ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות לולב ואתרוג

לולב ואתרוג א

הלכות לולב ואתרוג:

הלכה א

אות א

על-פי התורה בראשית לעיני כל ישראל (בלקוטי תנינא סימן סז), (עין שם ומה שכתוב שם בסימן הקודם בענין מחרת יום הכפורים שקורין שם ה') ומה שכתוב בשיחות הר"ן מבחינת אתרוג שזוכין על-ידי בחינת והנה נער בוכה מיד ותחמל עליו וכו', עין שם:

כי האתרוג הוא פרי עץ הדר, בחינת יפה נוף משוש כל הארץ, בחינת ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, כי הארת האתרוג מבחינת יוסף שהוא הדור ויפי של כל הגוף כידוע. וזה בחינת הארבעה מינים כנגד הארבעה יסודות שנמשכין מארבע אותיות השם, כמובא, הינו כי הארבעה מינים הם כנגד ארבע אותיות השם שמשם נמשך הפאר והיפי שהוא כלליות הגונין, בחינת תלת גונין דעינא ובת עין משם נמשכין הארבעה יסודות, וזה בחינת השלשה מינים שבלולב שנאגדים יחד בפעם אחת והאתרוג בפעם אחת, כי השלשה מינים בחינת תלת גונין דעינא, והאתרוג בחינת בת עין. ואחר כך מחברים יחד, כי כלם נכללים ונתחברים יחד בהאתרוג שכולל הפאר והיפי, כי האתרוג הוא בחינת בת עין שכולל כל הגונין דעינא וכל זה זוכין אחר יום הכפורים שאז נגדל שם ה' על-ידי הסליחה של יום הכפורים, (כמבאר שם), שזה בחינת שקורין מחרת יום הכפורים שם ה', (כמו שמבאר שם, עין שם). כי אזי אחר המחילה והסליחה של יום הכפורים שעל-ידי זה נגדל שם ה' כנ"ל, אזי תכף נתרצה השם יתברך לישראל והזהירם על מלאכת המשכן ועל שבת שהם גם כן בחינת שם ה', בחינת תלת גונין דעינא ובת עין כנ"ל. ועל-כן אחר כך זוכין על-ידי זה למצות אתרוג וארבעה מינים, שהם גם כן בחינת שם ה', בחינת תלת גונין דעינא ובת עין כנ"ל. וכל זה נעשה על -ידי בחינת והנה נער בוכה. מיד, ותחמל עליו. כי לפעמים נתעלם הפאר והיפי. וזה בחינת חרבן בית המקדש, (כמו שמבאר שם). והתקון לזה להיות מתאבל על חרבן בית המקדש. ואזי השם יתברך משים פאר תחת אפר, (כמו שמבאר שם). וזה בחינת והנה נער בוכה, מיד, ותחמול עליו, שעל-ידי שבוכין ומתאבלין על חרבן בית המקדש, על-ידי זה השם יתברך מרחם ומשים פאר תחת אפר. ואזי זוכין לאתרוג הדר בחינת פאר כנ"ל, כי גם הבכיה שבוכין בראש השנה וביום הכפורים היא גם כן על חרבן בית המקדש, כי כל התפלות והבקשות של ראש השנה ויום הכפורים צריך לכון בהם רק על גלות השכינה, (כמו שאיתא בזהר. נמצא, שמה שאנו בוכין ועושין תשובה על עוונותינו בימים נוראים הכל כדי לתקן הפגמים המעכבין את השכינה בגלות המונעים את בנין בית המקדש. ועל-ידי הבכיה הזאת זוכין לפאר תחת אפר כנ"ל. וזה בחינת והנה נער בוכה מיד ותחמל עליו. ועקר הרחמנות לשוב ולבנות חרבות ירושלים ולשים לאבלי ציון פאר תחת אפר, ועל-ידי זה זוכין לאתרוג שהוא פרי עץ הדר כנ"ל:

אות ב

ולבאר קצת יותר, כי עקר הסתלקות מאורי אור שזה בחינת העלמה שנתעלם הפאר הוא על-ידי הבכיה של השכינה, בחינת רחל מבכה על בניה, (כמו שמבאר שם). ועל-כן התקון הוא גם כן על-ידי הבכיה של ישראל, כי כנגד מה שפגמו וגרמו בכיה לשכינה שעל-ידי זה נסתלקו מאורי אור ונתעלם הפאר כנגד זה צריכים לעשות תשובה ולבכות על החטאים והפגמים שעל ידם גרם בכיה לשכינה, כביכול, ובזה בעצמו מתקן מה שפגם. ואזי השם יתברך מרחם ומשים פאר תחת אפר, שזהו בחינת תקון הבכיה כנ"ל, כי אף-על-פי שהבכיה הוא בחינת הסתלקות מאורי אור והתגברות מאורי אש חס ושלום, אף-על-פי-כן כשאנו מתעוררין בבכיה אזי השם יתברך מרחם בבחינת והנה נער בוכה, מיד ותחמל עליו. ועל-ידי גדל הרחמנות הוא יתברך מהפך מהפך אל הפך ומשים פאר תחת אפר, הינו תחת אפר שנעשה על-ידי הבכיה הנ"ל. ועכשיו נתהפך ונעשה על-ידי הבכיה פאר תחת אפר, כי הכל תלוי בנו, כי אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, (כמו שאיתא בתקונים. ועל-כן על-ידי הבכיה של השכינה אין נתעורר הגאלה, כי אדרבא, זהו בחינת הפגם שגרמנו בכיה לשכינה, כביכול, שעל-ידי זה נסתלקין מאורי אור וכו' כנ"ל, אבל תכף כשאנו מתעוררין בתשובה בבכיה, ואזי נתעורר רחמיו יתברך ונתתקן הפגם שגרמנו בכיה לשכינה ונעשה פאר תחת אפר. וכל זה ברחמיו יתברך, בבחינת והנה נער בוכה, מיד, ותחמל עליו כנ"ל. ועל-כן זוכין לפרי עץ הדר, בחינת פאר אחר ימים נוראים כנ"ל:

מחמת שבשנה זו ואשתקד היו שרפות הרבה. בשביל זה לא היו מצויים אתרוגים, כי היה התגברות מאורי האש שהוא בחינת התעלמות הפאר כנ"ל (וכמו שמבאר שם). אף-על-פי -כן על-ידי בחינת והנה נער בוכה וכו'-זכו לאתרוגים נאים כנ"ל:

לולב ואתרוג ב

על-פי המאמר המתחיל "ויהי הם מריקים שקיהם וכו'" בלקוטי מוהר"ן הראשון (בסימן יז), עין שם כל המאמר כלו:

אות א

וזה בחינת ארבעה מינים, כי האתרוג פרי עץ הדר הוא בחינת כלל ההתפארות של ישראל מה שהשם יתברך מתפאר ומתהדר ומתעלה, כביכול, על-ידי כלל ישראל, כי האתרוג הוא בחינת כנסת ישראל כידוע. ועל-כן נקרא פרי עץ הדר על שם ההדור וההתפארות שהשם יתברך מקבל מכלל ישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, כי אפלו פושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו השם יתברך מתפאר עמו, (כמבאר במאמר הנ"ל). וזה בחינת אתרוג פרי עץ הדר שהוא בחינת כלך יפה רעיתי ומום אין בך כידוע, הינו שכל ישראל כלם יפים ונאים בעיני השם יתברך, כי הוא יתברך מקבל התפארות מכלם אפלו מהפחות שבפחותים כנ"ל. ועל-ידי ההתפארות שהצדיק מוצא בכל ישראל, בכלל ובפרט וכו'. על-ידי זה הוא מוצא ומשיג כל הרצונות שהיו להשם יתברך בכל הבריאה כלה בכלל ובפרט וכו', (כמבאר שם, עין שם היטב). וזה בחינת הנענועים של הלולב, כי עקר הנענועים הם עם הלולב, כי הלולב זה בחינת צדיק יסוד עולם, בחינת צדיק כתמר יפרח, הינו שמחברין האתרוג פרי עץ הדר עם הלולב, שהוא בחינת הצדיק כנ"ל. ואז מנענעין בכל הששה קצוות שהם כלל העולם כלל הבריאה כלה, דהינו שמנענעין ומחפשין בכל הששה קצוות שהם כלל הבריאה כלה את כל הרצונות שהיה להשם יתברך בכל הבריאה בכל הדברים שנבראו בכל הששה קצוות למעלה ולמטה ובארבע רוחות מוצאין ומשיגין את כונת רצונות הבריאה של השם יתברך על-ידי האתרוג שמחברין עם הלולב שהוא בחינת ההתפארות של כל ישראל בכלל ובפרט וכו' כנ"ל, כי על-ידי ההתפארות שמוצאין בישראל וכו', על-ידי זה משיגין ומוצאין כל הרצונות שהיה להשם יתברך בכל הבריאה כלה כנ"ל:

אות ב

וזה אנו זוכין אחר ראש השנה ויום הכפורים, כי אז בראש השנה הוא בחינת התגלות ההתפארות שהשם יתברך מתפאר עם עמו ישראל, שעל-ידי זה נופל פחד ויראה אפלו על שנאני שחק. וזה בחינת ראש השנה שאז הוא פחד יצחק, בחינת פחד ויראה שנופל אז על כלם, כי אז הוא יתברך לובש בגדי התפארותו, כי הוא יום גנוסיא דמלכא, בחינת הולדת והתגלות המלכות, בחינת ה' מלך גאות לבש וכו', כי בראש השנה נברא העולם, וכל הבריאה היתה בשביל השעשועים וההתפארות של ישראל כנ"ל. ועל-כן נופל אז פחד ויראה על כלם, בחינת ובכן תן פחדך על כל מעשיך וכו'. וזה בחינת קול שופר, כי איתא שם במאמר הנ"ל שאי אפשר לזכות לקבל מהצדיק יראה ואהבה וכו' כי אם על-ידי תקון השכל שנתתקן על-ידי תקון המעשים וכו', (עין שם היטב). ואיתא שם ששלמות השכל הוא על-ידי שלמות המזבח שהוא בחינת אכילה בקדשה. ושלמות המזבח נעשה על-ידי גרים וגרים נעשים על-ידי צדקה לעניים מהגנים, בחינות הון יוסיף רעים רבים, כי על-ידי צדקה נעשה אויר הנח והזך. ואז כשמדברים דבור ישראלי הקול הולך ונשמע למרחוק עד שנכתב בספריהם ואז רואין העובדי כוכבים ומוצאין זאת בספריהם ועל-ידי זה הם באין ונתגירין, כי יש טוב כבוש ביניהם וכו' וזה הטוב נתעורר וכו', (עין שם כל זה היטב היטב). וזה בחינת ראש השנה שאז אנו צריכין לזכות ליראה ואהבה על-ידי התגלות ההתפארות שבשביל זה נברא העולם, כי אז בראש השנה נברא העולם, אך אי אפשר לגלות כל זה כי אם על-ידי הצדיק הדור האמתי שעל ידו עקר התגלות ההתפארות, (כמבאר שם). ובשביל זה נוהגין ישראל לנסע על ראש השנה לצדיקים, אך לפעמים על-ידי עכירת המעשים נחשך השכל ואין זוכין לקבל ולנק מאור הצדיק לקבל ממנו יראה ואהבה כנ"ל במאמר הנ"ל.

והתקון לזה הוא על-ידי צדקה, שעל-ידי זה יכולין להשמיע הקול למרחוק עד שישמעו רחוקים ויבואו ויתגירו. ועל-ידי זה נשלם המזבח ואז זוכין לאור הצדיק לקבל ממנו יראה ואהבה וכו', עין שם. וזה בחינת הצדקה שנוהגין כל ישראל להרבות בצדקה מאד באלו הימים וכל ישראל מתפיסין ומתרצין זה עם זה וכלם נכללין כאחד באהבה רבה באלו הימים, שכל זה הוא בחינת האויר הנח והזך, שרוחם נחים זה עם זה ואז יכולים להוציא הקול דקדשה להשמיע עד למרחוק כנ"ל. וזה בחינת קול השופר שהוא בחינת קול דקדשה שנשמע עד למרחוק, בבחינת ויהי קול השופר הולך וחזק מאד, 'מאד' דיקא, כי מאד זה סטרא דמותא, (כמובא במקום אחר), הינו שגם בסטרא דמותא שהם העובדי כוכבים ואמין דעלמא, גם שם נשמע קול השופר. כי על-ידי קול הזה של השופר כלם מתעוררין ובאים ומתגירין, כי קבוץ גליות יהיה על-ידי קול השופר, כמו שכתוב: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וכו' והנדחים וכו' והשתחוו לה' וכו'. שכל האובדים והנדחים, שהוא בחינות הטוב שכבוש בין העובדי כוכבים והרשעים שנדחה ונאבד ביניהם, והכל יחזר אל הקדשה על-ידי קול השופר שהולך וחזק מאד, שמחזק אפלו את הטוב שכבוש בסטרא דמותא בין העובדי כוכבים והרשעים שיזכר את מעלתו מהיכן הוא בא בבחינת והוי ליה קרנא וחקיק עלה אנא בריה קלה שבים וכו', דהינו שהטוב זוכר את מעלתו וכו', (עין שם היטב). וזה בחינת קרן השופר ששם מוציאין הקול זה בחינת קרנא הנ"ל שהוא בחינת צדקה, שהוא קרן הקימת לעד, כי על-ידי הצדקה שהוא בחינת קרן כנ"ל, על-ידי זה נעשה אויר הנח ויכולין להוציא הקול שיהיה נשמע למרחוק, שזה בחינת קרן השופר שנעשה על-ידי קרן הקימת של הצדקה שדרך שם מוציאין הקול דקדשה שהוא בחינות קול שופר, כי עקר קול השופר הוא התרועה, כמו שכתוב: יום תרועה יהיה לכם. ותרועה זה בחינת יעקב שהוא בחינת צדקה, כמו שכתוב: משפט וצדקה ביעקב וכו', כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (בסימן ב). כי מקרן הצדקה נעשה בחינת קרן השופר שדרך שם מוציאין הקול, כי הוא בחינת אויר הנח והזך כנ"ל, שעל-ידי זה הקול נשמע למרחוק עד שיבואו רחוקים ויתגירו, כמו שאנו אומרים בראש השנה: וישמעו רחוקים ויבואו ויכירו וכו'. שזה בחינת קבוץ גליות שנעשה על-ידי השופר שנתקבץ הטוב מכל העובדי כוכבים והרשעים שכלם באים ומתגירין ושבים בתשובה וכו' כנ"ל:

אות ג

נמצא, שבראש השנה, שהוא בחינת התגלות ההתפארות, שהוא בחינת יראה, בחינת פחד יצחק. ובסכות הוא בחינת אהבה, בחינת חבוק יד ימין, בחינת חסד כמובא. ואז השם יתברך מגלה רצונו לכל אחד ואחד ומרומם קרנם של ישראל ומחלק להם מתנות. ועקר המתנות הוא בחינת הארבעה מינים שזכה אותנו השם יתברך ברחמיו באלו הימים, שבזה הראה השם יתברך לכל באי עולם שאנחנו עמו. והוא מתפאר רק בנו, כי כל ההתפארות בידינו, שהוא בחינת האתרוג ומיניו, שהוא פרי עץ הדר, בחינת התפארות כנ"ל. וזהו בחינות מתנות שנותן לנו מה שמגלה לכל העולם על-ידי שזכה אותנו בארבעה מינים אלו שכל ההתפארות הוא עמנו, כמובא בזהר הקדוש מאן נצח קרבא מאן דאחיד מאנא זיינא בידה, כי בראש השנה נברא העולם וכל הבריאה היתה בשביל ההתפארות שיקבל מישראל כנ"ל, אך מי יעיד על זה, על-כן זכה אותנו בארבעה מינים הללו ונתן בידינו פרי עץ הדר כלל כל ההתפארות להורות ולגלות שכל ההתפארות הוא עמנו, כי בידינו הוא כלל ההתפארות שהוא האתרוג, שעל-ידי זה יכולין לנענע לכל הששה קצוות לבקש ולחפר ולהשיג כל הרצונות של כל הבריאה כלה כנ"ל, שזהו בחינת הנענועים עם הלולב, שהוא בחינת צדיק כתמר יפרח וכו' כנ"ל:

אות ד

וזה בחינת ערבי נחל שמחברין עם לולב ומיניו, כי ערבי נחל מרמזין על הטוב שיוצא מן העובדי כוכבים והרשעים, כי ערבי נחל הם בלא טעם וריח, שמרמז על פושעי ישראל, (כמובא בדברי רבותינו זכרונם לברכה), הינו בחינת הטוב הכבוש בין הרחוקים שבאין ומתגירין, שעל-ידי זה נשלם המזבח, שהוא בחינת אכילה בקדשה, שעל-ידי זה נשלם השכל, שעל-ידי זה זוכין ליראה ואהבה כנ"ל. וזה בחינת הדס שיש לו ריח טוב, זה בחינת שלמות המזבח, בחינת אשה ריח ניחח לה', כי עקר שלמות המזבח הוא על-ידי הגרים, דהינו על-ידי שחוזר הטוב הכבוש בין העובדי כוכבים שהוא בחינת נשמות ישראל, ועל-ידי שהם חוזרין אל הקדשה, על-ידי זה נשלם המזבח. ונשמות ישראל הם בחינת ריח, (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר). כי עקר יניקת הנשמה הוא מהריח כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות מג) איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף? הוי אומר זה הריח. ועל-כן נשלם המזבח על-ידי הנשמות כנ"ל, שזהו בחינת אשה ריח ניחח וכו' כנ"ל. וזה בחינת הדס, בחינת ריח וכו' כנ"ל. ועל-כן בשבת מריחין בהדס, (כמובא בגמרא ובכתבים), כי בשבת אז עולין כל הקדשות והטוב שהיה כבוש בין הסטרא אחרא בימי החל, כמובא, שזהו ממש בחינת גרים, ועל-כן מריחין אז ריח טוב של הדס, כי הטוב הוא בחינת נשמות ישראל שמהם כל הטוב (כנ"ל במאמר הנ"ל), שהם בחינת ריח כנ"ל ועל-כן האבות נמשלו להדס משלש כידוע, כי האבות כלם היו מגירין גרים, כמו שכתוב במדרש, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה (בסימן רכח), על-כן נמשלו להדס בחינת ריח כנ"ל. ועל-כן מרדכי היהודי אשר שמעו הולך בכל המדינות, שזהו בחינת הדבור הישראלי שנשמע למרחוק עד שבאין העובדי כוכבים ומתגירין בבחינת ורבים מעמי הארץ מתיהדים וכו', (כמבאר כל זה במאמר הנ"ל). על-כן נאמר במרדכי: ויהי אמן את הדסה, בחינת הדס, בחינת ריח טוב, שזה בחינות שלמות המזבח, בחינת אשה ריח ניחוח שנשלם על-ידי הגרים שמתגירין על-ידי מרדכי היהודי וכו' (כנ"ל, עין שם). וכן מרדכי נקרא על שם הריח, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חלין קלט) שמרדכי הוא בחינת מר דרור-מרי דכיא, שהוא ראש לכל הבשמים, בחינת ריח כנ"ל:

אות ה

ועל-כן אברהם ראש לגרים והוא התחיל לעשות גרים, כמו שכתוב: ואת הנפש אשר עשו וכו', כי אברהם הוא בחינת חסד, כי אברהם היה עושה חסד וצדקה הרבה עם כל העולם שזה בחינת אויר הנח והזך. ועל-ידי זה היה יכל לעשות גרים כנ"ל וזה בחינת יום הראשון של סכות שאז הוא בחינת אברהם בחינת חסד, כי אז מתקבצין כל החסדים יחד הפנימים והמקיפים, (כמבאר בכונות). ועל-כן אז הוא עקר לקיחת ד' מינים מן התורה, כמו שכתוב: ולקחתם לכם ביום הראשון וכו'. כי עקר שלמות המזבח הוא על-ידי החסד שעל ידו נעשה אויר הנח וכו' והרצונות שמגלה הצדיק שזה בחינת ד' מינים כנ"ל. ועל-כן איתא בכתבים שבערב סכות צריכין להרבות בצדקה מאד, כי עקר התקון הוא על-ידי הצדקה כנ"ל, כי בסכות אז הוא בחינת שלמות המזבח על-ידי הגרים, כי אז מקריבין קרבנות הרבה יותר מכל הימים טובים, שזהו בחינת שלמות המזבח, כי אז מקריבין שבעים פרים בשביל שבעים אמות, שזהו בחינת גרים שאנו מקריבין קרבנות בשבילם כדי שיהיה להם קיום, כמובא. ועקר כונתנו שיהיה להם קיום כדי לברר הטוב מהם שהם הגרים. נמצא, שבסכות הוא בחינת שלמות המזבח על-ידי הגרים כנ"ל. ועל-כן אומרים אז בסכות בכל יום: למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד כנ"ל, להודיע לכל אפלו לאמין דעלמא כי ה' הוא האלקים וישמעו רחוקים ויבואו וכו', דהינו גרים כנ"ל. ושלמות המזבח הוא בחינת אכילה בקדשה, (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר), כי הוא חג האסיף שאוסף כל מיני מאכל בחינת תקון האכילה בקדשה, שזהו בחינת שלמות המזבח, שעל-ידי זה נשלם השכל, שעל-ידי זה יכולין לגלות ההתפארות והרצונות שהם בחינת יראה ואהבה, שזה בחינת אתרוג ולולב ומיניו וכו' כנ"ל:

אות ו

וזה בחינת ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך. 'ואברכך', בממון, זה בחינת הון יסיף רעים רבים כנ"ל. על-ידי זה 'ואגדלה שמך', בחינת שמעו הולך בכל המדינות וכו' (כנ"ל במאמר הנ"ל). ועל-ידי זה נעשים גרים, בחינת ואעשך לגוי גדול, בחינת ואת הנפש אשר עשו וכו' כנ"ל, (עין היטב במאמר הנ"ל, אמן):