לבוש אורח חיים לו
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש התכלת על אורח חיים • סימן לו | >>
סימן לו בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג
סעיף א[עריכה]
כבר ידעת אמרם ז״ל על "וכתבתם", שצריך שיהיו האותיות כתיבה תמה, רוצה לומר תם ושלם בגוף אחד, ולא אותיות שבורות וחלוקות; חוץ מן הה״א והקו״ף, קבלנו בהן שצריכין להיות חלוקות, ואם אינם חלוקות פסולין, וכמו שיתבאר בע״ה.
ועתה אבאר את תמונתן על סדר הא״ב. וכל התמונות יש בהם סוד על פי הקבלה.
אל"ף[עריכה]
אל״ף תהיה נקודה העליונה כמין יו״ד, ועוקץ קטן עליה, ויהיה פניה עם העוקץ הפוך כלפי מעלה. ויהיה ירך היו״ד דבוק אל גג הגוף באמצע הגג, שיהיה גולם אחד. ויהיה סוף הגג עקום למעלה מאחוריו קצת. והנקודה של מטה תהיה גם כן כמין יו״ד נוגעת בגגה, ורחוקה מן ראש של הגוף בשיעור עובי הקולמוס וחציה. וליו״ד התחתונה יהיה עוקץ קטן למטה לצד ימין, ויהיה עוקץ שמאל של נקודה עליונה מכוון כנגד עוקץ ימין של יו״ד תחתונה, כזו.[1]
ולהיות בלי ספק טעם כל תמונה מיוסדת על פי סוד הקבלה, כמו שאמרו כן בפירוש בזוהר ובשאר ספרי הקבלה, אכתוב בקצת תמונות מן הבא בידי בסודו, ואכתבנו לי לזכרון.
וטעם האל״ף בתמונה הזאת הוא מפני שבתמונה זו היא דומה לשתי יודי״ן ווי״ו באמצע, שהוא בגמטריא כ״ו כמספר השם של ד׳. ויו״ד העליונה רומזת לחכמה העליונה, והתחתונה לחכמה תחתונה, וזהו הטעם שיהיו העוקצין מכוונים, כי חכמה עליונה וחכמה תחתונה שוות זו כנגד זו, זו מקבלת משלמעלה הימנה וזו משפעת למטה הימנה, כידוע. והוי״ו לקו האמצעי שהוא ת״ת תפארת, והמ״י והמשכיל יבין.
בי"ת[עריכה]
בי״ת צריך שתהיה מרובעת, שלא תהא נראית ככ״ף. ויהיה לה עוקץ אחד למעלה לצד ימין נוטה לצד האל״ף, ועקב עב למטה, ומקל קטן למעלה בצד שמאל על פניה, כזו.
בתמונה הזאת היא דומה כמו דלי״ת בתוך וי״ו, כי העקב שלמטה היא במקום ראשה של וי״ו. והרמז לחיבור הד״ו פרצופין, והמקל של מעלה לצד ימין, עליו אמרו בירושלמי: אומרים לבי״ת: מי בראך? היא מראה להם בעוקצה שלמעלה: זה שלמעלה בראני. ומה שמו? מראה להם בעוקצה של אחריה לצד א׳, רוצה לומר: אחד שמו. ועל כן יהיה העוקץ הימיני נוטה לצד ימין נגד הא׳. ולפירוש זה יהיה תמונת הבי״ת רומז לעולם סתום מג׳ רוחות ופתוח מרוח אחד, והיא צפון, ומכל מקום ריבועו ועקב העב של מטה ישארו בסוד שכתבנו כוונתו, והמ״י.
גימ"ל[עריכה]
גימ״ל יהא ראשו וגופו דומה לזי״ן, ראשו עב, ורגל ימין יורד למטה מעט יותר מירך שמאל. והירך יהיה משוך עב ונוגע בה בעוקצה, שיהיה גוף אחד, וקצת בשיפוע וקצת נמוך וג׳ תגין על ראשה, כזו.
והסוד בתמונה זו יראה לי לרמז שהיו״ד התחתונה הנזכרת מקבלת מכל ז׳[2] הבנין, ומן שלשה העליונות הנרמזות בג׳ התגין והדבקות בז׳, רומזת שהיא מהן מיוחדת עמהן באחדות, והמ״י. וטעם השיפוע והנמיכות אינו אלא שיהא יכול לכתוב אות אחרת שבתיבה בתוכם, ולא יצטרך להרחיק אותו האות מראשה.
דל"ת[עריכה]
דלי״ת יהיה גגה ארוך ורגלה קצר, ולצד ימין יהיה לו עקב טוב שלא תהא נראית כרי״ש, ורגלה פשוט קצת בשיפוע כנגד גימ״ל, ועוקץ לצד ימין בולט על פניה למעלה. ואותו עוקץ לא יהיה ארוך, כזו.
והסוד בתמונה זו יראה שיהיה דומה לתמונת שני ווי״ן סגורין זו בתוך זו, העקב ראש אחד של וי״ו והעוקץ ראש של וי״ו שנייה. והרמז לת״ת לתפארת ויסוד, שהם שני הווי״ן המכריעים, ושניהם גוף וברית מחוברים ומאוחדין. ולפי שהם משפיעים לתוך הד׳, שהיא רגל הד׳ שבמרכבה שהיא העטרה, רמוזים גם הם בד׳, והמ״י.
ה"א[עריכה]
ה״א יהיה כמו ד׳, רק שהנקודה בתוכה דומה ליו״ד מהופכת תלויה בה. ואותה נקודה לא תיגע למעלה בגגה, ולא תהיה הנקודה משונה, אלא תהיה למעלה דק ולמטה עב מעט עקומה למטה לצד ימין. ולא תהא הנקודה רחוקה מגגה יותר מעובי קולמוס, ולא תהיה סמוכה לגג עד שאדם בינוני לא יוכל להכיר החילוק שביניהם ברחוק ד׳ אמות. ולא תהיה הנקודה נגד אמצע הגג, אלא תהיה בצד שמאל נגד סוף הגג, ומקל קטן לצד שמאל למעלה על פניה, כזו.
והסוד בזאת התמונה יראה לי שהכוונה, שתמונת הה״א הזאת מגלה ומבארת סוד תמונת הדלי״ת, רוצה לומר הרמז שהיו״ד התחתונה הנזכרת שהיא העטרה היא כלולה ומאוחדת בתוך הב׳ ווי״ן שאמרנו. וסוד שלא תיגע ואם נוגעת פסולה, כסוד האתרוג עם הלולב, שהוא באחדות עמהם ואינו עמהם באגודה, והמ״י, כי הוא סוד סתום וחתום.
וי"ו[עריכה]
וי״ו תהיה עגולה לצד ימין כמו רי״ש, אך ראשה קצר כמו יו״ד, ופניה שווים. ורגלה ארוך כעובי ב׳ קולמוסים ופשוט תחתיה בשוה, לא שבור באמצע, שאם כן לא תהיה תמה, אלא עוביין מתמעט והולך מעט מעט עד שתהיה חדה למטה, כזו.
וסוד תמונתה ידוע בכמה מקומות, שהיא רומזת לקו האמצעי המקבלת מן הכתר העליון הנרמז בעוקצה למעלה, ומשפעת לתחתונה בצינור ושביל דק ונעלם הנרמז בחדות שלמטה, והמ״י.
זיי"ן[עריכה]
זיי״ן ראשה יהיה עב ומרובע ועובר על גופה משני צדדין, וג׳ תגין על ראשה, כזו.
וסודה ידוע, רומזת לז׳ התחתונות המקבלת מן הג׳ העליונות הנרמזות בתגין. טעם עוברה על גופה מב׳ הצדדין, לומר שהתחלת הז׳ הם ימין ושמאל, רחמים ודין, ומן אמצעם יצא הקו האמצעי הכלול משתיהן ומשפיע למטה. ויש שעושין הקו התחתון דק ביציאה והולך ומתעבה מב׳ הצדדין וחוזר ומתמעט מעט מעט עד שתהיה חדה למטה. והרמז, שמן האמצעית יצא צינור לימין ולשמאל, רוצה לומר לנצח ולהוד, ומשם חוזרין ומתערבין ביסוד המכריע ביניהם, ומשם באר״ה בצינור הדק כמו בוי״ו, והמ״י.
חי"ת[עריכה]
חי״ת יהיו ב׳ רגליה דומין לב׳ זייני״ן, רחוקים זו מזו כעובי קולמוס ומחוברים בגג גבוה יחדיו. אבל הזיי״ן של צד שמאל יהיה ראשה עגול לצד ימין, ומקל קטן יהיה עליה בצד שמאל, כזו.
וסוד תמונתה איפשר שהיא רומזת שהז׳ היכלות שבעטרה עם הז׳ כתרים הנרמזים בב׳ הזייני״ן, ולכך אינם שווין, שסודם ב׳ עניינים גלוי ונעלם, וכולם מקבלים מן הבינה, היא האם הרובצת על הבנים, והיא הנרמזת בחטוטרא שעליה; ומן הכתר והחכמה הנרמזים במקל שעליה. והמ״י.
טי"ת[עריכה]
טי״ת יהיה ראשו הימין קצת ארוך, ומשפיל ראשו קצת. ויהיה למעלה עגול ולא משוך בשוה, ועוקץ פניו משוך למטה לתוכה. והראש הב׳ לצד שמאל יהיה דומה ממש לזי״ן, והרגל משוך בשוה למטה, וג׳ תגין על ראש השמאלי, כזו.
והסוד שבתמונה זו היא מחוברת מכ״ף וזיי״ן, לרמז שהתשיעית, והיא היסוד שהיא מקבלת מכולם כשהעטרה היא בד״ו פרצופים עם הת״ת, היא כלולה מכל כ״ז אותיות התורה הרומזים לכל הצינורות, ועוד שהיא כלולה מן הת״ת שהוא שם של ד׳ שמספרו כ״ו ומן הראשונות היא כ״ע כתר עילאה שהיא הא׳, הרי כ״ז. והג׳ תגין שעל הז׳ לומר שהשביעית, שהיא השבת וסוד עולם הבא, מקבלת מן הג׳ עליונות, והמ״י.
יו"ד[עריכה]
יו״ד יהיה ראשה ופניה שוים, ויהיה לה לצד ימין ירך קטן ועקום ותג בצד שמאל על פניה, וכנגדו עוקץ קטן יורד למטה. אבל העוקץ יהיה קצר מן התג, וגם קצר יותר מירך השמאלי, כזו.
וסוד תמונתה ירמוז לחכמה עליונה, שהיא הנקודה הקטנה הנעלמת. והיא מקבלת מן הכ״ע הכתר עילאה הנרמז בעוקצה של מעלה, ומשפעת למטה בסוד הבינה הנרמז בעוקצה השמאלי, וגם ממשכת רחמים פנימיים רחמים גמורים בחסד הנרמזת בעוקצה הימיני, והמ״י.
כ"ף[עריכה]
כ״ף כפופה תהיה עגולה מכל צד, ופניה למעלה ולמטה שוים, כזו.
והסוד היא רומזת לכבוד הסוכך על נקרת הצור אשר בו הושם משה עד עבור הש״י על פניו, בסוד "ושכותי את כפי" וגומר.
כ״ף פשוטה תהיה גגה קצר, ובעקמימותה תהיה עגולה, וירכה יהיה ארוך, כזו, כדי שאם היו כופפים אותה שתוכל להעשות כ״ף כפופה. שאין חילוק ביניהם, רק שזו פשוטה וזו כפופה. ולכך לא ימשוך אותה בסוף השיטה לעשות ארוכה כלל, שלא תהא נראית כרי״ש.
וסוד פשיטותה נראה שהיא רומזת לחסדי הכ״ף, כלומר כשתפתחה[3] נקרת הצור ותוסר הכ״ף מעליה תתפשט השגתך לראות אחוריה. ולכך סמכה ללמ״ד שזו היא כוונתה וסודה, כאשר יתבאר לפנינו בעזר ה׳.
למ"ד[עריכה]
למ״ד יהיה גופה וראשה עגול לצד ימין למעלה, אבל לצד שמאל יהיה לה זוית, וראשה יהיה כפוף לפניה, וצואר ארוך יהיה לה למעלה, ועל צוארה יהיו שני עוקצין קטנים. וזנבה יהיה עב וכפוף לפניה היטב, כזו.
והסוד, כי בתמונה הזאת היא מחוברת מכ״ף למטה [ו]וי״ו למעלה. וכוונת סודה לומר, כי הכ״ף כפופה והפשוטה הנזכרות שתיהן הן מקבלים מן הקו האמצעי, שהוא הוי״ו שלמעלה הימנו. והעוקצין שבראשם רומזים לחסד ודין, ועל כן יעשה הימיני גדול מהשמאלי בסוד הסתום "כי גדול ה׳ מכל אלהים" וסוד עקידת יצחק על ידי אברהם, והמשכיל יבין.
מ"ם[עריכה]
מ״ם פתוחה תהיה למעלה לצד ימין עגולה, אבל למטה יהיה לה זוית, אבל לא יהיה לה עקב כמין ב׳. וגגה יהיה למעלה שוה ולא עגול, ויהיה גגה ארוך עד כנגד מושבה התחתון. והנקודה שבצד שמאל הדומה ליו״ד יהיה משוך עד אליה וכמעט בשוה מעט באלכסון, כדי שלא תגיע למטה, והחרטום יוצא למטה מן הנקודה כאורך שני קולמוסין, ויגיע עד כנגד מושב התחתון, ולא יגע בו, כזו.
ובזו התמונה דומה לכ״ף [ו]וי״ו דבוקה למעלה בה. ואף על גב שיש לה זוית למטה, מכל מקום כיון שהיא עגולה למעלה ואין לה עקב למטה, דמי טפי לכ״ף מלבי״ת, כי הבי״ת יש לה עוקץ מלמעלה ולמטה עקב, והזוית למטה אינו מהפך תוארה מכ״ף. ומה שאין עושין אותה עגולה ממש ככ״ף, טעמה הוא כי מ״ם פתוחה ומ״ם סתומה יהיו שוים, ואם יהיו שמה עגולות, שמא הסתומה תדמה לתינוק דלא חכים ולא טפש לסמ״ך.
וסודה יראה גם כן שהיא רומזת לחיבור הכ״ף שהזכרתי עם הוי״ו כשיהיו בד״ו פרצופים, ופתיחותם רומז שהם בחיבורם המשפיעים למטה בכל העולמות, והמ״י.
מ״ם סתומה תהיה עגולה למעלה לצד ימין, ולמטה יהיו לה זויות לימין ולשמאל, שלא תהא נראית כסמ״ך. ויסתום אותה לגמרי, וגגה יהא עובר חוץ לסתימה כשיעור עובי קולמוס, שתהא נראה עם הצלע הד׳ שלה כוי״ו, כזו.
ובתמונה זה תהיה גם כן דומה לכ״ף [ו]וי״ו דבוקה בה. וטעם הזויות כמו במ״ם פתוחה, אלא שסתימתה רומז לסוד גדול צפון כמוס וסתום בסוד חיבור הגדול בהיותה נעלמה בסוד הבינה בסוד מ״ם סתומה ד"למרבה המשרה", ודי למבין, והמ״י.
נו"ן[עריכה]
נו״ן כפופה יהיה ראשה כמו ראש זיי״ן וג׳ תגין עליה, והגרון עב וקצת ארוך, ומשכה משוך לצד שמאל יתר מן הראש היטב. ובעקמימותה יהיה לה קצת עקב, אמנם תהיה שמה עגולה, כזו. וטעם משיכתה לצד שמאל הוא כדי שלא תהא נראית כבי״ת או ככ״ף. וצווארה ארוך כדי שיוכל להסמיך אות אצל ראשה. ובתמונה זו תדמה לזיי״ן עומדת תוך ו׳.
וסודה לכוון שהשביעית, שהיא השבת והיא העטרה, אף על פי שהיא בראש פינה, עיקר קיומה הוא על הוי״ו, קו האמצעי. והתגין מרמזים שהיא גם מקבלת מן הג׳ עליונות, ועוד שהנו״ן היא נקבה המקבלת השפע מן העליונות, שהם זכרים לגבה, והמ״י.
נו״ן פשוטה תהיה כמין זיי״ן, וג׳ תגין עליה, אך שהיא ארוכה, כזו. ושיעור ארכה, כדי שתהא ראויה להעשות נו״ן כפופה.
וסודה ידועה, רומז להתפשטות משיכת השפע מן העליונות עד למטה בסוד אמונת אומן, והמ״י.
סמ"ך[עריכה]
סמ״ך תהיה גגה למעלה ארוכה, ולמטה משוכה קצר[4], ותהיה עגולה למעלה לצד ימין, ולמטה עגולה משתי צדדיה לימין ולשמאל, ויסתום אותה לגמרי, וגגה למעלה יהיה עובר חוץ לסתימה כשיעור שני עובי קולמוסין, כזו. ותמונתה זו גם כן כדמות כ״ף [ו]וי״ו כמו במ״ם סתומה.
וכוונתה וסודה הוא כמו סוד המ״ם סתומה, אלא שזו סמוכה ביותר ולכך נקראת סמ״ך, לומר שהיא סמוכה ומובלעת בכ״ף ועגולה בכל צד, רומז שאין לה קץ ותכלית לא בתחילה ולא בסופה, רק הוא מסתמכת ומתקיימת לעד ולנצח נצחים ולעולמי עולמים מן העולם ועד העולם, והמ״י.
עיי"ן[עריכה]
עיי״ן יהיה אות ראשון כעין יו״ד שפניה קצת כלפי מעלה, וגופה מושך תחתיה בעמידה קצת, ובה תהיה זיי״ן עומדת בשוה ונוגעת בירכה למטה מחציה, ויש עליה ג׳ תגין כזו. והרי היא מחוברת מג׳ תמונות יו״ד וזיי״ן עומדת בתוך וי״ו.
וסודה ידוע לומר, היו״ד העליונה הרומזת לחכמה עליונה עם הכתר והבינה בעוקצין שלה, גם כל הז׳ תחתונות, כולן פונות אל הוי״ו הוא קו האמצעי שהוא הגוף ועיקר האילן, והמ״י.
פ"ה[עריכה]
פ״ה כפופה לא יהיה לה עוקץ למעלה, אבל יהיה לה זוית קטן, ותהיה משוכה קצת לאחר ידה, שתהא עגולה מבחוץ, וכן למטה תהיה עגולה, אבל מבפנים לה יהיה הזוית כמו בי״ת. ויהיה לה עוקץ על פניה לצד שמאל ויורד למטה אל הנקודה שבתוכה. והנקודה כמין יו״ד תהיה למטה בצד שמאל עגולה, ותלויה באותו עוקץ, והעוקץ יגיע למעלה, שהוא גוף אחד. אבל לא תיגע הנקודה בשום מקום יותר, כזו. ובתמונה זו הוא דומה לכ״ף [ו]וי״ו מהופכת תלויה בה.
וסודה כסוד ל׳ ומ׳, אלא שזו בסוד החיבור והדיבוק ביותר, והמ״י.
פ״ה פשוטה יהיה לה זוית קטן למעלה, ומשוך קצת לאחוריה כמו הכפופה, ורגלה ארוך עד שאם תכפפנה תהיה מאחוריה כמו כ״ף, כזו.
וסודה כסוד כ״ף פשוטה עם וי״ו קו האמצעי בתוכו, לרמוז על השגת אספקלריא המאירה על ידי השגת האחוריים, והמ״י.
צדי"ק[עריכה]
צדי״ק כפופה יהיו לה שני ראשין. הראש הראשון יהיה כעין יו״ד שפניה קצת כלפי מעלה, וידבק ירך האות למטה, עב באמצע צואר הצדי״ק למעלה מן ירך הצדי״ק. ויזהר שלא ידביקנה למטה, שלא תראה תוארה לעי״ן. וראשה השני יהיה כמין זיי״ן, והצואר יהיה קצת עב וקצת ארוך, כדי להסמיך אות אצלה. ותושכה[5] משוך לצד שמאל היטב יותר מן שני הראשים בעקמומית היטב. ותהיה עגולה, וג׳ תגין על ראשה, כזו. ובזו תהיה תמונתה ממש כמו נו״ן כפופה, אלא שהיו״ד על גבה מבחוץ.
ויהיה סודה כסוד נו״ן כפופה שכתבתי למעלה, והיו״ד שעל גבה רומזת לחכמה עליונה שהיא מחוברת עמהן, והמ״י.
צדי״ק פשוטה יהיה ראשה כמו הכפופה, וגופה ארוך עד שיורד ירידה מן דבק היו״ד אליה כעובי ב׳ קולמסין וחציה, כדי שיהיה ראוי לעשות צדי״ק כפופה. וג׳ תגין עליה, כזו. ויהיה תמונתה כתמונת נו״ן פשוטה ויו״ד עליה.
וסודה כסוד נו״ן פשוטה שכתבתי, ויו״ד שעליה לחכמה עליונה כמו בכפופה, והמ״י.
קו"ף[עריכה]
קו״ף יהיה גוף שוה, ואחוריה יהיה עקום היטב, ותלוי בה רגל. ולמעלה יהיה הרגל קצת עב, ומתמעט והולך. ולא יגע למעלה בגג, ולא יקרבנו לגג כל כך עד שאדם בינוני לא יכול להכיר החילוק שבין הרגל והגג ברחוק ד׳ אמות. ומכל מקום לא ירחיקנה מן הגג יותר מעובי קולמוס. ומקל קטן לצד שמאל על פניה, כזו. ותמונה זה דומה לכ״ף כפופה ונו״ן פשוטה בתוכה.
ויהיה סודה כסוד הכ״ף כפופה שכתבתי, ונו״ן פשוטה כסוד הנ׳ פשוטה שכתבתי שרומז להתפשטות השפע למטה, אלא שהנו״ן פשוטה שלמעלה רומזת לסוד התפשטות השפע מן העליונות לתחתונה, כאשר כתבתי למעלה; והנו״ן פשוטה הזאת רומזת להתפשטות השפע מן התחתונה לעולמות שתחתיה, לכל המרכבות דשכינה י״ת יתברך. ומזה הטעם לא תיגע בגגה ואם נוגעות פסולה, כי משם ולמטה אינם באחדות עמה, כדכתיב: "ומשם יפרד והיה לד׳ ראשים" וגו׳. והמקל שעל ראשה רומז שהיא מקבלת מן העליונות על ידי הקו האמצעי, ועמהם היא באחדות אחת, והמ״י.
רי"ש[עריכה]
רי״ש תהיה עגולה לגמרי מאחוריה, ופניה שוים, וגגה ארוך וירכה קצר שלא תדמה לכ״ף פשוטת, כזו.
וסודה יראה שרומז לפתיחת הכ״ף של הקו״ף והתפשטות השפע למטה, ושהיא חופפת ומרחפת על גוזליה כאם לשומרם. ומטעם זה יראה לי גם כן כוונת מאמרם ז״ל בזוהר שהרי״ש רומזת לבינה, וכמו שמביא הרקנ״ט בתחילת פרשה בראשית ושם פירשתי. ונראה לי הטעם, מפני שהבינה היא האם העליונה כמו שאמר הכתוב: "כי אם לבינה תקרא", והיא מרחפת על בניה בסוד "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך", ושתיהן נקראות שכינה, זו עליונה וזו תחתונה. וכן מרמזות שתיהן בשתי ההי״ן שבשם, כידוע ליודעים חן, כי שתיהן שוות, זו בעליונות וזו בתחתיתה. ועוד, כי הרי״ש הוא דומה לנו״ן הפוכה, רומזת לשפע החמישים שערי בינה היורדים ומשפיעים למטה, וכן התחתונה, מה שמקבלת מן הנו״ן שערים העליונים משפעת למטה, ולכך נרמזים שתיהן ברי״ש. ואולי זה גם כן הוא הטעם ששתיהן נרמזות בה״א משתי ההי״ן שבשם, מפני שגו״ף הה״א הוא דומה לרי״ש כמו שעושין קצת סופרים שמעגלים אותה מאחוריה. והיו״ד שבתוכה יראה לי היו״ד שבתוך הה״א הראשונה רומזת לחכמה עליונה הכלולה בתוך הבינה שהוא נו״ן, והיו״ד שבתוך הה״א האחרונה רומזת לחכמה תחתונה, שהיא היו״ד זעירא שלמטה שהיא העשירית, והיא כלולה גם כן בבינה שהיא הג׳ כי "ה׳ בחכמ״ה יסד אר״ץ כונן שמי״ם בתבונה" ודי למבין, והמ״י.
שי"ן[עריכה]
שי״ן ראשה הראשון יהיה כמו יו״ד שפניה כלפי מעלה, ומשך הגוף בשיפוע למטה עד כנגד ראש הג׳. והראש השני יהיה כמו כן כמו יו״ד שפניה למעלה, ועוקץ קטן עליה, וימשוך ירכה למטה בשיפוע לצד שמאל עד מקום חיבור ראש הג׳ למטה אל גופה, שיהיו ג׳ ראשים מחוברים למטה במקום אחד, וכנגד זה יהיה חד למטה, וראש הג׳ יהיה כמו זיי״ן וג׳ תגין על ראשה, ולא יגעו הראשים זה בזה, כזו.
ובתמונה זו יהיה הראשון עם משך הגוף דומה לוי״ו, והרי כאן וי״ו יו״ד זיי״ן שהוא אותיות זי״ו. וסודה לכווין שימשוך זיו וזוהר החכמה העליונה הנמשכת לה מכתר עליון הנרמזת ביו״ד האמצעית עם העוקץ שעליה לתוך קו האמצעי הנרמז בוי״ו, ומשם מתפשט לכל ז׳[6] הבניין, וג׳ תגין לג׳ עליונות. ומחברין אותה למטה לרמוז לאחדותן, על דרך נעוץ סופן בתחילתן, והמ״י.
תי"ו[עריכה]
תי״ו תהיה כמו דלי״ת וירכה כמו דלי״ת הפוכה, ויגע בה למעלה, ויהיה סוף ירכה כנגד סוף גגה, כזו.
וסודה כסוד הדלי״ת שכתבתי למעלה, ודלי״ת הקטנה שבתוכה רומזת ששני הווי״ן הללו משפיעים לתוך העטרה ומתאחדים עמה, שהוא נרמז בדלי״ת, והיא הרגל הרביעי שבמרכבה. ולפיכך אם אינה נוגעת פסולה, שהרי היא באחדות עמהן, והמ״י.
עד כאן כתבתי המעט מזער בקצת סודי תמונת האותיות אשר לפי עניות דעתי נגלו לי במעט חכמת הקבלה שקבלתי, ואם לא מצאתי בשום ספר התבוננתי דבר מתוך דבר לפי מיעוט השגתי והמציתים מתוך כללי הקבלה אשר הבנתי מתוך הזוהר ושאר ספרי הקבלה, ובריך רחמנא דסייען ואקווה לאל יתברך המגלה סודו ליריאיו ינחני בדרך אמת, ואם שגיתי ה׳ יכפר בעדי ויורנו נפלאות מתורתו אמן.
ואתה המעיין אל תבהל ברוחך ותעלה ח״ו מחשבה זרה על לבך לומר: איך יהיה כוונת תמונת האותיות שכתבתי, ועל הדרך שכתבתי באו בהם כמה אותיות בתמונות משונות זו מזו, ורובם כמעט יש להם סוד וכוונה אחת עם עצם שינויים? אל יהיה הדבר תמוה בעיניך, כי שאל נא למי שיודע מעט בעניין הקבלה שמהפכת השמות, בפרט שם של ד׳ לכמה שמות משונים זה מזה, עד שאמרו רז״ל ד״ן שמות ההווי״ה, ובשום אחת בהם אין רק אלו הד׳ אותיות, אלא שכל אחד מורה על כח מיוחדת ופעולה מיוחדת לו יתברך, זה ברחמים וזה בדין, כידוע ליודעים חן. כן אומר אני גם כן שעל הדרך הזה בעצמו נשתנו התמונות וצורת האותיות, אף על פי שברמז כוונתם כמעט[7] ירמזו הרבה לאותיות שוות ומיוחדות, מכל מקום פעולותיהם וצינורותיהם בסוד השתלשלות השפע וכוונת[8] משונות זה לדין וזה לרחמים, כידוע למשכילים מעט בסוד תמונת האילנות שמציירין בספירות והבן.
סעיף ב[עריכה]
ועל פי הסודות הללו, בצירוף שאר כוונות וסודות הנמסרות על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות, יזהר כל סופר בכתב שלא ישנה צורת שום אחת מהן. ומיהו אם שינה קצת בצורתם – לא פסל, ובלבד שלא ידמה אות זו הנשתנה לאות אחרת.
ואילו הן האותיות שבקל אדם טועה בהן, על כן צריך לדקדק יותר בכתיבתן.
היודי״ן שבא׳ ושבג׳ ושבעיי״ן ואחורי הצדי״ק ובתוך השי״ן, והדלי״ת שבתוך התי״ו, יזהר שיהיו נוגעין באות, ובאחד שאינה נוגעת פסולה.
וכן כל האותיות צריכין להיות גולם אחד, שאם אינו גולם אחד – אינם כתיבה תמה אלא שבורה והוא פסול, חוץ מן הה״א והקו״ף שצריכין שלא ליגע בגג ואם נוגעין פסולה. וגם אלו היודי״ן שהזכרנו צריכין שלא יגעו באות, רק עם רגל הדק שבהם ולא יותר, ואם הדבוק יותר, פסולין וצריך לגוררן. וכשיגרור, לא יגרור אותו הדבק הנותר לבדו, דהוי כחק תוכות, רק יגרור כל היו״ד הנדבקת ויחזור ויכתבנה לכתחילה.
ב׳ צריך ליזהר בתג שאחוריה לרבעה, שלא תהא נראית ככ״ף, וצריך ליזהר בתג קטן שבצד שמאל ובעוקץ שמאחוריה.
דלי״ת צריך ליזהר בתג שאחוריה לרבעה, שלא תהא נראית כרי״ש, וגם בה״א צריך ליזהר בזה, ובתג שבשמאלה.
הוי״ו לא יקצר אותה, שלא תהא נראית כיו״ד.
הזיי״ן צריך ליזהר שלא יאריך אותה, שלא תהא נראית כנו״ן פשוטה.
חי״ת יזהר במקל שבצד שמאל, גם בחטוטרא שעליה, ויעשה החטוטרא עליה באמצע ולא בסופה, ולא יעשנה גם כן עליה על גבה כמין כתר כזו. מיהו לא מיפסל אם לא נעשית כך, רק שתינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותה. אבל בזה צריך ליזהר שלא יאריך גגה הרבה, כגון אם נזדמנה בסוף שיטה, ואם האריך פסלה ואין לה תיקון.
יו״ד יזהר שלא יאריך אותה, שלא תהא נראית כוי״ו. ויזהר בתג שעליה שתהא כפופה למטה. ויש פוסלין אם לא עשה כל השני קוצות הללו ביו״ד, לפיכך יעשה אותם טרם יתחיל לכתוב אות אחרת. ואם כתב אות אחרת תחילה ואחר כך עשה הקוצות, הוה כתב שלא כסדרן ויגנזו. ויש אומרים שהדין כן דווקא ברגל ימין שתחתיה, אבל בקוץ שעליה לא פסל בכך; ויש להחמיר.
הכ״ף יזהר לעגלה מאחוריה, שלא תהא נראית כבי״ת, ואם עשויה כבי״ת פסולה. וכן הכ״ף פשוטה צריך לעגלה מאחוריה, ואם עשאה כמו דלי״ת יש אומרים שפסולה ולא יועיל לה תיקון בגידור הקוץ בתפילין, דהוה ליה חק תוכות. ולא ימשוך אותה בסוף שיטה ולעשות אותה ארוכה הרבה, דהויא לה צורות רי״ש ולא כ״ף ופסולה. וכן לא יקצר ירכה, שלא תהא נראית כרי״ש.
גם הלמ״ד צריך לעגלה מאחוריה לצד ימין, ולא יעשה לה זוית, רק בצד שמאל מלמטה.
המ״ם סתומה צריך לרבעה, שלא תהא נראית כסמ״ך.
הנו״ן כפופה יעשה מושבה למטה ארוך מראשה העליון, שלא תדמה לבי״ת או לכ״ף.
הנו״ן פשוטה לא יקצר רגלה, שלא תהא נראית כזיי״ן. ויעשה קו הארוך באמצע הראש, לא בקצהו, שאז תדמה לוי״ו ארוכה.
הסמ״ך צריך לעגלה משלש רוחותיה, שלא תהא נראית כמ״ם סתומה, וגגה למעלה יהיה עובר לחוץ לצד שמאל לכשיעור גג וי״ו.
הפ״א פשוטה יזהר ביו״ד שבתוכה שלא תהיה הפוכה לצד חוץ, פן תדמה לתי״ו.
הצדי״ק בין בכפופה בין בפשוטה צריך להיות ראשה השני ראש הזיי״ן נוטה לכאן ולכאן, ולא יעשה הירך בקצהו כמו בוי״ו.
הרי״ש יעשה גגה קצת ארוך, שלא תדמה לוי״ו, ועגולה מאחוריה, שלא תדמה לדלי״ת.
השי״ן יעשה חד למטה, ולא עגולה ולא רחב.
התי״ו יזהר שרגל שמאל יגיע למעלה.
וכל אות שיש בה ספק, מייתינן ינוקא דלא חכים ולא טיפש, אם יכול לקרותו כשר. ודווקא כגון שיש לנו ספק באות אם נכתב בשיעורו בארכו ורחבו וכהאי גוונא, דכיון שהתינוק יכול לקרות ידעינן שנכתב כשיעורו. אבל האותיות שיש להן יודי״ן שצריכין לנגוע ואינן נוגעות, אף על גב שהתינוק קורא אותן אינן מתכשרות בכך, שהרי מכל מקום אינה כתיבה תמה אלא שבורה. וכן אם אנו רואין שנשתנה האות מצורתו, אפילו התינוק קורא אותו ומדמה אותו בדמיונו לאותו אות לא מתכשר בכך.
ומה שכתבתי למעלה גבי קוצי היו״ד, שאם התחיל לכתוב אות אחרת תחילה ואחר כך עשה הקוץ שפסול ויגנזו משום דהוי כתב שלא כסדרן, דווקא גבי י׳ אמרינן כן, שאינה נקראת י׳ בלא הקוץ, למר כדאיתא ליה ב׳ קוצין ולמר כדאית ליה קוץ א׳. אבל באלו היודי״ן שצריכין ליגע, אם כתב כל הפ׳ ומצא בה אחר כך אותיות שאינן נוגעות היודי״ן, יש אומרים שאם תינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותם יכול עדיין לתקנם אחר כך, אף על גב שפסולות אם לא תקנם, לא הוי שלא כסדרן, דהואיל והתינוק קורא אותם ידעינן שעיקר האות כתוב אלא שלא נשלם שיעורו; מה שאין כן ביו״ד, שאין נקרא יו״ד בלא אותו הקוץ.
ואם חטוטרא דחי״ת אינה נוגעת מעט, רק שאין נראין להדיא פרידתם, אף על גב דתינוק קורא אותה שני זייני״ן מותר לתקנו, אף על פי שאין התינוק יכול לקרותו, היינו מפני שאינו מורגל באלו החיתי״ן, שאפילו היו מגיעות גם כן היה קורא כן. אבל אם הפרידה ניכרת הרבה, ודאי אסור לתקנו, שהרי נשתנה צורת האות ודומה לשני זייני״ן, ואם יתקנה הוה ליה שלא כסדרן ויגנזו.
סעיף ג[עריכה]
וצריך לתייג אותיות שעטנז ג״ץ כמו שכתבתי למעלה בתמונת האותיות. והסופרים נהגו לתייג עוד אותיות אחרות; מיהו אם לא תייג, אפילו אותיות שעטנז ג״ץ, לא פסל.
ואלו הן האותיות שהסופרים נוהגין לתייג יתר על אותיות שעטנז ג״ץ:
ח״ץ ו״ס ש״י ל״מ עת״ם בפרשת "קדש". ב״ה פ״ר הז״ם א״ך ד׳ ה״ה ק״ח ה״ה כ׳ ט״ט בפרשת "כי יביאך". ק״ק טט״פ בפרשת "שמע". פ״ת טט״פ בפרשת "והיה אם שמוע".
וזהו פירושו: ח״צ – חי״ת של "חמץ", חד תגא, ויש אומרים ד׳ תגי. צדי״ק ה׳ תגי. ו״ס ד"היבוסי" ג״ג תגי. שי״ן ד"אשר" ה׳ תגי. יו״ד ד"לי" ג׳ תגי. למ״ע ד"למען" ד״ד תגי. ת׳ ד"תורת ה׳" ג׳ תגי. מ״ם סתומה ד"מימים" ג׳ תגי. עד כאן בפרשת "קדש".
ב׳ ד"יביאך" ג׳ תגי. ה׳ ד"ונתנה" ד׳ תגי. פ״ר ד"פטר" ג״ג תגי. הז״ם ד"הזכרים" ג״ג תגי. א״ך ד"ישאלך" ד״ד תגי. ד׳ ד"יד" ג׳ תגי. ה׳ ראשונה וה׳ אחרונה ד"הקשה" ד״ד תגי. ק׳ ד"הקשה" ג׳ תגי. ח׳ ד"לשלחנו", יש אומרים ג׳ תגי ויש אומרים ד׳ תגי. ה׳ של "ויהרג" וה׳ של "ידכה", ד״ד תגי. כ׳ ד"ידכה" ג׳ תגי. טט ד"לטוטפות", ה״ה תגי. עד כאן פרשה "כי יביאך".
פרשת "שמע", ק׳ של "ובקומך" ג׳ תגין. ק׳ של "וקשרתם" ג׳ תגין. טט״פ של "לטטפת", על כל אות ואות משלשתן ד״ד תגין. עד כאן פרשה "שמע".
פרשת "והיה אם שמוע", פ׳ של "ואספת" ג׳ תגין. תי״ו של "ואספת", תג אחד. טט״פ של "לטוטפות", על כל אחד ואחד משלשתן ד״ד תגין.
ואותיות של שעטנ״ז ג״ץ, גם הנו״ן פשוטה וצדי״ק כפופה בכלל. ומנהג לעשותן בצד שמאל של האות על הראש הנעשה כעין זי״ן, אחד מימין ואחד משמאל ואחד באמצע. ואם לא עשה התגין, או הוסיף או גרע בהן, לא פסל. וטוב לעשות את כולן, כדי לצאת כל הדיעות.
ואלו הן חסרות ויתרות מן הד׳ פרשיות:
פרשה ראשונה "קדש לי כל בכור", מלא. "זכור", מלא. "בחזק", חסר. "הוציא", מלא וי״ו יו״ד. "יצאים", חסר וי״ו. "יביאך" מלא. "והאמרי" חסר. "והיבוסי" מלא. "לאבותיך" חסר וי״ו. "העבדה" חסר. "מצת" חסר. "השביעי" מלא. "מצות" מלא. "שאר" חסר. "גבלך" חסר. "בעבור" מלא. "לאות" מלא. "לזכרון" מלא. "עיניך" מלא. "תורת" מלא. "הוציאך" חסר יו״ד. "החקה" חסר. "למועדה" מלא.
פרשה שנייה, "והיה כי יבאך", חסר. "ולאבותיך", חסר וי״ו. "חמר" חסר. "בכור" מלא. "בחזק" חסר. "הוציאנו" מלא וי״ו יו״ד. "ויהרג" חסר. "בכור" מלא. "מבכר" חסר. "ועד בכור" מלא. "זבח" חסר. "וכל בכור" מלא. "לאות" מלא. "ידכה" כתיב בכ״ף כפופה וה״א בסופה. "ולטוטפות" חסר וי״ו אחרונה. "עיניך" מלא. "בחזק" חסר. "הוציאנו" מלא וי״ו יו״ד.
פרשה שלישית: עי״ן של "שמע" גדולה. ד׳ של "אחד" גדולה. "מאדך" חסר. "לבניך" מלא. "בביתך" חסר יו״ד שנייה. "ובקומיך" מלא[9]. "לאות" מלא. "ידך" חסר. "לטטפות" חסר שני ווי״ן. "עיניך" מלא. "מזזות" חסר וי״ו ראשונה. "ביתך" חסר יו״ד שנייה. "ובשעריך" מלא.
פרשה רביעית, "והיה אם שמוע", חסר[10]. "מצותי" בוי״ו אחת. "יורה" מלא. "ומלקוש" מלא. "ותירשך" חסר וי״ו. "והשתחויתם" מלא. "יבולה" מלא. "הטבה" חסר. "נתן" חסר. "אותם" חסר. "לאות" מלא. "לטוטפת" חסר וי״ו אחרונה. "עיניכם" מלא. "אתם" חסר. "בביתך" חסר יו״ד שנייה. "ובקומיך" מלא. "מזוזות" מלא. "ביתך" חסר יו״ד שנייה. "ובשעריך" מלא. "לאבתיכם" חסר וי״ו: