ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות ברכות השחר/הלכה ג

הלכה ג

אות א

כד שמע קול תרנגולא מברך הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה וכו', וענין ברכת שלא עשני גוי ועבד ואשה וכו'. וענין ברכת התורה. וענין פרשת התמיד ושאר קרבנות. וענין פסוקי דזמרה:

על פי המעשה של הבן מלך שנחלף בבן השפחה וכו'. עיין שם כל המעשה כולה מראשה לסופה והוא פלא. כמו שאמר רבינו ז"ל אחר שסיפר מעשה זאת. בזה הלשון. המעשה הזאת הוא כולה הפלא וכו'. ואין להאריך כאן בשבח גדולת המעשיות. כי גבהו מדעתינו וכו'. רק מה שאפשר למצוא בהם איזה רמז בעלמא אנו מחוייבים לחתור ולמצוא בחסדי ה'. כי שמעתי גילוי דעתו הקדושה מפיו הקדוש שרצונו שנחתור לבקש ולחפש בהם מה שאפרש למצוא וגם אמר שיכולין למצוא הרבה מהענינים המבוארים בהמעשיות מי שבקי ומבין בספרים קדושים. רק גוף המעשה בעצם מי ומה ואימת זה אי אפשר להבין וכו'. ואין כאן מקומו להאריך בזה:

אות ב

והנה ענין המעשה נוראה הנ"ל של הבן מלך שנחלף. ועל ידי זה התגבר עליו האכזר הבן השפחה באמת וגירשו ממקומו. ועל ידי זה נפל בן המלך האמת בדעתו עד שבא לידי רעות וכו' וכו'. כל ענין הזה מבואר ומובן היטב למבין מעט שזה סוד כל ענין גלות ישראל שהם מגורשים מארצם וממקומם. והם כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו ומפוזרים בין הדוים. והמלכות והממשלה היא אצלם. וישראל נחשבים בעוונותינו הרבים כעבדים ושפחות. שכל זה נמשך מבחינת החליפין הנ"ל של הבן מלך שנחלף וכו'. שזה סוד בחינת היכלי התמורות ששם נחלפין לפעמים הנשמות. כאשר שמענו מפיו הקדוש בפירוש קודם שסיפר המעשה הנ"ל. שדיבר מקודם מענין היכלי התמורות שם נחלפין הנשמות ח"ו. ואחר כך על ענין זה סיפר המעשה הנ"ל. ואמר שכבר פעם אחת היה מעשה כזאת והתחיל לספר כל המעשה הנ"ל עד שגמרה. נמצא שהמעשה הנ"ל של הבן מלך שנחלף. זה נמשך מבחינת היכלי התמורות וכו'. וזה סוד כל גלות וצרות ישראל בכלליות ובפרטיות מה שעובר על כל אחד ואחר. ועיקר הוא גלות וצרות הנפש. מה שגלינו בין העמים ואנו רחוקים מאבינו שבשמים וכו'. שכל זה נמשך מבחינת החליפין הנ"ל של הבן מלך שנחלף. שהוא בחינת היכלי התמורות שזה נמשך מחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע שעל ידי זה גרם להתגבר ח"ו בחינת להט החרב המתהפכות, שהוא בחינת היכלי התמורות שהוא בחינ התהפכות ממטה לנחש ומנחש למטה. שהוא בחינת נשמות העשוקות בטיקלא בקליפת נוגה המתגלגלין בגלגולא וכו'. ומשם נמשכין בחינת החליפין והתמורות שבעולם שמשם עיקר אחיזת הסטרא אחרא ח"ו ומשם עיקר הגלות של ישראל בכלל ובפרט. כי באמת עיקר המלוכה שייכה רק לישראל כי כל ישראל בני מלכים הם. כי כל העולם ומלואו לא נברא אלא בשביל ישראל כמו שכתוב בראשית וכו' בשביל ישראל שנקראו ראשית וכו'. והכל שייך ומשועבד להם. וכמו שהיה קצת בימי דוד ושלמה שהיה עיקר המלוכה אצל ישראל. וכמו שיהיה לעתיד כשיבא משיח צדקינו. שאז תשיב המלוכה לישראל. וכולם יהיו משועבדים תחת ישראל. כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) והיה מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך וכו'. אבל עכשיו בגלות בעוונותינו הרבים נחלף הדבר. שהעובדי כוכבים הם מלכים ומושלים. וישראל הם ח"ו כעבדים. שכל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות שנמשך מחטא אדם הראשון וחטאי הדורות שאחריו שהוא בחינת בן המלך שנחלף כנ"ל. שעל ידי זה נתגברה הסטרא אחרא דמחשיך אנפי ברייתא. עד שנחלפה המלוכה להם בעוונותינו הרבים. ונדמה שהם בחינת בן המלך וישראל בגלות תחתם. כאלו היה בן בעבד ח"ו. שזה בחינת תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. בחינת (קהלת י') ראיתי עבדים על סוסים ושרים הולכים כעבדים וכו'. ובעוונותינו הרבים הגברה בן האמה על בן המלך עד שגירשו מארצו, שזה בחינת גלות ישראל מארץ ישראל שהיא ארץ אבותם אשר נתן להם השם יתברך ומחמת שנתגרשו מארצם ונחשבו כעבדים. והם ללעג ולקלס. ונחשבו בגוים כצאן לטבח יובל וכו' רחמנא ליצלן. על ידי זה נפלו בדעתם. ומשם נמשכין כל הגשמיות והעונות והפגמים של ישראל כל אחד ואחד לפי בחינתו שזה עיקר גלות וצרת ישראל כי עיקר הגלות והצרה הוא שמחמת תוקף הגלות והתגברות הסטרא אחרא עכשיו בעת הגלות. על ידי זה מתגברת הסטרא אחרא מאד על נפשות ישראל הקדושים. ומטמאת אותם בעונות ופשעים ושאר פגמים ח"ו. כמו שכתוב (תהלים ק"ו) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. כי באמת ישראל רחוקים לגמרי מעון. ואין עון שייך להם כלל כמבואר במקום אחר (בלקותי תנינא סימן ז'). ועיקר עונות ישראל נמשכין רק מתוקף הגלות כנ"ל. שנמשך מבחינת החליפין הנ"ל. שהוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל:

אות ג

וזה סוד יצחק וישמעאל יעקב ועשו שמחמת בחינת ההיכלי התמורות. שנמשך שהוכרח אברהם ליקח שפחה להוציא תחלה הפסולת שהיה בו מחטא אדם הראשון שהוא העיקר שהתחיל לתקנו. שמזה הפסולת שנמשך מזוהמת הנחש נולד ישמעאל בן האמה. ומחמת החליפין של היכלי התמורות לא ניכר בעולם מי בן האמה ומי בן המלכה. שהיא בחינת שרה שנקראת על שם המלכות שרה על כל העולם. ועל כן התפאר ישמעאל שהוא העיקר זרע אברהם והממשלה בחינת מלכות שייך לו. שזהו בחינת המחלוקת היא בין ישמעאל ויצחק. כמו שכתוב (בראשית כ"א) ותרא שרה את בן הגר וכו' מצחק. וכמו שפירש רש"י מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה עם בני אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור וכו'. וזהו גם כן בחינת יעקב ועשו. כי שם היה בחינת אחיזת החליפין של היכלי התמורות בבטן אחת בחינת (שם כ"ה) שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר. כי החליפין של היכלי התמורות משתנים בכל פעם בכמה בחינות שונות בלי שיעור. וגם אצל כל אדם בפרטיות בפני עצמו נתרבים השינויים והתמורות בלי שיעור וערך ומספר שזהו בחינת כל העליות והירידות העוברים על כל אדם כל ימי חייו מיום היותו עד יום מותו. וכל הגלגולים שמתגלגלת נשמתו במקום שמתגלגלת מדור לדור עד הסוף שהכל נמשך מסוד היכלי התמורות שמשם נמשך סוד גלגול הנשמות שמטריח הקדוש ברוך הוא את עצמו לגלגל הנשמות בכמה וכמה גלגולים שונים כדי לבררם מבחינת היכלי התמורות מחטא אדם הראשון שמשם כל החטאים ח"ו וכנ"ל. כי מבואר בכתבי האריז"ל בענין שרואין שלפעמים צדיק גדול ועובד ה' נופל מעבודתו ולפעמים נופל לעבירות גמורות רחמנא ליצלן. עד שיש שנפלו מאד. שנעשו רשעים גדולים מאד רחמנא ליצלן. שהחטיאו את הרבים. ומתחלה היו צדיקים גדולים כמו ירבעם בן נבט ואחר. וכיוצא בהם בשאר הדורות. וכל זה נמשך מצד גלגולי הנשמות. שלפעמים נתעבר באדם נשמת אדם בליעל וכו' ועל ידי זה יכול פתאום ח"ו להתהפך לאיש אחר ח"ו. וכן להיפך שלפעמים נתעבר ברשע נשמה קדושה שעל ידי זה מתעורר בתשובה. שזה סוד בחינת כ(קהלת ח') יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשי הרשעים ויש רעשים שמגיע עליהם כמעשה הצדיקים וכמובא מזה בדברי רבינו ז"ל בהתורה של כיסופין (סימן ל"א). ובאמת ההאדם בעל בחירה. והכל כפי בחירתו וכפי כסופיו וכפי אמתת התחזקותו ואמונותו בהשם יתברך וכו' וכו'. כמו כן השם יתברך מתגלגל עמו ברחמיו. כי צדיק ה' וישר משפטיו. ועל כן צריך האדם להרבות בתפלה תמיד שיזכה להנצל מלהט החרב המתהפכת הזאת. שהוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל. שלא יתגברו ח"ו לעשוק ולגזול ולהחליף ח"ו מעט הטוב של נפשו שיש בו עדיין שעל זה התפלל דוד המלך עליו השלום (תהלים קי"ט) ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. שלא יעשקוהו הזדים שהם הסטרא אחרא והקליפות העושקים את הנפשות ח"ו בתוך הטיקלא זה בחינת דמעת העשוקים ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם כידוע. וזה בחינת (שם) פדני מעושק אדם ואשמרה פקודיך. וכמו שפירש רש"י שם פדני מעושק אדם מיצר הרע העושק את הבריות זזה בחינת העושק של נשמות העשוקות בטיקלא הנ"ל. שהוא בחינת היכלי התמורות שחשודים להחליף ולקלקל. שזה בחינת בן המלך הנ"ל שנחלף כנ"ל. וזה בחינת (שם ק"מ) חלצני ה' מאדם רע מאיש חמסים תנצרני וכו'. וזה בחינת (שם כ"ב) יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורך ואתה ה' אל תרחק וכו' הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי וכו'. שכל זה הרבה דוד להתפלל להשם יתברך להנצל מהעושק והגזילה והחמס של הקליפות הם היצר הרע וחיילותיו העושקים ח"ו את הנפשות בעונותיהם ומפשטים מהם בגדיהם ולבושיהם הקדושים עד שנשתנין פניהם. ואין מכירים את יקר דולת תפארתם. ומחליפין ומיירין טוב ברע ורע בטוב ח"ו. שכל זה הוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל. וזה בחינת (שם ל"א) בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת. שצריך האדם תמיד להפקיד רוחו ונפשו ונשמתו בידו יתברך כדי שיהיה הוא יתברך בעל הפקדון, כדי שיפדה אותו מן העושק והחליפין ח"ו. וזהו פדיתה אותי ה' אל אמת. אמת דייקא היפך התמורות והעושק הנ"ל. שהם בחינת שקר שמשקר בנפשו ומחליפה באחרת ח"ו. וזהו פדיתה דייקא בחינת (דברים י"ג) הפודך מבית עבדים היינו שהשם יתברך פודה נפשו מבחינת עבדות שהוא בחינת שקר כמו שכתוב לקמן. וזה בחינת (תהלים כ"ה) אליך ה' נפשי אשא וזה (שם קמ"ג) כי אליך נשאתי נפשי הצילני מאויבי ה' וכו' כי צריכין תמיד למסור נפשו עם כל תנועותיו וחיותו להשם יתברך שעל ידי זה השם יתברך מצילו מהאויבים והשונאים הרוצים לגזול ולעשוק את הנפש ולהחליפה ח"ו בהיכלי התמורות כנ"ל. כי אי אפשר להנצל מכל זה כי אם על ידי תפלה ותחנונים הרבה הרבה. כי כמה נפשות שקעו על ידי זה רחמנא ליצלן כנ"ל. כי הם אורבים על נפש האדם תמיד. וצריך רחמים רבים והתגברות גדול להנצל מהם. כמו שכתוב (שם י') יארוב במסתר כאריה בסכה יארוב לחטוף עני יחטוף עני במשכו ברשתו ידכה ישוח ונפל בעצומיו חלכאים. וזה בחינת מה שהתפלל דוד (שם ז') בך חסיתי הושיעני מכל רודפי והצילני פן יטרוף כאריה נפשי פורק ואין מציל וכו'. וכיוצא בזה הרבה. וזה בחינת (שם קט"ז) שובי נפשי למנוחיכי היפך בחינת העושק של התמורות שם בחינת הטלטול והגלות ח"ו וזה בחינת (שם כ"ג) נפשי ישובב וכו'. כי דוד המלך עליו השלום בטח בריבוי תפלותיו באמת להשם יתברך שהשם יתברך יציל נפשו מכל התמורות הנ"ל. וישוב נפשו למקומה ולמנוחתה:

אות ד

ועל כן דוד המלך עליו השלום הרבה להתפלל על זה הרבה יותר משאר הצדיקים. כי עיקר תיקון היכלי התמורות הוא על ידי דוד שעסק בתיקון זה ביותר. והוא יגמור זה התיקון בשלימות בימי משיח צדקנו שהוא בחינת דוד שאז יוגמר זה התיקון בשלימות כידוע. כי שם בבחינת היכלי התמורות נתפסו על ידי חטא אדם הראשון נפשות קדושות ויקרות מאד מאד שהם בחינת נפש אברהם. שמחמת זה הוכרח לצאת מתרח. וכן נפשות כמה צדיקים גבוהים ונוראים וכו' כמובא בכתבים. וזה בחינת נפש דוד שהוא בחינת משיח שנתפסה שם גם כן. ועליו התגברו ביותר ביותר בלי שיעור ועל כן כמה גלגולין עביד קודשא בריך הוא עד שהוציא נפשו משם בדרך גניבה וערמה. כי עם עקש תתפתל כתיב כמבואר זה בכתבי האר"י. שמחמת זה הוכרחה נפש דוד לצאת תחלה על ידי בנות לוט על ידי מעש משונה ודבר זר כזה. וכן ענין יהודה ותמר וכו' וכו'. שכל זה היה להוציא נפשו בדרך גניבה מהסטרא אחרא שעשקה אותו. ולא רצתה להניח לצאת כי אם בדרך גניבה. כמבואר בכתבים. (עיין בליקוטי תורה על איוב ועוד בכמה מקומות). כי דוד היה ראוי להיות נפשל ולא היה לו חיים כי אם מה שנתנו לו אדם הראשון והאבות כידוע. ועל כן באמת היה כל ימיו בסכנה גדול מהסטרא אחרא שהתגברה עליו בכל עת, כמו שכתוב (תהלים צ"ד) לולא ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי וזהו סוד כפשע ביני ובין המות. ומזה יכול כל אדם ליקח מוסר לעצמו. כשרואה שהיצר הרע והתאוות וכו' מתגברים עליו מאד מאד. ונדמה לו שקשה לשברם. צריך לידע שבוודאי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עמו. ובוודאי אם לא היה לו כח לשבר לא היה השם יתברך מגרה בו יצר הרע כזה. רק אדרבא ידע בנפשו כשרואה שיש לו יצר הרע גדול כזה. שבוודאי נפשו היא נפש יקרא וקדושה מאד מאד בשרשו. ועל כן מתגברים עליו כל כך. כי כל מה שהנפש יקרה וגבוה ביותר. מתגבר עליו היצר הרע ביותר. וכמו שאמרו רז"ל (סוכה נ"ב) כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. וכמו שאמרו עוד שהיצר הרע מניח כל העובדי כוכבים ואינו מתגרה אלא בישראל ולא עוד אלא שמניח כל ישראל ואינו מתגרה אלא בתלמידי חכמים. כמו שכתוב כי הגדיל לעשות שפשט ידו בגדולים דייקא שזהו בחינת דוד המלך עליו השלום שהיה כל ימיו בסכנה גדולה כנ"ל. וכמו שכתוב (תהלים קט"ז) אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני וכו'. (שם ס"ט) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו'. הצילני מטיט ואל אטבעה וכו'. וכן כל ספר תהלים שנתייסד מהתפלות שהרבה להתפלל להנצל מהיצר הרע וחיילותיו לבל יאבד נפשו ח"ו, ובדרך זה צריך כל אדך לילך כי אין שום עצה ותקנה להנצל מכל זה כי אם על ידי ריבוי תפלות ותחנונים בלי שיעור כל ימי חייו כמו דוד המלך עליו השלום כנ"ל וכמבואר אצלינו כמה פעמים:

אות ה

כי אין זה דרך הענוה האמתיית שיחזיק את עצמו לרשע גמור ח"ו. ולהקטין מעלת נפשו הקדושה. רק אדרבא צריך לידע ולהאמין שנפשו בשרשה היא גדולה ויקרה וגבוה מאד מאד ואלפי אלפים ורבי רבבות עולמות בלי שיעור תלויים בה וכמו שאמר רבינו ז"ל שאם היו מהפכין את האדם היו רואין שבכל גיד וגיד מגידי האדם תלויים אלפי אלפים ורבי רבבות עולמות. וכמבואר בשאר ספ-רים מגודל מעלת האדם שהוא בחינתצ לם אלקים. ואפילו נפש הפחות שבפחותים של ישראל גם כן גבוה מאד מאד מכל שכן וכל שכן נפשות של בני תורה. ובפרט אותן שיש להם שכל גדול. כי כל מה שהשכל גדול ביותר הנשמה גבוה יותר. כמו שאמר רבינו ז"ל כי הנשמה היא השכל כמו שכתוב (איוב ל"ב) ונשמת שדי תבינם. על כן האדם הבר שכל כשרואה שמתגבר עליו הבעל דבר ביותר. צריך לידע שבוודאי יש לו נפש גבוה מאד מאד. וצריך להתגבר לרחם על עצמו לבל יאבד אוצרות וסגולות יקרות וחמודות כאלה התלויים בנפשו אשר עין לא ראתה וכו'. ויתגבר בכל עוז להציל את נפשו מני שחת להצילה מן העושק והתמורה ח"ו. והעיקר על ידי ריבוי תפלות ובקשות וכו' כנ"ל. וזה בחינת (דברי הימים ב' י"ז) ויגבה לבו בדרכי ה' שצריכין להגביה לבו ודעתו בדרכי ה' ולומר בנפשו שאין נאה לי לעשות מעשים כאלה מעשה בהמה ח"ו. כי נפשי גבוה מאד נפש ישראל שכולם בני מלכים וראוי לי להתנהג בנימוסי המלכות דקדושה, כמו שראוי לנפשות ישראל שנקראים (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלקיכם. וזה בחינת מה ששכתוב בהתורה ויהי הם מריקים שקיהם (בסימן י"ז) על מאמר רז"ל (ב"ב ע"ד) אנא בריה קלה שבים וכו' עיין שם מה שהטוב של נפש ישראל זוכר מעלתו שהוא נמשך מנפשות ישראל שעלו במחשבה תחלה ובהם נמלך ונתייעץ בבריאת עולמות וכו'. ועתה ח"ו תהיה משוקעת במקומות כאלה רחמנא ליצלן. ועל ידי זה מרחם על עצמו וחוזר למעלתו וכו' עיין שם:

אות ו

ובאמת ענין זה בעצמו מה שרוב בני אדם טועים בעצמם. וסוברים שנפשם אינה קדושה משרשה, וקשה להם לשוב לה' ולהיות איש צדיק או איש כשר באמת כמו שאר הצדיקים והכשרים. כמו שמרגלא בפומא דאינשי לומר כששומעין שמספרין מאיזה צדיק או איש כשר וירא באמת ומתחיל להתעורר בהם הרהור תשובה להתחיל גם כן להתקרב להשם יתברך כי כל ישראל מלאים מחשבות של תשובה והתקרבות להשם יתברך תמיד. אך אחר כך תיכף אומרים מי יכול להתדמות אליו לזה האיש הצדיק וכו'. י היה נשמה קדושה מנעוריו. כי כך הורגלו עצמם לומר. שצדקת הצדיקים והכשרים הוא מצד הנשמה הקדושה שיש להם מתולדתם. ובאמת אמר רבינו ז"ל בפירוש שאינו כן. וזה עיקר החסרון של העולם שאומרים כך. ומחמת זה אינם מתעוררים ומתגברים להשוות עצמן לצדיקים. אבל באמת אינו כן, כי עיקר צדקת הצדיק והכשר הוא רק על ידי התגברותו והתחזקותו ויגיעתו וטרחו בעבודת ה' שיגע וטרח כל כך ימים ושנים הרבה ולא הניח עצמו ליפול בשום אופן בעולם. והרבה בתפלה ותחנונים עד שזכה למה שזכה כי אם כפי ערכו אשרי להם. וכל אדם יכול להיות כמותם. כי הבחירה חפשיית לכל, וכתר שם טוב מונח, ומי שרוצה זוכה בו, כמו שאמרו רז"ל (יומא ע"ב) כתר כהונה זכה אהרן ונטלו. כתר מלכות זכה דוד ונטלו. כתר שם טוב מונח וכל הרוצה זכוה בו. ובאמת זה הענין בעצמו שבני האדם טועים בעצמם וסוברים שנפשם אינה יקרה וקדושה. ומחמת זה אינם מתגברים לעשות כמעשה הצדיקים כנ"ל, כל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות הנ"ל, שמשם בחינת המעשה של הבן מלך הנ"ל שנחלף. שמשם באים אלו המחשבות על האדם. כמו הבן מלך הנ"ל שנחלף ונתגרש ממקומו שמחמת זה נפל למקום שנפל ולקח את עצמו אל השכרות וכו'. עד שהיה כמסופק בעצמו אם הוא בן המלך האמת או בן השפחה ח"ו כמבואר שם בהמעשה הנ"ל שבכל עת שבא לו הרהורי תשובה היה מיישב את עצמו ממה נפשך אם אני בן המלך וכו'. עיין שם שמבואר שם שנפל כל כך עד שהיה מסופק בעצמו אם הוא בן המלך האמת. כמו כן הוא בכל אדם הרחוק מהשם יתברך, בפרט בתוקף סוף הגלות המר הזה שהוא חבלי של משיח שמתגבר בעתים הללו שהתגבר הבעל דבר ביותר על נפשות ישראל כידוע בחוש, עד שכמה בני אדם מייאשין עצמן כאילו נפשם אינה מסוגלת כלל לעבודת ה' וכל זה הוא רק פיתוי ומחשבות היצר הרע שמחליש דעתו ומכניס בלבו חלישת וקטנות דסטרא אחרא. שזה נמשך מבחינת היכלי התמורות מבחינת החילוף של הבן מלך הנ"ל. שנפל כל כך עד שלא ידע בעצמו אם הוא בן המלך האמת. אבל באמת צריך האדם לידע ולהאמין שנפש כל אחד מישראל גבוה ויקרה מאד מאד וכולם הם בחינת בני מלכים ויכולים לזכות למדריגות גבוהות וקדושות מאד כמו כל הצדיקים והכשרים. כי גם על כל הצדיקים והכשרים עברו מחשבות וחלישות כאלה וכאלה. אך היו משכילים לבלי להניח להטעות אותם, והתגברו והתחזקו מאד עד שזכו למה שזכו. וזה שאמר דוד (תהלים פ"ו) שמרה נפשי כי חסיד אני כמו שאמרו רז"ל (ברכות ד'). וכן איתא בזוהר הקדוש פרשת בלק שדוד קרא לנפשי' חסיד בגין דאיצטרך לי' לבר נש דלא לשוואה גרמי' רשע וכו'. היינו כנ"ל שזה בחינת ויגבה לבו בדרכי ה' כמבוא בדברי רבינו ז"ל (בסימן קכ"ה בלקוטי תנינא). כי צריך לידע מעלת נפשו בשרשה בחינת אנא ברי' קלה שבים הנ"ל. לידע שהוא משורש הנפש של הבן הלך האמת כדי שיתגבר לחזור למעלתו כנ"ל:

אות ז

ועל כן השתדל דוד על זה ביותר. כי הוא היה צריך לזכות למלוכה דקדושה על ישראל. ועל כן התגבר עליו הבעל דבר ביותר כי הוא רוצה תמיד להחליף בחינת בן המלך לבחינת בן השפחה. ובפרט על נפש בן המלך בעצמו שהוא דוד שהוא המלך באמת על ישראל. על כן רצה להתגבר עליו ח"ו ביותר. אבל הוא בגודל כחו וריבוי תפלותיו זכה לבטל מנפשו כל בחינת הזוהמא של בחינת עבדות עד שזכה למלוכה דקדושה של בן המלך האמת להיות מלך על כל ישראל לעולם. ועל כן אמר כמה פעמים (תהלים פ"ו) הושע עבדך וכו', (שם קט"ז) אנא ה' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי. כדי להכניע ולבטל בחינת עבדות בשרשו, כי זה כלל שאין הדין נמתק אלא בשרשו. ועל כן עשה עצמו כעבד להשם יתברך כדי לבטל העבדות דסטרא אחרא. בחינת אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי. פתחת למוסרי זה בחינת העבדות של הסטרא אחרא שביטל השם יתברך ממנו. ועל כן זכה למלוכה שהוא בחינת בן המלך האמת בחינת ה' אמר אלי בני אתה וכו':

אות ח

ועל כן השתדל יעקב אבינו עליו השלום ליקח הבכורה מעשו כי הבכורה היא בחינת מלכות כמו שאמר רבינו במקום אחר (סימן נ"ו) בחינת (שם פ"ט) אף אני בכור אתנהו. כי יעקב הוא בחינת בן המלך האמת. ועשו נשמתו הוא בחינת בן השפחה, שרצה לרמות את אביו. ורצה להמשיך הברכה והממשלה לעצמו. אבל השם יתברך עזר ליעקב ולקח ממנו הבכורה והברכה שהוא בחינת מלכות דקדושה כי מעשה הנ"ל של בן מלך שנחלף כוללת כל התורה כולה. וכל מה שעבר מתחלה ועד סוף. מתחלת חטא אדם הראשון שנתגרש מהגען עדן מחטאו שמרומז בהמעשה הנ"ל כמבואר בסופו שם, עד הגמר עד שיבא משיח צדקינו ויטול המלוכה, ותשוב המלוכה לבן המלך האמת. אך בכל דור ודור ובכל מקום וזמן משתנה ענין המעשה הזאת בכמה מבחינות שונות. כי אבכהם אבינו עליו השלום שהוא התחלת התיקון היה לו מלחמה עם נמרוד ואני דורו שאמרו עליו שהוא מין וכופר, על שהיה מקרב בני אדם להאמין בהשם יתברך. והיה נראה כאלו נמרוד ואנשיו להם מגיע המלוכה. ולאברהם אבינו עשו כל היסורים והשליכוהו לכבשן האש וכו' וכל מה שעבר עליו. ויצחק היה לו מלחמה וויכוח עם אחיו בן השפחה. ויעקב נולד בבטן אחד עם אשו שהיה נפשו מבחינת בן השפחה וכו' כי החילוף הנ"ל של בן המלך נמשך מבחינת היכלי התמורות שם יש שינויים רבים בלי שעור וערך:

אות ט

עד שנמכין השינויים והחילופים בין ישראל בעצמן. שהעולם מתנהג בהיפך מן האמת. כמו שכתוב (ישעיה ג') ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. שהיראים והכשרים באמת מבוזים מאד. והקלים והפחותים מתגברים למשול עליהם. וכיוצא בזה הרבה היפוכים בלי שיעור שמתנהג בעולם שלא כראוי באמת. וגם בימי התנאים ואמוראים היה מתנהג מעין זה קצת. כמו שכתוב (ב"כ י') עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו'. מכל שכן עכשיו שהתגבר השקר ביותר בלי שיעור כמו שכתוב ותשלך אמת ארצה. וכמו שאמרו רז"ל (סוטה מ"ט) בעוקבת משיחא חוצפא יסגא והאמת תהיה נעדרת שנעשה האמת עדרים עדרים. וכל אחד אומר שאצלו האמת וכו'.וכל זה נמשך מבחינת החילוף של בן המלך הנ"ל שלקח בן השפחה המלוכה לעצמו. ואת בן המלך גורש וכו'. שמשם נמשך בחינת חילוף המלוכה עכשיו בכלליות שהעובדי כוכבים יש להם כל המלוכה והממשלה וישראל מבוזים ושפלים בגלות ועבדות ומגורשים מארצם כנ"ל. וגם בין ישראל בעצמן הרשעים והאפיקורסים יש להם ממשלה ועשירות גדול. ובני ישראל השרים עניים ודלים ומבוזים ומכבידים עליהם עול הנתינות, והם ללעג ולקלס וכמו שכתוב בזוהר הקדוש ובגלותא בתראה אינון ערב רב אינון רישא עמא ויראי חטא ימאסו וחשובים ככלבים בעיניהם. עיין שם בר"מ וכו'. ואפילו בין בני ישראל הכשרים בעצמן יש מחלוקת וערבוביא גדולה. עד שאין יודעין היכן האמת כמו שאמר רבינו ז"ל (בלקוטי תנינא סימן ע"ח) שהבעל דבר הניח עצמו על זה מאד עכשיו לבלבל את העולם וכו'. והכניס מחלוקת בין הצדיקים והקים בעולם מפורסמים הרבה של שקר. וגם בין הצדיקים האמתיים הכניס מחלוקת גדול עד שאין אחד יודע היכן האמת. על כן צריכין לבקש מאד מהשם יתברך לזכות להתקרב לצדיקים אמתיים וכו' עיין שם. וכל זה נמשך ונשתלשל מבחינת החילוף הנ"ל. שמשם כל החילופים והשינויים שבעולם שרוצים להחליף האמת לשקר ח"ו והשקר לאמת ועיין בזוהר (ויחי ד' רכ"א) על פסוק שושנת העמקים מענין להט החרב המתהפכת שמשם כל השינויים שבעולם שמהפכין האמת לשקר ושקר לאמת. בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות בכל מקום ובכל זמן:

אות י

וזה בחינת ברכת השחר. בחינת ברכת שלא עשני גוי ועבד ואשה שמברכין בכל בקר על שלא נחלפה נשמתו בנשמת גוי ועבד ואשה. כמבואר בכתבי האריז"ל. נמצא שעיקר אלו הברכות הוא על שניצול נפשו מבחינת החליפין הנ"ל. שנמשכין מהיכלי התמורות שהם בחינת החליפין של בן המלך הנ"ל שנחלף כנ"ל:

אות יא

וזה בחינת ברכת הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. דהיינו להבחין בין האור ובין החשך שהוא בחינת הבחנה בין האמת ובין השקר. כי איתא בדברי רבינו ז"ל בהשיחות שאצל המעשיות. שיש שני מיני פלטין באחד דר מלך. ובהשני דר עבד. ושניהם דומים זה לזה לגמרי וקשה מאד להבחין ביניהם כי יש כמה נפשות שמתקשרין וכו'. עד שנעשה מהם בית ופלטין שם דר אמת שהוא בחינת מלך. וכל מי שרוצה למצוא אמת ימצא בבית ופלטין זה של אלו הנפשות וכו'. ויש כנגד זה שמתקשרין כמה נפשות ונעשה מהם בית ששם דיקרת השקר שהוא בחינת עבד וכו' עיין שם. נמצא שאמת ושקר הם בחינת מלך ועבד הנ"ל שמחמת התגברות השקר נחלף בן המלך בבן העבד עד שהתגבר השקר עד שסברו שבן העבד הוא בן המלך באמת.ועל בן המלך סברו שהוא בן העבד ח"ו שזה השקר הוא בחינת חשך דמחשיך אנפי ברייתא על ידי השקר עד שטועין ומחליפין אמת בשקר ושקר באמת ומחליפין וממירין רע בטוב וטוב ברע. ושמים חשך לאור ואור לחשך שמים מתוק למר ומר למתוק כמו שכתוב (ישעיה ה') הוי אומרים לרע טוב ולטוב רע וכו'. שכל אלו החילופים והבלבולים נמשכין מבחינת היכלי התמורות, שהם בחינת החליפין של בן המלך שנחלף הנ"ל. שמשם נמשכין כל הבלבולים והחילופים שבעולם כמו עכשיו בדור הזה שנתקיים ותשלך אמת ארצה והאמת נעדרת ונעשה עדרים עדרים של אמת עד שקשה מאד להבחין בין האמתוהשקר כי אם כל חד כפום מה דמשער בלבי' יכול להבחין מעט האמת לאמתו אם ירצה לבלי להטעות את עצמו ולהסתכל על האמת באמת. כמו שאמר רבינו ז"ל שכל מה שמגלין איזה אמת יש כנגדו שקר. כי גם הרחוקים מאת אומרים גם כן כך, לשונות כאלו. על כן אי אפשר לברר האמת כי אם כל חד כפום מה דמשער בלבי' יכול להבחין מעט החילוק שבין האמת הברור לזולתו. וזהו בחינת הבחנה בין יום ובין לילה, בין אור וחושך. כמו שאמר רבינו ז"ל (סימן רל"ד) שכנגד כל מעשה שמספרין מצדיקים יש כנגדו מעשה מרשעים שמספרין מהם גם כן כך וכו'. ועל כן מי שיודע להבדיל בין האור ובין החשך, הוא דייקא יכול לספר מעשיות מצדיקים ולזכך המוח על ידי זה וכו'. וזהו מה שאמרו רז"ל במדרש (בראשית רבא פרק ג') ולהבדיל בין האור ובין החשך. אור אלו מעשיהם של צדיקים וחשך אלו מעשיהם של רשעים כי מעשיות שמספרין מצדיקים הם בחינת אור. ומעשיות של רשעים הם בחינת חשך עיין שם בלקוטי א' סימן ה"ל. וזהו בחינת ברכת הנותן לשכוי בינה וכו'. שמברכין בבקר שעיקר הברכה על ההבחנה שזוכין להבחין בין אמת והשקר שזהוב חנית הבחנה בין אור וחשך כנ"ל. בחינת להבחין בין יום ובין לילה. דהיינו מה שישראל הכשרים זוכין להנצל מבחינת הטעות והשקר של החילוף של בן המלך שנחלף הנ"ל. שמשם כל הטעותים והבלבולים כנ"ל. וזהו הנותן לשכוי בינה. שכוי זה הלב שסוכה וכו' כמו שאמרו רז"ל כי עיקר ההבחנה בין אור וחשך שהוא בחינת הבחנה בין אמת ושקר הוא רק בלב לכל חד כפום מה דמשער בלבי'. כי אי אפשר לברר ולהוכי האמתעל ידי ראיות בשום אופן. כי הכל יכולין לסתור מחמת נצחון ולספר כנגד זה מעשיות של שקר והוכחות של שקר לסתור ולהעלים האמת ח"ו. אבל עיקר ההבחנה הוא בלב לכל חד כפום מה דמשער בלבי' הוא יכול להבחין בין יום ובין לילה בין אור וחשך שהוא בחינת הבחנה בין אמת ושקר שהם בחינת מלך ועבד להבחין מי בן המלך ומי בן העבד. מי מסטרא דא ומי מסזטרא דא. לברר ולתקן בחינת החליפין הנ"ל שזהו כל עבודתינו לברר נשמותינו וכל הנצוצות התלויים בנו לבררם מבחינת היכלי התמורות שהם בחינת החליפין הנ"ל כנ"ל:

אות יב

ועיקר ברכת הנותן לשכוי בינה הוא על קריאת התרנגול בחצות לילה שעל ידי זה מבחינים בין חצות לילה הראשון שהוא תוקף חשכת הלילה ובין חצות לילה השני שאז מתחיל להתנוצץ ולהתעורר בחינת אור יום כדוע. כי עיקר חידוש ההבחנה הוא בלילה בעת החשך שאז עיקר ברבותא להבחין. כי ביום הין ההבחנה חידוש כל כך. היינו כי הגאולה שתבא במהרה בימינו על ידי משיח צדקינו נקראת אור יום כמו שכתוב (תהלים צ"ב) להגיד בבקר חסדך. דהיינו בעת הגאולה וכו'. וכמו שפירש רש"י בכמה מקומות. כי הגלות נמשל ללילה, והגאולה נמשל לאור יום. ואז כשיאיר בוקרן של ישראל ויבא משיח צדקינו, ויגלה האמת בעולם. אז לא תהיה ההבחנה חידוש כי הכל ידעו האמת אז. ועיקר החידוש הוא מי שזוכה עכשיו בתוקף חשכת הגלות שדומה ללילה, להבחין בין האמת ובין שאינו אמת. שזהו בחינת להבחין בין יום ולילה שבין אור וחשך כנ"ל. כי בעבודתינו לא עזבנו אלקינו. ויט עלינו חסד בתוקף הגלות הזה ששולח לנו בכל דור ודור צדיקים אמתיים לחיותנו כיום הזה כי אין דור יתום. והם מחיין אותנו בתוקף חשכת ללה שהוא בחינת חשכת הגלות המר הה והם מקיימין בנו בחינת (משלי ל"א) ותקם בעוד לילה ותן טרף לביתה וחוק לנערותיה. דהיינו שהצדיקים אמתיים שבכל דור בימי הגלות הם כמו מי שקם קודם אור היום ועסק בתורה עם תלמידים שזהו יקר מאד בעיני השם יתברך כידוע. שזהו בחינת ותקם בעוד לילה וכו'. כמו כן בכלליות העולם. הם מתעוררים קודם אור בוקרן של ישראל וקמים בעוד לילה בעוד התגברות חשכת הגלות שדומה ללילה. ונותנים טרף לביתם וחוק וכו'. דהיינו שלומדין עם תלמידיהם ומגלים להם אלקותו יתברך ומעוררים אותם לתשובה ומקרבין אותם לאביהם שבשמים. ואז קודם אור היום דהיינו קודם ביאת משיח, אז עיקר הרבותא מי שזוכה להבחין עתה בין יום ובין לילה. דהיינו בין הצדיקים האמתיים שהם בחינת אור יום כי כל צדיק אמת הוא בחינת משה משיח בחינת אור יום שהוא בחינת אור האמת. ובין השקר שהוא בחינת חשכת לילה בחינת עבד בחינת שינה. כי י' קבין שינה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים (קידושין מ"ט) שהם בחינת ארור כנען בחינת זוהמת הנחש סטרא דמותא שהוא בחינת שקר. וכמבואר בדבריר ז"ל על הענין שקשה לישן במוצאי שבת (סימן קי"ז) עיין שם. ועל זה מרמז בחינת הברכה הנ"ל הנותן לשכוי בינה שעיקרה על ההבחנה שבחצות הלילה שאז מתחיל להצנוצ אור היום. אבל עדיין לא בא אור יום שזהו ממש בחינת הצדיקים שבזמן הגלות שהם בחינת התנוצצות משיח. כי כל צדיק אמת הוא בחינת משיח כמבואר בדברי רז"ל כמה פעמים. אבל עדיין לא האיר היום ממש. כי עדיין לא בא משיח ממש שהוא עיקר אור יום הנ"ל. ועל כן עכשיו עיקר הרבותא של ההבחנה בין האמת ובין השקר כי אי אפשר להבחין כי אם בלב כל חד כפום מה דמשער בלבי' בחינת הנותן לשכוי בינה לבחחין וכו'. לשכוי דייקא זה הלב שסוכה וצופה כל חד כפום מה דמשער בלבי' יכול לידע ולהבחין אם ירצה. בין יום ובין לילה בין אור וחשך בין האמת והשקר כי האמת עד לעצמו וכנ"ל:

אות יג

וזה בחינת ברכת המעביר שינה מעיני וכו'. כי ביטול השינה הוא בחינת הכנעת בחינת עבד שהוא בחינת שינה. כי עשרה קבין שינה וכו'. ט' נטלו עבדים וכו' כנ"ל. וזה חבינת ברכת מתיר אסורים כי בשעת שינה הוא כאסור בשביה ועבדות כמו שפירש רש"י שם על ברכה זו היינו כנ"ל כי בשעת שינה וחשך אז הוא בחינת אחיזת העבדות שהוא בחינת שינה וחשך כנ"ל. ועל כן בהקיצו משנתו מבחינת עבדות מברכין מתיר אסורים כנ"ל. כי שינה אחד מששים במתיה. והמיתה נמשכת מזוהמת הנחש שהוא בחינת עבדות בחינת ארור כנען שזהו בחינת ארור אתה הנאמר בנחש הקדמוני. וכמבואר בדברי רבינו ז"ל (לקוטי מוהר"ן סימן ז') ועל כן בעת שנתקלל האדם במיתה אז נתקלל בשדעת אפך תאכל לחם שהוא בחינת עדות. כי הכל בחינה אחת כנ"ל. ומשם בחינת השינה שהוא אחד מששים במיתה כנ"ל. ואז התגבר בחינת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. שמשם כל השינויים והחילופים שהם בחינת החילוף של בן המלך הנ"ל כנ"ל. ועל כן בהקיצו משנתו צריך לברך כל הברכות הנ"ל. כדי לברר נפשו מבחינת החילוף הנ"ל. מבחינת היכלי התמורות להוציא נפשו מבחינת עבד מבחינת שינה ומיתה לזכות להתקרב ולכלול בבחינת הצדיקים אמתיים שהם בחינת בן המלך האמת שעל ידי זה עיקר תיקון נפשו וכנ"ל:

אות יד

וזה בחינת מלביש ערומים זה בחינת המלבוש שמקבלת הלבנה מהחמה בלילה בעת חדתותי דסיהרא שמשם נמשכין כל המלבושים כמבואר במעשה הנ"ל מענין המלבוש של הלבנה עיין שם שכל זה שייך לתיקון בן המלך כמובן בהמעשה הנ"ל. ולכן מברכין על זה בכל בקר שאז צריכין לברר הנפשות מבחינת החילוף הנ"ל כנ"ל:

אות טו

וזה בחינת ברכת התורה. כי התורה היא בחינת ארון העדות שכשהניחוהו על הפרות התחילו לשורר, שכל זה שייך לתיקון ובירור נפשו מבחינת החילוף הנ"ל כמובן בהמעשה הנ"ל. כי כל אלו הדברים שהודיעו לו אז מענין המלבוש של הלבנה וכו'. ומענין הכלי נפלאה שהוא בחינת הארון וכו' כמבואר בסוף המעשה. כל זה היה תיקונו של בן המלך כי על ידי כל זה זכה לחזור למעלתו עיין שם במעשה הנ"ל והבן:

אות טז

וזה בחינת נר חנוכה. כי נר חנוכה הוא להדליק ולהאיר אור האמת בעולם שיזכו הכל לידע היכן האמת. בבחינת (תהלים מ"ג) שלח אורך ואמתך כמו שאמר רבינו ז"ל בהתורה ימי חנוכה הם ימי הודאה (בלקוטי תנינא סימן ב') וכו' היינו שעל ידי מצות נר חנוכה ממשיכין הארת האמת בעולם שנזכה לידע ולהכיר ולהבחין בין בחינת בן המלך ובין בחינת בן השפחה ולברר נשמותינו מבחינת השקר של היכלי התמורות שמשם כל הבלבולים של האדם מה שמסופק על פי רוב ואינו יודע האמת בכלליות ובפרטיות. ועל ידי מצות נר חנוכה אנו זוכין להמשיך הארת האמת שיזכהכל אחד להבחין בין האמת לההיפך בכלל ובפרט. וכן מבואר בכוונות האר"י ז"ל שעל ידי נר חנוכה ממשיכין הארת האמת שזהו בחינת ח' ימי חנוכה שהם כנגד ח' פעמים אמת שבאמת ויציב היינו כנ"ל. כי עיקר התגלות האמת הוא לברר האמת בבירור גמור עד שנזכה לברר נשמותינו מבחינת עבד מבחינת בן השפחה, על ידי שנזכה להתקרב לצדיקי אמת שהם בחינת בן המלך וזהו בחינת ח' פעמים אמת שבאמת ויציב שמגלין אמתת אלקותו ותורתו בכמה לשונות וחוזרין ושונין ומשלשין וכו' לגלות האמת פעם אחר פעם עד ח' פעמים כמו שאנו אומרין אמת ויציב ונכון וקיים וכו' אמת אלקי עולם וכו' אמת ואמונה וכו'. ואחר כך בפעם הח' אומרים אמת ממצרים גאלתנו ה' אלקינו ומבית עבדים פדדיתנו וכו'. היינו שזכינו לצאת מעבדות לחירות שזכינו לברר נשמותינו מבחינת עבד מבחינת עבדות של מצרים וזכינו לקבל את התורה שהיא בחינת מלכות כמו שכתוב (משלי ח') בי מלכים ימלוכו. היינו שתחזור נשמותינו למעלתה לבחינת בן המלך כנ"ל. כי זה עיקר הבירור שזוכין על ידי התגלות האמת שהם בחינת ח' פעמים אמת שבאמת ויציב וכו'. כי עיקר התגלות האמת בשלימות הוא כשזוכין על ידי התגלות האמת לצאת מבחינת בן השפחה לבחינת בן המלך שזהו בחינת אמת ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו שיצאנו מבחינת עבד וכו' כנ"ל. וזהו בחינת ח' ימי חנוכה שהם עכנגד ח' פעמים אמת הנ"ל. כי זה עיקר הנס של חנוכה שנכנע מלכות הרשעה שהוא בחינת שקר בחינת עבד שהוא זוהמת הנחש כנ"ל, ונתגבר ונתעלה מלכות דקדושה של ישראל הם בחינת בן המלך בחינת אמת כמבואר לעיל שאמת הוא בחינת מלך, ושקר הוא בחינת עבד וכו' כנ"ל:

אות יז

וזה בחינת מכירת יוסף בחינת (תהלים ק"ה) לעבד נמכר יוסף שאנו קורין בפרשיות של מכירת יוסף וגדולתו אחר כך בימי החנוכה. שאז קורין על פי רוב פרשת מקץ ולפעמים פרשת וישב. שאלו הפרשיות מדברים מענין יוסף. כי כל ענין מכירת יוסף הוא נמשך מסוד המעשה הנ"ל של בן המלך שנחלף וכו'. שמשם כל הבלבולים והמחלוקת שבעולם מה שהרשעים עומדים כנגד הצדיקים, והעובדי כוכבים כנגד כלל ישראל. וכל אלו החולקים על האמת נדמה להם ולהעולם שהם העיקר, והאלו להם מגיע ח"ו המלוכה והממשלה מן השמים ומתגאים ומשתררים על עם דל הכשרים בחנם, ורוצים לגרשם מן העול ח"ו וה' לא יעזבנו בידם. וכל זה נמשך מבחינת החילוף הנ"ל, שהוא בחינת היכלי התמורות שעל ידי זה העולם הפוך עליונים למטה ותחתונים למעלה. וכל כך נתבלבל העולם עד שאפילו בין הצדיקים האמתיים והכשרים בעצמן נפל מחלוקת ובלבול גדול. כמו שכתוב דור שבן דוד בא קטגוריא בין תלמידי חכמים. שזו בחינת מלחלוקת שבין יוסף ואחיו שכולם הי צדיקים גדולים, ואף על פי כן היה ביניהם מחלוקת גדול עד שמכרו את יוסף לעבד. כי אמרו שאינו איש אמת ולא האמינו לחלומותיו ולדבריו. כי סברו שהוא שקר ח"ו. ועל כל מכרוהו לעבד שהוא בחינת שקר כנ"ל. והחליפו השיטה כאלו ח"ו נשמתו הוא מבחינת עבד ח"ו. ועל ידי זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים והיו שם עבדים לפרעה במצרים. שכל זה היה לברר נשמתם מבחינת עבדות שנאחז בהם על ידי בחינת היכלי התמורות. על ידי בחינת החילוף הנ"ל שנאחז בהם על ידי חטא אדם הראשון שעיקר גלות מצרים היה בשביל זה כידוע. כי המעשה הנ"ל היא כוללת כל התורה כולה וכל הדורות כולם. כל מה שעבר מיום ברוא אלקים אדם על הארץ וחטא ואכל מעץ הדעת טוב ורע וגרם התגברות הלהט החרב המתהפכת. בחינת היכלי התמורות כנ"ל שמשם נמשך כל הגליות שמתגבר בכל פעם בן השפחה על בן המלך כנ"ל. עד שגם בין ישראל בעצמן, ואפילו בין התלמידי חכמים בעצמן נעשה מחלוקת שזהו בחינת המחלוקת שבין יוסף ואחיו ובין שאול ודוד וכיוצא בהם. כי אין יודעין בבירור היכן נקודת האמת. כי בכל דור יש כמה צדיקים אמתיים. אבל יש אמת למעלה מאמת כי בוודאי אין מדריגות כל הצדיקים שווין. וכל מה שמדריגת הצדיק גדול יותר האמת שלו גדול ומבורר יותר, כי עיקר הוא האמת. עד שיש בכל דור צדיק אמתי שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים. אבל מחמת מרירת הגלות והתגברות הסטרא אחרא. שמתגבר בחינת החילוף והשקר של היכלי התמורות הנ"ל. על ידי זה קשה מאד מאד לידע היכן נקודת האמת. עד שעל פי רוב הבעל דבר מתגרה בהצדיקים בעצמן ומכניס ביניהם בעצמן מחלוקת גדול כי הוא מכניס בלב שאר הצדיקים כאלו ח"ו זה הצדיק האמת שהוא בחינת נקודת האמת כאלו הוא נוטה ח"ו מדרך האמת. עד שמסית אותם שיחלוקו עליו לשם שמים. כמו שמצינו בכמה דורות. כמו שאול שרדף את דוד בחנם. וכן אחי יוסף שחלקו עליו כל כך עד שהתירו את דמו. ובוודאי כוונתם היה לשם שמים כי סברו שאינו איש אמת ומוציא דבה וכו'. וכמו כן היה בדורות שלפנינו. ובפרט בדורות הללו בעוקבא דמשיחא שהתגבר השקר מאד עד שגם בין הצדיקים והכשרים בעצמן נפל מחלוקת גדול ואין יודעים היכן נקודת האמת. וצריכין להתפלל להשם יתברך שיזכה למצוא האמת לאמתו. וזה צריכין לכווין בהדלקת נר חנוכה שנזכה על ידי מצות נר חנוכה להמשיך הארת האמת בחינת שלח אורך ואמתך. שנזכה להתקרב לנקודת האמת תמיד:

אות יח

וזה בחינת מה שמזכירין שם האם דייקא כשמתפלל על החולה. כי כל החולאת של האדם נמשך מבחינת החילוף הנ"ל של בן המל, שמתגבר ח"ו בן העבד על בן המלך. כי כל החולאת הם בחינת מיתה שהוא הסתלקות הכחות והחיות. ועיקר המיתה נמשכת מבחינת זוהמת הנחש שהוא בחינת זוהמת העבד שמתגבר על הבן מלך על ידי חטא אדם הראשון. כי זוהמת הנחש וזוהמת העבד הם בחינה אחת בחינת ארור כנען עבד עבדים כמובא. ובמחינת זוהמא זאת שהיא זוהמת העבד שהיא זוהמת הנחש משם נמשכת המיתה כמבואר בתורה כשהטיל נחש זוהמא בחוה אז נגזר מיתה על העולם. כי עיק גזירת המיתה הוא על ידי בחינת החילוף הנ"ל על ידי שרוצה להתגבר בחינת בן העבד על בחינת בן המלך. כי גוף ונפש הם בחינת בן העבד ובן המלך. כי הנשמה היא חלק אלוה ממעל. בחינת בן המלך בחינת (שמות ד') בני בכורי ישראל, בחינת (שבת קי"א) כל ישראל בני מלכים הם. בחינת (תהלים ב') ה' אמר אלי בני אתה וכו'. בחינת בן הנמשך ממוח האב כידוע כמו שכתוב (ישעיה מ"ו) הנשואים מני רחם העמוסים מני בטן. כמו שכתוב (בראשית ב') ויפח באפיו נשמת חיים. ואיתא בזוהר הקדוש מאן דנפח מתוכו נפח. כי הם חלק אלוק ממש שהוא בחינת בן, והגוף הוא בחינת עבד. כי הגוף הוא בחינת עשיה גשמיית שהוא בחינת עבד שהוא בחינת עשיה ועבדות. והשם יתברך ברא את האדם כדי שיבטל ויכניע את הגוף לגבי הנשמה העבד לגבי הבן. כי כמו שהעבד מחויב לעבוד את רבו ולעשות רצונו, כמו כן הגוף מחויב לעבוד את הנשמה ולבטל עצמו לגבי הנשמה ולעשות רק רצון הנשמה. ואם לא היה חוטא האדם היה מתבטל בחינת העבדות לגמרי. כי עיקר העבדות נמשך ממה שעוברין על דברי תורה ח"ו בבחינת (אבות פרק ג') כל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ שהם בחינת עבדות. אבל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות וכו'. כי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וכו' (שם פרק ו'). והכלל שעיקר בחינת עבדות הוא מסטרא דגופא. ועיקר בחינת חירות ומלכות הוא מסטרא דנשמה. והאדם נברא כדי שיבטל הגוף לגבי הנשמה והעבד לגבי הבן. וצריךלבטל הגוף כל כך עד שיתהפך לטבע הנשמה ממש שיתהפך מגוף לנפש מעבד לבן. כי גם בעבודת השם יתברך יש שני בחינות יש מי שעובד השם יתברך בבחינת עבד ויש שהוא בבחינת בן כמובא. היינו כי האדם צריך לעבוד את השם יתברך בכל כחו שהגוף יעשה רק רצון הנשמה. אבל כל זמן שיש להגוף איזה ריח מתאוות הגוף, רק שמשבר תאוותו בשביל רצון הנשמה שהוא רצון השם יתברך ועובד אותו יתברך תמיד. אף על פי שזה טוב מאד אשרי לו, אף על פי כן עדיין עבודתו בבחינת עבד דקדושה. כי בוודאי הוא בבחינת עבד, כי עבודת ה' נחשב לו לעבודה ויגיעה. כי רצון הגוף אינו נוטה לזה רק שמשבר רצון הגוף בשביל רצון הבורא. על כן הוא עדיין בבחינת עבד. אבל מי שזוכה לשבר הגוף לגמרי בתכלית הביטול עד שהגוף נתהפך לנפש ממש. והוא מקיים ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וכו' בשני יצריך שגם הגוף אוהב את ה'. ועושה רצונו מאהבה כי אין לו שום תאוה אחרת ואינו רוצה שום רצון רק מה שהוא רצון הבורא יתברך, אזי נקרא בחינת בן. כי כל עבודתו את השם יתברך אינו נקרא בשם עבדות כלל. כי אין זה עבדות אצלו כלל כי הוא עושה רצון השם יתברך באהבה שלימה ברצון הגוף והנפש כי הגוף נתהפך לנפש כנ"ל. ועל כן בוודאי אין שייך לקרותו בשם עבד כלל. כי עבדות אינו נקרא רק מה שהוא כנגד רצון האדם. אבל מה שהוא רצון האדם אינו נקרא בשם עבדות כלל. למשל אכילה ושתיה ושאר תאוות הגוף אינו נקרא אצל האדם עבודה ויגיעה כלל מאחר שעושה זאת מרצונו. רק כשצריך להגביה איזה משאוי כבד וכיוצא נקרא אצלו עבודה. וכן עבודת השם יתברך מחמת שהגוף אינו מורגל בזה נקרא אצלו עבודה. אבל כשזוכה להפוך הגוף לנפש ממש אזי כל עבודת ה' אינו נקרא אצלו בשם עבודה כלל. אדרבא זהו עיקר חיותו ותענוגיו ושעשועיו. ואין לו שם תענוג ושמחה אחרת בגוף ונפש כי אם כשזוכה לעשות רצון בוראו יתברך:

אות יט

ובאמת מה שאצל רוב בני האדם הדבר בהיפך שאכילה ושתיה ושאר תאוות הגוף אינו נקרא אצלו עבודה. ומצות ומעישם טובים נקרא אצלם עבודה ויגיעה, זהו בעצמו בחינת החילוף הנ"ל שנתהפך בן המלך בבן השפחה עד שסברו שבן המלך הוא עבד ח"ו, ובן השפח הוא מלך ח"ו. כמו כן נהפך האמת אצל העולם שמצות ומעשים טובים שהם רצון השם יתברך רצון הנשמה שהוא בחינת בן מלך זה נקרא אצלם עבדות. ורצון הגוף שהוא ת אות הגוף אינו נקרא אצלם עבדות כלל, כאלו היה הגוף מלך ח"ו על הנשמה. ובאמת הדבר בהיפך ממש, כי הנשמה היא המלך באמת והגוף הוא עבד. וכל מה שהוא רצון הנשמה שהם תורה ומצות ומעשים טובים זה הוא בחינת מלך בחינת (משלי ח') בי מלכים ימלוכו, ואין זה נקרא בשם עבדות כלל כנ"ל. ומה שהוא רצון הגוף שהם ת אות הגוף זהו עיקר בחינת עבדות שהוא בחינת עשהי גשמיית ששם אחיזת ת אות הגוף שנמשכין מזוהמת העבד שהוא זוהמת הנחש כידוע. וצריכין לבטל הגוף לגבי הנשמה, לשבר ת אות הגוף שהם בחינת עבדות ולבטלם לגמרי עד שיתהפך הגוף לנפש ממש, עד שהגוף יעשה רצון הנשמה שהוא רצון הבורא יתברך ברצון טוב ולא יהיה נחשב אצלו לעבודה כלל, ואז נתבטל בחינת העבדות לגמרי וזוכה להיות בבחינת בן זה עיקר השלימות כידוע:

אות כ

ואם לא היה חוטא אדם הראשון היה אדם זוכה למדריגה זאת בחיים חיותו שיתהפך הגוף לנפש ממש, עד שלא תהיה עבודתו את השם יתברך בבחינת עבד כלל רק בבחינת בן כנ"ל. אבל מחמת חטא אדם הראשון שעל ידי זה נתאחז בו זוהמת הנחש שהוא בחינת זוהמת העבד כנ"ל. על ידי זה נתגשם הגוף עד שצריך עבודה ויגיעה גדולה עד שישבר תאוות הגוף. ואז אפילו כשעובד השם יתברך אזי עבודתו עדיין בבחינת עבד. כי נחשב אצלו עבודה מאחר שצריך להכריח עצמו לשבר גופו שלא נזדכך עדיין להתהפך למהות הנפש ממש כנ"ל. ועל כן נגזר מיתה בשביל זה כדי לזכך ולבטל בחינת העבדות. כי עיקר גזירת המיתה הוא מחמת זוהמת הנחש שהוא זוהמת העבד כנ"ל. היינו שעכשיו אחר חטא אדם הראשון אי אפשר לזכות לבחינת בן בשלימות שיתהפך הגוף לנפש ממש כי אם אחר המיתה שיתבלה הגוף בעפר ויקום בתחיה בגוף זך וצח. שאז יהיה בבחינת בן בגוף ונפש. כי הגוף יתהפך לבחינת הנפש ויהיה נכלל באין סוף בגוף ונפש ברצוא ושוב כפי מה שיזכה כל אחד. כי עכשיו בגוף שלנו אי אפשר לזכות לבחינת בן בשלימות ולבטל בחינת העבדות ואפילו צדיקים גדולים מאד שזכו לזכך גופם לגמר לגמרי אף על פי כן צריכין למות בעטיו של נחש בשביל תיקון העולם לתקן חטא אדם הראשון לבטל בחינת העבדות מן העולם:

אות כא

נמצא שעיקר בחינת המיתה הוא על ידי התגברות העבד על הבן הגוף על הנפש שהוא בחינת חטא אדם הראשון שעל ידי זה נגזר מיתה על העולם וכנ"ל. ומשם נמשך כל החולאת שהם בחינת מיתה הסתלקות החיות והכחות כנ"ל שנמשך מהתגברות הגוף על הנפש. כי עיקר החולאת והמיתה הוא ממחלוקת שבין הנפש והגוף שאינם מתנהגים במזג השוה עד שמתגברים הד' יסודות ח"ו עד שאין הנפש יכול לדור עמם יחד ומתחיל להסתלק מהם. וכל זה נמשך מבחינת המחלוקת של העבד על הבן הנ"ל שנחלפו וכו' נ"ל. כי הד' יסודות הם בחינת עבדים כמו שכתוב בהתורה אנכי בסופה (בסימן ד' לקוטי א' עיין שם):

אות כב

ובשביל זה כשמתפללין על החולה מזכירין שם אמו דייקא. כי עיקר החיות של האדם ושל כל הנבראים והנוצרים והנעשים הוא על ידי השם בבחינת נפש חיה הוא שמו. כי על ידי השם של כל דבר נמשך החיות לתוכו מחי החיים. וגם מחי החיים אי אפשר להמשיך החיות כי אם על ידי שמו יתברך כביכול כמבואר בהתורה וביום הביכורים הסתרה וכו' (סימן נ"ו) שאי אפשר למשוך החיות מחי החיים כי אם כשקורין אותו בשמו שהוא התורה עיין שם. כי השם יתברך לית מחשבה תפיסא בי' כלל ואין אנו יודעין ממנו יתברך כי אם על ידי שמו יתברך לבד. כמו מלך גדול שהוא נסתר מבני מדינתו ואין רואין אותו רק יודעין אותו על ידי השם לבד. כמו כן לית דידע בך כלל, רק שאנו יודעין אותו יתברך על ידי השם לבד. כי השם יתברך מצד רחמיו צמצם עצמו בכמה צמצומים עד שעשה לעצמו שם. בבחינת ותעש לך שם כהיום הזה עד שיכולין לידע ממנו על ידי שמו לבד. שיודעין אותו על ידי שמו שיש אדון מושל ומנהיג אחד יחיד ומיוחד וכו. ומבחינת השם הנכבד והנורא הזה נמשך החיות לכל הברואים שבעולם על ידי שמם דייקא. כי כל דבר מקבל חיותו על ידי שמו שיש לו משם ה' המחיה את כולם כנ"ל:

אות כג

והנה כתיב (שמות ג') זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. ודרשו רז"ל (פסחים נ') זה שמי לעילום. כי לא כשאני נכתב אני נקרא. כי נכתב בהוי' ונקרא באד'. אבל לעתיד לבא יתקיים ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. שיהיה נקרא בהוי' כמו שהוא נכתב. אבל עכשיו צריכין להעלים עיקר עצם השם שהוא שם הוי' ברוך הוא. ואינו נקרא רק באד'. ומסוד שני שמות אלו נשתלשלין ונמשכין בחינת שם האב ושם האם שמשם נמשך בחינת נפש וגוף שהם בחינת איש ואשה. כי עיקר התהוות הגוף הוא מהאם. ועיקר הנפש הוא מהאב אשר שרשם העליון הם בחינת שני השמות הנ"ל. הם בחינת חמה ולבנה יום ולילה וכו' כידוע ומובן בספרים. ואם לא היה חוטא אדם הראשון והיה זוכה להפוך הגוף לנפש עבד לבן. היה זוכה בחיים חיותו להשיג שם הוי' ברוך הוא והיה זוכה לקרותו כמו שהוא נכתב כמו שיהיה תעתיד. אבל עכשיו אחר החטא ששולט העבד ח"ו בחינת זוהמת הנחש שנאחז בגוף. על כן צריכין להעלים שם העצם. כי אי אפשר לקבלו בזה הגוף ואי אפשר לקרותו ולהשיגו עתה כי אם בשם הכינוי שהוא שם אד' שנקרא בו עתה. ובשביל זה מוכרח האדם למות כדי שיזדכך הגוף בעפר. ואז יקום בתחיה בגוף זך שיהיה הגוף בבחינת נפש ויתבטל זוהמת העבד לגמרי ואז נוכל לקרותו בשם העצם יתברך. ועל כן באמת המיתה טובה גדולה כמו שכתוב (בראשית רבא פרק ט') והנה טוב מאד זה המות וכו'. כדי שיזכה האדם על ידי זה להכיר אותו יתברך בבחינת שם העצם שעתה אי אפשר לקרותו יתברך בזה השם כנ"ל. ועל כן קודם הסתלקות של האדם נתוסף בו חיות הנפש ועל ידי זה נסתלק כמו שכתוב (תהלים ק"ד) תוסף רוחם יגועון. כי השם יתברך מראה לנו בזה שהמיתה טובה גדולה כי אז מתחיל שלימות תיקונו שצריך לזכות לעתיד להכירו בתוספת הכרה חדשה בבחינת שם העצם יתברך. ומשם נמשך בחינת תוסף רוחם קודם ההסתלקות, ועל ידי זה בעצמו נסתלק האדם. כי עכשיו בגוף הזה תיכף כשנמשך תוספות החיות הנמשך משם העצם הוא צריך להסתלק. כי אי אפשר לקבל בחינת החיות הנמשך משם העצם בגוף הזה של עכשיו כנ"ל:

אות כד

ועל כן כשהאדם הוא חולה שהוא התחלת המיתה שמתחיל הנפש להסתלק שזה נמשך מבחינת תוסף רוחם יגועון. כדי שיזכה לקבל לעתיד השגת שם העצם וכו' כנ"ל. וכשאנו רוצין להתפלל עליו שיחזור לו כחו ויחיה עוד בעולם הזה כי צריכין לו עוד בזה העולם כדי שיזכך גופו יותר בזה העולם. כי היום לעשותן כתיב. ועל כן צריכין רחמים שיאריך האדם שנותיו בה העול כדי שיסגל מעשים טובים די שיוכל לזכות אחר כך לעתיד למה שיזכה וכו'. שהכל כפי מה שטרח בערב שבת בזה העולם. על כן כשאנו צריכין לבקש על החולה אנו מזכירין רק שם האם לבד ומעלימין שם האב. כי שם האב לגבי שם האם שהוא בבחינת שם העצם לגבי שם הכינוי. ועכשיו אנו צריכין להעלים שם האב בבחינת זה שמי לעילום כדי שלא יסתלק ח"ו על ידי ריבוי האור על ידי בחינת תוסף רוחם הנמשך משם העצם שמשם עיקר ההסתלקות כנ"ל. כי אנו רוצים שיתצמצם האור עוד ויקבל החיות בדרך העלמה וצמצום בהדרגה ובמדה על ידי שם הכינוי שמשם נמשך ונשתלשל שם האם כדי שיוכל לחיות עוד ולא יסתלק על ידי בחינת תוסף רוחם וכו' כנ"ל. ועל כן מזכירין שם האדם דייקא כנ"ל:

אות כה

כי כל זמן שאדם בברי אותו ויש שלום בין הנפש והגוף שהם בחינת שם האב ושם האם אזי העיקר הוא שם האב כי הבן נקרא על שם האב דייקא. כי באתר דאית דכורא נוקבא לא אידכר תמן. כי עיקר החיות משם האב דייקא. אבל עתה כשהאדם חולה ח"ו שהוא בחינת מיתה כנ"ל שנמשך מבחינת תוסף רוחם שזאת הבחינה של תוסף רוחם שנמשך מבחינת שם העצם נמשכת ונאחזת בשם האב ביותר. כי שם האב בשרשו העליון נמשך ונשתלשל משם כנ"ל. על כן עתה אין להזכיר שם האב כדי שלא יתעורר בחינת תוסף רוחם ח"ו שמשם ההסתלקות ח"וכ נ"ל. על כן עתה צריכין להעלים דייקא שם האב ולבלי להזכיר רק שם האם כדי שיהיה נמשך לו החיות לתוך הגוף שיחיה עוד בזה העולם שמקבל החיות מהעלמת שם העצם דייקא כנ"ל. כי באמת כלליות השמות של כל העולם שהוא החיות שלהם נמשך רק מבחינת שם הכנוי הנ"ל. כי משם העצם אי אפשר עכשיו לקבל החיות באיתגליא כי אם בהעלם גדול. ועל כן שם האב ושם האם שניהבם יחד מקבלין חיות משם הכינוי הנ"ל. ר שזה ידוע שכל בחינה כלולה מכל הבחינות כמבואר בכתבי האריז"ל כמה פעמים שכל שם וכל בחינה וכל ספירה וכו' כלולה מכל השמות ומכל הבחינות. ועל כן גם שם הכינוי בעצמו כלול מבחינת שם העצם ושם הכינוי. ועל כן שם האב ושם האם הנמשכין שניכם מבחינת שם הכינוי הם בבחינת שם העצם ושם הכינוי כי שם האב לגבי שם האם הוא בבחינת שם העצם לגבי שם הכינוי. ותמיד העיקר הוא שם האב שהוא עיקר החיות וכו' כנ"ל. אבל בעת החולאת שנתעורר בחינת תוסף רוחם של לעתיד שזאת הבחינה נמשכת ביותר על ידי בחינת שם האב שהוא מקבל תמיד שהחיות משם העצם בדרך העלם והסתר גדול, ועכשיו נמשך עליו בחינת התלות בחינת תוסף רוחם של לעתיד שאז יהיה עיקר החיות משם. אבל בזה העולם צריכין להסתלק על ידי זה. כי אי אפשר לקבל זה האור באתגליא בעולם הזה כנ"ל. על כן כשרוצין להתפלל על החולה צריכין להעלים שם האב לגמרי. כי אנו רוצין שיחיה עוד בזה העולם. ועל כן אנו צריכין להעלים שם האב ששרשו מבחינת שם העצם שמשם בחינת תוסף רוחם שעל ידי זה היה מסתלק ח"ו. ועל כן אין מזכירין רק שם האם שרשו מבחינת שם הכינוי כדי להמשיך עליו חיות בהדרגה ובמדה בלי תוספת רוח כדי שיחיה ויאריך ימים ושנים עוד בזה העולם כדי לתקן עוד מה שצריך לתקן אמן ואמן:

אות כו

וזה בחינת מה שמצאנו בכל ספר מלכים שבכל מלכי בית דוד מזכיר תמיד שם אמו של המלך. כי המלכות הוא בחינת שם כמו שכתוב (שמואל ב' ח') ויעש דוד שם. כי עיקר מלכות בית דוד שמהם יצא משיח הוא לגלות שם כבוד מלכותו יתברך. כי מלכו דוד משיח הוא מלכות דקדושה שהוא מלכותו יתברך שהוא בחינת שמויתברך כי מלכות הוא בחינת שם כנ"ל. ועל כן נזכר בכל אלו המלכים שם אמם דייקא עכי עיקר התגלות שם כבוד מלכותו תברך בזה עולם עתה וא על ידי בחינת שם הכינוי דייקא שהוא בחינת שם האם כנ"ל:

אות כז

וזה בחינת פרשת התמיד ושאר קרבנות שאומרים בבקר. כי כל הקרבנות בשביל לברר רוח האדם מרוח הבהמה בבחינת (קהלת ג') מי יודע רוח בני האדם העולה הוא למעלה ורוח הבהמה היורדת וכו'. וזה סוד מה שכתוב במעשה הנ"ל שבן המלך שנחלף היה עונשו ותיקונו על ידי שהלך אחרי הבהמות שנתן לו האדם הסוחר להנהיג ולרעות שנתעו אצלו שני בהמות והלך לבקשם עד שרדך אחריהם לתוך עמוק עובי היער וכו', עד שהוכרח ללון שם וכו' עד שבא אליו אדם אחד ואמר לו חדל לך לרדוף אחרי העונות. כי אלו אינם בהמות כלל רק שהעונות שלך מוליכין אותך כך וכו' עיין שם. וזה סוד כל הקרבנות, כי כל עונות של אדם הם בחינת בהמות. בחינת רוח הבהמיות שמשם כל התאוות שהם תאוות הבהמיות כמו שכתוב בסוטה (סוטה ט"ו) היא עשתה מעשה בהמה וכו'. ובשביל זה צריך להביא קרבן בהמה לכפר. כי על ידי החטא שהיה כרוך אחר מעשה בהמה אחר רוח הבהמיות תאוות הבהמיות על ידי זה נתערב רוח האדם ברוח הבהמה שזה עיקר בחינת עירוב טוב ברע שהוא בחינת פגם חטא עץ הדעת טוב ורע שכולל כל החטאים שבעולם. ועל כן צריך להביא בהמה לקרבן. ועל ידי הקרבן מבררין רוח האדם מרוח הבהמה שזהו סוד כל הקרבנות כולם כידוע. ועל כן אמר לבן המלך שנחלף הנ"ל שמה שרדף אחר הבהמות זהו העוונות שלו כנ"ל. כי העוונות שלו נתלבשו בבהמות וציערו אותו כל כך. כי העונות הם בחינתרוח הבהמה כנ"ל. כי באמת חילוף בן המלך בבן העבד זהו בעצמו בחינת תערובת רוח האדם ברוח הבהמה כי רוח הבהמה זהו בחינת תאוות הגוף שהוא בחינת עבד כנ"ל. שהוא בחינת בהמה כמו שאמרו רז"ל שעבדים נמשלו לבהמה כמו שדרשו על פסוק (בראשית כ"ב(שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור (קידושין ס"ח). כי על ידי העונות גורמין ח"ו שנתערב ונחלף רוח האדם ברוח הבהמה. בחינת בן המלך בבחינת בן העבד שזהו בחינת היכלי התמורות שמתגברין ח"ו על ידי עונות האדם כידוע. ועל כן היה עונש בן המלך שנחלף שהלך אחר תאוותיו, על כן היה עונשו לבקש ולרדוף את הבהמות וכנ"ל. וזה סוד כל הקרבנות כולם. שהם בשביל לברר מהחילוף של היכל התמורות הנל לברר רוח האדם מרוח הבהמה שהוא בחינת בירור בן המלך מבן העבד כנ"ל. ואולי זהו בחינת זני כבשים שמקריבין בכל יום לתמידין שהם כנגד שני הבהמות של בן המלך הנ"ל שהלכו מאצלו. שהוכרח לרדוף אחריהם כמו שכתוב שם בהמעשה הנ"ל. וכנגד אלו הב' בהמות צריכין להביא בכל יום שני בהמות לתמידין כדי לברר ולתקן זאת. וזהו בחינת משנת איזהו מקומן שאומרים בכל יום שעל ידי שמבררין מקומן של זבחים על ייד זה מבררין ומגלין רוח האדם שנפל ונתערב בין רוח הבהמיות שבשביל זה הוכרח בן המלך הנ"ל לבקשם. כי כל אחד כפי מה שמערב על ידי עוונותיו רוח האדם ברוח הבהמה כשאינו זוכה לתקן בחייו. אזי הוא צריך לקבל עונשו להיות נע ונד בתוך כף הקלע ולבקש הנצוצות ורוח האדם שאבד והפיל התוך רוח הבהמה שזהו בחינת בקשת הבהמות הנ"ל עד שמקבל עונשו בשלימות ואז יתתקן. כי העונש הוא התיקון כידוע. ובשביל זה אנו אומרים פרשת הקרבנות בכל יום בשביל בירור זה כנ"ל. וזהו בחינת משנת איזהו מקומן של זבחים שמבררין המקומות של כל הזבחים שהם הקרבנות שעל ידם נתברר רוח האדם מרוח הבהמה ומבררין כל המקומות שלהם. ועל ידי שמזכירין הקרבנות והמקומות של הזבחים נחשב כאלו הקריב אלו הקרבנות באלו המקומות. ועל ידי זה זוכה לברר כל בחינת רוח האדם מרוח הבהמה מכל המקומות שנלו לשם. כי אם אינו זוכה לתקן על ידי קרבנות ותשובה אזי צריך לבקש הרבה מקומות שלהם שזהו בחינת העונש של בן המלך הנ"ל. שהיה צריך לבקש את הבהמות שזה לו עונש על שלא השתדל למצוא הנצוצות ורוח האדם שאבד והחליף ברוח הבהמה. שבשביל זה הוכרח לעונש זה לבקש את הבהמות. אבל על ידי אמירת הקרבנות שאומרים אותן בשביל תשובה וכפרה אזי על ידי שאומרים פרשת הקרבנות ומבררין ואומרים איזהו מקומן של זבחים. על ידי זה מבררין כל המקומות שנפלו ונתערבו שם רוח האדם ורוח הבהמה ומתקנין ומעלין אותם משם וכנ"ל:

אות כח

וה בחינת פסוקי דזמרה שאומרים אחר פרשת הקרבנות זה סוד בחינת אדם היער שלקח את בן המלך והוליכו לביתו ושם שמע קול הניגון הנפלא של כל החיות והבהמות והעופות וכו'. שעשו ניגון נפלא לכבוד הלבנה וכו'. ואחר כך נתן לו זה האדם הכלי הנפלאה שכשמניחין אותה על איזה מין חיה ובהמה שבעולם אזי היא מתחלת לנגן זה הניגון הנפלא וכו'. עיין שם. וכל זה הוא בחינת פסוקי דזמרה שאומרין אחר פרשת הקרבנות שזהו בחינת כהנים בעבודתם ולויים לשירם ולזמרם כי על ידי הקרבנות מבררין רוח האדם מרוח הבהמה ואחר כך צריכין לומר שירות ותשבחות ופסוקי דזמרה כי עיקר שלימות הבירור של רוח האדם מרוח הבהמה הוא על ידי ניגון ושיר. כמבואר בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות. ועיין בהתורה על פסוק קחו מזמרת הארץ בכליכם וכו' (סימן ס"ג בלקוטי תנינא) ועל כן עיקר תיקון בן המלך אחר שקיבל עונשו על ידי הבהמות. אחר כך כשרצה לתקנו אז זכה לשמוע קול הניגון הנ"ל. וגם נתן לו הכלי הנ"ל שמעוררות ניגון מכל החיות והבהמות כשמניחין אותה עליהם. כי זאת הכלי יש לה זה הכח שתיכף כשמניחים אותה על איזה בהמה מיד מתחיל להתברר ולהתעורר רוח האדם הנעלם ומעורב בתורה. ועל ידי זה נעשה הניגון הנפלא הזה כי עיקר כל הניגונים הם על ידי בירור רוח האדם מרוחהבהמה שזהו בחינת שירות וניגוני הלויים בשעת הקרבנות כנ"ל. וזהו בחינ פסוקי דזמרה אחר פרשת הקרבנות. כי עיקר שלימות הבירור הוא על ידי הניגון בחינת פסוקי דזמרה כנ"ל:

אות כט

ואחר כך כשקיבל זאת הכלי של ניגון. שכנגד זה אומרים פסוקי דזמרה אחר כך נעשה מבין דבר מתוך דבר כמבואר בהמעשה הנ"ל עיין שם זה בחינת קריאת שמע שאומרים אחר כך שאז מקבלין התבוננות המוחין כידוע בכוונות שעיקר קבלת המוחין בשעת קריאת שמע. זה בחינת מה שזכה אחר כך להיות מבין דבר מתוך דבר היינו בחינת מוחין שמקבלין בשעת קריאת שמע כנ"ל. ואחר כך קיבל בן המלך האמת את המלוכה כמו שכתוב שם, זה בחינת תפלת שמונה עשרה שאז עיקר בנין המלכות כידוע. כי עיקר בחינת מלכות זוכין על ידי תפלה שהיא בחינת מלכות כידוע. כי על ידי תפלה מושלין בכל העומות ומנהיגין כל העולמות כרצונו בבחינת צדיק מושל יראת אלקים כמו שאמרו רז"ל (מ"ק ט"ז) הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה והצדיק מבטל. והכל על ידיתפלה שעל ידי זה עיקר המלוכה והממשלה של הצדיק האמת שהוא בחינת בן המלך האמת:

אות ל

וזה בחינת מה שכל האבות היו רועי בהמות הכל בשביל לברר החילוף הנ"ל שהוא בחינת תערובת וחילוף רוח האדם ברוח הבהמה וכו' כנ"ל. וזה בחינת דוד המלך שהיה רועה בהמות. וכתיב ביה מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו וכו'. כי דוד היה עוסק בזה ביותר לברר רוח האדם מרוח הבהמה לברר בחינת בן המלך מבן השפחה וכו' כנ"ל. ועל כן זכה דוד למלוכה כנ"ל, ועל כן היה רועה בהמות בקדושה גדולה. ועל ידי זה זכה לברר רוח האדם מרוח הבהמה הוא בחינת בירור בן המלך מבן השפחה כנ"ל. ועל כן על ידי זה דייקא זכה למלוכה בחינת מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו וכו' כנ"ל:

אות לא

וזה בחינת יעקב שהיה רועה בהמות בשביל לברר נשמת זווגו כמו שכתוב (הושע י"ב) ויעבוד ישראל באשה וכו'. כמו שכתוב (בראשית כ"ט) ואעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה. כי עיקר אחיזת העבדות שהוא זוהמת הנחש נאחז בהאשה ביותר. כי נחש הטיל זוהמה בחוה דייקא כידוע ועל כן מברכין בקר שלא עשני אשה. כי זוהמת העבדות סמוכה להאשה ביותר ושם צריכין בירור יותר. ועל כן נגזר על האשה והוא ימשול בך. שהוא בחינת עבדות שצריכה לעשות לבעלה כל המלאכות שהעבד עושה לרבו. ועל כן יעקב מחמת שהיה צריך להעמיד י"ב שבטי י"ק מטה שלימה. על כן הוכרח להפיל עצמו לעבדות ולהיות רועה בהמות אצל לבם. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו על כן אמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה כי על ידי העבדות שלו בקדושה גדולה יזכה לברר הטוב מהרע ולהכניע זוהמת העבדות ויברר רוח האדם מרוח הבהמה על ידי שיהיה רועה אצלו. וכל זה בשביל לברר מלבן הארמי נשמת זווגו שהוא נשמת רחל כדי להעמיד שבטי י"ק. ומחמת שידע שלבן הוא רמאי גדול והוא נאחז ביותר בבחינת היכלי התמורות הנ"ל שמשם עיקר הרמ אות של כל הרמאים שחשודין להחליף. על כן כפל יעקב תנאו ואמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה כמו שפירש רש"י שם שדקדק עמו על כך כדי שלא יחליף לו לאה ברחל. וכל זה חשש יעקב מחמת שידע שעדיין לא נתתקן חטא אדם הראשון שמשם אחיזת היכלי התמורות שזה גורם שנשמת האבות והאמהות יהיו מעורבין בין רשעים כאלה שהם לבן וכו' וכנ"ל. וידע שלבן הוא רמעי ביותר ונאחז ביותר בבחינת היכלי התמורות הנ"ל. על כן הוא חשוד ביותר על החילוף. על כן כפל תנאו עמו ביותר ואמר אעבדך וכו' ברחל בתך הקטנה כמו שפירש רש"י שם ואף על פי כן לבסוף לא הועיל שהרי רמהו. כי כל כך התגבר הרמ אות של לבן שהוא בחינת היכלי התמורות עד שרימה את יעקב והחליף לו לאה ברחל שחילוף זה גרם המחלוקת שבין השבטים וחלוקת מלכות בית דוד ומכירת יוסף. כי אם היה נושא את רחל תחלה היה יוסף יוצא תחלה והיה בכור ממש, לא היו מקנאין בו אחיו כל כך כי היו הכל רואין גדולתו ואמתיתו. רק מחמת החילוף הנ"ל טעו בו אחיו וסברו שאינו איש אמתונתקנאו בו על שאביו מחבבו ומקרבו ביותר. וגרם המחלוקת כל כך עד שמכרוהו לעבד שעל ידי זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים וכו'. ומזה נשתלשל אחר כך חלוקת מלכות בית דוד כידוע. שעל ידי זה נחרב הבית המקדש וגלינו מארצנו וכו' וכמובא בספרים מה שגרם לבן הארמי על ידי החילוף הנ"ל. והכלל שכל הצרות של ישראל נמשכין מבחינת החילוף של היכלי התמורות הנ"ל שהוא בחינת החילוף של בן המלך ה"ל שהוא בחינת כל החילופים והשינויים שיש בכל דור ודור עד שיבא משיח צדקינו במהה בימינו ויברר הכל וכל אחד על מקומו יבא בשלום אמן:

אות לב

נחזור לענין חנוכה. כי כל זה הוא בחינת חנוכה. כי מצות חנוכה שהוא להמשיך אור האמת בעולם הכל הוא בשביל להגדיל שמו וכבודו יתברך. כי כל הבריאה כולה מראש ועד סוף הכל היה בשביל שמו יתברך שהוא כבודו כמו שכתוב (ישעיה מ"ב) אני ה' הוא שמי וכבודי וכו'. וכתיב וברוך שם כבודו וכו' וכן הרבה. ובשביל זה ברא כל העולם בשביל לגלות שמו וכבודו כמו שאמרו רז"ל כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו והכבוד הוא השם כנ"ל. וכמבואר גם בפסוק זה בעצמו שהביאו רז"ל כל הנקרא בשמי ולכבודי וכו'. כי השם יתברך ברא הכל בגין דישתמודעין לי' כמו שכתוב בזוהר הקדוש. היינו לדעת ולהכיר את שמו יתברך. כי בו יתברך בעצמו כביכול לית מחשבה תפיסא בי' כלל. ואי אפשר לדעת מנו יתברך כי אם על ידי שמו יתברך כביכול שצמצם עצמו בכמה צמצומם וברא את כל הבריאה כולה מראש ועד סוף. וחנן אותנו דעה והשכל עד שיש לנו כח לידע ולהאמין בשמו יתברך לידע ולהודיע ולהוודע שיש רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין יחיד קדמון מנהיג ומושל הוא היוצר הוא הבורא וכו'. שכל זה הוא בחינת שמו יתברך שיודעין אותו על שמו לבד. ובאמת ה' אחד ושמו אחד. כי שמו הוא אחדותו יתברך כמו שכתוב אני ה' הוא שמי וכו'. כי גם באדם התחתון ובכל דבר שבעולם, שם כל דסר אינו דבר נפרל מהדבר רק השם הוא קשור עם כל דבר באחדות גמור כל ימי היותו. מכל שכן למעלה למעלה שמו הגדול יתברך הוא אחדותו יתברך בחינת ה' אחד ושמו אחד בחינת אני ה' הוא שמי וכו', בחינת כי כשמך כן תהלתך. רק החילוק הוא אצל המקבלים כמו למשל בגשמיות כשאנו קוראין איזה דבר או איזה אדם בשמו, אף על פי שלא ראינו אותו כגון כשמספרים מאיזה מלך וקיסר וכיוצא שאין אנו רואין אותו רק ששומעין את שמו, זה השם של המלך הוא המלך בעצמו רק שאף על פי כן אין אנו רואין את המלך בעצמו רק כשמספרין שמו אנו יודעין שיש אדם כזה שהוא יש לו ממשלה זאת או חכמה זאת וכיוצא, ויש חילוק אצלינו בין אם היינו רואין את המלך בעצמו בין כשאנו יודעין אותו על שמו. אבל אף על פי כן כשמזכירין את שם המלך בזה השם כלול כלענין המלך. כי השם כולל כל ענין הדבר כפי מה שהוא. נמצא שמצד הדבר שיש לו זה השם המה בתכלית האחדות. כי אין השם דבר נפרד מהדבר כנ"ל, רק מצד המקבל שמקבל בדעתו ידיעת זה הדבר יש אצלו חילוק בין ראיית הדבר בעצמו ובין כשיודע אותו על שמו אף על פי שבאמת במקומו ועצמו של אותו הדבר הכל אחד. כי השם הוא הצורה של הדבר, רק שאצל הנבראים אין האחדות בעצם. כי הם מורכבים ועל כן יכולין להשתנות משם לשם כפי ענינם. למשל חתיכת כסף כשעושין ממנו קערה נקרא קערת כסף. ואז בזמנו שם הקערה עם הקערה בעצמה הם באחדות גמור מצד הרכבתם. אבל כשמשנין ועושין מהקערה כפות כסף נשתנה שמם. וכן בכל הדברים שבעולם בכל הדצח"ם ששם הוא אחדותם. אבל אין האחדות בעצם רק מצד הרכבתם. ועל כן יש בהם שינויים רבים בחינת שינוי השם. אבל להבדיל באלף אלפי אלפים ורבי רבבות הבדלות למעלה למעלה אצלו יתברך כתיב ה' שמך לעולם. כי שמו הוא אחדותו בעצם לעולם ועד יתברך שמו לעולם, רק אצלינו בה הגוף העכור יש חילוק בדעתינו. שאין אנו יכולין לתפוס בדעתינו רק שמו יתברך לבד.שיודעין ומאמינין שיש אדון מנהיג ומושל יתברך. אבל עצות אלקותו יתברך לית מחשבה תפיסא בי' כלל כנ"ל. אבל באמת הכל אחד, כי ה' אחד ושמו אחד וכנ"ל:

אות לג

והכלל שעיקר הבריאה הוא בשביל לגלות שמו יתברך בעולם. וכל העבודות שבעולם שאנו עובדין אותו יתברך הכל הוא בשביל לגלות שמו יתברך בעולם בבחינת בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי. לשמי דייקא. דהיינו לגלות שמו יתברך בעולם. וכל התפלות וכל הברכות וההוד אות כול הם לברך ולקדש ופרסם שמם כבודו בעולם בבחינת יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם. וכתיב וברוך שם כבודו לעולם ויברכו שם כבודך. הודו לו ברכו שמו. להודות לשם קדשך וכו' וכיוצא בזה הרבה שמבואר בכל הפסוקים שעיקר העבודה והברכה וההודאה הוא לגדל ולפרסם שמו יתברך בעולם:

אות לד

ובאמת בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי. ואיני זוכה להבין מה שראיתי כתוב בכמה ספרי קבלה לשונות שאינם מתוקנים לפני. מה שמחלקים ואומרים בענין שמותיו הקדושים יתברך. ובפרט לשון הסידור של מוהרי"ק ז"ל הנקרא קול יעקב שכתב בהקדמתו וזה לשונו. לכך אין לנו אצל בעלהרצון ישתבח שמו בפי כל ברואיו. אלא בכל הברכות וההוד אותובכל העיונים והכוונות מוקטר ומוגש לשמו. לשמו דייקא וכו' עיין שם. הרי רצה לתקן ולהורות לנו דרך הכוונה שנכווין בתפלתינו ועבודתינו. ובאמת כפי פשטות הלשון קלקל הרבה וגרם מכשול למעיינים הנוגע ביסוד האמונה הקדושה שהוא עיקר הכל. כי חלילה לומר כן לעשות שום חילוק ח"ו בינו ובין שמו יתברך. ואדרבא בכל עבודתינו ותפלתינו ובכל הברכות והוד אות וכו' אנו צריכין לכוון שאנו עובדין ומתפללין אליו יתברך לבד לבעל הרצון לבד אליו דייקא. ולא למדותיו שהם שמותיו יתברך. וכמ שאמרו רז"ל בספרי. מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו אליו ולא למדותיו. כי שמו הוא אחדותו ועצמותו יתברך כביכול ואין כוונתינו בכל העבודות וההוד אות וכו' כי אם אליו יתברך לבד. למי שנעלה על הכל, אשר צמצם את עצמו וקרא את עצמו בשמות האלו ונתן לנו רשות לקרותו בהם. אף על פי שהוא מרומם ונשא מהם. אבל סוף כל סוףכשאנו שקוראין אותו בשמותיו יתברך כוונתינו אליו לבדו יברך בבחינת ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה. היינו כשאנו מברכין שם כבודו כוונתינו למי שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה. כיבוודאי השם יתברך בעצמו כביכול מרומם ונשא מכל השמות והכנויים ומכל הברכות וההוד אות ומכל העבודות שבעולם. רק שבאמת זה אי אפשר להשיג. רש שנתן לנו רשות לקרותו בשמותיו יתברך שמסר לנו על ידי משה בינו עליו השלום. שכשאנו קורין אותו באלו השמות אנו מגיעין עדיו יתברך בעצמו כביכול. כמו ממש כשקורין איזה אדם בשמו ומדבריו ממנו שאין אנו מדברין מהשם בעצמו של האדם. רק כוונתינו בדיבורינו לזה האדם שאנו מדברים ממנו. שהוא נקרא בזה השם רק שאי אפשר לדבר מהאדם ומשום דבר כי אם על ידי השם שקורין אותו שעל ידי זה אנו יודעין ממי אנו מדברים אם מראובן אם משמעון אם מאדם אם מבהמה וחיה וכו' וכיומצא בזה. כי באמת השמות של כל הדברים שבעולם. הם מפלאי פל אותיו יתברך. כמו שכתוב (תהלים מ"ו) לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ ודרשו רז"ל (ברכות ז') אשל ת קרי שמות אלא שמות. כי השם של כל דבר הוא פלא גדול הפלא ופלא. למי שיש לו מוח בקדקדו להבין פל אות הבורא יתברך. כי רק על ידי השמות דייקא של כל הדברים אנו יכולים לדבר מכל הדברים ולספר אחד לחבירו רצונו וחפצו ולעשות משא ומתן לקנות ולמכור וכל צרכי העולם. כי אם לא היה שם לכל דבר היו הכל כאלמים וכחרשים. ולא היה שום משא ומתן. ולא שום עסק נגמר בין שני בני אדם. כי כל העסקים הנגמרים על ידי הדיבור שמדבר אחד עם חבירו במשא ומתן וחכמות וכיוצא הכל על ידי השמות של כל הדברים. כי כל הדיבור כולו הוא מהשמות של כל הדברים. כי כל דבר שבעולם וכל ענין שבעולם יש לו שם בבחינת שם דבר ועל ידי זה עיקר הדיבור. ועל ידי זה נגמרין כל הפעולות וכל העסקים שבעולם כנ"ל. כי עיקר החיות של כל הדברים הם על ידי השם כנ"ל. אבל עיקר השם כשאנו קוראין איזה דבר בם אנו מכוונין לעצם הדבר בעצמו שאי אפשר לדבר ממנו כי אם על ידי השם נ"ל. כמו כן להבדיל כשאנו קורין את הבורא יתברך בשמו. אנו מכוונין לבורא הכל לבדו בעצמו יתברך לא זולתו. שהוא יתברך ראשון ואין ראשית לראשיתו. יחיד קדמון בלי ראשית בלי תכלית וכו' ולו לבד. לו דייקא אנו עובדים ומתפללין. ואף על פי שהוא אינו צריך לעבודתינו והוא מרומם מכל השמות ומכל הברכות וההוד אות זה הדבר באמת אי אפשר להשיג ולהבין בשכלנו רק שאנו צריכין להאמין בה' ובמשה עבדו. אשר במקום גדולתו שם אנו מוצאין ענותנותו אשר מרוב אהבתו את ישראל ברא את כל העולמות וצונו לעבדו באלו המצות לשרותו ולברך בשמו כדי שנזכה להכיר אותו יתברך אל על כל פנים כל כוונתינו בתפלתינו אליו יתברך. אליו לבד ולא לשמותיו ומדותיו רק שהוא יתברך קרא באלו השמות. והם אחדותו יתברך. כי ה' אחד ושמו אחד. ומי שמפריד במחשבתו שמו מעצמותו יתברך, הוא נרגן מפריד אלוף וכופר בעיקר. ועל כן משה רבינו עליו השלום מסר לנו האמונה הקדושה בפשיטות כמו שכתוב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. כי ה' אחד ושמו אחד כנ"ל:

וכל זה מבואר ומפורש בדברי אליהו ז"ל למי שיש לו עינים אמתיים. כמו שכתוב שם ואנת לית לך שם יעוד דאנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכל'. וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארין כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא וכו' היינו כנ"ל שבוודאי מי שמסלק במחשבתו ח"ו עצמותו יתברך מהשמות הקדושים שמזכיר, הוא נרגן מפריד אלוף שמפריד אלופו של עולם משמותיו יתברך והוא פורש מן החיים. כי כשאין מכוין בקריאת שמותיו יתברך אליו בעצמו, הוא בחינת וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארין כולהון שמהן כגופא בלא נשמתא. כי עיקר מילוי השמות ושלימותן וחיותם הוא הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו בעל הרצון העליון כמו שכתוב שם דאנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא משלימא דכולהו ואף על פי כן הוא יתברך בעצמו אין לוש שם ידוע כי הוא יתברך מצד עצמו הוא מרקומם על כל ברכה ותהלה ואין לו שם כלל. כי אחר שמזכירין אותו בכל השמות והשבחים האמתיים שקבלנו מאבותינו הקדושים אף על פי כן עדיין מהותו ועצמותו נעלם מאתנו בתכלית ההעלם כי השם יתברך נעלם מצד עצמו ונגלה מצד פעולתיו ומצד עצמו נאמר ואנת לית לך שם ידוע וכו'. כי לית מחשבה תפיסה בך כלל. אבל מצד פעולותיו הוא נקרא בכל השמות והשבחים והתהלות כי כל השמות מורים על פעולותיו שהוא מהוה כל העולמות ושלט ומושל בכל וכו'. אבל באמת הכל אחד, כי כל פעולתיו נמשכין ממנו בעצמו יתברך, כי הוא פעל ועשה הכל מראש ועד סוף ומחיה ומקיים הכל ברצונו. ועל כן בכל השמות אנו קוראין אותו בעצמו. כי הוא בעצמו פעל ועשה הכל רק שעצמות הפועל יתברך אי אפשר לכנות ולקרות בשום שם וכינוי אבל הוא בעצמו תברך שהוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם ולית שום מחשבה תפיסא בעצמותו כלל הוא בעצמו פעל ועשה הכל ומחמת זה כשאנו מזכירין שמותיו יתברך שהם על שם פעולותיו אנו קרואין אותו בעצמו על ידם כי הוא בעצמו פעל ועשה הכל כנ"ל. כי הוא ממלא כל שמהן וכו' כנ"ל. ואפילו בהאדם הגשמי רואין זאת. כי כל פעולות הגוף הם על ידי הנפש. כי הנפש מראה פעולותיה בגוף. ואף על פי כן מהות הנפש אי אפשר להשיג ולהבין ואף על פי כן אנו יודעין שכל הפעולות הם מהנפש. וכשאנו מדברים מהנפש אנו מכוונין על הנפש בעצמה אף על פי שאין אנו מבינים מהותה ועצמותה מכל שכן להבדיל אי אפשר ק"ו הבורא יתברך בעצמו. שבוודאי הוא בעצמו מרומם ונשגב מאד על כל הרוחניות ולית מחשבה תפיסא בעצמותו כלל. כמו שכתוב שם אליהו ולית דידע בך כלל בחינת מה חמית מה פשפשת מה ידעת. כי מצד עצמותו הוא מרומם על כל השמות. אבל אף על פי כן בכל השמות והברכות והשבחים אנו מכוונין אשליו יתברך בעצמו. כי זה הנעלם בעצמו הוא פועל הכל ברצונו כנ"ל. על כל פנים מבור בדברי אליהו שבכל השמות צריכין לכוין אליו יתברך בעצמו כמו שכתוב וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארין כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא וכנ"ל. וכמו שאמרו רז"ל מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו. אליו ולא למדותיו כמבואר כל זה לעיל. וזה בחינת לבד בך נזכיר שמך. והבן היטב:

אות לה

ובאמת ידעתי כי גם הרב הנ"ל. וכל שאר הספרים שכתוב בהם לשונות כאלה וכוונתם כמו שכתבתי רק במחילה מכבודם לפי עניות דעתי קלקלו הלשון שיוכל לגרום ח"ו מכשול לקורא בספריהם. והיה טוב להם השתיקה מלכתוב לשונות כאלה. אך מאחר שכבר כתבו כנ"ל. הוכרחתי להאריך קצת לברר האמת. ועל כן באמת סוף כל סוף צריכין רק לחזור להאמונה הפשוטה של כל ישראל בלי שום חקירות אפילו של דרכי הקבלה. כי דרכי הקבלה צריכין לקבל רק בדרך אמונה להאמין שהעולמות נשתלשלו בדרך זה. והשמות השייכים לכל ספירה ולכל מדה ולכל פרצוף וכו'. ושאר כל דרכי חכמת האמת וכו'. כפי אשר מסרו לנו רבי שמעון בר יוחאי ז"ל והאריז"ל. והעיקר להאמין שאין אנו מבינים דבריהם כלל. כי בוודאי למעלה אין שום גשמיות וכו' כאשר האריכו בזה כל הספרים. אבל מי שרוצה ליכנוס באיזה חקירה על פי קבלה וליישב איזה קשיה של המחקרים על פי קהלה הוא מקלקל מאד. כי באמת הקשיות כאלו אי אפשר ליישבם כלל רק לסמוך על אמונה לבד. כי העיקר הוא רק האמונה הפשוטה כנ"ל להאמין בה' ובמשה עבדו בפשיט' שה' אחד ברא הכל יש מאין המוחלט ונתן לנו את תורתו ומצותיו הקדושים למען נזכה ונחיה וכו'. ואף על פי שיש בכל זה כמה חקירות וקשיות איך שייך עבודה אליו יתברך וכו'. על כלאלו הקשיות אין שום תירוץ בעולם רק עיקר התירוץ הוא שבאמת אין אנו יכולים להבין זאת רק שאנו צריכין לסמוך על האמונה לבד כמבואר בדברי רבינו ז"ל פעמים אין מספר שאסור לחקור בהשכל כלל. רק לסמוך על אמונת אבותינו לבד:

אות לו

ובאמת כל אלו המכשלות הנמצאים להמעיינים בכמה ספרים הוא מחמת שנמצאים כמה ספרים שרוצים ליישב כמה קושיות עמוקות בדרכי הנהגותיו יתברך. ובאמת התירוצים אינם כלום למבין מעט. על כן יכולים להכשל על ידי התירוצים יותר. אבל באמת על כל הקשיות כאלו שבדרכי הנהגותיו יתברך וכו' אין שום תירוץ בזה העולם רק לעתיד יתגלה כל התירוצים. אבל בזה העולם אסור לחקור כלל, רק לסמוך על אמונה לבד וכמו שהאריך רבינו ז"ל בזה הרבה בכמה מקומות. ועל כן רבינו ז"ל בגודל עמקות חכמתו העולה על הכל אינו מיישב שום קושיא רק בגודל חכמתו גילה לנו תורות נפל אות עמוקות ורחבות. גילה לנו בהם והסביר לנו על ידם שקשיות כאלו אי אפשר ליישב בשום אופן רק לסמוך על אמונה. והכניס בנו דעת להבין שאי אפשר ליישב אלו הקשיות. כי הוא בגודל עוצם השגתו גילה לנו מאין ומהיכן נמשכין אלו הקשיות. שנמשכין ממקום גבוה כזה שאי אפשר ליישבן בזה העולם בזה הגוף בשום אופן. כמו בהתורה על פרקא רביעאה דספרא דצניעתא (בסימן כ"א) על מאמר רז"ל (ברכות י"ז) לעתיד לבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. שגילה וביאר לנו שם דרך נפלא והסביר לנו שם שקשיות כאלו שנבוכין בהם נמשכין משכליים המקיפים שאי אפשר להשיגם בזה העולם בשום אופן. ואמר שם תורה נפלאה על זה בהתגלות נפלא. וכן בהתורה בא אל פרעה (סימן ס"ד) שגילה שם שקשיות כאלו נמשכין מסוד הצמצום של החלל הפנוי וכו'. שאי אפשר להשיג זאת כי אם ל עתיד לבא. וכן בהתורה כי מרחמם ינהגם (בלקוטי תנינא סימן ז') ביאר שם שיש קשיות שהם נמשכין ממקיפים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספפיק לבאר הקשיות והתירוצים שיש שם וכו'. עיין שם בכל אלו המקומות ובשאר מקומות כאלה בדברי רבינו נז"ל. ואם בעל שכל אמת אתה, תראה ותבין ותשכיל מן מוצא דבר. מה מאד עמקו מחשבותיו והשגותיו האמתיות שהוא השיג האמת שאי אפשר ליישב אלו הקשיות כלל. רק בחכמתו העמוקה והשגתו העצומה גילה לנו בדרך שכל נפלא ונורא מאד שאי אפשר לנו ליישב כלל לבל נהרוס לעלות אל ה' לרצות לחקור בזה ח"ו. כי אי אפשר ליישבם כל. רק לסמוך על אמונה לבד שהוא יסוד הכל. אבל כל מי שרוצה ליישב איזה קשיא מאלו הקשיות של המחקרים. אפילו כשרוצה ליישבם על פי דרכי הקבלה. אינו עולה בידו שום תירוץ כלל. ואזי יכול לגרום מכשלו יותר ח"ו להמעיין שירצה שיתיישב אצלו הדבר. ובאמת עדיין אינו מיושב כלל. ובקל יכולין לסתור התירוץ והדרא קושיא לדוכתה ביתר עוז. על כן אין צריכין להתחיל ליישב קשיות כאלו. כי גבהו מדעתינו כנ"ל. וכמו שכתוב (ישעיה נ"ה) כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם. (ועיין עוד במקום אחר מזה):

אות לז

נחזור לעניניו שעיקר הוא השם. ועיקר הבריאה היתה למען שמו יתברך כנ"ל. כדי לגלות שמו יתברך בעולם כנ"ל. ועיקר התגלות שמו הוא על ידי התורה שנתן לנו משה רבינו. כי אורייתא שמא דקודשא בריך הוא ואין אנו יכולין לידע משמו יתברך, כי אם על ידי התורה והמצות כשאנו מקיימין אותם בפשיטות כאשר צונו על ידי משה עבדו. כי על ידי יציאת מצרים מתן תורה אז נתגלה אלקותו בעולם ונתפרסם שמו לכל באי עולם. כמו שכתוב (נחמיה ט') ותעש לך שם כהיום הזה. וכמו שכתוב (שמות ט') ולמען ספר שמי בכל הארץ. ומלכות יון הרשעה עמדה על ישראל להשכיחם תורתו ולהעבירם על חוקי רצונו להעלים שמו יתברך ח"ו מן העולם. כי הם רצו להתגבר רק על השם לבד דייקא, שהוא התורה שהוא שמא דקודשא בריך הוא. כי העיקר הוא השם כנ"ל. כי אמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. כי רצו להתגבר דייקא להעביר מהם שם ה' ח"ו שהוא התורה כנ"ל. על כן היה הנס על ידי שמן של המנורה, שהיא בחינת שם כמו שכתוב (קהלת ז') טוב שם משמן טוב וכמו שכתוב (שיר השירים א') לריח שמנים טובים שמן תורק שמך. כי השם הוא הכבוד כנ"ל. והכבוד הוא עיקר אור המאיר כמו שכתוב (יחזקאל מ"ג) והארץ האירה מכבודו. וזהו בחינת אור הנס של חנוכה שהוא בחינת אור השם והכבוד שממשיכין ומגלין על ידי פרסום הנס שאז נתגדל שמו וכבודו יתברך. כמו שכתוב ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. כי עיקר אור הנר של מצוה שהוא בחינת נר חנוכה הוא אור התורה שהוא בחינת השם הקדוש. כי אורייתא שמא דקודשא בריך הוא כנ"ל בבחינת כי נר מצוה ותורה אור. כי עיקר האור הוא השם שהוא הכבוד שלו יתברך שמאיר בכל העולמות וכנ"ל. וזה שאמרו רז"ל על נרות המנורה הוא עדות שהשכינה שורה בישראל וכו'. כי אור הנר של מצוה הוא בחינת אור התגלות שמו וכבודו יתברך שהוא בחינת השראת השכינה. ועל כן היה הנס של חנוכה בנירות המנורה דייקא. הכל בשביל הגדלת שמו יתברך כנ"ל. כי היוונים רצו להשכיח שמו יתברך ח"ו על ידי שגזרו לבטל את התורה שהיא שמו יתברך כנ"ל. על כן היה הנס על ידי נרות המנורה דייקא, שהם בחינת הגדלת שמו וכבודו יתברך כנ"ל:

אות לח

וכן מבואר בסוף המעשה הנ"ל שהשם הוא בחינת אור הנר כמבואר שם בסוף. שהלבנה אוחזת בידה נר והיא אומרת להחמה, מפני מה כשאתה בא אין לי שם. כי שרגא בטיהרא מאי מהני עיין שם. נמצא שהנר הוא בחינת שם:

אות לט

כי כל בחינת החילוף הנ"ל של בן המלך שנחלף בעבד שהוא בחינת שקר כנ"ל. שהוא בחינת היכלי התמורות, שמשם נמשכין כל החילופין והשקרים שבעולם שמחליפין האמת בשקר ואומרים לצדיק רשע ולרשע צדיק וכו'. כל בחינת השקר והחילוף הזה הוא רק בבחינת השם שמשקרין ומחליפין את השם מזה לזה. כמו בהמעשה בעצמה הנ"ל שהחליפה המילדת את הוולדות והניחה את בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה. ועל ידי זה טעו העולם וסברו שבן השפחה הוא בן המלך ובן המלך האמת הוא בן השפחה. הנה עיקר החילוף היה רק בהשם. כי בוודאי גוף הוולדות אי אפשר להחליף. כי בן המלך בכל מקום שהוא הוא בן המלך באמת וכן להיפך בן השפחה בכל מקום שהוא הוא בן השפחה. רק עיקר השקר והחילוף הוא בהשם. שעל ידי החילוף גרמה שקר אות לבן השפחה שם של שקר. כי קראו אותו בשם בן מלך, וכן להיפך את בן המלך קראו שם בן השפחה. וכן בכל החילופים והשקרים שבעולם. מה שיש אחד שמפורסם בשם צדיק בשקר או להיפך שחולקין על איזה צדיק אמת ואומרים עליו שקרים כאלו היה רשע. או שניהם צדיקים אבל אחד גדול מחבירו אלפים ורבבות מדריגות בלי שיעור. ואצל העולם הוא בהיפך שהקטן במעלה הוא גדול ומפורסם אצלם מאד. והגדול במעלה קטן אצלם וכיוצא בזה שאר השינויים והחילופים שיש בעולם. בכלליות העולם ובפרטיות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר. כל אלו החילופים והשינויים הם רק בבחינת השם. כי הצדיק האמת בכל מקום שהוא הוא צדיק אמתי. ו אותו בעצמו בוודאי אינם יכולים להחליף ח"ו. רק עיקר החילוף הוא בשם שקורין לו שם של שקר. שאומרים עליו שקרים שאינו צדיק וכיוצא בזה. וכן כשרשע או קטן במעלה מפורסם בשם צדיק גדול מאד. באמת אף על פי כן זה המפורסם בכל מקום שהוא הוא כמו שהוא רק עיקר השקר והחילוף הוא בשם שקורין לו שם של צדיק גדול בשקר. וכל זה מבואר ומובן היטב בהתורה על בראשית לעיני כל ישראל (בליקוטי תנינא בסימן ס"ז) מבואר שם שיש מאורי אור ומאורי אש. עיין שם היטב מבואר שם ששם הצדיקים אמתיים הם בחינת שם ה'. כי שמו משותף בשמינו. וכל מה שהצדיק האמת מפורסם יותר שיש לו שם גדול בעולם יותר נגדל ביותר שם ה' וכו'. ולהיפך ח"ו כשנעלם שם הצדיק האמת, ונתגדלין ונתפרסמין בעולם שם מפורסמים של שקר. אזי נתעלם ח"ו שם ה' ומתגבר שם הטומאה ח"ו. שהוא בחינת מאורי אש ח"ו. כי שם הצדיק שהוא בחינת שם ה' הוא בבחינת מאורי אור. ולהיפך שם של שקר שם הטומאה הוא בחינת מאורי אש וכו' עיין שם. ומובן שם שעיקר החילוף והטעות והשקר שבעולם הוא בבחינת השם דייק כנ"ל. וכל זה הוא בחינת הדלקת נר חנוכה שהוא להמשיך אור האמת בעולם כנ"ל. שהוא בעצמו בחינת שם ה', שהוא בחינת שם ישראל עם קדוש בכלליות. בחינת שם הצדיקים האמתיים, שזה עיקר האמת בחינת (תהלים קי"ז) ואמת ה' לעולם. וקודשא בריך הוא ואורייתא וישראל כולא חד. כי שמו משותף בשמינו כנ"ל. כי עיקר התגלות האמת הוא בבחינת השם שלא יחליף את השם כנ"ל. וכן בעיקר האמונה בהשם יתברך עיקר הפגם של עובדי כוכבים שהוא בחינת כפירות. הוא רק בבחינת השם הקדוש כמו שכתוב (בראשית ד') אז הוחל לקרוא בשם ה'. ופירש רש"י שהתחילו לקרות את שם העצבים בשם ה'. לעשות אלילים ולקרותם בשם אלהים. וזהו בחינת (שמות כ"ג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו וכו'. וכמו שכתוב (ישעיה כ"ו) לבד בך נזכיר שמך, ופירש רש"י שלא נזכיר שמך ח"ו על שמות האלילים ח"ו רק בך לבד נזכיר שמך. וזה בחינת חטא דור הפלגה שאמרו ונעשה לנו שם, שרצו להמשיך שם ה' על עניני עבודה זרה שלהם. ועל כל כל העונות שנמשכין מהיצר הרע ששרשו מבחינת אל אחר כפירות. על כן כל העונות נקראין פוגם בשמו יתברך ח"ו. כמו שכתוב בזוהר הקדוש כמה פעמים דמשקר בשמא דמלכא. וכמו שאנו מבקשין בתפלה ותמלא כל השמות שפגמתי בשמך הגדול. ועל ידי נר חנוכה ממשיכין או האמת בעולם. שהוא בחינת אמתת השם דקדושה. שלא להחליף שם ה' ח"ו בשם אלהים אחרים, שהם הכפירות והחקירות של הפילוסופים, שמחפין על השם יתברך דברים אשר לא כן. ועיקר הכפירות שלהם הוא בשם ה' דייקא דהיינו בהתורה הקדושה שהיא שמה דקודשא בריך הוא. ובענין הנהגותיו יתברך והשגחתו הפרטיות על כל דבר שכל זה הוא בחינת שם ה' שעיקר הנהגות כל העולמות וחיותם נמשך על ידי שם ה' המחיה את כולם כנ"ל. והם רוצים לשקר בשמא דמלכא קדישא ובודים מלבם על פי סברתם כפירות גדולות בדרכי השגחתו והנהגתו ומופתיו הנוראים וכופרים בתורה וכו'. שכל זה הוא בחינת שם ה' כנ"ל. שזהו בחינת מלכות יון הרשעה. שהם חכמת יון. שאז היה עיקר חכמות חיצוניות ואפיקורסות אצלם. על כן עמדו על ישראל להשכיחם תורתו ומצותיו וכו'. שהם בחינת שמא דקודשא בריך הוא כנ"ל. כי הם רצו להתגבר דייקא על שם ישראל דייקא. שהוא התורה שהוא שמו יתברך המשותף בשמינו וכנ"ל.ועל כן עשה השם יתברך הנס דייקא על ידי נרות המנורה שהם בחינת אור השם הקדוש וכבודו יתברך בחינת אור האמת כנ"ל. וזהו בחינת הדלקת נר חנוכה כנ"ל. שנתן לנו השם יתברך מצוה הקדושה הזאת לחיותינו כהיום הזה בעומק הגלות המר הזה. שמתגבר השקר ביותר. כי אז כשהיה הנס של חנוכה כבר היה בחינת גלות. כי אף על פי שהיה בתחילת בית שני, אף על פי כן גאולה שניה לא היתה גאולה שלימה. כי היו משועבדים תחת מלכי פרס ויון. וכמבואר בדברי רז"ל. על כן צפה השם יתברך שהעובדי כוכבים מתגברים על ישראל, וישראל יהיו בגלות זמן רב מאד, ומתגבר בן העבד על בן המלך ח"ו עד שגם בין ישראל בעצמן מתגבר השקר על האמת, והאמת תהיה נעדרת ואין יודעין היכן האמת. על כן נתן לנו מצוה הקדושה הזאת של חנוכה שעל ידי זה יש לנו כח להמשיך אור האמת בכל שנה ושנה. כדי להמשיך ולהגדיל שם האמת בעולם לבטל זוהמת העבד שהוא השקר ולהגדיל שם בחינת בן מהמלך האמת. שהם שם ישראל בכלל ושם הצדיקים האמתיים שהם בחינת שם ה' כנ"ל:

אות מ

וה בחינת נר של שבת כי שבת הוא מלך בחינת שבת מלכותא ושת ימי החול הם בחינת עבדות. כי בהם עושין מלאכה ועבדות בחינת ששת ימים תעבוד ועשית וכו'. ובשבת יתפרדו כל פועלי און ונתבטל בחינת העבדות שהם בחינת עובדין דחול בחינת ל"ט מלאכות שבהם נאחז זוהמת הנחש שהוא בחינת עבדות כנ"ל, שכל זה הוא בחינת שקר כנ"ל. ועל כן בשבת הוא בחינת אמת, כמו שאמרו רז"ל אפילו עם הארץ ירא לשקר בשבת. כי שבת שמא דקודשא בריך הוא שהוא בחינת אמת ועל כן הצדיקים אמתיים נקראים שבת. כמו שכתוב ברבי שמעון בר יוחאי (זוהר במדבר דף קמ"ד) אנת הוא שבת דכולהו יומא. וכמובא זאת בהתורה בראשית הנ"ל. ועל כן בכניסת שבת מדליקין נר של שבת שהוא התחלת קבלת קדושת שבת כי נר של מצוה הוא בחינת אור האמת בחינת הגדלת אור השם דקדושה כנ"ל. כי עיקר אחיזת השקר שהוא בחינת העבד הנ"ל שהוא בחינת שם של שקר הוא בבחינת מאורי אש כנ"ל. ובשבת נתבטלין הקליפות הנאחזין במאורי אש. ואז נמשך האש דקדושה בבחינת רשפיה רשפי אש שלהבת י"ק. ומהאש דקדושה הזאת מדליקין נר של שבת. וכן נרות המנורה ונר חנוכה וכל הנרות של מצוה. ועל ידי זה דייקא נכנעין ונתבטלין בחינת הקליפות שנאחזין במאורי אש. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי מהאש יצאו והאש תאכלם. וזהו בחינת נר של שבת כנ"ל. אבל בכל השנה אין זוכין להמשיך התגלות האמת בשלימות כי אם בשבת שמרמז על לעתיד לבא שאז יתגלה האמת בשלימות כמו שכתוב (משלי י"ב) שפת אמת תכון לעד כוננת לא כתיב וכו' (זוהר תשא דף קפ"ח). אבל על ידי תוקף הנס של חנוכה אנו זוכין להמשיך הארת האמת הגדלת שם ה' שם דקדושה אפילו בימי החול. ומכניעין ומבטלין זוהמת העבד במקומו בעצמו שהוא בששת ימי החול. שאז יש אחיזה לעובדין דחול שהוא בחינת עבד ואף על פי כן אנו ממשיכין אז בחינת הקדושה של שבת על ידי הדלקת נר חנוכה לגלות אור האמת בעולם. לבטל החילוף של העבד שנחלף בבן המלך שנזכה גם עתה לברר אמתת השם. לידע מי ראוי לקרותו באמת בבחינת שם בן העבד ומי ראוי לקרותו באמת בשם בן המלך וכנ"ל. וזהו בחינת (משלי ל"א) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וכו' המבואר לעיל ב אות י"ב היינו שגם בחשכת לילה מגלין אור האמת שזה בחינת נר חנוכה שממשיכין האור הקדוש אור האמת גם בימי החול ולמטה מי' טפחים. וכעין המבואר בכוונות עיין שם והבן היטב:

אות מא

וזה בחינת הכסא שסידר כראוי שעל ידי זה היה תיקונו של בן המלך האמת שחזר למלכותו על ידי זה כמו שכתוב שם עיין שם. כי כתיב (שמות י"ז) על כס י"ק וכו' אין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק (פסיקתא הובא בפירוש רש"י) שהוא זוהמת הנחש שהוא בחינת עבד. כי כל זמן שיש אלו השינויים והחילופים בעולם, גם הכסא כביכול אינו שלם. שזהו בחינת מה שלא היה מסודר יפה הציורים של הכסא. שהם בחינת שרשי הנשמות שכולם חצובים מתחת כסא הכבוד וכו' וגם שמו אינו שלם. כי לא כשהוא נכתב הוא נקרא, כי זה שמי לעילום כתיב. כי מחמת השינויים והחילופים של היכלי התמורות שרוצים להתגבר על ידי חטא עץ הדעת טוב ורע. על ידי זה כביכול בכמה לבושים שונים בכל עת ומסתתר את עצמו בהם, זהו בחינת כל השמות והכינויים שאנו קוראין אותו עתה בהם, שהם בחינת לבושיו אבל שם העצם נעלם ונסתר עתה. כי אין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק, שהוא זוהמת הנחש, שהוא בחינת זוהמת העבד שנחלף ורוצה להתגבר בשקר על בן המלך ח"ו, ומחמת החילוף והשקר הה גם השם יתברך בעצמו כביכול משנה שמו וכסאו עד שימחה זכרו. כי מחמת שנתאחז זוהמת הנחש בהגוף על ידי חטא אדם הראשון על ידי החילוף של היכלי התמורות כנ"ל. על ידי זה עתה היא טובה גדולה מאד מהש השם יתברך העלים שמו העצם, כי אי אפשר לקבלו עתה מחמת ריבוי אור כנ"ל. ועל כן עתה אי אפשר לנו לידע ממנו יתברך כי אם על ידי העלמת שם העצם דייקא. נמצא שאין לנו עתה כח לקבל ידיעת האמונה הקדושה בשמו יתברך, כי אם על ידי שהעלים שמו יתברך והלביש את עצמו בהשמות והכינויים שנקרא בהם עכשיו, שזה בחינת אין שמו שלם וכו', שעל ידי זה דייקא יש בנו כח לידע משמו יתברך כנ"ל. כי בלא זה לא היה אפשר לקבל עכשיו מחמת ריבוי אור כנ"ל. וכל מה שאנו זוכין לידע משמו יתברך ולהאמין בו יתברך כמו כן נכנע ונעקר ונתבטל ונמחה זכר עמלק מן העולם, שהם הכפירות והחקירות הבאים מריבוי אור מה שחוקרים במה שאין להם רשות, שהוא בחינת מה לפנים מה לאחור מה למעלה מה למטה וכו'. שכל הקשיות והכפירות של המחקרים נמשכין משם שהם בחינת זוהמת הנחש שהם הקליפות והסטרא אחרא הנמשכין מריבוי אור שגרם מיתה ושבירה ח"ו. כי העלמת האור ומיעוטו וצמצומו זה עיקר התיקון כידוע בכתבי האר"י ז"ל. נמצא שדייקא על ידי שאין שמו שלם כביכול על ידי זה דייא נכנע ונתבטל הסטרא אחרא שהוא בחינת עמלק כנ"ל. ואז כשימחה זכרו על ידי התגברות האמונה הקדושה שמתגברין ישראל להאמין בו יתברך באמונה לבד, בבחינת העלמת שם העצם דייקא. כי אינם רוצים לחקור כלל בפנימיות ידיעת רצונו והנהגותיו להבין דרכי ה'. רק הם מאמינים בפשיטות שהוא היוצר הוא הבורא מנהיג ומשגיח וכו'. ובמה שאין להם רשות לחקור אינם חוקרים כלל, כי יודעים שאי אפשר להשיג עכשיו כנ"ל. על ידי שלימת האמונה הזאת נזכה לעתיד שיתגלה לנו שם העצם. כי אז השם יקרא ככתיבתו. ואז יתמלא פגימת הלבנה ויהיה אור הלבנה כאור החמה. כי כל בחינה הנ"ל של החילוף הנ"ל זה נמשך מבחינת פגימת הלבנה שאמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ופגמה במלכות דקדושה. ואז אמר לה השם יתברך לכי ומעטי את עצמך. וזה גרם אחיזת הקליפות כידוע שמשם נמשך כח מלכות דסטרא אחרא, שהוא בחינת (משלי ל') תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה וכו' כידוע. ועל כן מבואר בהמעשה הנ"ל הרבה מענין חדתותי דסיהרא שהוא בחינת תיקון פגימת הלבנה, כמו שכתוב שם, ששמע בלילה הניגון שעשו לכבוד הלבנה שהחמה עשה לה מלבוש חדש. שהוא בחינת חדתותי דסיהרא כמבואר שם ברמז בסוף המעשה הנ"ל עיין שם. וכן הענין שהלבנה טוענת עם החמה מדוע כשאתה בא אין לי שם וכו' כיין שם. כי כל ענין החילוף הנ"ל שהוא בחינת שקר כנ"ל. זה בחינת חשכת לילה כנ"ל שנמשך מבחינת מיעוט הירח. ועל כן עיקר התיקון על ידי בחינת חדתותי דסיהרא. שהוא בחינת מילוי פגימת הלבנה. כי הכל בחינה אחת וקשור זה בזה. כי כפי תיקון פגימת הלבנה כמו כן נדחה זוהמת הנחש והעבד כנ"ל. ונתבטל השקר של החילוף הנ"ל, ונתגלה האמת העולם. עד שנזכה שיבא משיח צדקינו שהוא הבן מלך האמת. ויגלה האמת בשלימות בעולם, ויסדר הכסא כסדר, כי ידע כל שרשי הנשמות בשלימות היכן מקומה ותיקונה של כל נשמה ונשמה. ויתקן כל תקוני השכינה שהם בחינת מטה ושלחן כסא ומנורה, ויסדר הכל כראוי. ואז יהיה השם שלם וכסאו שלם. והיה אור הלבנה כאור החמה ויתקיים מקרא שכתוב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו להכניע ולבטל את ממשלת בחינת העבד, שהוא בחינת עשו עמלק. ותחזור המלוכה למקומה בבחינת והיתה לה' המלוכה, שהוא בחינת מלכות משיח שהוא מלכות דקדושה, שכל מלכותו יהיה רק לגלות האמת בעולם. להודיע לכל באי עולם כי ה' הוא האלקים אין עוד. ואז יתקיים והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד במהרה בימינו אמן:

אות מב

שייך לעיל. ועל כן הם ח' ימי חנוכה כנגד ח' מלכים דקדושה של ישראל. שהם כנגד ח' מלכים של אדום שמלכו לפני מלוך מלך לבני ישראל. כמו שפירש רש"י במלכים ב' קפיטיל ח' על פסוק כי בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימליכו עליהם מלך וכו' שפירש רש"י שם, שמונה מלכים מלכו באדום וכו' המנויים בספר ראשית, כנגדם מלכו בישרארל שמונה מלכים וכו' עיין שם. כי חנוכה הוא בחינת המשכת אור האמת לדחות השקר שהוא בחינת מלוכת העבד שבא על ידי החילוף הנ"ל שהוא בחינת היכלי התמורות הנמשכין מבחינת שבירת כלים מיתת המלכים כידוע, שמשם אחיזת הח' מלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל כידוע. ועל ידי קדושת ח' ימי חנוכה ממשיכין אור האמת להגביר ח' מלכי ישראל על ח' מלכי אדום, להכניע השקר שהוא העבד ולהגביר האמת שהוא בחינת מלכות דקדושה של בן המלך האמת שהוא בחינת מלכות ישראל כנ"ל:

אות מג

וזה בחינת ההלל שאומרים בח' ימי חנוכה בחינת (תהלים קי"ג) הללו עבדי ה' הללו את שם ה', כי על ידי עבודת ה' בחינת עבדי ה', על ידי זה נכנע זוהמת העבד דסטרא אחרא. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, על כן עתה צריכין לעבוד את ה' בעבודות דייקא, אף על פי שבאמת אין זה עבודה כלל כנ"ל. ועיקר השלימות שיזכה להגיע לבחינת בן שלא יהיה נקרא עבודת ה' בשם עבדות כלל כנ"ל. אבל אף על פי כן מחמת אחיזת זוהמת העבד, צריכין עבדות דייקא. כדי להכניע הדין בשרשו, לבטל בחינת עבדות דסטרא אחרא על ידי עבודת ה'. ואז כשנכנע בחינת העבדות דסטרא אחרא, אז נגדל שם ה' כנ"ל. וזהו הללו עבדי ה' הללו את שם ה', כי על ידי עבדי ה' שעובדין את השם יתברך, על ידי זה נתבטל עבדות דסטרא אחרא ואז נגדל שם ה' כנ"ל. וזהו (שם) יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, כי על ידי ביטול העבדות דסטרא אחרא שהוא בחינת השקר, על ידי זה יתגדל ויתברך שמו יתברך עד עולם, כי נזכה אחר כך שיתגלה לנו שם העצם יתברך שם עיקר החיים נצחיים שנזכה לגדל ולברך שמו לעולם ועד. וזהו (שם) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה', כי אחר ביאת השמש אז הוא חשכת לילה, ששם עיקר אחיזת העבד שהוא בחינת חושך שקר וכו' כנ"ל שיניקתו מפגם הלבנה כנ"ל, אבל כשמכניעין זוהמת העבד על ידי עבודת ה' כנ"ל אז הוא בחינת מילוי פגימת הלבנה ונתבטל החשך והשקר כנ"ל, ואז לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, כי גם בבחינת חשכת לילה מכירין האמת שהוא בחינת שם ה', ומברין שמו לעולם בבחינת ברוך ה' ביום ברוך ה' בלילה. וזהו ממזרח שמש עד מבואו, שהוא מקצה עד קצה מקצה העליון עד קצה התחתון מיום עד לילה מן תכלית האור עד תכלית החשך מהולל שם ה'. כי על ידי עבדי ה' האמתיים שהם הצדיקים האמתיים, על ידי זה הם דוחין השקר והזוהמא של בחינת העבד, עד שמכירין שם ה' שהוא בחינת האמת בכל מקום, עד שכולם חוזרים בתשובה ושבין אליו יתברך להודות ולהלל שם ה' באמת תמיד. וזהו שסיים המזמור אם הבנים שמחה הללויה. פתח בעבד הללו עבדי ה', וסיים בבן אם הבנים שמחה. כי כן הדבר שבתחלה צריכין לעובדו יתברך בבחינת עבדות. כי מחמת גשמיות הגוף נקרא בשם עבדות וכו' כנ"ל. ועל ידי זה מכניעין ומבטלין בדות דסטרא אחרא. ואחר כ זוכין לשבר ולבטל הגוף לגמרי עד שנקראין בבחינת בן כנ"ל. וזהו בחינת אם הבנים שמחה הללויה. עיין לעיל מענין עבד ובן, והבן:

אות מד

ועל כן ישראל נקראים פעמים בשם עבדים להשם יתברך ופעמים בשם בנים כמו שכתוב (ויקרא כ"ה) כי לי בני ישראל עבדים עבדי ה' אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים (שם) לא ימכרו ממכרת עבד. כי בחינת עבד ממש אין אחיזה בהם, בחינת לא ימכרו ממכרת עבד כי הם עבדים דקדושה עבדי ה' אשר הוציאם מארץ מצרים מבית עבדים. מבחינת בדות שזה היה עיקר הגלות על ידי התגברות עבדות דסטרא אחרא וכו' כנ"ל. ופעמים נקראים בשם בנים כמו שכתוב (שמות ד') בני בכורי ישראל. וכמו שכתוב (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו וכו'. כי צריכין שני בחינת הנ"ל. בתחלה בהכרח שתהיה העבודה בבחינת עבדות וכנ"ל ואחר כך זוכין לבחינת בן כנ"ל

אות מה

וזהו בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם על מת סמך אצל מצוה זאת דייקא לקרותם בשם בנים. כי הא בהא תליא והוא טעמו של מצוה זאת. כי השם יתברך אומר ישראל בנים אתם וכו' ועל כן אסור להתגודד ולעשות קרחה על מת. כי צריכין להאמין שבאמת המיתה טובה גדולה מאד כדי לזכות על ידה דייקא להגיע לבחינת בן כמבואר לעיל שעיקר גזירת המיתה הוא כדי לבטל ולבלות בעפר זוהמת בחינת העבד, כדי שנזכה לעתיד לקום בתחיה בגוף זך ואז נזכה להיות בחינת בן כמו בן המחפש בגנזי אביו כי אז נזכה להכירו יתברך בבחינת שם העצם כנ"ל, ועל כן מקושר היטב מקרא ה"ל בקשר נפלא, כי דייקא מחמת שישראל נקראים באמת בנים בחינת בנים אתם לה' אלקיכם על כן לא תתגודדו וכו' כי המיתה טובה גדולה כדי לזכות להגיע על ידי זה לבחינת בן בשלימות כנ"ל:

אות מו

ועל כן נקרא חנוכה על שם חנוכת הבית המקדש שנתחנך אז כמו שאמרו רז"ל. כי אז בחנוכה ממשיכין בחינת קדושת הבית המקדש, ששם היה כל עבודת הקרבנות שזה נקרא ביותר בשם עבודה יותר משאר כל המצות שבתורה. כמו שכתוב והשב את העבודה לדביר ביתך והשב כהנים לעבודתם וכן הרבה, כי הקרבנות הם מבהמות שעל ידי זה מכניעין רוח הבהמיות הוא בחינת זוהמת העבד כנ"ל. ועל כן נקרא בשם עבודה כי על ידי עבודה דקדושה שהם הקרבנות של בהמות שמכניעין רוח הבהמיות על ידי זה נכנע העבדות דסטרא אחרא כנ"ל, וכל זה הוא בחינת חנוכה כנ"ל:

אות מז

ועתה אם תחזור ותעיין בדרוש הזה מראשו לסופו תבין ותשכיל היטב איך כל העננים המבוארים כאן מקושרין ומחוברין היטב זה בזה. אף על פי שבתחלה נראה לכאורה שאינם מקושרים זה לזה כל כך אבל אם תעיין היטב תבין קישורם וחיבורם היטב איך כל הענינים נעוצים ומקושרים זה בזה בקשר נפלא ומזה תוכל להבין ולהשכיל קצת גדולת רבינו הקדוש והנורא ז"ל וגדולת המעשיות שלו שסיפר כי השם יתברך יודע שאני יודע בעצמי שבכל מה שכתבתי וכל מה שנשאר עדיין במוחי שאי אפשר לבאר בכתב על כל זה עדיין לא נגעתי אפילו חלק מאלף ורבבה מטפה מן הים מאפס קצה מסוד אחד מסודות נור אות הרמוזים במעשה נוראה הנ"ל הטה אזניך ושמע פקח עיניך וראה גדולת השם יתברך וגדולת תורתו הקדושה וגדולת הצדיקים האמתיים. מה ילוד אשה יכול לזכות בזה העולם אם ירצה. השם יתברך יאיר עיניו במאור תורתו ויגלה האמת בעולם במהרה בימינו אמן: