ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות ארבע פרשיות

ענין ארבע פרשיות:

אות א

ענין ארבע פרשיות שקורין באדר, כי שנים עשר חדשים הם כנגד י"ב שבטי י"ק שמלכות דקדשה עומדת עליהם, כי החדשים הם נמנין ללבנה, שהוא בחינת מלכות כידוע. ועל -כן עקר שלמות ומלוי החדשים ותקונן תלוי בתקון הברית, כי עקר פגם הלבנה הוא על-ידי פגם הברית, כמובא, בבחינת יהי מארת חסר וא"ו שהוא החיות והמלוי, והוא"ו הוא בחינת תקון הברית, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה (בסימן יא) וכשנחסר זאת הוא"ו, שהוא בחינת תקון הברית, שהוא החיות, כי עקר החיים תלוי בתקון הברית, (כמובא בדברי רבנו כמה פעמים. אזי הוא חס ושלום, מארת-חסר, שזה בחינת פגם ומעוט הירח. ועל-כן יש י"ב ראשי חדשים בשנה כנגד י"ב שבטי י"ק כנ"ל, כי ראש חדש הוא תקון הירח בבחינת הביאו עלי כפרה, כי אז מתחיל הירח להתמלאת ועקר המלוי והתקון הוא על-ידי תקון הברית, על -כן הם שנים עשר ראשי חדשים כנגד שנים עשר שבטי י"ה, שהוא בחינת תקון הברית שמלכות דקדשה עומדת עליהם, כי עקר קיום ועמידת המלכות דקדשה הוא על-ידי תקון הברית וכנגד זה הם שנים עשר ראשי חדשים, שהם, 'כפרה 'לכל 'תולדתם, כל בחינת תקון הברית שבהם נתתקן בחינת מלכות דקדשה, שהוא בחינת הירח כנ"ל. ומלכות הרשעה, שהוא פגם הברית, שהוא מלכות עמלק, שהוא זהמת הנחש, היא כנגד מלכות דקדשה וכרוך תמיד אחר מלכות דקדשה לנק משם. ועקר יניקתם מבחינת רגלין בבחינת רגליה וכו', כי פגם הברית הוא סטרא דמותא, ועל-כן עמלק כרוך תמיד אחר שבט דן, כמו שכתוב, "ויזנב בך כל הנחשלים". כנ"ל כל הפוגמים בברית, וכמו שכתב רבנו מזה במאמר "וביום הבכורים" (בסימן נו). כי שבט דן הוא דגל רביעי האחרון שבכל הדגלים, כי הוא מאסף לכל המחנות והוא בחינת רגלין, ועל-כן כרוך שם אחריו מלכות עמלק. ועל-כן גם בבחינת השנה עקר התגברותם בתקופה האחרונה שהיא תקופת טבת, שהם שלשה חדשים האחרונים מן השנה טבת, שבט, אדר, כי ארבע תקופות השנה של שלשה שלשה חדשים הם כנגד ארבעה דגלים שנחלקו י"ב שבטי י"ה הנ"ל:

נמצא, שעקר התגברותם בתקופת טבת כנ"ל. וזה בחינת ותלקח אסתר אל המלך בחדש העשירי הוא חדש טבת, כי אסתר היא בחינת מלכות דקדשה, (כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה. ועקר התגברותם בחדש האחרון והסוף של כל השנה שהוא חדש אדר, ועל-כן אז התגבר המן, שהוא מלכות הרשעה, מלכות עמלק, ועל-כן קורין אז בחדש אדר ארבע פרשיות, שהם בחינת תקון מלכות דקדשה שהיא בחינת ד', (כמו שכתב רבנו. כי עקר עמידתה על ארבעה דגלים, ארבע תקופות כנ"ל, כי אלו הארבע פרשיות, הם בחינת תקון הברית שעל-ידי זה נתתקן בחינת המלכות כנ"ל, כי פרשת שקלים הוא להזהיר על נתינת השקלים, דהינו צדקה, שהיא עקר תקון הברית ושלמות ומלוי מלכות דקדשה בבחינת צדקה תציל ממות. וזה בחינת לכפר על נפשתיכם, שכתוב בשקלים , הינו לכפר ולתקן בחינת המלכות שהוא בחינת נפש. ובפרט הצדקה של השקלים שהיא בשביל מעשה המשכן והקרבנות, שכל זה הוא בבחינת תקון הברית ותקון העגל, שהוא פגם הברית, (כמובא לעיל). ואחר כך קורין פרשת זכור, כי על-ידי תקון הברית שנעשה על-ידי הצדקה זוכין להכניע מלכות עמלק כנ"ל, שהוא כרוך אחר שבט דן בחינת רגלין, כנזכר שם בפרשת זכור, "ויזנב בך כל הנחשלים וכו'" כנ"ל. ועל-ידי שזוכין להכניען אזי עושין פורים שהוא על נס מפלת המן ועמלק. ואחר כך קורין פרשת פרה, כי אחר כך כשזוכין לנצח ולהכניע המן-עמלק בחינת פגם הברית כנ"ל אזי מטהרין עצמן על-ידי הפרה שהיא מטהרת מטמאת מת, שהוא אבי אבות הטמאה, בחינת פגם הברית כנ"ל. וזה נעשה על-ידי הצדקה בחינת שקלים הנ"ל, בבחינת צדקה תציל ממות כנ"ל, כי על-ידי תקון הברית, על-ידי זה נמשך הטהרה והכפרה על-ידי הפרה בבחינת תבא אמו ותקנח על בנה, בחינת אם לבינה, שדם נעכר ונעשה חלב, שזה נעשה על-ידי תקון הברית כנ"ל. בחינת כנשר יעיר קנו כנ"ל, כי הפרה הוא לתקן חטא העגל, שהוא בחינת פגם הברית כנ"ל. ואזי כשנטהר ונתקן פגם הברית ומעבירין ומסלקין סטרא דמותא אזי קורין פרשת החדש, כי על-ידי כל זה נתתקנו ונתמלאו החדשים ואז נתקדש החדש בחינת החדש הזה לכם ראש חדשים וכנ"ל. וזה שקורין הארבעה פרשיות במפטיר, כי מפטיר הוא בחינת מלכות, כי מפטיר הוא השביעי והאחרון של כל הקוראים שזה בחינת מלכות. וכל הארבעה פרשיות באין לתקן ולהשלים בחינת מלכות שהוא בחינת ד' כנ"ל. ולהכניע מלכות המן-עמלק, שהוא כנגד מלכות דקדשה וכלול גם כן מכל הארבע מלכיות, (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה). וכן מחמת זה קורין ארבעה קרואים בראש חדש, כי אז הוא תקון המלכות, שהוא בחינת ד' כנ"ל:

אות ב

וזה ששמענו מרבנו זכרונו לברכה שזמן נתינת הצדקה של ארץ ישראל הוא בחדש אדר, כי אז הוא זמן נתינת הצדקה כדי להכניע בחינת המן-עמלק, שהוא כרוך אחר רגלי הקדשה, שהוא בחינת אדר, שהוא סוף השנה כנ"ל. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה באחד באדר משמיעין על השקלים כנ"ל, ובפרט צדקה דארץ ישראל, שעל ידה נכללין ביותר במלכות דקדשה, שהיא בחינת שמירת הברית, כי ארץ ישראל הוא בחינת אשה יראת ד' ונחלקת לשנים עשר גבולין נגד י"ב שבטי י"ה, שהן בחינת י"ב חדשים כנ"ל שמלכות דקדשה עומדת עליהן כנ"ל, וכשנותן צדקה של ארץ ישראל הוא נכלל באוירא דארץ ישראל, כמו שכתב רבנו (בסימן מד), וזוכה על-ידי זה לשמירת הברית, שהוא מלכות דקדשה כנ"ל. ועל-כן הזמן לזה בסוף י"ב חדשי השנה, שהוא אדר כנ"ל:

אות ג

וזה בחינת מצות מתנות לאביונים בפורים, כי על-ידי הצדקה מכניעין קלפת המן כנ"ל, שהוא בחינת פגם הברית כנ"ל, ועל-כן רצה המן לבטל צדקות ישראל, כמו שכתוב, "ועשרת אלפים ככר כסף אשקל על גנזי המלך", כדי לבטל כח השקלים, כמובא. מאחר שידע שעקר הכנעתו, שהוא אבי אבות הטמאה, פגם הברית, הוא הצדקה כנ"ל, על-כן רצה לבטל הצדקה על-ידי השפעתו למקומות אחרים, אבל השם יתברך הפר עצתו וקלקל מחשבתו, אדרבא, נתן כח בצדקה של ישראל להכניע אותו ולבטל כח של עשרת אלפים ככר כסף, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כבר הקדימו שקליהם לשקליך. וכל זה נעשה על-ידי הכח של מרדכי, שהוא כנגד המן שבקלפה ומרדכי כנגדו ממש בקדשה, כי מרדכי הוא זקן שבקדשה בחינת עתיק יומין, (כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר), ויש לו כח להכניע ולשבר קלפת המן-עמלק הנ"ל, ולזכות את ישראל לתקון הברית, אמן: