ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות ברכת המזון ומים אחרונים/הלכה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אות א[עריכה]

על פי התורה "בני לן ביתא" בסימן כח לקוטי חלק א. עין שם כל התורה:

והכלל, כי המתנגדים וכו' זה מחמת שמקבלין תורה מתלמידי חכמים שדין יהודאין וכו'. שיש להם תורה נפולה מאלפין נפולים. ובאלפין אלו כתיב בשלמה: וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף. כי שלמה זכה להם בקדשה. אבל תלמיד חכם שד יהודי וכו'. נמצא שעל ידי זה אלו בני אדם נופלים בכפירות גדולות וכו' והעצה על זה אנכי תולעת ולא איש חרפת אדם וכו', דהינו בחינת תולע שעל ידי זה מנצח את אויביו, כי תולע בחינת אמונה וכו'. והוא בחינת אברהם וכו'. כי אברהם שהוא בחינת חסד, בחינת אמונה וכו', בימין הזה מתגבר על אויביו וכו'. ובזה החסד מתקן אלו האלפין הנפולין בבחינת ועשה חסד לאלפים. ולבוא לחסד אי אפשר לבוא אלא על ידי שיכניס תלמידי חכמים צדיקים בתוך ביתו שהוא כאלו הקריב תמידין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכו'. וזה תמיד גימטריא ד אלפין שהוא תקון האלפין כנ"ל וכו'. וזה שאמרו סבא דבי אתונא בני לן ביתא באוירא דעלמא כי אלו בני אדם הרוצים לערך עבודתם על ידי התורה ששומעים מתלמידי חכמים כאלו. ובאמת אין להם על מה שיסמכו והוי כאלו רוצים לבנות בית באוירא וכו'. ואמר שם וקם בין שמיא לארעא, הינו התלמיד חכם האמתי הוא בין שמיא לארעא וכו' וכו', עין שם כל זה היטב. וכל זה הוא סוד כונת פרשת התמיד, עין שם היטב ותבין. ותראה נפלאות תמים דעים איך העלים והסתיר בזה סוד כונת התמיד בדרך חדש נפלא ונורא כדרכו הנשגב ונעלה מאד אשר אי אפשר לדבר בזה כלל כי אם למי שהוא חכם ומבין מדעתו האמת לאמתו. ואין להאריך בזה כאן:

וזה בחינת מצות ברכת המזון אחר האכילה, כי עקר כל ברכת הנהנין. ובפרט ברכת המזון שהוא העקר כי הוא דאוריתא. וממנו למדו כל הברכות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה השתא לאחריו מברך לפניו לא כל שכן. ועקר כלל כל הברכות על המזון הוא לברר ברורים, כי על ידי חטא אדם הראשון שהיה החטא באכילה על ידי זה נתערבו כל הדברים ונגזר אז בזעת אפך תאכל לחם וכו' בעצבון תאכלנה וכו'. על כן צריכין יגיעה גדולה עד שזוכין לאכל בקדשה לברר המאכל מהקלפה והפסלת הנאחז בו על ידי חטא אדם הראשון. וזה בחינת כלל כל הברכות שעל המזון כדי לברר הטוב מהמאכל ולדחות הפסלת לחוץ. וזהו בחינת ברכת המזון שהוא עקר ויסוד של כל ברכת הנהנין כנ"ל שהוא כדי לברר המאכל כנ"ל. ועקר הברור הוא לברר הטוב שבמאכל שאחיזתו מהתורה הנ"ל הנמשכת על ידי צדיקים אמתיים, ולדחות הפסלת לחוץ הנמשך מהתורה של התלמידי חכמים הפגומים הנזכרים לעיל שיש להם תורה נפולה מד אלפין הנפולין הנזכרים לעיל. כי המאכל מחיה את האדם כנראה בחוש. ועקר החיות בודאי אינו נמשך מהלחם בעצמו כי אם מחיות אלקות שהיא חיות התורה המלבש בהלחם, כמו שכתוב: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וכו'. כי עקר החיות הוא מהתורה כמו שכתוב כי הוא חייך וכו'. ועל כן הכח והחיות שיש בהמאכל להחיות את האדם נמשך על ידי התורה הקדושה כנ"ל. אבל על ידי חטא אדם הראשון נתערבו בכל הדברים טוב ורע. כי יש בהלחם והמאכל גם אחיזת הפסלת הנמשך מתורות הנפולות הנזכרות לעיל שהם בחינת עצת הנחש, כמו שכתוב: הנחש השיאני וכו'. שהם בחינת למוד פגום ומקלקל שאינו אמת לאמתו שאין לו כח להדריך את האדם בדרך הישר כנ"ל. וכל זה נמשך מחטא אדם הראשון. כי עקר חטאו היה גם כן על ידי פגם תורות הנפולות שהם בחינת עצת הנחש, כמו שכתוב הנחש השיאני וכו'. שהוא בחינת למוד פגום הנ"ל, כי הנחש בא עליו בערמה ומרמה גדולה כמובא , דהינו שלמד עם האשה והאדם למוד גדול ועמק מאד מאד בדרך חכמה ושכל נפלא עד שהטעה אותו כל כך, כי אדם הראשון היה חכם גדול והיה במעלה נפלאה כידוע, אבל הנחש הקדמוני שהיה ערום מאד הטעה אותו על ידי למוד הנ"ל הנמשך מתורה נפולה מאלפין נפולין הנזכרים לעיל, ולמד עמו למודים כאלה והוסיף על הצווי וגרע וכו'. ונכנס עמהם בדברים כאלו רוצה להדריכם בדרך הישר. ואמר להם: אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן וכו'. והוסיף על הצווי ועל ידי זה גרע אחר כך והטעה אותם בלמוד של שקר בהקש ודמיון כוזב. ואמר להם: כשם שאין מיתה בנגיעה, כן אין מיתה באכילה. נמצא, שעקר חטא אדם הראשון היה על ידי בחינת למודים פגומים הנזכרים לעיל שהם בחינת תורות נפולות מד אלפין הנפולים כנ"ל. ומשם נמשך כל התערובות שבמאכלים שצריכין לבררם על ידי הברכות. וזהו בחינת ברכת המזון כדי לברר המאכל מאחיזת הפסלת הנמשך מתורות הנפולות מד אלפין הנפולין כנ"ל ועל כן ברכת המזון הוא ארבע ברכות עם ברכת הטוב והמטיב כנגד ד אלפין הנ"ל. שעל ידי ארבע ברכות של ברכת המזון מבררין החיות שבמאכל שיהיה נמשך מד אלפין שבקדשה ויהיה נדחה הפסלת הנמשך מאלפין הנפולין כנ"ל:

אות ב[עריכה]

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: ארבעה פתחו באף. והם הנחש שאמר: אף כי אמר אלקים וכו'. ושר האופים שאמר: אף אני בחלומי וכו'. ועדת קרח שאמרו: אף לא אל ארץ וכו'. והמן שאמר: אף לא הביאה אסתר וכו'. כי כל אלו הארבעה נמשך דעותיהם הרעות מזהמת הנחש מעצת הנחש שהטעה את האדם שנמשך מלמודים הנפולים הנזכרים לעיל. ועל כן הם ד כנגד ד אלפין הנזכרים לעיל, כי הם פגמו באלפין הנ"ל ונעשה אצלם מאלף אף שהוא בחינת חרון אף תקפא דדינא, כי הד אלפין בקדשה הם בחינת תורת אמת שהוא בחינת חסדים גדולים, בחינת תורת חסד כמובן בהתורה הנ"ל, אבל כשפוגמין בהם נעשה מזה כפירות ועבודה זרה שהוא בחינת דין וחרון אף, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל זמן שיש עבודה זרה בעולם חרון אף בעולם. ועל כן אלו הארבעה הנזכרים לעיל פתחו כלם באף, כי נעשה אצלם מאלף אף כנ"ל, כי כלם פגמו על ידי תורות הנפולות הנזכרות לעיל. ועל כן למדו למוד שאינו אמת ודמיון של שקר כמו הנחש שאמר: אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן. ועל ידי זה רצה ללמד עמהם להתיר אכילת עץ הדעת וכו':

וכן שר האופים אמר: אף אני בחלומי. ורצה לדמות להשוות חלומו לחלום שר המשקים מה שבאמת הם שני הפכים וכמובא בדברי רבותינו זכרונם לברכה:

וכן עדת קרח שאמרו: אף לא אל ארץ וכו'. ורצו להטעות את ישראל כאלו משה רבנו חס ושלום, הטעה אותם. ולמדו קל וחמר של שטות: ומה חוט אחד של תכלת פוטר את הטלית וכו'. נמצא, שעקר פגמם היה על ידי למודים פגומים ונפולים הנזכרים לעיל:

וכן המן שאמר: אף לא הביאה אסתר וכו'. ולמד בדעתו שהוא לטובתו ונתגאה מאד על ידי זה עד שרצה לתלות את מרדכי, ובאמת הכל היה לרעתו, כי גחלים היתה חותה על ראשו בזה שהביאה אותו על המשתה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . נמצא, שכל אלו הארבעה פגמו על ידי שקבלו למודים רעים הנמשכין מתורות הנפולות מד אלפין הנפולין הנזכרים לעיל. ועל כן כלם פתחו באף שהוא בחינת הקש ודמיון שקר הנמשך מתקף הדין וחרון אף שמשם אחיזת הסטרא אחרא. ועל כן רצו לדמות מלתא למלתא בדמיון שקר וכזב וכנ"ל:

אות ג[עריכה]

וזה בחינת ארבע ברכות של ברכת המזון בפרטיות, כי ברכה ראשונה שהוא הזן, הוא כנגד בחינת החסד שצריכין להמשיך שעל ידי זה מתקנין הד אלפין הנ"ל כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. וזהו בחינת ברכת הזן שהוא בחינת המשכת החסד כמו שכתוב שם: הזן את העולם כלו בטובו בחן בחסד וברחמים וכו' כי לעולם חסדו וכו'. וברכה שניה שהוא ברכת הארץ שהוא העקר, כמו שמובא במדרש . כי היא עקר ברכת המזון, כמו שכתוב: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ וכו'. וזאת הברכה הוא בחינת עקר המשכת התקון של הד אלפין הנ"ל שנמשך על ידי הכנסת אורחים צדיקים וכו' כמו שמבאר שם, שזהו עקר כלל בחינת ברכת המזון בחינת אורח מברך. וזהו בחינת ברכת הארץ, כי על ידי שמברכין על ארץ ישראל על ידי זה ממשיכין קדשת האורחים צדיקים שכל קדשתם הוא בחינת קדשת ארץ ישראל בבחינת צדיקים יירשו ארץ. וברכת בונה ירושלים ששם הבית המקדש כמו שמזכירין בברכה זאת: ועל הבית הגדול והקדוש וכו'. זה בחינת ביתא בין שמיא לארעא שהוא בחינת המשכת התורה הקדושה שיש לה קיום וכו' כמו שמבאר שם, כי הבית המקדש שבירושלים זהו עקר בחינת הבית של קיום שהוא בחינת ביתא בין שמיא לארעא כי שם שער השמים ושם יסוד הארץ, כי שם האבן שתיה שממנה השתת העולם. נמצא, שהבית המקדש הוא עקר הבית שבין שמיא לארבעא ועל כן שם עקר התורה האמתית, כי שם היה עומד הארון עם הלוחות ומשם תצא תורה, כמו שכתוב: כי מציון תצא תורה וכו', כי שם היו יושבין הסנהדרין בלשכת הגזית ומשם היו צריכין לקבל אמתת התורה, כמו שכתוב: כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' וקמת ועלית אל המקום. ועל כן על ידי ברכת בונה ירושלים ממשיכין קדשת התורה הקדושה שהוא בחינת ביתא בין שמיא לארעא שהוא בחינת קדשת הבית המקדש כנ"ל. וברכה רביעית שהוא הטוב והמטיב הוא כדי לברר ולהעלות גם הטוב הגנוז בהתורה של התלמידי חכמים הפגומים הנזכרים לעיל כי טובי' גנוז בגויים וצריכין לברר ולהעלות גם הטוב שבתוכו בבחינת תוכו אכל קלפתו זרק, כמו שמבאר שם בסוף התורה הנ"ל. וזהו ברכת הטוב והמטיב כדי לברר ולהעלות גם הטוב הזה הגנוז ואין החולקים והמתנגדים, כי ברכת הטוב והמטיב ביבנה תקנוה על הרוגי ביתר שנתנו לקבורה. והרוגי ביתר היה על שהדליקו נרות לחרבן בית המקדש, כמו שכתוב במדרש איכה בפרשה בלע ה' וכו'. נמצא שהיו מתנגדים על ירושלים ובית המקדש ששם עקר מקום התורה האמתית. אבל בודאי גם הם צריכין תקון, כי בודאי היה בהם טוב הרבה רק שטעו על ידי למודים רעים של המתנגדים על האמת עד ששמחו והדליקו נרות על חרבן בית המקדש. וטעם טעותם מחמת שהיו בירושלים רשעים, אבל באמת בודאי חטאו מאד בזה, כי בודאי אף על פי כן אין להם לשמח על החרבן בית המקדש ששם עקר התורה כנ"ל, רק שטעו על ידי למודים רעים הנזכרים לעיל. ועל כן כשנתנו לקבורה, שזהו בחינת תקון המת שיתבלה הרע בעפר והטוב יתברר ויעלה לשרשו ומנוחתוף על כן תקנו אז ברכת הטוב והמטיב. ועל כן תקנו ברכה זאת בברכת המזון דיקא מה שלכאורה תמוה מה שיכות של קבורת הרוגי ביתר לברכת המזון. אך על פי הנ"ל מובן היטב, כי עקר ברור הטוב מהקלפה הוא על ידי האכילה, דהינו על ידי ברכת המזון שמברכין אחר האכילה ועקר הברור הוא לברר הטוב הגנוז בתוך הלמודים פגומים הנזכרים לעיל שזהו בחינת הרוגי ביתר שנתנו לקבורה כנ"ל. ועל כן קבעו הברכה על זה בברכת המזון דיקא, דהינו ברכת הטוב והמטיב כנ"ל:

אות ד[עריכה]

הכלל לעבדא שצריכין להתפלל מאד לה' יתברך שינצל מלמודים רעים הנמשכין מבחינת התורות הנפולות הנזכרות לעיל, כי הרבה הרבה נשקעו בזה, כי הכל חפצים ליראה את ה' יתברך, בפרט בני הנעורים שמחמת שעדין לא נתעו כל כך ואינם רחוקים משרשם כל כך, על כן על פי רב הם משתוקקים ומתגעגעים מאד להתקרב לעבודת ה' יתברך. אבל הרבה מתרחקים מחמת דעות רעות וסברות כוזביות של המתנגדים אל האמת הנ"ל שמקבלין תורות הנפולות שמהפכין דברי אלקים חיים ואומרים שאסור להתפלל בכח וביגיעות ובמסירת נפש ותולין עצמן באילן גדול כאלו קבלו כך מצדיק גדול ותולין בו בוקי סריקי, כי חלילה לחשב כזאת על צדיק אמתי, רק הם בודים מלבם סברות שקר כאלה שנמשכין מלמודים פגומים מאלפין הנפולים הנזכרים לעיל. על כן על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא שיזכה למצא איש אמת שיקבל ממנו למוד אמתי הנמשך מתורת אמת בלי שום פסלת ושקר ובלי שום סברא מחלפת כלל. כי גם אצל בני אדם פשוטים נמצאים סברות מחלפות שמהפכים האמת. בפרט כל הנפילות שנופלים בדעתם מחמת מעשיהם אשר לא טובים ונתרחקים על ידי זה יותר מה' יתברך חס ושלום, הכל הוא מחמת למודים פגומים הנזכרים לעיל שהבעל דבר מכניס בלבו כאלו אי אפשר לו עוד להתקרב לה' יתברך כיוצא באלו הסברות של שקר שנכנסין בלב בני אדם שכלם נמשכין מתורות הנפולות הנזכרות לעיל. על כן צריכין להתפלל הרבה לה' יתברך להנצל מזה:

אות ה[עריכה]

וזה בחינת הליכת ישראל במדבר. וזה בחינת המשכן שנסע לפניהם ופרקו והקימו אותו בכל פעם, כי המשכן היה לתקן חטא העגל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . ועקר חטא העגל שהוא עבודה זרה נמשך מלמודים רעים הנזכרים לעיל שנמשכין מאלפין נפולים הנזכרים לעיל, כי הערב רב הטעו אותם בסברות רעות ובלמודים רעים הנזכרים לעיל שנמשכין מזהמת עצת הנחש עד שהכניסו בהם התנגדות גדול על משה רבנו עד שבאו לכפירות גמורות ועשו להם על ידי זה את העגל, כי הכל בא על ידי המתנגדים שהם הערב רב שהטעו אותם על ידי למודים רעים הנזכרים לעיל. ועל כן צוה ה' יתברך אחר כך לעשות משכן ששם היה הארון עם הלוחות שהוא כלל התורה. והמשכן הלך עמהם בכל מסעיהם, כי עקר שלמות התורה הוא בבית המקדש ששם עמד הארון על מקומו המוכן לו מיום בריאת העולם שהוא האבן שתיה. ועל כן מציון תצא תורה כנ"ל, כי שם הוא בחינת ביתא שבין שמיא לארעא כנ"ל, אבל מחמת חטא אדם הראשון, ובפרט מחמת חטא העגל לא היה אפשר לבוא לארץ ישראל ולבית המקדש מיד, על כן הכרחו לסבב במדבר וכל טלטולם במדבר היה לברר ולהעלות התורות הנפולות שהם בחינת אוירא דעלמא שמשם נמשכין כל הטלטולים של כל בני אדם מכרחין לילך בדרך ולהיות נע ונד ומטלטל חוץ לביתו. והכל בשביל לברר ולהעלות התורות הנפולות הנזכרות לעיל שהם בחינת אוירא דעלמא, כי כשאדם נע ונד בדרך הוא כמו שהוא באוירא דעלמא, כי הוא חוץ לביתו הקבוע. וכשזוכה אז הוא מברר על ידי זה את הטוב הגנוז בהתורות הנפולות שהם בחינת אוירא דעלמא כנ"ל. שזהו בחינת הליכות ישראל במדבר במקום הקלפות מקום נחש שרף ועקרב וצמאון, הכל כדי לברר הניצוצות משם, הינו לברר הטוב של התורות הנפולות הנזכרות לעיל. ועל כן עשו שם את המשכן שהוא בחינת הבית המקדש, אבל עדין לא נקבע על מקומו רק הכרחו בכל פעם לפרקו ולהקימו כדי לברר ולהעלות על ידי זה את התורות הנפולות הנזכרות לעיל, כי זה כלל שאין הדין נמתק אלא בשרשו, על כן דיקא על ידי שהיה המשכן עם הארון והלוחות בעצמן עם כל ישראל נעים ונדים במדבר שהוא בחינת אוירא דעלמא, על ידי זה דיקא בררו והעלו בכל פעם את התורות הנפולות לשרשן עד שנתתקנו ונעשו תורה אמתית, שזהו בחינת כל מצוות התורה הקדושה שנצטוו בכל פעם במדבר באהל מועד שזכו לזה בכל פעם על ידי שבררו והעלו בכל פעם תורות הנפולות לשרשן. ועל כן נכתבו כל מסעות שלהם בתורה, כמו שכתוב: אלה מסעי בני ישראל, כי מכל המסעות שלהם נעשה תורה כנ"ל. ועל כן בכל המסעות שלהם הכניעו האויבים והשונאים שהם בחינת המתנגדים אל האמת, כי על ידי המסעות שנסעו במדבר בקדשה כזאת והמשכן והארון הלך לפניהם על ידי זה הכניעו כל הקלפות היונקים מהתורות הנפולות שהם בחינת אוירא דעלמא. ובררו והעלו את הטוב הגנוז שם וכמובא בזהר הקדוש שעל ידי הליכתם במדבר דרכו על הקלפות, הינו כנ"ל, כי כשמבררין את הטוב מתוכם אזי הקלפות נופלים ונתבטלים ואחר כך כשחנו והקימו את המשכן והעמידוהו על מכונו והכניסו הארון עם התורה למקומו, אז הקימו ובנו את התורה שלקטו ובררו בנסיעתם והעלו והכניסו את התורה מבחינת אוירא דעלמא לבחינת ביתא שהוא בין שמיא לארעא שהוא בחינת הבית המקדש שזהו בחינת המשכן בעת הקמתו, כי משכן אקרי מקדש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , רק הצרכו לפרקו בכל פעם ולנשאו ולטלטלו כדי להכניע השונאים והאויבים שהם בחינת אוירא דעלמא כנ"ל על ידי שבררו והעלו התורות הנפולות שהם בחינת אלפין הנפולין כנ"ל. אבל אחר כך הקימוהו על מקומו ושם שבו וחזרו האלפין שהם בחינת התורות הנזכרות לעיל על מקומם, כי חזרו ונתבררו ועלו לשרשם וחזרו ונכללו בהתורה הקדושה שנצטוו בכל פעם במדבר באהל מועד כנ"ל:

וזהו: ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך וכו' . הינו האויבים והשונאים הנ"ל שהם המתנגדים אל האמת שיונקים מהתורות הנפולות כנ"ל, כי נסים ונתבטלים על ידי נסיעת הארון שעל ידי זה נתבררו ועלו התורות הנזכרות לעיל ונתבטל יניקת השונאים והאויבים ממילא כנ"ל. וזהו: ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל . 'אלפי' דיקא בחינת אלפין הנ"ל שחוזרין ושבים ונחים כשהארון נח על מקומו שאז חוזרין ושבין האלפין שנתבררו ונחו על מקומם בשלום, כי חזר ונעשה מהם תורה קדושה כנ"ל:

אות ו[עריכה]

ובשביל זה בעצמו עקר התקון להעלות התורות הנפולות הנזכרות לעיל הוא על ידי הכנסת אורחים צדיקים כנ"ל, כי הצדיק האורח שהולך ונוסע בדרך והוא נע ונד ומטלטל. וכל טלטולו הוא בשביל בחינת הנ"ל. לברר ולתקן בחינת אוירא דעלמא שהם התורות הנפולות הנזכרות לעיל. וזהו בחינת והם תכו לרגלך ישא מדברתיך. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: אלו תלמידי חכמים שהולכים ומכתתים רגליהם מעיר לעיר ונושאים ונותנים בדבריו של מקום. הינו שכל טלטולם שמכתתים רגליהם הוא בשביל דבריו של מקום כדי לברר התורות הנזכרות לעיל. ועל כן כשאדם זוכה בזה האורח הצדיק ומכניסו לתוך ביתו ומכבדו כראוי הוא נותן מנוחה להתורות הנפולות הנזכרות לעיל שעסק הצדיק לבררם בדרך הלוכו וטלטולו, כי עכשו כשנכנס לבית ומוצא מקום לנוח אז הוא בונה בשלמות בנינים נפלאים מהתורות הנפולות שלקט וברר בדרכו והוא ממש כמו במנוחת הארון והמשכן שאז נאמר: שובה ה' רבבות אלפי ישראל כנ"ל. כי בכל מקום שהולך הצדיק הולכת עמו השכינה והתורה כמו שהלכה עם ישראל ועם הארון במדבר. נמצא, זה שמכניס האורח הזה לתוך ביתו הוא נותן מקום מנוחה ממש לבחינת התורות הנפולות שנתבררו על ידו כנ"ל. ועל כן על ידי זה דיקא הוא מתקן ומעלה האלפין הנפולין, כי הם בחינה אחת ממש כנ"ל. וזה שכתוב (בשמואל א ז): וסבב בית אל והגלגל והמצפה וכו' ותשבתו הרמתה כי שם ביתו. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: בכל מקום שבא שם ביתו. כי שמואל סבב בכל המקומות האלו בשביל לברר האלפין הנ"ל שבשביל זה כל הטלטולים של הצדיקים כנ"ל. וזהו 'ותשבתו הרמתה כי שם ביתו ', בכל מקום שבא שם ביתו, כי בכל מקום שבא הכניס את התורות הנפולות הנזכרות לעיל מבחינת אוירא דעלמא לבחינת בית. ועל כן בכל מקום שבא שם ביתו וכנ"ל:

אות ז[עריכה]

ועל-כן עקר שלמות התקון היה בבית המקדש שהוא עקר הבית שעומד על מקומו בחינת ביתא בין שמיא לארעא כנ"ל. ושם עקר התורה כנ"ל. ועל כן שלמה דיקא בנה את בית המקדש, כי שלמה זכה לאלו האלפין בקדשה, כמו שכתוב: וידבר שלשת אלפים משל וכו'. כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. ועל כן הוא דיקא זכה לבנות את הבית ששם עקר קיום התורה האמתית שהוא בחינת אלו האלפין בקדשה וכנ"ל. אבל בעוונותינו הרבים גם אז עדין לא נזדככו לגמרי מעצת הנחש והתגרה הבעל דבר כל כך עד שהטעה את ישראל אחר כך בלמודים רעים על ידי ירבעם וחבריו ונביאי השקר שכלם ינקו מתורות הנפולות הנזכרות לעיל עד שהתגברו העוונות ונחרב הבית בעוונותינו הרבים, כי יש בענין הלמודים רעים הנזכרים לעיל כמה וכמה בחינות, כי יש מי שפוגם בזה מעט ויש יותר ויש שפוגם כל כך עד שבא לידי כפירות גדולות ועבודה זרה ממש כמו ירבעם וחבריו שהיו גדולים בתורה מאד, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ואחר כך באו לידי כפירות כאלה. והכל היה על ידי למודים רעים הנזכרים לעיל שנמשכו אחריהם מחמת קנאה ותאוה וכבוד וכו', כמובא בדברי רבותינו זכרונם לברכה עד שהחטיאו את הרבים והחריבו את הבית, כי הבעל דבר מתגרה מאד בתלמידי חכמים דיקא עד שגם צדיקים גדולים יכולים לטעות לפעמים על ידי התורות הנפולות הנזכרות עד שמהפך דעתם מן האמת. ועל כן גם שלמה המלך עליו השלום בעצמו שזכה לאלו הד אלפין בקדשה וזכה באמת לבנות את הבית, אבל תכף כשהתחיל לבנותו התקנא על זה הבעל דבר מאד והתגרה בו עד שהטעה אותו גם כן על ידי למודים רעים הנזכרים לעיל עד שנשא את בת פרעה ונשים נכריות שכל זה בא לו על ידי למודים פגומים הנזכרים לעיל שאמר לאיתיאל ואכל (משלי ל) ורצה להתחכם כנגד תורת משה שאמר ולא ירבה לו נשים, כמו שהתודה אחר כך בעצמו כי בער אנכי מאיש וכו'. וזה גרם חרבן הבית כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכמובא בפרוש רש"י על פסוק: ויאהב שלמה את ה' וכו' ארבע שנים עד שלא התחיל לבנות הבית אבל משהתחיל לבנות ויתחתן שלמה את בת פרעה. נמצאת אומר כי על אפי וחמתי היתה לי עיר ההיא וכו'. כי עקר חרבן הבית נמשך מפגם אלו האלפין הנפולין שהוא פגם התורה שעקרה בבית המקדש. וכשהתגברו הקלפות וחזרו והטעו אותם על ידי התורות הנפולות שעדין לא נתבררו בשלמות על ידי זה נחרב הבית וכנ"ל. נמצא, כשחזר שלמה ופגם באלפין הנ"ל על ידי שנשא את בת פרעה, על ידי זה עקר הפגם היה בבחינת קרבן התמיד, כי על ידי הקרבת קרבן התמיד מעלין אלו הד אלפין כנ"ל. וכשפגם בהם פגם בבחינת התמיד. ועתה תראה נפלאות שזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כשנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר וכו' והיה ישן עד ארבע שעות ועל אותה שעה שנינו שקרב התמיד בארבע שעות. כי עקר הפגם שלו הגיע להקרבת התמיד כנ"ל. ועל כן גרם החטא שנתאחר הקרבת התמיד דיקא, כי הפגם של אלו הלמודים רעים שעל ידי זה נשא את בת פרעה הוא ההפך מהקרבת התמיד, כי התמיד הוא תקון אלו האלפין כנ"ל. ועל כן כשנמשך אחר למודים פגומים הנזכרים לעיל גרם שנתאחר הקרבת התמיד דיקא כנ"ל וישרים דרכי ה':

אות ח[עריכה]

ועל-כן נקראים גדולי הצדיקים אלופים, כמו שכתוב: אלופינו מסבלים וכו'. בחינת ראשי אלפי בני ישראל. כי הם מעלין בחינת האלפין הנזכרים לעיל. וזהו בחינת והחרש והמסגר אלף שהם היו צדיקים גדולים ונוראים שעסקו לתקן האלפין הנ"ל לתקן פגם חרבן הבית שהיה על ידי זה. ועל כן באמת נאמר עליהם כי הפיצותים בגוים וכי זריתים בארצות ואהי להם למקדש מעט. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. כי כשזוכין בגלות להרביץ תורה אמתית בישראל ולקבע בתי כנסיות ובתי מדרשות לעסק בהם בתורה נעשה על ידי זה תקון גדול, כי על ידי זה חוזרים לתקן פגם החרבן ועוסקים בתקון בנינו, כי כל הגליות שישראל גולין מארץ ישראל ומטלטלין ונעים ונדים בחוץ לארץ. זה בחינת אוירא דעלמא כנ"ל, כי נקראים נדחים, כמו שכתוב: אם יהיה נדחך בקצה השמים וכו'. אבל כל כונתו יתברך שמו לטובה. כדי שעל ידי זה דיקא יבררו ויעלו ישראל את האלפין הנפולין שהם התורות הנפולות שיבררו אותם בכח הצדיקים הגדולים שבכל דור ודור שהם יכולים לברר ולהעלות התורות מאוירא דעלמא מבחינת גלות וטלטול לבחינת ביתא הנ"ל שהוא בחינת הבית המקדש על ידי שעוסקים לעשות ישיבות קדושות ולקבע בתי מדרשות לעסק בהם בתורה שהם בחינת מקדש מעט כנ"ל. ועל כן גלו תחלה החרש והמסגר אלף כדי שעל ידי גלותם דיקא יחזרו ויתקנו האלפין הנ"ל. וכן נעשה בכל דור ודור בימי הגלות על ידי גדולי הצדיקים כנ"ל עד שנזכה על ידי זה שיבנה הבית המקדש על מכונו במהרה בימינו, אמן:

אות ט[עריכה]

וזה בחינת ועברתי בארץ מצרים אני ה' . אני ולא מלאך וכו'. כי עקר יציאת מצרים היה כדי לקבל את התורה, כמו שכתוב: בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו'. ועקר קבלת התורה תלויה בבחינת ברור הד אלפין הנ"ל שמשם נמשכת התורה כנ"ל, וכל האותות והמופתים שעשה משה במצרים כלם היה התחלת המשכת התורה, כי עקר התורה הוא לגלות אלקותו בעולם. וזה התחיל משה להמשיך על ידי כל האותות והמופתים הנוראים שעשה במצרים, כי כל המופתים עשה בכח התורה שהתחיל להמשיך במראה הסנה שאז נתגלה לו ה' יתברך והודיע לו שמותיו הקדושים שהוא התחלת המשכת התורה, כי אוריתא כלה שמא דקדשא בריך הוא , כי באוריתא ברא קדשא בריך הוא עלמא . ועל כן על ידי התורה יכולין לשנות הטבע ולעשות מופתים נוראים, כי כל הנהגת העולם על ידה. ומי שזוכה לתורה יכול להנהיג העולם כרצונו ולעשות מופתים נוראים בעולם שזהו בחינת כל האותות והמופתים שעשה משה. שהכל היה בכח התורה שהתחיל להמשיך כנ"ל. אבל מחמת שיש מתנגדים שמקבלים מתורות הנפולות מאלפין הנפולין הנזכרים לעיל. ומשם נמשך הכח של חרטמי מצרים שעשו גם הם בלהטיהם כן, כי בודאי גם הם אין להם שום כח כי אם על ידי שמשתלשל להם איזה יניקה מהתורה שמשם כל החיות וכל הנהגת העולם רק שהם מקבלין דרך הקלפות מהתורות הנפולות ועל ידי זה רצו להתגבר נגד משה. וכל מה שעשה משה דרך הקדשה על ידי כח התורה הקדושה עשו גם הם על ידי שקבלו מתורות הנפולות כנ"ל. ועל ידי זה הכביד לב פרעה לבלי לשלחם. והכל על ידי שקבל מחרטמי מצרים שהם מקבלים חכמתם הרעה מתורות הנפולות כנ"ל. על כן בשעת גמר יציאת מצרים. הכרח ה' יתברך כביכול, להתגלות בעצמו כי ה' יתברך והתורה כלא חד. וזהו בחינת ועברתי בארץ מצרים אני ה' אני ולא מלאך וכו'. כי עקר אחיזת התורות הנפולות הוא כשהתורה משתלשלת ויורדת ומתלבש בבחינת מלאכים בבחינת מט"ט שכלול מששה סדרי משנה ששם יש אחיזת טוב ורע, טמא וטהור וכו'. ושם צריכין ברור גדול לברר הטוב מהרע האמת מהשקר. ומי שאינו זוכה לברר כראוי אזי לא זכה וכו', כי מקבל תורות נפולות הנ"ל, כי בעצם התורה בשרשה שהיא כלא אלקות בודאי אין אחיזה להקלפות כלל רק כשיורדת דרך המלאכים כנ"ל. ועל כן בשעת יציאתם ממצרים שהיתה שם אחיזת הקלפות מאד כידוע שהם בחינת החרטמי מצרים שינקו מתורות הנפולות כנ"ל, על כן לא היה אפשר לצאת משם עד שנתגלה, כביכול, ה' יתברך בעצמו, כמו שכתוב: ועברתי בארץ מצרים אני ה' אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח, אני ה' אני הוא ולא אחר. וחושב ד פעמים אני כנגד ד אלפין הנ"ל, כי לית אני בלא אלף , הינו שנתגלה ה' יתברך בעצמו שהוא בחינת עצם התורה בעצמה ולא נתלבשה בשום מלאך ושרף וכו', כי יש בענין התלבשות התורה כמה וכמה בחינות. ותכף כשנתלבשת באיזה בחינת מלאך ושליח יכול להשתלשל משם איזה יניקה להקלפות להחליף את האמת חס ושלום, שזהו בחינת תורות הנפולות הנ"ל, כי יש בענין התורות הנפולות בחינות רבות, כי יש שמהפך האמת לגמרי. ויש שנוטה מעט מהאמת ויש שאינו נוטה מהאמת כי אם מעט דמעט שאי אפשר להבחין כלל, על כן אי אפשר לצאת מבחינת גלות מצרים שכולל כל הגליות בגשמיות ורוחניות כי אם על ידי שזוכין לתורת ה' באמת לאמתו בבחינת ועברתי בארץ מצרים ותרגומו: ואתגליתי וכו'. אני ולא מלאך אני ולא שרף אני הוא ולא השליח אני ה'. אני הוא ולא אחר, שלא יהיה בהתורה שום אחיזה מאחר כלל רק תהיה בבחינת אני ה' אני ולא אחר. כי קדשא בריך הוא ואוריתא כלא חד כנ"ל: