כתיבת סת"ם - שיעורים/שיעור ראשון

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תמליל שיעור: פתוחות, סתומות וגבולות הכתב

מתוך כתיבת סת"ם - ספר (תורה נביאים מגילות וכתובים) תפילין ומזוזות

סרטון: יהדות: שיעור כתיבת סת"ם (יוטיוב)

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

רמב"ם, הלכות תפילין, מזוזות וספר תורה
א. פרשה פתוחה יש לה שתי צורות:
(א) אם גמר באמצע השיטה - מניח שאר השיטה פנוי ומתחיל הפרשה שהיא פתוחה מתחלת השיטה השנייה.
(ב) במה דברים אמורים? שנשאר מן השיטה ריוח כשעור תשע אותיות! אבל אם לא נשאר אלא מעט, או אם גמר בסוף השיטה - מניח שיטה שנייה בלא כתב, ומתחיל הפרשה הפתוחה מתחלת שיטה השלישית:

ב. פרשה סתומה יש לה שלש צורות:
(א) אם גמר באמצע השיטה - מניח ריוח כשיעור ומתחיל לכתוב בסוף השיטה תיבה אחת מתחלת הפרשה שהיא סתומה, עד שימצא הריוח באמצע.
(ב) ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח הריוח כשיעור ולכתוב בסוף השיטה תיבה אחת - יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח מראש שיטה שנייה, ויתחיל לכתוב הפרשה הסתומה מאמצע שיטה שנייה.
(ג) ואם גמר בסוף השיטה מניח מתחלת שיטה שנייה כשיעור הריוח ומתחיל לכתוב הסתומה מאמצע השיטה נמצאת אומר שפרשה פתוחה תחלתה בתחלת השיטה לעולם ופרשה סתומה תחלתה מאמצע השיטה לעולם:

קודם כל כדבר פשוט וכהנחת יסוד, ולצערי ראיתי שגם לזה נאמרו (סברות לב?)

נאמר שאלה גבולות העמוד איך נקבעים גבולות העמוד איך אנחנו תוחמים אותם?

אז הדבר הזה פשוט ואין צריך לדבר על זה אפילו: בכל מקום שהשורות נקבעות שמה זה גבולות העמוד בכל מקום שהשורות מתחילות שמה זה גבולות העמוד

יש נפקא מינא גם לגבי הצורה גם לגבי איפה שמתחילה האות גם לגבי איפה שמתחיל הפסוק

(שאלה מן הקהל... סימן: רגע) ואף על פי שכמקובל ולפי הרבה פוסקים גם להלכה, לפחות לכתחילה אז גבולות העמוד מימין, וגבולות העמוד משמאל... לפי שרטוט המונח מלמעלה ועד למטה ולפי שיטה מסויימת אולי זה גם מעכב אבל מכל מקום הלכה למעשה זה לא מעכב כאן למעיישה כולם פוסקים את זה אבל זה דבר מאוד פשוט כמו שכל סופר מצוי לפי האיקונוגרפים שלו אם סופר מסויים גומר את השורות בקביעות מעבר לגבולות הסרטוט למה? ככה! לא משנה אבל זאת מציאות הכתיבה

אז כמובן שכשמדברים על סוף השורה בין להקל ובין להחמיר לגבי הרווחים זה לא היכן שהיה אמור לגמור אלא היכן שהוא גומר בפועל וזה פשוט

כיוון שמה פירוש רווח כל השורות למעלה למטה נקבעות לנקודה מסויימת לא משנה אם זה מעבר לשרטוט או לפני הסרטוט והוא סיים את השורה למשל פה [2:07] אז אני רואה שיש כאן רווח בשיעור מסויים. מהו שיעורו? זה דבר פשוט, לא צריך לכתוב אותו אפילו

(שאלת הקהל: ואם סופר חורג? לא תמיד הוא כותב אותו דבר?)

זה שסופר חרג באופן יוצא דופן בין החוצה ובין פנימה אז ודאי שהשורה אינה נחשבת כלל ואם כל הכתיבה שלו מבולבלת אז אנחנו באמת בבעיה

אבל בדרך כלל סופר סביר הכתיבה שלו מסודרת פחות או יותר והיכן שרוב השורות נגמרות או כמעט כולן שם סיום העמוד, ושם תחילת העמוד

בין אם זה לפני זה (מצביע על הגבולות) בין אם זה אחרי זה הדברים פשוטים

ומכל מקום הוא גמר באמצע השיטה פירושו שהשורה נגמרה לא משנה אם היא נגמרה פה (מצביע לקראת הגבול השמאלי) או פה (מצביע לאמצע בין הגבולות) ואפילו פה (שליש ראשון) או אפילו פה, לא משנה, כן?, אם עד סוף השורה נשאר השיעור הנצרך שהוא תשע אותיות אם ירצה השם כשנגיע לשלב הבא נדבר אם זה אותיות גדולות, אותיות קטנות כיצד מודדים אותם עם רווחים, ללא רווחים על כל פנים כערך אנציקלופדי את המושג תשע אותיות אם יש עד סוף השורה תשע אותיות נמצא שהצורה היא צורה פתוחה וגם קיבלתי את השיעור בשורה זו אז השורה הבאה תתחיל מכאן וזה פרשה פתוחה

הצורה היא שכאן פתוח עד הסוף ושכאן השורה התחלה בדווקא ממש בתחילת השורה על הפרשה הבאה יש לי כאן את השיעור הנצרך תשע אותיות הרי זו פרשה פתוחה

(קורא מתוך הרמב"ם) "במה דברים אמורים?" שמה? - שהתחיל את הפרשה השניה מן השורה הראשונה "שנשאר מן השיטה ריווח כשעור תשע אותיות..." "אבל אם לא נשאר אלא מעט," - אות אחת, שמונה אותיות, לאמשנה - מכל מקום לא נשאר לו תשע אותיות "או אם גמר בסוף השיטה" - "מניח שיטה שנייה" (כולה פנויה) "בלא כתב", " ומתחיל הפרשה הפתוחה מתחלת שיטה שלישית" מתחילת השיטה בדווקא, מפני שפרשה פתוחה לעולם מתחילה מתחילת שורה

ואם השורה הגיעה עד פה שאין בה תשע אותיות או שהיא נגמרה לגמרי כאן אז כל זה ישאר פתוח והוא מתחיל לכתוב מכאן

אלה שני צורות פתוחות לפי הרמב"ם אז ראינו את הצורות והשיעור לעולם תשע אותיות

הלכה ב. "פרשה סתומה יש לה שלש צורות" "אם גמר באמצע השיטה" ושוב האמצע - לא משנה אם זה עשרה אחוז או ששמונים אחוז, תיכף נצייר את זה יותר מדוייק "מניח ריוח כשיעור" - הכוונה כשיעור לעיל ומכל מקום פשוט בכל הפוסקים לפי הרמב"ם שכשהוא כתב את השיעור על פרשה פתוחה הכוונה היתה גם לפרשה סתומה שזה תשע אותיות בין להקל בין להחמיר "ומתחיל לכתוב בסוף השיטה" בסוף אותה שורה בעצמה (הושמט: "תיבה אחת") "...מתחלת הפרשה שהיא סתומה, "עד שימצא הריוח באמצע." כגון זה... לאמור, יתכן שכתוב כאן מילה אחת או עשר מילים הרוח תשע אותיות או יותר, אבל לפחות תשע ואחרי זה כתוב בתחילת (מתקן עצמו) בהמשך השורה מילה אחת או עשר מלים לא משנה ואז יש רווח סתום שכתב לפניו וכתב לאחריו והפרשה הבאה התחילה מאמצע השורה שזה לפי הרמב"ם נקרא פרשה סתומה

"ואם לא נשאר מן השיטה" "כדי להניח הריוח כשיעור" "ולכתוב בסוף השיטה תיבה אחת" - נומר, אפשר לחלק את זה לשני מצבים: המצב האחד שהפרשה הקודמת נגמרה ממש לקראת סוף השורה אולי אפילו אין שם אותיות בכלל או פירוש יותר פשוט שיש אמנם תשע אותיות אבל אין כאן את השיעור כדי לכתוב תיבה אחת בנוסף על תשע אותיות רווח

(שאלת הקהל: את המילה הבאה? מה ההבדל) את המילה הבאה? לא סתם מה זה נקרא - כדי שהפרשה תהיה סתומה צריך לכתוב פה איזושהי מילה יתכן שהמילה הבאה לפי סדר הכתיבה היא שתי אותיות, עשר אותיות... אנחנו לא יודעים כן? מכל מקום גם אם יש לי תשע אותיות רווח אבל אין כאן מספיק מקום גם כן לכתוב את המילה הבאה מתחילת הפרשה הבאה מה יעשה? אומר הרמב"ם: "יניח הכל פנוי" זאת אומרת יניח פנוי עד סוף השורה " ויניח מעט ריווח" לא כתוב כמה "מעט ריווח מראש [ה]שיטה [ה]שנייה", "(ו)יתחיל לכתוב הפרשה הסתומה" "מאמצע שיטה שנייה. [כגון זה]" ושוב האמצע שפה כתוב זה לא האמצע מכיוון שכתוב "יניח מעט" ואז... פרשה הבאה התחילה פה ועכשיו נתחיל עם הפירוש הפשוט שכל הפוסקים הסכימו גם אם יש כאן רווח בפחות מתשע אותיות אבל רווח הניכר מכיוון שאם לדוגמא הוא יכנס פנימה רק שיעור מאוד מאוד זעיר אז אין כאן שום היכר שהוא עשה את זה ריווח של פרשה קורה שסופר לא מצליח לעמוד על הכתיבה שלו כפלס אמת לכן צריך ריווח מינימלי כדי שזה יקרא היכר וגם לזה נגיע, מה כתוב באחרוינים כמה זה ריווח מינימלי להיכר על כל פנים מספיק לי מעט רווח

שיעור הפרשה קיבלנו תשע אותיות כאן והצורה קיבלנו פה כיוון שלפי הרמב"ם כל שהכתיבה התחילה לא בתחילת השורה כי אם פנימה זה נקרא פרשה סתומה וגם כתוב כאן שהצורה יכולה להיות בשורה למטה והשיעור בשורה למעלה

בסוגריים: פשוט בכל הפויסקים שמה שכתוב כאן על שורה אחת, שורה שניה, שורה שלישית הוא הדין אם זה בשני עמודים

בין מה שנאמר לגבי פרשה פתוחה ובין מה שנאמר לגבי פרשה סתומה השורה הזאת והשורה הבאה אותו הדין אם זה בשני עמודים

עד כאן שתי אפשרויות לעשות צורה של פרשה סתומה

וממשיך הרמב"ם "ואם גמר בסוף השיטה" - ואם הפרשה הקודמת נגמרה ממש בסוף השורה שאין כאן רווח כלל אומר הרמב"ם: "מניח מתחלת שיטה שנייה כשיעור הריוח" ושוב הריווח תשע אותיות האמורות לעיל "ומתחיל לכתוב [הפרשה] הסתומה" "מאמצע השיטה [כגון זה]" ושוב - האמצע הוא לא אמצע של חמשים אחוז מצידנו, הסופר יכול גם להתחיל פה (שאלת הקהל: למה לא כתבו במפורש?) רק מה - שזה פשוט מיותר והיה והניח לפחות פה תשע אותיות ובסוף השורה לפחות מילה אחת הרי זה צורת סתומה ושיעור סתומה באותה שורה

מסכם הרמב"ם: "נמצאת אומר - "שפרשה פתוחה - תחלתה בתחלת השיטה לעולם" "ופרשה סתומה - תחלתה מאמצע השיטה לעולם"

כמו כן, פרשה פתוחה - שתחלתה בתחלת השיטה לעולם הריווח, הוא ושיעורו לעולם בשורה שלפניה או כמוזכר לעיל, בעמוד שלפניו, היינו הך מכיוון שפרשה פתוחה חייבת להתחיל מתחילת השורה

ואילו פרשה סתומה, יש פעמים שגם הרווח וגם הצורה באותה שורה ואילו באפשרות השניה של הרמב"ם הרווח בשורה דלעיל והצורה בשורה הזאת

מכיוון שבשתי הצורות - בצורה הראשונה והשלישית של הרמב"ם אז הריווח הוא תשע אותיות באותה שורה ואנחנו מתחילים לכתוב את זה באותה שורה שבה היה את הרווח

ואילו באפשרות השניה של הרמב"ם שלפיהן צורה סתומה הרווח היה פה (מצביע על סוף השורה הראשונה) סליחה השיעור היה פה (מצביע שוב על סוף השורה הראשונה) והצורה היתה פה (מצביע על תחילת השורה השניה)

גם זה אחד ההבדלים שבין סתומה ובין פתוחה מכל מקום מכיוון שזה לא תמיד, אז הוא לא הכניס את זה לתוך הכלל