ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות השכמת הבוקר/הלכה ג
הלכה ג[עריכה]
אות א[עריכה]
יתגבר כארי לעמוד בבוקר שיהא הוא מעורר השחר.
על פי התורה "ויסב אלהים", עיין שם (בסימן ס"ב) מבואר שם שיש חילוק בין הקושיות. כי יש קושיא שיכול האדם להבין תירוץ על קושיא זו - על זה נאמר "ודע מה שתשיב" [1] וכו'. כי האמת מה שהגביל ה' יתברך לשכל האנושי שיוכל להבין הוא מצוה גדולה לחדד השכל להבין הדבר על בוריו. ועל זה נאמר "ודע מה שתשיב לאפיקורוס". אבל יש קושיא שאינו באפשרי לשכל האנושי להבין תירוץ על קושיא כזו, רק לעתיד לבוא יתגלה התירוץ - אסור לאדם לעיין בהם, וכל מי שסומך על שכלו ומעיין בה, על זה נאמר [2] "כל באיה לא ישובון", כי על קושיא כזו אסור לסמוך על שכלו, רק להעמיד על אמונה. ואפילו אלו הקושיות שיש עליהם תשובה, לפעמים נסתמו שבילי השכל ואינו יודע להשיב, ונזרקה בו אפיקורסות וכו'. וזאת האפיקורסות היא לכל אחד לפי בחינתו יכול להבין בין רב למעט, כי צריך לעבוד את ה' בשני יצרין וכו'.
ובאמת אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו והקב"ה עומד בשעת התפילה ושומע התפילה, ודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול, והיה מדקדק מאד לכוין את דבריו. ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם, בשביל זה אינו מתלהב כל כך ואינו מדקדק כל כך וכו'. וכל זה נמשך מהסתרת הידיעה, מבחינת מחלוקת בחינת "חָלַק לבם" [3], בחינת הקושיות שבאין על ידי שנסתמו שבילי השכל עד שאינו יודע להשיב על אפיקורסות שבלבו.
והתיקון לזה המחלוקת שבלב הוא ללמוד פוסק. שעל ידי זה זוכה לשלום וכו'. ועל ידי זה זוכה לבטל הקושיות שבלבו, וזוכה להתפלל בלב שלם, בבחינת "בכל לבבך" - בשני יצריך [4]. וזהו [5] "אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך" וכו', עיין שם. אבל הקושיות שאין עליהם תירוץ, אסור לעיין בהם, רק לחזק את עצמו באמונה.
וכשיש לו אמונה בשלימות יוכל להיות על ידי אכילתו יחוד קוב"ה ושכינתיה וכו'. כי הבירור של המאכלים הוא על ידי אמונה וכו'. ועיקר שלימות וקישוטי אמונה, היינו לקרב דווקא המרוחקים וכו'. ולזה צריכין להעלות ניצוׂצי הדיבור. ואז הופך את עצמו הדיבור ומלקט שארי ניצוצות הקדושה מן הקליפות וכו'. ולהעלות ניצוצי הדיבור צריך לתענית וכו'. כי על ידי תאות אכילה ושתיה, שהם ראשי התאוות, כשמתגברים ח"ו, הם ממשיכין את הדיבור לגלות מצרים וכו'. ואז צריכין לדַבֵּק אחורי הקדושה שלא יינקו. ודבקות אחורי הקדושה הוא על ידי התענית וכו'.
גם כי עיקר כל הדברים הן ההתחלה, כי כל ההתחלות קשות וכו' וכו'. ואז כשנתדבקין אחורי הקדושה, שאי אפשר להקליפות ליכנס לשם ולינוק. ואז נתגלין הפנים של הקדושה וכו', כדי להוציא בלעם מפיהם וכו'. ואז פונים כל הרחוקים לאמונת ישראל, בבחינת "אז אהפּׂך אל כל העמים שפה ברורה" [6]. אהפוך דייקא, שהשפה ברורה, בחינת הדיבור שנתברר מביניהם, הוא הופך פניו אל העמים. כדי ללקט מהם שארי ניצוצות הקדושה. ואז נתקיים "לקרוא כולם בשם ה'" וכו'. וזהו בחינת קישוטי האמונה כנ"ל.
וזהו "עולֵימתא שפּירְתא דלית לה עיינין" וכו' [7] נפקת בצפרא ואתכסיא ביממא. כי האמונה מתחדשת אצל האדם בכל בקר, בבחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך" [8]. ומתכסיא ביממא - מחמת טרדות עסקי העולם נתכסה האמונה וכו'.
וזהו "ויגש אליו יהודה" [9] - "דא תקרבתא דמלכא במלכא" [10]. "כי כמוך כפרעה". מה פרעה גוזר ואינו מקיים וכו', אף אתה גוזר ואינך מקיים, כי הצדיק מבטל וכו'. עיין שם כל זה היטב.
אות ב[עריכה]
וזה בחינת יתגבר כארי לעמוד בבוקר שיהא הוא מעורר השחר, כי האמונה היא בחינת מלכות שנקראת שחר, בחינת אילת השחר כידוע. כי עיקר שלמות האמונה הוא בבקר, בבחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך", שזהו בחינת נפקת בצפרא כמבואר לעיל בהתורה הנ"ל, ובשביל זה נקראת האמונה שחר כנ"ל. ועל כן צריך כל אחד להתגבר כארי ולהשתדל מאד שיעמוד בבוקר השכם קודם עלות השחר, כדי שיעסוק בתורה ותפילה. להעלות ולהשלים לגדל את האמונה הקדושה, שזהו בחינת שיהא הוא מעורר השחר, בחינת "אעירה שחר"[11], היינו שיזכה על ידי עבודתו קודם אור היום לעורר השחר, שהוא בחינת האמונה, שצריכה להגדילה ולהשלימה עד אור היום, שאז עיקר עלייתה ושלמותה, בבחינת "חדשים לבקרים" וכו', בחינת נפקת בצפרא כנ"ל.
ועיקר שלימות העבודה הוא להתגבר מאד לעמוד בכל לילה בחצות הלילה, כמבואר בזוהר הקדוש בכמה וכמה מקומות מגודל האזהרה שמחויב כל מי שנָגע יראת ה' בלבו לעמוד בחצות לילה דוקא. כי עיקר שלמות האמונה הקדושה הוא על ידי שמבטלין ומשברין ומבערין מדעתו שני מיני קושיות וכפירות הנ"ל, שהם הקושיות שאי אפשר להשיב עליהם שום תשובה ותירוץ, כי עליהם "נאמר כל באיה לא ישובון", וצריכין לסמוך רק על אמונה לבד וכנ"ל. ועוד יש קושיות שאפשר ליישבם וכו', וגם אלו הקושיות לפעמים נסתמו שבילי השכל ואי אפשר ליישבן. ואלו הקושיות הם לכל אחד ואחד לפי בחינתו, לפי השכל של כל אחד ואחד. והתיקון לזה לזכות לפתוח את הדעת ולגלות שבילי השכל הוא על ידי לימוד פוסקים וכו' כנ"ל. ואז זוכין לשלום ונתבטל המחלוקת שהם בחינת כפירות ואֶפיקורסות, וזוכין לדעת להשיב על אפיקורסות שבלבו וכו' כנ"ל.
ובשביל זה צריכין להתגבר לקום בחצות לילה, כי יום ולילה שהם בחינת אור וחשך, הם בחינת דעת וכסילות שהוא הסתרת הידיעה, כמבואר בדברי רבינו ז"ל בהתורה "דִרשו וכו'" (סימן ל"ז), שהדעת הוא בחינת אור, והכסילות, בחינת הסתרת הידיעה, הוא בחינת חשך. כי החשך נמשך מחשכת הדעת, שהוא הסתרת הידיעה, שמשם נמשכין אלו הקושיות הנ"ל. כי איתא בזוהר "כד פָריש לֵיליא גדפהא, אזי מסתתמין תרעין דגן-עדן, ונימוסי גרדונין נפקין בעלמא, ועלמא איתנהג על יְדא דמטרוניתא" [12]. היינו כי בלילה אז מתגבר החשך, שהוא העדר הדעת, שהוא סתימת תרעין דגן-עדן, שהם בחינת שבילי השכל. ואז נימוסי גרדונין נפקין בעלמא, שהם בחינת הדינים והקליפות, שעיקר אחיזתם בכפירות וקושיות הנמשכין על ידי הסתלקות הדעת בלילה, שהוא בחינת סתימת תרעין דגן-עדן כידוע וכנ"ל. וכדין עלמא איתנהג על ידא דמטרוניתא, שהוא בחינת המלכה הקדושה, שהוא בחינת האמונה הקדושה. כי בלילה, בעת החשך, הסתלקות הדעת, אז צריכין להתחזק רק באמונה לבד, שהיא בחינת מלכות, בחינת מטרוניתא הנ"ל. וזה בחינת "ואמונתך בלילות[13], וכמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן ל"ה), עיין שם.
וזהו בחינת השינה שבלילה, כי בלילה אז נמשך החשך בעולם, ועיקר החשך נמשך מהחשך העליון, שהוא בחינת עומק המושג, בחינת "יָשת חשך סתרו" [14], שהם בחינת הקושיות שאי אפשר ליישבן, ואי אפשר למצוא עליהם תירוץ בעולם הזה בשום אופן. שאלו הקושיות הם בחינת חשך המסתירין התגלות אלקותו יתברך. וזה החשך אי אפשר לסלק על ידי שום דעת כי אם על ידי אמונה לבד כנ"ל. כי אי אפשר למצוא תירוץ על אלו הקושיות, וצריכין לסמוך רק על אמונה לבד כנ"ל.
וזהו בחינת שינה של לילה, כי שינה הוא בחינת הסתלקות הדעת. ואז בשעת שינה נכנס הדעת לתוך אמונה ונתחדש שם, בבחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך", כמבואר בדברי רבנו ז"ל בהתורה "אשרי העם וכו'" עיין שם (בסימן ל"ה). היינו בשעת חֶשְכת לילה, דהיינו כשמתחילין לשלוט בעולם אלו הקליפות והכפירות והקושיות שאי אפשר ליישבן, שהם בחינת חשכת לילה, אז צריכין לשינה, שהיא תיקון ונַיחא לַמוחין, כי אז צריכין לסלק דעתו לגמרי, שזהו בחינת שינה, הסתלקות הדעת, ולסמוך רק על אמונה לבד, שזהו עיקר בחינת שינה, שמסלקין אז הדעת לגמרי וסומכין רק על אמונה, שהוא בחינת קבלת עול מלכות שמים, שמקבלין על עצמן קודם השינה על ידי קריאת שמע שעל המיטה, שהוא אמונת היחוד. כי בשעת שינה נכנסין המוחין לתוך אמונה, כי כנגד אלו הקושיות שאי אפשר ליישבן, שהם בחינת תוקף החשך של לילה, שם צריכין לסלק דעתו לגמרי בבחינת שינה ממש, ולסמוך רק על אמונה לבד.
אות ג[עריכה]
וזהו בחינת קימת חצות, כי אף על פי שהשינה הוא תיקון גדול להמוחין, כי נתחדשין על ידי האמונה בשעת שינה כנ"ל, אף על פי כן צריכין ליזהר לקום בחצות לילה. כי הלילה, שהוא החשך, העדר הדעת, כלולה משני חלקים שהם: חצות לילה הראשון וחצות לילה השני, כמובא [15], שהם כנגד שני הקושיות הנ"ל.
כי חצות לילה הראשון, אז החשך והדין גדול ביותר, כי אז נמשך החשך מבחינת הקושיות שאין עליהם תשובה, שאלו הקושיות הם בחינת תוקף החשך, כי אי אפשר ליישבן. ועל כן אז צריכין שינה, שהוא הסתלקות הדעת, כי אז צריכין לסלק דעתו לגמרי ולסמוך רק על אמונה, שזהו בחינת שינה כנ"ל. אבל בחצות לילה, אז נמתק הדין, ואז נסתלקין מן הדעת אלו הקושיות הנ"ל, ואז צריכין לקום ולעסוק בתורה ועבודה. ועל ידי זה ממשיכין הדעת ופותחין שבילי השכל כדי לזכות לדעת שלם, ליישב ולהבין תירוץ על אלו הקושיות שאפשר לישבן כנ"ל.
וזהו "חצות לילה אקום להודות לָך על משפְטי צדקך" [16]. על משפטי צדקך דייקא, כי קימת חצות לעסוק בתורה כדי להמשיך הדעת וכו' כנ"ל, זהו בחינת לימוד הפוסקים הנ"ל, שעל ידי זה ממשיכין הדעת ליישב אלו הקושיות שאפשר ליישבן, שזה זוכין על ידי עסק התורה בחצות כנ"ל. וכמובא בזוהר הקדוש [17], ובדברי רבנו ז"ל (סימן קמ"ט), שעל ידי קימת חצות, ועל ידי שעוסקין אז בתורה, על ידי זה נמשך הדעת. היינו כנ"ל, כי אז בחצות לילה השני נמתק הדין, ואין החשך נמשך אז רק מבחינת הקושיות שאפשר ליישבן, רק שנסתמו שבילי הדעת שזהו בחינת חשכת לילה. ועל כן צריכין אז לעסוק בתורה כדי לפתוח שבילי הדעת, כדי לזכות לדעת שלם באור היום, כדי להעלות ולגדל את האמונה בשלימות בעלות השחר שאז היא נשלמת בבחינת "נפקת בצפרא", שזהו בחינת "שיהא הוא מעורר השחר" כנ"ל.
אות ד[עריכה]
וזהו שנסמך שם בשלחן ערוך "שויתי ה' לנגדי תמיד" זה כלל גדול בתורה, כי אין דומה ישיבת האדם ותנועותיו וכו', כמבואר בשלחן ערוך. היינו שצריכין לידע ולהאמין שמלא כל הארץ כבודו והוא יושב ועומד וכו', תמיד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וכו', כי זה זוכין על ידי שמעוררין השחר, על ידי קימת חצות, שעל ידי זה ממשיכין הדעת וכו' כנ"ל עד שזוכין לידיעה שלמה שמלא כל הארץ כבודו כמבואר היטב בהתורה הנ"ל. ועל כן נסמך בשלחן ערוך: שיויתי ה' לנגדי תמיד וכו', דהיינו לידע שמלא כל הארץ כבודו להתעוררות השחר, כי הא בהא תליא כנ"ל, כי זוכין לידיעה שלמה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו על ידי הדעת שממשיכין על ידי קימת חצות, שהוא בחינת לשון הפוסקים, בחינת "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" כנ"ל. וזהו "להודות לך", בחינת "אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך" המבואר בהתורה הנ"ל, שזה זוכין על ידי חצות כנ"ל.
וקימת חצות, זהו עיקר בחינת התעוררות השחר הנאמר בשלחן ערוך, כי העיקר לקום בחצות. וגם מי שאינו יכול לעמוד בחצות, כשמתגבר על כל פנים לעמוד קודם אור היום לעסוק בתורה ועבודה, על ידי זה פותח שבילי השכל וכו', לפי בחינתו כפי עבודתו, שעל ידי זה זוכין לדעת בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו, כי נסתלקין הקושיות הנ"ל כנ"ל. ועל כן נסמך לזה "שויתי ה' לנגדי תמיד" וכו', דהיינו לדעת שמלא כל הארץ כבודו, כי הא בהא תליא כנ"ל. כי עיקר התעוררות השחר הוא בשביל תיקון התפילה, כדי לזכות להתפלל בשחרית בכונה גדולה בלב שלם, כי על ידי התעוררות השחר שעוסקין אז בתורה ועבודה, על ידי זה נפתחין שבילי השכל וזוכין לבטל הקושיות האפיקורסות. ואז זוכין לדעת שלם שמלא כל הארץ כבודו, שזהו בחינת "שויתי ה' לנגדי תמיד" וכו' כנ"ל. ועל ידי זה שיודעין בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו, על ידי זה זוכין להתפלל בכוונה גדולה, כי כשיודע שה' יתברך עומד עליו בשעת התפילה ושומע ומאזין ומקשיב כל דיבור ודיבור שיוצא מפיו, אזי בודאי יתלהב מאד בתפילתו וידקדק מאד לכוון דבריו, כמבואר לעיל, ולידיעה זו בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו זוכין על ידי קימת חצות שהוא בחינת התעוררות השחר כנ"ל. נמצא, שקימת חצות מסוגל לתפילה בכוונה. וכן מובן בכונת האר"י ז"ל שקימת חצות הוא תיקון והכנה לתפילה.
אות ה[עריכה]
ועל כן אסור לאכול קודם התפילה, ובזהר ובכתבים מחמיר מאד מאד, ואפילו כשקם בחצי הלילה אסור לאכול ולשתות עד אחר התפילה. וכל האוכל ושותה אז, נחשב כעונן ומנחש רחמנא ליצלן, עיין שם. לא כאשר רבו עתה המתפרצים בעם לשתות קודם התפילה עד שנעשה אצלם כהיתר ותולין עצמן באילן גדול, מה שמצאו כמה צדיקים שהיו חולים גדולים ושתו קודם התפילה, כי היו מוכרחים לזה. והם מתדמים אליהם כקוף בפני אדם ומעקמין את עצמן אחריהם וממלאים כרסם בשתית קאווי קודם התפילה, אוי להם, ואוי לנפשם, כי הוא איסור חמור מאד כמבואר בדברי רבותינו ז"ל, ובפרט בזהר הקדוש ובכתבים. ואין לנו לדמות עצמנו לצדיקים גדולים אשר רוח אחרת להם, ובפרט שהיו חולים גדולים. וגם כי רוב הצדיקים לא נהגו כך.
ורבינו הקדוש ז"ל סיפר שמעולם לא שתה אפילו מים קודם התפילה, אף על פי שמדין השלחן ערוך מותר לשתות מים, אף על פי כן הוא לא שתה אפילו מים קודם התפילה.
נחזור לעניננו, שעל פי הנ"ל מבואר קצת ענין האיסור לאכול ולשתות קודם התפילה. כי מבואר בהתורה הנ"ל. שתיקון האמונה הוא על ידי שמעלין ניצוצי הדיבור וכו'. שזה זוכין על ידי התענית וכו', כי על ידי תאות אכילה ושתיה אזי מתגברין הקליפות שהם בחינת שרי פרעה, וממשיכין את הדיבור לתוך בחינת מיצר הגרון, ואינו יכול לדבר שום דיבור לפני השם יתברך וכו'. והתיקון לזה הוא תענית. שעל ידי שמרעיב את עצמו, על ידי זה ממשיך מימי החסדים ללחלח מיצר הגרון לקיים קרא בגרון אל תחשוך וכו' (ישעיה נ"ח), ועל ידי זה נתתקן האמונה בשלימות וכו', כמבואר שם כל זה היטב עיין שם.
ועל כן אסור לאכול ולשתות קודם התפילה. כי צריכין להרעיב עצמו קודם התפילה, שזהו בחינת תענית שעות שבכל יום מרעיבין עצמן ומתענין קודם התפילה. ועל ידי זה ממשיכין הארה מבחינת תענית לדבק אחורי הקדושה, כדי להוציא הדיבור ממיצר הגרון, כדי לקשט האמונה הקדושה המתחדשת בכל בקר, כדי לזכות לדיבור של התפילה בשלימות.
כי התפילה היא בחינת אמונה כידוע, שהיא נשלמת על ידי תיקון הדיבור. כי עיקר התפילה הוא בדיבור דוקא. ושלימות הדיבור הוא על ידי שמרעיב עצמו בתענית. ומשבית תאוות אכילה כנ"ל. ובשביל זה צריך כל אחד מישראל להתענות ולהרעיב עצמו על כל פנים קודם התפילה, שאז איסור גדול מדינא לאכול ולשתות כנ"ל. כי צריכין בכל יום קודם התפילה להרעיב עצמו להמשיך בחינת תענית כדי לתקן הדיבור של התפילה שהוא בחינת תיקון וקישוטי האמונה וכו' כנ"ל כמבואר בהתורה הנ"ל עיין שם.
גם כי התענית שמדבק אחורי הקדושה. זהו בחינת כח ההתחלה, שחוזרין פניו בכל פעם אל ההתחלה לקבל כח מההתחלה שהוא עיקר. כי כל ההתחלות קשות כמבואר היטב בהתורה הנ"ל. וכמבואר בסופו שם שבשביל זה צריכין להשתדל להתחיל בכל פעם מחדש. ולא תהיה העבודה ישנה אצלו. כי עיקר כח העבודה הוא כפי ההתחלה, ועל כן צריך להתחיל בכל פעם מחדש. כי אולי לא היתה התחלתו בתחילה כראוי. על כן צריך להתחיל עתה. וכן בכל יום ובכל פעם עיין שם.
ועל כן בכל בקר קודם התפילה צריכין להתענות לבלי לאכול קודם התפילה. כדי להוציא הדיבור ממיצר הגרון וכו' כנ"ל. על ידי שחוזרין אל ההתחלה שהיא בחינת דביקות אחורי הקדושה, שחוזרין בכל פעם אל האות הראשון כמבואר שם, עיין שם. וזה צריכין בבקר. כי בכל יום ויום בבקר צריכין להתחיל לעסוק בעבודת ה' מחדש בבחינת חדשים לבקרים וכו'. כאילו לא התחיל עדיין מעולם כלל. וכמו שאמרו רז"ל (דברים ו') אשר אנכי מצוך היום, בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים (ספרי שם), וכן דרשו על פסוק (דברים כ"ז) הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם וכו'. שבכל יום יהיה דומה בעיניך כאילו היום באת עמו בברית (פירוש רש"י) וכו':