לבוש אורח חיים תרו
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תרו | >>
סימן תרו בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד
סעיף א
[עריכה]ויתן כל אדם אל ליבו בערב יום כיפור לפייס לכל מי שפשע כנגדו. דעבירות שבין הקב"ה לאדם יום כיפור מכפר, שנאמר (ויקרא טז, ל): "כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' לפני ה' תטהרו", כלומר: מה שחטאתם לפני ה' היום הזה מכפר וממנו תטהרו, אבל מה שבין אדם לחבירו אין יום כיפור מכפר עד שיפייסנו. ואפילו לא הקניטו אלא בדברים, צריך לפייסו וצריך לילך אצלו. ואם אינו מתפייס ראשונה, יחזור וילך אליו פעם ושתים ושלש, דילפינן מקרא שצריך לבקש כל אדם מחילה מחבירו ג' פעמים, כמו שעשו אחי יוסף ליוסף, דכתיב (בראשית נ, יז): "אנא שא נא פשע" וגו' "ועתה שא נא" וגו', הרי ג' פעמים "נא" שהוא לשון בקשה, שביקשו ממנו מחילה ג' פעמים. ובכל פעם יקח עמו ג' אנשים שיפייסנו שימחול לו, שנאמר (איוב לג, יז): "ישור על אנשים" וגו'. ואם אינו מתפייס בשלישי, אינו צריך לפייסו עוד. מיהו יאמר הדבר עוד בפני עשרה שביקש ממנו מחילה והוא לא רצה למחול, כדי שלא יחשדוהו שמצידו נבצר, ואז די לו ואין צריך יותר, ואדרבה הוא עשה את שלו והעביר על מידותיו, וחבירו נקרא אכזרי שאינו רוצה למחול. גם לא ימחול לו השם יתברך עוונותיו לחבירו ולא יעבור השם יתברך על מידותיו ולמחול לו גם כן, כי היא המידה הנכונה כנגד המידה. במה דברים אמורים? בדברים בעלמא; אבל אם הוציא עליו שם רע – אין חבירו צריך למחול לו, ואפילו הביא כל אילי נביות, כי נגע בכבודו וגרם לו שבכל יום הבריות שופכים את דמו דאזיל סומקא ואתי חיורא, כי ישמע חרפתו מאחרים המאמינים לדברי מי שהוציא עליו שם רע, ולא יכופר לו לזה עוונו עד יום מותו. על כן ירבה עליו ריעים אפילו אלף פעמים, אולי יתרצה וימחול לו. מיהו אם לא ירצה המתבייש אין איסור בזה, ויכול לנטור לו איבה על זה, וכן איתא בירושלמי (ב"ק פ"ח ה"ז). וכתב מהר"א[י] ז"ל (בתרומת הדשן) דטעמא רבה אית בה, דדלמא שמע אינש באפוקי קלא בישא ולא שמע בפיוסו ולא נפק האי גברא מידי חשדא דשם רע, אם כן היאך ימחול לו? וגם השטן אין לו פתחון פה שבסמוך כדי לקטרג; דשאני הפושעים שפשעו נגד השם יתברך, דכביכול כשמבקשין ממנו מחילה והוא יתברך מוחלן שוב לא יזכרו ולא יפקדו וכו', אבל כאן איך ימחול לזה עכשיו, ולמחר יבוא אחר ויזכור לו את השם רע ששמע שהוציא זה עליו ויחוור פניו עד דאזיל סומקא ואתי חיוורא, ואיך לא יזכרנו ויטור שנאה על זה שהוציא עליו ראשונה או אפילו חידשו שנית? דאיכא דשמע במפיק שם רע ולא שמע בפיוס. ומה שאמרנו שאין צריך לילך יותר מג' פעמים וג' אנשים – הני מילי לחבירו, אבל לרבו צריך להרבות עליו ריעים עד שיתפייס:
סעיף ב
[עריכה]ואם מת אותו שפשע כנגדו, יביא עשרה בני אדם ויעמוד על קברו ויאמר: חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שפשעתי לו. והפיוס הזה שעושין כל אחד לחבירו, הטעם הוא כדי שיהיה לב כל ישראל שלם זה עם זה ולא יהא מקום לשטן לקטרג עליהם, כדאמרינן בפרקי רבי אליעזר: ראה סמא"ל שלא מצא חטא ביום הכיפורים בישראל, אמר לפניו: ריבונו של עולם, יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת, מה מלאכי השרת יחפי רגל אף ישראל יחפי רגל, מה מלאכי השרת אין להם קפיצה אף ישראל אין להם קפיצה ביום הכיפורים שעומדים על רגליהם, מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא אף ישראל נקיים מכל חטא, מה מלאכי השרת שלום ביניהם אף ישראל שלום ביניהם ביום הכיפורים, והקב"ה שומע עדותן מן המקטריגין ומכפר להם, עד כאן. ואם לא יהיה לבם שלם זה עם זה אז יהיה מקום לשטן לקטרג, ויהיה לו פתחון פה לומר: רבונו של עולם, העומדים לפניך ומבקשים מחילה ממך על עוונותיהם התנהג עמהם כמידתם, שהרי הם אין רוצין למחול זה לזה, גם אתה לא תמחול להם, ואגב זה מזכיר את עוונותיהם ואומר: זה פשע לחבירו דבר מועט ואינו רוצה למחול לו, קל וחומר הפשעים שעשו כנגדך שהם גדולים ועצומים ורבו למנות ואיך תמחול להם? לכך יזהרו למחול זה לזה. ולא כאלו השוטים, שנוהגים לבקש מחילה איש מאת מכרו ואיש מאת רעהו שיודע שלא פשע כנגדו, ואם פשע כנגדו אינו נוטר לו שנאה, ובמי שפשע כנגדו אינו מפייס ונוטר לו שנאה, אין זה אלא מנהג שטות, ואדרבה הם מעוררים על עצמם מדת הדין ליתן מקום לשטן לקטרג עליהם.
סעיף ג
[עריכה]ומטעם המדרש הזה, שאומר שהם נקיים שיש במשמעותיה גם כן טהורים, נוהגים לטהר ולטבול עצמם מטומאת קרי בערב יום כיפור. ואין צריך לטבול [אלא] רק פעם אחת, שהרי טבילה אחת מטהרת מטומאתו, וגם הווידוי אין צריך לומר. אבל אין מברכין על טבילה זו, שאינה חובה, שהרי בטלה טבילת בעל קרי לתפילה כל ימות השנה, גם עכשיו אינה חובה יותר שנצטרך לברך עליו (ועיין לעיל סימן פ"ח). ואם אי אפשר לו לטבול, שהעת הוא קר או שאין לו מקוה, ישפוך על ראשו וגופו לפחות ט' קבין מים, אפילו הם חמין, שהם רי"ו ביצים, במקום טבילה, שכן שיערו חז"ל שבמדה זו יכול אדם לטהר.