כרתי/יורה דעה/פז
דרך בישול לאפוקי מליחה או כבישה. וצלי יש בו דעות וע' פלתי דיש להחמיר
בישול ע' פלתי אם בישל ע' זתים חלב עם זית א' של בשר אף שאינו כדרך המתבשלים כמ"ש רש"י מ"מ אסור בהנאה מהתורה כל בשר דעת הפ"ח דאם לא נתבשל כמאכל ב"ד דאין אסור מהתורה דאמרינן באיזה בישול אמרו בבישול שאחרים אוכלים אותו והיינו ב"ד וע' פלתי שכתבתי דליתא אלא כל שבא לחום כ"ר אסור ד"ת וע"ש. מותר וכל שאסור בהנאה הוא מנקברין ואין רשאי לשורפו דנקברין אפרן אסור ונשרפין אפרן מותר ומותר להשליכו לבית מקום הרעי וכדומה ועמ"ש פלתי. בהמה טהורה עמ"ש פלתי בישוב דברי רמב"ם. ובשר בהמה טמא' דעת הב"ח דמדרבנן אסור משום בב"ח ונ"מ לחנ"נ ויש עוד נ"מ. רק האחרונים תמהו מה ראו חז"ל לגזור כך כיון דבלא"ה אסור משום בשר טמא ואנה רמיזא בדברי חז"ל ואפשר דקתני בשר בהמה טהור' בחלב טמא' מותר בבישול ובהנא' הך מותר בבישול ובהנא' מיותר הל"ל מותר ופשיט' דלא קאי. על אכילה דכי נאכל דבר טמא אנא לדיוקא הא באכילה אסור משום בב"ח. הואיל ואינו רק מדרבנן הש"ך והט"ז חולקים וכמה איסורי דרבנן דגזרו מפני מראית עין ולא היה צורך לחפש כי דין זה נלמוד מן דם שכנסו בכלי וכו' ודם שבשלו דרבנן מ"מ הפר"ח הסכים להתיר דאין לדמות גזירות דרבנן זא"ז. ואני מוסיף דאינו חלב רק מי פירות מוהל שקדים. כי בשביל שדומה במראה לחלב נאסור. ויין אדום לא נשתנה שדומה לדם וכהנה חז"ל אסרו בחלב אשה ודם דגים שהוא דם וחלב באמת ועיין פלתי: דכ"ש וכו' האחרונים כתבו דעיקר מראית עין הוא באכילה ולא בבישול ועמ"ש פלתי חילוק אחר וע"ש שהארכתי לפלפל במקומו של ריה"ג מבשלין בשר עוף בחלב מראית עין להיכן אזיל: אע"פ שהוא מעורה בגידין וכו' אע"ג דלעיל סי' פ"ו דעת הפוסקים בתרנגולת שהכה על זנבה והטילה ביצה אסורה משום אמ"ה שאני אמ"ה דאף דלא נקראת בשר מ"מ אמ"ה נקרא דלא תלי' אם נקראת בשר וזה יונק מהחי אבל לענין בב"ח מה בכך דמעורה בגידין מ"מ לאו בב"ח מקרי ועמ"ש פלתי על דברי הש"ך ופר"ח. הרי זה ודעת רשב"ם כל זמן שאין קליפה חיצונה קשה אסור לבשלו בחלב והת"ח כתב יש לנהוג כן לכתחלה וע' ש"ך ועמ"ש פלתי בישוב בדברי רשב"ם דלא יסתור דברי הגמ' וישוב בתוס' אבל אם אין לה אלא וכו' וכתב הש"ך אפי' אין מעורות בגידין אסור וע' פלתי דבת"ה לא משמע כן ואף דיש לדחות מנלן לאסור בחומרא גדולה באיסור דרבנן המעושן וכו' הפר"ח כתב הואיל איתא בירושלמי מס' שבת דמעושן הוי בישול לענין שבת ה"ה לבב"ח וע' פלתי דיש לדחות דבב"ח בעינן דרך בישול משום בב"ח משמע הא משום דם לוקין על אכילתו והוא לשון הרמב"ם דס"ל דם שבישלו עובר עליו אבל לפי דקיימ"ל דם שבשלו דרבנן אף משום דם ליכא. דאסור לחתות וכו' אע"ג דהוי בשר נבלה ולא חל בב"ח בבישול מיהו חל וכ"כ הרמב"ם ועיין פלתי דפלפלתי המבשל בשר נבלה בחלב אם אסור בהנאה וע"ש ישוב קו' על הרמב"ם ותוס' שבועות שבועה שלא אוכל וכו' וביארתי לשון הרמב"ם בפירש המשנה למה לא יקרא בב"ח בשביל איסור הנאה איסור מוסיף ע"ש. לחתות כתב הש"ך וה"ה שאר כלים שמבשלים בהם אסור לחתות שיש בהן בלוע בשר וחלב והבלוע מתבשל ואינו אלא חומרא בעלמא עכ"ל ועמ"ש פלתי דאי בלוע בכלי הוי בישול לענין בב"ח גם העלתי אי שייך בבב"ח בישול אחר בישול דאסורי' בהנאה היינו בכ"ר ויס"ב דהוי בישול והא דלא אוסר מחמת אמירה לעכו"ם שבות בשאר איסורי' דהוא איבעי דלא אפשטא ואף זה לבב"ח אמירה לעכו"ם שבות היינו דלא ברירא לן דאין במים ס' נגד האיסור רק ספיקא דאוריי' לחומרא אבל נגבי שבות ספיקא דרבנן לקולא: דאין לשמש בהם וקשה כיון דיש באותו אפר חשש תערובות בב"ח ואתה אוסר תשמיש האיך מתירי' ליתן אפר מכירה לתוך היורה הא מבשל בב"ח ואם אינו חשש בישול אף חשש הנאה לשתרי ממ"ש פלתי ובישוב קו' הצ"צ הא מעורב עם אפר והוי נטל"פ. וע"ש מ"ש אימת נטל"פ מותר ואימת אסור ומיושב קו' רבות. אפילו בצלול דהוי כמעוכל ויש מי שאוסר ס"ל דבצלול לא הוי כמעוכל. אסור להעמיד בו לדעת המחבר הכל אסור לכתחילה. עד שיהי' בו ס' והא דמעמיד אפי' באלף לא בטל והא הקיבה נ"נ תי' הש"ך דכולי האי לא החמירו במליחה שיהי' נ"נ ואפי' באלף לא בטל וממ"ש פלתי ב' אופנים כי דיו זה מקורו מהטור או דטור לא ס"ל כלל דמעמד לא בטל ובא"ח דכתב סי' תמ"ז כיון דאוקים ה"ל בעינו היינו לבטל נ"מ בנ"ט דהוי כטעם ראשון אבל ס' בעי או דכאן מוכח דא"א באלף בטיל מוכח מגמ' דאין לחלק בין צלול לקרוש וא"כ כאן אי אתה בא לאסור מטעם מעמיד וכו' א"כ תו אין לחלק בין קרוש לצלול והוי ככסיל בחושך הולך ע"ש. אינו אוסרת והא דבא הוי כ"מ בר נ"ט דאיסורא הבשר בקיבה והקיבה בחלב כתב הש"ך דהוי כפרש ואע"פ דזה דוחק דמ"מ מים בעלמא הוא וא"כ מדיין נ"ט בר נ"ט וע"פ מ"ש הטעם כיון דלא נכבש יום שלם או ברותחין אין כאן בליעה כל אם לא שהעמיד כי פעולת המעמיד ניכר ועושה כמו ברותחין אבל כאן דליכא רק נ"ט בר נ"ט לא ניכר פעולתו ולא חשיב רק צונן בעלמא וכן העלתי בפלתי אם הם רותחין או כביסה מעל"ע אפי' בקרוש יש להחמיר דהוי נ"ט בר נ"ט לאיסור אבל בצונן יש להקל ע"ש. ונקרש יש לו דין צלול ובה"ת חולק ועיין פלתי דהוכחתי דגם דעת התוס' כן וגם אם ספק אם הי' צלול או קרוש מספיקא אזלינן לקולא ובפרט דהרי קרוש לפניך. טעם בשר לדידן ליכא טעימה רק ס'. בשר זהו דעת ר"י מגאש הואיל בב"ת היתרא רק דרך בישול אסרה תורה וזהו אין דרך בישול כיון דליכא טעמא רק העמדה במלמא משא"כ בהעמיד באיסור ודעת הראב"ד דבכל דוכתי' אף מעמד בס' רק בשל גוים החמירו אבל בישראל יש להקל אפי' העמידה בדבר האיסור והעיקר כש"ע שהם דברי רמב"ם. זוז"ג מותר והיינו שאין האיסור לבדו יכול להעמיד אבל אם איסור לבדו יכול להעמיד לא הוי זוז"ג ש"ך: