדברין עם הצדיק שכל דבריו באתגליא ודורש ברבים, אבל תפילין של יד הוא בחינת זה שמדברין בינו לבין קונו שזה נעשה בסתר ובהצנע:

אות ז

וכלליות ב' השינין הם ז' ראשין בחינת יסוד שהוא בחינת שבת שהוא יום השביעי כמובא שזה בחינת מלאפום ששם הנקודה כנ"ל שהוא יוד על ויו בחינת זיין בחינת זכור את יום השבת וכו' כמובא ועל כן שבת לאו זמן תפילין (מנחות לו) כי שבת ויום טוב הם עצמן אות, כי דייקא בחינת ברית ששם הנקודה, ובשבת ויום טוב מאירה הנקודה מעצמה מחמת קדושת הימים בעצמן כי זה עיקר קדושת שבת בבחינת הנקודה הקדושה כמובא, וגם יום טוב מקבל משבת כמו שכתוב בזוהר הקדוש, ועל כן בשבת עולין כל העולמות אל הקדושה בכניסת שבת, שזה נעשה על ידי הארת הנקודה הנ"ל, שהיא בחינת שבת שעל ידי זה נתקשרין כל השבירות אל שורש נקודתם ונתתקנין, וזה בחינת עונג שבת, כי אז נתבטלין אהבות הנפולות וזוכין לעונג שבת, בחינת אהבות הקדושות בחינת אז תתענג על ה' ועל כן שבת לאו זמן ת פילין כנ"ל, וזה בחינת ג' סעודות של שבת כנגד ג' נקודות הנ"ל:

אות ח

ועל כן תפילין צריך לנהוג בהם קדושה ואסור לכנוב בהן לבית הכסא (שלחן ערוך סימן ל"ז סעיף ג') ואסור לנהוג בהם קלות ראש וצריכין גוף נקי דוקא שלא יפיח בהן (שם סעיף ה') כי תפילין הוא בחינת אור הנקודה הקדושה כנ"ל שהיא בחינת שבת כנ"ל, ושבת קביעא וקיימא, היינו שבחינת שבת בחינת נקודה הקדושה הנ"ל היא קביעא וקיימא בקדושתה תמיד ואינה משתניתואינה יוצאת לחוץ לעולם, ועל כן אסור לצאת בהן לחוץ דהיינו למקומות שאינם נקיים וכיוצא, כי הם בחינת אור הנקודה הקדושה בעצמה שהיא קבועה בקדושה לעולם בבחינת שבת, בחינת שביתה וקביעות ואינה יוצאת לחוץ לעולם, בבחינת (שמות טז) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, ועל כן לילה לאו זמן תפילין, כי זאת הנקודה השורה אצל ברית המתגלה בבחינת תפילין כנ"ל, אינה מאירה לחוץ כי אם על ידי בחינת מלכות דהיינו על ידי הדיבור בבחינת (תהלים מט) פי ידבר חכמות, כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל, כי עיקר הארת הנקודה לתקן הכלים הנשברים כמבואר שם ותיקונם על ידי בחינת כלים חדשים, וזה נעשה על ידי הדיבור דייקא שהוא בחינת מלכות פה, כי הדיבור הוא בחינת כלי השפע כמו שכתוב שם היינו בחינת כלים לתקן הנשברים כנ"ל, ועל כן בלילה שאז בחינת מכלות דקדושה בעולמות התחתונים לברר בירורים כמובא על כן אי אפשר שיאיר אז הארת התפילי דהיינו אור הנקודה הנ"ל, כי הנקודה אינה יוצאת לחוץ כנ"ל, רק ביום שאז עולה המלכות עם כל הבירורים אל הקדושה ואזי מאיר אור הנקודה ונעשין תפילין כנ"ל, כי אור הנקודה מאירה רק על ידי בחינת המלכות בבחינת פי ידבר חכמות ומלכות פה כנ"ל:

אות ט

וזה בחינת ג' תפלות שמתפללין בכל יום, דהיינו שחרית מנחה ערבית, כנגד בחינת ג' הנקודות הנ"ל, כי הנקודות מאירין על ידי בחינת תפלה בבחינת פי ידבר וכו' כמובא שם, כי ג' הנקודות הנ"ל הם בחינת נקודה עילאה ונקודה תתאה ונקודה האמצעית הממשכת ההארה מעליונה לתחתונה, וזהו בחינת שחרית מנחה וערבית כי שחרית וערבית הם בחינת נקודה עליונה ותחתונה שהם בחינת יום ולילה תפילין של ראש ותפילין של יד כמובא, ומנחה היא בחינת נקודה האמצעית הפותחת וממשכת ההארה מעילאה לתתאה כמובא בהלכות תפילת המנחה שמנחה הוא בחינת פתח שהוא באמצע בין ב' הנקודות כנ"ל, ועל כן אין קריאת שמע במנחה רק בשחרית וערבית, כי עיקר הנקודות הם רק ב' עילאה ותתאה, שהם בחינת תפילין של ראש ותפילין של יד, ועל כן יש בהם פרשיות בחינת מוחין, וזהו בחינת שחרית וערבית שהם בחינת נקודה עילאה ותתאה, ועל כן יש בהם קריאת שמע בחינת מוחין, אבל מנחה הוא רק בחינת המשכת ההארה שזה בחינת קשר של תפילין, שהוא בחינת נקודה האמצעית שאין שם פרשיות כנ"ל ועלכ ן אין במנחה קריאת שמע גם כן כנ"ל לענין קשר של תפילין, כי מנחה היא בבחינת קשר של תפילין שהוא בחינת לאה שהיא בחינת דינים, כי יצחק תיקן תפלת המנחה שהוא בחינת דינים בחינת (בראשית כז) ותכהין עיניו מר אות, שזה בחינת לאה בחינת (שם כט) ועיני לאה רכות, כי תוקפא דדינא דמנחה הוא בחינת אחיזת עשו, בבחינת וישלח לעשו מנחה, כמו שכתוב בליקוטי תורה, ולאה היה בה מבחינת דין הקשה של עשו, כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבא פרק ע) שלאה היתה ראויה לעשו אלא שעל ידי בכייתה ניצלה ממנו, נמצא שלאה שהיא בחינת קשר של תפילין היא בחינת תפילת המנחה, שזה בחינת נקודה האמצעית כנ"ל ועל כן כל תיקוני התפלה בשחרית כי שחרית הוא בחינת נקודה העליונה שהוא העיקר כי כל הג' נקודות כלולות בה כנ"ל, כי אברהם תיקן שחרית, ואברהם הוא בעצמו בחינת אור הנקודה הקדושה שהיא בחינת חסד בחינת אברהם בחינת (תהלים קי) אתה כהן לעולם כמו שכתוב שם, ועל כן עיקר תיקוני התפלה בשחרית שאז מתפללין בתפילין ומאריכין ביותר בתפלה, כי עיקר הנקודה מאיר בשחרית שהוא בחינת חסד לאברהם, כי הנקודה הוא אור החסד כנ"ל:

אות י

וזה בחינת תפלה בצבור שעיקר התפלה הוא בציבור דוקא כי אין ציבור פחות מיו"ד. וכשיש יו"ד אז מאיר אור הנקודה הקדושה שהיא בחינת יו"ד כמו שכתוב שם, ועל כן אז אומרים קדושה, כי אין דבר שבקדושה בפחות מיו"ד (מגילה כג) כי הנקודה נקראת קדש כמו שכתוב שם על פי וגוי קדוש, והוא בחינת יו"ד. ועל כן אין דבר שבקדושה בפחות מיו"ד, וזהו בחינת ג' קדושות קדוש קדוש קדוש בחינת ג' הנקודות הנ"ל שהם נקראין קדוש כנ"ל, וזה בחינת חזרת התפלה על ידי השליח צבור, כי השליח צבור הוא בבחינת צדיק הדור שהוא כלול מכל הציבור, והוא בבחינת נקודה הכללית שכל הנקודות מקבלין ממנו וכמובא בדברי רבינו ז"ל (חלק א' סימן רפ"ב) שהשליח צבור כלול מכל הנקודות טובות שיש בכל הציבור, ועל כן מתחלה מתפללין בלחש כל אחד בפני עצמו, כדי שכל אחד יקבל מיניה וביה, ועל ידי שמתפללין בציבור נכללין זה בזה ומקבלין דין מן דין, וכולם כאחד מקבלין מבחינת נקודה הכללית דהיינו חזרת התפלה על ידי השליח צבור שהוא בחינת נקודה הכללית, ועל כן חוזר התפלה, כדי שיאיר לכל הנקודות, כי נקודה הכללית צריכה להאיר לכל הנקודות, וכולם צריכין לקבל ממנה כמו שכתוב שם, ואזי בחזרת התפלה אומרין קדושה ג' פעמים קדוש קדוש קדוש, דהיינו כליות כל הג' נקודות כנ"ל:

אות יא

וזהו בחינת איסור החמור של הוצאת זרע לבטלה ח"ו, על פי מה שכתוב לעיל שהנקודה השורה אצל הברית שלום היא קבועה בקדושה תמיד, ואינה יוצאה לחוץ, וגם אינה מאירה למטה כי אם על ידי בחינת מלכות פה כמו שכתוב לעיל, ועל כן הטפה הקדושה שיוצאת מן היסוד שהיא בחינת אור הנקודה הקדושה הנ"ל, אסור להוציאה לחוץ, כי אם על ידי בחינת מלכות דהיינו בת זוגו ואז נעשה מזה תיקון גדול, דהיינו תיקון השבירות כנ"ל, כי כל הזווגים הקדושים לברר ולתקן בחינת הכלים הנשברים כמובא, ועל כן עיקר הזווג בשבת שאז מאירה הנקודה כנ"ל, אבל כשח"ו מוציא הטפה לבטלה ח"ו, נמצא שח"ו ממשיך אור הנקודה שביסוד לחוץ, וכאילו מחריב את העולם שנותן להם יניקה ח"ו מבחינת אור הנקודה בעצמה שנמשכת לחוץ, והוא מחדש שבירת כלים, כמובא בכתבי האריז"ל, כי לא די שאינו מתקן הכלים הנשברים על ידי אור הנקודה הקדושה כי אם אדרבה שחוזר וממשיך אור הנקודה לחוץ, וחוזרים הכלים להשתבר, מאחר שאין כלים לקבל האור, ועל כן אמרו שהוא כאלו עוקר מזלו ח"ו, כי ח"ו עוקר הנקודה שהיא עיקר שורש חיותו, ועל כן אמרו שאין מועיל לו תשובה, כי אי אפשר לו לשוב, כי להיכן ישוב מאחר שפגם בהנקודה בעצמה, כי כל זמן שנשארה הנקודה קיימת מועיל תשובה, אבל זה שפגם בהנקודה בעצמה וכאלו עוקר נקודתו ח"ו, להיכן ישוב, אבל באמת אף על פי כן אין דבר שעומד בפני התשובה, וכמובא בכל הספרים שאף על פי כן אם יעשה תשובה יתכפר לו בוודאי, אך עיקר תשובתו הוא רק על ידי צדיק הדור שהוא בחינת נקודה הכללית שמשם מקבלין כל הנקודות, וזה מאחר שפגם בנקודה שלו בעצמה על כן מוכרח לקבל אור הנקודה מחדש, וזה אי אפשר כי אם על ידי צדיק הדור שהוא שורש כל הנקודות ועל כן יש לו כח להאיר לו הנקודה מחדש, כי שם שורש כולם כנ"ל, וכן מובן בדברי רבינו במאמר בחצוצרות (סימן ה') על פסוק אוזן שומעת תוכחת חיים, שעיקר תיקון ענין זה הוא על ידי צדיק הדור עיין שם, והנה מאחר שמן הדין אין מועיל לו תשובה, ואף על פי כן יש לו תקנה אם הוא מתחרט ומתחנן לפני המקום ברוך הוא כנ"ל וכמובא, הנה זה הוא רק חסד חנם מלפניו יתברך שיקבל בתשובה מי שאין ראוי לקבל, וזהו בעצמו תיקונו, כי כשזוכה לעורר רחמי השם יתברך עליו לקבלו בתשובה, נמצא שהוא מעורר ומגלה חסד חדש לגמרי מה שלא היה מעולם, כי החסד אשר מעולם אינו ניתן לכפר לו מאחר שאין מועיל לו תשובה, כי מה שמועיל תשובה לכל החטאים הוא רק מצד החסד כמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני ב' שנח) שאלו למדת הדין וכו', ומאחר שלזה אין מועיל תשובה נמצא שהחסד אשר מעולם שהוא מחייב שיועיל תשובה לכל החטאים, אינו מועיל לו מאחר שאמרו שאין מועיל לו תשובה ובאמת כך ראוי לו מאחר שפגם בהנקודה, והנקודה הוא אור החסד ומאחר שפגם באור החסד אין לו תשובה, כי שם פגם, על כן כשהשם יתברך רוצה לרחם עליו הוא עושה עמו חסד חדש שלא היה מעולם, כי עתה הוא יתברך מחדש חסדו לתקן ולמחול אפילו על זה העון גם כן, וזה הוא עיקר תקונו, מאחר שעתה בהכרח נמשך חסד חדש כנ"ל, ועל ידי זה נתתקן, כי חוזר לקבל נקודה חדשה על ידי החסד החדש, כי הנקודה הוא חסד כנ"ל, ומאחר שנמשך עתה חסד חדש, על ידי זה בעצמו מקבל אור הנקודה שהיא חסד, וזהו תיקונו, והבן:

אות יב

ועיקר זה בתיקון בשלימות הוא רק על ידי משיח שיבא במהרה בימינו, כי משיח יבא לתקן זה החטא ביותר כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא בספרים, בבחינת (ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תיקון ענין זה כמובא, כי משיח הוא בחינת אור החס החדש המתקן הכל, בבחינת (תהלים יח) ועושה חסד למשיחו, וזה בחינת (ישעיה נט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, ולשבי פשע דייקא, שהם השבים על חטא הנ"ל שנקרא (שם נז) ילדי פשע זרע שקר וכמו שכתוב בכוונות שמקרא זה מדבר בתיקון ענין זה, ולהם דייקא יבא הגואל צדק, כי כל תיקונם על ידו דייקא כנ"ל, וכשיבא ויתקנם אז יחזור ויאיר בהם הנקודה שהיא כלולה מג' נקודות כנ"ל, וזהו (שם נט) ואני זאת בריתי אותם וכו' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, כי הוא מתגלה בפה כנ"ל, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכו', היינו בחינת ג' נקודות שהם בחינת ראש תוך סוף כנ"ל, שהם בחינת ג' מדריגות מאב לבן ולבן הבן, שכל אחד מקבל מן העליון ועליון מעליון וכנ"ל, שכל הג' נקודות קשורות זו בזו כנ"ל, וכולם יאירו ויתגלו על ידי משיח כנ"ל, וזהו אמר ה' מעתה ועד עולם, כי גאולה האחרונה היא לעולם ועד, וזה שאומרים אחר כך קדושה דסידרא, דהיינו ג' קדושות, שהם גם כן בחינת הנקודה שכלולה מג' נקודות כנ"ל: