ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות בית הכנסת/הלכה ב

הלכה ב

אות א

מכרו תיבה יקנו מטפחת עיין שם. אבל להיפך לא. מעלין בקדש ולא מורידין. תשמישי קדושה נגנזין, תשמישי מצוה נזרקין. כי הירידה היא תכלית העליה כמובא וכמבואר היטב בדברי רבינו נ"י (בסימן י"ב בלקוטי תנינא) על פסוק ואיה השה לעולה. שכשיורד ונופל ח"ו למדרגות התחתונים מאד רחמנא ליצלן לבחינת מקומות המטונפים ומתחיל לבקש אותו יתברך איה מקום כבודו, מחמת ששם נסתר ונעלם מאד הוא יתברך ובזה בעצמו הוא חוזר ומדבק עצמו אליו יתברך. כי מקומות אלו מקבלין חיות מבחינת איה שהוא הכבוד העליון עיין שם היטב היטב, כי הוא ענין דק ועמוק. והנה הירידה לצורך העליה הוא רק בעולם הזה שהוא עולם העשיה שהוא מלא קליפות שאי אפשר לעלות כי אם על ידי ירידות. כי בלא זה יהיה עליו קטרוגים רבים ומניעות רבות, על כן צריך דייקא לירדה למדור הקליפות להכניעם במקומם ולמצוא שם דייקא אותו יתברך בבחינת ירידה תכלית העליה כנ"ל ואז עולה לבטח בלי מונע. אבל לעתיד לבא שיהיה כולו קדש ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ ויתבטל כל הקליפות, אז יעלו מדרגא לדרגא מחיל אל חיל בלי ירידה וכמובן במאמר ר' יוחנן משתעי חזינא כוורא דאפיק רישי' ממיא ודמיא עיניו כתרי סיהרי וכו' עיין שם היטב (בסימן ט"ז) והכלל היוצא משם שמה שצריך הצדיק לבטל מדביקותו הוא רק בעולם הזה מחמת עננין דמכסיין על עיינין כדי שלא יתגברו ח"ו ויתבטל מכל וכל. אבל לעתיד לבא שיתבטלו העננין וכו', אז לא יצטרך לבטל מדביקותו וכו' עיין שם. וכל זה הוא בעצמו ענין ירידה לצורך העליה, כי כשהצדיק מבטל מדביקותו אזי הוא בבחינת סיהרא כמבואר שם, זהו ירידה אצלו. אבל הוא לצורך העליה. כי אחר כך נתחדש שכלו ומשיג יותר מבתחלה וכל ה אינו נוהג רק בעולם הזה, אבל לעתיד לבא יתבטלו העננין ולא יצטרך לירידה כנ"ל. וזה בחינת מעלין בקדש ולא מורידין. כי תשמישי קדושה הם רמז על בחינת עלמא דאתי שיהיה כולו קדש כולו טוב. ועל כן נאמר בהם מעלין בקדש ולא מורידין, כי שם הוא העליות בלי ירידות כנ"ל. וזהו בחינת תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזין. כי תשמישי מצוה הם בחינת מלכות כמו שכתוב כל מצותיך צדק וצדק מלכותא קדישא. ובבחינה זו יש עליות וירידות. כי לפעמים נקטן ונתצמצם בחינת המלכות ויורד למדריגות התחתונים ואפילו במדור הקליפות בסוד ומלכותו בכל משלה וזהו בעצמו בחינת איה שמחיה מקומות אלו בסוד אני ראשון ואני אחרון. כי מלכות בראש ומלכות בסוף. היינו שבחינת מלכות שרשה בכתר שהוא בחינת איה. כי סוף מעשה במחשבה תחלה, וכשהמלכות בהסתרה וקטנות גמור עד שמלובש במקומות כאלו להחיותם, אזי דייקא הוא בבחינת איה כי אזי נסתלקין המוחין שבאין אליו בתוספת ואין לה רק עצם חיותה שיש לה בסוד נקודה. ושורה חיות הנקודה הוא מבחינת איה כי שם שורה כי סוף מעשה במחשבה תחלה וכו' כנ"ל. נמצא שמה שכתוב שם בדברי רבינו נ"י במאמר ר' יוחנן הנ"ל שכשהצדיק מבטל מדביקותו הוא בבחינת סיהרא זהו בעצמו בחינת הירידה צורך העליה הנ"ל. כי סיהרא הוא בחינת מלכות. וכל העליות וירידות הם בבחינת מלכות כי בחינת מלכות עולה ויורד למדרגות ה"ל להכניעם ואחר כך עולה משם כידוע. וזהו בעצמו בחינת איה שמחיה מקומות האלו שהוא בבחינת שורש נקודות המלכות כידוע שעל ידי זה הירידה תכלית העליה כנ"ל. ועל כן תשמישי מצוה כשנסתלקין ממצותן נזרקין כי שם יש בחינת הסתלקות הקדושה לפעמים בעת הירידה כנ"ל. אבל תשמישי קדושה נגנזין, כי הם בבחינת עלמא דאתי כולו קדש ואז לא יהיה ירידה כלל ועל כן אסור לזורקן כי אין בהם ירידה רק נגנזין והגניזה היא בחינת קבורה והעלמה. וכן הדין באמת לקוברם וזהו גניזתן היינו שצריך לגונזן באור הגנוז שהוא אור אין סוף ברוך הוא ששם הוא סוד קבורת תלמידי חכמים ושם הוא גניזתן. כי הקדושה נכללת בקדושה העליונה על למעלה מעלה וכו'. וזהו בעצמו בחינת מעלין בקדש ולא מורידין כי העליות אלו הם בלי ירידה. כי לעתיד לא יהיה שום ירידה לצורך העליה רק יהיה כולו קדש כנ"ל: