לבוש אורח חיים תרעו
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תרעו | >>
סימן תרעו בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד • ה
סעיף א
[עריכה]וכיון שהדלקה היא מצוה מדבריהם המדליק צריך לברך, כמו שמברכין על כל המצוות. ומאי מברך? בליל ראשון מברך קודם שידליק שלשה ברכות: על ההדלקה, ועל זכרון הנס, ועל הזמן; והם: להדליק נר של חנוכה, ושעשה נסים, ושהחיינו; שכל מצוות מברכין עליהם קודם לעשייתן. ומה שאמרו "להדליק" ולא "על מצות הדלקת נר חנוכה", אף על גב שיכולה להתקיים ע"י שליח וקיימא לן דכל מצוה שיכולה להתקיים ע"י שליח מברכין ב"על", שכן משמע לשון "על", כלומר שציונו ורצה בעשיית מצוה זו שתעשה על ידינו, מבלי שיקפיד הוא יתברך מי שהוא עושה אותה ואפילו השליח כמותינו; אבל כשהוא אומר בלמ"ד, משמעו שציונו לעשות זאת המצוה אנו בעצמנו ובגופנו? יש לומר, כיון שצריך לאשתתופי בפרוטה כמו שיתבאר בסימן שאחר זה, הוה ליה כאילו אינו יכול להתקיים על ידי אחר.
סעיף ב
[עריכה]מליל ראשון ואילך מברך שתים: על ההדלקה ועל הנס. ואם לא בירך זמן בליל ראשון, מברך אותו בליל שני או אימתי שירצה בשאר הלילות, בשעת ההדלקה.
סעיף ג
[עריכה]מי שלא הדליק ואין מדליקין עליו בביתו, וגם הוא אינו עתיד להדליק בלילה זו, כגון שהולך בספינה ורואה נרות חנוכה בעיר, אם הוא בליל ראשון מברך שתים: זכרון הנס והזמן, שעשה נסים ושהחיינו; ובשאר הלילות אינו מברך אלא אחת, שעשה ניסים בלבד. ואם הוא עתיד להדליק באותה לילה אינו מברך כלום על הראייה, כדי לקבצם כולם על הדלקה[1] עצמו. וכשבירך זמן בליל ראשון בעת הראייה, ואחר כך בלילה האחרת בא לביתו ורוצה להדליק בעצמו, אינו צריך לחזור ולברך זמן על הדלקת עצמו, שכבר יצא בזמן שבירך על הראייה.
סעיף ד
[עריכה]המדליק, אחר שהדליק יאמר: הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו ע"י כהניך הקדושים, וכל מצות שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש הן ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד, כדי להודות ולהלל לשמך הגדול על נפלאותיך ועל נסיך ועל ישועתיך.
סעיף ה
[עריכה]יש אומרים, כשמדליק יותר מנר אחד, כגון מליל ראשון ואילך, יתחיל בצד שמאל כדי לפנות לצד ימין, משום כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין. הילכך מי שיש לו כלי מיוחד לנרות של חנוכה שיש בו ח' פיות, או מקום מיוחד שבו מדליק הנרות, ראוי הוא שבליל ראשון יתחיל בנר ימיני או בצד יותר ימני, ויברך קודם לכן כל הג' ברכות, ואח"כ בליל שני כשיוסיף נר אחד סמוך לו, יתחיל ויברך כל הברכות על הנוסף שהוא יותר שמאלי כדי להפנות לימין, וכן בליל שלישי שיוסיף עוד אחד סמוך לשתי נרות הראשונות, יתחיל בו הברכות ואח"כ יפנה לצד ימין, וכן בכל לילה ולילה; נמצא שתמיד מברך על הנוסף, שהוא מורה על הנס, שהרי בתוספות הימים ניתוסף הנס. אבל אם היה מתחיל בליל א' להדליק בצד שמאל או בנר השמאלי, וגם בליל ב' וג' היה צריך להתחיל בה וכן בכל הלילות כדי להפנות לימין, נמצא אף על פי שהיה פונה דרך ימין, מ"מ לא היה מברך כל ימי חנוכה אלא על נר אחד, ואין בזה כל כך פרסום ניסא.
ואם אין לו מקום מיוחד או כלי מיוחד, אז בליל ראשון יברך כל השלשה ברכות קודם שיתחיל להדליק, שכל המצוות מברך עליהם קודם לעשייתן, ובליל שני יברך ברכת להדליק קודם שידליק הנר הראשון, וברכת שעשה נסים יברך בשעת ההדלקה על הנר הנתוסף באותו לילה שהוא עיקר זכרון הנס, וכן בכל הלילות, באופן שיסיים ברכת שעשה ניסים קודם שידליק הנר האחרון.
ואומר אני שאין פירוש כל פינות שאתה פונה כו' כמו שאומרים הם, אלא פירושו נ"ל הוא כדרך הכתיבה שאנו כותבין שהוא מצד ימין לצד שמאל, כי לא לחינם היה הנחת הכתב על דרך זה. וכן מוכח מהקפת המזבח, שהיה הכהן עולה בכבש שהיתה בדרום, והתחיל בקרן דרומית מזרחית, ואח"כ מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, ואם היה יכול הכהן לעמוד במקומו ולזרוק הרי הוא ממש כמו שכתבתי מדרך הכתיבה, שלעולם צריך אדם להתחיל מכנגד ימינו והלאה כדי שימשיך ימינו אצלו, אלא מפני שהמזבח היה גדול לא היה אפשר לזרוק בעומדו במקום אחד, היה צריך להלך ולהקיף המזבח על דרך זה שהיתה הפנאת גופו גוררת אחר ימינו שהרי היה צריך לזרוק בימינו.
והגע עצמך בטבע ובהרגל כל בני אדם, כשמסבבין את עצמן במקרה כגון במחול, תראה שהם אינם מסבבים ופונים עצמן מצד טבעם בלי כוונה ורצון, רק בדרך זה. ואם כן יהיה סדר ההדלקה ממש בהיפך מה שכתבתי. וכן היו נוהגין בני אושטריי"ך, וכן נראה לי הלכה למעשה על פי שני עדים נאמנים, הכתיבה והטבע, וחוט המשולש הקפת המזבח.
וכן נראה לי לנהוג גם כן בעניין ניענוע הלולב, מזרח צפון מערב דרום, כי מפני שרוב העם עומדים עם פניהם לצד מזרח בשעה שאומרים ההלל כנגד הארון, ומתחילין במזרח ואח"כ פונים כדרך הפנייה הטבעית לצד צפון, כן נ"ל. אם לא שנאמר שבניענוע, כיון שצריך לפנות לכל ד' רוחות העולם, יגרור גם כן גופו אחר ימינו כמו שהיה הכהן עושה בהקפת המזבח, ואם כן כשעומד בהלל ופניו למזרח יהיה הניענוע מזרח דרום מערב צפון, וכן נוהגין רוב העולם; אף על פי שהוא דוחק, כמו שכתבתי לעיל סימן תרנ"א. אבל בעניין הדלקת נרות חנוכה, שהיא בשורה אחת, יראה ודאי לנהוג כמו שעושין בכתיבה, מצד ימינו לצד שמאלו, וכמו שכתבתי. נראה לי.
הערות
[עריכה]- ^ נדצ"ל: הדלקת