ליקוטי דיבורים/חלק א

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

ליקוט א. שמחת תורה ושמיני עצרת תרצ׳׳ג

בסוכה לילה עצרת שמיני בסעודת של הראשון ה״לבוש״ הי א שמחשבה בלבד זו לא מועילה. מחשבה א. למעשה. ונוגעת מועילה גם שהיא אלא אתה, ה מ או חד והלבוש הנפש של עניו עצמה היא — ועיונית טובה במחשבה הזולת, אודו ת המח שבה עדיין הז קו ק ה המחשבה, עולם של ״עשיה״ שזו אלא מעשה. בפועל. ומעשה דיבור של להשתלשלות אברכים כמה והוזכרו שברוסיה אנ״ש אודות הדברים (נסבו שי׳). ואנ״ש בהווה תלמידים ה״ תמימי ם״, היא עת ובכל בעדה, המבדילות מחיצות ואין מעצורים לה אין מחשבה להגיע. שעליה מ קו ם לאותו מגיעה מזה? לזולת יש מה :המסובים^ אחד לשאלת מאד. הרבה הרבה, :ענה שעבר? הסוכו ת בחג היית והיכן :הרבי לו אמר ממושך, זמן כעבור תורה שמחת בליל ב. היסוד הי א המח שבה מועילה. שמחשבה ומוחלט ידוע דבר יודע אחד כל לדרגא. מדרגא מ סויי מ ת השתלשלות אחרי הבא ל״פועל״, ה״פועל״. של היסוד הן שמחשבות מבשרו ״מדות״, נקראים לבושים — פורענות״^ מ מד ת טובה מדה ״מרובה לבושיו. — ’’מדיו״ דוד א ת שאול ״וילבש בד״י, מדו הכהן ״ולבש :ככתוב מח שבות לפורענות, ה מבי אי ם ״לבושים״ היינו — פורענות״ ״מדת ;׳הJגור גם ה ם כו׳ הד מו ת א ת שממעטי ם בלבד זו שלא רעים, והרהורים ר״ל. הגוף וחורבן הריסת לידי עד האדם, בבריאות חלישות מרוסיה. מכבר לא שבאו התמימים מאברכי אחד )1 ועוד. ק,ב. סנהדרין יא,א. סוטה ראה )2 ו,ג. ויקרא )3 יז,לח. א. שמואל )4 4 דיבורים לקוטי בכללות, והם, לטוב. המביאי ם ״לבושים״ — טובה״ מדה ״מרובה כי בתורה, המח שבה רק לא ההתבוננות, ענין ובעבודה. בתורה המח שבות טוב. פועל לידי מביאה שהיא עד בכך, ההתבוננות א ם לזולת, עוזרים שבמחשבה לזולת. בנוגע גם המח שבה מועילה כך ל״פועל״. יסוד היא עיונית, מחשבה — ובעיקר ג. נ״ע ממזריט ש המגיד הרב אל כותבR מקוריץ׳ פנחס רבי הקדו ש הרב זי״ע: מחשבותיו על כ״ק אותי ונשא שזכר ההזכרה כעד לכ״ק תודה ״רוב על לעלות שזכיתי הרגע כאותו כי כ״ק וידע הכיפורים. כיום הקדושות כפה״. הרגשתי תיכף הק׳ זכרונו הדברים שכן, בפנימיותו. שהוא כפי להבין יש האמור הענין את כלל. נפלאה מדריגה משום בהם אין כפשוטם האהבה, אור לדרגות ובה תא ם האהבה, בגילוי חלוקות דרגות קיי מו ת האהבה. אור מתגלה שבהם ״כלים״ ה מהוות התנועות הן כך שלום. וקבלת בנתינת יד הו שטת הי א האהבה בכלי הראשונה הדרגא כשפוגש העולם, בכל שנהוג כפי חיצוני, ענין אלא אינה זו שפעולה אף אהבה, של רגש שום בכך ואין לשני, א חד יד מו שיטי ם — השני א ת א חד הי א העולם קרירות דבר של לא מי תו אך, להיכרות. סי מן רק אלא ה״חיצוני״. האופי א ת לזה ששיוותה יותר. וטהור כן לגמרי, אחר העממי עליכם״ ה״ שלום היה עברו בימים שונות דרגות מהלכת. מטבע הי ת ה ה א מ ת אחרת, הדברים היו בעבר היה ה״צווייער״ ברם, וכר. רובל ,’״פי ט א ק״ ״צווייער״, במטבעות, אמיתי. שלום״ ו״עליכם עליכם״ ה״ שלום וגם ואמיתי, כן היה עצמו ה אד ם עליכם״ וה״שלום יותר ח ם היה עצמו ה אד ם ואמי תיי ם. כנים היו שלו שני ובהיפגש תמימי ם. היו החול) י מו ת (של הפשוט שלום״ ו״עליכם בחיות נאמרים שלום״ ו״עליכם עליכם״ ה״ שלום היו יחדיו יהודי ם פנימית. גם כך עם יחד אבל החיי ם, בדרכי מ סויי ם סדר הכניסו העולם הנחות שקר. גם ולפעמים האמת, של מ סויי ם העדר מסויימ ת, קרירות תקכ״א. סוכות ערב )5 מלפנים. ברוסיה קטנות מטבעות )6 א. ליקוט במרבית או תכופות להרגיש ניתן היום, של הרגיל עליכם״ ב״שלום לשלום״. ״לך של תחו שה הפעמים והנו היה אז, של עליכם״ ה״ שלום התורתי, עליכם״ ה״ שלום ואילו האהבה. לאור כלי אהבה. של הראשונה הדרגא זוהי אך האהבה רגש אז מ תב ט א נפגשים, אוהבי ם שני כאשר — מכך למעלה יד בהו שטת מא שר יותר נעלה אהבה אור גילוי מ שום בה שיש בנשיקה, בלבד. שרואים כפי יתירה. וחיבה באהבה הדיבור אריכות — מכך למעלה ביניהם לדבר ה ם מרבים נפגשים, נאמני ם אוהבי ם רעים כששני במוחש עמם. א ת ם הנעשה מכל לרעהו איש ולספר יכיל לא הדיבור כי כלל, לדבר אפשר אי יותר, גדולה באהבה אשר ויש ה אהב ה רגש א ת להביע שתוכלנה מכדי יבשות ה מלי ם אהבה. אותה אומר באין בזה זה עינים בהס תכלו ת ה אהב ה מ ת ב ט א ת אז או הפנימי. ודברים. כללי באופן האהבה ענין כלומר, גלויים. אהבה ביטויי ה ם האמור כל האמורים. שונים באופנים בגילוי באה וזו והתאחדות, התק שרות הוא מחשבה, של התק שרות יותר, עמוקה פנימית התק שרות ישנה ברם, אל פנים מקו ם, בקירוב עומדים ה ם כאילו השני, א ת מרגיש שהאחד של הענין לגביה שאין במחשבה, הדבר כך חברו. א ת רואה והאחד פנים, שהיו אף איוב, של רעיו וכמו חברו. א ת מרגיש ה א חד מקו ם, ריחוק זה. א ת זה הרגישו — רחוקים במקומו ת ענין עדיין זה ואין טובות. מדו ת בעלי היו ה ם כי ב״מדות״, נכלל זה כל טובות. מדו ת א ם כי ממש, השכל במדות, שמדובר כיוון הרי האד ם, ממעלת והן המדו ת, יופי שזהו ואף ה שלימות מן עדיין אינו המדו ת יופי גם לכן חיי ם, בבעלי גם שקיימות האד ם. מדריגת מ הו ת שבמעלת ה א מי תי ת לבעלי שלו הדיר שגם מופלג, עשיר שהוא למי דו מ הז הדבר למה משל בעלי של דיר ז ה הרי מ קו ם ומכל מרווחת, בדירה ויפה טוב הוא חיי ם חיים. מענין הן אין - ביותר יפות כשהן גם המדות, בענין הדבר כך האד ם. במעלת ה שלימות זי״ע, נ״ע המגיד להרב כותב פנחס רבי הקדו ש שהרב מ ה ולכן, 6 דיבורים לקוטי בכך הרגיש הקדוש, זכרונו על המגיד הרב אותו שהעלה רגע שבאותו לנבון ודעת כלל, פלא משום בו אין כפשוטו הדבר הרי - מ קו ם בריחוק אדרבה, אלא הענין, מערך להפחית חלילה, בזה, הכוונה שאין להבין נקל החובה עלינו לכן הקדו שים, דבריהם א ת להבין שכלנו ק טן כי היות אופניו. על דבר כל להבין והוא; הגדול רבנו בה עבד מכן שלאחר הדרך להתגלות החלה תקופה באותה הוא בו ב מקו ם השני עם יחד ה אד ם יהיה במחשבה אשר :והיא וסללה. לזולת לעזור הפועל׳׳, אל יסוד היא עיונית ש״מחשבה הפירוש זהו נמצא. וברוחניות. בגשמיות וממצבו מ מ קו מו להיוושע המח שבה באמצעות נ״ע, המגיד להרב מודיע פנחס רבי הקדו ש שהרב ההודעה תוכן וזהו בדבר. הרגיש הקדוש זכרונו על המגיד הרב או תו שהעלה רגע שבאותו ההפלאה בדבר, הרגיש נ״ע פנחס רבי הקדו ש שהרב בכך איננה ההפלאה על אותו שהעלה ידי על ממש של דבר פעל נ״ע המגיד שהרב בכך היא וממצבו מ מ קו מו להיוושע לזולת עוזרים שבמחשבה הקדוש, זכרונו וברוחניות. בגשמיות ובימים טוב. מלאך נברא — ותפלה תורה של ותיבה או ת מכל ד. כ״י יהודי ם מיליון עשר שבעה הרי כיפור, ויום השנה בראש הנוראים, זה שמכל טובים, מע שים עושים לומדים, תהלים, או מרי ם מתפללים, מלאכים. נבראים מלאכי ם מחנה מלאכים, של מחנות מחנות באי ם יריד, נוצר ב שמים קדוש :הרמות הקריאו ת ומן הנלהבות מהתפלות שנתהוו מדינה, מכל וכו׳ תוקף, ונתנה כולו, העולם כל על מלוך ותמלוך, פחדך, תן ובכן אתה, וכו׳. מצב לפי כלומר שונה, הוא מדינה שבכל וה״ותמלוך״ א תה״ ה״קדו ש רושם עושה רוסיה שבמדינת וה״ותמלוך״ א תה״ ה״קדו ש המדינה. הנפש. ויסורי הגוף צער של כאב זעקת היא שם אדיר. של ומלאכי ם תורה, שמחת של ה שמחי ם ה מל אכי ם כשמגיעים אך בראש. מ קו ם שמרוסיה אלה תופסים הראת״, ״א תה א שתו ורעב, בלוא קרוע, עצמו הוא חושך, בבית בביתו, יהודי לו יושב וכאילו ועליהם, עצמו על בקרבו, בוכה לבו ורצוצים, חלושים יחיו וילדיו מצבו. להטבת חלילה, תקותו, נכזבה א. ליקוט ך זכרונות של אור וקרן היום, תורה שמחת הרי נזכר, הוא כך בתוך לבית ורץ בהתלהבות מתעורר והוא כברק, בו מ בזי ק ה ומאירי ם שמחים ייאלוקי :אומר והוא הריקודים, במעגל עצמו להשליך להקפות, המדרש נאחז הוא עננו״, חז ק גואל נא, הצליחה לבבות בוחן נא, הושיעא הרוחות תורה״. ב שמחת ושמחו ״שישו :וצועק התורה ספר של חיים״ ב״עץ אלא בהם, מ קנ אי ם מעלה מלאכי שכל בלבד זו לא הרי אלה, יהודים נשמות הכלליות, הנ שמות הצדיקי ם, נשמות הגבוהות, הנ שמות גם והזכ ה הבהירה ה ת מי מו ת עם הגדולה במסירות־נפש מ קנ או ת דאצילות, הפשוטה. האמונה של אלה יהודי ם ועם העולמות, בכל וקדו ש יקר כזה ״יהודי־מסירות־נפש שמחשבה הדבר) (ברור מילתא וברירו להקפות, יחדיו ללכת עלינו מועלת״. או ת ם ויפדה רבים רחמי ם והתעוררות הבק שות כל ה שי״ת יקבל הרחבה, מתוך ומצוות תורה לקיי ם ויוכלו ושלנו, שלהם מהצרות בקרוב ישלח עכשיו, עד שהוא כפי בסדר חלילה צורך יש הגלות סדר פי על וא ם בירידתם הראו שכבר כפי מה ם, יהיה מה ויתברר כך, לשם מלאכי ם נא למטה. (הוא עולם״ הרת ״היו ם ה מ א מ ר אבי אמר תר״ן, השנה בראש ה. :ופירש תר״ן), דשנת תקעו ה מ א מ ר מאמצע העולם. רועד היום — עולם הרת היו ם — והיו הסבתא^ אצל עורכים היו הקידו ש(קידו ש אחרי תורה ובשמחת ;אמר מתוועדים), שמתעלף מי וכמו כמעולף, הוא העולם ערב לעת השנה ״בראש — שהחיינו בברכת תורה, וב שמחת אליו. תשוב שחיותו רעדה העולם אחוז העולם״. נרגע התורה, על בליובאוויט ש. קדי שא החברה לגבאי א א מו״ ר נבחר תרמ״ ח בשנת ו. ה״עמוד״ ליד ובעמדו הכנסת, לבית חופה תח ת הובילוהו אז, הנהוג כפי מענין היה הדיבורים ותוכן בטרוניא״. בא הקב״ה ״אין המאמר אמר תורה, של לענין כשמגיע פשוט איש אשר פשוטים, ואנ שים מוחין בעלי ל ה קי ם צורך כשיש ה קד מו ת. ובלי הכנות בלי לכך ו מזו מן מוכן הוא מהר״ש. אדמו״ר של הרבנית )7 8 דיבורים לקושי ק שה אינו נפש המסירות ענין הראשון. ה״צווייער״ א ת נותן הוא ״ חדר׳/ מסכי ם שכלו אין דבר של ובסופו וחושב חושב שכל בעל ואילו אצלו. נפש. למסירות רבנו (בן אברהם חיי ם ר׳ הדוד נכד שלנו, קרוב בליובאוויט ש היה קצר זמן שהה מסחרו (לרגל אברהם חיי ם ר׳ קראו לו וגם הגדול), משכיל, היה אך דעת בר היה ממוסקבה, אברהם לו וקראו במוסקבה, ועוסק מח שבות חושב שהיה אלא שלם, היה מעשיות למצוות הנוגע בכל של כמו תשובה תשובה, עשה אברהם, :א א מו״ר אז לו אמר בחקירה). ה מ א מ ר בנושא ארוכות אתו ודיבר חקירה, של חכמו ת בלי פשוט איש אבל יודע, אינני הבאה בשנה הרי, לא, ח״ו ובאם האמור, הקב״ה״ ״אין כך נוכח), בלשון ז א ת אמר (אאמו״ר ה א מ ת בעולם יהיה שנתיים בעוד מה :אחד (שאל יודע. אינני האמתR עולם יהי ה תהי ה ששם ה מ קו ם א ם לא הנראה וכפי שיקיים, כף תקיעת לו שנתן :והשיב דבר? של בסופו היה א שתו ר״ל נשארו בבואו ומיד לאמריקה, נסע ה שנתיים במשך שכן קיים, על א א מו״ר הצטער כך על הידיעה וכ שנתקבלה י תומי ם, ובניו אלמנה זה). פרדס. מרימונים לעשות יש :‘רמונים״ פרדס ״שלחיך בענין ה תחיל ז. קליפתו אכל ״תוכו וכמאמרR^ תוכו, הוא והעיקר קשה, קליפתו רימון ואפילו הדרגות, בכל וכך וחיצוניות, פנימיות בו יש רימון כי זרק״. התחתונות. במדריגות וכן משי), איצטלת של זופעצע״(ביהודי ב״זיידענע שהיה מ א חד המשל ”במדרש שנאמר וכפי פרדס. לעשות צריכים זה מכל סי ק ל והקונה ומכרה, אבנים של גל עליה והיה אשפה ב מ קו ם קרקע לו מ שקה היה והמעיין וענבים, זי תי ם אילנות, ונטע מעיין חפר האבנים, את שמכרתי לי אוי :ואמר הגן ליד המוכר פעם עבר נאה. גן שנעשה עד או ת ם ממצרים ישראל יציאת לענין בנוגע אמורים הדברים במדרש (שם ז א ת יהודי ם לתפוס פרדס, מהרימונים לעשות יש כך המצריים). לגבי לא שלמחר יתכן א ם גם ציצית. ללבןש תפילין, להניח עליהם ולהשפיע אנ שים של בבית אפילו ענין. מ שום בזה יש ז א ת בכל בכך, ימשיכו וישנו אתרוג שולח וכשהרב התנהג, שאביהם כפי מתנהגים עשירים, השכר. לגמול שבאים עד המשפט זמן על הכוונה )8 ד,יג. השירים שיר )9 טו,ב. חגיגה )10 כ,ה. שמו״ר )11 א. ליקוט 9 ענין. זה וגם — אותו מנענעים — בבית אתרוג יש — ״תוכו״ א ת לעורר ביהודי, טוב דבר לפעול ניתן שרק ככל לזכור יש ז א ת עם קירוב. של בדרך הכל אבל בכך, כוחות להשקיע מדי. גדולה במדה ת הי ה לא שהקירבה גדולה, זהירות דורש שהקירוב בכך, דרגות וישנן עליו. ישפיע הזול ת גם כך הזולת על שמשפיעים שכשם אכן וכך עליו, זכות לימוד לידי המביא דבר עליו, רחמי ם ח שים תחילה הזולת אין ברם, הזולת. על זכות לימוד למצוא צריכים להיות, צריך עצומה, בבכיה פנימה, בתוכו להיות צריך הזכו ת לימוד מכך. לדעת צריך זוהי עליו, שירחם מה שי״ ת לבקש הזולת, עבור תהלי ם פרק באמירת עליו אך הטוב, ידידו עבור לעשות יהודי כל שעל דבר ישראל, אהבת וישר טוב במצב י הי ה והלז יעזור שה שי״ת עד יתר, מקירוב להיזהר אליו. להתחבר שיוכלו ולא עמיתך א ת תוכיח הוכח בלבבך, אחיך א ת ת שנא ״לא :”כתוב בכל ,”שנאתים״ שנאה ״תכלית להיות שצריך למרות חט א״, עליו תשא צריכים וכך הרמב״ן). פירוש פי על יובן הפ סו ק ת שנא״(ופירו ש ״לא ז א ת בין הבחנה העושים כאלה יש מנחה. תפלת תפילין, אודו ת יהודי עם לדבר מפ סידי ם לא רגעים שבעשרה לו להסביר שיש הרי — למנחה שחרית שאז ,121ה־ בשנה ז א ת שיבין הרי כעת, ז א ת מבין הו א אין א ם וגם כלום, על רצון שבע י הי ה ו אז וכר תפלה או דו ת א תו שדיברו על תודה יתן שציית. ח. ״ובדרך הביטוי לפעמים נמצא האמצעי אד מו״ר קוד ש בכתבי פרדס ״שלחיך בפירוש צחות בדרך לומר יש וכך לומר״, יש צחות מו טל עליהם ־־ הציבור מו סדי בכל שי׳ ישראל בני שלוחי רמונים״, בעזרם. י היה וה שי״ת והיהדו ת התורה ב חיזו ק פרדס מהרימוני ם לעשות ט. בנפש. קנין להיות צריכה התורה — נקנית״ ״התורה :כ תוב״ לתורה״ בקשר אצלכם מ ה :הז קן אדמו״ר א ת שאל צייטלין״ הר״י :הז קן אדמו״ר לן ענה יט,יז. ויקרא )12 קלט,כב. תהלים )13 ו. משנה ו. פרק אבות )14 הזקן אדמו״ר עם להתווכח המתעדים ידי על שנבחרו מהשלשה שהיה שקלוב מגאוני אחד )15 החסידות. דרך אודות 10 דיבורים לקוטי בלימוד. קביעות להם יש בתי□ בעלי — בדרך חיד שתם ומה אצלנו, גם קיי ם הרי זה צייטלין, הר״י לו אמר החסידות? :הז קן אדמו׳׳ר לו השיב אראה, ועוד רבות, לכם הראיתי כבר הח סידו ת בדרך שהתחדש מה — על ואילו בזמן היא הקביעות שאצלכם הו א החידו ש זה, לענין באשר אך קביעות — א ם כי בזמן, רק לא להיות הקביעות צריכה ה ח סידו ת דרך פי בנפש. וביאוריהם ״עבודה״ בעניני היו שהמאמרי ם הסדר היה בתחילה י. בההמ שכה מ שיח עד ארץ וימודד עמד אשר אאמו״ר, אצל ב״השכלה״. — עבודה ועניני בהשכלה, ה מ א מרי ם היו בעולם, הנמשכת האלקי ת ברבים. בעבודה ביאורים להשמיע צריכים כעת ב״יחידות״. או האלקי״, ענין ״להרגיש הביטוי שגור א א מו״ ר במאמרי יא. ולהשיג. לדרוש יהודי לעצמו מרשה זה א ת האלקי״, ענין עצם ״להרגיש ז קו קי ם מהמח שבה להשתחרר כדי אשר במחשבה, חסרון יש יב. תלמוד לשכח כדי תעניתא מ א ה שצם ’זירא* ר׳ כדוגמת להתעסקות, להגיע כדי אבל זה. על יחזור כך שאחר אף הושיבני״). בבלי(״במח שכים כר. מ אה״ ״צם להיות צריך היה ירושלמי לתלמוד ד׳ א ת ל״ואהבת הכלי הוא ’כמוך״^ לרעך ש״ואהבת אמר א א מו״ ר יג. שהיא ישראל, באהבת תמיד עצמו א ת לעורר יהודי כל על .”אלקיך״ לא וברוחניות. בגשמיות עבורם ולעשות ידידי ם לקנות ה שי״ת, אהבת ולהסתפק ישראל באהבת התבוננות ידי על כללי, בענין חובה ידי לצאת ורעים, אוהבי ם ולהרבות ממ ש״ ״פועל לידי לבוא צריך הדבר בכך. ערכו. לפי אחד כל ועבודה, לתורה ולקרבם בעצמו, להתקרב כלל עם המסירות־נפש, יהודי עם יחד להקפות נלך :אמר כך אחר לבני, צריכים ישראל בני כל :ומזוני חיי בני בברכת ובירך ועמד ישראל, לבבם א ת ה שי״ת י שמח שמחה, נתמלאו לא לבותיה ם עתה שלעת אלה פה,א. מציעא בבא )16 יט,יח. ויקרא )17 שם. )18 א. ליקוט 11 זו בשנה ,■ לרפואה הז קו קי ם אלה בריאים, להיות צריכים ישראל בני כל אלה מזוני, צריכים ישראל בני כל ;זו בשנה רפואה ה שי״ת להם יתן — זו. בשנה מזוני ה שי״ת להם יתן להם, חסר הדבר שעדיין ההקפות. היו כך אחר יד. כ״ ק א ת בא מיר ת ם לכבד הראת״ ״ א ת ה פ סוקי קניי ת בשעת ב ה חז ק ת גדול ועסקן נכבד בעל־בית אחד, ח סיד קנה שליט״א, אד מו״ ר״ נא ״ויהיו :הפסיקR^ א ת שבריגא, ת מי מי ם״ ״תומכי הי שיבה תלמידי כל״. אדון לפני לרצון אמרינו :אמר הפסוק, א ת אמרו טרם תורה, שמחת היו ם וכתיב. קרי שהן התורה בפסוקי תיבות ישנן שמחה. התורה נא ״ויהיו הוא הכתיב אמרינו״, הכוונה כפי להיות צריך הפועל אך נא ״ויהיו הפנימית פעולותינו לרצון״. אלא לדבר, רק לא בכך, לעסוק יש פועל, של ענין הי א התורה הרבצת ח סידי ם, שמים, יראי יהיו שי׳ ה תל מידי ם כי יעזור וה שי״ת לפעול. אכן וברוחניות. בגשמיות יצליחו וה מ תע סקי ם טו. גם השולחן על והיה במלח, ה מוצי א פרוסת טבל הלילה בסעודת לא תורה ו שמחת עצרת ב שמיני :אמר ה מוצי א אכיל ת אחרי כנהוג. דבש השולחן על דבש כשיש אך למעלה, מובן כבר הכל כי לדבש, ז קו קי ם בדבש. גם טובלים טז. בפרשת ה׳. בעבודת הוראה ו מהווה תורה, הו א גם בתורה הסדר עצרת, שמיני הוא האחרון המועד המועדים, כל נאמרו בה פנחס באה זה ולאחרי תורה, שמחת שזה לומר יש וגו׳, מ שה ויאמר והפסוק^^ מדין. מלחמת פרשת ולאחריה נדרים, פרשת הודעות ידי וגם(על הנוכחים גם הראת״, ״אתה פסוקי קונים שאנ״ש ליובאוויטש, מנהג )19 שליט״א. אדמו״ר כ״ק את באמירתם ומכבדים המדינות, מכל אנ״ש ידי על בכתב) הראת״. ״אתה פסוקי )20 ל,א. במדבר )21 דיבורים לקושי 12 ״איש :”כתוב בנדרים ״נדרים״. של העבודה באה עצרת שמיני אחרי ואילו ״אדם״, התואר ”כתוב בעעי ם ״אדם״. התואר לא נדר״, ידור כי נדרים שכן המדות, על מורה ״איש״ התואר ״איש״. התואר כתוב בנדרים מדות. של ענין הם בכלל דורש סדר וכל מסודר, בסדר להיות דבר כל הרי צריך העבודה בדרכי מוכרחים הבלתי הג שמיים הענינים בכל להיות צריך שבינתיים אלא זמן, הג שמיים, הענינים שכל בעבודה, הכלל וזה להן. קוד ם הלאו — ביותר מהם. להימנע יש אפשרי, שהדבר ככל הרי בקדושה. וריבות מדנים מדין, מלח מ ת באה מדות, של הסדר אחרי המלחמה? את מנצחים ובמה להגבלה, ז קו קו ת דקדו שה מדות גם כלומר, — פתוחה) אלף(א׳ — א׳ לאות רומז ״אלף״ למטה״, ב״אלף זה הרי — ב״מדות״. ה״מוחין״ המשכת — למטה״ ״אלף מדות, — מ ט ה חכמה, כדי קליטה. — עצרת שמיני :הוא בעבודה הסדר בכללותו. הענין זה שמחת תורה, שמחת זה הרי קלה, ובלידה טוב בעיבור תהיה שהקליטה להבין יש בפרטיות מדין. ומלחמ ת הנדרים סדר בא מכן לאחר המקבל. ארוכים. בביאורים ה ח סידו ת תורת פי על הענין את א חד כל א מנ ם אחד. לכל ה שווים ז מני ם ה ם ונעילה תורה שמחת יז. בחינת גילוי ה ם ונעילה תורה שמחת בשווה. כולם אבל ענינו, מהו ת כפי אחד כל בהתעוררות. היא שבנפש שיחידה הכוונה שבנפש. יחידה תורה. בשמחת לתורה עולה מישראל תורה שמחת ביום ובסעודה בקידוש פרטים ממני תשאלו (ואל שהיה מעשה לספר הבטח תי תמול יח. פנימי. ענין שיבוטא בזה וכוונתי אספר) שהורשיתי במה רק כי בסיפור, תרי״ד תורה בשמחת היה מבוריסוב בער שמואל ר׳ שהחסיד וסיפר מכן שלאחר ב מ קו ם היה צדק״ ה״צמח אדמו״ר של ביתו בליובאוויטש. בית עוד היה בחצר ת מי מי ם״. ״תומכי ישיבת של הגדול כאולם שימש חדרו ליד שהיה ב״מנין״ נרדם הנ״ל ה ח סיד מהר״ש. אדמו״ר דר בו אשר ל,ג. במדבר )22 ג,ב. ויקרא )23 א. לימוט 13 צדק״ ה״צמח שאדמו״ר ושמע התעורר לפתע צדק״. ה״צמח אדמו״ר של [אדמו״ר א אז מו״ ר שכן אתו, ילך כי לו ואומר מהר״ש אדמו״ר לבית הלך עדן בגן שלומדים כפי סוכה במ סכ ת משנה עמו ללמוד לו הבטיח הזקן] שמע והוא צדק״ ה״צמח אדמו״ר של לחדרו נכנסו שניהם התחתון. :צדק״ ה״צ מח אדמו״ר לו אמר למחרת ונרדם. ופירושה המשנה התחלת הארצים. עמי ילדים — ס טיר ה חוטפי ם צריכים, שלא למה כ שמאזיני ם עד ימיו כל המעשה סיפר ולא הדברים א ת גילה לא בער שמואל n החסיד אאמו״ר. לכ״ק כך על אז וסיפר האחרונה, שעתו שקרבה שהרגיש יט. הוא שבואו שליט״א אדמו״ר כ״ק ואמר באמצע, נכנס מישהו ושם שמו א ת הרבה(והזכיר אודותיו חשבתי היו ם שלו. המח שבה גילוי אמו). כ. כסלו בי״ט היה כזה מעשה :ואמר במתינות, שלא והיה ניגון ניגנו זה הרי שני לענין וממהרי ם אחד בענין כ שעומדים אבי, ואמר תרס״ג, זאת?! התיר ומי בלב״, ואחד בפה ״אחד כא. אשר המח שבה, במעלת ודיבר המח שבה, מענין עוד דיבר יכולות במח שבה ואשר אחד, בז מן מ קו מו ת בשני להיות ניתן במחשבה להם שיש שליחות עניני כל בכלל כי להצלה, שלוחות להיות נשמות גם הנשמות ידי שעל וה שליחות מלאכים, ידי על נעשים הגשם אל שייכות משמש הנביא אליהו (ורק ועבודה תורה עניני להסברת בקשר רק היא שליחות אבל הענינים). שידועים וכפי מלאך, גם להיותו הענינים, לשני נשמה. ידי על גם להיות יכולה שבמחשבה הצלה כב. ובינה חכמה שהם ונו״ן, מל״ב - לבנו״ן״ מן ״ונוזלי ם :כתוב^^ בגוף. המלובשת הנ שמה בהארת תמיד נוזל הנשמה, שבעצם הראשון מוגבלים, בלתי מוח שים ושניהם הסברים, שני כך על לנו יש שכוח והיינו תמיד, מ שכיל שהוא שבמוח, המ שכיל כוח פי על הוא בהתגלות הוא ת מיד א ם כי השכל, גילוי בשעת רק לא ישנו המ שכיל בכלי גם בגילוי בא הו א שכלו, כלי א ת מייגע שהאד ם ידי על ורק בעצמו, ד,טו. השירים שיר )24 14 דיבורים לקוטי ובעיקר חב״ד, של הכוחות ידי על ומסתדר המשתכלל גלוי בשכל השכל, בארץ אשר הצומח כוח כמו שהוא השני, וההסבר עיון. שהוא בהתבוננות הנזרע*^. הפרטי שבגרעין לזרע ומחכה להצמיח תמיד שעומד כג. ושכללו, הסבירו הקדו שי ם רבותינו ותלמידיו גילה נ״ע הבע ש״ט מישראל אחד כל בכוח והתפלה, התורה באותיות הדביקות ידי על כי לצה״ר. מצר״ה להפוך כד. המצביע מלמד כמו הנגינה, על לנצח לאחד ואמר ניגון לנגן ביקש עליו ;ח סידי מלמד להיות צריך איך לו להסביר התחיל כך ואחר באצבעו, וחכמות, ״חקירות״ ריבוי בלי הבית, א ת להאיר יש בבית, אור להכניס על הלא כי א, אל״ף קמ״ץ מלמד שהנך בכך אצלך רבותא ואין הרע) עין לכם(בלי ויש חקותיך״^^, כפים ״על א א מו״ ר אמר ה״ ת מי מי ם״ והמצוה. התורה באור ישראל בבני להאיר ואדיר רב כוח האמצעי, אדמו״ר כ״ק בימי הסיפור וידוע מנעוויל, הנך ;להנ״ל אמר אבו תיה ם שולחן על ה ס מוכי ם אברכים וכוי מנינים כשני מנעוויל כשבאו במכתבי בלימוד(כמבואר ו שוקדים בתפלה מאריכים והיו חותניהם, או ו א א מו״ר בנעוויל, הללוהו — בנבל הללוהו :אמר זה), בענין הקוד ש מקרמנצ׳וג. משכיל מאשר יותר מנעוויל קצב לי יקר :אמר כה. ;והשיב ברבים? או בבית הלימוד, להיות צריך איך ;אחד שאל שמתקבצים במקו ם או הכנסת בבית ברבים הלימוד להיות צריך בודאי הבית, להנהגת בהנוגע גדולה מעלה ישנה בבית בלימוד אמנ ם ברבים. הפרנסה בגלל רק להיות צריכה אינה בבית והאב הבעל של חשיבותו אשר ענינים יותר, נעלים ענינים בגין א ם כי צרכיהם, כל ונותן מפרנס שהוא תורה בעניני ושקועים שלומדים התודעה להיות צריכה בבית רוחניים. שלום בבית, לגמרי אחרת חן נשיאת ולאב לבעל יש שאז שמים, ויראת לדאבון האמור בית שלום תורה(בענין פי על מ אד היקר האמי תי, הבית להיות צריך ז א ת בכל אותן). לתקן שצריכים טעויות כמה יש לבבנו בזה הוא המחשבה יתרון כי תחלה שאמר מה על וקצר חריף עמוק ביאור זהו אשר כנראה )25 מקומות. בשני אחד בזמן להיות שיכולים מט,טז. ישעיה )26 א. ליקוט 15 יספר הביתה בבואו אשר היא, הבית להנהגת והעצה ברבים. הלימוד וכדומה. מהגמרא מאמר איז ה מהלימוד, ענין איזה מ. ו א ת ם הישר בדרך ילך שה״מ שקה״ ה שי״ת יתן — ״לחיים״ אמר הישר דרך יש אופנים. בכמה מתפרשת תיבה כל הישר. בדרך תלכו וברוחניות. בגשמיות עילוי אחר בעילוי גבוה, מעל גבוה ויש בפשטות, כז. לבעלי בקשר הדבר איך מדובר, בה שבלב לעבודה בקשר אחד שאל הדבר שייך שבלב, עבודה בענין בקונטרסי ם המבואר כפי עסקים. בעלי אבל עבודה, על נכון זמן להקדי ש שיכולים אוהל ליושבי לכאורה אתם? יהיה ואיך מה היום, כל הטרודים עסקים :והשיב עסק בעל בנפש. הקביעות בענין הגדול, רבנו שאמר מה לעיל נתבאר על המתפרנסי ם חותנו, שולחן על הס מוך חתן כמו להיות צריך ח סידי שלפי לרמוז מ תחיל כ שהחותן רק מדאגות, משוחררים החותן חשבון ולעזור להתערב החתן אז מתחיל בעסק, משהו לעשות צריכים המצב ראשית הרי החותן, חשבון על מתפרנס עדיין שהוא כיוון אך בעסק. קצת להיות צריכה כך לעסק. הולך הוא מכן לאחר ורק ושותה אוכל הוא דבר יודעים״. הרי — ברוחניות ושתיה אכילה ומהי עסק. בעל עבודת ישראל בני אחינו כלל בתוך אנ״ש לכללות טובה פרנסה ה שי״ת יתן ועבודה. בתורה להתעסק שיוכלו שי׳ ==