ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות בית הכנסת/הלכה א

הלכה א

אות א

כי בית התפלה נקרא בית הכנסת על ששם מתכנסין כל הנפשות על ידי התפלה שמתפללין שם. כי התפלה הוא בחינת נפש כמו שכתב רבינו. ועל כן עיקר התפלה בבית הכנסת ובצבור. כי עיקר עליית הנפש ושלמותה הוא כשנכללין כל הנפשות ונעשין אחד, כי אז עולין אל הקדושה. כי הקדושה הוא אחד. וכמו שפירש רש"י על השבעים נפשות בית יעקב שכולן נקראין נפש אחד. ועל כן התפלה שהוא בחינת הנפש עיקרה תלוי כשנתאחדין הנפשות. ועל כן צריך לקבל עליו קודם התפלה מצות עשה ואהבת לרעך כמוך וכמו שכתב רבינו שאי אפשר לדבר דיבורי התפלה כי אם על ידי השלום שנתחבר עם כל נפשות ישראל. על כן עיקר התפלה בצבור ולא ביחיד שלא יהיה כל אחד חלוק בפ"ע שזה היפך הקדושה רק צריכין לחבר יחד העדה הקדושה ונעשין בחינת אחד, וזה בחינת תפלה בצבור ובבית הכנסת דוקא ששם נתכנסין ונתאחדין הנפשות, וזה הוא שלימות התפלה כנ"ל. ועל כן נקראין הבתי כנסיות על שם יעקב כמו שכתוב (במדבר כ"ד) מה טובו אהליך יעקב. כי יעקב הוא כלליות כל הנפשות של ישראל בבחינת כל הנפש הבאה לבית יעקב כמו שכתב רבינו נ"י. ובבחינת יעקב כל הנפשות הם באחדות כפירוש רש"י הנ"ל על שבעים נפש הנ"ל. אבל בבחינת אברהם ויצחק שיצאו מהם ישמעאל ועשו שהם בבחינת פירוד נקראים נפשות בלשון רבים כמו שפירש רש"י שם. ועל כן אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה שאינו מקום שמוקף מחיצות ואין שם כניסה והתועדות והתחברות יחד. אבל יעקב שם בחינת האחדות על כן קראו בית בחינת התוועדות והתחברות, שכל הנפשות מתכנסין ומתחברין למקום אחד. וזה בחינת בית הכנסת שהוא בחינת בית יעקב בחינת בית תפלה שהוא רק על ידי בחינת יעקב כנ"ל. כי הבתי כנסיות הם בחינת בית המקדש כמו שכתוב (יחזקאל י"א) ואהי להם למקדש מעט. ועיין היטב ענין זה בתחלת המאמר המתחיל ואלה המשפטים בסימן יו"ד המדבר מענין הר ושדה ובית (בליקוטי חלק א') ועל כן צריך דוקא להתפלל בבית הכנסת. כי עיקר שלימות התפלה כשהוא בבחינת בית כמו שכתוב שם. ועל כן יכול אחד לכוף את חבירו לבנות בית כנסת כי מאחר שהוא בחינת אחדות על כן יכול כל אחד לכוף את חבירו כמו שבאדם אחד יכול לכוף אבר אחד את חבירו כשיודע תועלתו אף שהאבר השני אינו מרגיש כלל מה שצריך, על כל זה האבר השני מרגיש כאב חבירו ומשתדל בהצלתו, כן כשזה רוצה לבנות בית כנסת נמצא שהוא בבחינת אחדות עם חבירו כנ"ל. על כן יכול לכופם ולהכריחם כנ"ל:

ועל כן בתי כנסיות נוהגין בהם כבוד. כי עיקר הנפש תלוי בכבוד כמו שכתב רבינו שם בבחינת (בראשית מ"ט) בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (ברכות מ"ז) אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה, ומכבדין בפתח בית הכנסת אף על פי שאין בו מזוזה. כי מזוזה היא בחינת מלכות כמובא והיא בחינת הכבוד בחינת מלך הכבוד והוא בחינת הנפש כנ"ל. וזה שכתב רבינו נ"י בסימן כ"ג שמזוזה היא בחינת עשירות דקדושה. כי עשירות הוא שורש הנפשות כמו שכתב רבינו נ"י בסימן ס"ח. ועל כן רבי מכבד עשירים. מכבד דייקא. כי העשירות שהוא שורש הנפשות הוא בחינת כבוד כנ"ל. וזה בחינת עושר וכבוד. ועל כן אין ראוי לכבד כי אם בפתח שיש בו מזוזה, כי שם הוא מקום הכבוד. ועל כן צריך לכבד שם כל אחד את חבירו כדי להאיר בהנפש משרשה שהוא הכבוד כמו שכתב רבינו במקומו במאמר דרשו ה' ועזו (בסימן ל"ז) אבל בבית הכנסת אף שאין בו מזוזה מכבדין שם. כי שם מקום הכבוד כי הוא בחינת בית יעקב שהכבוד והנפש נקראין על שמו כמו שכתוב בסודם וכו' נפשי ובקהלם וכו' כבודי כמו שכתוב רבינו עיין שם. ועל כן צריך לנהוג כבוד גדול בבית הכנסת כדי להאיר בכלליות הנפשות משרשם שהוא בחינת כבוד כנ"ל: