כתבי ברל כצנלסון/כרך ח/אל מול פני המערכה
אל מוּל פּני המערכה (בּאסיפת אחד בּמַאי 1936)
- מאת ברל כצנלסון
"וכל הארץ לי גרדום"[עריכה]
לפני שלושים ושלוש שנים אמר המשורר העברי: "וכל הארץ לי גרדום". אז, כשביאליק נשא את קינתו, והעולם הישראלי נזדעזע כולו לשמע פרעות קישינוב, אפשר שהיה בזה עוד מן המליצה הגדולה, מן הראִיה הרחוקה, מן התפיסה ההיסטורית של גורל ישראל. עוד היתה בזה אמת של הזמן, אך לא אמת של המקום. אבל מקישינוב ועד עכשיו עברו על ראשנו זוָעוֹת, אשר כנגדן חָורוּ גם ימי קישינוב וגם פרעות 1905. גירוש ספרד עם גזירות חמלניצקי כתומם באו עלינו. ולפיכך מעמד פועלים, שעליו ועל עמו באו כדברים האלה, רשאי להתרכז כולו בכאבו. כל עוד אין אחרים רואים את העוול נגדו ואת היסורים שלו בכל מוראם, חייב הוא לראות את עצמו במרכז העולם ובמרכז מלחמתו. כּוֹח מוּכּה, כּוֹח מדוּכּא, כּוֹח מוּשפּל, עוֹד יש לו אפשרות של גאוּלה, אך בתנאי אחד, אם הוא עצמו מכּיר בעוול שנעשה לו. ואפילו הוא גלמוּד בעולם, ואפילו אין לו עוזר ומגן, אך אם חיה בו הכרת צדקתו, עוד לא רחקה ישועה ממנו. ובמכאובנו אנו יש לשאול: האם אנחנו עצמנו, אנחנו המוּכּים, אחיהם של הנדקרים והנשרפים בּשבוּעַיִם אלה, אֶחָיו של אותו אחד שנשרף ככביש, אשר אך זה עבר עליו הנציב העליון, האם חיים אנחנו בהכרה מלאה של צדקתנו?
לפני דורות לא ידענו שאלה כזאת. אבותינו שהועלו על המוקד, אשר נסחבו למרתפי האינקויזיציה, אשר נשחטו במאכלת הקוזקים, היתה להם הכרה מוחלטת שיש להם עסק עם פּריצי חיוֹת. הם ידעו שאין להם כוח נגד פריצי חיות, אבל אף רגע לא חסרה להם הכרת צדקתם הם. המעציב והמבייש ביסורינו אנו, הוא שכמה מבני דורנו חסרה להם ההרגשה החיה של צדקתנו המוחלטת.
נגד פורעים גופניים ופורעים רוחניים[עריכה]
אנו חייבים להגן על עצמנו, ולא רק הגנה פיסית, על חיינו ועל פרי עמלנו. לא נִתן את גופנו למכים ואת נפשנו למעלילים. כי היד המשלחת בנו את הפגיון ואת האבן ואת האש, היא גם משלחת בנו את הדיבה ואת העלילה. היד המשלחת בנו את המות מבקשת לתת לשמצה גם את חיינו ולסלף את האמת שבּחיינו. ואנו נתבעים להגן על עצמנו לא רק מפני הפורעים הגופניים, כי אם גם מפני פורעים רוחניים, ובהם גם המעיזים לדגול בשם הסוציאליזם, בשעה שהם מסַלפים את תוכן הצדק והחירות שבו ומחללים את שמו.
מיטב דמנו[עריכה]
רצונכם לדעת מהו טיב המאורעות שהתחוללו עלינו לפני חמש-עשרה שנה במאי 1921 ועכשיו באפריל 1936 – דייכם אם תתבוננו בדוגמאות מעטות.
להבנת 1921 דיינו אם נעלה על לב את זכר בּרֶנֶר, מגדולי היצירה, ממשפחת איוב וירמיהו, מטובי ההוגים והמרגישים הרבולוציוניים שבדורות האחרונים, אדם אשר לא הדביק על עצמו שום תו ושום שלט של מפלגה ושל תנועה, אולם סבל כל אדם היה סבלו, ולכל רֶשע ולכל שעבוד ולכל צביעות ולכל תרמית היה אויב בּנפש. את זה רצחו. ומרצחיו של זה דוגלים בשם שחרור עֲרָב.
זעקת השדה[עריכה]
וממאורעות הימים האחרונים שוב אך דוגמה אחת בלבד. לא אזכיר את חברינו, התמימים והישרים, שנשאו את נפשם לשלום ולאחות-עמים. אזכיר רק את כּאֵב הצומח, את זעקת השדות המוצתים, את אנקת העצים הכּרותים. ומן הראוי שנכיר גם בתוכן האנושי והסוציולוגי של מעשי-"מרד" אלה.