כתב יד פארמה למשנה/מסכת מכות

פרק א
פרק ב
פרק ג

עמוד 102. אורכב 2016-03-05 ב Wayback Machine

פרק א הל' ח' פר' י'ב' כיצד העדים נעשים זוממין מעידין אנו ב' נכתב להשלמת השורה באיש פלו' שהוא בן גרושה או בן חלוצה א' נכתב להשלמת השורה אין אומ' יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה ארבעים מעידין אנו ב' נכתב להשלמת השורה באיש פלו' שהוא חייב לגלות אין אומ' יגלה זה תחתיו אלא לוקה ארבעים מעידים אנו באיש פלו' שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה (אלא) נמחק בכת"י אומ' כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה שלזו שאם נתאלמנה או נתגרשה ואם מתה יירשנה בעלה: ב' מעידים א' נכתב להשלמת השורה אנו באיש פלו' שהוא חייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתנן מיכן ועד שלשים יום והוא או' מיכן ועד עשר שנים אומ' כמה אדם ר' נכתב להשלמת השורה רוצה ויהיו אלף זוז בידו בין ליתנם מיכן ועד שלשים יום ובין ליתנם מיכן ועד עשר שנים: ג' מעידים אנו באיש פל' שהוא חייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זו' נכתב להשלמת השורה זוממין לוקים ומשלמים שלא השם מביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין דב' ר' מאיר וחכמ' אומ' כל המשלם אינו לוקה: ד' מעידין אנו באיש פלו' שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין לוקין שמונים משם לא תענה ברעך עד שקר ומשם ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו דב' ר' מאיר וחכ' אומ' אינן לוקים אלא ארבעים: ה' משלשין בממון ואין משלשים במכות כֵי כך בכת"י צד העידוהו שהוא חייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין משלשין ביניהם העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים: ו' אין העדים נעשים זוממים עד שיזומו [את] נוסף מעל השורה באותו כתב עצמן כיצד אמרו מעדים אנו באיש פלו' שהרג

את הנפש אמרו להם היאך אתם מעידים ש' נכתב להשלמת השורה שהרי הנהרג זה או ההורג היה עמנו אתו ה' נכתב להשלמת השורה היום במקום פלו' אין אלו זוממין אבל אמרו להם היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלו' הרי אלו זוממין ונהרגים על פיהם: ז' באו אחרים והזימ' נכתב להשלמת השורה והזימום באו אחרים והזימום אפילו מאה כולם ייהרגו ר' יהוד' או' אַסְטָסִים אולי ס היא זו אי' נכתב להשלמת השורה אינה נהרגת אלא כת הראשנה בלבד: ח' אין העדים הזוממים נהרגים עד שייגמר הדין שהרי הצדוקים אומ' עד שייהרג שנ' נפש תחת נפש אמרו להם חכמ' והלא כבר נא' נכתב להשלמת השורה נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעש' לאחיו והרי אחיו קיים ואם כן למה נאמר נפש תחת [נפש] נוסף בצד יכול משקיבלו עדותן יהרגו תל' לו' נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין: ט' על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזמים את השנים אף שנים יז' נכתב להשלמת השורה יַזָמוּ את השלשה ומנין אפילו מאה תל' לו' עדים: י' ר' שמעון או' מה שנים אינן נה' נכתב להשלמת השורה נהרגין עד שיהו שניהן זוממים אף שלשה אינן נהרגין עד שיהו שלשתן זוממין ומניין אפילו מאה תל' לו' עדים: י'א' ר' עקיבה או' לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעש' נכתב להשלמת השורה ולעשות דינו כיוצא באלו אם כך ענש הכת' נכתב להשלמת השורה הכתוב לניטפל לעוברי עבירה כעוברי עב'

עבירה על אחת כמה ישלם שכר לניטפל לע' נכתב להשלמת השורה

לעושה מצווה כעושה מצווה: י'ב'

מה שנים נמצא אחד [מהן] נוסף מעל השורה קרוב או פסול עֵדוּתם

בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או

פסול עדותן בְטֵלה מנין אפילו מאה תל' לו'

עדים: י'ג' אמ' ר' יוסה במי דברים אמורין

בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים

העדות בשאר ר' או' אחד דיני ממונות ואחד

דיני נפשות בזמן שהיתרו בהן אבל בזמן ל' נכתב להשלמת השורה

שלא היתרו בהן מה יעשו שני אחים שראו

}}

עמוד 103 אורכב 2016-03-05 ב Wayback Machine

באחד שהרג את הנפש: י'ד' היו שנים ,, מקום ריק וסימון לא ברור, ואולי כתוב 'זו' לתקן את 'זה' שבהמשך רואין אתו מחלון זֹה ושנים רואין אתו מחלון זו ואחד מתרה בו באמצע בזמן שמק' נכתב להשלמת השורה שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדיות לפיכך א' נכתב להשלמת השורה אם נמצאת אחת מהן זוממת היא והן נהרגים והשנייה (ט) נמחק בכת"י פטורה: ט'ו' ר' יוסה בר' יהודה אומ' לעולם אינו נהרג עד שיהו שני עֵדיו מתר' נכתב להשלמת השורה מתרין בו שנ' על פי שנים עדים דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן: י'ו' מי שניגמר דינו וברח ובא לפני אתו בית דין אין סותרין את דינו כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו באיש פלו' שנגמר דינו בבית דינו שלפלוני ופלו' ופלו' עדיו הרי זה ייהרג: י'ז' סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית ר' לעזר בן עזריה או' אחד לשבעים שנה ר' טרפון ור' עקיבה או' אילו היינו בסנהדרין לא נהרג בה אדם מעולם רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הם מרבין שופכי דמים בישראל@א-ל מחובר@: פרק שני הל' י'ז' פרק י'ג' אלו הן הגולים ההורג נפש בשגגה היה מעגיל במעגילה נפלה עליו והרגתו היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה גולה אבל אם היה מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתו היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו היה עולה בסו' נכתב להשלמת השורה בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה זה הכלל כל שבדרך הורדתו גולה ושלא כדרך הורדתו אינו גולה: ב' נשמט הברזל מכנ' נכתב להשלמת השורה מכנתו [מקתֹו] נכתב בצד והרג ר' אינו גולה וחכמ' אומ' גולה מן העץ המתבקע ר' או' גולה וחכמ' או' אינו ג נכתב להשלמת השורה גולה: ג' זרק את (הרבים) נמחק בכת"י האבן לרשות ה נכתב להשלמת השורה הרבים והרג הרי זה גולה ר' אליע' בן יעקב או' אם משיצאת האבן מידו (ו) נמחק בכת"יהוציא הלה את ראשו וקיבלה הרי זה פטור: ד' זרק את האבן לחצירו והרג אם יש רשות ל' נכתב להשלמת השורה

לניזק ליכנס לשם גולה ואם לאו אינו גולה שנ' ואשר יבא את רעהו ביער מה היער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק ליכנס לשם אבא שאול או' מה חטבת העצים רשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושלוח בית דין: ה' האב גולה על ידי הבן והבן על ידי האב הכל גולים על ידי ישראל וישראל גולים על ידיהם חוץ מעל ידי גר תושב וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב: ו' הסומה אינו גולה דב' ר' יהוד' ור' מאיר או' גולה השונא אינו גו' נכתב להשלמת השורה גולה ר' יוסה בר' יהוד' או' השונא נהרג מפני שהוא (נהרג) נמחק בכת"י כְמוּעָד ר' שמע' או' יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה כל שהוא יכול לומר לדעת הרג אינו גולה ושלא לדעת הרג הרי זה גולה: ז' לאיכן גולים לעיר מקלט לשלוש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנ' נכתב להשלמת השורה כנען שנ' את שלש הערים תתנו מעבר לירדן וגו' עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות שנ' שש ערי מקלט תהיינה עד שיהו ששתן קולטות כאחת: ח' ומכוונות להם דרכים מזו לזו שנ' תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך ו' נכתב להשלמת השורה ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו ר' מאיר או' אף הוא מדבר על ידי עצמו שנ' וזה דבר הרוצח: ט' ר' יוסה בר' יהוד' או' כתחילה אחד שוגג ואחד מ' נכתב להשלמת השורה מזיד מקדמים לעיר מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותם משם מי שנתחייב מיתה הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו ושנתחיב גלות מחזירין אתו למקומו שנ' והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו וגו' אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחותו ר' יהוד' או' אף משוח מלחמה מח' נכתב להשלמת השורה מחזיר את הרוצח לפיכך אימותיהן שלכהנים מספקות ? להם מחייה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהן שימותו: י' נגמר דינו ומת כ' נכתב להשלמת השורה

עמוד 103ב אורכב 2016-03-05 ב Wayback Machine

כהן גדול הרי זה אינו גולה אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומינו כהן אחר תחתיו ולאחר מיכן ניגמר דינו חוזר למיתתו אולי נמחק ה'ו' שלשיני: י'א' נגמר דינו בלא כהן גדול ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג אינו יוצא משם לעולם וא' נכתב להשלמת השורה ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממ' נכתב להשלמת השורה ממון ולא לעדות נפשות ואפילו ישרא@אל מחובר@ צ' נכתב להשלמת השורה צריכין לו ואפילו שר צבא ישר@אל מחובר@ כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם שנ' שמה שם תהא דירתו ושם תהא מיתתו ושם תהא קבו' נכתב להשלמת השורה קבורתו: י'ב' כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם ר' יוסה הגלילי או' מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם ר' עקיבה או' רשות ביד גואל הדם וכל אדם אין חייבין עליו: י'ג' אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום הכל הולך אחר הנוף הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה ובין לוי גולה מעיר לעיר: י'ד' כיוצא בו רוציח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר ל' נכתב להשלמת השורה להם רוצח אני אמרו לו אף על פי כן יקבל מהן שנ' וזה דבר הרוצח: ט'ו' ומעלות היו שכר ללוים דב' ר' יהוד' ר' מאיר או' לא היו מעלות ל' נכתב להשלמת השורה להן שכר וחוזר לסר[ר] נוסף מעל השורהה שהיה בה דב' ר' מאיר ר' יהוד' או' לא היה חוזר לסררה שהיה בה: פרק שלישי הל' ט'ו' פרק י'ד' אלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אלמנה וגרושה חייבים עליה משם שני שֵמות גרושה וחלוצה אינו חייב אלא משם אחד בלבד: ב' הטמא שאכל את הקֹדש והבא אל המקדש טמא האוכל חלב ודם ונותר ופיגול וטמא השוחט והמעלה בחוץ והאוכל חמץ בפסח והאוכל והעושה מלאכה ביום הכיפורים והמפטם את השמן והמפטם את הקטרת והסך

[1]בשמן המשחה והאוכל נבלות וטרפות ושקצים ורמסים אבל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא ניפדו כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב ר' שמעון אמ' כל שהוא וחכמ' אמ' כזית אמ' להם ר' שמעון אין אתם מודין לי באוכל נבילה כל שהוא שהוא חייב אמרו לו מפני שהיא כביריתה אמ' להם אף חיטה אחת כביריתה: ג' ה'א' נכתב להשלמת השורה האוכל ביכורים עד שלא קרא עליהן קדשי קדשים חוץ לק' נכתב להשלמת השורה לקלעים קדשים קלים ומעשר שיני חוץ לחומה השובר את העצם בפסח טהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים: ד' הנוטל אם על הבנים ר' יהודה אומ' לוקה ואינו משלח וחכמ' אמ' משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצוה בלא תעשה שיש בה קום ועשה אין חייבין עליה: ה' הקורח קרחה בראשו והמ' נכתב להשלמת השורה והמקיף פאת ראשו והמשחית פאת זקנו והשורט שרטה אחת על המת חייב שרט שירטה אחת על חמשה מתים או חמש שריטות על מת אחד חייב על כל אחת ואחת על הראש שתים אחת מיכן ואחת מיכן ועל הזקן שתים מיכן ושתים מיכן ואחת מלמטן ר' אלעז' א' אם נטלו כולו כאחת אינו חייב אלא אחת ואינו חייב עד שיטלנו בתער ר' לעזר א' אפילו ליקטו במלקטת או בריטני חייב: ו' הכותב כתובת קעקע כתב ולא קיעקע קיע' נכתב להשלמת השורה קיעקע ולא כתב אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם ר' שמע' בן יהודה א' משם ר' שמעון אינו חייב עד שיכתוב שם השם שנ' וכתבת קעקע לא תתנו (בארצכם) נמחק בכת"י בכם אני ייי: ז' נזיר שהיה שותה ביין כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו [לו] נוסף מעל השורה אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת: ח' היה מטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תיטמא אל תיטמא והוא מיטמא חייב על כל אחת ואחת: ט' היה מגליח כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגליח חייב על כל אחת ואחת: י' היה לבוש בכלאים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תלבש אל תלבש והוא פושט ולובש חייב על כל אחת ואחת: י'א' יש חורש תלם אחד חייב עליו משם שמונה לאוין החורש בשור ובחמור והם מוק' נכתב להשלמת השורה מוקדשים בכלאים בכרם ושביעית ויום טוב וכהן ונזיר ואף בית הטומאה חנניה בן חכיניי או' אף הלבוש

עמוד 104 אורכב 2016-03-05 ב Wayback Machine

[2]כלאים אמרו לו אינו השם אמ' להם אף לא ה' נכתב להשלמת השורה הנזיר הוא השם: י'ב' וכמה מלקים אתו ארבעים חסר אחת שנ' במספר ארבעים מניין שהוא סמוך לארבעים ר' יהוד' או' ארבעים שלימות ואיכן הוא לוקה את היתירה בין כתיפיו: י'ג' אין אומדין אתו אלא במ' נכתב להשלמת השורה במכות הראויות להשתלש אמדוהו לקבל אר' נכתב להשלמת השורה ארבעים לקה מקצת ואמרו אינו יכול לקבל ארבעים פטור אמדוהו לקבל שמנה עשרה משלקה אמרו יכול הוא לקבל ארבעים פטור עבר עבירה שיש בה שני לווין אמדוהו אומד אחד לוקה ופטור ואם לאו לוקה ומתרפא וח' נכתב להשלמת השורה וחוזר ולוקה: י'ד' כיצד מלקין אתו כופת שתי ידיו על העמוד הלך והלך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו ו' נכתב להשלמת השורה נפרמו עד שהוא מגלה את לבו והאבן נתונה מאחוריו חזן הכנסת עומד עליה ורצועה שֶל- עגל בידו כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בה: ט'ו' ידה טפח ורחבה טפח ומגעת על פי כריסה ומכה שליש מלפניו ושתי ידות מאחוריו ואינו מכֵה אתו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנ' והפילו והמכה מכה באחת ידו בכל כוחו: י'ו' והקורא קורא אם לא תשמר לעשות וגו' והפלא יי'י את מכתך וגו' וחוזר לתחילת המיקרא ואם מת תחת ידו פטור הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידיו נתקלקל בין בריאי בין במים פטור ר' יהוד' או' האיש בריעי והאשה במים: י'ז' כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתן שנ' ונקלה אחיך לעיניך משלקה הרי הוא כאחיך דב' ר' חנניה בן גמ' אמ' ר' חנניה בן גמל' ומה אם העובר עבירה אחת נפשו ניטלת עליה העושה מצוה אחת על אחת כמה שתינתן לו נפשו ר' שמע' או' ממקומו הוא למד שנ' ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ואו' אשר יעשה אתם האדם וחי בהם הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה ר' שמעון בר' או' הרי הוא או' רק חזק לבלתי אכל הדם כי

הדם הוא הנפש ומה אם הדם שנפשו שלאדם חָתָה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר גזל ועריות שנפשו שלאדם מתאווה להם ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה ש[י] נוסף מעל השורהזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו על סוף כל הדורות: י'ט' ר' חנניה בן עקשיה או' רצה המקום ברוך הוא לזכות את ישרא@ל מחובר@ לפיכך הירבה להם תורה ומצוות שנ' יי'י חפץ למען צידקו יגדיל תורה ויאדיר: חסלת סנהדרין

הערות שוליים

1. כאן מתחלף הסופר הכותב
2. חזר הסופר הראשון לכתוב