ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות קריאת שמע/הלכה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הלכה ד[עריכה]

אות א[עריכה]

ענין קריאת שמע בזמנה דוקא. וזמן קריאת שמע של לילה הוא כל הלילה. וזמן קריאת שמע של שחרית הוא רק עד שלש שעות. וענין מה שקבעו ברכת המאורות בקריאת שמע:

על פי התורה בקרוב עלי מרעים וכו' בלקוטי הראשון (בסימן ל"ו). עיין שם כל התורה מרישא לסיפא והובאה לעיל בהלכות ברכות התורה והלכות פסח. והנה בהתורה הנ"ל מבואר ששני הפסוקים של קריאת שמע שם שמע וברוך שם מסוגלים לבטל על ידם הרהורי ניאוף עיין שם. ועל ידי התורה נמשכין נשמות חדשות לכל אחד מהשומעין וכו'. אך כל אחד מקבל את התורה כפי הכלי שלו. כפי תפיסת המוחין שלו. שהוא כפי תיקון הברית. דזה הוא כלל גדול. שאי אפשר לשום אדם להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק אם לא שתיקן תחלה אותברית קדש כראוי וכו'. ואזי המוחין שלו בשלימות, ויכול להבין דיבורו של הצדיק וכו'. כי מפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט. אך לפי בחינת הכלי המקבל את האור כך נצטייר האור בתוכו. אם הכלי היא בשלימות אזי נצטייר האור לברכה ומקבל האור בבחינת מאורות מלא וכו'. ולהיפך להיפך ח"ו וכו'. כי האור הפשוט הבא מלעיל הוא בחינת קמיץ וסתים. אך לפי בחינת הכלי המקבלים הוא בחינת צירי שנצטייר האור לפי בחינת הכלי. ועל כן כתיב בבלעם (במדבר כ"ג) הנה ברך לקחתי בקמץ וברך ולא אשיבנה בצירי. כי אפילו הלקיחה שהוא אז בבחינת קמיץ וסתים הוא בבחינת בירך. ראיה לזה כי הוא היה רוצה להצטייר לפי בחינת הכלי שלו הוא בחינת קללה, ואל היה יכול להשיב ולצרף ולהצטייר כלל לפי בחינתו. וזה וברך ולא אשיבנה. ומפי שהיה בשעת לקיחה בבחינת בירך. ומפי מה לפי שהעיד עליהם הכתוב שבטייה בחינת שמירת הברית וכו'. עיין שם כל זה היטב:

אות ב[עריכה]

וזה בחינת קריאת שמע בעונתה שהיא יסוד כל התורה כולה. כי עיקר יסוד כל התורה כולה הי האמונה הקדושה שהיא מצות קריאת שמע כמו שכוב (תהלים קי"ט) כל מצותיך אמונה. וכמו שכתוב (מכות כ"ד) בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמותו יחיה. כי מבואר לעיל בהתורה הנ"ל, שאין לנו שום תפיסה בהתורה הקדושה כיאם כפי תיקון הברית, שהוא תיקון כלי המוחין. שאז מקבל האור בבחינת ברכה, בבחינת סם חיים בבחינת צדיקים ילכו בם. אבל להיפך כשלא תיקן הברית עדיין אז ח"ו אינו יכול לקבל האור בבחינת ברכה, ונצטייר האור להיפך ח"ו. ולכאורה לא שבקת חיי לכל בריה. כי אם כן מה יעשו המון עם שרובם אינם בכל תיקון הברית בשלימות כי זעירין אינון בכל דור שזוכין לתיקון הברית בשלימות. ואם כן זה שלא זה עדיין לתיקון הברית. אם כן ח"ו אפס תקוה כי אינו יכול לקבל שום עצה מהתורה הקדושה, מאחר שהמוחין שלו אינם מתוקנים על ידי פגם הברית שפגם. ואדרבא לא זכה נעשה לו סם מות ח"ו. כי נצטייר אצלו האור בהיפוך לפי פגם הכלים של המוחין שלו. ואם כן מה יפעול בעסק התורה. וכן אפילו כשיבא להצסיק והצדיק יגלה ל תורה ומוסר מה יועיל לו. אדרבא יוכל לקלקל לו יותר ח"ו מחמת שתפיסת המוחין שלו הם פוגמים על ידי פגם הברית ואזי אינו יכול לתפוס דיבורו של הצדיק, רק אדרבא נצטייר אצלו להיפך, בחינת לא זכה וכו' כמבואר שם היטב בהתורה הנ"ל. ואם כן נפל פיתא בבירא ומה הועילו חכמים בתקנתן שעוסקין כל ימיהם לתקן נפשות ישראל על ידי התגלות תורתם הקדושה. ועיקר תיקון נפשות ישראל הוא להוציאם מפגם הברית, שזו יסוד כל התורה כולה כידוע. ואיך אפשר לתקן על ידי התורה את אותן שפגמו בברית קדש, מאחר שאין להם יכולת לתפוס דיבורו של הצדיק וכו'. אדרבא נצטייר אצלם אור התורה של הצדיק להיפך ח"ו בבחינת לא זכה וכו' כ"ל:

אות ג[עריכה]

אך באמת יש בענין זה דברים גנוזים הרבה. וכאשר הבננו מפיו הקדוש כמבואר בדבריו. שבשביל זה צריך הצדיק לפעמים להלביש תורתו בכמה בחינות. לפעמים מלביש תורתו בסיפורי מעשיות ושיחות חולין. ולפעמים מלביש זאת התורה בתורה אחרת וכו'. הכל באופן כדי שיוכלו גם הפגומים לקבל בדרך נפלא התגלות העצות איך לזכות להתקרב אליו יתברך ממקום שהם שם:

אות ד[עריכה]

ועיקר העצה לכל זה עיקר הוא האמונה הקדושה. שהוא בחינת שמע ישראל וברוך שם. כי על ידי אמירת שמע ישראל וברוך שם זוכין להנצל מהרהורי ניאוף כנ"ל. נמצא ששמע ישראל וכו' הוא בחינת תיקון הברית. שהוא תיקון המוחין שהם הכלים לצייר האור לברכה וכו' כנ"ל (וכ מבואר בכוונותשעיקר המוחין נמשכין על ידי קריאת שמע. היינו כנ"ל כי קריאת שמע הוא תיקון המוחין). ועל כן על ידי האמונה הקדושה שהיא קריאת שמע על ידי זה יכולים לצייר האור לברכה. ואז יכולים לעסוק בתורה ולקבל עצות מתורתו של הצדיק האמת. כי נצטייר האור לטובה ולברכה על ידי האמונה הקדושה שהוא שמע וברוך שם, שהם בחינת תיקון הברית כנ"ל:

אות ה[עריכה]

כי עיקר הוא האמונה כ"ל. הן בכלליות התורה והן בפרטיות בכל דור ודור שצריכין להתקרב להצדיק האמת שבכל דור ודור, העיקר הוא האמונה. שצרי לבטל דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת עצמו כלל ויסתכל רק על האמת לאמתו. וימשך עצמו רק אל האמת שהוא בחינת אמונה ולא יטעה את עצמו. ואז בוודאי יזכה לקבל עצות קדושות ותיקון גדול מהצדירק ותורתו אף על י שלא תיקן בריתו עדיין ואין המוח שלו בשלימות. והעיקר שיכיר את מקומו וידע זאת בעצמו. איך המוח שלו אינו מתוקן כראוי מחמת פגם הברית שלו כפי מה שיודע בנפשו. ועל כן הוא צריך לבטל דעת עצמו לגמרי. וכשבא אל הצדיק יטה דעתו רק על האמת לאמתו וכן כשעוסק בתורה יבטל בכל פעם הערמומיות שנכנס בתוכו. ויבקש מהשם יתברך שיגלה לו נקודת האמת בכל פעם שידע תמיד בכל עת איך להתנהג באמת לאמתו. ואם יבא על דעתו איזה קשיא על הצדיק או על התרוה או על השם יתברך יבטל דעתו. ויאמר בלבו מי אני ומה דעתי וחכמתי שיהיה קשה לי איזה קשיא על השל בעדעת. כי הלא אני יודע בעצמי שדעתי עכורה ופגומר מאד על ידי פגם הברית שלא זכיתי עדיין לתקן. ויבטל דעתו לגמרי ויסמוך עצמו רק על אמונה. וימסור לבו להשם יתברך ולצדיקי אמת ולתורתם הקדושה שיוליכו אותו בדרך האמת כרצונם. ואז יזכה שי איר לו האמת בכל עת. ויזכה צייר ולקבל אור תורתם בבחינת ברכה. אף על פי שלא זכה עדיין לתיקון הברית. כי אמונה עולה על הכל. כי עלידי האמונה הוא נכלל בהשם יתברך ובהצדיקים שמאמין בהם ובתורתם ואז הם בעצמם מציירים לו האור לברכה. וממשיכין לו אור מתוקן ומצוייר בבחינת ברכה מלמעלה קודם שיורד אליו. ואז אין הכלים פגומים שלו יכולים לקלקל האור ח"ו לציירו בהיפך. כי כבר נצטייר האור למעלה בבחינת ברכה:

אות ו[עריכה]

וזה בחינת מה שכתוב שם בהתור הנ"ל על פסוק הנה ברך לקחת וברך ולא אשיבנה. שבלעם היה רוצה לצייר האור לפי בחינתו לקללה ח"ו (דברים כ"ג) ולא אבא ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלקיך לך את הקלל ה לברכה כי נצטייר האור מלמעלה בשעת הלקיחה בבחינתב רכה כמבואר שם. וכל זה זוכין על ידי אמונה שהיא בחינת קריאת שמע. כי על ידי קריאת שמע אמונה שמאמינים בו יתברך ואומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ועל ידי זה נכללים באחדותו יתברך וכשנכלל למעלה בו יתברך אז זוכה לצייר האור למעלה בבחינת ברכה קודם שירד למטה. שזוה בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שאומרים תיכף אחר קריאת שמע. כדי לצייר האור בבחינת ברוך תיכף ומיד אחר שנכללים באחדותו יתברך. כי אז זוכין לצייר האור למעלה תיכף ומיד. כשנמשך מהשם יתברך בעצמו קודם שיתחיל לירד לכל העולמות, לציירו שם בבחינת ברוך. ואז כשנצטייר למעלה בבחינת ברוך אז אין כלי המוחין שלמטה אף על פי שהם פגומי אין יכולים לקלקל האור לציירו להיפך ח"ו. כי כבר נצטייר למעלה בחינת ברכה כנ"ל. שזהוב חינת מה שבלעם לא היה יכול לשנות לצייר האור מלקללה ח"ו. אף על פי שכליו היו פגומים מאד מאד. כי היה משוקע בתאוות ניאוף מאד מאד. אף על פי כן לא היה יכול לשנות לצייר האור להיפך ח"ו. מחמת שהלקיחה בעצמה היה בבחינת ברך כנ"ל. שזהוב חינת הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה. כי נצטייר האור למעלה במקום הלקיחה בבחינת ברך כנ"ל. וזה היה תוקף הנס שעשה השם יתברך אז בימי בלעם הרשע שהיו אז ישראל בסכנה גדולה מאד כידוע. וכמו כן בכל אדם כשיודע בעצמו שמוחו אינו בשלימות. כי לא זכה לתיקון הברית עדיין. וכל מה שירצה לילך על פי חכמתו יוכל לקלקל יותר ח"ו כנ"ל. עלכ ן עיקר העצה היא האמונה. שעל ידי האמונה עוברים על כל החכמות ונכללים בהאמת בעצם דהיינו בהשם יתברך ובצדיקים אמתיים שמאמין בהם ובתורתם האמתיית. ואז על ידי תוקף האמונה שלו שעל ידי זה נכלל בהם. על ידי זה נצטייר אצלו האור לברכה למעלה עד שאינו יכול להתקלקלן למטה ח"ו על ידי פגם כלי המוחין שלו על ידי פגם הברית כנ"ל. אלא אדרבא על ידי שממשיך האור מצוייר מלמעלה בבחינת ברכה כנ"ל. אז זה האור המצוייר מלמעלה בבחינת ברכה מברר ומתקן ומזכך הכלים שלו דהיינו המוחין. וזוכה על ידי זה לתיקון הברית וזה בעצמו בחינת מה שאמר רבינו ז"ל בהתורה הנ"ל שאמירת שמע וברוך שם הם מסוגלים לתיקון הברית היינו כנ"ל. כי שמע וברוך שם שהוא עיקר באמונה הקדושה. על ידי זה נכללים בו יתברך. ומציירים האור למעלה בבחינת ברוך וכו' כ"ל. ואז על ידי זה נתברך הכלי המוחין שלו ונזדככים וזוכים לקבל עצות קדושות אמתיות ונתתקנים על ידי זה שזהו בחינת תיקון הברית שהוא תיקון המוחין כנ"ל:

אות ז[עריכה]

וזהו בחינת זמן קריאת שמע שצריכין לקרות קריאת שמע בעונתה דייקא. וזמן קריאת שמע של לילה הוא כל הלילה וזמן קריאת שמע של יום הוא רק עד ג' שעות. כי כתיב (ישעיה מ"ה) יוצר אור ובואר חושך עושה שלום וכו'. ואיתא בכוונות שיצירה נקרא אור ובריאה שהוא למעלה יותר הוא בחינת חשך מחמת עומק המושג. מחמת שבריאה גבוה יורת ואין לנו השגה שם על כן נקרא בריאה חשך אצלינו. בחינת ובורא חשך אבל יצירה מושג לנו יותר על כן נקרא אור בחינת יוצר אור. וכשאין יכולין להשיג האור דהיינו בבחינת בריאה שהוא בחינת חשך עדיין האור בבחינת קמץ בחינת קמיץ וסתים. כי אין לנו בו שום תפיסה. ואחר כך כשיורד האור ונצטייר למטה בבחינת צירי. זה בחינת עיקר האור בחינת יוצר אור כנ"ל. כי ענין הנ"ל של בחינת קמץ וצירי דהיינו מה שהאור שלמעלה הוא בבחינת קמיץ וסתים. ולמטה נצטייר האור כנ"ל. זאת הבחינה הוא בכל העולמות ובכל המדריגו. כי אור העולם והמדריגה שלמעלה היא בבחינת קמיץ וסתים לגבי העולם והמריגה שלמטה ממנו. וכשרוצין להמשיך האור מ אותו העולם והמדריגה שלמעלה, לעולם ומדקיגה שתחתיו. צריכין לציירו לפי העולם שתחתיו. כי האור שבעולם הגבוה ממנו הוא בבחינת קמיץ וסתים נגדו. אף על פי ששם מקומו בעולם שלמעלה הוא מצוייר בבחינת ציור. ועל כן בריאה נגד יצירה הוא בבחינת חשך מחמת שאין משיגין אותו האור שיש שם, שזהו בחינת קמיץ וסתים נגד יצירה. ועיקר חשכת לילה ממש נמשך מבחינת החשך הזה מבחינת האור שאין יכולין להשיגו שהוא בחינת קמץ וסתים. כי על חשכת לילה אנו מברכין ובורא חשך. כי משם נמשך החשך היינו כי הלילה קדמה ליום בסדר בריאה כמו שכתוב (בראשית א') ויהי ערב ויהי בוקר. על כן בכניסת הלילה אז כשמתחיל האור והשפע השייך ל אותו היום לירד ממקום שיורד, אז האור עדיין בלי ציור שצריך להצטייר בזה העולם. ומחמת זה אין יכולין ל קבלו ולר אותו ומזה נמשך חשכת לילה. אבל ביום אז הוא עיקר כניסת המוחין, ואז נצטייר האור בבחינת הציור של האור השייך לזה העולם, ומזה מאיר היום. נמצא שחשכת לילה הוא עדיין בבחינת קודם הציור של האור שזה הוא בחינת קמיץ וסתים, ועל כן זמן קריאתש מע של לילה כל הלילה. כי עיקר קרישת שמע הוא לתקן כלי המוחין. לצייר האור לברכה. וזה נמשך כל הלילה. כי כל הלילה צריכין לצייר האור למעלה בבחינת ברכה כי בלילה האור עדיין בלי ציור השייך למטה כנ"ל. אבל ביום אין זמן קריאת שמע רק בתחלת היום בעת שמתחיל להאיר היום. דהיינו עד הנץ החמה לר' יהושע ולחכמים יותר קצת (ברכות ט'). היינו שאין זמן קריאת שמע של יום כי אם בכניסתו שאז נכנס אור יום ומתחיל להצטייר למטה. אז צריכין לקרות קריאת שמע כדי לצייר האור למעלה בבחינת ברכה קודם שירד למטה כנ"ל. אבל אחר כך כשכבר נשלם אור יום לירד למטה. דהיינו אחר ג' שעות שכבר האיר היום בשלימות. אז אין זמן קריאת שמע כל. כי כבר נצטייר האור למטה ומאי דהוה הוה. ועל כן כבר עבר זמן קריאת שמע. כי עיקר קריאת שמע הוא לצייר האור קודם שנגמר לירד ולהצטייר למטה. שזהו כל הלילה שאז הוא בחינת חשך שנמיחשך מבחינת קמיץ מקודם הציור כנ"ל. וכן בכניסת היו. שאז מתחיל להאיר היום ועדין לא נגמר אור היום בשלימות. כנראה בחוש שאור יום הולך ואור עד איזה שעות על היום. כמו שכתוב (משלי ד') ואורח צדיקים כאור נוגה הול ואור וכו'. וכל אלו השעות דהיינו ג' שעות שהם זמן קריאתש מע אז עדיין האור של יום יורד ומצטייר. על כן אז הוא זמן קריאת שמע עדיין לצייר האור למעלה בבחינת ברכה קודם שנצטייר לגמרי למטה. אבל אחר כך שכבר נגמר להצטייר למטה. כבר עבר זמן קריאת שמע. כי מאי דהוה הוה כנ"ל:

אות ח[עריכה]

וזהו הקורא מכאן ואליך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה היינו אף על פי שאין לו שכר קריאת שמע בעונותה. על כל פנים שכר עסק התורה אינו מפסיד כמו שאמרו רז"ל (שם). היינו אף על פי שהתיקון של קריאת שמע כבר עבר. דהיינו לצייר האור למעלה קודם שירד למטה כדי שיהיה מובטח שהאור יצויר בבחינת ברכה כנ"ל. זה נעשה על ידי קריאת שמע כנ"ל. אבל על כל פנים כקרוא בתורה לא הפסיד. היינו שאחר זמן קריאת שמע שאז כבר נצטייר האור אז כשקורא את שמע הוא רק כמו קורא בתורה ממש. היינו כמו מי שקורא ועוסק בתורה. שיש בזה שני כחו זכה נעשה סם חיים לא זכה וכו'. כפי מה שזוכה לצייר האור לפי בחינת הכלים שלו כמו כן נעשה עכשיו על ידי קריאת שמע שלא בעונתה שהוא רק כקורא בתורה. שצריך זכיר שיצטייר האור לברכה אבל הקורא קריאת שמע בעונתה מרוויח הרבה מאד שזוכה לצייר אור למעלה קודם שירד למטה. שעל ידי זה נצטייר האור מלמעלה בבחינת ברכה עד שאין הכלים פגומים של זה העולם יכולים לקלקו כנ"ל שזהו יסוד כל התורה כולה. כי על ידי זה זוכה לקבל תמיד אור התוה בבחינת ברכה. על ידי שכבר תיקון כלי המוחין על ידי הקריאת שמע על ידי שירד האור מלמעלה בבחינת ברכה כנ"ל. ועל כן קבעו ברכת יוצר המאורות בקריאת שמע. כי עיקר קריאת שמע הוא בחינת ציור האור שמשם כל המאורות כ"ל:

אות ט[עריכה]

ועל כן זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד שלש שעות. כנגד תלת מוחין שהם בחינת הכלים שבהם נצטייר האור כנ"ל. ועל כן כשנמשך אור יום להצטייר למטה נמשך הציור ג' שעות כנגד ג' מוחין שעל ידים הציור כנ"ל. ועל כן כל אותן ג' שעות אז הוא זמן קריאת שמע של שחרית כדי לזכות על ידי הקריאת שמע לצייר האור למעלה בבחינת ברכה. כדי לתקן על ידי זה כלי המוחין. עד שיהיה האור נמשך ונצטייר תמיד בבחינת ברכה כנ"ל. וזה בחינת קדושה משולשת שאומרים בברכת יוצר יוצר אור. קדושה משולשת היא כנגד תלת מוחין חב"ד כידוע. כי המוח נקרא קדש. ועל ידי קדושה משולת מקדשין התלת מוחין שיהיה בבחינת תיקון הברית שנקרא קדושה. כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (ויקרא רבה פרק כ"ה) ועל ידי זה זוכין לצייר האור לברכה. שזהו בחינת קריאת שמע כנ"ל. וזהו בחינת לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. מקומו דא כתר כידוע. וכמובא בדברי רבינו ז"ל בהתורה אמצעיתא דעלמא וכו' (בסימן כ"ד). כי אנו ממשיכין האור משרשו העליון ממקום שהוא קמיץ וסתים. ולצירו שם מיד בבחינת ברכה בג' בחינות הציור שצריכין לציירו על ידי השלש מוחין שזהו בחינת שלש קדושות כנ"ל. כי עיקר הציור בג' העולמות שהם בריאה יצירה עשיה. כי אצילות שם עיקר בחינת קמיץ וסתים ושם נאמר לא יגורך רע. כי אין להקליפות אחיזה שם כלל. כי שם כולו אלקות גמור. כי תמן איהו וגרמוי חד בהון וכו' כידוע ועל כן אין שייך שם ציור האור לפי הכלי כלל. רק כשמתחיל האור לירד לבריאה יצירה עשיה שם מצטייר האור כי עיקר התחלת הציור הוא מבריאה שהיא בחינת בינה דמקננא בכרסיא שהיא בריאה כידוע. ובינה היא בחינת נקודת צירי כידוע. אבל אף על פי שהאור הוא בבחינת ציור בעולם הבריאה. אף על פי כן כנגד עולם היצירה הוא בבחינת קמיץ וסתים. בחינת חשך שאין בו שום תפיסה. שזהו בחינת ובורא חשך כנ"ל. וכשיורד לי צירה שם מצטייר יותר בבחינת אור. עד שיורד ובא למטה בעולם העשיה ששם גמר הציור. נמצא שעיקר הציור הוא בגף עולמות בריאה יצירה עשיה. כי הציור הוא בג' בחינת. בחינת אור מים רקיע כידוע. וכנגד כל זה הם בחינת השלש שעות ראשונות של היו שהם זמן קריאת שמע. כי בהם נצטייר האור. כי הם שלש שעות כנגד כל השלש בחינת הנ"ל. וגם למטה צריכין שיצטייר האור בג' בחינות שהם מקום וציור זמן כמבואר בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (סימן ס"ו). ועל כן הם שלש שעות כנ"ל. וזהו שאנו מבקשין הושענות. הושענא שלש שעות. שלש שעות דייקא. כי בהם צריכין ישועה גדולה כדי לצייר האור לברכה כנ"ל:

אות י[עריכה]

וזה בחינת עסק התורה של השם יתברך. שהוא עוסק בתורה בשלש שעות הראשונות של היום כמו שאמרו רז"ל (בעבודה זרה ד' ד'). ולכאורה תמוה הענין מאד איך שייך אצלו יתברך עסק התורה. הלא כל התורה מאתו תצא. והוא יתברך יודע כל התורה בידיעה אחת ברגע אחת. אך כל זה הוא בחינת הנ"ל כי מצד רחמיו המרובים על ישראל על כן הוא יתברך בעצמו עוסק בתורה ג' שעות כדי להמשיך אור התורה בבחינת ציור לטובה ולברכה מלמעלה קודם שירד למטה. וזהו בחינת עסק בתורה של השם יתברך. כמו שלמטה צריכים לעסוק בתורה. כי לסרר הדין וההלכה. כי מקודם הבירור עדיין האור התורה קמיץ וסתים מנו. וכפי מה שזוכה לברר הדין כן מצייר האור לפי בחינתו. כמו כן השם יתברך בעצמו כביכול עוסק בתורה לטובת ישראל. לברר ולצייר אור העליון מאד. שהוא בחינת קמיץ וסתים מכל העולמו. והקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתרוה ג' שעות ומצייר האור לברכה. ועל כן צריך משך זמן דייקא. כי הציור הוא בזמן דוקא. כי מעלה מהזמן אין משיגין הציור. ועל כן נמשך הזמן ג' שעות ראשונות דייקא. כי אלו הג' שעות ראשונות של היום הם זמן קריאת שמע. שבהם מציירין ישראל האור לברכה למעלה קודם שירד למטה על ידי מצות קריאת שמע בעונתה כנ"ל. ועל כן גם הקדוש ברוך הוא יושב אז ועוסק בתורה. כדי לצייר האור לברכה ולטובה קודם שירד למטה כדי שיהיה בנקל להם לי שראל לצייר האור לברכה גם כשירד למטה. וזה בחינת אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו'. כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. היינו, אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים שהם מציירין האור שלמעלה להיפך שמשם נמשכין עצות רעות של רשעים והדרך של החטאים וכו'. כי זהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות בחינת (הושע י"ד) ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. וצריכין לשמור מזה מאד. לבלי לילךם בדרך עצתם שמהפכין האמת. ופוגמין באור התורה על ידי כליהם הרעים והפגומים שעל ידי זה נתהפך להם אור התורה לעצות רעות בחינת עצת רשעים. כי לא זכה וכו' כנ"ל. וזהו כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו וכו'. שצריך האדם שיהיה כל חפצו ומגמת נפשו לזכות לתורת ה'. שיצטייר האור לטובה ולברכה כפי האמת כרצונו יתברך באמת. שזהו בחינת תורת ה' מה שהשם יתברך בעצמו עוסק בתורה ומצייר האור לטובה ולברכה. וזהו ובתורתו יהגה בתחלה היא תורת ה' ואחר כך נעשית תורתו כמו שאמרו רז"ל (קידושין ל"ב). דהיינו שיהיה נעשה תורתו מתורת ה'. דהיינו שאפילו כשנעשית תורתו, דהיינו כשהוא מצייר האור למטה, יהיה תורתו נעשית מתורת ה'. שיהיה הציור של תורתו כמו הציור של תורת ה' שהוא בחינת עסק התורה של הקדוש ברוך הוא בעצמו. שהוא יתברך בעצמו מצייר האור בוודאי לטובה ולברכה כנ"ל. וזהו שסיים והיה כעץ שתול וכו' וכל אשר יעשה יצליח. כי יזכה שיצטייר האור תמיד לברכה. ועל כן כל אשר יעשה יצליח בוודאילא כן הרשעים וכו'. כי הם מציירי האור להיפך וכו' כנ"ל. וזהו כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. דרך דייקא. בחינת ישראים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. שזהו בחינת ושמתן זכה נעשית לו סם חיים וכו'. שזהו בחינת הנ"ל כפי מה שמצייר האור כפי מה שזוכה לתקן כלי המוחין שלו על ידי אמונה ותיקון הברית כנ"ל. וזה שאנו מבקשין קודם קריאת שמע והאר עיניו בתורתך שנזכה שיאיר עינינו בתורתו. שנזכה לכוון האמת תמיד להוציא מכל לימודי התורה הקדושה עצות ודרכים ישרים לעבודתו יתברך, ולא יצטייר אור התורה אצלינו להיפך ח"ו בבחית לא זכה וכו'. וזהו והאר עיניו, עיניו דייקא. כי העיקר תלוי בתיקון העינים שהם בחינת שבעים פנים לתורה שזוכין כפי מה שמשברין תאוות ניאוף התלוי בעינים שהיא תאוה רעה שכולל הרע של כל השבעים אומין כמבאור בהתורה הנ"ל. ועל כן עיקר הבקשה שנזכה לתיקון העינים לשבר תאוה הנ"ל ולשכות לשבעים פנים של תרוה בחינת והאר עיניו בתורתך כנ"ל. וזה שאומרים קודם קריאת שמע של ערבית ונשמח בדברי תורתך וכו' כי הם חיינו וכו'. חיינו דייקא. בחינת כי היא חייך וכו'. היינו שאנו רוצים לקבל התורה בבחינת חיים, בבחינת זכה נעשית לו סם חיים ולא להיפך ח"ו. כי אנו עוסקים עכשיו לומר קריאת שמע וליחד שמך ולכלול באחדותך, שעל ידי זה נזכה שיצטייר האור למעלה בבחינת ברכה וחיים וכו' כנ"ל עד שנזכה לקבלו גם למטה בבחינת ברכה, בבחינת זה נעשית לתו סם חיים כנ"ל:

אות יא[עריכה]

וזה בחינת ותן טל ומטר לברכה. שזה זוכין על ידי אמונה על ידי קריאת שמע. כמו שכתוב בקריאת שמע השמרו לכם וכו' וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וכו' ועצר את השמים ולא יהיה מטה וכו' היינו כשפוגמין באמונה אין מציירין האור לברכה, ומשם נמשכין כל הקללות ח"ו שנתקללה האדמה בעבור האדם שפגמה באמונה כמו שאמרו רז"ל. ואז נעצר המטר כי אין הגשמים יורדין אלא בזכות האמונה כמו שאמרו רז"ל (תענית ח') שעל ידי זה נצטייר האור לברכה, בחינת גשמי ברכה, בחינת ותן טל ומטר לברכה. וזה בחינת הזכרת גשמים ושאלת גשמים ובין ההזכרה והשאלה נמשך השמך זמן. כי מתחילין לזכור הגשמים בשמיני עצרת והשאלה היא ס' יום אחר התקופה. כי בתחלה מזכירין הגשמים לבד ואין מבקשין עליהם. ואז ממשיכין אור השפע של בחינת הגשמים בבחינת קמיץ וסתים שזהו בחינת הזכרה שמזכירין רק גבורותיו שהוא יתברך יכול להוריד גשמים. אבל אין מציירין עדיין האור שיוכל לירד למטה. כי אין מבקשין עדיין עליהם שירדו ויצטיירו עד השאלה. שאז מבקשין שירדו הגשמים, דהיינו שיצטייר האור למטה בבחינת גשמי ברכה, בחינת ותן טל ומטר לברכה. ועל כן נמשך זמן בין ההזכרה והשאלה כי ציור האור צריך המשך זמן כנ"ל. וזה בחינת ס' יום אחר התקופה שאז השאלה כנגד ס' אותיות שבברכת כהנים שעל ידי זה נצטייר האור לברכה כדלקמן:

אות יב[עריכה]

וזהו בחינת עשרה בטבת. בחינת הג' צרות שאירעו בטבת שחושב שם בהסליחות שמת עזרא הסופר ונכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והתחיל חורבן בית המקדש. כי כולם הם בחינה אחת, בחינת פגם הנ"ל. כהיינו שקשה לצייר האור לברכה מחמת הג' צרות הנ"ל. כי מת עזרא הסופר שהיה כותב ספר תורה. והוא הגודל קדושתו היה כותב הספר תורה בקדושה גדולה והיה מצייר האור לברכה בודאי. ועכשיו מי יקום בעדנו. ואיך מוצאין סופר כזה שיכתוב ויצייר לנו אותיות התורה הקדושה בבחינת ברכה. עד שכל העוסקים בספר תורה כזאת יאיר עיניהם בהתורה. ובנקל יציירו האור לברכה. כי כבר נצטייר לטובה על ידי הסופר ההגון. ולא די שאבדנו סופר כזה שהוא עזרא הסופר שהיה מצייר בכתיבתו ה אותיות של התורה לברכה, אף גם בעוונותינו הרבים נכתבה התורה יוונית. שהוא ההיפך ממש מכתיבת ספר תורה של עזרא הסופר מהיפך אל היפך. כי הם בודאי מציירים אור התורה להיפך על ידי כתיבתם והעתקתם. שמזה נמשך כל האפיקורסות והכפירות של המחקרים והפללוסופים שמהפכים דברי אלהים חיים. ומהפכים דברי התורה הקדושה לאפיקורסות וכפירות שלהם רחמנא ליצלן. ועל כן הם רוצים לחנך את הבנים בלימוד מקרא לבד. בלי פירוש רז"ל שבגמרא ומדרשים ואגדות. כי הם רוצים לצייר ח"ו אור התורה כפי כליהם הרעות. כפי מוחיהם הפגומים והמקולקלים מאד מאד על ידי ריבוי תאוות ניאוף שהם משוקעים בה מאד כמפורסם וכאשר הם יודעים בעצמם ועל כן אינם רוצים שיעסקו בניהם בגמרא ומדרשים של רז"ל שכבר התחילו לצייר אור התורה קצת ולפרשה לטובה. וזה בחינת חורבן בית המקדש. כי בבית המקדש היו כהנים עוסקים בעבודתם. ועל ידי זה היו ממשיכין כל ההשפעות והברכות. כי היו מציירים האור לברכה. כי הכהנים הם מבחינת קמץ בחינת וקמץ הכהן. ויש להם כח על ידי עבודתם להמשיך האור מבחינת קמץ לצירי לציירו בבחינת ברכה, שזהו בחינת ברכת כהנים שמסרה התורה להם לברך את ישראל. כי הם יכולים להמשיך האור מקמץ לצירי לציירו לברכה כנ"ל. וכמבואר מזה לעיל בהלכות ברכת התורה ובהלכות פסח עיין שם:

אות יג[עריכה]

וזה בחינת קרבונת שאומרים קודם התפלה. ואז אומרים קריאת שמע. וזה בחינת מה שצריכין לר אות ולהשתדל להתקרב לצדיק הגדול ביותר מאד וכל מה שהוא חולה בנפשו ופגום יורת ויותר הוא צריך צדיק גדול יותר שיוכל לתקן גם נפשו הפגומה מאד. כמבואר מזה בהתורה מישרא דסכינא (בסימן ל'). היינו על פי המבואר למעלה כי הצדיק צריך אומנות גדולה וחכמה יתירה לתקן נפשות הפגומים כי אי אפשר לומר להם תורה בפשיטות כפי מה שהם צריכים. מחמת שכליהם פוגמים מאד. וכל מה שיאמר להם יהיה נפגם ונתקלקל אצלם על ידי כליהם הפגומים על ידי פגם הברית שלהם. כי אין יכולין לתפוס דיבורי של הצדיק. כי אם כפי תיקון הברית שהוא תיקון המוחין שהם הכלים לתפוס ולקבל אור התורה והאמת של הצדיק. ומאחר שכליהם פגומים מאד אם כן מאין יבא עזרם. על כן צריך הצדיק לתחבולות רבות מאד להמשיך אור התורה והעצות הקדושות בדרך נפלא ונורא מאד. עד שיגיע לאזנם עד שיבינו פשיטות העצה באמת לאמתוט איך לצאת מאפילה לאורה.וכל זה הוא בחינת הנ"ל היינו שהצדיק בגודל קדושתו ותוקף מעלתו הרמה למעלה למעלה. במקום שאין יד שכל אנושי מגיע לשם. זה הצדיק יכול לצייר האור גם למעלה למעלה במקום שאין יד הקליפות והסטרא אחרא שולטין שם ואזי יכול להמשיך האור מתוקן ומצוייר לטובה למטה עד שלא יוכלו פגם כליהם לקלקל האור ולציירו להיפך. אדרבה זה האור המתוקן והמצוייר לטובה יתקן ויזכך כליהם. כי יזכו על ידי האור הזה לתיקון הברית שהוא בחינת תיקון הכלים של האור שהם בחינת המוחין כנ"ל והעיקר אם יזכו להאמין בו באמונה שלימה שעל ידי זה הם נכללין בו ומקבלים ממנו האור כפי מה שציירו הוא מלמעלה עד למטה למטה לטובה ולברכה. כי כבר מבואר לעיל קצת שמה שהוא בחינת קמיץ וסתים למטה, למעלה במדריגה הגבוה יורת הוא בבחינת צירי בבחינת ציור וכו' כנ"ל. ועל כן הצדיק שהוא גבוה מאד במדריגה גבוה מאד הוא יכול לצייר כל האורות שלמעלה במקומותיהם העליונים שנחשבים אצלינו לבחינת קמיץ וסתים כי מדריגתו גבוה מאד. ועל כן כל מה שהוא פגום יותר הוא צריך צדיק גדול ביותר שיעסוק בתיקון נפשו. היינו שצריך צדיק גדול ביותר שיוכל לצייר האור למעלה למעלה יותר. ולהמשיכו בבחינת ציור ותקון לטובה למטה למטה יותר, ולא יוכלו ליגע בו ידי זרים. כי האדם על ידי חטאו הוא יורד למטה, ופוגם למעלה. שמסלק האור מהעולמות השייכים לשורש נשמתו. והכל כפי הפגם כן יורד למטה למטה וכן פוגם למעלה למעלה. למשל כשח"ו פוגם בעבירה אחת, אזי כפי הפגם כן מסלק האור מאיזה עולם. כגון שיש אינו פוגם בחטאו כי אם בעולם היצירה. ואז גם ירידתו למטה אינו ירידה גדולה כל כך. וכשח"ו פוגם יותר אזי מגיע הפגם ח"וט בעולם גבוה יורת וגורם אחיזת הקליפות וסטרא אחרא גם שם. ואזי ירידתו גם כן עמוקה יותר ח"ו וכן להלן ח"ו. נמצא זה שפגם בעולם היצירה וגרם אחיזת הסטרא אחרא שם. אזי אם יהיה נמשך האור שקמיץ וסתים מבריאה ליצירה כדי שיצטייר ביצירה כנהוג תייד. לא היה נשאר לו לקבל שום עצה ולשוב אל ה'. כי כשיצטרך לצייר האור ביצירה יצטייר להיפך ח"ו על ידי הסטרא אחרא והקליפות שגרם להתאחז שם. על כן בהכרח שיתקרב לצדיק גדול כזה שיש לו כח לעלות לעולם הבריאה שגבוה יותר. ולצייר שם האור לטובה ולברכה ולהמשיך זה האור בבחינת ציור לברכה עד מקומו שנפל לשם על ידי חטאו באופן שלא יגעו בו ידי זרים. שהם הקליפות והסטרא אחרא הנאחזין בו כדי שלא יוכלו להפוך דעתו מן האמת. שלא יוכלו לצייר האור להיפך ח"ו. וכן כשפוגם יותר. ופוגם בעולם גבוה יותר. הוא צריך צדיק גדול וגבוה יותר שיוכל לעלות לעולם גבוה עוד יורת ויותר לצייר שם האור לברכה ולהורידו למטה למטה יףותר למקום שנפל לשם ח"ו וכן להלן ח"ו. עד שיש שנפלו כל כך ופגמו כל כך עד שפגמו בכל העולמות שלמעלה עד למעלה למעלה עד אור העליון שהוא בחינת קמיץ וסתים ממש ששם עיקר בחינת קמיץ. כי הוא קמיץ וסתים מכל העולמות שלמעלה. וכשפגמו כל כך. גם ירידתם עמוקה מאד מאד. עד שיש שנפלו לשאול תחתיות ומתחתיו רחמנא ליצלן. ואז אי אפשר לתקנם כי אם על ידי הצדיק הגדול במעלה מאד מאד. שיכול לעלות לעמלה מעלה עד אין סוף ולירד עד אין תכלית. והוא יכול לצייר האור גם למעלה מעלה. כי הוא ממשיך האור מבחינת הקמץ העליון שאין למעלה ממנו. שהוא בחינת כתר עליון. ומשם הוא ממשיך האור ומציירו שם בחינת ברכה. כי בגודל כחוו וחכמתו יש לו כח לצייר האור גם שם. והוא ממשיך האור בגודל כחו דרך הכל העולמות. ומציירו בכל עולם ועולם לטובה ולברכה. עד שממשיך עצות טובות בחינת אור מצוייר לברכה למטה למטה. עד שמגיע הארה ותיקון אפילו לאלו הנפשות שנפלו למטה למטה מאד למקום שהם שם. כי כל מה שהצדיק עולה למעלה יורת ומצייר האור למעלה יותר. הוא יכול המשיכו למטה למטה יותר. כמובן כל זה בדברי רבינו ז"ל. ועל כן כל מה שהוא חולה בנפשו יותר ויותר הוא צריך רבי גדול שהוא צדיק גדול ביותר כנ"ל. וזה בחינת קרבנות וקטורת. כי איתא שסלוקא דקרבנין עד אין סוף. ואף על פי כן אנו אומרים קרבנות לתקן עולם העשיה שהוא עולם התחתון ביותר כידוע. היינו כנ"ל. כי קורבנות יש להם זה הכח לעלות למעלה למעלה ולתקן וצייר האור שם במקום שאין יד הקליפות יכולה להגיע לשם על ידי שום פגם שבעולם יהיה איך שיהיה. כי הקבנות עולין עד אין סוף שהוא למעלה מן הכל והם ממשיכין האור משם ומציירין האור שם למעלה למעלה. ומשברין כח הקליפות עד שמורידין האור למטה למטה. ומבטלין ומשברין כל הקליפות והסטרא אחרא הנאחזין אפילו בעולם העשיה ששם אחיזתם ביותר. גם אותן מבטלין הקרבנות על ידי גודל כחם עלידי עוצם האור שהמשיכו מלמעלה מעלה בבחינת ציור לברכה כנ"ל. וזה בחינת קטרת שהוא המובחר מכל הקרבנות. כי קטרת עולה למעלה מכל הקרבנות עד שמצייר האור לטובה למעלה למעלה עד שמכניע בו ומבטל עמקי עמקי הקליפות ומוציא כל הנפשות וכל נצוצות הקדושה משם שזהו סוד י"א סמני הקטרת. היינו כנ"ל שכל מה שעולין מעלה יותר יכולין לתקן הקדושה שנפלה לעמקי הקליפות ביותר שבשביל זה צריכין להתקרב להצדיק הגדול ביותר כנ"ל. וזהו בחינת יום הכפורים שאז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים עם קטרת לכפר על בני ישראל. היינו כנ"ל שכל מה שצריכין להמשיך כפרה ותקון להנצוצות שבעמקי הקליפות יותר צריכין לעלות למעלה יתירה יותר. ועל כן ביום הכפורים שהיה צריך הכהן גדול לכפר על כל בני ישראל על כל החטאים והעונות והפשעים שגרמו לירד לעמקי הקליפות ח"ו. על כן היא צריך לעלות למעלה למעלה יותר שזהו בחינתמה שנכנס לפני ולפנים. שאז נכנס למקום שנכנס לקדושה עליונה וגבוה מאד מאד למעלה מכל העולמות כמו שכתוב (ויקרא ט"ז) וכל אדם לא יהיה באהן מועד בבואו לכפר בקדש וכו' ואמרור "ל (ירושלמי ברכות פרק א') וכל אדם העליון וכו'. והבן היטב להיכן נכנס הכהן גדול. וכל זה כדי לכפר על כל החטאים כדי לתקן אותם שנפלו לעמקי הקליפות כנ"ל. והצדיק האמת הוא גדול יותר אפילו מן הכהן גדול שנכנס לפני ולפנים כמו שאמרו רז"ל (סוטה ד') יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים. כי יש עבירות שגם הכהן גדול אינו יכול לכפר עליהם ביום הכפורים כמו שאמרו רז"ל (יומא פרק ו') שיש עבירות שיום הכפורים תולה ומתיה מכפרת אבל התלמיד חכם האמת יכול ליכנוס עוד לפנים יותר ויותר, ולהמשיך כפרה ותיקון גם להם וכנ"ל. וזה (משלי ט"ז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. היינו שיש עוונות שגורמים חמת מלך ח"ו עד שאין מועיל להם אפילו הכפרה של הכהן גדול ביום הכפורים כי אם מלאכי מות. שאין נגמר כפרתו עד המיתה. בחינת יום הכפורים תולה ומיתה מכפרת. אבל ואיש חכם יכפרנה. כי החכם האמת שהוא בחינת הצדיקים אמתים יכולים לתקן הכל אם יזכה להאמין בהם באמת כנ"ל:

אות יד[עריכה]

ועלכ ן אומרים קריאת שמע קודם פרשת הקרבנות. כי עיקר התיקון של הקרבנות וקטרת שיש להם כח לעלות למעלה למעלה ולצייר שם האור לברכה וכו'. כל זה זוכין על ידי קריאת שמע שהיא אמונה שזהו העיקר שעל ידי זה נכללין בו יתברך ובצדיקיו האמתיים ובתורתם הקדושה. וזוכין להמשיך האור בבחינת ציור מלמעלה לטובה ולברכה שעל ידי זה זוכין אחר כך שיתתקן הכל. כי זוכין אחר כך לקבל עצות נכונות, עד שיזכה לתשובה שלימה שזהו בחינת קרבנות שמכפרין שאומרין אחר הקריאת שמע. כי הקרבנות הם בחינת תשובה כמו שכתוב (ויקרא ט"ז) והתודה עליו וכו'. כי עיקר בחנית תיקון הקרבנות שהוא בחינת כפרת עוונות שזהו בחינת תקון התשובה. זה זוכין רק על ידי אמונה שהיא בחינת קריאת שמע כנ"ל:

אות טו[עריכה]

והנה מבואר בהתורה הנ"ל. שקריאת שמע עם דמעות מכניעין תאוות ניאוף לגמרי. ועל כן זה שרגיל בהרהורים ח"ו צריך לבכות בשעת קריאת שמע וכו' עיין שם. וזה סוד (בראשית מ"ו) ויבך על צואריו עוד הנאמר ביוסף כשבא ליעקב. ואמרו רז"ל שיעקב היה אז קורא את שמע. זה בחינת סוד הנ"ל. בחינת בכיר בשעת קריאת שמע כדי לבטל תאוות ניאוף שהוא רע הכולל מכלל ישראל שהיו תלויים בהם. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי. ועל כן הבכיה של יוסף וקריאת שמע של יעקב נחשב לאחד. וכל זה היה בשעת כניסת יעקב עם השבעים נפשות לגלות מצרים. שעיקר הגלות היה בחינת הנ"ל. מה שצריכים הנפשות של בית יעקב להצטרף ולהתנסות בגלות של שבעים אומות ובתאוותיהן. שהעיקר הוא תאוה הכלליות שהוא רע הכולל כנ"ל. שזהו בחינת גלות מצרים (וכמבואר בהלכות פסח). ועל כן אז בעת כניסתן לשם קרא יעקב את שמע. כי על ידי קריאת שמע מכניעין זאת התאוה. ויוסף הוסיף לבכות על צואריו אז כדי להשלים התיקון הנעשה על ידי הבכיר בשעת קריאת שמע. כי יוסף ידע שהזוהמא של מצרים גדולה כל כך עד שאין די לבטל זוהמת מצרים שהוא רע הכולל הנ"ל על ידי קריאת שמע לבד. רק צריכין גם לבכות בשעת קריאת שמע, וכנ"ל. כי עיקר הבכיר שהוא לגרש המרה שחורה שפחה בישא וכו', שמשם תאוות ניאוף. זה נעשה על ידי יוסף דייקא. כי הוא היה לו הנסיון עם השפחה בישא נשג"ז וכבש יצרו. נמצא שעיקר המלחמה עם השפחה בישא הוא על ידי יוסף הצדיק. ועל כן הוא דייקא בכה. לגרש בחינת השפחה בישא אמא דע"ר שהוא טחול מרה שחורה. לגרשה על ידי הדמעות. ויעקב קיבל אז עול מלכות שמים בקריאת שמע. שבכח הזה מגרש יוסף הצדיק השפחה בישא על ידי הדמעות. כי עיקר בחינת קריאת שמע נמשך מבחינת יעקב ישראל בבחינת שמע ישראל. ישראל סבא. שהוא נכלל באחדותו יתברך. בבחינת ה' אלקינו ה' אחד. ובכחו יש לנו בני ישראל כח לקבל עלינו עול מלכות שמים וליחד שמו יתברך בקריאת שמע בכל יום. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי. ועיקר תיקון נפשות שיראל זכות לעמוד בנסיון בגלות מצרים שהוא בחינת הצירוף של התאוה הנ"ל, הוא על ידי שניהם דייקא. כי למחיה שלחו אלקים לפניהם. כי על ידי שעמד בנסיון על ידי זה הכניע זוהמת מצרים. ועל ידי זה יש כח לישראל לעמוד בנסיון של תאוה זאת. ועיקר כחו לעמוד בנסיון היה על ידי יעקב כמו שאמרו רז"ל (סוטה לו) דמות דיוקנו של יעקב נזדמנה לו. כי שניהם יעקב ויוסף כחדא חשיבי. אך עיקר בחינת המלחמה הוא בבחינת יוסף כנ"ל. ועיקר קבלת עול מלכות שמים שעל ידי זה יש לו כח להלחם הוא בחינת יעקב. ועל כן שניהם נכללו יחד בשעת קריאת שמע. ויוסף בכה אז שעל ידי זה גירש השפחה בישא רע הכולל הנ"ל בכח הקריאת שמע של יעקב שקרא אז. שזהו בחינת בכיה בשעת קריאת שמע הנ"ל. שעל ידי זה מבטלין לגמרי תאוה הנ"ל. וכל זה היה בשביל כלל ישראל כדי שיוכלו לעמוד בנסיון בתאוה זאת. ולזכות לשבעים פנים של תורה. שהוא בחינת קבלת התורה אחר יציאת מצרים. וכמבואר מזה בהלכות פסח:

אות טז[עריכה]

וזה שמבואר שם בהתורה הנ"ל. שי"ב תיבות שבשמע וברוך שם הם כנגד י"ב שבטי י"ה. כי עיקר קריאת שמע נתגלה על ידי שנים עשר שבטי י"ה עם יעקב אביהם שכלול מכולם. כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה פרק צ"ח) על פסוק (בראשית מ"ט) ויקרא יעקב לבניו וכו' שבקש לגלות את הקץ וכו'. אמר שמא יש בכם וכו'. פתחו ואמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד. פתח יעקב ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. נמצא שעיקר קריאת שמע נתגלה על ידי יעקב ובניו שכלול מהם. שהם י"ב שבטי י"ה. היינו כנ"ל. כי י"ב תיבות שבק"ש הם כנגד י"ב שבטי י"ה. כי עיקר הקריאת שמע נתגלה על ידם כנ"ל. ועל ידי זה הכניעו זוהמת מצרים. עד שזכו ישראל לעמוד בנסיון בצירוף בהתאוה הזאת ולצאת משם בשלום. ולקבל את התורה בשבועות. בחינת שבעים פנים לתורה וכנ"ל: