ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות ציצית/הכל
הלכות ציצית
[עריכה]הלכה א
[עריכה]אות א
[עריכה]ציצית של צמר ופשתים פוטרין בכל מיני בגדים חוץ משל צמר לפשתים ופשתים לצמר בזמן הזה דליכא תכלת משום כלאים. ויש אומרים שאין. לעשות ציצית של פשתן כלל והכי נהוג . עיין מאמר המתחיל מאי חזא דאזיל להיכא דמיידלי' מיני' עיין מה שכתוב שם שצריך לשמור מאד את הבגדים מכתם ולכלוך ושיהיו נקיים. כמו שכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים. כי הבגדים הם בחינת מלכות בחינת מלך הכבוד וכו'. ואזי השכינה בבחינת מדוע אדום ללבושיך בחינת דם נדות. וזה בחינת פגם העבירות הבאים משס"ה גידין. ולתקן אוטתן צריך לתקן דוקא תיקון הכללי בחינת ברית בחינת כנשר יעיר קנו. שמעורר המוחין ונמשך משם לבנונית לכל השס"ה גידין וכו'. ונתלבנין העונות בבחינת אם יהיו חטאשיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו בחינת לשון של זהורית שמלבין העונות כו' עיין שם היטב. וזה בחינת ציצית. כי הכלל שצריך לשמור מאד את הבגדים שלא יתאחזו בהם החיצונים. כי דרכן להאחז בהבגדים. כמו שאמרו רז"ל הני מאני דרבנן דבלו מינייהו. כי הם מדריגה התחתונה והחיצונה של הקדושה ושם דרכן להאחז. ועל כן נכרים ונרשמים בהם כל הפגמים. של כל העוונות ח"ו. וכן להיפך כל המצות הם נרשמים גם כן בהבגדים. כי על ידי המצות נעה מהם חלוקא דרבנן שהם לבושים וכיסויים להנשמה שלא יתאחזו בה כי כשהלבושים נקיים הם שמירה גדולה כמבואר במקום אחר ועל כן צריך לשמור מאד את הבגדים כנ"ל. ועל כן צותה התורה על ציצית שהם תלוים בהבגדים. כי ציצית הם שמירה להבגדים שלא יתאחזו בהם החיצונים. ועל ידי זה נשמר כל התורה כולה הן מצות עשה הן מצוות לא תעשה, כי בה נרשם הכל כנ"ל. וזה שכתוב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כנ"ל. כי על ידי הציצית מרים המוחין ונמשך מהם לבנונוית לכל השס"ה גידין בבחינת בכל עת יהיו בגדיך לבנים בגידיך דיקיא. כמו שכתוב שם. כי ציצית הם בחינת תיקון הכללי בחינת כנשר יעיר קנו נשרא דא רוחא זה בחינת ציצית בחינת מארבע הרוחות בואי הרוח שהם בחינת ד' ציצית כמו שכתב רבינו וזה שכתב רבינו שצירצית הם שמירה לניאוף.. וה שאמרו רז"ל בכל עת יהיו בגדיך לבנים זה ציצית וכנפי הציצית הם בחינת כנפי נשרים בחינת ואשא אתכם על כנפי נרים. ועל ידם מעיר המוחין ונמשך מ הם לבנונית אל השס"ה גידין. וזה בחינת ל"ב חוטין של הציצית הם בחינת המשכת הלבנונית הנשמך מן הלב לכל השס"ה גידין. כי כל הגידין תלוין בלב ויונקים משם. ועל ידי שמרים את המוחין על ידי זה נמשך הלבנונית מן המוח אל הלב ושם נעכר הדם ונעשה חלב. כי הלב הוא בחינת בינה לבא שהיא אם לבינה והוא מקום החזה ומשם נמשך הלבנונית בחינת נעכר ונעשה חלב. ומשם הציצית בחינת ל"ב חוטין דייקא לבנים ואז נעשה בחינת בגדים לבנים כנ"ל בחינת טלית לבן. וזה בחינת אם יאדימו כתולע כצמר יהיו כצמר דייקא בחינת ציצית של צ מר, וזה בחינת תכלית הוא מרמז שהדם נעכר ונעשה חלב. כי תכלת הוא התחברות שחר ולבן. ושחור הוא בחינת דם נדות כמו שאמרו רז"ל האי שחור אדום. הוא כו' והתכלת מורה שכבר נתעכר הדם ונתהפך השחרות ללובן. וזה בחינת ציצית של צמר ופשתים. כי הבגדים הם בחינת מלכות. ועיקר בניינה ותיקונה על ידי חסד ודין. וה בחינת ציצית של צמר ופשתים. כי צמר הוא בחינת חסד בחינת לשון של זהורית שמלבין ענונות. ופשתים הוא בחינת גבורות כמו שכתוב וגבריאל לבוש בדים ועל כן סתם בגדים האמורים בתורה הם צמר ופשתים, כי עיקר בנין ותיקון הבגדים שהם בחינת מלכות הם מצמר ופשתים דוקא שהם חסדים וגבורות כנ"ל. וזה בחינת איסור שעטנז צמר ופשתים יחדיו. כי עיקר התיקון הוא כשיש הכרעה ושלום. דהיינו כשיש כוח להמתיק הגבורות ולהפכן לחסדים בבחינת דם נעכר וכו'. ואזי נעשה מהם בחינת דעת [וזה שאמר רבינו שהשלום תלוי בדעת. כי הדעת הוא בחינת התחברות שני הפכים שהם חסד וגבורה] שעל ידו עיקר בנין ותיקון הבגדים שהם בחינת מלכות כנ"ל, וזה נעשה על ידי ציצית שעל ידם נתרומם המוחין ונמשל לבנונית לתוך הגידין להמתיק הגבורות. והעיקר על ידי תכלת, כי עיקר הכוח להמתיקם על ידי תכלת. כי צריך להמתיקן בשרשן והוא בחינת תכלת שהם כורסייא דדינא, ועל ידה המתקתן שהיא גם כן בחינת תכלת שהוא התחברות שחור ולבן היינו הכרעה ושלום בין חד לדין. ועל כן כשיש תכלת של ציצית אזי יש הכרעה ושלם בין חסד ודין בין צמר ופשתין. ואזי נשלמין הבגדים על ידן. אבל כשאין תכלת של ציצית אסור לבוש צמר ופשתים יחדיו כי החיצוטנים נאחזים בהבגדים. ועיקר כחם ויניקתם כשאין שלום ויש מחלוקת כמו שאמר רבינו שעיקר יניקתם ממחלוקת שהוא בחינת עכירת הדעת היפך השלום. וזהו איסור שעטנז. אבל כשיש ציצית מותר שעטנז כנ"ל. וזה דוקא כשיש תכלת שהוא בחינת ההכרעה אז מותר שעטנז בציצית כנ"ל. אבל בזמן הזה דליכא תכלת כי אין בנו כוח בזמן הגלות להפך הגבורות לחסדים להלבין האדמימיות, ועיקר הציצית שלנו הם רק ציצית לבנים שהם בחינת שמירה שלא יתאחזו בנו יותר. על כן בזמן הזה שאין תכלת. אסור כלאים בציצית. כי אין בנו כוח להכריע ולעשות שלום מחמת שאין תכלת מחמת שאנחנו בגלות כנ"ל. ועל כן עיקר הציצית שלנו הם רק של צמר כמו שמסיק הרמ"א כי די לנו להפקיע עצמנו להמשיך לבנונית לעצמינו שלא יתאחזו יותר. אבל אין בנו כוח עדיין להפוך את הגבורות לחסרים. כי ציצית של פשתן אינו נוהג רק בזמן שהיה תכלת שאז יש הכרעה ושלום כנ"ל. וזה בחינת ה' קשרים כפולים שיש בהציצית הם בחינת ה' חסדים וה' גבורות שמהם נבנים הבגדים שהם בחינת מלכות. והנה היוצא מכל הנ"ל שציצית הם בחינת תיקון הכללי בחינת שמירת הברית, וזה שאמר רבינו במקום אחר גם כן שציצית הם שמירה לניאוף, ועל כן יש בהם ל"ט כריכות זה בחינת שמירת הברית שהוא בחינת וא"ו בחינת תוספת קדושה, כמו שאמר רבינו במאמר אני ה' הוא שמי וזה שכתוב בציצית והייתם קדושים לאלקיכם. והוא"ו הוא בחינת טל אורות כמו שכתוב שם. והם בחינת הל"ט כריכות. והי"ג חוליות הם. בחינת הוא"ו. ושיעור האורך הוא י"ב אצבעות רמז שעל ידי זה שזכה לתיקון הכללי נכלל נשמתו בי"ב שבטי י"ה שזה הוא על ידי תיקון הכללי. כמו שכתב רבינו ועל ידי ציצית שהם תיקון הבגדים בחינת תיקון הכללי. אז הדיבור מותר ואז יכולין לדבר דיבור המתקבל. ועל כן עיקר התפלה בעטיפת ציצית, ועל כן למד הקב"ה את משה סדר התפלה בעטיפת ציצית, כמו שאמרו רז"ל מלמד שנתעטף הקב" בטלית ולמדו למשה י"ג מדות כי י"ג מדות הם בחינת תיקוני דיקנא בחינת צמר בחינת מן המצר קראתי בחינת טלית של צמר וזה פירוש תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. היינו על ידי עטיפת ציצית שהוא לבוש השכינה שהיה עניה בגלותא כמו שכתוב בזוהר הקדוש, על ידי זה לפני ה' ישפוך שיחו בתפלה, כי על ידי זה יכולין לדבר כנ"ל. ועל כן צריך לדקדק ביותר שיהיו הבגדים נקיים בשעת התפלה. כי כשהבגדים נקיים הוא בחינת תיקון הכללי. ואז יוכל לדבר דיבור המתקבל. וזה שכתוב בספרים שמי שלבוש שעטנז אין תפלתו עולה. כי שעטנז הוא בחינת פגם הבגדים ואזי אין יכול לדבר דיבור המתקבל כנ"ל.
http://breslev.eip.co.il/?key=2914
הלכה ב
[עריכה]אות א
[עריכה]ענין ציצית על פי מה שאמר רבינו נ"י על פי ואיה השה לעולה, עיין שם היטב. והכלל שגם מקומות המטונפים ובתי עבודה זרה גם הם מקבלים חיות מהבורא יתברך שמו, ואף על פי שכבודו יתברך שמו רחוק משם, בבחינת וכבודי לאחר לא אתן, על כל זה הם מקבלים חיות מבחינת מאמר סתום שהוא בראשית שהוא בחינת כבוד עליון שהוא סתום ונעלם התכלית ההסתרה, ומשם הם מקבלים חיות. וכשאדם נופל לשם ח"ו, אזי כשמתחיל לבקש ולחפש איה מקום כבודו זהו תשובתו ותיקונו כי חוזר ועולה אל הכבוד העליון הנ"ל שהוא איה מקום כבודו, שמשם המקומות הנ"ל מקבלין חיות מגודל ההסתרה. ועכשיו הוא חוזר ומדבק עצמו לקדושה זו ומקבל חיות משם ועולה על ידי זה. עיין שם היטב. וזה נחשב לקרבן עולה שמכפר על הרהור הלב שהוא בחינת לבי סחרחר על ידי קליפת נוגה וכו'. ועל ידי בחינת איה מקום כבודו הנ"ל שמבקש ומחפש שם במקומות אלו, על ידי זה נתתקן ונתכפר כנ"ל. ונעשה מזה בחינת קרבן עולה, בבחינת ואיה השה לעולה, וזה בחינת בראשית ברא תיש היינו השה לעולה שנעשה מבחינת בראשית שהוא מאמר, סתום בחינת איה וכו' כנ"ל. עיין שם כל זה היטב.
אות ב
[עריכה]וזה בחינת ציצית שהם תיקון הבגדים, שמירה מן הקליפות כמובא. היינו כי הבגדים הם בחינת הכבוד. כי ר' יוחנן קרה למאני' מכבדותא. וכמו שאמר רבינו נ"י במקום אחר . וכל בחינת הכבוד של כל היו"ד מאמרות כולם מקבלים מבחינת מאמר העליון שהוא בראשית מאמר סתום שמשם נמשך חיות אפילו למקומות החיצונים כנ"ל, ועל כן מתקנים הבגדים שהם בבחינת כבוד על ידי הציצית שהם בחינת הכבוד העליון בחינת בראשית מאמר סתום שזה בחינת ציצית של צמר כבשים שהם יוצאים מבחינת ואיה השה לעולה כי צמר כבש ושה הם יוצאים מבחינת גבוה מאד כמובא בכתבים בבחינת ״ושעה ראשיה כעמר נקי״, ובחינה זו היא בחינת איה כנודע ושמם בחינת הציצית הנעשין מצמר שהם בחינת שערות בחינת ושער ראשי' כו' כנ"ל. היינו שהם בבחינת מאמר העליון הנ"ל, ומחמת שהוא בחינת מאמר סתום על כן הארתם רק בבחינת שערות שהם סתומים, והארתם בצמצום גדול מאד בחינת מאמר סתום. ואלו הציצית מתקנין הבגדי כבוד, כי כל בחינת הכבוד מקבלין משם כנ"ל והם שמירה מן הקליפותו ומתקנין הרהור הלב כמו שכתוב וראיתם אותו וגו' ולא תתורו אחרי לבבכם וכו'. כי עיקר תיקון הרהור הלב הוא על ידי בחינת איה, שמשם הם מקבלין חיות, ועל ידי זה בעצמו נתתקנין, וזהו בחינת ציצית הם בבחינת ואיה השה לעולה כנ"ל. וזה שכתוב וראיתם אותו וזכרתם אל כל מצות ה' וגו'. כי כל המצות כולם תלוין בזה. כי הציצית הם בבחינת מאמר העליון בראשית שהוא כולל כל המאמרות שהם כלליות כל התורה כולה, וזהו בחינת שהציצית הם סביב האדם בד' רוחותיו לתקן בחינת ונוגה לו סביב, כמו שמובא בדברי רבינו נ"י הנ"ל. גם הם בד' רוחות זה רמז על בחינת איה וכו' שכשנופל האדם ח"ו למקומות כאלו רחמנא לצלן, שאז הוא מחפש ומבקש איה וכו'. וזהו תיקונו כנ"ל, וזהו בחינת הד' רוחות שבהם הציצית שהוא בחינת שמחפש ומבקש בכל צד מד' רוחות העולם איה מקום כבודו יתברך. כי הציצית הם בבחינת איה שעל ידי זה בעצמו נתקנן כנ"ל וזהו רמז הציצית בד' רוחות שבכל צד שפונה מוצא שם השם יתברך על ידי הציצית שהם בחינת איה, כי בחינת איה הוא תיקונו. ובזה בעצמו נמצא אליו השם יתברך כנ"ל.
אות ג
[עריכה]ועל כן מותר ליכנס בציצית לבית הכסא, ואיתא שזה בחינת ״ומלכותו בכל משלה״ היינו כנ"ל. כי הציצית הם בבחינת הכבוד עליון בחינת איה כנ"ל, שמשם נמשך חיות אפילו למקומות המטונפים ועל ידי זה בעצמו נכנעין כנ"ל. כי על ידי בחינת ציצית שהם זיכרון וסימן לזכור בהבורא יתברך שמו. ושגם במקומות הנ"ל מושלת מלכותו יתברך. כי אין להם חיות אלא ממנו יתברך. ועל כן מחפשין ומבקשין בכל צד איה מקום כבודו כנ"ל. שזהו בעצמו בחינת ציצית בחינת בראשית מאמר סתום שמשם חיותם כנ"ל. נמצא שחוזרים ומדבקין עצמן בעצם הקדושה שמשם היו מקבלים חיות. וזהו הכנעתם כי חיותם הוא רק מהסתרת הקדושה. והעלמתה בתכלית ההסתרה אבל תיכף כשיודעין שיש שם קדושה ומחפשין ומבקשין איה וכו' כנ"ל. אזי תיכף חוזרין אל הקדושה והם נכנעין. וזהו שמובא בספרים על הדין שמותר ליכנס בציצית להית הכסא שהוא בחינת ומלכותו בכל משלה. כי על ידי הציצית שמשם נמשך חיות אפילו למקומות הנ"ל. ועל כן מותר ליכנס בהם לשם כנ"ל. על ידי זה בעצמו נכנעין כי מלכותו בכל משלה כנ"ל. על כן ציצית היא מצוה שאין בגופה קדושה מגליה נעלמת ונסתרת שם כנ"ל.
אות ד
[עריכה]וזהו בחינת ציצית של צמר ופשתן שהם עיקר הציצית כי עיקר הציצית הם של צמר שהוא בחינת איה השה לעולה כנ"ל. כי צמר כבשים הם עלינוה מאד. כנ"ל. ופשתן הוא להיפך. כי פשתן הוא בחינת מדריגה התחתונה מאד. כמו שכתוב בקין שהביא מן הגרוע, דהיינו פשתן. ומחמת זה בעצמו נעשה מפשתן גם כן ציצית. כי בפשתן שהוא מדריגה התחתונה שמשם יניקת החיצונים בחינת קין, שם דייקא מלובש חיות גבוה מבחינה העליונה. דהיינו בחינת מאמר סתום כנ"ל. נמצא שגם פשתן מקבל חיות מבחינת צמר שהוא בחינת מאמר סתום כנ"ל. וע לכו נעשה מהם גם כן ציצית שהם בחינת מאמר סתום כנ"ל. וזהו בחינת אסור שעטנז צמר ופשתן יחדיו. כי אף על פי שבאמת גם פשתן שמשם יניקת החיצונים גם הם מקבלין חיות מבחינת צמר כנ"ל על כל זה עיקר קבלתם הוא מן ההסתרה והעלמה, שהקדושה נעלמת ונסתרת שם בבחינת מאמר סתום כנ"ל. אבל אסור לגלות הקדושה שם שלא ליתן להם יניקה יותר מאד ח"ו. ועל כן אסור לחבר צמר עם פשתן. כי צריך שיהיה חיות של בחינת פשתן שמקבל מבחינת צמר בהסתרה והעלמה כנ"ל. אבל בציצית מותר כלאים. כי אדרבה על ידי ציצית נכנעין החיצונים ונתגלה הקדושה שגם בהחיצונים היה חיות גבוה מאד. ועל כן מותר שם לערב צמר ופשתן יחדיו. כי באמת שניהם אחד שחיותם מבחינת מאמר סתום, שהוא בחינת ציצית כנ"ל. רק שלא במקום מצות ציצית כנ"ל שאז אין הכנעתם ויש להם שליטה. עדיין. על כן צריך שלא לחבר צמר עם פשתן כנ"ל. כדי שלא ליתן להם חיות יותר מדאי. כי צריך שיהיה חיותם בבחינת מאמר סתום. דהיינו שבחינת מצמר שהוא בחינת איה, יהיה סתום ונעלם ונסתר מבחינת פשתן שמשם יניקת החיצונים אבל במקום מצות ציצית, שאז נכנעין החיצונים כנ"ל. אזי חוזר פשתן עם הצמר ונתחבקין יחדיו. כי שניהם בחינה אחת כנ"ל.
אות ה
[עריכה]וזהו בחינת שמתעטפין ביום הכפור בטלית מבעוד יום. כי כפרת יום הכפורים הוא בחינת ציצית. שהם בחינת איה מקום כבודו שאומרים ביום הכפורים בכל הקדושות. כי יום הכפורים שהוא בחינת כתר, בחינת איה, בחינת בראשית מאמר סתום שכולל כל היו"ד מאמרות. כי יום הכפורים כלליות יו"ד ימי תשובה שהם בחינת יו"ד מאמרות. וזהו בעצמו בחינת התשובה והכפרה של יום הכפורים על ידי בחינת איה שעל ידי בחינה זו יוצאין ועולין מכל הקליפות ונתכפרין כל העונות בבחינת איה השה לעולה כנ"ל שנתגלה ביום הכפורים שאז נראה אפרו של יצחק לפני השם יתברך. כמובא. דהיינו בחינת ואיה השה לעולה כנ"ל. ועל כן אז מתעטפין בציצית כל היום כולו. כי כל זה הוא בחינת ציצית שהם בחינת איה השה לעולה כנ"ל. וזהו בחינת טלית של רצון שנתעטף השם יתברך וסידר י"ג מדות של רחמים לפני משה . כי הציצית הם בחינת איה ששם רחמים ורצון וכפרה כמובא וכנ"ל.
אות ו
[עריכה]וזהו בחינת שקבעו פרשת ציצית בקריאת שמע. וגם לוקחין הציצית בשעת קריאת שמע כי זה עיקר הקריאת שמע. להודיע ולגלות כבוד מלכותו יתברך.. וזה בחינת שמע ישראל וכו' ובאחד ממליכין אותו למעלה ולמטה ובד' רוחות שזה בחינת מלא כל הארץ כבודו. ואנו מאריכין בד' דאחד שלא תדמה לריש ח"ו. כי כבודי לאחר לא אתן וזה מאחר שמגלין שהשם אחד הוא ולא אחר. מעתה יפלא מאין מקבלין חיות בתי העבודה זרה וכדומר על כן אנו אומרים תיכף ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. לומר שמלכותו בכל משלהי ומבורך שם כבודו לעולם ועד אפילו בתחתית מדור הקליפות. רק שהם מקבלין מבחינת מאמר סתום כנ"ל ועל כן אומרים בחשאי. כי בוודאי זהו סוד גדול מאד. ואסור להרהר בזה הרבה מכל שכן לדבר. כי זהו דבר נעלם ונסתר מאד כמובא שם בדברי רבינו נ"י, וזהו בחינת ״ציקי קדירה תאמר יש לה גנאי לא תאמר וכו'״ . היינו שמרגישין קדושה גבוהה במקומות החיצונים בחינת ציקי קדירה שהוא מאכל מבושם. אך שהוא אצל אנשים נמוכים וזהו תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער. כי אי אפשר לדבר. בזה. כי בודאי הוא גנאי לומר לשיש שם קדושה ואם לא תאמר יש לה צער. כי בודאי באמת גם הן מקבלין חיות מהקדושה כנ"ל. ועל כן הביאו לה בחשאי שבסוד מגלין שגם הם מקבלין חיות ממנו יתברך רק הוא בבחינת סוד בבחינת מאמר סתום כנ"ל. וזהו שמובא שאומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי כדי שלא יתגברו בנו הם. כי באמת זה בעצמו הכנעתם מה שאנו יודעין שהם מקבלין חיות ממנו יתברך כנ"ל. ועל כן אנו צריכין לשמור מהם שלא יתגרו בנו מאחר שזה הכנעתם, ועל כן ביום הכפור אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם. כי אז נתגלה בחינת איה. ואז הוא באמת הכנעתם. כי כוי שתא אית ליה רשו בר מיום הכפורים. ואז נתכפרין כל העונות ונתבטלין כל הקליפות ועל כן אזי מפרסמין בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. דהיינו שקדושתו יתברך מבורך לעולם. אפילו במדור הקליפות כי גם הם היו מקבלים חיות. ממנו יתברך. כי עכשיו אין זה גנאי כלל מאחר שנכנעו עתה. כי בכל השנה הוא גנאי קצת כביכול לדבר מזה כנ"ל. אבל עכשיו שנכנעו מפרסמין בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. דהיינו שגם שם מבורך שם כבודו יתברך כנ"ל. ועל כן שייך ציצית לקריאת שמע. כי כל זה הוא בחינת ציצית כנל:ליקוטי הלכות אבן העזר
http://breslev.eip.co.il/?key=2915
הלכה ג
[עריכה]אות א
[עריכה]ענין ציצית על פי המאמר תקעו בחודש שופר וכו' המתחיל בתחלת ספר ליקוטי מוהר"ן תנינא. עיין שם כל המאמר מתחילתו לסופו וקצת הקדמות. היוצאים משם בקיצור הם. כי איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים וכו'. וצריך שיהיה לו כוח לעמוד בממשלה זו שלא יתקנאו המלאכים וירצו לדוחפו ח"ו. והעצה על זה לאחוז בכסא כבודו יתברך. שהוא בחינת שרשי נשמות ישראל בבחינת מאחז פני כסא וכו'. ועיקר הם המפורסמים שהם עיקר שרשי נשמות ישראל וכו' ויש מפורסמים של שקר שעיקר גדולתם הוא רק על ידי עזות וכו'. ולזה צריכין לבחינת בנין ירושלים דהיינו לתקן שלימות היראה שבלב. וזה על ידי שמתקנין ג' התאוות. שהם תאות ממון, ואכילה ומשגל שהם בחינת ג' משמרות הוי הלילה וכו'. שכל אלו הג' תאוות מקלקלים היראה שבלב. והתיקון שלהם הוא על ידי הדעת שנמשך בשלש רגלים. שעל ידי זה הדעת זוכין לתקן ולצאת מפגם ג' תאוות אלו. וזה בחינת קרואי מועד אנשי שם. כי ג' התאוות הנ"ל הם בחינת אנשי שם. וכו'. ועל ידי זה שמתקנין ג' תאוות אלו על ידי השלש רגלים שעל ידי זה נשלם היראה. שבלב. על ידי זה נברא מלאך שמשפיע נבואה. בחינת המלאך הגואל וכו'. ועל ידי זה נגאלת ונפדית התפלה מן הגלות וזוכין לתפלה בשלימות שהיא בחינת דבר ה'. ואזי זוכין לרפואה בלי שום דאקטורים, רק על ידי דבר ה' יכולין להתרפאות בכל דבר שבעולם אפילו על ידי לחם ומים וכו'. וזה בחינת התנוצצות משיח וכו'. אך שיש ג' עבודות רעות, המפסידין עבודת התפלה והם עבודה זרה דהיינו פגם אמונה, וגילוי עריות. ושפיכות דמים דהיינו כשמבזין בני אדם ועוברין על אל תהי בז לכל אדם . וכשיוצאין מג' עבודות אלו זוכין לתפלה. ואז כל המלאכים וכל הכוכבים תחתיו וכו' וכו' ועל ידי זה יכול לאחוז עצמו בשורש נשמות ישראל שהם יוצאים מכסא הכבוד וכו' כנ"ל. ואזי כשאוחזים בבחינת כסא הכבוד אזי יכולין לעשות ראש השנה. כי מי שמדבר מחבירו זה בחינת ראש השנה שהוא יומא דדינא. כי הוא דן את חבירו. וצריך ליזהר מזה מאד. כי המשפט לאלהים הוא. כי רק הוא לבדו יתברך יכול לדון אותנו. כי הוא יתברך דן את הכל לכף זכות. כי אמרו רז"ל אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו ומי הוא שיכול להגיע למקום חבירו. כי אם הוא יתברך לבדו שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. וכל אחד ואחד יש לו מקום אצלו יתברך, ועל כן הוא לבדו יכול לדון את העולם לכף זכות. כי הוא יתברך מלא רחמים. ואנו רואין רחמנותו יתברך במה שקבע את ראש השנה יום הדין בראש חדש, שאז השם יתברך בעצמו מתחרט כביכול ואמר הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. ועל ידי זה יש לנו אז פתחון פה לבא לפניו בחטאינו ולהתחרט מהם וכו', וזה לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים, כי השם יתברך מלא רחמים. כי הוא מקומו של עולם ויודע מקום של כל אחד ואחד. כי אף על פי שמצינו במקומות שהיה בהם השראת השכינה כגון בבית המקדש אין הכוונה שנתצמצם שם אלקותו יתברך ח"ו. כמו שאמר. שלמה הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו'. רק מחמת שהיו שם דברים שהיו שם דברים נאים. כי בבית המקדש היה ציורא דעובדא דבראשית וציורא דגן עדן על כן המשיך לשם קדושתו יתברך אבל הוא יתברך אין העולם מקומו. רק הוא מקומו של עולם. ועל כן הוא יתברך יכול לעשות ראש השנה שהוא יום הדין, כי הוא מקיים אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו כנ"ל. וזה בחינת לביתך נאוה קדש היינו שהשם יתברך המשיך רק קדושתו לבית המקדש מחמת שהיו שם דברים נאים אבל הוא יתברך בעצמו אין העולם מקומו רק הוא מקומו של עולם. ועל כן ה' לאורך ימים. היינו שהוא יתברך יכול לעשות ראש השנה שהוא יומא אריכתא כנ"ל. ומי שאוחז בבחינת כסא הכבוד בבחינת שרשי הנשמות הוא גם כן בחינת מקומו של עולם. בבחינת וכסא כבוד ינחילם, כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. היינו על ידי בחינת כסא הכבוד על ידי זה הוא מקומו של. עולם בחינת וישת עליהם תבל ועל כן הוא יכול לעשות ראש השנה כנ"ל. ועיין שם היטב כל זה. וזה בחינת ציצית, כי ציצית הם בבחינת כסא הכבוד שרשי הנשמות כמו שאמרו רז"ל תכלת דומה לים, וים דומה לכסא הכבוד וכו'. כי הנשמות ישראל, כסא הכבוד, הם בבחינת לבושין דמלכא כביכול. כי כסא הכבוד ובחינת לבושין הם בחינה אחת כמובא. כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא וזה בחינת כסא הכבוד שמכסין על כבודו יתברך שזה בחינת כלליות העולמות שכלולין בנשמות ישראל שהם בחינת לבושין דמלכא בחינת כסא הכבוד כנ"ל. ועל כן ציצית היא כלליות התורה. כמו שכתוב למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, כי כל התרי"ג מצות כלולין בה כמו שאמרו רז"ל . כי זה עיקר כלל כל התורה כולה כדי שעל ידי המצוות נוכל לבא לפני כסא כבודו יתברך דהיינו להתאחז בכסא כבודו כדי שיהיה לנו ממשלה על המלאכים כנ"ל, וזה כלול במצות ציצית שהוא חלוקא דרבנן בחינת לבושין דמלכא שהם. בחינת כסא הכבוד כנ"ל. ועל כן התחלת העבודה בכל יום היא מתחלת ממצות ציצית שמקיימים מיד בקומו בבקר, וכן תחלת חינוך הקטן מתחיל מציצית, כי תיכף מחנכין הקטן במצות ציצית קודם לשאר מצוות מעשיות. כי האדם כשמתחיל בעבודת ה' שעיקר הכוונה לבא להתכלית, דהיינו שיהיה לו ממשלה על המלאכים שבשבילן זה נברא האדם כנ"ל. ועל כן מתחילין מציצית שעל ידי זה אוחזין בכסא כבודו יתברך. וזה בחינת אחיזת הציצית בחינת מאחז פני כסא כנ"ל. ועל ידי זה יש לנו כוח לעסוק בעבודת ה' עד שנזכה שיהיה לנו ממשלה על המלאכים. כי אין להם כוח לדוחפו מאחר שכבר נאחז בכסא כבודו יתברך על ידי ציצית כנ"ל.
אות ב
[עריכה]ולאחוז בכסא כבודו יתברך צריכין לשמור היראה שבלב שהוא בחינת בנין ירושלים. וזה נעשה על ידי תיקון ג' תאוות הנ"ל שהם בחינת ג' משמרות של הלילה שנתתקנין על ידי הדעת שנמשך בג' רגלים, וזה בחינת ציצית שהוא בחינת תיקון היראה שבלב. בבחינת ולא תתורו אחרי לבבכם, וזה בחינת הל"ב חוטין שבציצית, כי הם מתקנין את היראה שבלב. כי על ידי הציצית נשמר הלב מפגם התאוות הנ"ל. בבחינת ולא תתורו אחרי לבבכם וגו'. ועל ידי זה נשמר היראה שבלב כנ"ל, כי על ידי חוטי הציצית נמשך הדעת שבג' רגלים לתקן ג' תאוות הנ"ל התלויים בלב שזהו בחינת ציצית כנ"ל. ועל כן אין ציצית נוהגין בלילה אלא ביום. כי הלילה זה בחינת חשך בחינת פגם ג' התאוות הנ"ל שהם בחינת ג' משמרות של הלילה כנ"ל, ובכל יום ויום צריכין להמשיך הדעת משלש רגלים הנ"ל לתקן ג' משמרות של הלילה בחינת ג' תאוות הנ"ל. וזה בחינת אור יום שהוא בחינת אור הדעת שנמשך בכל יום מג' רגלים כנ"ל. כי הרגלים נקראים יום טוב. ועיקר אור יום הוא בחינת טוב בבחינת וירא אלהים את האור כי. טוב, כי האור הוא בחינת חסד בחינת דעת שנמשך מבחינת ג' רגלים, מבחינת יום טוב שמתקן ג' תאוות הנ"ל. שעל ידי זה מאיר היום ונדחה החשך של לילה שהוא בחינת פגם ג' תאוות הנ"ל. וזה זוכין בכל יום על ידי שעוסקים בתורה בלילה דהיינו על ידי שקמים בחצות לילה ועוסקים בתורה. כי כל אחד צריך לקום בחצות לילה כדי לשבר את הלילה. לשבר ג' משמרות הנ"ל. כי חצות הוא בחינת נקודה האמצעית של הלילה תוקף חשכת לילה. וכשמשברין את הלילה וקמים בחצות על ידי זה משברין ומבטלין כל בחינת הג' משמרות הנ"ל שהם בחינת ג' התאוות כנ"ל. ועל כן עוסקים אז בתורה כדי להמשיך הדעת לתקן ג' תאוות הנ"ל. ועל כן אז בחצות מתאבלין על חורבן בית המקדש, כי עיקר הדעת נמשך מבית המקדש. כמו שאמרו רז"ל כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו. וכמובא בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים. ועל כן בשלש רגלים צריכין לעלות לבית המקדש. כדי להמשיך משם הדעת לתקן ג' תאוות הנ"ל, ועל כן בחצות הלילה שהוא כלליות הלילה ואז עוסקים לתקן ג' תאוות הנ"ל שהם בחינת ג' משמרות של הלילה. על כן עוסקים אז בבנין בית המקדש. כי מתאבלין אז על חורבן בית המקדש. ועל ידי זה זוכין לראות בבנינו, כמו שאמרו רז"ל . נמצא שעל ידי שמתאבלין על חורבן בית המקדש על ידי זה עוסקים בבנינו. ועל ידי זה ממשיכין אז הדעת לתקן ג' משמרות בחינת ג' מדות הנ"ל. ועל ידי זה זוכין בבקר לאור יום שנמשך מאור הדעת שנמשך בכל יום מג' רגלים כנ"ל, בבחינת כל העוסק בתורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום, וחסד הוא הדעת. כמובא במקום אחר כמה פעמים. כי זוכין בבקר לאור יום הוא אור הדעת הנמשך מבחינת יום טוב משלש רגלים על ידי שקמים בחצות ומשברין שלש משמרות הנ"ל, שהם בחינת ג' מדות כנ"ל. ועל כן תיכף בבקר ממשיכין זה האור של הדעת על ידי חוטי הציצית שהם בחינת חוט של חסד הנ"ל שנמשך בבקר על ידי עסק התורה בלילה על ידי ששוברין את הלילה שהוא בחינת ג' מדות הנ"ל ועוסקין בתורה בלילה להמשיך הדעת מבית המקדש על ידי זה זוכין בבקר לחוט של חסד בחינת חוטי הציצית, שעל ידם מקבלין אור הדעת משלש רגלים כנ"ל. כי ציצית הם בבחינת רגלים בבחינת צדק לפניו יהלך, שזהו בחינת ג' רגלים, שאז הולכין לעלות לרגל. כמו שכתוב שלש פעמים בשנה יראה וגו'. שזה בחינת צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו כמובא במקום אחר. וזה בחינת ציצית בחינת צדק לבשתי וילבשני. וזה בחינת שמונה חוטים שיש בכל אחד מהציצית. וכל חוט צריך להיות שזור. ואין שזירה פחות משתים כמו שלמדו רז"ל מפסוק הכנף פתיל וכו', נמצא שבכל אחד מהציצית יש י"ו חוטים. דהיינו שמונה חוטים שזוכים. כנגד הימים שיש בשלש רגלים שהם י"ו ימים. כי פסח שבעה ימים ושבועות יום אחד וח' ימי החג בבחינת תן חלק לשבעה וגם לשמונה שדרשו רז"ל על רגלים ועל כן עיקר הציצית הם שמונה חוטים כנגד שמונת ימי חג הסוכות שהוא המספר המרובה ביותר של ימי הרגלים, ונכלל בתוכו גם כן שבעת ימי הפסח ויום השבועות. גם שמונת ימי הסוכות הם האחרון שברגלים. כנגד יעקב שכלול מכל האבות. כי אז בסוכות נשלם הארת של כל הג' רגלים. והוא כלול מכולם ועל כן יש שמונה חוטים בהציצית וכנ"ל.
אות ג
[עריכה]וזה בחינת יציאת מצרים שנזכר בפרשת ציצית, זה בחינת השלש רגלים שהם כולם זכר ליציאת מצרים כי עיקר יציאת מצרים הוא על ידי בחינת חצות. בבחינת כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. דהיינו על ידי שמשברין הג' משמרות ג' מדות רעות הנ"ל שהם בחינת חשכת לילה שהם עיקר גלות מצרים שהוא גלות של הסטרא אחרא, שמתגבר על האדם בג' מדות הנ"ל שהם כלל כל התאוות. ועל ידי בחינת חצות שמשברין את הלילה על ידי זה יוצאין מגלות מצרים מגלות ג' מדות הנ"ל בבחינת כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים כנ"ל, וזוכין לבחינת שלש רגלים שהם זכר ליציאת מצרים. ועל ידי זה זוכין לאור הציצית שהם לבושין דמכסיין על האדם להצילו ולשומרו מג' מדות הנ"ל, שהם בחינת פגם הלבושין בבחינת ואת ערום ועריה הנאמר בגלות מצרים, דהיינו כשמונחין ח"ו בפגם ג' מדות הנ"ל שזה בחינת גלות מצרים כנ"ל, אז הנשמה ערומה ח"ו, בחינת ואת ערום ועריה. בבחינת כי היא כסותו לבדה היא שמלתו לעורו דא ציצית ותפילין במה ישכב בגלותא. כמו שכתוב בזוהר הקדוש תיקונים דף צא היינו כששוכבין בגלות ח"ו דהינו פגם הג' מדות הנ"ל אז נאמר במה ישכב בגלותא כי אז הוא בבחינת ערום ועריה כנ"ל. כי ג' מדות אלו הם בבחינת פגם הכבוד שהוא בחינת לבושין כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא כי הג' מדות אלו הם נקראים אנשי שם כמו שכתוב במאמר הנ"ל והשם הוא הכבוד בבחינת וברוך שם כבוד ובחינת הבו לה' כבוד שמו. ואלו התאוות הנ"ל הם פוגמין ח"ו השם והכבוד, כי נקראים אנשי שם כנ"ל כי הממון נקרא כבוד, כמו שכתוב ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. בבחינת רבי מכבד עשירים, נמצא ששורש ממון בכבוד. וכמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר ועל כן על ידי תאוות ממון פוגמין בכבוד, וכן תאוות ניאוף בכבוד, כי אין בשת אלא במקום עריין, ועיקר הכבוד על ידי שמירת הברית כמובא במקום אחר וכן תאוות אכילה פוגם בכבוד בבחינת שלחן מלכים מלך הכבוד. כמובא גם כן במקום אחר כל זה ועל כן הם פוגמין בהלבושין שהם בחינת כבוד כנ"ל, ועל כן נאמר בגלות מצרים שהוא בחינת כבוד כנ"ל, ועל כן נאמר בגלות מצרים שהוא בחינת הג' תאוות כנ"ל היפך הג' רגלים שהם בחינת יציאת מצרים כנ"ל, על כן נאמר אז ואת ערום ועריה, בחינת במה ישכב בגלותא כנ"ל ועל כן בבקר שאז מאיר יום בחינת אור הדעת של ג' רגלים, בחינת יציאת מצרים שמאיר בכל יום, על כן אז זוכין ללבושין דקדושה שהם לבושי הציצית שהם מכסין על פגם התאוות הנ"ל, כי הם בחינת האור הנמשך משלש רגלים כנ"ל.
אות ד
[עריכה]ועל ידי השלש רגלים שמתקנין היראה שבלב על ידי זה נברא המלאך המשפיע נבואה, בחינת המלאך הגואל אותי מכל רע וכו' ועל ידי זה זוכין לתפילה שהוא דבר ה' וכו' עיין שם. שלש רגלים שמאירין לתפלה זה בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין כי ג' רגלים הם כנגד שלשה אבות שהם בחינת תלת גוונין דעינא והתפילה היא בחינת מלכות דוד שהוא ברגל רביעי שהיא בחינת בת עין כמובא. זהו בעצמו בחינת המלאך הגואל שנמשך מהג' רגלים כנ"ל, כי המלאך הוא בחינת השכינה כמו שאמר רבינו ז"ל שם בסוף המאמר הנ"ל שהיא בחינת מלכות. ועל כן על ידי בחינת זה המלאך עיקר תיקון התפלה שהיא גם כן בחינת מלכות כנ"ל, וזהו בחינת הד' ציצית בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין בחינת וראיתם אותו הנאמר בציצית, כי עיקר הארת הג' רגלים הוא להאיר בבת עין בבחינת מלכות שהיא בחינת ד' שעיקר עלייתה היא בג' רגלים, כמו שאמר רבינו במקום אחר וזה בחינת הד' ציצית כי על ידי השלש רגלים שהם תלת גוונין דעינא המאירין בבת עין על ידי זה יוצאין ד' ציצית שהם בחינת מלכות בחינת ד' כמובא וכנ"ל.
אות ה
[עריכה]ועל כן עיקר תקון התפלה הוא בציצית כי הציצית נמשכין מהג' רגלים שמאירין בבת עין בבחינת תפלה כנ"ל, ועל כן על ידי זה דייקא יכולין לאחוז בכסא הכבוד כמבואר במאמר הנ"ל, כי תלת גוונין דעינא ובת עין שהם בחינת ג' רגלים שמתקנין את התפלה שזהו בחינת ד' ציצית כנ"ל הם בחינת שלש אבות ודוד. שהם בחינת ד' רגלי הכסא כמו שאמרו רז"ל, על כן על ידי זה אוחזין בכסא כבודו כנ"ל.
אות ו
[עריכה]גם ציצית מתקנין ג' עבודות שמפסידין עבודת התפלה שהם עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים כמו שדרשו רז"ל לדרתם לדור תם, תם מן העבודה זרה תם משפיכות דמים, וזה בחינת ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות היינו עבודה זרה. ואחרי עיניכם זה זנות היינו גילוי עריות, נמצא שציצית מציל מעבודה זרה וגילוי עריות, וכן מצילין גם כן הציצית שהם תיקון הלבושין משפיכות דמים התלוים בפגם הבגדים, שהם בחינת טלית אדום הנאמר בעשו שהיה שופך דמים שנאמר בו ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ופירש רש"י כטלית וכנזכר זה לענין אחר בדברי רבינו ז"ל ועל כן הפוגם בציצית נאמר עליו גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. כמובא בדברי רז"ל כי פגם הציצית פגם הבגדים הוא בבחינת שפיכות דמים בבחינת מדוע אדום ללבושיך. וכמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר אבל ציצית הוא תיקון הבגדים בחינת טלית לבן היפך טלית אדום של עשו הנ"ל. ועל כן ציצית מציל משפיכות דמים. כי אז אינו עובר על אל תהי בז לכל אדם שזהו בחינת שפיכות דמים כנ"ל. בבחינת איזהו מכובד המכבד את הבריות. ועל כן ציצית שהם עיקר תיקון הלבושין שהם בחינת כבוד כנ"ל. ואזי הוא מכובד ואזי הוא בוודאי מכבד את הבריות וניצול מלעבור על אל תהי בז לכל אדם. נמצא שציצית מצילין מג' עבירות הנ"ל, כי ציצית הם תיקון התפלה, ועל כן ציצית מסוגל לרפואה כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר כמרומז בפרשה הנה בנך יוסף בא אליך שזה בחינת הציצית כמבואר בפרי עץ חיים ועל ידי זה ויתחזק ישראל. כי על ידי הציצית זוכין לתפלה שהיא בחינת דבר ה' כנ"ל. ועל ידי דבר ה' זוכין לרפואה מן השמים על ידי כל דבר שבעולם אפילו על ידי לחם ומים בבחינת וברך את לחמך וגו' והסירותי מחלה וכו'. בחינת בכל מתרפאין חוץ וכו'. כמבואר כל זה במאמר הנ"ל עיין שם.
אות ז
[עריכה]נמצא שעל ידי ציצית נמשך האור מג' רגלים לתקן ג' מדות הנ"ל שזה בחינת יציאת מצרים ועל ידי זה זוכין לתפלה לדבר ה' ועל ידי זה יכולין לאחוז בכסא כבודו שרשי נשמות ישראל שזה בחינת ציצית וכו' כנ"ל, ואזי כשזוכין לאחוז בכסא כבודו אזי יכולין לעשות ראש השנה שהוא יומא דדינא, דהיינו לדון את כל העולם ברחמים לכף זכות, כמו השם יתברך שדן את הכל ברחמים מחמת שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו וכו' כמבואר היטב במאמר הנ"ל עיין שם היטב. וכמובא כל זה למעלה. וזה עיקר בחינת הציצית שהם תיקון הלבושין כדי לזכות לאחוז בבחינת כסא הכבוד כנ"ל כדי לדון את כל העולם ברחמים לכף זכות וכו' כנ"ל. כי המלבושים הם הם דנים את האדם בבחינת ה' מלך גאות לבש וכו' הנאמר על יום ראש הנה כשהקב"ה יושב על כסאו לדון את העולם. כמו שכתוב שם נכון כסאך מאז וכמובא שזה המקרא נאמר על ראש השנה יומא דדינא. שאז לובש השם יתברך לבושי גאוותו לדון את כל העולם, כי הלבושין הם בבחינת דינים והם דנים את כל באי עולם. כמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר בבחינת צדק לבשתי וצדק הוא דינא דמלכותא וכו'. עיין שם. וכפי תוקף הדין ח"ו של בחינת הלבושין היו יכולים ליקוד עלמא ח"ו, כי לא יצדק לפניך כל חי. ועל כן אנו צריכין לתקן המלבושין על ידי הציצית שהם בבחינת כסא הכבוד כנ"ל שעל ידי זה נעשין בבחינת מקומו של עולם. כי מי שאוחז בבחינת כסא הכבוד הוא בבחינת מקומו של עולם כמבואר היטב שם במאמר הנ"ל, ואז יכולין לדון את הכל ברחמים לכף זכות בבחינת אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו וכו' כמו השם יתברך כשלובש לבושי גאוותו בראש השנה לדון את העולם בראש השנה הוא דן את ישראל ברחמים גדולים. כי ראש השנה הוא חסד גדול שקבע יום הדין בראש חדש בעת שהשם יתברך בעצמו אומר הביאו עלי כפרה וכו' עיין שם כל זה היטב. כי הוא יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו ויודע מקום של כל אחד ואחד. ועל כן דן את כל ישראל ברחמים גדולים וכו' עיין שם, וזה בחינת ציצית שתולין בבגדים. שעל ידי זה אוחזין בבחינת כסא הכבוד כנ"ל, ואזי הם בבחינת מקומו של עולם ויכולין לדון את הכל לכף זכות כמו השם יתברך כביכול, כי ציצית הם בבחינת מקומו של עולם כי הם תלויים בד' כנפות כנגד ד' רוחות העולם, היינו שכל הארבע רוחות העולם שהם כל המקום של העולם כולו, כולם יוצאים מבחינת ציצית שהם בחינת מקומו של עולם כי הם בבחינת כסא הכבוד כנ"ל וזה עיקר בחינת ציצית. שהם מעלין ומקבצין ומקשרין את בחינת המקום של כל אחד ואחד לבחינת למעלה מן המקום שהוא בחינת מקומו של עולם. ששם שורש המקום של כל אחד ואחד ועל ידי זה דנים את הכל לכף זכות מחמת שיודעין את מקומו.
אות ח
[עריכה]כי איתא בדברי רבינו ז"ל בהמעשה נוראה של הז' בעטלירש המובא בספר המעשיות ומובא שם בסיפור המעשה של הבעטליר החמישי שהיה בעל חטוטרות מענין מועט מחזיק את המרובה והמובן שם קצת כי בחינת מועט מחזיק את המרובה הוא קרוב לבחינת למעלה מן המקום, ויש כמה בחינות בענין מועט מחזיק את המרובה זה למעלה מזה. וכל בחינת מועט מחזיק את המרובה הוא עדיין במקום, אבל הוא סמוך קצת לבחינת למעלה מן המקום עד שיש בחינת מועט מחזיק את המרובה והוא סמוך מאד לבחינת למעלה מן המקום עד ששם יוצאין לגמרי מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום, ועל ידי בחינה זו יכולין לבא להאילן אשר תחותוהי תטלל כל חיוות ברא ובענפוהי וכו' אשר זה האילן עומד למעלה מן המקום לגמרי עיין שם היטב כל זה הענין הנפלא והנורא מאד, וציצית הם בבחינת מועט מחזיק את המרובה, ומעלין את האדם מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום לבחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם ששם נמתק הכל ברחמים כנ"ל. בבחינת ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, כנפי נשרים דא כנפי מצוה בחינת כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף שאנו אומרים קודם עטיפת הציצית ועל ידי זה על ידי כנפי נשרים כנפי מצוה ואביא אתכם אלי, שקירבם אליו השם יתברך מבחינת מקום לבחינת מקומו של עולם בחינת למעלה מן המקום, כי רבותינו ז"ל דרשו על פסוק זה ואשא אתכם וכו' שזה נאמר על יציאת מצרים ביום שבאו מרעמסס לסוכות היו מאה ועשרים מיל ובאו ביום אחד. וזה בחינת למעלה מן המקום שזהו בחינת קפיצת הארץ, בחינת ויפגע במקום הנאמר ביעקב שדלג על המקום, ועל כן פגע במקום ביום אחד, כי יעקב היה יכול לעלות לבחינת למעלה מן המקום, וזהו בחינת קפיצת הארץ, וזה בחינת ואשא אתכם על וגו' הנ"ל שהגביהם למעלה מן המקום, ועל כן באו ביום אחד מרעמסס לסוכות. וזה נעשה על ידי בחינת ציצית בבחינת ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא וגו' שהם כנפי מצות כנ"ל.
אות ט
[עריכה]ועל כן ציצית מקבץ נדחים מארבע כנפות הארץ מכל המקומות אשר נדחו לשם, כי כל אחד מהנדחים נדחה ונפל למקום שנפל מחמת מקומו. כי מקומו גרם לו בבחינת אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו כנ"ל. והשם יתברך שהוא מקומו של עולם כנ"ל ויודע מקום כל אחד ואחד הוא דן את הכל לכף זכות כי יודע שמקומו גרם לו ואזי כשהשם יתברך רוצה לרחם עליו ברחמיו המרובים הוא מעלה אותו מן המקום ההוא לבחינת למעלה מן המקום ושם נמתק ונתתקן הכל כמובא לעיל, וזה בחינת תשובה כי תשובה קדמה לעולם, כי תשובה היא בבחינת למעלה מן המקום בבחינת כסא הכבוד שהוא בחינת מקומו של עולם בבחינת גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כי המקום של כל אחד ואחד גורם לו התרחקותו מהשם יתברך כי המקום הוא בחינת תוקף העשיה תוקף הצמצום שמשם עיקר אחיזתם כידוע. ומי שרוצה להתקרב להשם יתברך צריך תמיד לבקש את ה' בכל המקום אשר הוא שם. ולקשר ולהעלות בחינת המקום אשר הוא שם לבחינת למעלה מן המקום למקומו של עולם דהיינו להשם יתברך ואז זוכה לעבוד ה' באמת. ואין שום מקום שימנענו. וכמובא זה במקום אחר בדברי רבינו ז"ל . ואפילו מי שנפל לאיזה מקום לא טוב בחטאיו ואפילו אם נפל למקום שנפל למקום נמוך ומגושם ומלוכלך מאד ח"ו רחמנא ליצלן, אף על פי כן צריך שיזכור בהשם יתברך שהוא מקומו של עולם ששם יש מקום של כל אחד ואחד, ועל כן אין שום נפילה בעולם כלל כי גם משם יוכל לחזור להשם יתברך שהוא מקומו של עולם, מכל המקומות אשר נדח לשם בבחינת ובקשת משם את ה' אלהיך, משם דייקא ממקום אשר הוא שם כמובא בשם הבעל שם טוב ז"ל, וזהו בחינת ציצית שהם בבחינת למעלה מן המקום בחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם, היינו שציצית בשרשם הם בבחינת למעלה מו המקום וכנ"ל, ועל כן גם למטה הציצית הם בבחינת מועט מחזיק את המרובה, כמו שכתוב והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי ואמרו לכו ונלכה עמכם וכו' ודרשו רז"ל שעתידין שיאחזו שבע מאות אנשים בכנף אחד מהד' כנפות של ציצית, נמצא שהוא בבחינת מועט מחזיק את המרובה, ועל כו דייקא בהכנף יוכלו להתאחז שבע מאות אנשים שהוא בחינת מועט מחזיק את המרובה. ועל ידי זה דייקא יאמרו לכו ונלכה עמכם להתקרב לה', כי על ידי ציצית שהוא בחינת מועט מחזיק את המרובה כשאוחזין בהם יכולין לעלות מהמקום לבחינת למעלה מן המקום שעל ידי זה נתקרבין להשם יתברך לבחינת מקומו של עולם וכו' כנ"ל, בבחינת ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי וכו' וכנ"ל, ועל כן הציצית מקבץ הנדחים מארבע כנפות הארץ בבחינת והביאנו לשלום מארבע כנפות וגו' שאז אוחזין בהציצית כי הציצית שהם בבחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם הם דנים את הכל לכף זכות אפילו הנדחים מאד בעונותיהם הרבים, ואזי הם מרימים ומקבצים כל הנדחים ממקומם שנדחו לשם לבחינת למעלה מן המקום לבחינת מקומו של עולם שם יש מקום של כל אחד ואחד אפילו של הנדחים. ושם נמתק ונתקן הכל. כי שם דנים הכל לכף זכות כנ"ל.
אות י
[עריכה]וזה בחינת יציאת מצרים, שאז נשאם השם יתברך על כנפי נשרים וקירבם אליו דהיינו שהגביהם למעלה מן המקום כי זה עיקר בחינת יציאת מצרים לצאת מן המיצר והדחוק שזה בחינת המקום הוא תכלית הצמצום ששם הוא בחינת מיצר ודוחק כי בבחינת למעלה מן המקום אין שייך שום מיצר ודוחק כלל, רק למטה בבחינת מקום שם שייך מיצר ודוחק, ועל כן כל היסורין מכונים בשם צרות רחמנא ליצלן כי עיקר היסורים באים מבחינת הצמצום שהוא בחינת המקום ששם שייך מיצר ודוחק שמשם באים כל היסורים, כי כולם באים מבחינת צמצומים שהם בחינת דינים כידוע ועל כן כשיוצאין מהצרה והיסורים נקרא הרחבה. כמו שנאמר בצר הרחבת לי. וכמו שאמר מן המצר קראתי וגו' ענני במרחב, כי עיקר הישועה על ידי המתקת הדין היא בחינת הרחבת הצמצום, הוא בחינת שיוצאין מן המקום שהוא בחינת צמצום לבחינת למעלה מן המקום ששם בחינת הרחבה, כי אין שייך שם שום דוחק כלל בחינת המקום מאחר שאין שם שום מקום כלל. רק הוא למעלה מן המקום כנ"ל. וזה בחינת יציאת מצרים, כי מצרים היא ערות הארץ מקום טמא מאד, נמצא שזה המקום של מצרים גורם לחוטא, ועל כן נקרא מצרים כי הוא בחינת מיצר ודוחק, כי כל מקום שהוא רחוק ביותר מן הקדושה הוא בחינת צמצום יותר בבחינת מקום בבחינת עשיה ביותר. כי המקום שיש בו קדושה הוא סמוך לבחינת למעלה מן המקום לבחינת מקומו של עולם שהוא השם יתברך וכל מקום שהוא מגושם ביותר שם בחינת מיצר ודוחק ביותר. כי כל מה שנתרחק ביותר מבחינת מקומו של עולם. נתרחק ביותר מבחינת מועט מחזיק את המרובה. ונגבר יותר ויותר בשם מקום ועשיה. ושם שייך מיצר ודוחק ביותר. ושם אחיזת הסטרא אחרא ביותר. שאחיזתם בבחינת גבול המקום בחינת עשיה. שם עיקר המיצר והדוחק כנ"ל. וזה בחינת מצרים שהוא מקום טמא ערות הארץ וכנ"ל, ועל כן נקרא בשם מצרים לשון מיצר ודוחק כנ"ל. ועל כן כשהוציאם השם יתברך ממצרים נשא אותם על כנפי נשרים מרעמסס לסוכות ביום אחד שזה בחינת שהגביהם למעלה מן המקום כנ"ל. כי זה העיקר יציאת מצרים כי על ידי שהגביהם למעלה מן המקום על ידי זה יצאו מגלות מצרים שהוא תוקף המקום הנגבל ביותר בגבול וצמצום תוקף העשיה כנ"ל. ועל ידי זה דייקא נתקרבו אליו יתברך בבחינת ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. כי עיקר התקרבות אליו יתברך כשזוכין לצאת מבחינת מקום לבחינת כסא הכבוד לבחינת מקומו של עולם שהוא למעלה מן המקום ששם נמתק ונתקן הכל וכנ"ל.
אות יא
[עריכה]וזה בחינת ספירת העומר שמביאין עומר שעורים תיכף ביום שני של פסח. ואחר כך סופרין שבע שבתות מ"ט ימים כדי לצאת על ידי זה מטומאת מצרים, כי הנפת העומר שעורים בכל הששה קצוות למעלה ולמטה ובד' רוחות שהם כלל גבול המקום זה בחינת שמעלין ומקשרין בחינת המקום בחינת הו' קצוות להשם יתברך לבחינת למעלה מן המקום למקומו של עולם. כי שעורים זה בחינת הצמצום של כל הדינים כמובא בכתבים, וזה בחינת עומר שעורים לשון מדה וצמצום וזה בחינת מקום שהוא בחינת צמצום כנ"ל, ועל ידי הנפת העומר שעורים בכל ה' קצוות בבית המקדש על יד זה מקשרין ומעלין את המקום את בחינת הו' קצוות ואת כל הצמצומים לבחינת למעלה מן המקום, כי זה בחינת כל מעשה הקרבנות שהיה בבית המקדש כי הבית המקדש הוא בבחינת מועט מחזיק את המרובה שרשו מבחינת למעלה מן המקום, כמו שאמרו רז"ל עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים, כי ארץ ישראל וירושלים ובית המקדש וקדש הקדשים ששם כל העשר קדושות הם סמוכים ביותר לבחינת למעלה מן המקום, ועל כן הם בבחינת מועט מחזיק את המרובה, ועל כן אין שום מקום צר בירושלים וכנ"ל והבית המקדש שקדוש ביותר שם היה ביותר בחינת מועט מחזיק את המרובה בחינת עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, ובין שני בדי הארון היה עוד יותר ויותר. בחינת מועט מחזיק את המרובה, כי כל ישראל עמדו בין שני בדי הארון כמו שאמרו רז"ל על פסוק גשו הנה ופירש רש"י צמצם את כולן בין שני בדי הארון זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה.
אות יב
[עריכה]כי אבן שתיה שהיה בבית המקדש משם הושתת העולם ומשם נתפשט המקום של כל העולם כולו, והנקודה של האבן שתיה הוא בתכלית המעלה של בחינת מועט מחזיק את המרובה, כי שם באותו הנקודה כלול המקום של כל העולם כולו כי האבן שתיה סמוך לבחינת למעלה מן המקום שמשם יצא נקודות האבן שתיה שהיא נקודות מקום העולם בחינת וישת עליהם תבל היינו האבן שתיה שמשם הושתת העולם, ועל כן יעקב כשהלך לחרן פגע במקום ההוא שהוא במקום נקודת האבן שתיה מקום קדש קדשים כמו שאמרו רז"ל שהיה לו קפיצת הארץ שם דייקא שזה בחינת למעלה מן המקום כנ"ל ושם נכללו י"ב אבנים באבן אחת כששכב במקום ההוא שזהו בחינת מועט מחזיק את המרובה. נמצא. שבית המקדש הוא בבחינת למעלה מן המקום בבחינת מועט מחזיק את המרובה. ועל כן שם בבית המקדש היתה סנהדרין גדולה יושבת ודנה את כל העולם כולו. כי הם היו יכולים לדון את כל העולם לכף זכות כמו שנצטוו הסנהדרין על זה, כמו שכתוב והצילו העדה כמו שאמרו רז"ל ועל כן עיקר מקום המשפט היה שם בלשכת הגזית. כי שם בבית המקדש יכולים לעלות לבחינת מקומו של עולם על ידי נקודת האבן שתיה כנ"ל. שעל ידי זה יכולין לדון את הכל לכף זכות כנ"ל. ועל כן צותה התורה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וכו' מן המקום ההוא. מן המקום ההוא דייקא. כי המקום גורם בבחינת והיה המקום אשר יבחר ה' כי זה המקום דייקא בחר ה'. כי הוא סמוך לבחינת למעלה מן המקום ושם עיקר המשפט והדין. כי אין מי שראוי לדון את העולם כי אם מי שיכול לעלות ולהתקשר לבחינת מקומו של עולם ששם דנין הכל לכף זכות וכו' כנ"ל. וזה היה דייקא בבית המקדש וכו' כנ"ל.
אות יג
[עריכה]וזה בחינת הקרבנות. כי עיקר בחינת המקום הוא מחמת חסרון הדעת. וכל מי שיש לו דעה ביותר הוא סמוך ביותר לבחינת למעלה מן המקום. כמובן בדברי רבינו ז"ל על פסוק אני היום ילדתיך עיין שם. ועל כן כשאדם חוטא חס ושלום שאז נכנס בו רוח שטות כמו שאמרו רז"ל ועל כן אז נופל ביותר תחת המקום הגשמי. ועל כן תיקונו היה בבית המקדש על ידי שהיה מביא בהמה לקרבן, כי הבהמה היא העדר הדעת, וזה בחינת מקום ובבית המקדש היו מעלין את הבהמה שהיא בחינת העדר הדעת בחינת דין וצמצום בחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום, כי בבית המקדש יכולים לעלות מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, ועל כן בית המקדש היה גבוה מכל הארצות כמו שכתוב וקמת ועלית אל המקום וגו' כי הבית המקדש הוא בבחינת מקומו של העולם בבחינת למעלה מן המקום, וכל הארצות מקומם שם בבית המקדש, כי כולם יוצאים משם מנקודת האבן שתיה כנ"ל, כי אדם על ידי שלימות דעתו שזה עיקר גדר האדם יכול לעלות לבחינת למעלה מן המקום, וזה היה עיקר בריאת אדם הראשון שנברא ממקום הבית המקדש והכניסו לגן עדן בחייו והגן עדן שם עומד עץ החיים אשר מזון לכולא בי' תחותוהי תטלל וגו' ובענפוהי ידורון וגו', שזה האילן הקדוש הוא בבחינת למעלה מן המקום, ודרך שם עולין ממקום לבחינת למעלה מן המקום כמובא במעשה הנ"ל, ועל כן כל הנשמות עולין אל כסא הכבוד שהוא בחינת מקומו של עולם כנ"ל דרך העץ חיים כמובא וכנ"ל, ואדם הראשון כשנברא שהיה מעלתו גבוה היה נכנס בגן עדן בחייו ואם לא היה חוטא לא היה מיתה בעולם, והיה יכול לעלות אל כסא הכבוד שהוא למעלה מן המקום מקומו של עולם בחייו דרך עץ החיים שעומד שם בגן עדן וכנ"ל, נמצא שאדם הראשון היה יכול לעלות לבחינת למעלה מן המקום, וזה גדר האדם שהוא הדעת וכנ"ל, ועל ידי חטאו אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, ונתרחק מהגן עדן ונפל מן הדעת הזה ואז נפל תחת המקום וזה גדר הבהמה שהיא העדר הדעת שזה עיקר גבול המקום וכנ"ל. ומשם באין כל החטאים כי המקום גורם לכל אחד כנ"ל, כי כל אחד צריך להתנסות ולהצטרף ולעמוד בנסיון במקום אשר הוא שם ואם אינו מתגבר חס ושלום לטהר ולקדש את מקומו ומדריגתו באשר הוא שם אזי יוכל לבא לידי חטאים על ידי מקומו וכו' וכנ"ל, ועל כן עיקר התיקון על ידי תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שהוא בחינת למעלה מן המקום כנ"ל, וזה בחינת הקרבן בהמה שמקריבין בבית המקדש שעל ידי זה מעלין את הבהמה שהיא העדר הדעת בחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום למקומו של עולם להשם יתברך וזה עיקר התיקון וכנ"ל, כי עיקר בחינת הקרבן להעלות מבחינת בהמה לבחינת אדם בבחינת אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וכו', כמובא במקום אחר, דהיינו להעלות מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום שם נמתק ונתכפר הכל כנ"ל.
אות יד
[עריכה]ואזי כשהאדם חוטא חס ושלום ואזי הוא נופל תחת המקום כנ"ל, אזי אין לו מקום בעולם כלל, כי צר לו המקום, כמו שכתוב בקין הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה והייתי נע ונד בארץ וכו', כי נופל חס ושלום בבחינת צמצום שהוא בחינת מקום ושם המיצר והדוחק בחינת גלות מצרים שהיה על חטא אדם הראשון כי נפילתו אחר החטא חס ושלום הוא מהיפך אל היפך, כי קודם החטא היה בבחינת למעלה מן המקום והיה בבחינת מקומו של עולם, נמצא שכל מקומות העולם היו כולם אצלו ועכשיו אחר שחטא שאז נופל אל תחת המקום, אזי אין לו מקום בעולם כלל, כי נופל אל תחת בחינת המיצר והדוחק כנ"ל, כי האדם אין לו מקום בזה העולם כלל, וכל החיות והבהמות וכו' כולם יש להם מקום לכל אחד ואחד בעולם הזה הגשמי. והאדם אין לו מקום כלל בעולם, כי הוא בבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, ואם זוכה ועומד במדריגה זו על ידי מעשיו הטובים אזי הוא בחינת מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ואזי כל המקומות משועבדים תחתיו, וכל המקומות תאבין אליו שיהיה אצלם,. כי הוא יכול להעלות כל המקומות לבחינת למעלה מן המקום שזה עיקר התכלית, אבל כשהאדם חוטא חס ושלום אזי כולם מגרשין אותו ממקומם בבחינת הן גרשת אותי וכו', כי אין לו מקום אצלם כלל כנ"ל רק השם יתברך מקיים את האדם בעולם ברחמיו עד שישוב בתשובה שהוא בחינת למעלה מן המקום כנ"ל, שאז חוזר למעלתו וכו' כנ"ל וזה בחינת מה שאמרו רז"ל לא ראית שועל חנוני וכו' והם מתפרנסין שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני וכו' אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, היינו שכל החיות והעופות יש להם מקום דירה ופרנסה בעולם שלא בצער, והאדם הוא נע ונד בעולם ויש לו צער גדול וקשה לו למצוא מקום פרנסה ודירה בעולם, וכל זה מחמת שהרעותי את מעשי וכו' שעל ידי זה צר לו המקום וכו' וכנ"ל.
אות טו
[עריכה]נמצא שעיקר הקרבן בבית המקדש הוא שעל ידי זה מגביהין ומעלין מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום וכו' כנ"ל, וזה בחינת הנפת העומר בו' קצוות שהיה בבית המקדש כנ"ל, כי שעורים הוא מאכל בהמה שהוא העדר הדעת בחינת מקום, כי שעורים הם בחינת כל הצמצומים שזה עיקר בחינת מקום כנ"ל, ועל כן על ידי שמניפין עומר שעורים בכל הו' קצוות בבית המקדש עם הקרבנות שהיו מקריבין אז בשעת הנפת העומר על ידי זה מעלין את כל בחינת המקום לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל ועל כן על ידי זה דייקא יוצאין מטומאת מצרים כי עיקר זוהמת מצרים היה מחמת המקום כנ"ל, כי שם במצרים הוא בחינת תוקף העשיה גשמיות המקום המגושם והנמוך ביותר כנ"ל, ועל כן מקום מצרים בעצמו הוא טמא כנ"ל ועל כן נקרא מצרים כנ"ל, ועל ידי הנפת העומר מגביהין כל המקומות לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, ועל ידי זה יוצאין מטומאת מצרים שבא מחמת המקום וכו' כנ"ל. וזה בחינת ספירת העומר, שסופרין הימים לעומר כדי לצאת על ידי זה מזוהמת מצרים, כי כל מעשה אדם הם בזמן ובמקום, ושם עיקר אחיזת הסטרא אחרא, אבל השם יתברך הוא כביכול למעלה מהמקום למעלה מהזמן ושם בבחינת למעלה מהמקום למעלה מהזמן הוא כולו טוב ואין שם אחיזת הסטרא אחרא כלל ושם נמתק הכל, וזה שכתוב אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר וכו' אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח וכו' היינו שדוד המלך עליו השלום סיפר בשבח גדולת הבורא יתברך, ואמר שאין שום מקום לברוח ולהתייאש ח"ו מהשם יתברך כי אין שום מקום שלא יימצא בו השם יתברך ח"ו כי הוא יתברך מקומו של עולם, וכל המקומות שבעולם הם אצלו, ועל כן בכל מקומות שבעולם ובכל המדריגות התחתונות יכולין למצאו יתברך, כי המקום בכללו הוא מהשם יתברך שהוא מקומו של עולם ומחיה את כל המקומות והמדריגות שבעולם, ואחר כך הזכיר מבחינת למעלה מהזמן ואמר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצאו ולו אחד בהם, היינו שכל הימים שנוצרו הם אצלו יתברך אחד, וזהו ולו אחד בהם,. היינו שכל הימים שנוצרו הם אצלו יתברך אחד, וזהו ולו אחד בהם שאצלו יתברך כולם אחד, כי הוא יתברך כביכול למעלה מזהמן ושם כולו חד בחינת יום שכולו ארוך שכולו טוב, וזה ולו אחד בהם זה יום הכפור כי איתא בדברי רבינו ז"ל בספר הא"ב החדש שיום שהאדם עושה תשובה הוא למעלה מהזמן וכן יום הכפורים הוא למעלה מהזמן על כן, וזהו ולו אחד בהם בחינת למעלה מהזמן שכל הימים הם אחד, וזה בחינת יום הכפור שהוא למעלה מהזמן כנ"ל, כי תשובה הוא בחינת למעלה מהמקום בבחינת כסא הכבוד כנ"ל ולמעלה מהזמן כנ"ל ועל כן אחר הנפת העומר שהוא בחינת שמעלין ומקשרין בחינת המקום לבחינת למעלה מן המקום אז מתחילין לספור הימים, כי למעלה מהזמן אין שייך מנין וספירה ועל כן כשברא השם יתברך את העולם, ואז ברא מקום וזמן אז ספר את הימים, כמו שכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ויהי ערב וגו' יום שני וגו' כי אי אפשר להיות בריאת העולם כי אם בזמן ובמקום, שזה בחינת ספירה, כי שם שייך ספירה ומנין, כי למעלה מהזמן והמקום כולו חד, ועל כן סופרין הימים לעומר, כדי להעלות ולקשר בחינת הזמן שהוא בחינת ספירה ומנין כנ"ל לבחינת למעלה מהזמן למעלה מהמקום, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו ועל כן על ידי עומר שעורים שהוא בחינת כל הצמצומים בחינת מקום כנ"ל על ידי זה מעלין את הזמן לבחינת למעלה מהזמן, ועל כן סופרין את הימים לעומר, כי עיקר הוא הנפת העומר שהוא בחינת שמגביהין את המקום לבחינת מקומו של עולם כנ"ל, כי זהו העיקר לטהר את המקום, כי המקום הוא תוקף העשיה כנ"ל כי הזמן היא בדקות יותר מן המקום, כי הזמן אינו נתפס, ועל כן העיקר הוא המקום שהוא בחינת עשיה ביותר שזה גורם לחטוא ח"ו כשאינו זוכה לעמוד בנסיון במקומו כנ"ל, ועל כן כשמטהרין את בחינת המקום על ידי הנפת העומר ועל ידי זה עולין לבחינת למעלה מן המקום. על ידי זה ממילא עולין ונתקשרין כל הימים לבחינת למעלה מן הזמן, ועל כן סופרין הימים לעומר, כי טהרת הימים דהיינו לקשרם לבחינת למעלה מן הזמן, הוא על ידי הנפת העומר שעל ידי זה נתקשרין לבחינת מקומו של עולם ששם עיקר התיקון כנ"ל, כי עיקר לטהר את המקום לקשרו לבחינת מקומו של עולם וכו' כנ"ל, על ידי זה עולין הימים גם כן כנ"ל.
אות טז
[עריכה]וזה מרומז בדברי רבינו ז"ל במאמר הנ"ל במה שאמר על פסוק לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים, שהשם יתברך הוא מקומו של עולם. ומה שצמצם שכינתו בבית המקדש הוא רק מחמת שהיו שם דברים נאים בבית המקדש, כי ציורא דמקדשא כציורא דמעשה בראשית וכציורא דגן עדן על ידי זה המשיך לשם קדושתו, אבל השם יתברך הוא מקומו של עולם וכו' ועל ידי זה ה' לאורך ימים, כי על ידי זה הוא יכול לדון את העולם ברחמים, ועל כן הוא יתברך יכול לעשות ראש השנה שהוא יומא אריכתא וכו' עיין שם, כי ראש השנה הוא יומא אריכתא זה בחינת למעלה מהזמן שהוא בחינת יום שכולו ארוך, ועל כן נעשה בראש השנה משני ימים יום אחד בחינת יומא אריכתא שזה בחינת למעלה מהזמן כי בראש השנה שאז דן את העולם ברחמים כי הוא מקומו של עולם ויודע מקום כל אחד ואחד, ואזי מעלה כל אחד ממקום המיצר לו לבחינת הרחבה לבחינת למעלה מהמקום בבחינת מן המיצר קראתי וכו' ענני במרחב שזה אומרים בראש השנה קודם תקיעת שופר, כי זה עיקר הרחמנות להרחיב לכל אחד ממקום המיצר לו שזה בחינת שעולין מבחינת מקום לבחינת למעלה מן המקום וכו' כנ"ל, ואז נעשה יומא אריכתא בחינת למעלה מהזמן כי כשמעלין בחינת המקום למעלה מן המקום ממילא עולה הזמן למעלה מהזמן, כי המקום נמוך יותר, כנ"ל.
אות יז
[עריכה]ועל כן סופרין מ"ט ימים זה בחינת מילוי הלבנה מפגימתה, בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וכו' שהוא שבעה פעמים שבעה מ"ט, כי פגם הירח היה על הקטרוג שאמר אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד ועל כן אמר לה לכי ומעטי וכו' אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד זה בחינת מיעוט וצמצום המקום כאילו המקום צר להחזיק שני מלכים בכתר אחד כי למעלה מהמקום אין שייך שום דוחק כנ"ל, ושם יש מקום לכל אחד ועל כן אמר לה לכי ומעטי את עצמך, כי מאחר שמקטרגת ומעוררת בחינת צמצום המקום כנ"ל על כל בהכרח שתתמעט כי בבחינת מקום צריכים להתמעט, כי שם יש מיצר ודוחק, אבל קודם הקטרוג. היו שני המאורות הגדולים זה בחינת למעלה מהמקום שם יכולים להיות שניהם גדולים, כי אין שם צמצום המקום וכנ"ל, ועל ידי מיעוט הירח שהוא בחינת התגברות בחינת מקום משם אחיזת הסטרא אחרא וכו' ומשם עיקר חשכת לילה על ידי מיעוט הירח כי קודם מיעוטה היה לילה כיום יאיר, וחשכת לילה זה עיקר פגם הנאחז בבחינת הזמן, כי העולם הזה שהוא בזמן נמשל ללילה, והעולם הבא שהוא יום שכולו ארוך למעלה מהזמן הוא נמשל ליום, נמצא שעל ידי מיעוט הירח נמשך אחיזת הסטרא אחרא שאחיזתם במקום ובזמן, היינו שנתמעט הדעת שאין מבינים לקשר ולהעלות המקום והזמן לבחינת למעלה מהמקום והזמן כמו שהיה קודם המיעוט שהיה כולו חד, ועל כן בימי העומר שאז מעלין ומקשרין המקום והזמן למעלה וכו' כנ"ל שעל ידי זה יוצאין מטומאת מצרים אז ממלאין פגימת הלבנה, ועל כן סופרין מ"ט ימים שזה בחינת מילוי הלבנה וכו' וכנ"ל.
אות יח
[עריכה]וזה בחינת שבע שבתות, כדי שכל יום מז' ימי בראשית יהיה נכלל בשבת. כי שבת הוא בבחינת למעלה מהזמן למעלה מהמקום, בבחינת וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים, ששבת הוא מבורך ומרומם למעלה מכל הימים והזמנים, ועל כן דרשו רז"ל פסוק ולו אחד בהם על שבת גם כו כמובא בפירוש רש"י שם. שזה בחינת למעלה מהזמן כנ"ל, וכן שבת הוא בבחינת למעלה מהמקום, ואז מקשרין ומעלין כל המקומות לבחינת למעלה מהמקום, בבחינת אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, כי כל אחד קונה שביתה במקום ששבת, כי המקום שעומד בו כשמגיע יום השבת נתקדש בקדושת שבת בבחינת כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, כי המקום נתקדש ועולה ונתקשר בבחינת למעלה מן המקום, כי בשבת עולין כל העולמות ממקומן למעלה למעלה, וזה בחינת כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, זה בחינת למעלה מן המקום שאין שם שום מיצר ודוחק כנ"ל, שזה בחינת נחלת יעקב שנאמר בו ופרצת ימה וקדמה וכו', כי היה למעלה מהמקום בבחינת ויפגע במקום, כנ"ל. וכן היה למעלה מהזמן בבחינת וילן שם כי בא השמש שלא בעונתה זה בחינת למעלה מהזמן כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר כי יעקב היה בבחינת למעלה מהזמן, וזה בחינת שבת כנ"ל.
אות יט
[עריכה]וזה בחינת סעודה שלישית של שבת שהיא בשעת המנחה, שהיא כנגד בחינת יעקב, שעל ידי זה זוכין לנחלה בלי מצרים שהוא נחלת יעקב שהוא בחינת למעלה מהמקום כנ"ל, ועל כן אז הוא הסתלקות משה רבינו עליו השלום. ואז מתגלה רעוא דרעווין, כי משה רבינו ויעקב אבינו הם בחינה אחת כמו שכתוב בזוהר הקדוש, כי זה בחינת קבורת משה עליו השלום שהיה בבחינת למעלה מהמקום בבחינת ולא ידע איש את קבורתו, כי הוא למעלה מהמקום, כמו שאמרו רז"ל על קבורת משה עליונים נדמה להם למטה תחתונים נדמה להם למעלה שזהו בחינת למעלה מן המקום, ועל כן לא נודע מקומו איה, ועל כן אז הוא עת רצון גדול בשבת במנחה, כי למעלה מהמקום בחינת מקומו של עולם שם הוא רצון גדול ורחמים גדולים, כי דנים את הכל ברחמים לכף זכות וכו' כנ"ל, ועל כן אז בשבת במנחה כשאומרים ואני תפלתי וכו' עת רצון אז מתעטפים בציצית, כי ציצית הם בבחינת למעלה מהמקום שעל ידי זה נמשך רצון גדול כנ"ל, וזה בחינת ציצית של צמר שהם מרמזים על רחמים גדולים ורצון גדול מאד בחינת טלית לבן שנתעטף בו הקב"ה וסידר לפני משה י"ג מדות של רחמים . וזה בחינת לבושיה כתלג חוור ושער ראשיה כעמר נקא שמשם נמשכין אורות הציצית כמובא, שהם בחינת רחמים גדולים, כי ציצית הם בבחינת כסא הכבוד מקומו של עולם שעל ידי זה נמשך רחמים ורצון גדול כנ"ל, וזה בחינת חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור וכו', כי הציצית תיקון הלבושין הם בבחינת כסא הכבוד והם דנים הכל לכף זכות ברחמים גדולים כנ"ל וזה בחינת אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו בחינת חוט של תכלת. המלבין עוונות ביום הכפורים, כי הציצית הם בבחינת מקומו של עולם ודנים את הכל לכף זכות, ועל ידי זה נמחלין כל העוונות וכו' כנ"ל.
אות כ
[עריכה]ועל כן בתחלת יום הכפור מתעטפים בציצית תיכף, כי עיקר החסד והרחמים של מחילת עוונות הוא על ידי הציצית ששם מקום כל אחד. ועל ידי זה דנים הכל לכף זכות ומוחלין עוונותיהם וכו' כנ"ל. וזה בחינת י"ג חוליות שבציצית. כנגד שלש עשרה מדות של רחמים כנ"ל, וזה בחינת הנה מקום אתי הנאמר בעת שרצה השם יתברך להתעטף בציצית לסדר לפני משה י"ג מדות של רחמים, ומזה הפסוק הנה מקום אתי למדו רז"ל מכאן שהקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו כי הא בהא תליא, כי על ידי שהוא יתברך כביכול מקומו של עולם על ידי זה נמשכין כל המדות של רחמים מחמת שיודע מקום כל אחד ואחד כנ"ל, וזה בחינת עטיפת ציצית שהם בבחינת מקומו של עולם וכו' כנ"ל.
אות כא
[עריכה]וזה בחינת הקשרים והכריכות של הציצית. כדי לסתור ולשבר ולהמתיק כל הקשרים של הסטרא אחרא כי המקום שהוא בחינת עשיה בחינת צמצום בחינת חומר גשמי זה בחינת קשר שנתקשר הדבר ונתצמצם כל כך עד שנעשה חומר גמור. ועל כן חומר לשון קשר. כמו שכתוב ר"ש היה דורש מקרא זה כמין חומר ופירש רש"י כמין קשר כמובא כי החומר שהוא בחינת המקום הוא בבחינת קשר. ומשם מבחינת המקום בחינת צמצום בחינת קשר משם נמשכין כל הקשרים של הסטרא אחרא שמי שאינו נשמר מהם הוא נלכד ח"ו בקשריהם אשר הם קושרים עליו בכל יום, בבחינת וחבלים פרשו רשת וכו', כי בכל מקום שהאדם נלכד ח"ו, באיזה חטא או מכשול. זה בחינת קשר, בבחינת אסירי עני וברזל, וזה בחינת איסור, שכל העבירות נקראים איסור לשון קשר, כי על ידי זה נתקשר ח"ו כצפרים האחוזות בפח רחמנא ליצלן, וצריך לבקש מהשם יתברך לצאת מקשריהם, וזה בחינת הקשרים והכריכות של ציצית שיש בהם כמה קשרים כפולים וכריכות על כריכות, כדי לסתור ולהמתיק ולבטל על ידי זה כל הקשרים והכריכות שלהם, כי ציצית הוא בבחינת מקומו של עולם, ושם כל המקומות של העולם שהם בבחינת קשרים בחינת חומר כנ"ל, ועל כן שם נמתק הכל וכנ"ל, וכל מי שנלכד ח"ו באיזה מקום שהוא אפילו במדריגה התחתונה מאד ששם נתקשר ח"ו בכמה מיני קשרים עד שנדמה לו שאי אפשר לצאת משם מחמת ריבוי הקשרים שנתקשר ונכרך שם מאד רחמנא ליצלן, אף על פי כן על ידי הציצית שהם מקומו של עולם ושם כל השרשים של כל הקשרים שבעולם שהם בבחינת מקום בחינת חומר כנ"ל, וזה בחינת ריבוי הקשרים והכריכות שיש בציצית, ועל כן שם נמתק הכל כל מיני קשרים וכריכות של הסטרא אחרא שבעולם הכל נמתק ונתבטל על ידי הכריכות והקשרים של הציצית שהם בבחינת מקומו של עולם. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו וכו' וכנ"ל, ועל כן הם ל״ט כריכות, בחינת ט"ל אורות היוצאים משלש אותיות ראשונות של השם, שהם בחינת ג' אבות בחינת שלש רגלים כמובא שמשם יוצאין הציצית כנ"ל, כי ט"ל מאורות הם בחינת קדושת שבת היפך ל"ט מלאכות של ימי החול שהם זוהמת הנחש כמובן בדברי רבינו ז"ל במקום אחר, כי ל"ט מלאכות הם בחינת זוהמת הנחש שמשם נמשכין כל החטאים שהם בבחינת קשרים של הסטרא אחרא כנ"ל כי כל הל"ט מלאכות הם בבחינת קשרים כי המלאכה היא בחינת קשר וצמצום, בבחינת ותקשר כל החומה עד חציה, ושבת היא בחינת למעלה מהמקום כנ"ל, ואז נתבטלין כל הל"ט מלאכות שהם בחינת קשרים בחינות צמצום בחינת גשמיות המקום כנ"ל, ועל כן ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן ששם היו כל הל"ט מלאכות, כי ל"ט מלאכות שהיו במשכן היו בבחינת ט"ל אורות הנ"ל כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר ועל ידי ל"ט מלאכות המשכן נמתקו ונתבטלו כל הל"ט מלאכות שהם זוהמת הנחש שהם בחינת צימצומים בחינת מקום כי המשכן שהוא בחינת הבית במקדש היה בחינת למעלה מן המקום, בבחינת מועט מחזיק את המרובה כנ"ל, כי שם במשכן היה הארון שהוא בבחינת מועט מחזיק את המרובה כנ"ל, וזה בחינת ל"ט כריכות שבציצית כדי לבטל כל הכריכות והקשרים שלהם על ידי ל"ט כריכות שבציצית שהם בחינת ט"ל אורות שהם בחינת מקומו של עולם כנ"ל, וזה בחינת מה שאמרו רז"ל עשה אדם חבילות חבילות של מצות, כי העבירות ח"ו הם בחינת חבילות וקשרים וצריכין לעשות כנגדן חבילות של מצות כדי לסתור קשריהם על ידי החבילות והקשרים שבקדושה וזה בחינת הכריכות והקשרים של הציצית כנ"ל.
אות כב
[עריכה]ואין חוליא פחות מג', כי עיקר הקשר של הקדושה הוא בחינת יעקב שהוא בחינת והחוט המשולש לא במהרה ינתק, והוא כלול מכל הג' אבות שהם בחינת שלש רגלים, והוא בחינת ענף עץ עבות אין עבות פחות מג', וזה בחינת סוכות שהוא הרגל השלישי בחינת יעקב שאז נוטלין ד' מינים, ואוגדין וקושרים ג' מינין ביחד, ושזה בחינת שלשה אבות בחינת יעקב כנ"ל, והם מאירין להאתרוג שהוא בחינת בת עין שעל ידי זה נשלמין הד' מינים וזה בחינת ד' ציצית שיש בהם חוליות וכל חוליה היא ג'. כריכות וכנ"ל, ול"ט כריכות וה' קשרים כפולים שהם עשר קשרים, וכולם ביחד הם עולין מ"ט כנגד מ"ט ימי העומר שהם בחינת מילוי הלבנה על ידי שמעלין ומקשרין המקום והזמן למעלה כנ"ל, שזה בחינת ציצית וכו' כנ"ל.
אות כג
[עריכה]וזה בחינת ציצית של פשתן, כי פשתן הוא בחינת דינים בבחינת והאיש גבריאל לבוש בדים שהוא פשתים, והוא בחינת קין שהביא מפרי האדמה שהוא זרע פשתן שהביא מן הגרוע שראה חוב לכל אחד, נמצא שפשתן הוא בבחינת דן לכף חוב בחינת דינים, ועל ידי מצות ציצית של צמר שהוא החוט של תכלת שהוא בחינת כסא הכבוד בחינת מקומו של עולם על ידי זה נמתק גם בחינת הפשתים לדון את הכל לכף זכות על ידי שיודעים מקום של כל אחד כנ"ל.
אות כד
[עריכה]שייך לעיל, ציצית הם על ידי בחינת השלש רגלים שמאירים בבחינת המלאך וכו' כי ציצית הם בבחינת מלאך שהוא בחינת יצירה כמובא, בבחינת חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם, שזה בחינת ציצית שהם סביב האדם כמובא, כי הם בבחינת מלאך שנעשה על ידי היראה שנשלם על ידי שלש רגלים שעל ידי זה עיקר שלימות התפילה וכו' כנ"ל, וזה בחינת נוי ציצית שליש גדיל וב' שלישים ענף, כי יש בהציצית ג' שלישים כנגד שלשה אבות שהם בחינת שלש רגלים שמשם מאירין הציצית כנ"ל, ועל כן שליש גדיל וב' שלישים ענף, כי עיקר הקשרים והכריכות שהם גדיל הם בבחינת יעקב כנ"ל, שהוא שלישי לאבות וכו', כי עיקר הקשר של הקדושה הוא בבחינת שלשה בבחינת ענף עץ עבות וכו' וכנ"ל.
אות כה
[עריכה]והפשתה והשעורה נוכתה כי השעורה אביב וכו', פשתן ושעורים הם בחינה אחת בחינת דינים כנ"ל בחינת מקום, כי עיקר בחינת המקום הגשמי הוא בחינת צמצומים ודינים כנ"ל, ועל כן הפשתה והשעורה נוכתה זה בחינת דינים כנ"ל, בחינת צמצומים בחינת מקום כנ"ל כי עיקר בחינת המקום יוצא מבחינת הכאת האורות זה בזה כידוע וכמובא בכתבים כנ"ל, וזה בחינת נוכתה בחינת הכאת האורות שזה בחינת מקום שהוא בחינת שם הויה בהכאה שעולה מקום כידוע, בחינת צמצומים ודינים כנ"ל, נמצא שפשתן ושעורים הם בבחינת מקום וכו' כנ"ל, ועל ידי הנפת עומר שעורים ועל ידי ספירת העומר על ידי זה מרימין בחינת המקום והזמן לשרשו לבחינת למעלה מהמקום למעלה מהזמן ושם נמתק הכל וכו' כנ"ל, עד שזוכין על ידי זה ליום החמשים שהוא חג השבועות זמן מתן תורתנו שאז ישראל למעלה מהמלאכים על ידי קבלת התורה חמדה גנוזה שלא ניתנה למלאכים כי אם לנו, כמו שכתוב מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים וכו' ואז אנו אוחזין עצמנו בבחינת כסא הכבוד שרשי הנשמות מקומו של עולם שזה בחינת יום החמשים בחינת חמשים שערי בינה בחינת יובל עלמא דאתי שהיא בחינת אם לבינה ואמא מקננא בכורסיא, ואז בשבועות עולין עד הדיקנא עד בחינת עתיק כידוע, כי אז מאירין תליסר ת"ד שהם בחינת י"ג מדות התורה כידוע שמשם נמשכין אור הציצית שעל ידי זה אנו אוחזין בכסא הכבוד ויש לנו כוח לעמוד בממשלה זו על המלאכים שאנו זוכין בשבועות על ידי קבלת התורה, ועל ידי מצות ציצית שהם בד' כנפות שהם בבחינת שערות בבחינת ושער רישי' כעמר נקא, בבחינת כסא הכבוד בחינת תכלת וכו' כנ"ל, על ידי זה נמתקו בחינת דינים הנאחזין בהבגדים בבחינת פשתן, כי עולין ונתקשרין לבחינת מקומו של עולם שזה בחינת כסא הכבוד שעל ידי זה נמתק הכל וכו' וכנ"ל, נמצא שבשבועות שאז נמתק בחינת עומר שעורים בשלימות וכן אז עיקר המשכת אור הציצית שהוא כלל קיום התורה כנ"ל, נמצא שנמתק אז הפשתה והשעורה שנמתק בחינת והפשתה והשעורה נוכתה שמרמז על כלל הדינים הנאחזים בזמן ובמקום שהוא בחינת צמצומים, כי על ידי שבועות שהוא קבלת התורה בחינת ציצית על ידי זה זוכין לבחינת למעלה מן המקום למעלה מהזמן וכנ"ל, כי מפסוק והפשתה והשעורה הנ"ל מרמז על מצות עומר שעורים, כמו שדרשו רז"ל מפסוק זה שהעומר בא משעורים נאמר כאן אביב קלוי באש וכו' ונאמר להלן כי השעורה אביב וכו'.
אות כו
[עריכה]שייך לעיל מילוי פגימת הלבנה הוא בחינת תיקון המקום להעלות בחינת המקום לבחינת למעלה מן המקום וכו' כנ"ל, וזה שכתב שם בהתורה הנ"ל שהשם יתברך שהוא מקומו של עולם ויודע מקום כל אחד ואחד על כן קבע ברחמיו יום הדין של ראש השנה בראש חדש שהוא תיקון פגימת הלבנה וכו' עיין שם היטב, כי דייקא בראש חדש שאז השם יתברך מתחרט על שמיעט את הלבנה ועל ידי זה נמשך תיקון בכל ראש חדש לפגימת הלבנה, ותיקון פגימת הלבנה הוא בחינת תיקון המקום לעלות לבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, נמצא שבראש חדש שהוא תיקון פגימת הלבנה מאיר השם יתברך בחינת למעלה מן המקום שהוא בחינת תשובה בחינת תיקון לכל החטאים וכו' כנ"ל באריכות, ועל כן הוא חסד גדול שקבע יום הדין בראש חדש בעת תיקון פגימת הלבנה כי אז מאיר בחינת למעלה מן המקום כנ"ל שעל ידי זה עיקר התיקון כנ"ל, כי על ידי זה השם יתברך דן את הכל ברחמים כפי מקומו בבחינת אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וכנ"ל כי הוא יתברך מקומו של עולם וכו', כי גם תיקון פגימת הלבנה הוא על ידי בחינת למעלה מן המקום וכנ"ל.
http://breslev.eip.co.il/?key=2916
הלכה ד
[עריכה]אות א
[עריכה]מה שמתעטפין בציצית כעטיפת הישמעאלים, הוא על פי המאמר ראיתי מנורת זהב מבואר שם שציצית הם בחינת רוח חי הנמשך על ידי אנחה,. שזהו בחינת ההוא טייעא שהוא סוחר ישמעאל בחינת כי שמע ה' אל ענייך שממנו תוצאות הרוח החיים בחינת ד' ציצית שזהו בחינת סוחר בחינת סובב סובב הולך הרוח וכו' עיין שם, ועל כן צריכין להתעטף בציצית כעטיפת הישמעאלים דיקא, כי ציצית הם בבחינת הרוח חיים שהוא בחינת סוחר ישמעאל כנ"ל, ועל כן נמכר יוסף לישמעאלים, כי יוסף הוא בחינת ציצית כמובא בפרי עץ חיים על פסוק הנה בנך יוסף בא אליך שהוא סוד ציצית עיין שם, ועל כן צריכין לפרוד החוטין, כי הציצית הם בחינת הרוח חיים הנמשך מארבע רוחות שמשם השתלשלות הד' יסודות שמהם אחיזת כל המדות, ששם נאחזין כל הרשעים בהרע של המדות, ועל ידי קדושת מצות ציצית זוכין לשורש הד' יסודות שבקדושה שהם ד' אותיות הוי"ה, ומפרידין הרע מהד' יסודות, ועל ידי זה משפילין הרשעים עדי ארץ, כמבואר שם במאמר הנ"ל, וזה בחינת מה שמפרידין החוטין של הציצית כדי שעל ידי זה יתפרדו כל פועלי און כל הרשעים הנאחזים בהרע של הד' יסודות, שהם בחינת עשו איש שעיר כמו שכתוב שם, וזהו שאמרו רז"ל שצריך לפורדן כי צוציתא דארמאי ופירש רש"י כשערות של נכרים וכו', כי הציצית הם בחינת שערות ומכניעין עשו איש שעיר שהוא כולו כאדרת שער כטלית וכו' כמו שכתוב שם, ועל כן על ידי שמפרידין הציצית כי צוציתא דארמאי מפרידין אחיזת עשו איש שעיר שאחיזתו בשערות כנ"ל, שמשם אחיזת כל הרשעים, כי על ידי הציצית נפרדין הרשעים ונופלים בבחינת כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און בבחינת משפיל רשעים עדי ארץ ראשי תיבות ארמ"ע וכו' כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל עיין שם.
http://breslev.eip.co.il/?key=2917
הלכה ה
[עריכה]אות א
[עריכה]ענין ציצית על פי התורה תקעו ג' בליקוטי תנינא בסימן ח' עיין שם כל התורה היטב מתחלתה לסופה. וזה בחינת ציצית, כי ציצית הוא בחינת החוט של חסד שנקלע ונשזר מן הע"ב נימין שעליהם יתנגן השיר של חסד שיתער לעתיד, שזהו הקול המשקה את הגן, ששם גדילים כל היראות וכל הריחות, שעל ידי הקול הזה דייקא יכול המוכיח להוכיח את ישראל ולא יקלקל בתוכחתו אדרבא יתן ויוסיף ריח טוב בנשמתם על ידי תוכחתו בקול הזה, שזהו בחינת התוכחה של משה שהוכיחן על מעשה העגל שעל ידי תוכחתו הוסיף ונתן בהם ריח טוב, בבחינת נרדי נתן ריחו עזב לא נאמר אלא נתן וכו' עיין שם כל זה היטב ומחוט של חסד הזה נמשך אור חוטי הציצית הקדושים, כי חוטי הציצית בכללם עולים ע"ב כמובא כי הם ל"ב חטין שכל חוט כפול משנים, כי צריכין להיות שזורין, ושני פעמים ל"ב, הוא ס"ד, והשמונה חוטים בעצמם ס"ה עולה ע"ב כמנין חסד הנ"ל, שנקלע ונשזר מע"ב נימין שהם בחינת שעליהם יתנגן השיר של חסד של לעתיד כנ"ל, וכמבואר בהתורה הנ"ל עיין שם, כי ציצית הם בבחינת תוכחה שמוכיחין את האדם שיקיים מצותיו יתברך ולא יתור אחר תאות לבו ועיניו כמו שכתוב בציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' . וכמו שאמרו רז"ל לפי שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד וכו', נמצא שהציצית נתנו כדי להזכיר ולהוכיח את האדם שלא יתור אחר לבו ועיניו, רק יקיים את כל מצות ה' וכו' היינו כנ"ל, כי חוטי הציצית הם בבחינת החוט של חסד הנ"ל, שהוא בחינת קול המוכיח, שעל ידי זה דייקא יכול להוכיח ולהוסיף ריח טוב בהנשמות וכו' כנ"ל.
אות ב
[עריכה]כי ציצית הם בבחינת כנור של דוד כמובא בזוהר הקדוש ובתיקונים תיקון יו"ד, וזהו בחינת מכנף הארץ זמירות שמענו, כמובא בדברי רבינו ז"ל מכנף הארץ דייקא שהם בחינת כנפי הציצית משם דייקא הם כל הזמירות והשירות בחינת זמירות שמענו, כי חוטי הציצית הם בחינת החוט של חסד הנ"ל, שעליהם יתנגן השיר הנ"ל, שמשם נמשכין כל הזמירות והשירות כי גם כל הזמירות והשירות והנגונים של עכשיו כולם נמשכין מהשיר הנ"ל, שהוא שיר שלעתיד שיתנגן על החוט של ע"ב נימין הנ"ל, שהוא בחינת חוט של ציצית כנ"ל.
אות ג
[עריכה]וזהו בחינת תכלת שבציצית, כי תכלת כורסייא דדינא כמו שכתוב בזוהר הקדוש, כי עיקר החוט של חסד הנ"ל, שהוא בחינת קול הניגון שלעתיד כנ"ל, שהוא בחינת חוט של ציצית כנ"ל נמשך מבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח, כמבואר היטב בהתורה הנ"ל, וזהו בחינת תכלת שבציצית שהוא כורסייא דדינא בחינת התפלה בבחינת דין הנ"ל, שמשם עיקר הציצית, שהם בחינת החוט של חסד הנ"ל כנ"ל, וזה בחינת עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון, עוז והדר לבושה זה בחינת ציצית שנמשכין על ידי התפלה בבחינת דין שנקראת מטה עוז שעל ידי זה נגדל כבודו והדרו יתברך כמו שכתוב שם, וזהו עוז והדר לבושה דהיינו ציצית כנ"ל, על ידי זה ותשחק ליום אחרון, זה רמז על בחינת הניגון הנ"ל שיתער לעתיד ביום אחרון שאז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, וזה הנגון הוא בחינת ציצית ועל כן על ידי ציצית בחינת עוז והדר לבושה, על ידי זה ותשחק ליום אחרון כי יזכה להשיר שלעתיד שהוא בחינת שחוק ושמחה, בחינת אז ימלא שחוק פינו וכו' כנ"ל, וזה בחינת ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז וכו'. לבוש עוז זה בחינת ציצית שנמנשך על ידי המטה עוז כנ"ל, ועיקר אור הלבוש הזה יתגלה לעתיד כשיתגלה מלכותו, בחינת ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז, כי אז במלכו לעתיד יתער השיר הזה שהוא בחינת לבוש עוז בחינת ציצית בחינת חוט של חסד הנ"ל כנ"ל.
אות ד
[עריכה]ועיקר הציצית הם לתקן הבגדים, כי שורש הציצית שהוא בחינת הניגון הנ"ל, בחינת החוט של חסד הנ"ל, נמשך מבחינת התפלה בבחינת דין הנ"ל, שעל ידי זה זוכין לרוח נבואה ועל ידי זה מתקנים ומבררים המדמה, ועל ידי זה זוכין לאמונה שלמה, ועל ידי האמונה נתגלה חידוש העולם, כי חידוש העולם אי אפשר להבין בשכל כי אם באמונה לבד וכו', ועל ידי האמונה יהיה חידוש העולם לעתיד, ואז יתער השיר הזה, שהוא שיר של נפלאות שהוא בחינת חוט של חסד הנ"ל שהוא שורש הציצית כנ"ל, ועל כן על ידי חוט הזה שהוא חוטי הציצית שנמשכין בשורשן מבירור ותיקון המדמה, על ידי זה מתקנים את הבגדים והלבושים, כי כל הבגדים והמלבושים, נמשכין מבחינת המדמה שהוא בחינת לבוש השכל, ועל כן כמו שהאדם יכול להתדמות לאדם אחר על ידי שינוי מלבושיו, עד שיטעו בו ולא יכירוהו, כן יכולין על ידי המדמה לטעות לשנות את השכל, להפוך את השכל מסברת האמת לסברא של שקר עד שאין מכירין את עצם אמתת השכל האמת, כי המדמה כשאינו מבורר הוא מלביש ומסתיר את השכל, עד שאין מכירים את עצם השכל האמת כי המדמה הוא לבוש השכל כנ"ל, ועל כן צריכין להתגבר מאד לברר את המדמה כי עיקר שלימות האמונה הקדושה הוא על ידי ברור המדמה כמבואר היטב בהתורה הנ"ל, ועל כן צריכין להשתדל מאד לחפש ולבקש מהשם יתברך לזכות להתקרב לצדיק אמתי שיש לו בחינת רוח הקדש, כדי שיזכה על ידו לאמונה שלימה שהוא יסוד הכל, כי עיקר בירור המדמה שעל ידו זוכין לאמונה שלימה הוא על ידי בחינת רוח הקדש רוח נבואה כמו שכתוב שם עיין שם, שכל זה נמשך מבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כוח כמו שכתוב שם עיין שם, וכשזוכין לבירור המדמה שעל ידי זה זוכין לאמונה, על ידי זה זוכין לשיר של חסד הנ"ל, שמשם נמשכין הציצית כנ"ל, ועל כן תולין הציצית בבגדים לתקן את הבגדים, כי הבגדים הם בבחינת כוח המדמה שהוא לבוש השכל כנ"ל.
אות ה
[עריכה]כי מבואר בסוף התורה הנ"ל על פסוק ליום חגינו, שכל התארים והשבחים שאנו משבחין ומפארין אותו יתברך הם בבחינת המדמה, כי בפנימיות השכל הוא יתברך מרומם ונעלה מכל התארים והשבחים ועיקר כל השבחים והתארים הם רק בבחינת המדמה וכו' עיין שם וכל התארים והשבחים שהם בבחינת המדמה, כולם הם בבחינת לבושין דמלכא,. בחינת הוד והדר לבשת, שכל התארים והשבחים שמשבחין ומפארין ומכבדין ומגדלין את שמו יתברך, שזהו בחינת הוד והדר, זהו בחינת לבושין, בחינת הוד והדר לבשת, כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא נמצא שהלבושין הם בחינת כבוד, היינו בחינת הכבוד וההדר והשבח שמכבדין ומשבחין ומפארין אותו יתברך בשבחים ותארים, שכל זה הוא בבחינת כוח המדמה, כל זה הוא בחינת לבושין שהם נקראים כבוד כנ"ל, ועל כן על ידי השבחים והתארים שהם בבחינת המדמה, מעלין את כל העולמות, כי כלליות כל העולמות הם בחינת לבושין בחינת לבוש השכל כנ"ל, וכל הבגדים הגשמיים נמשכין מבחינת המדמה שהוא לבוש השכל כנ"ל, ועל כן על ידי אור הציצית שנמשך מבחינת הצדיק האמת שהוא בהעל כוח גדול, שעל ידי תפלתו בבחינת דין מברר המדמה, שעל ידי זה זוכה לשיר של חסד הנ"ל, שמשם שורש הציצית כנ"ל, על כן על ידי הציצית הללו אנו מתקנין את הבגדים שנמשכין מבחינת המדמה, כדי שנזכה בכח הזה לברר גם אצלינו את. בחינת כוח המדמה, שהוא בחינת הבגדים, כדי שנזכה לאמונה שלימה, כדי שנזכה להאמין בשלימות ביחודו ואחדותו יתברך ובחידוש העולם וכו' שזהו יסוד הכל וכמבואר במקום אחר בדברי רבינו ז"ל שציצית מסוגל לאמונה עיין שם, וכן מבואר בתיקונים תיקון יוד ה' קשרים לקבל שמע ישראל לקבל ה' נימין דכנור דוד וכו', ועל כן קבעו פרשת ציצית בקריאת שמע, ועל כן לוקחין הציצית בשעת קריאת שמע כי ציצית תיקון הבגדים תקון המדמה, הם בחינת אמונה, כי עיקר שלימות האמונה הוא על ידי בירור המדמה כנ"ל, ועל כן כל התורה כולה תלויה בציצית, כמו שכתוב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וכו', כי עיקר קיום כל התורה תלויה באמונה שהוא יסוד הכל כמו שכתוב כל מצותך אמונה, וכמו שאמרו רז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה
אות ו
[עריכה]ועל כן עיקר התחלת קבלת עול תורה ומצות הוא על ידי ציצית, כי התנוק כשמתחילין לחנכו במצות, המצוה ראשונה שמחנכין אותו היא מצות. ציצית, וכן בכל יום בבקר כשקמים משנתו המצוה ראשונה שמתחילין לקיים היא ציצית, כי ציצית הוא בחינת תיקון ובירור המדמה שהוא בחינת תיקון הבגדים, שעל ידי זה נתבררה האמונה הקדושה, שהיא יסוד ושורש כל התורה והמצות כנ"ל, כי בכל יום בבקר יוצאין אור הציצית, שהם בחינת החוט של חסד הנ"ל, שהוא בחינת להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, כמבואר בהתורה הנ"ל, וכל זה נמשך על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כוח כנ"ל, וזהו בחינת קימת חצות לילה לאונן ולקונן על חורבן בית המקדש ולהתגבר לעסוק בתורה, כי קימת חצות להתאבל על חורבן בית המקדש, זה בחינת התפלה בבחינת דין הנ"ל של הבעל כח, כי אלו הקמים בחצות נקראים גבורי כוח עושי דברו וכו', כי עיקר התעוררות השינה בחצות לילה, נמשך מבחינת גבורות, שהוא בחינת קול התרנגון שנקרא גבר, שנמשך מההוא שלהובא דאשא דבטיש ב גדפוהי כידוע, שכל זה נמשך מהתפלה בבחינת דין של הבעל כח, שעל ידי זה זוכה לקול. השיר הנ"ל. ועל כן בחצות לילה נמשך הארה מקול השיר הזה שנמשך מהתפלה בבחינת דין, שזהו בחינת כנור של דוד שמנגן מאליו בחצות על ידי רוח צפונית שמנשב בו, רוח צפונית זה בחינת גבורות משם מנגן מאליו כנור של דוד כי עיקר השיר של כנור של דוד נמשך מהשיר הנ"ל שנמשך מהתפלה בבחינת דין שהוא בחינת רוח צפונית וכנ"ל, ועל כן על ידי זה נתעוררין מן השינה בחצות לילה. כי השיר הזה נמשך מתקון ובירור המדמה שהוא בחינת שינה, ועל כן יש לו כוח לעורר ולהקיץ מן השינה. כי עיקר התגברות השינה, הוא רק מחמת המדמה, שאינו מזוכך ומבורר כראוי, אבל מי שזוכה לברר המדמה כראוי, אין צריך להרבות בשינה וגם מעט השינה שלו הוא בקדושה גדולה ועל כן על ידי כנור של דוד שמנגן מאליו על ידי רוח צפונית כנ"ל, שכל זה הוא בחינת בירור המדמה על ידי זה נתעוררין מהשינה, כי על ידי בירור המדמה נתבטל השינה, ואז. עומדין משינתן, ומקוננין על חורבן בית המקדש, ועל ידי הקינות על חורבן בית המקדש מקבלין כוח מהתפלה של הבעל כוח שהוא בבחינת דין, כי הקינות על חורבן בית המקדש, זהו בחינת תפלה בבחינת דין, כי האבילות והקינות הם בחינת דין כידוע, וגם כל לשון של הקינות הוא בדרך וויכוח ותרעומות כביכול על שהכה אותנו כל כך והחריב את בית מקדשינו והגלינו בין העובדי כוכבים וכו', כמו שאנו אומרים שם איה קנאתך וגבורתך וכו', למה תתעינו ה' מדרכיך וכו', המאס מאסת את יהודה וכו', מדוע הכיתנו וכו', למה לנצח תשכחינו, זכור ה' מה היה לנו, וכיוצא בזה הרבה שכל לשונות כאלו הם בחינת תפלה בבחינת דין, שהיא בחינת תפלת פנחס שעשה פלילות עם קונו, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל, כי אנו צריכין להתאבל על חורבן בית המקדש וחורבן בית המקדש זהו בחנת פגם וחורבן הדעת, כי כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו כמו שאמרו רז"ל וכמובא בדברי. רבינו ז"ל כמה פעמים, כי מחיצות הבית המקדש הם בחינת מחיצות הדעת, בחינת מחיצות פרוסות של המוחין המגינים בפני תאוות ניאוף, ובעוונותינו הרבים התגברה הסטרא אחרא בחינת והנחש היה ערום וכו', עד שגרמה חורבן בית המקדש שהוא פגם הדעת, ועל כן צריכין לזה תפלה של הבעל כוח שהיא בבחינת דין, ועל כן צריכין לקום בחצות להתאבל ולקונן על חורבן בית המקדש כי הקינות הם בחינת תפלה בבחינת דין, כדי לקבל מהתפלה של הבעל כוח הנ"ל שהיא בבחינת דין, כדי להוציא מהסטרא אחרא כל החיות שבלעה, בבחינת חיל בלע ויקיאנו וכו', כדי לתקן הדעת וכו', ואז עוסקין בתורה כי התורה היא בחינת רוח נבואה, כי כלליות התורה כלולה בי' הדברות, שהם בחינת י' מדריגות של נבואה כמו שכתוב שם, כי על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל, זוכין לבחינת רוח נבואה, שהוא בחינת עסק התורה אחר חצות לילה, וכל זה כדי לברר המדמה כנ"ל, ועל כן הוא דבר גדול לעסוק בתורה בלילה. דייקא, כמו שאמרו רז"ל אין אדם זוכה לכתרה של תורה אלא בלילה, וכמו שכתוב קומי רוני בלילה, כי עיקר עסק התורה הוא בשביל בירור המדמה כי התורה היא בחינת עשרת הדברות בחינת רוח נבואה, שעל ידי זה מבררין המדמה כנ"ל, ועל כן עיקר עסק התורה הוא בלילה, כי לילה היא בחינת מדמה שהוא בחינת שינה, ואז צריכין לברר המדמה על ידי התורה שהיא בחינת רוח נבואה כנ"ל, ועיקר הוא אחר חצות לילה שאז נתעורר כנור של דוד על ידי הרוח צפונית, שהוא בחינת השיר הנ"ל, שנמשך על ידי התפלה בבחינת דין וכו' כנ"ל, שזהו עיקר בחינת בירור המדמה כנ"ל, ועל כן אז הזמן לעסוק בתורה, כדי לברר המדמה, כדי לזכות לאמונה שלימה, בחינת ואמונתך בלילות כנ"ל, ועל ידי זה זוכין שיהיה נמשך החוט של חסד, בבחינת להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות כמו שכתוב שם, ועתה מה נמלצו דברי רז"ל שאמרו כל העוסק בתורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום. שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי, כי על ידי עסק התורה בלילה שהוא בחינת רוח נבואה שהוא כלליות התורה כנ"ל, על ידי זה נתברר המדמה שהוא בירור האמונה, שעל ידי זה זוכין לשיר הנ"ל שהוא בחינת חוט של חסד, שעליו יתנגן השיר הזה כנ"ל, שזהו בחינת החוט של חסד שזוכה המוכיח ההגון כמו שכתוב שם, וזהו החוט של חסד שנמשך ביום על ידי עסק התורה בלילה זהו בחינת אור חוטי הציצית הם תיקון הבגדים שהם בבחינת המדמה, היינו בירור המדמה שהוא בירור האמונה, שהוא יסוד כל התורה כולה כנ"ל.
אות ז
[עריכה]כי כל התורה כולה כלולה בבחינת בגדים, כמו שכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים, שזה נאמר על כלליות קיום התורה והמצות שעל ידי. זה זוכין לבחינת בגדים לבנים, בחינת חלוקא דרבנן, שהוא לבוש הנשמה שזוכה כל אחד בעולם הבא כפי התורה והמצות שזכה לסגל בעולם הזה ועיקר תיקון הבגדים הוא על ידי ציצית, וזהו שאמרו רז"ל בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית, כי ציצית הוא כלליות קיום התורה והמצות, שהם בחינת בגדים לבנים, כמו שכתוב למען תזכרו וכו' כנ"ל, כי על ידי ציצית שהם בחינת החוט של חסד הנ"ל, על ידי זה נמשך על האדם בחינת התוכחה של המוכיח האמת שעל ידי זה הוא נותן ריח טוב בהנשמות, שאפילו כשמוכיחן על העבירות שעשו, אינו מעורר הריח רע של העבירות, אדרבא הוא זוכה על ידי קול תוכחתו שגם העבירות יתהפכו לזכיות ויתנו ויוסיפו ריח טוב בהנשמות, בבחינת נרדי נתן ריחו עזב לא נאמר אלא נתן כנ"ל, וזהו בחינת ציציטת שהם בחינת התוכחה הבנ"ל, בבחינת וראיתם אותו וזכרתם וכו', ולא תורו וכו', שהציצית מוכיחין את האדם שיעשה מצות השם ולא יתור אחר תאוות לבו. וכו', אבל על ידי ת וכחה יכולין לפעמים ליפול יותר ח"ו, כי יכולין לעורר ח"ו על ידי זה הריח רע של המעשים רעים שעשה שעל ידי זה נחלשת הנשמה ביותר כמבואר בתחלת התורה הנ"ל, וכן אנו רואין בחוש שלפעמים כשאדם מוכיח את עצמו ומתחיל להזכיר את עצ מו מעשים הרעים שעשה שאזי שכיח הרבה שנופל עוד יותר ויותר כי נופל בדעתו מאד ויש שנפלו מאד על ידי זה, וכל זה נמשך מבחינת התוכחה שאינה כראוי שמחלשת כוח הנשמה, על ידי שמעוררין הריח רע של העונות כמבואר שם, ועל כן אין מי שיוכל להוכיח לא את עצמו ומכל שכן אחרים, כי אם כשיקשר עצמו לצדיקי הדור האמתיים, שהם בבחינת משה, שיכולים להוכיח בקול התוכחה של משה, שהוא קול השיר הנ"ל, שעל יד זה מוסיפין ונותנין ריח טוב בהנשמות כנ"ל, כי עיקר התוכחה צריכה להיות בבחינת השיר של חסד הנ"ל, דהיינו להטות כלפי חסד שהוא בחינת אזמרה לאלהי בעודי הנאמר בדברי רבינו. ז"ל עיין שם כל הענין, שצריך האדם למצוא בעצמו איזה זכות ונקודה טובה, וכן בחבירו, בחינת ועוד מעט ואין רשע וכו', שענל ידי זה הוא נכנס באמת בכף זכות ויכול לזכות לתשובה, על כן כל מי שרוצה להוכיח אפילו את עצמו צריך לדקדק מאד שלא יפיל את עצמו ח"ו יותר על ידי תוכחתו, שלא יחליש את דעתו ונשמתו, על ידי שיזכו רק את מעשיו הרעים עד שיוכל ליפול לגמרי ח"ו, על כן צריך לדקדק להטות כלפי חסד לחפש למצוא בעצמו על כל פנים איזה נקודות טובות והתוכחה תהיה בדרך חסד, לחזק את עצמו בהשם יתברך ולבטוח ברחמיו העצומים שיש אצלו חסד כזה שגם כל מעשיו הראים יכולין להתהפך לזכיות אפילו אם הרבה לפשוע מאד מאד ימים ושנים הרבה, אף על פי כן חסדי ה' כי לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם, כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות וכו', והכלל שעיקר התוכחה תהיה באופן שיחזק את עצמו שיזכה להתעורר להשם. יתברך להתחיל מעתה להתקרב אליו יתברך ולא שיקלקל ח"ו יותר על ידי תוכחתו שיפול ח"ו יתר, שזה נמשך מחמת שנחלשת נשמתו וכו' כנ"ל ותוכחה כזאת אין זוכין כי אם על ידי צדיקי הדור שהם בבחינת משה שזוכין לבחינת שיר של חסד הנ"ל כנ"ל. וזהו בחינת ציצית הקדושים שזיכנו השם יתברך, כדי לזכור מצותיו וששלא נתור אחר לבנו וכו', שזהו בחינת תוכחה כנ"ל, כי על ידי ציצית שהוא בחינת חוט של חסד הנ"ל על ידי זה זוכין לבחינת התוכחה של הצדיקי אמת שהם בבחינת משה שעל ידי תוכחתם נותנין ריח טוב בהנשמות בבחינת נרדי נתן ריחו שאפילו המעשים רעים נתהפכין לזכיות ונותנין ריח טוב כנ"ל, ועיקר רי הטוב של התורה ומצות נרגש בהבגדים, שהם בחינת לבושין של הנשמה, בחינת חלוקא דרבנן, ועל כן על ידי העבירות ח"ו נעשים בגדים צואים ח"ו ובגדים צואים זה בחינת ריח רע של המעשים רעים שהריח נמשך בהבגדים דייקא, כי כפי עבודתו של אדם כן הלבושים. שלו לטוב או להיפך, ועיקר הוא הריח כנ"ל שעל ידי מעשים רעים ח"ו הלבושין שלו מעלין ריח רע, בחינת בגדים צואים כנ"ל ולהיפך על ידי מצות ציצית שהם תיקון הבגדים, על ידי זה זוכין לבחינת תוכחה הראויה הנ"ל שעל ידי זה הבגדים והלבושין מעלין ריח טוב בבחינת וריח שלמותיך כריח לבנון, וזה שדרשו רז"ל וריח שלמותיך ריח המצות התלויות בבגדים כגון ציצית וכו', כי ציצית הוא בבחינת תוכחה הטובה הנ"ל, שעל ידי זה מעלה ריח טוב, ועיקר הריח בבגדים שהם הלבושין הנעשין כפי עבודתו כנ"ל, שזהו בחנית וריח שלמותיך דייקא כנ"ל, וזהו מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, בגדותיך דייקא, כי הבגדים מעלין ריח טוב על ידי התורה והמצות כנ"ל. וזהו שדרשו רז"ל אל תקרי בגדותיך אלא בגידותיך כל הבגידות שלך מעלין ריח טוב, היינו כנ"ל, זהו בחינת נרדי נתן ריחו עזב לא נאמר אלא נתן שגם המעשים רעים והבגידות מעלין ריח טוב כנ"ל, וזהו אל תאמר בגדותיך ובגידותיך שניהם אחד,. כי דייק על ידי בחינת ריח הטוב של בגדותיך, שזהו על ידי בחינת ציצית שהוא עיקר תיקון הבגדים, על ידי זה דייקא גם כל הבגידות מעלין ריח טוב כי הציצית הם בחינת החוט של חסד הנ"ל, שעל ידי זה העונות נתהפכין לזכיות, וזוכין לבחינת נרדי נתן ריחו, שגם המעשים רעים יעלו ריח טוב כנ"ל, וזהו בחינת חוט של צמר שהיה מלבין עונות ישראל ביום הכפורים כמו שאמרו רז"ל . חוט דייקא, כי הוא בחינת חוטי הציצית בחינת חוט של חסד הנ"ל, שעל ידי זה העונות נתהפכין לזכיות, בבחינת נרדי נתן ריחו כנ"ל, וזהו לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם וכו', ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו, שמשם למדו רז"ל שהיו תולין חוט ביום הכפורים וכו', וזהו לכו נא ונוכחה דייקא. ונוכחה זהו בחינת תוכחה, כי רק השם יתברך יכול להוכיח אותנו ברחמים, כי הוא מוכיח אותנו בבחינת התוכחה של משה הנ"ל, שעל ידי זה זוכין לתשובה שלימה, עד שהעונות. נתהפכין לזכויות, בבחינת חוט של חסד הנ"ל, שזהו בחינת ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו שהוא בחינת חוטי הציצית כנ"ל וכן הצדיקים המתדבקים במדותיו, ויודעים חסדי השם יתברך הם לבד יכולים להוכיח כי הם מוכיחים בבחינת התוכחה הנ"ל שעל ידי זה מוסיפין ריח טוב וכו' כנ"ל.
אות ח
[עריכה]וזהו מה שאמרו רז"ל מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור וסידר לפני משה י"ג מדות של רחמים וכו' כי י"ג מדות של רחמים שגילה השם יתברך למשה אחר חטא העגל זהו בחינת שגילה לו השם יתברך דרכי טובו ורחמיו וחסדיו המרובים שהוא מוחל עונות ברחמיו וחסדיו, בחינת נושא עון ופשע וכו', ועל כן גילה לו מעוטף בציצית, כי חוט של ציצית הוא בחינת חוט של חסד הנ"ל, שעל ידו מחילת כל העונות, עד שהעונות נתהפכין לזכיות ונותנין ריח טוב כנ"ל, וזהו שמתעטפין בציצית ביום הכפורים בכניסתו, כי עיקר סליחת עונות הוא על ידי בחינת ציצית שהוא בחינת חוט של חסד הנ"ל.
אות ט
[עריכה]נמצא שציצית הוא. בחינת חוט של חסד, שהוא בחינת הקול המשקה את הגן ששם גדילים כל הריחות שזהו בחינת הקול קול יעקב, ועל כן נאמר ביעקב ראה ריח בני כריח שדה וכו' כמבואר בהתורה הנ"ל, ועתה בוא וראה נפלאות ה', כי שם במקומו בהפרשה הנ"ל, מבואר בביאור שהריח הטוב שנתגלה על ידי קול יעקב הנ"ל, זה הריח נתגלה בבגדים דייקא, שזהו בחינת ציצית שהם תיקון הבגדים על ידי החוט הנ"ל כנ"ל, וזהו שכתב שם אחר שאמר הקול קול יעקב וכו' נאמר וירח את ריח בגדיו וכו' ריח בגדיו דייקא, כי עיקר הריח שנתגלה על ידי בחינת קול יעקב הוא בבגדים, בבחינת וריח שלמותיך וכו', כי קול יעקב הוא בחינת חוט של חסד שהוא חוט של ציצית, שהוא תיקון הבגדים שהם בחינת חלוקא דרבנן לבושין דנשמתא, שנותן בהם ריח טוב וכו' כנ"ל.
אות י
[עריכה]כי הבגדים שלבש יעקב אז הם היו בגדי אדם הראשון שעשה להם השם יתברך אחר החטא, כמו שכתוב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו. כתנות עור וילבישם, ומאלו הבגדים שעשה השם יתברך לאדם, משם נמשכין כל הבגדים שבעולם, וכל הבגדים שבעולם כלולים במצות ציצית שתלויה בבגדים, שהוא חיות ושורש ותיקון כל הבגדים שבעולם, כי אחר החטא עשה להם השם יתברך בגדים שהם בחינת ציצית, שהם כלליות הבגדים דקדושה כי עיקר תקונם על ידי בחינת הבגדים שהוא בחינת ציצית, כי אדם הראשון פגם באכילת עץ הדעת, שעל ידי זה הגביר מזונא דגופא, שכל זה נמשך על ידי בחינת והנחש היה ערום, שהתיקון לזה הוא על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כוח שעל ידי זה נמשך קול הנ"ל המשקה את הגן, שהוא בחינת את קולך שמעתי בגן ואירא הנאמר שם, וזהו שמדוקדק עתה היטב סיום הפסוק כי ערום אנכי ואחבא היינו שאמר אדם הראשון כי ערום אנכי עתה, כי עכשיו אחר החטא הרגיש שהוא ערום כמו שכתוב וידעו כי ערומים הם, כי מקודם לא היו צריכין למלבושים כלל, כמו שכתוב ויהיו שניהם ערומים וכו' כי. קודם החטא שעדיין לא נפגם הדעת היו יכולים להכיר את בוראם יתברך בפנימיות הדעת, ולא היו צריכין להתקרב להשם יתברך על ידי לבושים דייקא, שהוא בחינת שבחים ותארים הבאים על ידי המדמה, כי היו מכירים אותו יתברך עין בעין, כמו שיהיה לעתיד וכו' שיקויים והיו עיניך רואות את מוריך ולא יכנף עוד מוריך שלא יצטרך להתלבש כביכול בכנפי הלבושים, אבל אחר החטא שפגמו בדעת ונתגרשו מגן עדן, ואין יודעין דרך עץ החיים, עתה עיקר התיקון על ידי בחינת מלבושים, שצריכין להתקרב אליו יתברך דרך כמה לבושין, שהם בחינת השבחים והתארים, שצריכין דייקא לסלק הדעת ולהתחזק באמונה שלימה, ולהרבות בדיבורי אמונה, שם כל השירות ותשבחות ותפלות ובקשות שאנו אומרים, כי עכשיו אי אפשר להתקרב להשם יתברך כי אם על ידי אמונה, שהוא על ידי בירור המדמה שהוא בחינת לבושין כנ"ל, ואלו הלבושין נתתקנין על ידי הציצית שהם בחינת הקול המשקה את הגן כנ"ל, וזהו את קולך שמעתי בגן זה בחינת ציצית. כנ"ל, וזהו שסיים כי ערום אנכי, ערום דייקא, כי עכשיו אני צריך לבושים כנ"ל, על כן חמלת עלי בחסדיך והמשכת עלי אור הציצית שהוא בחינת הקול הנ"ל, בחינת את קולך שמעתי בגן וכו', ואז אחר החטא שעסק השם יתברך לתקנם, עשה להם לבושים בחינת ויעש ה' אלקים וכו' וטילביעשם, היינו שהמשיך עליהם אור הציצית שהם עיקר תיקון הלבושים דקדושה, כי עיקר תקונם על ידי ציצית שהוא בחינת הקול המשקה את הגן שעל ידי זה נמשך הריח הטוב, ונכנע מזונא דגופא שהוא בחינת עקב עשו, ואלו הבגדים לבש יעקב אז, כי יעקב תיקן חטא אדם הראשון, כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון, כי הוא המשיך הקול הנ"ל, בבחינת הקול קול יעקב שעל ידי זה העלו הבגדים ריח טוב, בחינת וירח את ריח בגדיו וכו', ועל ידי זה הכניע וביטול את מאכלי עשו, שהם בחינת מזונא דגופא, והביא הוא מטעמים לאביו כאשר אהב מפיקודין דעשה ולא כאשר שנא מפיקודין דלא תעשה,. כי מאכלי יעקב הם בחינת מזונא דנשמתא שהגביר אז על מזונא דגופא, כי יעקב זכה להגביר הריח הטוב, על ידי הקול קול יעקב, בחינת ראה ריח בני כריח שדה וכו', כנ"ל.
אות יא
[עריכה]וזה בחינת ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם דא ציצית כמו שאמרו רז"ל וכמובא בדברי רבינו ז"ל כי נח שתה מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, ואיתא בזוהר הקדוש שפגם נח היה בבחינת הפגם של חטא אדם הראשון, כי חטא אדם הראשון היה בחינת הפגם המבואר בהתורה הנ"ל, שלפעמים הסטרא אחרא יונקת מן הרחמנות והדעת, שזהו בחינת והנחש היה ערום וכו' עיין שם, שזהו בחינת חטא אדם הראשון שהיה על ידי והנחש היה ערום כמבואר בתורה שאז מתגבר מזונא דגופא, כי כשמכניעין ומבטלין מהדעת אחיזת הסטרא אחרא בחינת והנחש היה ערום, על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח, נתתקן הכל עד שזוכין להניגטון הנ"ל, שהוא בחינת חוט של ציצית, שעל ידי זה זוכין לריח הבגדים. בחינת מזונא דנשמתא וכנ"ל, ולהיפך כשאין זוכין לתקן ולהכניע בחינת אחיזת והנחש היה ערום, אז מתגבר ח"ו מזונא דגופא, שהוא בחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע, ואז כשאין זוכין לתקן זאת על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח, אזי המדמה אינו מבורר, שזהו בחינת זוהמת הנחש שהוא בחינת בלבול המדמה כמבואר בהתורה הנ"ל, ונח אף על פי שהיה צדיק גדול, אף על פי כן עדיין לא זכה לתקן חטא אדם הראשון, כי איתא שנח לא התפלל כראוי על בני דורו, כמבואר בזוהר הקדוש מענין נח ואברהם ומשה, שנח לא התפלל כלל, ואברהם התפלל על דורו, אבל לא כמשה שמסר נפשו בשביל ישראל וכו' עיין שם, ועיקר התפלה של הצדיק הגדול שעל ידי זה מתקן הכל, היא התפלה בבחינת דין הנ"ל, שעל ידי זה הוא מוציא מהסטרא אחרא כל חיותה וכו', עד שנתתקן הכל כנ"ל, שלזאת התפלה צריך הצדיק מסירת נפש מאד, ועל כן נקרא זה הצדיק ציר נאמר לשולחיו. על שהוא מוסר נפשו בשביל ישראל כמו שכתוב שם, ונח לא מסר נפשו כמשה, ולא זכה להתפלה בבחינת דין הנ"ל על כן לא הציל את בני דורו, ולא הוציא מימי הדעת מהסטרא אחרא על ידי זה בא מבול ושטף את העולם, כי להכניע ולבטל מים הזדונים שהוא הסטרא אחרא הרוצה לשטוף את העולם ח"ו, ולהוציא משם מימי הדעת, זה נעשה על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח, שהוא בחינת מטה עוז, שעל ידי זה הוא קריעת ים סוף, בחינת אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים וכו' כמו שכתוב שם עיין שם, ומחמת שנח לא מסר נפשו ולא התפלל התפלה בבחינת דין, על ידי זה לא תיקן בשלימות הכוח המדמה כנ"ל, ועל כן היה הפגם שלו על ידי היין ששתה ונשתכר בו.
אות יב
[עריכה]כי יין מביא שינה שהוא בחינת כוח המדמה, ועל כן יין יש בו שני כחות, בחינת זכה משמחו לא זכה משממו בחינת יין המשמח ויין. המשכר. כי השכרות של יין זה בחינת בלבול המדמה. שעל ידי זה מדבר דברי שטות ושגעון שזהו נמשך מהמדמה שהוא מבולבל כידוע. ועל כן יש בהיין שני כחות הנ"ל בחינת זכה וכו' כנ"ל. והעיקר כפי תיקון הברית כמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר. ועיקר תיקון הברית הוא על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל של הבעל כח, שעל ידי זה מוציא מהסטרא אחרא כל חיותה כל הדעת וכו' שבלעה. וחוזרים ונתתקנים המוחין שהם המחיצות פרוסות בפני פגם הברית. ועל ידי זה זוכה לתקון הברית כמו שכתוב שם. ואז על ידי התפלה הנ"ל שהוא בחינת תקון הברית. על ידי זה המדמה מבורר ומתוקן, ואז כששותה יין הוא בבחינת זכה נעשה ראש זכה משמחו בחינת יין המשמח. כי נתרומם דעתו עלח ידי היין וזוכה לשמחה שהוא בחינת השיר והניגון הנ"ל. שנמשך על ידי בירור המדמה שמשם כל השמחות. בחינת עלי עשור ועלי נבל וכו' כי שמחתני ה' בפעליך וכו'. ועל כן אין אומרים. שיר אלא על היין והכלל כי היין הוא בבחינת שינה בחינת כוח המדמה. כי טבע היין שמביא שינה ומתגבר כוח המדמה שזהו בחינת השכרות. שנסתלק דעתו על ידי שתיית היין כמו בשעת שינה ונשאר רק המדמה. ועל ידי זה מדבר דברי שטות על ידי בלבול המדמה. כי ברוב בני אדם המדמה אינו מבורר. ועל ידי זה מדבר דברי שטות ושגעון בשעת השכרות כמו האדם בשעת שינה. שמבלבל אותו המדמה בבלבולים. שהם החלומות המבולבלים של רוב בני אדם. שהם באים מבלבול המדמה בשעת שינה. אבל הצדיק שזוכה לתקן המדמה כנ"ל. אזי גם החלומות שלו ברורים צודקים ואמתיים. בבחינת חלום על ידי מלאך. כי הוא זוכה לרוח הקודש בחינת רוח נבואה שמברר המדמה. ועל כן בשעת השינה בעצמו הוא מקבל בחינת רוח הקדש. שזהו בחינת חלום על ידי מלאך. כי החלום הוא בחינת נבואה כמו שאמרו רז"ל בחינת בחלום אדבר בו ולהיפך מי שאינו זוכה לברר המדמה נאחזים כמה בלבולים בהמדמה. ועל. ידי זה מבלבלים הסטרא אחרא והקליפות אותו בשעת שינה בחלומות מבולבלים. בבחינת חלום על ידי שד. שנמשך על ידי בלבול המדמה שהוא בחינת זוהמת הנחש וכו' כמו שכתוב שם. ועל כן היין שמביא שינה ודמיון יש בו שני בחינות אלו שמי שזוכה לברר המדמה אזי היין בקדושה בבחינת בירור המדמה. שהוא בחינת יין המשמח. כי על ידי בירור המדמה זוכין לאמונה. שעל ידי זה זוכין להניגון הנ"ל שהוא בחינת שמחה בחינת עלי עשור ועלי נבל וכו' כי שמחתני ה' כי משם כל השמחות כנ"ל. אבל כשאין המדמה מבורר אזי היין בבחינת בלבול המדמה. שהוא שכרות ממש בחינתיין המשכר כנ"ל. וזהו בחינת כהתעות שכור בקיאו. כי טבע השכור שנותן הקאות. מכי כשהיין בקדושה שהוא נמשך מהתפלה בבחינת דין של הבעל כוח אזי הסטרא אחרא מוכרחת ליתן הקאות בבחינת חיל בלע ויקיאנו. להקיא כל הדעת וכל הקדושות שבלעה וכו' כמו שכתוב שם. אבל כשאין היין בקדושה אז הוא בעצמו מוכרח ליתן הקאות.
אות. יג
[עריכה]ועל כן נח שלא זכה להתפלל בבחינת דין כנ"ל, על כן כשבא אל היין נשתכר בו. כי לא נתברר המדמה בשלימות שעל ידי זה היין בבחינת יין המשכר. כי שכרות הוא בלבול המדמה כנ"ל, וטעל כן היה התיקון על ידי בחינת ציצית כמו שכתוב ויקחו שם ויפת את השמלה דא ציצית כנ"ל. כי ציצית הוא בחינת חוט של חסד שהוא בחינת השיר והניגון הנ"ל שנמשך מבירור המדמה כנ"ל, ועל כן על ידי זה תקנו פגם נח שפגם בהמדמה על ידי השכרות. כי הם המשיכו בחינת תיקון המדמה על ידי הציצית שנמשכין מבחינת תיקון המדמה כנ"ל.
אות יד
[עריכה]וזהו בחינת יין של נסכים שעליהם אומרים שיר. כי אין אומרים שיר אלא על היין. כי כל הקרבנות הם בחינת בירור המדמה. כי הקרבנות באים מבהמות ועופות שהם בחינת המדמה. כי הבהמה יש לה כוח המדמה שהוא כוח הבהמיות כמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר ועל כן מביאין בהמה לקרבן כדי לברר המדמה. כי מבחינת המדמה משם נמשכין כל העונות כמבואר במקום אחר. ועל כן צריכין להביא בהמות לקרבנות כדי לתקן ולברר המדמה ועל כן מביאין אז יין לנסכים ואומרים עליהם שירה, כי היין הוא בבחינת שינה בחינת מדמה, ועל היין לנסכים שהוא יין דקדושה, על ידי זה נתתקן המדמה בשלימות. שעל ידי זה זוכין לשעיר שלעתיד כנ"ל, שמשם נמשכין כל השירות כנ"ל, שזהו בחינת השיר שאומרים על היין דייקא. כי עיקר השיר על ידי בירור המדמה שהוא בחינת יין כנ"ל.
אות טו
[עריכה]וזהו בחינת כוס יין של קידוש ושל ברכת המזון ושל הבדלה. שכל זה הוא בחינת אין אומרים שיר אלא על היין כמו שאמרו רז"ל כי עיקר קדושת שבת ויום טוב הוא על ידי התגלות האמונה שנתגלה אז בתוספות אור גדול. כי שבת. הוא בחינת אמונה בחידוש העולם. שזהו עיקר הקידוש שאומרים ויכולו שמעידין שהשם יתברך ברא את העולם בששת ימי המעשה ושבת בשבת. וכן יום טוב הוא גם כן בחינת שבת שמעיד על חידוש העולם. כי כל הימים. טובים הם זכר ליציאת מצרים ואז בשעת יציאת מצרים נתגלה אמונת חידוש העולם לכל באי עולם. על ידי הנסים והנפלאות והאותות נוראות מאד אשר לא נשמעו ולא נראו מעולם אשר עשה השם יתברך עמנו בשעת יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה וכו' וכו'. נמצא ששבת ויום טוב מורים על חידוש העולם. שזה עיקר האמונה שבזה תלוי עיקר היהדות עיקר קדושת ישראל. ומי שכופר בזה ח"ו כל שהוא. הוא אפיקורס גמור ואין לו חלק באלהי ישראל. ולא בתורת משה. ואין להאריך בזה כאן מגודל גנותם של העוסקים בספרים שיסודם בנוי על פסוק סברת האפיקורסים והכופרים המפורסמים שכופרים בזה ימח שמו וזכרם ואיך יעלה על הדעת לעסוק בספרים המביאים סברותיו הרעות והזרות מאחר שהוא הוא. האפיקורוס והכופר הגמור הכופר בתורת משה ובהשם יתברך לגמרי. ועל כן באמת כל אלו העוסקים באלו הספרים יוצאים מן הדת לגמרי. בריך רחמנא דשיזבין) ועל כן בשבת ויום טוב שעיקר קדושתם על ידי התגלות האמונה שנתגלה אז שזה עיקר הקדושה, על כן אז אומרים שיר על היין שהוא בחינת הקידוש. כי בשבת ויום טוב נדחה זוהמת הנחש. ואז המדמה מבורר ומתוקן ואז היין בקדושה בבחינת יין המשמח. ואז נמשך על ידי היין שהוא בחינת מדמה. בחינת אמונה שלמה. שזה עיקר המשכת קדושת שבת ויום טוב. ועל ידי האמונה זוכין לשיר הנ"ל שהוא בחינת הקידוש שהוא גם כן בבחינת השיר שאומרים על היין דייקא כנ"ל.
אות טז
[עריכה]וזהו בחינת כוס של ברכת המזון כי אנו צריכין להעלות ולברר אכילתנו שיהיה בבחינת מזונא דנשמתא. שזה זוכין על ידי השיר הנ"ל כנ"ל. ועל כן עיקר ברכת המזון הוא על ידי ארץ ישראל. כמו שכתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו'. כי. ארץ ישראל הוא על ידי כוח מעשיו בחינת בראשית ברא אלקים וכו' אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה וכו'. כמבואר כל זה שם בהתורה הנ"ל עיין שם. ומבואר שם שארץ ישראל וחידוש העולם לעתיד הם בחינה אחת שמשם נתעורר השיר הנ"ל. שעל ידי זה מתגבר מזונא דנשמתא ועל כן אחר האכילה שאנו צריכין לברר האכילה שתהיה בבחינת מזונא דנשמתא. על כן אנו מברכין אותו יתברך על הארץ הטובה שהוא ארץ ישראל. ועל ידי זה אנו ממשיכין עלינו קדושת ארץ ישראל. ועל ידי זה נתעורר השיר שיתער לעתיד. כשיחדש את עולמו בבחינת ארץ ישראל כמו שכתוב שם, ועל ידי התעוררות השיר הזה זוכין להגביר מזונא דנשמתא על מזונא דגופא. ועל כן צריכין לברך ברכת המזון על כוס יין. בבחינת אין אומרים שיר אלא על היין, כי אי אפשר לעורר השיר הנ"ל כדי לזכות לבחינת מזונא דנשמתאר. כי אם על ידי היין דקדושה. שהוא בחינת ברור המדמה שעל ידי. זה זוכין לאמונה. ועל ידי זה נתעורר השיר הנ"ל כנ"ל.
אות יז
[עריכה]ועל כן יעקב אבינו כשהביא המטעמים לאביו שרצה להגביר בחינת מזונא דנשמתא בחינת ריח כנ"ל. על כן כתיב ויבא לו יין וישת. ואז דייקא וירח את ריח בגדיו. כי על ידי היין דייקא נתעורר השיר הנ"ל בבחינת אין אומרים שיר אלא על היין. שעל ידי זה נתעורר הריח טוב שהוא מזונא דנשמתא כנ"ל.
אות יח
[עריכה]ועל כן חם שקלקל בשעת השכרות של נח. כי חם הוא בחינת היצר הרע זוהמת הנחש שרוצה להתגבר בשעת השכרות דייקא בשעת בלבול המדמה שהוא זוהמת הנחש שמשם עיק אחיזתו על כן כשהקיץ נח מיינו. וידע את אשר עשה לו בנו הקטן. כי ידע כל כוונתו. עד היכן הדבר מגיע שכל כוונת הסטרא אחרא כדי להגביר זוהמת הנחש בלבול המדמה, שעל ידי זה ח"ו נתבלבלה האמונה הקדושה כדי להתגבר על ארץ ישראל שהוא בחינת אמונת חידוש העולם. ועל כן באמת היתה ארץ ישראל כבושה תחת יד כנען. כמה וכמה שנים. שהוא מזרעו של חם על כן נח שהבין כל זאת בחינת וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, על כן קלל את חם ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. עבד דייקא שהוא בחינת התגברות השינה הבא מבלבול המדמה. כי עשרה קבין שינה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים . היינו שנח קילל אותו במה שקלקל ופגם. שיהיה נמשך עליו העבדות שהוא בחינת השינה בחינת בלבול המדמה שנמשך מזוהמת הנחש שנתקלל ארור אתה. שזהו בחינת ארור כנען. כמו שכתוב בזוהר הקדוש שהם בחינה אחת עיין שם, וזהו ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד למו. ברוך ה' אלהי שם, שמנו יצאו ישראל שהם מייחדים שמו תמיד, ומגלין אלקותו יתברך. ומאמינים בחידוש העולם שזהו עיקר קדושת ארץ ישראל. ועל כן להם מגיע ארץ ישראל, ועל כן ויהי כנען עבד למו, שכנען יכנע ויתבטל לפניהם. היינו שהתנבא שעתידין ישראל בני שם לכבוש את ארץ ישראל מתחת יד כנען. וכנען יפול לפניהם. ויהיה עבד להם שכל זה היפך כוונת חם שרצה להגביר המדמה המבולבל. כדי להתגבר ח"ו על קדושת ארץ ישראל, שהוא בחינת אמונת חידוש העולם שנמשך מבירור המדמה כנ"ל. ועל כן קללו במה שפגם שבו בעצמו תדבק הזוהמא. בחינת עבדות ושינה. וישראל יכבשו את ארץ ישראל מידו ויגלו אלקותו לכל באי עולם. בחינת ברוך ה' אלהי שם. כמו שפירש רש"י שם שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו לתת להם את ארץ כנען וכו', היינו כנ"ל. כי קדושת ארץ ישראל היא בחינת בירור המדמה שהוא היפך זוהמת חם וכנען שהם בחינת עבדות ושינה הרבה הבא מבלבול המדמה הנ"ל. היינו שהתנבא שלא תתקיים מחשבתו הרעה של חם שהוא היצר הרע והסטרא אחרא. כי עתידין ישראל בכח משה רבינו לכבוש ארץ ישראל. ויגלו האמונה הקדושה לכל באי עולם וכנ"ל.
אות יט
[עריכה]וזה בחינת העשרה קשרים שבכל אחד מהציצית שהם כנגד העשרה הדברות שהם בחינת עשרה מדריגות של נבואה שהוא בירור המדמה. שעל ידי זה נתתקנין הבגדים שזהו עיקר. בחינת הציצית כנ"ל.
אות כ
[עריכה]וזה שאיתא בזוהר ובכתבים שציצית הם כנגד פסוקי דזמרא, עיין שם שחושב איך מתקנין ומעלין הד' עולמות בעובדא ובמלולא, ומבואר שם שציצית כנגד עולם היצירה, שהוא בחינת פסוקי דזמרה וכו' עיין שם כי ציצית הם בחינת החוט של חסד הנ"ל שעליו יתנגן השיר והניגון שלעתיד שמשם כל הזמירות והשירות וכו' כנ"ל שזהו בחינת פסוקי דזמרה.
אות כא
[עריכה]ועל כן הם ארבע ציציות כנגד ארבע אותיות הויה, שהוא בחינת שיר פשוט כפול משולש מרובע שעולה ע"ב שהוא בחינת השיר שלעתיד שהוא בחינת חוט של חסד שהוא בחינת חוטי הציצית כנ"ל, כי מצות ציצית הוא בבחינת פשוט כפול משולש מרובע כי מתחלה לוקחין ד' חוטין פשוטים, זה בחינת שיר פשוט, ואחר כך מכניסין אותו לתוך הכנף וכופלין אותן, זה בחינת שיר כפול, אחר כך קושרין אותן וכורחין אותן ואזי הם משולשין בחינת שליש גדיל וב' שלישי ענף, וזהו בחינת שיר משולש, וכן צריכין לעשות בכל הארבע כנפות, ועל ידי הארבע ציציות. שבארבע כנפות, נמשך בחינת שיר מרובע, נמצא שבמצות ציצית מרומז בחינת שיר פשוט כפול משולש מרובע, כי משם שורש הציצית כנ"ל.
אות כב
[עריכה]וזה בחינת הט"ל כריכות שהם עולין ה' אחד כמובא, כי עיקר הציצית הוא בשביל להמשיך שלימות האמונה שהוא בחינת ה' אחד כי זה עיקר האמונה, וכמובא בתקונים שציצית הוא בחינת אמונת היחוד בחינת שמע ישראל וכו' כנ"ל.
אות כג
[עריכה]ועל כן הציצית הם ל"ב חוטין, זה בחינת כלליות התורה שמתחלת בב' דבראשית ומסיימת בלמ"ד כי ציצית הוא בחינת אמונה שהוא כלליות התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל, ועל כן מתחלת התורה בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ להודיע שעיקר התחלת ויסוד קיום כל התורה הוא על ידי האמונה בחידוש העולם שמאמינים שהשם יתברך ברא את השמים ואת הארץ יש מאין המוחלט שזהו יסוד כל התורה כולה בחינת בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה, בחינת כל מצותך אמונה כנ"ל, ולזה זוכין על ידי הציצית כנ"ל, ועל כן הם ל"ב חוטים כנגד כלליות התורה מב' דבראשית עד ל' דלעיני כל ישראל וכנ"ל.
אות כד
[עריכה]והנה מבואר לעיל, שעל ידי ציצית ממשיכין בחינת תוכחה הטובה של המוכיח הראוי וכו' כנ"ל וזה בחינת הנה הוא לך כסות עינים וכו'. ואת כל ונוכחת, כסות עינים זה ציצית, שהוא תיקון המלבוש והכסות, בחינת כי הוא כסותה לבדה דא ציצית כמו שכתוב בזוהר הקדוש . וזהו כסות עינים, כי ציצית הם בחינת עינים, כי על שם זה נקראים ציצית לשון מציץ מן החרכים כמו שפירש רש"י שם בפרשת ציצית וכמבואר בהתורה ואלה המשפטים אמונה עיין שם, וזהו הנה היא לך כסות עינים זה ציצית כנ"ל, על ידי זה ואת כל ונוכחת, זה בחינת תוכחה כי על ידי ציצית זוכין לתוכחה הטובה של המוכיח הראוי כנ"ל, וזהו ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים וכו', כי לקיחת שרה לבית פרעה ולבית אבימלך זה סוד בחינת התפלה של הבעל כוח שהוא בבחינת דין שהסטרא אחרא רוצה לבלוע אותה, אבל על ידי כוחו הגדול של הבעל כח, על ידי זה התפלה עומדת בצוארה של הסטרא אחרא ואזי מוכרחת הסטרא אחרא ליתן הקאות להקיא ולהוציא כל חיותה שבלעה מן הקדושה, בבחינת חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל וכו', כמבואר שם היטב בהתורה הנ"ל, וזה בחינת לקיחת שרה לבית פרעה ואבימלך שהוא מקום הסטרא אחרא, שרצו לכבוש לעצמן את האשה יראת ה' שהוא בחינת התפלה, וכל זה היה מחמת תאוות ניאוף שהתגברה בהם שנמשך מזוהמת הנחש עד שרצו לשלוט גם על הצדקת שרה אשר יראת ה' להטיל בה זוהמא ח"ו, אבל שרה היתה צדקת גדולה מאד והיתה בעלת כוח גדול, עד שאפילו כששלטו בה הדינים עד שנלקחה לביתם אף על פי כן התגברה בכחה הגדול עד שלא יכלו לשלוט בה כלל, אדרבה היא שלטה בהם והביא עליהם מכות גדולות, כמו שכתוב וינגע ה ' וכו', והוציאה מהם ניצוצות קדושות הרבה שבלעו מקודם מהקדושה, בבחינת עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כמובא, שכל זה הוא בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח, שהוא גם כן בחינה זו ממש, שהם רוצים לבלעה, אבל על ידי גודל כחו של הבעל כוח אין יכולים לינק ממנה, אדרבה הם מוציאים מהסטרא אחרא על ידי זה כל נצוצות הקדושה שבלעו וכו' כנ"ל, כי התפלה היא בחינת אשה יראת ה', כמו שכתוב אשה יראת ה היא תתהלל, [וכמבואר בהתורה ויסב אלקים מקרא זה על ענין שרה שנלקחה לבית פרעה, שעל ידי זה הוציאה משם כל ניצוצות הקדושה, בחינת תנו לה מפרי ידיה וכו' עיין שם] וזהו הנה נתתי אלף כסף לאחיך, זה בחינת הנצוצות הקדושים שהוכרחו להוציא ולהחזיר אל הקדושה, ליתן לאברהם כסף ורכוש והון רב, שכל זה הוא בחינת ניצוצות הקדושים שהוכרחו להקיא ולהוציא ולהחזיק את הקדושה על ידי זה דייקא שרצו לשלוט בשרה וכו' כנ"ל, כי היא בבחינת התפלה של הבעל כוח שמוציאה מהסטרא אחרא כל ניצוצות הקדושה וכו' כנ"ל, ועתה מחובר ומיושב המקרא היטב סופו לראשו, כי על פי פשוטו אין מיושב כלל פירוש המקרא הזה, כי מה שייכות יש ענין כסות עינים להאלף כסף, וגם רש"י ז"ל בעצמו דחק עצמו מאד בפרוש המקרא הזה. כמבואר למעיין שם, אבל עתה על פי הנ"ל מבואר היטב קשר המקרא הזה כי על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כוח שהיא מוציאה הקדושה מהסטרא אחרא שהיא בחינת לקיחת שרה לבית אבימלך שעל ידי זה הוציאה כל ניצוצות הקדושה משם, על ידי זה זוכין לבחינת חוט של חסד הנ"ל, שהוא בחינת ציצית, שעל ידי זה יכולין להוכיח כנ"ל, וזהו ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך שהוכרחתי להוציא הנצוצות הקדושים הכלולים בכסף וזהב ולהחזירם אל הקדושה לאברהם, הנה הוא לך כסות עינים, זה ציצית, כי על ידי זה נמשך בחינת החוט של חסד הנ"ל שהוא בחינת ציצית כנ"ל, וזהו ואת כל ונוכחת, כי על ידי זה זוכין לבחינת התוכחה הטובה שהוא בחינת התוכחה של משה וכו' כנ"ל.
אות כה
[עריכה]וזה בחינת והעיר שושן צהלה ושמחה. ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וכו'. כי גדולת מרדכי שהוא הנס הגדול והנורא מאד של פורים. הכל היה על ידי בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח, שעל ידי זה מכניעין את עמלק שהוא המן הרשע ימח שמו, כמבואר שם בהתורה הנ"ל, שזהו בחינת קריעת ים סוף ומלחמת עמלק וכו' עיין שם, ועל כן היה עיקר הנס על ידי שנלקחה אסתר לבית המלך כי לקיחת אסתר לבית אחשורוש, זהו בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כוח הנ"ל, שזהו בחינת לקיחת שרה לבית אבימלך ופרעה כנ"ל, רק שם היה רק לפי שעה קלה, כי אז לא היה קטרוג ודין גדול כל כך כמו בימי אחשורוש בקום עלינו אדם בליעל המן הרשע ימח שמו שהוא עמלק שהוא זוהמת הנחש בעצמו, אשר השם יתברך בעצמו לוחם עמו תמיד בשביל ישראל, כמו שכתוב מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ומחמת תוקף הדין שהתגברה זוהמת הנחש מאד שהוא המן הרשע ימח שמו כנ"ל, על כן הוכרחה אסתר שתהיה נתפסת לבית המלך, וגם הוא לא נגע בה כמובא בתיקונים, ובגודל כחה הוציאה מהסטרא אחרא כל הקדושות והניצוצות הקדושות, עד שהסטרא אחרא שהוא המן וביתו נפלו במפלה שאין לה תקומה, ונתן כל ביתו ורכושו למרדכי היהודי שכל זה היה על ידי הצדקת אסתר המלכה, כמו שכתוב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, ועל ידי זה עלו כל ניצוצות הקדושים המלובשים בהעשירות שהיה כבוש אצל הסטרא אחרא אצל המן וביתו ימח שמם כולם חזרו ועלו אל הקדושה למרדכי היהודי, שכל זה נעשה על ידי בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כוח שעמדה בבית הבליעה שלהם, שעל ידי זה הוא מפלת המן עמלק כנ"ל, שזהו בחינת לקיחת אסתר לבית המלך כנ"ל לענין שרה, ועל כן היה הנס על ידי נידוד השינה, כמו שכתוב בלילה ההוא נדדה שנת המלך, שאז התחיל עיקר תוקף הנס, כי נידוד השינה זה בחינת בירור המדמה כי כשהמדמה מבורר היטב אין צריכין לישן, כי עיקר השינה הוא בשביל לברר המדמה, אבל כשהמדמה מבורר אין צריך שינה, ועל ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל, שהוא בחינת לקיחת אסתר לשם כנ"ל,. על ידי זה נתברר המדמה כמבואר בתורה הנ"ל כנ"ל, ועל כן היה אז נידוד השינה, שזה נמשך מבירור המדמה כנ"ל ועל ידי זה היה תוקף הנס כי עיקר הנס של פורים הוא להכניע עמלק שהוא עיקר הכפירות והאפיקורסות כמבואר במקום אחר, ולגלות אמונת חידוש העולם כמבואר בדברי רבינו ז"ל על פסוק ויהי ידיו אמונה הנאמר במלחמת עמלק, שעיקר מפלת עמלק הוא על ידי התגלות האמונה הקדושה, ועל כן היה עיקר מפלת המן עמלק על ידי נידוד השינה, שהוא בחינת בירור המדמה, שעל ידי זה נתגלה האמונה הקדושה כנ"ל שזהו עיקר מפלת עמלק והמן כנ"ל, ועל ידי כל זה זוכין לאור הציצית כנ"ל, וזהו ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת, זה בחינת ציצית שיש בהן תכלת שהם עיקר תיקון ונוי כל המלבושי כבוד, היינו שאז נתגלה על מרדכי אור הציצית שהוא בחינת לבוש מלכות תכלת וחור וכו', כי על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל, על ידי זה הוא מפלת המן,. ונתגלה האמונה הקדושה וכו', עד שזוכין לחוט של חסד הנ"ל שהוא בחינת אור הציצית שהוא בחינת לבוש מלכות תכלת וחור וכו' כנ"ל וזהו ליהודים היתה אורה ושמחה וכו', והעיר שושן צהלה ושמחה, בחינת תוקף השמחה של הפורים, כי עיקר השמחה נמשך מבחינת חוט של חסד הנ"ל, שהוא בחינת לבוש מלכות תכלת וכו', בחינת ציצית כי החוט של חסד הנ"ל הוא בחינת הניגון שלעתיד, שמשם כל השמחות כנ"ל, וזהו שאמרו רז"ל אסתר חוט של חסד משוך עליהם, כי זכתה לחוט של חסד הנ"ל כנ"ל.
אות כו
[עריכה]וזהו בחינת סעודת פורים, שאז מצוה לאכול ולהרבות בסעודה, כי על ידי בחינת חוט של חסד הנ"ל נתתקנן האכילה בקדושה, כי זוכין שתהיה האכילה בבחינת מזונא דנשמת' על ידי הריח הטוב שנמשך על ידי הניגון שהוא בחינת חוט של חסד הנ"ל כנ"ל, וזה בחינת מרדכי כי על שם זה נקרא מרדכי על שם ריח הטוב, בחינת מר דרור שהוא ראש לכל הבשמים והריחות, כמו שכתוב ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור, וכן אסתר נקראת הדסה, בחינת הדס שמעלה ריח טוב, כי הם זכו להמשיך בחינת החוט של חסד הנ"ל, שהוא קול הניגון הנ"ל המשקה את הגן, שמשם כל הריחות כנ"ל כי על ידי הקול המשקה את הגן נכנע המן עמלק שהוא זוהמת הנחש, בחינת עקב עשו, כי אמרו רז"ל המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ וכו', נמצא שהוא עיקר זוהמת הנחש שנמשך על ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע, והכנעתו ומפלתו על ידי הקול הנ"ל המשקה את הגן שזהו בחינת פסוק את קולך שמעתי בגן ואירא, שנסמך בפרשה לפסוק המן העץ כמבואר שם, כי בחינת את קולך שמעתי וכו', שהוא בחינת הקול הנ"ל הוא תיקון אכילת עץ הדעת, ועל ידי זה נופל המן שאחיזתו משם שהוא בחינת מזונא דגופא, וזוכין לבחינת מזונא דנשמתא, שנמשך על ידי הקול הנ"ל שמשם גדילים כל הריחות כנ"ל, שנמשך על ידי מרדכי ואסתר היא הדסה שנקראין על שם הריח הטוב כנ"ל.
אות כז
[עריכה]וזהו בחינת ורבים מעמי הארץ מתיהדים וכו', דהיינו שנתגיירו גרים הרבה, כי כל זה נעשה על ידי בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כוח הנ"ל, שעל ידי זה נעשין גרים כמו שכתוב שם עיין שם.
אות כח
[עריכה]ועל כן הגרים שמתגיירין הם באים תחת כנפי השכינה שהוא בחינת כנפי מצוה דהיינו ציצית, כי ציצית הם בחינת החוט של חסד הנמשך מהתפלה של הבעל כוח הנ"ל שמשם הגרים וכנ"ל בהתורה הנ"ל עיין שם.
אות כט
[עריכה]וזה בחינת הסמיכות של כל סדר שלח לך ששם כתובה פרשת ציצית בסופה, כי המרגלים פגמו בארץ ישראל שהוא בחינת חידוש העולם שמשם עיקר הניגון הנ"ל, אבל משה רבינו בגודל כחו הנ"ל זכה לפעול אצל השם יתברך עד שמחל להם כמו שכתוב שם ויאמר ה' סלחתי כדברך ואזי חוזר ונמשך בחינת הניגון הנ"ל שהוא בחינת נרדי נתן ריחו בחינת סליחת עונות כנ"ל, ועל כן נסמך מיד לזה פרשת נסכים דהיינו לנסך יין על הקרבנות ואז עיקר השיר כי אין אומרים שיר אלא על היין שזהו בחינת המשכת השיר והניגון הנ"ל שאומרים אותו על היין דייקא שהוא בחינת תיקון ובירור המדמה בחינת יין המשמח כנ"ל, ועל כן נסמך לזה פרשת חלה שהוא בחינת ביאת ארץ ישראל כמו שכתוב בבואכם אל הארץ וכו' שנתחייבו תיכף בכניסתם לארץ ישראל כמו שפירש רש"י שם, כי עיקר הניגון הנ"ל נמשך על ידי בחינת ארץ ישראל כנ"ל שהוא תיקון המאכל והמזון להכניע מזונא דגופא וכו' כנ"ל שזהו בחינת חלה לתקן המאכל לתקן חטא אדם הראשון שחטא באכילה והגביר בחינת מזונא דגופא והתיקון על ידי חלה שחייבין בכניסתן לארץ ישראל דייקא שמשם הניגון הנ"ל וכמו שאמרו רז"ל היא קלקלה חלתו של עולם לפיכך תפריש חלה, נמצא שחלה הוא תיקון חטא אדם הראשון היינו תיקון פגם האכילה פגם מזונא דגופא וכנ"ל, כי על ידי שמפרישין חלה זוכין שיהיה הלחם שהוא המזון בבחינת מזונא דנשמתא בבחינת אכילת הצדיקים בחינת צדיק אוכל לשובע נפשו, ועל כן נסמך אחר כך פרשת קרבן עבודה זרה שהוא תיקון פגם האמונה כי עיקר הניגון הנ"ל נמשך על ידי תיקון האמונה הקדושה כנ"ל, ואחר כך נסמך פרשת מקושש מענין קדושת שבת קדש וכלול מכל הימים והזמנים המקודשים שכולם בבחינת המשכת האמונה הקדושה וכנ"ל, ואחר כך נסמך פרשת ציצית כי כל זה כלול במצות ציצית כנ"ל. וזה שכתב אדומו"ר ז"ל בסימן קע"ז לקוטי מוהר"ן א' שויאמר ה' סלחתי כדבריך ראשי תיבות כוסי, כי הצדיקים יכולין לסלוח עונות על ידי שתייתם יין עיין שם, היינו כנ"ל כי הוא ממשיך על ידי שתיית יין בחינת תיקון ובירור המדמה שעל ידי זה נמשך הניגון הנ"ל שעל ידי זה נמשך סליחת עונות וכנ"ל ועל כן נסמך אחר פרשה זאת פרשת נסכי יין וכנ"ל.
http://breslev.eip.co.il/?key=2918
הלכה ו
[עריכה]הלכות ציצית הלכה ו' נכלל בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד'
הלכה ז
[עריכה]אות א
[עריכה]על פי התורה תקעו תוכחה הנ"ל יתבאר ענין ציצית. והנה כבר בארנו קצת ענין ציצית על פי התורה הנ"ל בהלכות ציצית הלכה ה'. ושם מבואר גם כן ענין התעוררות השינה וקימת חצות על פי זה, וכאן נאמרו ונשנו בשביל דברים שנתחדשו בהם, והנה מבואר שם שציצית הם בחינת החוט של חסד שנמשך על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כוח וכו' עיין משם באריכות, עתה עיינתי ומצאתי בחסדו יתברך בענין ציצית על פי התורה הנ"ל עוד כמה דברים כהמה.
אות ב
[עריכה]כי מבואר שם בהתורה הנ"ל באות וא"ו שענין התקונים הנעשים על ידי התפלה בבחינת דין וכו' הם בחינת רפואה שנמשך על ידי סליחת עונות וכו' שזוכין על ידי התפלה השלימה שמתפללין הקיבוץ הקדוש של ישראל בתוספות שכנים הרבה, כי על ידי שנתוסף אל הקיבוץ עוד שכן מישראל שמתפלל עמהם על ידי זה מתרבין הבתים הקדושים של התפלה עד אין קץ וכו', כי ג' אבנים בונות ששה בתים ד' כ"ד ה' ק"כ וכו' וכו' עד מה שאין הפה יכול לדבר וכו' עיין שם היטב היטב מה שכתוב שם בזה על פסוק ובל יאמר שכן חליתי. וכו', נמצא שהתפלה בתוספות שכנים שמתרבין על ידה בתים הרבה בלי שיעור היא בחינה אחת עם התפלה בבחינת דין של הבעל כוח הנ"ל כמובן למעיין שם, ויש לבאר קצת בזה, כי מבואר שם שעל ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כוח הוא מוציא מהסטרא אחרא כל הדעת וכל התפלות וכל הניצוצות והנפשות וכו' שבלעה הסטרא אחרא תחלה בבחינת חיל בלע ויקיאנו וכו', ועתה נוכל לומר שאלו הנפשות שהוציא הבעל כוח הזה מהסטרא אחרא הם הם הנפשות הנתוספים אל הקיבוץ הקדוש בבחינת תוספות שכנים הנ"ל שעל ידיהם נתרבין ונתגדלין הבתים של הקדושה מאד מאד, כי בתחלה כשהיו אלו הנפשות נבלעין בין הסטרא אחרא בוודאי היו רחוקים מתפלה, ועכשיו כשהוציא אותם הבעל כוח הנ"ל מהסטרא אחרא, אזי הם מתקרבים אל הקדושה ונתוספים אל הקיבוץ הקדוש של ישראל העוסקים בתפלה בכוונה ונעשים שכנים אליהם שעל ידי זה מתרבין הבתים עד אין חקר וכו' עד שעל ידי זה נכנסין ונתכנסין לתוך אלו הבתים כל שאר הנפשות הנדחים הרחוקים מאד מאד שהם בחינת תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות וכו' כמבואר בדברינו בזה כמה פעמים עיין שם, וכל זה הוא בחינת ציצית, כי ציצית הוא בחינת קיבוץ נדחים בחינת ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ שבשביל זה מקבצין הציצית ולוקחין אותם בידים אצל והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ, היינו כי קדושת מצות ציצית נמשכת מהבעל כוח הנ"ל שיכול להתפלל תפלה בבחינת דין שעל ידי זה ממשיך כל התיקונים הנאמרים שם שזהו בעצמו בחינת התפלה בתוספת שכנים הרבה שעל ידי זה מתקבצין כל הנדחים לתוך ריבוי הבתים מאד שנעשין על ידי אלו השכנים בבחינת בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס וכנ"ל, כי כל הנדחים מתכנסין לתוך ריבוי הבתים הנ"ל שמהם נבנית ירושלים עיר הקודש.
אות ג
[עריכה]כי על ידי קיבוץ הנפשות הנ"ל אל הקדושה נעשין לבושין קדושים בבחינת שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך חי אני נאום ה' כי כולם כעדי תלבשי וכו', היינו בחינת ציצית שמקבץ נדחים שהם עיקר הלבושין הקדושים, וזהו בחינת עורי עורי לבשי עוזך ציון כי הלבושים קדושים בחינת ציצית נעשין על ידי המטה עוז שהוא התפלה בבחינת דין של הבעל כוח שהוא בעצמו בחינת התפלה בתוספות שכנים שעל ידי זה מתקבצים כל הנדחים שזהו בחינת ציצית כנ"ל, ועל כן באמת אמרו רז"ל על פסוק והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי וכו' שעל ידי מצות ציצית זוכין שיתאחזו בו מכל הע' לשונות להתקרב להשם יתברך, כי ציצית הוא בחינת קיבוץ נדחים שהוא בחינת הנפשות של בעלי תשובה והגרים שמתגיירין על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל כמו שכתוב שם על פסוק מבטנו יורישנו אל וכו' עיין שם, וזה שנסמך מקרא אשר יחזיקו עשרה אנשים וכו' בכנף וכו' למקראות שלמעלה שדברים שם שהגרים יתוספו על קיבוץ ישראל להתפלל עמם יחד כמו שכתוב שם בזכריה סימן ח' ואשר יבואו עמים וכו' והלכו יושבי אחת אל אחת לאמור נלכה הלוך לחלות את פני ה' ולבקש את ה' צבאות אלכה גם אני וכו' ואחר כך נסמך מיד בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים וכו' בכנף וכו', היינו כנ"ל כי תוספות גרים בחינת שכנים אל הקיבוץ הקדוש להתפלל ולחלות עמהם את פני ה' הוא בחינת ציצית שהוא בחינת אשר יחזיקו מכל לשונות הגוים בכנף וכו' כנ"ל, ועל כן נסמכו זה לזה וכנ"ל.
אות ד
[עריכה]ועיין מה שכתבתי בהלכות פריה ורביה הלכה ו' על פי ענין הנורא הזה של תוספת השכנים אל הקיבוץ הקדוש עיין שם באות י"ב י"ג מבואר שם שעל ידי זה יכולין לצאת ריבוי הבריתות שהתחייב כל אחד מישראל, כי אין לך מצוה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות שהוא ברוך בכלל וברוך בפרט וכו' ללמוד וללמד לשמור ולעשות כמבואר בסוטה בפרשת אלו נאמרים בדף ל"ז ע"ב, עד שמסקו שם שכל אחד מישראל התחייב את עצמו מצד הערבות בעד ת"ר אלפים וכו' מישראל אלפי אלפים אלפים ורבי רבבות בריתות כמבואר שם בסוף הסוגיא ערבא וערבא. דערבא איכא בינייהו, ועיין שם בתוספות ובהגהות רש"ל עוצם ריבוי רבבות הבריתות, ובארנו בהלכות פריה ורביה הנ"ל, שכל זה זוכין לקיים ולצאת ידי חובות הערבות על ידי שמקרבין נפש שהוא בחינת שכן אל הקיבוץ הקדוש שעל ידי זה מתרבים הבתים עד אין חקר יותר ויותר מעוצם ריבוי הבריתות הנ"ל, וכל זה זוכין על ידי ציצית שהוא בחינת קיבוץ נדחים בחינת תוספת השכנים הנ"ל, וזהו בחינת ד' חוטין שבכל אחד מהציצית שכופלין אותם ונעשין ח', וכל אחד מהחוטין צריך שיהיה שזור ועל כן הם י"ו, וכל זה הוא בחינת הבריתות הנ"ל כמבואר בהגמרא הנ"ל בענין הבריתות, וזה לשונו, ת"ר ברוך בכלל ברוך בפרט וכו' ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי כאן ד', ד' וד' הרי כאן ח', ח' וח' הרי ט"ז וכן בסיני וכו', וכל זה מרומז במצות ציצית שהוא בחינת קיבוץ נדחים מארבע כנפות הארץ על ידי הד' ציציות שבארבע כנפות הטלית כנ"ל, כי בכל אחד מהציצית מרומז בחינת הבריתות הנ"ל,. שבתחלה הם ד', בחינת ד' חוטין שבציצית, ד' וד' הרי כאן ח', בחינת כפילות הד' חוטין שנעשין ח', ח' וח' הרי י"ו בחינת שזירת החוטין שנעשין י"ו כנ"ל, וגם הציצית הם משולשין בכמה בחינות, כי צריכין שיהיה שליש גדיל וב' שלישי ענף, וכן בכל חוליא הוא ג' כריכות, וכן צריכין לתלותם בתוך שלש אצבעות, כל זה הוא בחינת מה שאמרו רז"ל שם שכל אלו הי"ו בריתות נשנו בסיני וכן בערבות מואב וכו' נמצא מ"ח בריתות על כל מצוה ומצוה וכו', נמצא שי"ו בריתות הנ"ל הם משולשין כנ"ל, וזהו בחינת מה שהציצית שהם י"ו כנ"ל הם משולשין בכמה בחינת כנ"ל, וזהו בחינת מה שציצית עולה ת"ר כנגד ת"ר אלף נפשות ישראל כמו שכתוב בכוונות וכן הם כנגד תרי"ג עם החוליות והקשרים כמבואר בדברי רז"ל, כי כל זה הוא ענין הנ"ל של הערבות שמסקו שם שכל אחד מישראל התחייב באלפים ורבבות בריתות כמספר תרי"ג פעמים ת"ר אלף וג' אלפים וחמש מאות וחמשים. וצריכין לכפול עוד מ"ח פעמים כל הנ"ל ולמ"ד ערבא דערבא צריכין לכפול עוד ת"ר אלף וכו' בכל הנ"ל, ועיין שם בהלכות פריה ורביה הנ"ל שם בארנו קצת בענין זה, וכל זה אי אפשר לצאת כי אם על ידי תוספות שכנים קדושים הנ"ל שהם בחינת קיבוץ נדחים שזה נעשה על ידי הציצית הקדושים כנ"ל, ועל כן הם תרי"ג כנגד תרי"ג מצות וכנגד ת"ר אלף מישראל וג' אלפים וחמש מאות וחמשים שעולים גם כן תרי"ג, כי ג' אלפים וחמש מאות וחמשים עולים בדרך כלל י"ג, ות"ר אלף הם בבחינת ת"ר, סכום הכל עולה תרי"ג, כי תרי"ג מצות שהם כלל התורה הם בחינת כלל נפשות ישראל שכולם מושרשים בתורה כידוע, וכל זה כלול במצות ציצית שעולה תרי"ג כנגד כל הבחינות הנ"ל, כי הם כלולים מכל הבריתות הנ"ל שנכפלים ד' וד' ח' וח' וכו' ומשולשין וכו' ועולין תרי"ג עד שכלולין מכל האלפים ורבבות רבבות בריתות הנ"ל שיוצאין י"ח על ידי תוספות שכנים כנ"ל שהוא בחינת קיבוץ נדחים מארבע כנפות הארץ שזוכין על ידי מצות ציצית כנ"ל.
אות ה
[עריכה]וזה בחינת טלית קטן וטלית גדול. כי בתחלת היום לובשים בביתו טלית קטן שהוא בשביל עצמו לזכות על ידי אלו הציצית של הטלית קטן לקשר עצמו להשם יתברך ולתורתו הקדושה ולכל נפשות ישראל שזהו עיקר מצות ציצית כמו שכתוב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וכו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי וכו', ועל ידי זה זוכה שהוא בעצמו יוכל להיות שכן אל הקיבוץ הקדוש של ישראל שמתכנסין ומתקבצין בכל יום בבתי כנסיות ובתי מדרשות לייחד שמו יתברך ולהתפלל כראוי, ואחר כך הולך לבית הכנסת ולבית המדרש וזוכה להיות שכן אליהם, ועל ידי זה מתעטף שם בטלית גדול שמתפללין בו, כי אז זוכה בכלל הקיבוץ הקדוש לעורר רחוקים מאד לעבודתו יתברך שזהו בחינת קיבוץ נדחים מארבע כנפות הארץ שזהו בחינת מה שמקבצין הציצית בידים בשעת התפלה אצל והביאנו לשלום כנ"ל, היינו כי בתחלה על ידי הטלית קטן קירב את עצמו אל הקיבוץ הקדוש שיזכה להתוסף עליהם בחינת שכן טוב כנ"ל, ואחר כך בבית הכנסת כשכבר נעשה שכן טוב אליהם זוכה בכלל הקיבוץ לקבץ ולקרב עוד כמה רחוקים שיהיו נעשים שכנים לצאת ידי חובת הערבות לקיים ללמוד וללמד לשמור ולעשות וכו' כנ"ל, שכל זה זוכין על ידי הטלית גדול שמעוטפין בו בבית הכנסת בשעת התפלה שאז עיקר בחינת קיבוץ נדחים בחינת והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ שמקבצין אז הציצית מהטלית גדול היינו כנ"ל.
אות ו
[עריכה]וזהו לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם, כי עיקר קיבוץ כל הנדחים הוא לארץ ישראל ולירושלים כמו שכתוב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וכו' והביאך אל הארץ הטובה וכו' וכן אנו מבקשים בכל יום וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו והעיקר לירושלים שכל בנינה מבחינת ריבוי הבתים הנ"ל שלשם מתכנסים כל הנדחים בבחינת בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, ועיקר הקיבוץ לשם הוא על ידי בחינת ציצית כנ"ל, כי ציצית קלועים ושזורים שהם בחינת חבל דקדושה, בחינת יעקב חבל נחלתו, כי הם כלולים מכל תרי"ג מצות שהם בחינת כלליות נפשות ישראל כנ"ל, וזהו בחינת לאמר לך אתן את ארץ כנען חלב נחלתכם, חבל דייקא, כי חבל נחלת ארץ ישראל ניתן ליעקב חבל נחלתו על ידי מצות ציצית שהוא בחינת חבלים דקדושה שעל ידי זה מתקבצין כולם לארץ ישראל בחינת והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו שאוחזין אז הציצית וכנ"ל.
אות ז
[עריכה]ועל כן קרח שהיה שכן רע כי עליו אמרו רז"ל אוי לרשע אוי לשכנו כי חלק על משה והקיבוץ הקדוש שלו ורצה לחלוק מהם בחינת ויקח קרח. ואיתפליג קרח, ופגם מאד בבחינת תיקון הנפלא הנעשה על ידי תוספת שכנים הנ"ל, על כן פגם במצות ציצית דייקא, כי הלבישן בטליתות שכולן תכלת וכו' כי כל פגמו היה בענין זה של תיקון הציצית שהוא להוסיף שכנים טובים על הקיבוץ הקדוש לקשר יחד החבל הקדוש של ישראל, והוא פגם בזה כנ"ל על כן חלק על מצות ציצית דייקא וכנ"ל.
אות ח
[עריכה]וזה בחינת פרשת שקלים, כי תשא את ראש בני ישראל וכו', והדבר תמוה מאחר שהמנין מסוכן שיוכל לשלוט הנגף על ידי זה כמו שאמרו רז"ל, למה צוה למנותם ושיתנו שקלים כופר נפשם, לא יכתוב לא ה' ולא ו', לא ימנה אותם כלל, וכבר הרגישו בזה המפרשים בזה, אך עיקר המנין של ישראל הוא בבחינה הנ"ל בשביל להרבות ולהגדיל בחינת התפלה עד אין קץ וחקר, על ידי תוספת נפש על נפש שנתוספין על ידי המנין שעל ידי זה מתרבין הבתים הקדושים בכל פעם בלי שיעור כנ"ל, על כן הזהירם למנותם על ידי השקלים דייקא, ולא ימנה אותם כך כפשוטו שלא יהיה בהם נגף ששולט על ידי המנין, כי ישראל עם קדוש הם למעלה מהמנין כי הם נכללין כולם במקור האחדות, כמו שכתוב אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ועיקר המנין והחשבון הוא אצל העובדי כוכבים שהם בבחינת ריבוי בבחינת בקשו חשבונות רבים, וכמו שפירש רש"י עשו היה לו ששה נפשות ונקראים נפשות לשון רבים ויעקב היה לו שבעים נפש ונקראים כולם נפש אחד, אבל באמת מחמת זה שכל נפשות ישראל חשובים נפש אחד מחמת זה דייקא צריכין שישראל יתרבו מאד כחול הים, כי כל מה שישראל מתרבין יותר מתגדל כבודו ושמו יתברך יותר בבחינת ברוב עם הדרת מלך ונכללין יותר באחדותו יתברך, ובשביל זה צוה למנותם לגלות ריבוי מספר נפשות ישראל שהם ת"ר אלף ויותר כדי להגדיל שמו וכבודו יתברך על ידי זה לפרסם ולהודיע לבני האדם גבורותיו שנמצאים ת"ר אלפים נפשות המייחדים שמו תמיד ונכללין באחדותו יתברך,. אבל תיכף כשמונים את ישראל יכול להתעורר קטרוג והתגרות הסטרא אחרא ח"ו שאחיזתם בבחינת ריבוי ומנין וחשבון בבחינת בקשו חשבונות רבים עד שאפשר שתתגבר סטרא דמותא ח"ו, כי יאמרו מה אתם מתפארים בריבוי החשבון שלכם, הלא אנו מרובים יותר בכפלי כפלים, כי כל אומה ואומה מהם מרובה יותר במספר הפשוט מישראל כמו שכתוב כי אתם המעט מכל העמים, ועל כן יש חשש שהם יתגברו ח"ו על ידי הריבוי שלהם ויתגרו במנין של ישראל ויקטרגו עליהם על ידי זה עד שתוכל לשלוט הנגף שהוא סטרא דמותא ששם אחיזתם, על כן צוה שלא למנות את ישראל כי אם על ידי השקלים כופר נפשם שצוה שיתנו בשביל המשכן שהוא בית התפלה בחינת כי ביתי בית תפלה, וגם כי עיקר השקלים ניתנו בשביל האדנים שהיו מאה שהם בחינת מאה ברכות כמובא שהם בחינת כלל התפלה, היינו כי על ידי זה שמונין אותם על ידי השקלים שנותנין בשביל הקמת המשכן שהוא בחינת הקמת התפלה שכל הבתים המרובים מאד הנבנין על ידי תוספת נפשות ישראל כנ"ל, כולם כלולים במשכן ובית המקדש שכלול מכל בתי התפלה הנ"ל, על ידי זה נעשה על ידי המנין תיקון נפלא מאד עד שהסטרא אחרא אינם יכולים להתגרות ולקטרג ולהתגבר על ישראל מחמת עוצם רבויים שהם מרובים הרבה ממנין ישראל בפשיטות, כי עתה על ידי השקלים שנתנו בשביל המשכן שהוא בית התפלה על ידי זה כל הנפשות מתייחדין ונצטרפין יחד בבחינת רבוי הצירופים הנ"ל שכל מה שנתוסף נפש נתרבין הצירופים בלי שיעור, עד שהצירופים של ת"ר אלף נפשות אין הפה יכול לדבר והלב לחשוב כמובן למעיין בחשבון הנ"ל, ואז בוודאי כל הע' עובדי כוכבים מתבטלין בביטול גמור כנגד רבוי הבתים הנעשין על ידי נפשות ישראל שמצטרפין בצירופים הנ"ל על ידי השקלים שנתנו בשביל תיקון בתי התפלה כנ"ל, ועל כן אין להם שום כוח לקטרג, כי כל רבויים של העובדי כוכבים נחשבים כאין וכאפס נגד עצם ריבוי הבתים של ישראל הנ"ל בבחינת כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, כי העובדי כוכבים הם בבחינת עלמא דפרודא ואין להם שום יחוד וצירוף ועל כן הם נקראים נפשות רבים כנ"ל, אבל ישראל גוי אחד כל מה שהם מתרבין הם מתייחדין ומצטרפין בצירופים הרבה מאד הנ"ל ונכללין יותר במקור האחדות ששם מקור החיים כמו שכתוב כי עמך מקור חיים, ועל ידי זה הם ניצולין מסטרא דמותא בבחינת ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, כי אין הריבוי של העובדי כוכבים יכול להתגבר על מנין של ישראל שהוא מעט נגדם, כי על ידי ריבוי הצרופים הנ"ל שנעשין על ידי השקלים שניתנו בשביל בתי התפלה וכו' כנ"ל על ידי זה כל רבויים של העובדי כוכבים נתבטלין כאין וכאפס נגדם וכנ"ל.
אות ט
[עריכה]ועל כן צריכין ליתן מחצית השקל דייקא ולא שקל שלם, להורות שכל אחד מישראל צריך לחבירו להצטרף עמו בצירופים הנ"ל כי כל אחד מישראל בעצמו הוא רק בחינת מחצית ואין לו שלימות כי אם על ידי שנצטרף לחבירו שעל ידי זה נעשין רבוי הצירופים הנ"ל שהם תיקון המנין כנ"ל, גם מחצית השקל הוא עשרה גרה כי עשרים גרה השקל, כי אין קדושה פחותה מעשרה וכל אחד מישראל כלול מעשר קדושות שבארץ ישראל שהם בחינת אין עדה פחותה מעשרה שעל כן אין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה כי הקדושה היא תמיד בבחינת עשרה כידוע ועל ידי זה עיקר בחינת קדושת הצירופים הקדושים הנ"ל כי עיקר התחלת הצירופים של בתי התפלה צריך להתחיל לפחות מעשרה כדי שיוכלו לומר דבר שבקדושה כי אכל בי עשרה שכינתא שריא, ואחר כך כשנתוסף עוד נפש אחת וכל נפש כלול מעשר אזי נכלל עשר בעשר ועשר בעשר, ועל ידי זה נעשין עוצם רבוי הצירופים הנ"ל כי כל כוח הצירוף לצרף הנפשות שמתפללין בכוונה לצרפם בצירופים הנ"ל הוא על ידי כוח העשר קדושות שמשם נמשכין כל הצירופים הקדושים וזהו בחינת מחצית השקל שהוא עשרה גרה וצריכין תמיד לצרפו לחבירו כנ"ל ונעשה בחינת עשרים גרה השקל שהם בבחינת עשרה עשרה הכף בספרי קבלה שהם עשרה קדושות מתתא לעילא ועשרה מעילא לתתא שעל ידי כל הקדושות האלו מתייחדין ומצטרפין נפשות ישראל בצירופים הרבים הנ"ל וכל זה נמשך בכח הבעל כוח הגדול שמתפלל תפלה בבחינת דין שהוא בבחינה אחת עם התפלה של רבוי הנפשות וכו' הנ"ל וזה מרומז בסוד בתיבת גר"ה שהוא בגימטריא יצחק שהוא בגימטריא פינחס כמובא כי יצחק הוא בחינת גבורות שהוא בחינת התפלה בבחינת דין הנ"ל שעיקרה נעשה בראש השנה שהוא בחינת פחד יצחק כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל וזה בעצמו בחינת פנחס בחינת ויעמוד פינחס ויפלל כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל.
אות י
[עריכה]וזה בחינת מה שאמרו רז"ל שעל ידי השקלים מפילין המן עמלק כי כבר קדמו שקליהם לשקליך כי עיקר מפלת המן עמלק הוא על ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת התפלה הנ"ל של רבוי נפשות שהוא בחינת תיקון השקלים כמו שכתוב בהתורה הנ"ל שעל ידי המטה עוז בחינת קריעת ים סוף שהיא בחינת התפלה בבחינת דין על ידי זה היה מלחמת עמלק עיין שם, כי כל התגברות עמלק היה לגרש ולרחק ח"ו מהקיבוץ הקדוש את הנפשות החלושות שבישראל בבחינת ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע וכו', וכמו שאמרו רז"ל שכל מלחמתו היה על אותן שהיה הענן פולטן ועל כן הכנעתו ומפלתו היה על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל שעל ידי זה מוציאין הנפשות מהסטרא אחרא ומוסיפין אותם על הקיבוץ הקדוש וכו' כנ"ל שכל זה הוא בחינת שקלים כנ"ל ועל כן היה מפלתו על ידי השקלים וכנ"ל.
אות יא
[עריכה]וזה שדקדקה אסתר ואמרה לך כנוס את כל היהודים וכו' כנוס דייקא וכן אחר כך כתיב כמה פעמים לשון כניסה וקיבוץ כמו שכתוב להקהל ולעמוד על נפשם וכתיב נקהלו היהודים וכו' וכן אמרו רז"ל זמן קהלה לכל הוא כי עיקר הנס של פורים שהוא מפלת המן עמלק היה על ידי הכניסה והקיבוץ שעל ידי זה נתרבין הבתים של התפלה עד אין חקר עד שנתכנסו לתוכם כל הרחוקים וכל הנדחים כנ"ל שכל זה הוא היפך מחשבתו הרעה כנ"ל ועל כן נפל מאד על ידי זה וכנ"ל, וזה בחינת ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וכו' בחינת תכלת שבציצית שעל ידי זה הוא קיבוץ נדחים הוא בחינת תפלה הנ"ל שעל ידי זה היה מפלת המן עמלק כנ"ל, ועל כן כשרצה המן להתגבר על ישראל אמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים וכו' מפוזר ומפורד דייקא שישראל הם מפוזרים ומפורדים בין העמים ואי אפשר לקבצם ועל ידי זה רצה להתגבר על ישראל ח"ו כי עיקר מפלתו על ידי הקיבוץ כנ"ל ועל כן אמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים וכו' כנוס דייקא וכנ"ל.
אות יב
[עריכה]וזה שכתוב בשלחן ערוך סימן תר"צ שמצוה לחזור אחר רוב עם בקראית המגילה ואפילו אם יש לו מאה אנשים וכו', כי עיקר תוקף הנס של פורים שהוא מפלת המן עמלק הוא על ידי הקיבוץ הקדוש של ישראל וכו' כנ"ל, ועל כן כל מה שמתקבצין ונתוספין אנשים רבים יותר בשעת קריאת המגילה שהוא פרסום ניסא מתגדל הנס ביותר ונמשך מפלת המן עמלק ביותר ויותר וכו' כי זה ידוע שעיקר קריאת המגילה ופרסומי ניסא וכל המצות של פורים הוא שנזכה על ידי זה להפיך את קליפת המן עמלק בכל דור ודור בכל שנה ושנה בכל אדם בפרטיות, וכמו שכתוב במגילה בפירוש והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וכו', ועל כן מצוה רבה להשתדל לשמוע המגילה מהקיבוץ של ישראל היותר גדול וכנ"ל.