כרתי/יורה דעה/צה
שנתבשלו לכתחלה אין לבשלם בקדירה של בשר אדעת לאוכל' בכותח אבל אם בישל בקדרה של בשר מותר לכתחלה לאוכלן בכותח כפשטא לישנא דגמ' ואפילו עבר ובישלן בשל בשר ע"ד לאוכלן בכותח ולא קנסינן ליה פר"ח:
רחוצה יפה וסתם כלי רחוצה יפה עד שנודע בבירור שאין רחוצה:
ויש מחמירין עיין פלתי דעשיתי סמוכין לזה מגמ' ע"ש:
ובדעבד היינו שכבר נתנו בכותח:
ליתנם אפילו ע"י עירוי כן מסקנת אחרונים:
מותר לכתחלה שניהם חמין ה"ל כנתבשלו ואם תחתון חם דעת הב"י דהוי כעלו ודעת הש"ך כנתבשל דתתאי גבר ועמ"ש פלתי בסימן צ"ד והש"ך סתר דבריו כאן כתב כהב"י ולעיל השיג וצ"ע:
ברי לי' וכו' אע"פ שסתם כלי' מודחים זו שרוצה להדיחם אינו בחזקת מודחים:
ואם היה שומן אם שניהם ב"י אפי' שומן דבוק רק בא' מהם מ"מ המים מקבלים טעם מן הדבוק ואין כאן נותן טעם בר נ"ט ואם שומן דבוק בשניהם אפילו שניהם אינו ב"י דהשומן נאסר היה שומן באחד ושניהם אינו ב"י אותו שיש בו שומן בולע מהכלי שאין בו שומן ובלוע בכלי הוא נטל"פ ומותר אבל הכלי שאין בו שומן בולע משומן שבכלי שני אסור וכן א' ב"י ואחד אינו ב"י ושומן דבוק באחד מהן הוי נמי כלל זה דכלי שאין בו שומן דבוק בו אינו אוסר רק כשהוא ב"י אבל אם השומן דבוק בכלי אינו ב"י א"כ אוסר הכלי דהוא ב"י ומי' נ"נ ואוסרים הכל ופשוט:
והמים דלא נ"מ בהו מחמירין:
ואם עירה דכיון דאיירי דלא נפסק הקלוח אם כן טעם בשר וטעם חלב באים כא' כי הם עוברים מקצה אל קצה ולא הוי נ"ט בר נ"ט והוא חומרא בעלמא:
דאין עירוי וש"ך החמיר אם לא במקום ה"מ ופר"ח החמיר אף במקום ה"מ והנכון אתו ולכתחלה לערה כך פשיטא דאסור דהא יש כאן בלוע מבב"ח ועירוי מבשל כ"ק וגורם דבישול בב"ח ועמש"ל בסי' ק"ה בשורש הזה:
ולא וכו' דאמרינן השתא דבא הכלי לשם ולא הודח עמהן גם ס"ס הודו או לא ואת"ל הודח שמא לא היה בו:
יראה לי וכו' הש"ך חולק ועמ"ש פלתי ליישב הש"ך וכ"כ גוף תמיהתו ומה שקשה מהרי"ל וע"ל סי' פ"ז:
אין מניחין דכותח אם נפל הוא בעין אבל חמץ אף אי נפל הוא לח בלח וליתא בעינו:
ויש מחמירין היינו מגולה אבל מכוסה אף לכתחילה מותר: