לבוש אורח חיים ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש התכלת על אורח חיים · סימן ב | >>

סימן ב בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

דין לבישת בגדים
ובו ששה סעיפים:
אבגדהו

סעיף א[עריכה]

מפני שמחוייב האדם להיות תמיד אימת בוראו עליו, יהיה צנוע בכל מעשיו, שהצניעות והבשת מביאין האדם לידי הכנעה לפניו יתברך. ולפיכך כשיקום אדם ממטתו, לא ישב במטה ערום וילבש חלוקו מיושב, אלא בעודנו שוכב יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו, ונמצא כשיקום ויצא מתחת כיסוי סדינו יהא מכוסה מאליו, שיפול חלוקו על כל גופו מעצמו.

סעיף ב[עריכה]

ואל יאמר: הריני בחדרי חדרים, מי יודעני ומי רואני שאני ערום? כי הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו, אשר לפניו חשכה כאורה.

סעיף ג[עריכה]

גם מחוייב האדם למצוא חן בעיני אלהים ואדם. לכך יהא נזהר שלא יתגנה בין הבריות, שלא יאמרו עליו: כמה מגונה זה האיש, ויהיה שנוי למטה ולמעלה, כי כל מי שאין דעת הבריות נוחה הימנו – גם אין דעת המקום נוחה הימנו, ולא תהיה תפילתו מקובלת לפניו יתברך. ואסמכוהו אקרא, דכתיב: ולמשנאי אהבו מות, אל תקרי למשנאי אלא למשניאי, לומר שממאסין עצמן בעיני הבריות והבריות אומרים: אוי להם ללומדי תורה שהם מאוסים ומגונים, נמצא זה משניא את התורה. לכך ידקדק אדם בלבישת חלוקו ללובשו כדרכו, שלא יהפך התפירות הפנימית המגונות ואימרת החלוק לחוץ, שלא יהו נראות לבריות, דזה לאו אורח ארעא הוא ומגונה הוא בעיני הבריות.

סעיף ד[עריכה]

וכן בשאר כל מעשיו ינהוג עצמו בדרך כל הארץ ולא ישנה ממנהגם, ואפילו אין אדם רואהו, כדי שירגיל עצמו בדרך כל הארץ. ולכך כשינעול מנעליו, אם הם מנעלים שאינם צריכים קשירה – ינעול של ימין תחילה, שכן מצינו לעולם בתורה שהימין חשובה, כגון לעניין בהן יד ובהן רגל ולעניין חליצת יבמה שחולצת בימין. ואם הם מנעלים שצריכין קשירה, ינעול של ימין תחילה ולא יקשרנו, ואחר כך ינעול של שמאל ויקשרנו תחילה, משום דגבי עניין קשירה מצינו בתורה דאחשבה לשמאל, כגון בקשירת תפילין. ועוד נראה לי טעם הגון, מדאמרינן פרק כסוי הדם: בשכר שאמר אברהם "אם מחוט ועד שרוך נעל" וגו' זכו בניו לשתי מצוות, לחוטין של מצות ציצית ולרצועות של תפילין, לכך מדמינן קשירת הנעליים לקשירת תפילין, כיוון דעל ידי שרוך נעל זכו בהן. וכיון דקשירת תפילין היא תחילה ביד שמאל ואחר כך הוא קושר של ראש בראשו, שהוא נוטה לצד ימין ידו השמאלית, כן יהיה קשירת נעל, השמאל גם כן תחילה ואחר כך יקשור הימין.

סעיף ה[עריכה]

אבל כשחולץ מנעליו – יחלוץ של שמאל תחילה, בין במנעלים קשורים בין במנעלים שאינם קשורים. וטעמא, מפני שבזה יהיה גם כן חשיבות לימין, שאם יחלוץ של ימין תחילה – יצטרך לעמוד יחף על הימין לבדו עד שיחלוץ בשל שמאל, וזה הוי ליה בזיון לימין. לכך יחלוץ של שמאל תחילה וימתין השמאל יחף על חליצת הימין. וכנ"ל נמי בדינא דתפלין, דילפינן מקרא שחולצין של ראש תחילה, כדאיתא לקמן סימן כח, הוה נמי טעמא כדי שלא תמתין קדושת של ראש בראש על חליצת תפילין של יד, כיון שהגיע זמן חליצתן, רק תמתין של יד על של ראש, נראה לי למאן דדריש טעמי דקרא.

סעיף ו[עריכה]

וכשיקום וילך – ילך בהכנעה ובכפיפת קומה ולא בקומה זקופה, מפני שנראה כדוחק רגלי השכינה שהוא ממלא כל העולם, שנאמר: "מלא כל הארץ כבודו". ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש. וכן יכסה כל גופו, ולא ילך יחף, שכל זה דרך צניעות והכנעה. אי נמי יחף לא ילך, משום שהוא דרך בזיון וגנאי לו. וקודם שיתחיל להתפלל ולהניח תפילין – יבדוק נקביו, כדי שיהא נקי וטהור בשעת קיבלו[1] עליו עול מלכות שמים בקריאת שמע ותפילה. וכן בכל פעם שירצה להתפלל ערב ובוקר וצהרים יבדוק נקביו, כדי שיהא נקי לתפילה.

  1. ^ אולי צ"ל "קבלו".