מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
פרק א
פרק ב
פרק ג
פרק ד
פרק ה
פרק ו
פרק ז
פרק ח
|
שבועות פר' א
- שבועות שתים שהן ארבע ידיעות
- הטומאה שתים שהן ארבע
- יציאות השבת שתים שהן ארבע מראות נגעים
- שנים שהן ארבעה: ב כל שיש בה
- ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם
- בנתיים הרי זה בעולה ויורד יש בה
- ידיעה כתחילה ואין בה ידיעה בסוף
- שעיר שנעשה ביפנים יום הכיפורים
- תולה עד שתיתוודע לו ויביא בעולה
- ויורד: ג אין בה ידיעה כתחילה
|
- אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה
- בחוץ יום הכיפורים מכפר שנ' מלבד
- חטאת הכיפורים על מה שזה מכפר [זה מכפר] נכתב בצד
- מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר
- שיש בו ידיעה אף החיצון לא יכפר
- אלא על דבר שיש בה ידיעה: ד
- ועל שאין בה ידיעה לא כתחילה ולא
- בסוף שעירי רגלים ושעירי ראשי
- חדשים מכפרים דב' ר' יודה ר' שמעון
- אומ' שעירי רגלים מכפרים אבל לא
- שעירי ראשי חדשים ועל מה שעירי
- ראשי חדשים מכפרים על טהור שא' נכתב למילוי השורה
- שאכל טמא ר' מאיר א' כל השעירים
- כפרתן שווה ועל טומאת מקדש וקדשיו:
- ה' היה ר' שמעון או' שעירי ראשי
- חדשים מכפרים על טהור שאכל טמא
- ושלרגלים מכפרים על שאין בה ידיעה
- לא בתחילה ולא בסוף ושל יום הכפורים
- מכפרין על שאין בה ידיעה [1]בסוף
- ו' אמרו לו מה הן שיקרבו זה בזה
- אמ' להן יקרבו אמרו לו הואיל ואין
- כפרתן שווה היאך קריבין אמ' להן
- כולם באין לכפר על טומאת מקדש
- וקדשיו: ז' ר' שמעון בן יהודה א'
- משמו שעירי ראשי חדשים מכפרין
- על טהור שאכל טמא מוסף עליהן של
- רגלין שהן מכפרין על טהור שאכל
- טמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה
- ולא בסוף מוסף עליהן של יום הכפורים
- שהן מכפרים על הטהור שאכל טמא
|
- ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא
- בסוף ועלשאין בה ידיעה בתחילה אבל
- יש בה ידיעה בסוף: ח' אמרו לו אומ'
- היה שיקרבו זה בזה אמ' להן הין אמרו
- לו אם כן יהו שליום הכיפורים קרבים
- לראשי חדשים אבל היאך של ראשי
- חדשים קריבים ליום הכיפורים לכפר
- כפרה שאינה שלהן אמ' להן כולם באין
- לכפר על טומאת מקדש וקדשיו: ט'
- ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר
- הנעשה בפנים ויום הכיפורים מכפר
- ועל שאר עבירות שבתורה הקלות וה' נכתב למילוי השורה
- והחמורות הזדונות והשגגות הודע
- ולא הודע עשה ולא תעשה כריתות
- ומיתות בית דין שעיר המשתלח מכפר:
- י' אחד יש' ואחד כהנים ואחד כהן
- משיח מה בין יש' לכהנים לכהן משיח
- אלא שדם הפר מכפר על הכהנים ועל
- טומאת מקדש וקדשיו ר' שמעון אמ'
- כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר
- על ישרא' כך דם הפר מכפר על הכהנים
- כשם שווידויו של שעיר המשתלח מכפר
- על ישרא' כך ווידויו שלפר מכפר [על] נוסף בצד הכהנים:
פר' ב' הל' י'
- ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע
- נטמא וידע נעלמה ממנו טומאה [ו] נראה שנוסףזכור
- לקודש נעלם ממנו קודש [ו] נראה שנוסףזכור לטומאה
- נעלמו ממנו זה וזה אכל את הקודש
- ולא ידע הרי זה בעולה ויורד: ב'
- נטמא וידע נעלמה ממנו טומאה [ו] נראה שנוסףזכור
|
- למקדש נעלם ממנו מקדש [ו] נראה שנוסףזכור לטומ' נכתב להשלמת השורה
- לטומאה נעלמו ממנו זה וזה נכנס
- למקדש ולא ידע משיצא ידע הרי זה
- עולה ויורד: ג אחד נכנס לעזרה ואחד
- ניכנס לתוספת העזרה שאין מוסיפין
- על העיר ועל העזרות אלא במלך בנביא
- באורים ובתומים ובסנהדרין שלשבעים
- ואחד ובשתי תודות ובשיר ובית דין
- מהלכין ושתי תודות אחריהן (אחריהן) נמחק[2]
- הפנימית נאכלת והחצונה נשרפת
- וכל שלא נעשת בכל אילו הנכנס לשם
- אין חייבין עליה: ד' נטמא בעזרה
- נעלמה ממנו טומאה [ו] נראה שנוסףזכור למקדש
- נעלם ממנו מקדש [ו] נראה שנוסףזכור לטומאה
- נעלמו ממנו זה וזה השתחוה ששהא
- כדי השתחויה בא לו בארוכה חייב
- ובקצרה פטור זו היא מצות עשה
- שבמקדש שאין חייבין עליה: ה'
- איזו היא מצות עשה שבנידה שח' נכתב למילוי השורה
- שחייבין עליה היה משמש עם
- הטהורה אמרה לו נטמאתי [אם] נוסף בצד פרש
- מיד חייב שיציאתו הנייה לו כביאתו:
- ו' ר' אליעזר או' השרץ נעלם ממנו
- על העלם השרץ חייב אינו חייב
- על העלם המקדש ר' עקיבה א' ונעלם
- ממנו [ו] נראה שנוסףהוא טמא על העלם הטומאה
- הוא חייב אינו חייב על העלם מקדש
- ר' ישמעאל א' ונעלם ממנו ונעלם ממנו
- שני פעמים לחייב על העלם הטומאה
- ועל העלם המקדש
פר' ג'
|
- הל' ו' שבועות שתים שהן
- ארבע שבועה שאוכל ושלא אוכל
- שאכלתי ושלא אכלתי שבועה שלא
- אכל ואכל כל שהוא חייב דברי ר' עקי'
- אמרו לו לר' עקיבה באיכן מצינו
- באוכל כל שהוא שהוא חייב שזה
- חייב אמ' להן באיכן מצינו במדבר
- ומביא קרבן שזה מדבר ומביא קרבן
- ב' שבועה שלא אוכל ואכל ושתה
- אינו חייב אלא אחת שבועה שלוא
- אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב
- שתים: ג' שבועה שלוא אוכל ואכל
- פת חיטין ופת שעורים ופת כוסמים
- אינו חייב אלא אחת שבועה שלא
- אכל פת חיטין ופת שעורים ופת
- כוסמים ואכל חייב על כל אחת ואחת:
- ד' שבועה שלא אשתה ושתה
- משקין הרבה אינו חייב אלא אחת
- שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש
- ושתה חייב על כל אחת ואחת: ה'
- שבועה שלוא אוכל ואכל אוכלין שאינן
- ראוין לאכילה ושתה משקין שאינן
- ראוין לשתייה פטור שבועה שלוא
- אוכל ואכל נבילות וטריפות ושקצים
- ורמסים חייב ר' שמעון פוטר אמ' קונם
- אשתי נהנת לי אם אכלתי היום והוא
- שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמסים
- הרי אשתו אסורה: ו' אחד דברים
- שלעצמו ואחד דברין שלאחרים
- אחד דברין שיש בהן ממש ואחד
|
- דברין שאין בהן ממש כיצד א' שבועה
- שאתן לאיש פל' ושלא אתן שנתתי
- ושלא נתתי שאישן ושלא אישן שיש' תיבה זו נכתבה למילוי השורה
- שישנתי ושלא ישנתי שאזרוק
- צרור לים ושלא אזרוק שזרקתי וש' תיבה זו נכתבה למילוי השורה
- ושלא זרקתי ר' ישמעאל אומ' אינו
- חייוב אלא לעתיד לבוא שנ' להרע
- או להיטיב אמ' לו ר' עקיבה אם כן אין
- לי אלא [דברין שיש בהן הרעה והטבה] נוסף בצד דברין שאין בהן הרעה והטבא
- מניין א' לו מריבוי הכתוב אמ' לו אם ריבוי
- הכתוב לכך ריבוי הכתוב לכך: ז' נשבע
- לבטל את המצוה ולא ביטל פטור
- לקיים את המצוה ולא קיים פטור
- שהיה בדין שיהא חייב דב' ר' יהודה
- בן בתירה [3] מה אם הרשות שאינו
- מושבע עליה מהר סיני הרי הוא
- חייב עליה מצוה שהוא מושבע עליה
- מהר סיני אינו דין שיהא חייב עליה
- אמרו לו לא אם אמרתה בשבועת
- הרשות שכן עשה בה לאו כהין תאמר(ו) נמחק בכת"י
- בשבועת מצוה שלא עשה בה [לאו] נוסף בצד כהין:
- ח' שבועה שלא אכל ככר זו שבועה
- שלוא אוכלינה (שבועה שלא אוכלינה) נמחק בכת"י (וגם לא נוקד)
- ואכלה אינו חייב אלא אחת זו היא
- שבועת בטוי שחייבין על זדונה
- מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד: ט'
- שבועת שוא חייבין על זדונה מכות
- ועל שגגתה פטור אי זו היא שבועת
- שוא נשבע לשנות את הידוע לאדן
- א' על העמוד שלאבן שהוא שלזהב
|
- ועל האיש שהוא אשה ועל אשה שהיא
- איש נשבע [על] דבר ש[אי] נוסף מעל השורהאפשר לו אמ' אם
- לא ראיתי גמל פורח באויר ואם לא
- ראיתי נחש כקורת בית הבד אמ' לעדים
- בואו והעידוני שבועה שלא נעידיך
- נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות
- סוכה ושלא ליטול לולב ושלא להניח
- תפילים זו היא שבועת שוא שחייבין
- על זדונה מכות ועל שגגתה פטור: י'
- שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא
- אוכלינה הראשונה שבועת ביטוי
- והשנייה שבועת שוא אכלה עבר על
- שבועת שוא לא אכלה עבר על שבועת
- בטוי: יא' שבועת ביטוי נוהגת
- באנשים בנשים ברחוקים בקרובים
- בכשרין בפסולים בפני בית דין [ושלא בפני בית דין] נוסף בצד מפי
- עצמו וחייבין על זדונה מכות [ו] אולי נוסףעל שגגתה
- קרבן עולה ויורד: יב שבועת שוא
- נוהגת באנשין בנשים ברחוקים
- בקרובים בכשרים בפסולים בפני בית
- דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו
- וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה
- פטור אחת זו ואחת זו המושבע מפי
- אחרין חייב אם לא אכלתי היום
- ולא הינחתי תפילים משביעך אני
- ואמר אמן חייב:
פר' ד' הל' יא'
- שבועת העדות נוהגת באנשים ולא
- בנשים ברחוקין ולא בקרובין בכש' נוסף למילוי השורה
- בכשירין ולא בפסולים ואינה נוהגת
|
- אלא בראוים להעיד בפני בית דין
- ושלא בפני בית דין מפי עצמו ומפי
- אחרין אינן חייבין עד שיכפרו בו
- בבית דין דב' ר' מאיר וחכ' או' בין מפי
- עצמו ובין מפי אחרין אינן חייבין
- עד שיכפרו בו בבית דין: ב' וחייבין
- על זדון השבועה ועל שגגתה עם
- זדון העדות אינן חייבין על שגגתה
- ומה הן חייבין על זדונה קרבן עולה
- ויורד: ג שבועת העדות
- כיצד אמ' לעידין בואו והעידוני ש' נוסף למילוי השורה
- שבועה שאין אנו יודעים לך עדות
- או שאמרו לו אין אנו יודעין לך
- עדות משביע אני עליכם ואמרו
- אמן [הרי אילו] נוסף בצד חייבין הישביע עליהן חמשה
- פעמים חוץ לבית דין ובאו לבית דין
- והודו פטורין כפרו חייבין על כל
- אחת ואחת: השביע עליהן חמשה
- פעמים בין בפני בית דין [בין שלא בפני בית דין] נוסף בצד וכפרו אין
- חייבין אלא אחת אמ' ר' שמעון מה
- הטעם מפני שאינן יכולין לחזור
- ולהודות: ד' כפרו שניהן כאחת
- שניהן חייבין זה אחר זה הראשון
- חייב כפר אחד והודה אחד הכופר
- חייב היו שתי כיתי עידים כפרה
- הראשונה ואחר כך כפרה השנייה
- שתיהן חייבות מפני שהעדות
- יכולה להתקיים בשתיהן: ה'
- משביע אני עליכם אם לא תבואו
- ותעידוני שיש לי ביד פל' פיקדון
|
- ותשומת יד וגזל ואבידה שבועה
- שאין אנו חייבין לך עדות אינן
- חייבין אלא אחת שבועה שאין אנו
- יודעין לך עדות שיש לך ביד פל' פיקדון
- ותשומת יד גזל ואבדה חייבין על כל
- אחת ואחת: ו' משביע אני עליכם
- אם לא תבואו ותיעדוני שיש לי ביד
- פל' חיטין ושעורין וכוסמין שבועה
- שאין אנו יודעין לך עדות אינן חייבין
- אלא אחת שבועה שאין אנו יודעין
- לך עדות שיש לך ביד איש פל' חטים
- ושעורין וכוסמין חייבין על כל אחת
- ואחת: ז' משביע אני עליכם אם
- לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני
- נזק וחצי נזק תשלומי כפל תשלומי
- ארבעה וחמשה ושאנס איש פלוני
- ופיתה בתי ושהיכני בני ושחבל בי
- חבירי ושהדליק את גדישי ביום הכי' נכתב למילוי השורה
- הכיפורים הרי אלו חייבין: ח' משביע
- אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני
- שני כהן שני לוי שאיני בן גרושה
- שאיני בן חלוצה שאיש פל' כהן שאיש
- פל' לוי שאינו בן גרושה שאינו בן חל' לכתב למילוי השורה
- חלוצה שאנס איש פל' ופיתה בתו ושחבל
- בו בנו ושהדליק גדישו בשבת הרי
- אילו פטורין: ט' משביע אני עליכם
- אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש
- פל' ליתן לי מאתים זוז ולא נתן הרי אלו
- פטורים שאין חייבין אלא על תביעת ממון
- כפיקדון: י' משביע אני עליכם
|
- כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני
- הרי אילו פטורין מפני שקדמה
- שבועה לעדות: יא' עמד בבית
- הכנסת ואמ' משביע אני עליכם אם
- יודעין אתם לי עדות שתבואו ותע' נכתב למילוי השורה
- ותעידוני הרי אילו פטורין: י'ב' אמ'
- לשנים משביע אני עליכם איש פל'
- ופל' אם יודעין אתם לי עדות שתבואו
- ותעידוני והם שיודעין לי עדות עד
- מפי עד או שהיה אחד מהן קרוב או
- פסול הרי אילו פטורין: י'ג' שילח
- ביד עבדו או שאמ' להן הניתבע משביע
- אני עליכם אם יודעין אתם לי עדות
- שתבאו ותעידוהו הרי אילו פטורים
- עד שישמעו מפי התוביע: י'ד' מ' נכתב למילוי השורה
- משביע אני עליכם מצוה אני עליכם
- אוסרכם אני הרי אילו חייבין בשמים
- ובארץ הרי אילו פטורין באלף דלת
- ביוד הי בשדי בצבאות בחנון וברחום
- בארך אפים ורב חסד וכל הכינויים
- הרי [אילו] נוסף בצד (זה) נמחק חייבין המקלל בכולם חייב [דב'] נוסף מעל השורה ר'
- מאיר א' וחכמ' פוטרין המקלל אביו
- ואמו בכולם חייב דב' ר' מאיר וחכמ'
- פוטרין המקלל עצמו וחבירו בכולם
- עובר בלא תעשה יככה א? כנראה לדים זו היא
- האלה האמורה בתורה אל יככה יברכך
- וייטיב לך ר' מאיר מחייב ר' יהודה פוטר:
פר' ה' הל' יד'
- שבועת הפיקדון נוהגת באנשים
- ובנשים וברחוקים ובקרובים ובכש' נכתב למילוי השורה
|
- ובכשרים ובפסולים בפני בית דין ושלא
- בפני בית דין מפי עצמו [ו] כנראה נוסףמפי אחר אינו
- חייב עד שיכפר בו [ב] נוסף מעל השורהבית דין דב' ר' מאיר
- וחכמ' א' בין מפי עצמו ובין מפי אחר
- כיוון שכפר בו חייב וחייב על זדון [ה] נוסף מעל השורהשבועה
- ועל שגגתה (?) [עם] נכתב על מחיקה, לא מזוהה מה היה כתוב זדון הפיקדון אינו
- חייב על שיגגתו מה חייב על זדונו
- אשם (?)[ב] נכתב על מחיקה, לא מזוהה מה היה כתובכסף שקלים: ב' שבועת
- הפיקדון כיצד אמרו לו תן לי פיקדון
- שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי או
- שאמ' לי אין לך בידי משביעך אני ואמ'
- אמן הרי זה חייב השביע עליו חמשה
- פעמים בפני בית ?דין (שלא בפני בית נמתח קו למחיקה
- דין) נמתח קו למחיקה וכפר חייב על כל אחת ואחת אמ' ר'
- שמעון מה הטעם מפני שהוא יכול
- לחזור ולהודות: ג' היו חמשה תובעין
- אותו ואמורין לו תן לנו פיקדון שיש
- לנו בידך שבועה שאין לכם בידי אינו
- חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי
- לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחת
- ואחת[4]: ד' תן לי פיקדון ותשומת יד
- וגזל ואבידה שיש לי בידך שבועה
- שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת
- שבועה שאין לך בידי פיקדון ותשומת
- יד וגזל ואבידה חייב על כל אחת ואחת:
- ה' תן לי חיטין ושעורין וכוסמין
- שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי
- אינו חייב אלא אחת שבועה שאין
- לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין
- חייב על כל אחת ואחת ר' מאיר אומ'
|
- אפילו אמ' חיטה ושעורה וכוסמת
- חייב לכל אחת ואחת: יו' אנסתא
- ופיתיתא את בתי והוא א' לא אנסתי
- ולא פיתתי משביעך אני ואמ' א' חייב
- ר' שמעון פוטר שאינו משלם קנס
- על פי עצמו ואמ' לו אף על פי שאינו
- משלם קנס על פי עצמו משלם בושת
- ופגם על פי עצמו: ז' גנב[ת] נוסף מעל השורה את
- שורי והוא אמ' לא גנבתי משביעך
- אני ואמ' אמן חייב גנבתי אבל לא
- טבחתי ולא מכרתי משביעך אני
- ואמ' אמן פטור: ח' המ[י] נוסף מעל השורהת שורך את
- שורי והוא אמ' לא המית משביעך
- אני ואמ' אמן חייב המית שורך את
- עבדי והוא א' לא המית משביעך אני
- ואמ' אמן פטור אמ' לו חבירו חבלתה
- בי ועשתה בי חבורה והוא א' לא
- חבלתי ולא עשיתי משביעך אני
- ואמר אמן חייב אמ' לו עבדו היפלתה
- את שיני וסמיתא את עיני והוא
- אומ' לא היפלתי ולא סמיתי משביעך
- אני ואמ' אמן פטור זה הכלל כל
- המשלם על פי עצמו חייב ושאינו
- משלם על פי עצמו פטור:
פר' ו' הל' ח'
- שבועת הדיינין הטענה שתי כסף
- וההודיה שווה פרוטה אם אין
- הודייה מן הטענה פטור כיצד שתי
- כסף לי בידך אין לך בידי פטור שתי
- כסף ופרוטה לי בידך אין לך בידי
|
- פטור שתי כסף ופרוטה לי בידך אין
- לך בידי אלא פרוטה חייב מנה לי
- בידך אין לך בידי פטור מנה לי בידך
- אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב
- מנה לאבא בידך אין לך בידי אלא
- חמשים דינר פטור מפני שהוא כמישיב
- אבידה: ב' מנה לי בידך אמ' לו הין
- ולמחר אמ' לו תניהו לי נתתיו לך פטור
- אין לך בידי חייב מנה לי בידך אמ' לו
- הין אל תתניהו לי אלא בפני עדים
- למחר אמ' לו תניהו לי נתתיו לך חייב
- מפני שהוא צריך ליתנו לו בפני עדים:
- ג' ליטרה זהב יש לי בידך אין לך בידי
- אלא ליטרה כסף פטור דינר זהב יש לו
- בידך אין לך בידי אלא דינר כסף וט' נכתב למילוי השורה
- וטריסות ופונדיון ופרוטה חייב
- שהכל מן מטביע אחד: ד' כור
- תבואה לי בידך אין לך בידי אלא לתך
- קיטנית פטור כור פרות יש לי בידך אין
- לך בידי אלא לתך קיטנית חייב שהק' נכתב למילוי השורה
- שהקיטנית בכלל הפירות טענו חיטים
- והודה לו בשעורים פטור רבן גמליאל
- מחייב שהטוען את חבירו בכדי שמן
- והודה לו בקינקינים אדמון אמ' הואיל
- והודה מן? הטענה יישבע וחכמ' אמ'
- אין הודאה מן הטענה אמ' רבן גמליא'
- רואה אני את דברי אדמון: ה' טענו
- כלים וקרקעות הודה בכלים וכפר בק' נכתב להשלמת השורה
- בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים
- הודה במקצת הכלים חייב במקצת
|
- הקרקעות פטור שהנכסים שאין
- להן אחריות זוקקים את הנכסים
- שיש להן אחריות ישבע עליהן:
- ו' אין נשבעין על טענת
- חרש שוטה וקטן ואין משביעין
- את הקטן אבל נשבעין לקטן ול' נכתב להשלמת השורה
- ולהקדש: ז' אלו דברין שאין
- נשבעים עליהן העבדים והאשטרות
- והקרקעות וההקדישות אין בהן
- לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה
- ו נראה שנוסףחמשה שומר חינם אינו נשבע
- ונושא שכר אינו משלם ר' שמעון
- א' דברים שהוא חייב באחריותן
- נשבעין עליהן ושאינו חייב בא' נכתב להשלמת השורה
- באחריותן אין נשבעין עליהן: ח'
- ר' מאיר א' יש דברין שהן כקרקע
- ואינן כקרקע ואין חכמ' מודין לו
- כיצד א' לו עשר גפנים טעונות
- מסרתי לך והלא א' אינן אלא חמש
- ר' מאיר מחייב וחכמ' אומ' כל המחובר
- לקרקע הרי הוא כקרקע: ט' אין
- נשבעין אלא על דבר שהוא במידה
- ובמשקל ובמינין כיצד אמ' לו בית מלא
- מסרתי לך כיס מלא מסרתי לך והלא
- אומ' איני יודע אלא מה שהנחתה
- אתה נוטל פטור זה אומ' על הזיז וזה
- אמ' על החלון חייב: י' המלווה את
- חבירו על המשכון ואבד המשכון
- אמר לו סלע הילויתיך עליו ושקל
- היה שוה והלא אומ' לא כי אלא סלע
|
- הילויתני עליו וסלע היה שווה פטור:
- יא' ? נראה שיש כאן אות ה מחוקהסלע הילויתיך עליו ושקל היה
- שווה והלא א' לא כי אלא סלע הילויתני
- עליו ושלשה דינרים היה שוה חייב:
- י'ב' סלע הילויתני עליו ושתים היה
- שוה והלא א' לא כי אלא סלע הילויתך
- עליו וסלע היה שוה פטור: י'ג' סלע
- הלויתני עליו ושתים היה שוה והלא
- א' לא כי אלא סלע הילויתיך עליו וחמשה
- דינרים היה שווה חייב מי הוא הנשבע
- מי שהפיקדון אצלו שמא ישבע זה
- ויוציא הלא את הפיקדון:
פר' ז' הל' י'ג'
- כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא
- משלמין אלו נשבעין ונוטלין השכיר
- והניגזל והנחבל ושכנגדו חשוד על
- השבועה והחנווני על פינקסו השכיר
- כיצד אמ' לו תן לי שכרי שיש לי בידך
- והוא א' נתתי והלא א' לא נטלתי הרי זה
- נשבע ונוטל ר' שמעון א' עד שיהא שם
- מקצת הודיה ויומר לו תן לי שכרי
- חמשים דינר שיש לי בידך והוא אמ'
- התקבלתה מהן דינ' זהב: ב' הניגזל
- כיצד היו מעידין אותו שניכנס לתוך
- ביתו ומשכנו שלא ברשות אמ' לו תן
- לי כליי שנטלתה והוא א' לא נטלתי
- הרי זה נשבע ונוטל ר' יהודה א' עד
- שיהא שם מקצת הודיה ויאמר לו
- שני כליי נטלתה והוא אמ' לא נטלתי
- אלא אחד: ג' הנחבל כיצד היו
|
- מעידין אתו שניכנס לתוך ידו שלם
- ויצא חבול אמ' לו חבלתה בי והוא א'
- לא חבלתי הרי זה נשבע ונוטל ר' יודה
- אמ' עד שיהא שם מקצת הודיה
- ויאמר לו חב?לת בי שתים והוא אמ'
- לא חבלתי אלא אחת: ד' ושכנגדו
- חשוד על השבועה כיצד אחת שבועת
- העדות ואחד שבועת הפיקדון ואפילו
- שבועת שוא היה אחד מהן משחק
- בקוביה ומלוה בריבית מפריחי יונים
- וסוחרי? שביעית שכנגדו נשבע ונוטל
- היו שניהן חשודים חזרה שבועה
- למקומה דב' ר' יוסה ר' מאיר א' יחלוקו:
- ה' והחנווני על פינקסו כיצד לא
- שיומר לו כתוב בפינקסי שאת חייב
- לי מאתים זוז אלא א' לו תן לבניי סא' נכתב להשלמת השורה
- סאתים חיטין ולפועליי סלע מעות
- הוא א' נתתי והן אומ' לא נטלנו (הוא) נמחק בכת"י ולא נוקד
- הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין
- אמ' בן ננס כיצד אילו ואילו באין לידי
- שבועת שוא אלא הוא נוטל שלא
- בשבועה והן נוטלין שלא בשבועה:
- ו' אמ' לחנווני תן לי בדינר פירות ונתן
- לו אמ' לו תן לי את הדינר אמ' לו נתתיו לך
- ונתתו באנפולי ישבע בעל הבית נתן
- לו את הדינר אמ' לו תן לי את הפרות אמ' לו
- נתתים לך והולכתם לתוך ביתך ישבע
- החנווני ר' יודה או' כל שהפרות בידו ידו
- לעליונה: ז' אמ' לשולחני תן לי בדינ'
- מעות ונתן לו אמ' לו תן לי את הדינר
|
- אמר לו נתתיו לך ונתתו באנפולי ישבע
- בעל הבית נתן לו את הדינר אמ' לו תן
- לי את המעות אמ' לו נתתים לך והשלכתם
- לתוך כיסך יישבע השולחני ר' יודה
- או' אין דרך השולחני להיות נותן אסר
- עד שהוא נוטל דינרו: ח' כשם
- שאמרו הפוגמת כתובתה לא תיפרע
- אלא בשבועה ועד אחד מעידה שהיא
- פרועה לא תיפרע אלא בשבועה מנכסים
- משועבדין ומנכסי יתומים והניפרעת
- שלא בפניו לא תיפרע אלא בשבועה
- ט' וכן היתומים א ? לעיין שוב בכת"ילא יפרעו אלא
- בשבועה שלא פיקדנו אבא ושלא אמ'
- לנו אבא ושלא מצינו שטר בין שטרותיו
- של אבא ששטר זה פרוע העיד ר'
- יוחנן בן ברוקה שאפילו נולד בן לאחר
- מיתת האב הרי זה נשבע ונוטל אמ' ר'
- שמעון בן גמליאל אם יש עדין שאמר
- האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פורע
- נוטל שלא בשבועה: י' אילו נשבעין
- שלא בטענה השותפים והאריסים
- והאפיטרופים והאשה הנושא והנותנת
- בתוך הבית ובין הבית אמ' לו מה אתה
- טוענינו רצוני שתישבע לי חייב חלקו
- השותפים והאריסים אינו יכול להשביען
- ניתגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלים
- עליו את הכל והשביעית משמטת
- את השבועה:
פר' ז' הל' י'
- [5]ארבעה שומרין הן שומר חינם והשואל
- נושא שכר והשוכר שומר חינם נשבע
|
- על הכל והשואל משלם את הכל ונושא
- שכר והשוכר נשבעין על השבר ועל
- השבויה ועל המיתה ומשלמים את
- האבידה ואת הגניבה: ב' אמ' לשומר
- חינם איכן שורי אמ' לו מת והוא שנישבר
- או שנשבה או ניגנב או אבד נשבר
- והוא שמת או נשבה או ניגנב או אבד
- נשבה והוא שמת או נשבר או ניגנב
- או אבד ניגנב והוא שמת או נשבר
- או נשבה או ניגנב [6][נשבה והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב] נוסף בצד, ועי' בהערה משביעך אני ואמ'
- אמן פטור: ג' איכן שורי אמ' לו
- איני יודיע מה אתה סח והוא שמת
- או נשבר או נשבה או ניגנב או אבד
- משביעך אני ואמ' אמן פטור: ד'
- איכן שורי אמ' לו אבד משביעך אני
- ואמ' אמן העדין מעידין אותו שאכלו
- משלם את הקרן הודה מעצמו משלם
- קרן וחומש ואשם: ה' איכן שורי
- ואמ' לו ניגנב משביעך אני ואמ' אמן
- והעדים מעידים אותו שגנבו משלם
- תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן
- וחומש ואשם: ו' א' לאחד בשוק
- איכן שורי שגנבתה והוא א' לא גנבתי
- משביעך אני ואמ' אמן והעידים מעידים
- אתו שגנבו משלם תשלומי כפל טבח
- ומכר משלם תשלומי ארבעה חמשה
- ראה עדים ממשמשים ובאים ואמר
- גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו
- משלם אלא קרן: ז' אמ' לשואל איכן
- שורי אמ' לו מת והוא שנישבר או נישבה
|
- או ניגנב או אבד נשבר והוא שמת
- או נישבה או ניגנב או אבד נשבה
- והוא שמת או נשבר או ניגנב או אבד
- ניגנב והוא שמת או נשבר או נשבה
- או אבד אבד והוא שמת או נשבר או
- נשבה או ניגנב משביעך אני ואמ' אמן
- פטור: ח' איכן שורי אמ' לו איני
- יודיע מה אתה סח והוא שמת או נשבר
- או נשבה או ניגנב או אבד משביעך
- אני ואמ' אמן חייב:ט' אמ' לנושא שכר
- ולשוכר איכן שורי אמ' לו מת והוא
- שנישבר או שנישבה נשבר והוא [ש] נוסף מעל השורהמת
- או שנישבה(ה) נמחק בכת"י נשבה והוא שמת או נ' נכתב להשלמת השורה
- נישבר ניגנב (או) נמחק [והוא] נוסף מעל תיבת 'או' שאבד אבד (או) נמחק [והוא] נוסף מעל תיבת 'או' שניגנב
- משביעך אני ואמ' אמן פטור: י' מת
- או נשבר או נשבה והוא שניגנב או
- שאבד משביעך אני ואמ' אמן חייב
- אבד או שניגנב והוא שמת או נשבר
- או נשבה משביעך אני ואמ' אמ' פטור
- זה הכלל כל הנשבע להקל על עצמו חייב
- ולהחמיר על עצמו פטור:
- חסלת שבועות
- פר' ח' הל' י'
|
- ^ כאן הסופר השמיט כמה מילים
- ^ נמחק בכת"י וחסר וכל ישראל אחריהם
- ^ חסר התיבות אמ' ר' יהודה בן בתירה
- ^ חסר: ר' אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה רבי שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד
- ^ צ"ל פר' ח' וראה בסוף הפרק שכתוב פר' ח'
- ^ ההוספה מוטעת והיה צריך להוסיף לפני תיבת ניגנב: "אבד אבד והוא שמת או נשבר או נשבה או"