מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
פרק א
פרק ב
פרק ג
- פר' יב'[1] ה' ח' כיצד העדים
- נעשים זוממים מעידין אנו על איש פל'
- שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אמ'
- יעשה זה בן גרושה ובן חלוצה תחתיו אלא
- לוקה ארבעים מעידים אנו את איש פלוני
- שהוא חייב ליגלות אין אמ' יגלה זה תחתיו
- אלא לוקה ארבעים מעידין אנו את איש פל'
- שגרש את אשתו ולא נתן לה כתובתה
- והלוא בין היום ובין למחר סופו
- ליתן לה כתובתה אומר כנראה ר אולי דין כמה
- אדם רוצה ליתן כתובתה שלזו שאם
- ניתאלמנה או ניתגרשה ואם מתה
- יירשנה בעלה: ב' מעידין אנו את
- איש פל' שהוא חייב לחבירו אלף זוז
- על מנת ל ?יתנין לו מיכן ועד שלשים יום
- והוא אומ' מיכן ועד עשר שנים אומרין
- כמה אדם רוצה ויהיו אלף זוז בידו
- בין נותנין מיכן (מיכן) נמחק ולא נוקד ועד שלשים יום
- ובין נותנין מיכן ועד עשר שנים:
- ג' מעידים אנו את איש פל' שהוא
- חייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זו'זין נכתב להשלמת השורה
- זוממין לוקין ומשלמין שלוא השם
- מביאין לידי מכות מביאין לידי ת' נכתב להשלמת השורה
- תשלומין דבר' ר' מאיר וחכמ' א' כל המ' נכתב להשלמת השורה
- המשלם אינו לוקה: ד' מעידין אנו
- את פל' שהוא חייב מלקות ארבעים
- ונמצאו זוממין לוקין שמונים משם
- לא תענה ברעך עד שקר ומשם ועשיתם
- לו כאשר זמם לעשות לאחיו דבר' ר' מאיר
- וחכמ' אמ' אינן לוקין אלא ארבעים:
- ה' משלשים בממון ואין משלשים
- במכות כיצד העידוהו שהוא חייב
- לחבירו מאתים זוז נימצאו זוממים
- משלשין ביניהן העידוהו שהוא חייב
- מלקות ארבעים נמצאו זוממין כל אחד
- ואחד לוקה ארבעים: ו' אין העידין
- נעשין זוממים עד שיזמו את עצמן
- כיצד אמרו מעדין אנו את איש פל'
- שהרג את הנפש אמרו להן היאך אתם
- מעידין שהרי הנהרג זה או ההורג היה
|
- עימנו אותו היום במקום פל' (ו) נמחקאין אלו
- זוממים אבל אמרו להן היאך אתם
- מעידין שהרי אתם הייתם עימנו
- אותו היום במקום פל' הרי אלו זוממין
- ונהרגין על פיהן ?: ז' באו אחרים
- והזימום באו אחרים והזימום אפילו
- מאה כולם ויהריגו ר' יהודה א' אס'ט' נכתב להשלמת השורה
- אסטסיס היא זו אינה נהרגת אלא
- כת הראשונה בלבד: ח' אין העידין
- הזוממים נהרגין עד שייגמר הדין
- שהרי הצדוקין אמ' עד שיהרג שנ'
- נפש תחת נפש אמרו להן חכמ' והלא
- כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לע' נכתב להשלמת השורה
- לעשות לאחיו והרי אחיו קיים ואם
- כן למה נאמ' נפש תחת נפש יכול משעה
- שקיבלו עדותן יהרגו תל' לומ' נפש תחת
- נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין:
- ט' על פי שנים עדים או שלושה
- עדים יומת המת אם מתקיימת העדות
- בשנים למה פרט הכתוב (אלא) נמחק בכת"י בשלשה
- [אלא] נוסף בצד להקיש שלשה לשנים ו סומן על האות פס כנראה סימן למחיקהמה שלושה
- מז[מ] נוסף מעל השורהמין את השנים אף השנים יזמו את
- השלשה ומניין אפילו מאה תל' לומ'
- עדים: י' ר' שמעון או' מה שנים
- אינן נהרגין עד שיהו שניהן זוממים
- אף שלשה אינן נהרגין עד שיהו ש' נכתב להשלמת השורה
- שלושתן זוממין מניין אפילו מאה
- תל' לומ' עדים: י'א' ר' עקיבה או' לא בא
- השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות
- דינו כיוצא באלו ואם כך ענש הכתוב
|
- לניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה
- על אחת כמה ישלם שכר לניטפל
- לעושה מצוה כעושה מצוה: י'ב'
- מה שנים נימצא אחד מהן קרוב
- או פסול עדותן בטילה[2] מניין אפילו
- מאה תל' לומ' עדים: י'ג' אמ' ר'
- יוסה במי דברים אמורין בדיני נפשות
- אבל בדיני ממונות תיתקיים העדות
- בשאר ר' א' אחד דיני ממונות ואחד
- דיני נפשות בזמן שהית?רו בהן אבל
- בזמן שלא היתרו בהן מה יעשו שני
- אחים שראו כאחת שהרג את
- הנפש: י'ד' היו שנים רואין אותו
- מחלון זו ושנים רואין אותו מחלון
- זו ואחד מתרה בו באמצע בזמן ש' נכתב להשלמת השורה
- שמקצתן רואין אלו את אלו הרי א' נכתב להשלמת השורה
- אילו עדות אחת ואם לאו הרי אלו
- שתי עדיות לפיכך אם נמצאת אחת
- מהן זוממת היא והן נהרגין והשנייה
- פטורה: יה' ר' יוסה בר' יהודה אומ'
- לעולם אינו נהרג עד שיהו פי שני
- עדיו מתרים בו שנ' על פי שנים עדים
- דבר א' על פי שנים עדים שלא תהא
- סנהדרין שומעת כמפי התורגמן:
- י'ו' מי שניגמר דינו וברח ובא (א'ת'ו) נמחק
- לפני אותו בית דין אין סותרין את
- דינו בכל מקום שיעמדו שנים ויאמרו
- מעידין אנו את איש שניגמר דינו בבית
- דינו שלפל' ופל' ופל' עדיו הרי זה יהרג:
- י'ז' סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה
|
- לארץ סנהדרין הורגת אחד בשבוע
- וניקראת חובלנית ר' לעז' בן עזריה א'
- אחד לשבעים שנה ר' טרפון ור' עקי'
- א' אילו היינו בסנהדרין לא נהרג
- בה אדם מעולם רבן שמעון בן גמליא'
- או' אף הן מרבין שופכי דמים בישרא':
פרק שני
- פר' יג' הל' י'ז'
- ואלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה
- היה מעגיל במעגילה נפלה עליו והרגתו
- היה משלשל בחבית ונפלה עליו ו'ה' נכתב להשלמת השורה
- והרגתו היה יורד בסולם ונפל עליו
- והרגו הרי זה גולה אבל אם היה
- מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתו
- היה דולה בחבית וניפסק החבל ונפלה
- עלי[ו] על גבי מחיקה והרגתו היה עולה בסולם ונפל
- עליו והרגו הרי זה אינו גולה זה הכלל
- כל שכדרך הורדתו גולה ושלא כדרך
- הורדתו אינו גולה: ב' נישמט
- הברזל מיקנתו והרג ר' א' אינו גולה
- וחכמ' אומ' גולה מן העץ המתבקע
- ר' או' גולה וחכמ' א' אינו גולה: ג' זרק
- את האבן לרשות הרבים והרג הרי זה
גולה ר' אליעז' בן יעקב או' משיצאת
- האבן מידו והוציא הלא את ראשו
- וקבלה הרי זה פטור: ג' זרק את
- האבן לחצירו והרג אם יש רשות
- לניזק ליכנס לשם גולה ואם לאו אינו
- גולה שנ' ואשר יבא את רעהו ביער
- מה היער רשות לניזק ולמזיק ולכנס
- לשם יצא חצר בעל הבית שאין רשות
|
- שניתחייב גלות מחזירין אותו למקומו
- שנ' והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו
- וגומ' אחד משוח בשמן המשחה
- ואחד מרובה בגדים ואחד שעבר
- ממשחתו ר' יהודה א' אף משוח
- מלחמה מחזיר את הרוצח לפיכך
- אמותיהן שלכהנים מספקות להן
- מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על ב'נ' נכתב להשלמת השורה
- בניהן שימותו: י' ניגמר דינו ומת
- כהן גדול הרי זה אינו גולה אם עד
- שלא ניגמר דינו מת כהן גדול ומינו
- כהן אחר תחתיו לאחר מיכן ניגמר
- דינו חוזר למיתתו שלשני: י'א'
- ניגמר דינו בלא כהן גדול ההורג
- כהן גדול וכהן גדול שהרג אינו יוצא
- משם לעולם אינו יוצא לא לעדות
- מצוה ולא לעידות ממון ולא לעדות
- נפשות אפילו ישרא' צריכין לו ואפילו
- שר צבא ישר' אפילו כיואב בן צרויה
- אינו יוצא משם לעולם שנ' [שמה] נוסף בצד שם תהי
- דירתו שם תהא מיתתו ושם תהא
- קבורתו: י'ב' כשם שהעיר קולטת
- כך תחומה קולט רוצח שיצא חוץ
- לתחום ומצאו גואל הדם ר' יוסה
- הגלילי א' מצוה ביד גואל הדם ורשות
- ביד כל אדם ר' עקיבה או' רשות ביד
- גואל הדם וכל אדן אין חייבין עליו:
- י'ג' אילן שהוא עומד בתוך התחום
- ונופו נוטה חוץ לתחום או עומד חוץ
- לתחום ונופו נוטה לתוך התחום הכל
|
- הולך אחר הנוף הרג באותה העיר
- גולה משכונה לשכונה ובין לוי גולה
- מעיר לעיר: יד' כיוצא בו רוציח
- שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר
- לכבדו יאמ' להן רוצח אני אמרו לו
- אף על פי כן יקבל מהן שנ' וזה דבר
- הרוצח: י'ה' ומעלות היו שכר
- ללוים דברי ר' יהודה ר' מאיר אומ' לא
- היו מעלות להן שכר וחוזר לסררה
- שהיה בה דב' ר' מאיר ור' יהודה אומ'
- לא היה חוזר לסררה שהיה בה:
פרק שלישי
- פר' יד' הל' י'ה'
- אלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל
- אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות
- אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי
- אביו ועל הנידה אלמנה לכהן גדול
- גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אלמנה
- וגרושה חייבין עליה משם שני שמות
- גרושה וחלוצה אינו חייב אלא משם
- אחד בלבד: ב' טמא שאכל את
- הקודש והבא אל מקדש טמא האוכל
- חלב ודם ונותר ופיגול השוחט והמעלה
- בחוץ האוכל חמץ בפסח [ו] כנראה נוסףהאוכל
- והעושה מלאכה ביום הכיפורים
- והמפטם את השמן והמפטם את
- הקטרת והסך בשמן [ה] נוסף מעל השורהמשחה [ו] נוסף מעל השורההאוכל
- נבילות וטריפות ושקצים ורמסים
- אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה
- תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא
- ניפדו כמא יאכל מן הטבל ויהא חייב
|
- ר' שמעון א' כל שהוא וחכמ' אמ' כזיית
- אמ' להן ר' שמעון אין אתם מודין לי
- באוכל [3]נמ/בי עיין בהערהלה כל שהוא [(שהוא) נמחק ולא נוקדחייב
- אמרו לו מפני שהיא כבירייתה אמ' להן
- אף חיטה אחת כבירייתה: ג'
- האוכל ביכורים עד שלא קרא עליהן
- קדשי קדשים חוץ לקלעים קדשין
- קלים ומעשר שיני חוץ לחומה
- השובר את העצם בפסח הטהור הרי
- זה לוקה ארבעים אבל המותיר והשובר
- בטמא אינו לוקה ארבעים: ד' הנוטל
- אם על הבנים ר' יודה א' לוקה ואינו
- משלח וחכמ' אמ' משליח ואינו לוקה
- זה הכלל כל מצוה בלא תעשה שיש
- בה קום ועשה אין חייבין עליה: ה'
- הקוריח קרחה בראשו והמקיף פאת
- ראשו והמשחית פאת זקנו והסורט
- סריטה אחת על חמשה מיתים או
- חמש סריטות על מת אחד חייב על
- כל אחת ואחת על הראש שתים
- אחת מיכן ואחת [4]מלמטן ר' לעזר א' אם נטלו
- כולו כאחת אינו חייב אלא אחת ואינו
- חייב עד שיטלינו בתער ר' ליעזר א'
- אפילו ליקטו במלקטת או בר[ה] נוסף מעל השורהיטני
- חייב: ו' הכותב כתובת קעקע כתב
- ולא קיעקע קיעקע ולא כתב אינו
- חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול
- ובכל דבר שהוא רושם ר' שמעון בן יודה
|
- או' משם ר' שמעון אינו חייב עד שיכתוב
- שם השם שנ' וכתבת קעקע לא תתנו
- בכם אני י'י: ז' נזיר שהיה שותה
- ביין כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו
- לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה
- חייב על כל אחת ואחת: ח' היה מטמא
- למתים כל היום אינו חייב אלא אחת
- אמרו [לו] נוסף בצד אל תטמא אל תטמא והוא מיטמא
- חייב על כל אחת ואחת: ט' היה מגליח
- כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו
- אל תגלח אל תגלח והוא מגליח חייב על
- כל אחת ואחת: י' היה לובש בכילאים
- כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו
- אל (?) ת[לבש] על גבי מחיקה אל (?) ת[לבש] על גבי מחיקה והוא פושט ולובש
- חייב על כל אחת ואחת: י'א' יש חורש
- תלם אחד חייב עליו משם שמונה לוים
- החורש בשור ו[ב] נוסף מעל השורהחמור והן מוקדשין כלאים
- בכרם ושביעית ויום טוב וכהן ונזיר ואף
- בית טומאה חנניה בן חכיניי א' אף הלו ??בש
- כלאים אמרו לו אינו השם אמ' להן אף
- לא הנזיר הוא השם: י'ב' וכמה מלקים
- אתו ארבעים חסר אחת שנ' מספר ארבעים
- מניין שהוא סמוך לארבעים ר' יודה
- א' ארבעים שלימות ואיכן הוא לוקה
- את היתירה בין כתיפיו: י'ג' אין עומדין
- אתו אלא [ב] נוסף מעל השורהמכות ראויות להישתלש
- עמדוהו לקבל ארבעים לקה מקצת אמרו
- אינו יכול לקבל ארבעים פטור עמדוהו
- לקבל שמונה עשרה משלקה אמרו יכול
- הוא לקבל ארבעים פטור עבר עבירה
|
- שיש בה שני לוים עמדוהו עומד אחד
- לוקה ופטור אם לאו לוקה ומתרפא
- וחוזר ולוקה: י'ד' כיצד מלקין אותו
- כופת שתי ידיו על העמוד הלך הלך חזן
- הכנסת אוחז בבגדיו אם ניקרעו ניקרעו
- ואם ניפרמו ניפרמו ['] נכתב בין המילים כנראה לסמן שחסר כאן: עד שהוא מגלה את לבו והאבן נתונה מא' נכתב להשלמת השורה
- מאחוריו חזן הכנסת עומד עליה ורצ' נכתב להשלמת השורה
- ורצועה של עגל בידו כפולה אחד ? אולי על גבי מחיקה
- לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות
- עולות ויורדות בה: י'ה' ידה
- טפח ורחבה טפח ומגעת פי כריסו
- ומכה אתו שליש מלפניו ושתי ידות
- מלאחוריו ואינו מכה אתו לא עומד
- ולא יושב אלא מוטה שנ' והפילו והמכה
- מכה באחת ידו בכל כוחו: י'ו' והקורא
- קורא אם לא תשמור לעשות וג' והפלא
- י'י את מכתך וג' וחוזר לתחלת המיקרא
- אם מת תחת ידו פטור הוסיף לו עוד
- רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידיו
- ניתקלקל בין בריאי בין במים פטור
- ר' יהודה אומ' האיש בריאי והאשה במים:
- י'ז' כל חייבי כריתות שלקו ניפטרו
- ידי כריתן שנ' ונקלה אחיך לעיניך מי
- שלקה הרי הוא ? עיין בכת"י כאחיך דבר' ר' חנניה
- בן גמליא' אמ' ר' חנניה בן גמליא' מה
- אם העבר עבירה אחת נפשו נוטלת
- עליה העושה מצוה אחת על אחת
- כמה שתינתן לו נפשו ר' שמעון אומ'
- ממקומו הוא למד שנ' ונכרתו הנפשות
- העושות מקרב עמם ואו' אשר יעשה
|
- אותן האדם וחי בהם הא כל היושב
- ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה
- מצוה: י'ח' ר' שמעון ביר' אומ'
- הרי הוא אומ' רק חזק לבלתי אכל הדם
- כי הדם הוא הנפש א ? אולי נמחקומה אם הדם
- שנפשו של אדם חתה (?) [הימנו] נכתב על גבי מחיקה הפורש
- ממנו מקבל שכר גזל ועריות שנפשו
- שלאדן מתאוה להן ומתחמדתן הפורש
- מהן על אחת כמה שיזכה לו ולדורותיו
- ולדורת ? דורותיו עד סוף כל הדורות:
- י'ט' ר' חנניה בן עקשיה אומ' רצה
- המקום ברוך הוא לזכות את יש' לפיכך
- הרבה להן תורה ומצות שנ' י'י חפץ למען
- צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
- פ'ר' י'ד' ה'ל' י'ט'
- ח'סלת' ס'נ'ה'ד'ר'י'ן' י'ד'
|
- ^ לפי כת"י זה ורוב נוסחאות ארצישראליות מסכת זו היא המשך של מסכת סנהדרין ובמקום פרקים א' ב' ג' יש י"ב י"ג י"ד.
- ^ כנראה נשמט: אף שלושה נימצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה
- ^ ספק לי אם נמלה או נבילה כגירסת כת"י פארמה ומשנת הירושלמי ומוזכר במאירי, והפס על האות מוכיח שזה ב ש שהרי הוא נמצא רק על בגד כפת
- ^ כנראה נשמט: מיכן ועל הזקן שתים מיכן ושתים מיכן ואחת