כרך של רומי/כו

ב"ה קריעגזהאבער יום ד' י"ז שבט התר"י לכ"ע

לרחוק ממני במילין אקרא. ה"ה גברא רבא ויקירא. לו ולכל אשר לו יהיה שלום. על כסאו שעליו יושב ברומ"ו של עולם. לדעות צאן קדשים דק"ק רומי יצ"ו:

אף שאיננו מן הראוי לטרוח גדול כמותו. מכל מקום אקוה שבמקום גדולתו יהיה ענוותנותו מבלי ליחר אפו אם באתי לדפוק בדלתי ביתו הפתוח לחכמה וידיעה בדבר הנוגע למצוה לפרסם הענין כראוי ולזאת אציע לפני רום פאר מעלתו נ"י את כל ונוכחת בקיצור האפשרי:

הנה גמרתי בדעתי להוציא תוכן הספר הנקרא אמונה רמה שחברו הפילוסוף הגדול החסיד הנכבד ר' אברהם הלוי בן דאוד זצ"ל וידוע שס' זה לא נדפס עדיין רק הוא בכתב באוצר ספרי המלך דעיר מינכען הבירה ובאוצר ספרי עיר גדולה הנקרא Biblioeca Vaticana כמו שמצאתי בספרי המלומדים G. B. De Rossi Bartolucci (Biblioteca magna rabbinica P. 1 p. 18 N. 57). In Bibl. Vat. extat Codex in fol. Papyr. cum iulo Emuna rama, Wolfu Biblioteca hebr. P. 1 pag. 46 והנה מדי קראי בספר הנז"ל שיש תחת ידי מעיר מינכען מצאתי באיזה מקומות שבלי ספק לא נעתק כראוי ומאחר שאותו הכתב דמינכען נעתק מן אותו שבעיר רומי אמרתי לצייר כאן אותן מקומות שצריכין תיקון דהיינו למלאות חסרון אשר פשע בו המעתיק ואל מי מקדושים אפנה אם לא לרום מעלת הדרת כבודו ונא אל יחר אפו וימחול לכבדני במוקדם האפשרי (כי הדבר נחוץ מאד) עם תשובתו הרמה שתהיה לי לכבוד ולתועלת. ומי יתן שיהיה לאל ידי להראות לו הכרת טובה ושהנני מוכן לשרתו בכל עת:

הק' אהרן בלאאמ"ו הרב המנוח מה"ר יוסף גוגעגהיים זצללה"ה

ד"המ פה ק"ק קריעגזהאבער והגליל יע"א

א' ישנו דעות שונות בין המחקרים בידיעת הספרים מהם אומרים ששם המחבר הספר הנז"ל הוא אברהם בן דוד ומהם אומרים ששמו בן דאור ע"כ ימחול המעתיק לברר וללבן לי בטיב מה שימצא בגין זה בכ"י דשם כי הוא הכרח גדול אצלי:

ב' הספר נחלק לג' מאמרים. המאמר הב' נחלק לו' עיקרים. ולכל עיקר ישנו איזה פרקים שמספרם ועניינם מבואר בתחלת כל עיקר ועיקר והנה בתחלת העיקר הד' כתוב בכ"י שיש לפני בזה. העיקר הרביעי בפעולות והם ארבעה פרקים. הפרק הרביעי במקורי הרעות אבל מיד אחר הכתובים מעידים מה שמבואר בפרק הג' המסיים בז"הל היוצר גוים הלא יוכיח וכו' כי האדם כשהחזיק בזה ושמו אמונה לעצמו התבייש מן המחשבו' הרעות כל שכן מן המעשים אשר כן מתחיל העיקר הה' באמונה אחרונה ולכן חסר כל הפרק הד' או כתוב בטעות שיש לעיקר זה ד' פרקים אם אחר זה לא היה כתוב בפירוש הפרק הד' במקורי הרעות יהיה בודאי קרוב לאמת שטעות הוא לכתוב שיש לעיקר זה ד' פרקים מפני שהפרק הב' דעיקר הו' מדבר במקורי הטובות והרעות אבל מאחר שמבואר אף הענין דפרק ד' נ"ל שהוא מן הצריך לחפוש ולחקור אי יש בכ"י דשם פ"ד דעיקר רביעי או אי אינו אלא ג' פרקים לעיקר הזה ואם יש לעיקר הזה רק ג' פרקים ניחא לי לידע מה שכתוב בכ"י דרומי בתחלת העיקר הרביעי ובסופו:

ג' בתחלת המאמר הג' כתוב בכ"י דמינכען שיש לו שני פרקים הפרק הא' דבור כללי במדות וההנהגות והנמוסים והחקים והתחנות והתפלות הפרק הב' בתוספת הביאורי' ומשלים בחליים הנפשיים ואופני רפואתם ומדברי' המבו' מתחי' המאמר הזה עד סוף הספר נראה שבודאי יש למאמר זה ב' פרקים אבל אין נמצא הפסק ביניהם ומפני זה חסר בודאי הסוף דפרק הא' וההתחלה דפרק הב' ואי אפשר לי לידע אם נשכח בכ"י דמינכען מעט או הרבה או באיזה מקום מתחיל הפרק הב' ומפני זה אעתיק בכאן איזה מקומות ומן התורה נלקח ואל תכליתה תלך אמנם הדברים הדקים המתוקנים בחכמה ונאמר בזה תחלה כי התו' היא הנהגה בחכמ' מתוקנו' בחכמה וכשיתבונן האדם ונאמר תחלה שחלקי התורה בין שיהיו חמשה המצות שהם מושכלות הסבות מדרגותם מן הדת מדרגה חלושה מאד וכבר העידו על זה כתובים ומן הדברים המחייבים בזה אצל המספלפסים כי הבורא יתב' הפקיד על שבעה כוכבי לכת הנהגות בזה העולם המאמר מסיים אלה הענינים הרקים המתוקנים בדרך חכמה שהם ההבדל שבין הכפירה והאמונה אשר אצלם הנני נבוך אי המה שייכים לפרק א' או לפרק ב' ויהיה איך שיהיה מן ההכרח אצלי לברר היטב סופו דפ"א והתחלה דפ"ב:

ד' בפרק השמיני דמאמר הא' חסר לפחות שורה אחת בין המלות עוד בגלגל ההקפה להמלות לפי שהוא יקרעהו ויתנועע בו התנועה כמו שכתוב ג"כ בגליון דכ"י שיש לפני:

ה' גם יהיה לי לתועלת אם יכול לחקור אי המחבר כתב ספרו בלשון ערבי ונעתק אחר כך לל"הק או שהוא בעצמו חיבר הספר בל"הק:

רב אחא"ו גאון. חבצלת השרון. העומר לנס לבני ישראל לזכרון הצדק על פי צדיק ירון. והאמונה על מצח אהרן משכים לבית המדרש ויוצא אחרון. הוא הגאב"ד בדעת ובכשרון. הוא הע"ד בעדי עדיים לאב ולפטרון. הוא הדיין במתא קריעגזהאבער כמלאך משרת הוא אהרן. יהי כנהר שלומך וכנחל קדרון. וכסף וזהב ירבה לך מונחים בארון וכל אשר לך ירבה עשרו'ן עשרו'ן. עם תפארת בנים עוברים לפניו כבני מרון באות נפש אהובך וכנפשך שבעך הוא משה ואהרן. כיר"א:

אחי וראש! אל אלהים הוא יודע ועד כי כמו צער בנפשי. כי עד היום הזה אחרו פעמי קולמוסי לצאת ולבוא לקראת אח"י מל"ך כדת מה לעשות וכאשר החיוב מוטל בתורת האחוה. לישדים נאוה. הכי אחי! לאט לי! כי לא על ראש הצעיר יחולו התלונות. כי על הזמן בוגד כי הוא בעוכרינו נצב לשטן כמדתו לכל רוח יכתיר ויקיף בכל פינות אשר הוא פונה. ודורך בנעלים על במותי מי מנוחות העיון והשקט. הדברים קל וחומר השנה הזאת האכילנו מספחי חלייו הרעים והנאמנים. וכנפול לפני בני עול נפלתי והכני לפניו כדי רשעתו כלוא ולא אצא קשור בכרעי המטה הצולעה והנדחה והנשברת. וזוהי סיבה כי מנעני ה' מכבוד לשרתו קל חיש ככל אות נפשו:

עתה אתה ברוך ה'! יום בשורה היום הזה. ואין ספק כי זכות הפלוסוף החסיד האלהי (השקול בדורו כהרמב"ם ז"ל לפי משקל חיבורו אשר הגיתי בכל פעולו אשר אדוני עסוק בו) הוא היה בעוזרי. ואל משמים שלח דברו וירפאני והחלימני והחייני ותכף לברכת הגומל חצני נערתי וכגבר חלצי אזרתי ורצתי אל אהובי החכ' כהן הראש זה שמו Monsignor Molza הוא ראש שומרי בית המדרש הגדול והמפורסם אשר בקרב מחננו יע"א והוא כמזגו הנעים קבלני בסבר פנים יפות כדרכו הטוב. ומסר בידי את כל חשקי אשר שאלתי מאתו והעדיף מטובו לעשות את בקשתי בתכלית השלימות. והיינו כי הספר הקדוש הזה אמונה רמה שורשו כתוב בכתב עברי לפי מנהגינו הספרדים (ועיין תשו' רמ"א סי' ל"ד שלשלת הקבלה דצ"ב ריש ע"ב ועיין ש"ות זקן אהרן סימן קמ"ח שהביא ענין זה מתשו' הרמב"ם ז"ל) ומשם הועתק עוד אחר בכתב הנקרא רש"י (ועיין תשו' רמ"א הנז' ואצלנו הספרדים נק' כתב פרובינצאל). ובאמת גדלה שמחתי עד להפליא מכמה פנים. ראשונה. כי מתוך שתי העתקות צדקת האמת כלפיד יבער. זאת שנית. הפעם אודה את ה'. כי נמצאתי בקי בכתב קדמון זה (יען היותי ספרדי ומארץ רחוקה באתי מהר הקדש ירושלים לרעות ביעקב פה העירה יע"א כנודע). שלישית. כי מציאה גדולה הקדה ה' לפני כי אותו העיקרי נכתב ונעתק לכבוד הנשיא ממשפחתי ומבית אבי אשר שמי וכינויי בקרבו (משה חזן) כאשר יראה בדף ההעתק ההולך לפניו תוך דנא ואשוב אתפלא על הדבר הגדול הזה גם בעיני אהובנו החכם הכהן הנוצרי הנז' גדלה הפליאה הנשגבה הזאת כי הוא בקי בטיב הכתובות והלשונות ובפרט של בני קדם ובשמחה ובטוב לבב נטפלתי אני בעצמי והגם שעמדה לי ביוקר מפני הוצאת העגלות (מלבד שכר ידידנו המעתיק נר"ו שהעתיק כל הנשלח שני פעמים חד לשולחו וחד להניחו בב"המ הנז' כי כן צוותי אפי' על הכתבים שלי ושלו שבודאי צריך לגדל פר"ע) עכ"ז היה בעיני למה ולכלום נגד הקורת רוח שהיה לי מכל צד ופינה ובפרט כי לא היה אפ' לקיים המצוה ע"י אחרים כי מהת"ח אשר פה הע"י אין מכיר הכתב ספרדי הנז' איך שיהיה נכנסתי ויצאתי בכי טוב וראיתי כי הרבה טעיות נפלו בהעתקה מכ"ס לכתב רש"י באופן שאותו של כתב רש"י הוא מוטעה כמעט בכל פינות מאמריו ואני מפחדי שמא אותו שביד מני"ר נר"ו יהיה מועתק מאותו של כת' רש"י עברתי כל המאמ' השלישי אות באות וסידרתי הכל באר היטב לפי אותו העיקרי שהוא כתב ספרדי. והנחתי אחד בידי ואחד בבית המדרש הגדול הנז'. (כי מצוה גדולה לעשות חסד עם ב"המ המפואר הזה ובפרט שכן צוויתי בפירוש) ואחד אני שולח לפניו ויען שאין הדבר ברור אצלי אם אותו שבידו נפלו בו כל הטעיות המסודרים לפניו ע"כ לא הטרחתי את עצמי להגיה כל הספר אבל אני ממתין תשובתו החשוקה ואם כה יאמר כי תיקון הטעיות של מאמר השלישי היו בסומכי נפשו א"כ מוכרחים אנו להטפל ולהגיה כל הספר מהעיקרי שהוא כתב ספרדי להעתק השני שהוא כתב רש"י ותן לחכם ודי בזה כי ראוי והגון להשתדל בכל עוז ותעצומו' להוציא כלי למעשהו משופה ומנוקה מכל טעות ושגיאה ובפרט בספר הקדוש האלהי הזה כי כל דבריו נאמנו מאד והם רפואת הנפש לתחלואי דורנו אשר חלה את חליו על ראשו על כרעיו ועל קרבו ה' יראה בעוני עמו ישראל ויאיר עינינו בתורתו תורה שלימה. ברה כחמה איומה. כיר"א:

ואפריין נמטייה למה שיחיה שככה ישביענו מי אמרי"ם אמרי נועם אשר בספר האדיר הזה כי באמת הוא שבע רצון השכל ומלא ע"כ גדותיו התורה והעבודה והג"ח איישר חיליה דמר! איישר! נכון לבו בטוח כי כל אשר נגע יראת ה' בלבו וכל חכם לב אוהבי האמת בטבע קיים ירוצו ולא ייגעו לקנות הספר מאיר עיני חכמים הזה בכל הון יקר ונעים וגם אני בלי נדר אקנה איזה קובצים ככל אשר יגזור עלי:

תמהני איך נעלם מעיני אדוני שמי ושם עירי? כנראה שלא הגיע לידו קונטריסי קנאת ציון אשר חברתי זה כמשלוש שנים באמשטרדם נגד הכת החדשה בויכותי' נאותים וכמעט נשלח בכל ערי אשכנז וכל הסמוך ואם יש את רצונו זה יכתוב ידו לאהובנו הרב המתחסד עם קונו מוהר"ר צבי הירשל לעהרן מר"ו אשר באמשטרדם יע"א והוא ישלחהו לידו הקדש מתנה מחיים כי ראיתי אור פני כתבו כראות פני אלהים. ותרצני. ידיד חשקי! מודע לבינה כי בהיותי מעתיק הדברים הנשלחים לו פעם שנית מטעם האמור למעלה רעיוני על העתקתי סליקו ובקשו ממני להטיף מילין גם הם ויכתבון בספר ויוחקו בביאור איזה קצרי אמרים מהרב הקדוש המתבר ז"ל ונענעתי להם ראשי כי אם אחשה יראתי פן יקרני עון א"כ איפה שר צבא ה'! עתה באתי להשמיע במרום קולי שאם באולי יעלה לרצון כל הכתוב לפניו ויראה דברי אלה נאותים ויסכים ויאמר להדפיסם מתחת לזרו (כי זה ג"כ יהיה רצוני על דרך הואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא) עכ"פ משביעך אני בכח האהבה שיודיע דרכיו למשה הוצאתו בהדפסת תוס' הדברי' הכתובי' על הלוחו' ועלי לשלם עד ספ"א כי זהו רצוני וכבודו של אדם רצונו ועל הכל יבא דברך וכבדנוך לארכה ולרחבה על הן ועל לאו בהדפסת תוספת הדברים ודי בזה לחכם ונאמן רוח שכמותו סוף דבר הקו"ל היה מן העפר כמוני היום דורש בלשון חיבה שלומו וטובתו. גם לחוש"י קראתי לפתוח בברוך אשר בברכתו. חיה יחיה שנים כשני אליהו גבור בארץ בצאת השמש בגבורתו. זה יכתוב ידו לה' ספרא וספרי דבר מראשיתו. יפוצו מעינותיו חוצה ברחובות קרי"ה ישקו כל חייתו. בנפשו הרמה והנשאה מלאה דעת ויראת ה' ושלימה משנתו. ובנפש נענה דוה לבב שנעברה צורתו. אין דעתו מיושבת עליו כאיש עברו יין הגיע לשכרותו. כי גנב גנבתי מארץ העברים מהר הקדש ירושלים תוב"ב ההר חמד אלהים לשבתו. וה' משמים אותי נהג אל המקום הזה מקום אשר דבר המלך ודתו. עושים מאהבה באהבתו ובחמלתו. הנה העיר הזאת קרובה לקיים כל דבר שהלכה כמותו. ואשמע את הקול ואל משה אמר שב בני שב אפתחא דרומי יע"א לרעות ביעקב עמו וצאן מרעיתו. יואל אלוה להשיב את שבותי על מכון הר ציון כי שם צוה ה' השראת שכינתו. הוא העבד ישראל המצפה יקרת תשובתו. הוא החותם באהבת תורתו. הבא על החתום בש"א לח' אייר משנת ית"ר שאת לפ"ק ברוב עוז ושלום:

ואלו התשובות על ה' שאלותיו אבל הן לפי סדר הספר מתחילתו לסופו כדי להקל למגיה ולמעיין:

וכבר הודעתי בכתבי כי שני העתקות באו לידי אחת בכתב עברי כמנהג ספרדי (וזה אקראהו כ"ס ר"ל כתב ספרדי) והוא העיקרי. והב' אשר הועתק ממנו בכתב עברי הנקרא רש"י (וזה אקראהו כ"ר ר"ל כתב רש"י) ואני כותב כל אחד על הדפים שלו כדי להקל למחפש ובפרט לבית המדרש הגדול הזה אשר זכה לשניהם למען יהיה למאור עינים אל כל הבא ועמד בבית המדרש המפואר הזה לחפוש כל חדרי. ועוד אודיע להרב המוציא לאור תעלומה שבאיזה מקומות נלע"ד לגלות דעתי הקצרה או בביאור הענין או בביאור דברי הרב ז"ל. וע"כ אעשה בה סימנים על דרך א' ב':

תשובה לשאלתו הא'.

א כ"ס כתוב ד' אברהם הלוי בן דאוור דלת אלף וב' ווין וריש: כ"ר ר' אברהם הלוי בין דאוד ב' דלתין ואלף ויו: *(א)

תשובה לשאלותיו הד' והה'.

ב' ג' כ"ס ד"ל ע"א. אח"כ מזה הכדור היוצא ממרכז והוא יקרא גלגל ההקפה והוא יותר חזק משאר גרם הכדודרהיוצא המרכז לפי שהוא יקרעהו ויתנועע בו התנועה אשר היא קרובה מתנועת האמצע. עוד בגלגל ההקפה. (אמר המשי"ח ס"ט באן יש מקום פנוי מעט בכ"ס הזה וכתוב מבחוץ וזה לשונו וזה תוארו. נראה שחסר מכאן וגם בערבי מזה למדנו שהספר נתחבר בערבי והוא ברור ג"כ מסדר הלשון למכיר טבע העברי והערבי והוא תשובה לשאלתו הה') לפי שהוא יקרעהו ויתנועע בו התנועה הנקראת תנועת ההתחלפות. כ"ר דכ"ז ע"א שורה כ"ג. אחר כן מזה הכדור היוצא המרכז יפרד כדור מרכזו כחצי עובי הכדור היוצא המרכז והוא יקרא גלגל ההקפה והוא יותר חזק משאר גרם הכדור היוצא המרכז לפי שהוא יקרעהו ויתנועע בו התנועה אשר היא קרובה מתנועת האמצע. עוד בגלגל ההקפה (כאן יש מקום פנוי מעט אבל לא נמצא כתוב מבחוץ שום דבר) לפי שהוא יקרעהו ויתנועע בו התנועה הנקראת תנועת ההתחלפות:

תשובה על שאלתו הב'.

ד' חפשתי הדק היטב בכל הב' העתקות הנז"ל ולא ראיתי שום שינוי מאותו אשר כתוב לפניו במינכען בענין זה ולעשות רצונו אעתיק לו התחלת עיקר הד' והתחלת פ"ג מן העיקר הד' וסוף פ"ג זה שהוא סוף העיקר הד' ושאין פרק רביעי כלל: תחילת העיקר הד' פ"א. במופת מציאות המלאכים מצד מה שישיגו מהם האנשים במחשבותם אנחנו רואים הנפש האנושית וכו' (שוים כ"ר וכ"ס): תחילת פ"ג מן העיקר הד' בביאור מאמרים בסדר המציאות כבר נתייסד דעת הפלוסופים האמיתיים על שסיבת המציאות כולו והתחלתו האל יתברך ויתעלה הוא אחד אחדות גמורה וכו' (שוים כ"ר וכ"ס): סוף הפ"ג הנז"ל שהוא סוף העיקר הד'. ובזה יאמר המשורר ויאמרו לא יראה יה וכו' הנוטע אזן הלא ישמע וכו' היוצר גוים וכו' והוא כי האדם כשהחזיק בזה ושמו אמונה לעצמו התבייש מן המחשבות הרעות כ"ש מן המעשים אשר כן (שוים כ"ר וכ"ס):

תשובה לשאלתו הג'.

ה' המאמר השלישי כולו נלמד מתחילתו לסופו בשני ההעתקות הכ"ר ביד השומע והכ"ס בידי הקורא. ולא נמצא בשום א' מב' ההעתקות שום רושם לראות באיזה מקום הוא סיום הפרק הראשון והתחלת הפרק השני כי שני הפרקים ירדו כרוכים בפרק א' כמו אותו שבמינכען אשר לפניו ויען שע"י הלימוד מתחילת המאמר הג' עד סופו ראיתי הפלגת הטעיות שנפלו בהעתק כ"ר ע"כ נטפלתי להעתיק התיקונים גם לו גם לבית המדרש. וסדר התיקונים סובבים על העתק כ"ר מכ"ס ומה שאני מוסיף או מתקן מכ"ס אני כותבו כמו זה עם הדפים של כל העתקה והעתקה. ודמות שורו"ת כ"ד להקל על המבקש:

וזה החלי

קרוב להתחלת מאמר השלישי בדברו על קנית המזג צורה והביא ראיה מפסוק ויאמר לרשע למה תכה רעך והוא בכ"ר דנ"ז ע"ב כתוב וז"ל והיא מדה תשולח מטוב השכל ושמירת הסידור הנאות והמחשבה באל יתברך ובהשארות סידור עולמו כפי רצונו יתברך והפכו והוא העול מסעיפי השטות וההמסר לסכנות ועזיבת המחשבה באל יתברך ובהשארות סידור עולמו כפי רצונו יתברך ואחר שהיה וכו' כ"ס דע"ב ע"ב: כ"ר סוף דנ"ז והיה לכבד ההורים (צ"ל) והחמישי לכבד ההורים. כ"ס דע"ג ע"א:

כ"ר דח"ן ע"א שו' א' וההנהגו' הנשארים (צ"ל) והחמשה הנשארים. כ"ס דע"ג ע"א:

כ"ר דח"ן ע"א שו' ג' וחומר מה שביד האנשים (צ"ל) וחימוד מה שביד האנשים. כ"ס שם:

כ"ר דח"ן ע"א שו' ח' שידע תאריו הנכבדים ופעולותיו (צריך להוסיף כאן) כי תאריו אמנם יודעו מצד יחס לפעולותיו אליו וכאשר נודעו תאריו ופעולותיו יוטבע בלב. כ"ס דע"ג ע"א.

כ"ד דח"ן ע"א שו' י"ג ובין השתי. היראות. כ"ס דע"ג ע"ב:

כ"ר שם שו' י"ט מצינו ההתמדה (צ"ל) וענינו ההתמדה כ"ס שם:

כ"ר שם שו' כ"ד נקראים עבדי ה'. את כל עבדי הנביאים משה עבד ה' יהושע ן' נון עבד ה'. כ"ס דע"ג ע"ב:

כ"ר סוף דח"ן ע"א וכאשר יגמור צרכו. יתן. השבח לאל כ"ס שם שם סוף ע"ב:

כ"ר דח"ן ע"ב שו' ו' ואינו יודע שיעור מה שיבטא בו ומה שישבע בו הנה אין ראוי שיבטא בו כ"ש שישבע בו (כן צריך להוסיף) כ"ס דע"ד ע"א:

כ"ד שם שו' ז' הפילוסופים (צ"ל) הפייטים. כ"ס שם:

כ"ר שם שו' ט' שיהיה בו הוא. בהתחלה כ"ס שם:

כ"ר דח"ן ע"ב שו' ט' מלקלותו (צ"ל) מלהקנותו כ"ס שם:

כ"ר שם שו' י"א וכמה שמו (צ"ל) וכבר שמה כ"ס שם:

כ"ר שם שו' ט"ו ומהמדות המעלות (צ"ל) ומהמדות המעולות. כ"ס שם:

כ"ר שס שו' י"ט ומן המצורף לזה עד עזיבת צרות (צ"ל) ומן המצורף לזה עזיבת צרות עין. כ"ס שם:

כ"ר שם שו' כ"ד ובזה ג"כ (צ"ל ולהוסיף) ובא ג"כ אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו. כ"ס דע"ד ע"כ:

כ"ר שם שו' כ"ה תקנת אשה (צ"ל) תקנת אושא. כ"ס שם. (והוא האמת):

כ"ר שם שו' כ"ו ששה חדשים (צ"ל) עד שש שנים. כ"ס שם. (והוא האמת):

כ"ר סוף דח"ן ע"ב וסבול העני (צ"ל) וחבול העני. שם כ"ס:

כ"ר דט"ן סוף ע'"א אל הממונה. על המונינו להקריב הקרבן כמו שבא בכתוב והתודה אשר חטא ונאמר וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא ואם לא פרט עצמות החטא אבל הביא חטאת סתם. (כל זה צריך להוסיף) כ"ס דע"ה ע"א:

כ"ר דט"ן ע"ב שו' ב' ולחשוב שנצחה אל ממנו וכבדה (צ"ל) ותחשוב שנצחה אבד ממנה ובלתה. כ"ס שם:

כ"ר שם שו' י"ב באמרו שהאומה כששמעה משפיכות דמים (צ"ל) ואמרו האומה כשנמנעה משפיכות דמים. כ"ס דע"ה ע"ב:

כ"ד שם שו' כ' כולו שותף לנביא (צ"ל) כאילו בו שיתוף לנביא. כ"ס שם:

כ"ר שם שו' כ"ז מן היעוד בכבוד בניו (צ"ל ולהוסיף) מן היעוד בבכור בניו כמו שהיה סוף יעוד המצריים מכת בכורות והיה לנביא עליו השלום כאלו אליו הקדמת הידיעה כשישראל יהיו נצולים. כ"ס שם:

כ"ר דנ"ט ע"ב משורה כ"ח עד סוף הספר כולו מוטעה וחסר כמה שורות וכמה תיבות וע"כ גמרתי בדעתי להעתיק הכל מכ"ס אות באות:

מאמר ישוב על פני המשיב עלינו. שמתם לאל אותות כדי שיכיר בהם בתיהם *(ב) ואמר שבתשעה המכות אשר הכה בהם המצריים קודם מכת בכורות לא היה למלאך הממונה בהם ממשלה להביא כמותם לישראל אבל כמו שהוא בכתוב והנה לא מת מכל בני ישראל דבר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם והדומים להם אמנם מכת בכורות כמעט שהיה הדבר כולל למצריים וגם לישראל לזה נאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ואין ספק כי כמו זה המות הפתאומים אשר קרה לבכורי מצרים היה בשינוי מזגיהם אל קדחת חדה מופלגת ושורפת והגרת הדם *(ג) וחנן ה' בשהיה בבתיהם בעלי חיים שחוטים צלוים בלתי שבורי עצמות אלא בבית כל אחד מהם שה תמים צלוי ועל השערים הדם לדחות מלאכי החבלה ולזה האופן הד' טוב מן הג' והוא טוב ההשמע ושלא יהיה האדם החסיד מהרהר אחר מדותיו של הקב"ה. אין רצוני בזה שימנע האדם מן החכמות וכ"ש מן המגיעות אותו לידיעת האל יתברך כי אין זה משובח. (אמר המשי"ח ס"ט עיין בקונטריסי קנאת ציון דט"ו ע"א ובפרט בד"ה אמור לי יעזרך אלהים וכו' ותראה שכל חכמי ישראל המובהקי' זהו כל חשקם ומאויים בלי ספק והרי מצינו תל"ית רב מפורסם וקדמון קרי בחיל אמיתות דבר זה עם כל תנאיו ודי בזה) אבל רצוני שהאדם כשידע באמת שבכאן נבואה בפנים המאמיתים אותה מקיום השגחת הבורא בנבראים ונתקיימה אליו נבואת נביא שלוח להראות המופתים הגדולים על ידיו ובהוציאו לחפשית אמתו' (אמר המשי"ח ס"ט בכתב רש"י כתיב אומתו ובכ"ס כתוב אמתו' שיראי ר"ל אמיתותו יתברך במה שהראה להם והמעיין יבחר) במה שהראה להם על ידו וכאלו הוא לא בא בדבר נמנע אצל השכל ולא ציוה דת בלתי יכולים בה ולא נראית בהנהגתו לעולם דבר ייגע *(ד) ולא סר מהיות מעולה ומכובד מן האל יתברך באומתו אח"ך אמר לאומה שהאל יצוה אתכם ויזהיר אתכם מכך במה שלא ידעו סבתו ועלתו ומי שקבל זה על דרך האמונה וההצדק (אמר המשי"ח ס"ט גם מילת ההצדק מועתקת על רעיון הערבי. תצדיק. ויאמר דוקא על אופן זה) הנה הוא מאמין ומי שרצה להתחכם ויאמר איזה תועלת במנוע להם בשר הבהמה ההבלתי מפרסת פרסה ושוסעת שסע והרג אשר אין לו סנפיר וקשקשת וכדומה לזה הנה הוא אותו שלא יתנהג במדת המוסר עצמו להשלים מצות האל ולנו שנשיב להם כשירחיבו לשונם בכמו אלה התוכחות בחשבם מה שעשה אברהם אבינו ע"ה די ממנה שלא יכחישוהו והאל יתברך יודיע לו בנבואה כי ביצחק יקרא לך זרע והבטיחו בהבטחות יקרות אח"כ ציוהו להקריבו קרבן ולא רצה להתחכם ולהתוכח ולומר ואנה היעודים הנכבדים והתקוות הנכבדות אשר הבטיחני בהם אבל מסר עצמו להשלים מצותו והאמין שאין שיעור לידיעתו בצרוף אל ידיעת האל והלך ונשמע למצות האל ית' ולא נעלם מהאל זה האופן ממנו אבל כיוון שיהא הנהגתו ומדותיו חקוי יעשו כמהו אותם השומעים הנשמעים לאל יתברך ודוגמא ישימו מגמת פניהם אלה *(ה) הנה אלה תועלות אלה הענינים הדקים המתוקנים בדרך חכמה שהם ההפרש וההבדל בין הכפירה והאמונה. ע"כ:

תם ונשלם

לכבו"ד הנשא מוהר"ר משה בכמוהר"ר מתתיה וכינוי חזן נר"ו (אמר המשי"ח ס"ט זה שמי משה וישראל וזה זכרי חזן הפעם אודה את ה' אשר הנחני בדרך אמת אל משפחתי ואל בית אבי):

ממכתב ידי קטן הסופרים יצחק בר שלמה וכינויו גבלי נ"ע מ' לספירה שנת והדרך צלח רכב במדינת פאלרם :

(ואפשר פאלכס כי בכ"ס אין כמעט הפרש כשכוללים הרי"ש והמי"ם או הכ"ף והמ"ס בסוף תיבה כמי זה פאלכם ואם יהיה פאלדם בריש הפ' שיהיה פאלירמ"ו באי אי"טאלייא אבל משפחתנו היתה באנדלוסיא אשר בספרד ובארטולוקי כתב פיאנדרה ולא ידעתי מנא ליה ואפ' שזה פאלדם או פאלכם יהיה פי אכדרה וגם הכהן הראש הנז' תמה ע"ז ולא ידע להשיב):

(א) אמר המשי"ח ס"ט זכורני שהרב חיד"א ז"ל בספר שם הגדולים ח"ב דנ"ו ע"ב שהביא בענין זה מי שטעה לומר בן דאור בריש לבסוף. וכתב ז"ל שזה הטעות בא לטועה בשביל חסרון ידיעת לשון הערבי שלשם דור קוראים דַאודֻ בדל"ת לבסוף והוא נגזר משם דוד ועכשיו אני רואה דאם היה כתוב דל"ת אל"ף וי"ו רי"ש ודאי ופשוט שיש לתלות בטעות המעתיק ובחסרון ידיעתו מלשון הערבי המשבש מילות לשון הקודש כנודע והדין עם הרב חיד"א ז"ל אבל לפי מה שכתוב לפנינו דאוור בשני ווין וריש מפורשת אין ספק שכך הוא ואין לתלות בטעות. חדא דמילת דאור בויו אחת אין לה שום הבנה לא בעברי ולא בערבי. ושנית שבקל יש לתלות הטעות בין דלת לריש ששוו"ים בצורתם לא כן במילת דאוור בשני ווין וריש. ראשונה שיש לה משמעות בלשון ערבי והוא מקיף שלכל המקיפים בלילות הסובבים בעיר נקרא כל חד בדידיה דאוור וכן המקיף אחר סוסי הרחים נ.קרא דַאוַור ויהיה תוצאתו והברתו כמו שכתוב דַאגֻוַאר (ואחרי כתבי דקדקתי בבארטולוקי די"ח ע"ב שהביא כלשון זה דאגור בגימל ומהיבן בא לו ואני ראיתי האמונה רמה שהיה ביד בארטולוקי והוא זה הכ"ס ושם כתוב בשני ווין אם לא שאיזה חכם מזרחי כמוני הודיעו זה וע"כ כתב בגימל). והוא ממש כתיבת והברת שני ווין בלשון ערבי כמו הרובלי יו בלשון אינגליש דרך משל המים בלשון אינגליש Wather דכתב בדובלי יו ונקרא בהברתו גֻוַאטֵיר. שנית שרחוק לתלות בט"ס שני ווין במקו' ויו אחת שאין מקום ואופן להטעות למעתיק והוא ברור וכיון שהגענו לזה תו איננו רחוק כינוי בן דַאוַור כלשונו' בני קדם כמו שמצינו בתלמוד ר' זכריה ן' הקצב ובפרט בארצות ספרד רבו מלמנות כינויים כאלה אבן עזרא (ולא כמו שקורין לראב"ע אבן עֶזרַא שהרי עדיין יש ממשפתות כארץ הטורקיא מגרושי ספרד וקורין אבן עַזרַא ושכן קורין לעֶזרַא בערבי). בן יעיש. בן וואקר. בן יקר בן גיאת. בן רשד. בן בַכֵּר וכאלה רבות ושורשם מן העברי או מן הערבי והוא ברור:

(ב) אמר המשי"ח ס"ט זה אחד מן המקומות הקור' בגרון למכיר שתי הלשונו' העברי והערבי שהספר הזה מועתק מהערבי שהעתיק הרעיון הזה בלשון נסתר והתלוצצות בלשון הערבי ממש. ואין להאשים המעתיק חלילה. כי כן דרך המעתיק לימשך אחר דרך הספר בעת ישוטטו רעיוניו בהעתקתו. וכמו שהודיע לנו ראש המדברים מהר"ש ן' תבון בהקדמתו לס' המורה ד"ה והנה:

(ג) אמר המשי"ח ס"ט אשר בדברי הרב ז"ל יתבאר היטב אומרו כי אין בית אשר אין שם מת ודרשת רז"ל שהמכה היתה על כל גדולי מצרים. שכל גדולי הבית (ר"ל עיקר וחיות ועמוד נכון אשר הבית נשען עליו וכמ"ש הרשב"א ח"א סימן תקל'ב) מדרך טבע שיהיו נכאי לבב וכחושים מהעול הכבד וריבוי הטרדות והמות הפתאומי יותר מסוכן בכחושים ונכאי לבב זה נוכל לומר לכוין דברי הרב ז"ל. הא לאו הכי דברי הרב ז"ל אינם מובנים כלל. וכמו שיראה הרואה. ואש"א ת"ם:

(ד) אמר המשי"ח ס"ט. קורא חביב! בהיותי מעתיק סוף המאמר הזה והגעתי לאלה השלש גזירות מהר סיני חצובות שגזר הרב המחבר ז"ל מאמרים קצרים מאירים ומזהירים באור החמה שבעתים. והם כשלש מפתחות או כעינים פקוחות להבין ולהשכיל כללות ופרטות חקי האלהים ותורותיו. באמת עמדתי מתבהל מעומק דעת המחבר הזה ז"ל ותכלית התפלספותו האלהי וחכמת קיצור דבריו עם היותם ממולאים בתרשיש שהם וישפה שכל גופי התורה תלויין בהן. ואני בעניותי! זה זמן לא כביר נטפלתי לחבר חיבור קטן (כמו שיבא לפנים מהו תכלית כוונת חיבורי) ומכלל דברי עמדתי לברר שלשת השרשים הללו כיד ה' הטובה עלי כמו שיבא בע"ה. ואשתומם על המראה הגדולה. מה עצמה חכמת הקדמונים ז"ל כי בג' דברים ממש משובצים זהב במלואתם כלל כמעט כל מה שכתבתי אני הדל באלפי. ע"כ אמרתי אני אל לבי עת לעשות לה' וברשות הרב המחבר ז"ל וברשות הרב המשתדל להוציא לאור תעלומה נר"ו אדחוק ואכנס בתחום שאינו שלי לבאר ולברר וללבן שלשת המאמרים היקרים המסולאים בפז האלה. על מתכונתם. וצביונם וקומתם. ותכלית כוונתם. וקנאת ה' צבאות תעשה זאת לפקוח עיני שתי הכתית הנמצאים באומתנו כי השלישית והיא האמצעית ע"ד אמצעי שלם היקרה מפנינים (הם התלמודיים המובהקים אשר הגיעו לכוין הלכה לתלמיה בשקול הדעת מכריע גם גברו חיל לדעת מופת כל מה שנמצא עליו מופת והגיעו עם המלך בתוך הבית ע"י תלמוד עמוק ומעשה רב) כל חפצינו לא ישוו בה וממילה אינם צריכים לי ולבאורי לא ממני ולא מהמוני. אמנם הב' הכתות אשר אני מרמה או חולם חלום שיהיו צריכים לביאורי זה אחלקם ביעקב אל שתי קצותיו. האחת והיא יקרה בעיני אלהים ואדם ונחבקנה. היא המחסדת עם קונה ומאמנת דעות אמיתיות מדרך קבלה ואמונה. אבל כמעט נפשם בחלה אפי' בהגיעם לימי העמדה (ששוב אין פחד פיתוי וסכנה שכבר הושרש בשרשי האמונה. ועיין שו"ת זקן אהרן סימן כ"ה ד"ל ע"ג) לסקור לאמת אמונה לפחות להשיב לבערי האפיקורוסים (כי לחכמים להרע צריכא רבה באמת) והכת הנכבדת הזאת ה"י כיון שלא הורגלה בלימודים כאלו. בלמדה ספר כמו זה תעבור בין בתריו ועליו לא עומדת ולא יושבת אלא מוטה כשעה שלא יום ולא לילה. ובהכרח טיפי מרגליות כמו אלה נושרי' מפיה מבלי שתטעו' בהם טעם בשר מפני מיעוט הרגלה בהם. אבל אם תשמע הביאור באר היטב בכל לשון אשר היא שומעת ורגילה. באמת תתעדן בדשן נפשה. כי הוספת לה דברים מבוררים כשמלה לאמת אמונה בדרך מובן. הוספת לה נחת רוח באמונת התורה ומעשיה הטובים. ודין ספק כי יברכך ויכבדך באהבה וחיבת הקדש. והרי הועלנו וגרמנו נחת רוח לאחינו בשרינו עובד את ה' מתהנה ולאו מלתא זוטרתי היא. והכת השנית תסמר שערי בשרי בהזכירי אותה. והיא הגוברת היום על פני חלק האיברו"פא הצילעה הזאת אשר אנכי בקרבה בעונותי. והיא אשר תשלח רסן לשונה וימלא קדים בטנה. לכפור ולדבר עתק ברחובות קריה מפני כי לחכתה הגבורה המזג הרע ואהבת התענוג והתאוית גופניות מששיות פומביות אשר רבו כמו רבו כחלק הכדור הזה כנודע. ואם יגיעו לידה קיצור אמרי הרב הקדוש הזה ז"ל אשר עמקו מאד. אם תבינם על בוריים. תבקש להתעולל עליו ולחפות דברים אשר לא כן כדי להחזיק בתאותה כי היא סבת כפירתה כנודע. ואם לא תבינם. תתלוצץ אצל כל פנה. ובין כך ובין כך תאריך לשונה. תפתח קבר גרונה. וכה תדבר. ואיך הוא לא בא בדבר נמנע אצל השכל והרי הם צריכים להאמין כמה דברים וכמה פלאות עד אשר יחשכו ענני השכל כיום בא השמש בצהרים.? ואיך לא ציוה דת בלתי יכולים לעמוד בה והרי כמה וכמה מבני האומה הזאת תעל שועתם מן העבודה וצווחין ככלבא כי הרת צריך תיקון והתמזגות לפי הזמן? ומה לך מופת חותך הפך דבריו וגזרותיו? ואיך לא נראה בהגהתו דבר ייגע וכל האומות שכנינו עדים היום וישימוה למשל. אין יגיעה כשמירת דת היהודים? וע"כ חצני נערתי לסתום פי המקטרגים הללו אשר כמה פעמים הביאו בכליותי בני אשפתם כמדקרות חרב. ואם ע"י פרסום ביאורי זה על אמרי הרב ז"ל יזכני ה' להשיב את הנדחות אפי' אחת מני אלף. באמת כבר הועלתי תועלת חזק. ואם אין גם אחד (מה שלא אקוה) עכ"פ לקחתי נקמת התורה ונקמת הרב ז"ל מאותו המתלוצץ או המתעולל כי יראו ויבושו ויחתו מפחיזותם כי מטבע האמת בהיותו מבורר לעיני השמש והירח לא ימצא מנגדו מענה להשיב וא"כ כבר לא עמלתי לרוח:

דע לך קורא נעים! שאני הדל כבואי העירה יע"א חיברתי דרוש אחד ארוך בדורו קראתיהו כתר מלכות וקוטב דרושי יסוב לברר וללבן כי לנו הישראלים כתר תורה הוא העיקר. וכתר מלכות לא היה בזמן שהיה באמת (כימי דוד ושלמה ותו לא) רק לכבוד ולתפארת. והטעם מבורר כי עם הנהגת תורתנו די לנו שררת עם הנקראת דמוגראציא. ולהגוים להפך שכתר המלכו' הוא העיקר. והכרחתי מונח זה על פי ז' טעמים מספיקים בנויים על מופתים הגיוניים שכליים ומהם חותכים. וכל טעם וטעם בנוי על פסוק מפסוקי תורת ה' תמימה וכו' עד אומרו גם עבדך נזהר בהם וכו' שגם דוד מלך ישראל תחת הכתר הזה והוא ימשול בו וכמאמר הכתוב ולבלתי סור מן המצוה וכו'. ואעתיק לך קורא נחמדי! הטעם הששי הקצר מכולם. והוא מפלאות תמים דעים שנמצא אתי. מוכן ומזומן כאלו כל עקרו לא חובר כי אם בעבור היותו פירוש קצרי מאמרי הרב המחבר ז"ל הללו ולא בדרך גוזמא. כמו שתראה שבתוך העתקת הטעם הששי הזה. יבואו מאמרי הרב ז"ל בין שתי ידות. כמו זה ותו לא מידי. והשאר כבר היה ונברא מזה שלש שנים. וכבר הועתק איטלקית אלא שלא הדפסתיו מפני הבלבולים כי הוא ר"ל הכל הדרוש הפך דעת המון עם שבדורנו המתנגדים להפוליתוקין כנודע. ואני מחזיק הפוליתוקין בכל דעתי ובכל כחי בראיות מופתיות כי היא ר"ל המלכות מדיניי דוקא ישובו של עולם ועמוד נבון שהדתות נשענות עליו יען וביען שררת עם לא תכון היא ומלכותה אם לא בשקדמה לה דת כמו דתנו לא נופל דבר ומצב אנשיה כמו מצב אנשי אומתנו בימי יהושע והזקנים אשר האריכו ימים אחריו או במדינה קטנה ואנשים בה מעט ורובם עוסקים בישובו של עולם בטבעם. כי על אופן האחרון הזה אפי' נער קטן ינהג בם. הא לאו הכי חלום אחד הוא בלי ספק ואכמ"ל עוד. ונבוא אל המכוון להעתיק לפניך הטעם הששי כי הוא היותר צריך לענין אשר הבטחנוך:

וזה החלי

הטעם הששי ליסוד דרישנו הוא מטעם אחר והוא ג"כ מפורסם וידוע בעין כל חכם לב יודע כללי ופרטי תורתנו הקדושה. והוא שמעולם כתר תורה לא יחלוק ע"כ מה שיחייבנו המופת שמעולם לא חקקה חק אחד או משפט אחד אשר ממנו נשמע דרך משל שהחלק גדול מהבל. או שהצלע גדול מקוטר המרובע. שלעולם משפטי התורה. ומשפטי הטבע הם כאחים ולא יתפרדו (והרמב"ם בתחילת ס' המורה קראם מצרנים וכן בכמה מקומות בריח גדולה כרת בין שניהם והיו לאחדים בידו כנודע ומפורסם) לבד בדבר שלמעלה משכלנו. שבלאו הכי אין בידנו לבררו להפך. וכ"ש כי צדקה גדולה עשתה להודיענו דברים נשגבים מה שקטן שכל האנושי מהכילו. וכמ"ש למעלה באורך (והתשב"ץ ח"ב סוף סימן נ"ב כתב ז"ל כי התורה להודיענו תעלומות רמות בלי מופת תחיש. אך מופת לא תכחיש). וז"ש אדוננו המלך דוד ע"ה. ואדברה בעדותיך נגד מלכים. ירצה בדברים הנשגבים שהם בתורת עדות אשר לא ישלוטו עליהם החושים והמופתים ההגיוניים. על אמיתותן. ולא אבוש שמלבד שאין מי שיוכל לברר להפך ממה שאני מדבר באלה העדות. עוד בה שלא אבוש ג"כ שיוכלו לנצחני בחכמת הגיונם. אשר קבר פתוח גרונם. כי בזה אין להם מענה להשיב ואדרבא צריכים לגמול לי חסד שאני מודיע להם חידושים יקרים. הנה מבורר שכתר תורה גדול כי לא לא יכחישנו המופת. וזהו מ"ש הראב"ד ז"ל כאלו הוא לא בא בדבר נמנע אצל השכל. שכולל עניני האמונה. ולא זו בלבד אלא שגם כל מצותיה ומשפטיה אינם ענינים מופלגים עד שבעבור קיומם נצטרך להלחם נגד הטבע מלחמה גדולה מן הקצה אל הקצה. שמעולם לא אסרה לנו דבר הראוי ליהנות מהערב והמועיל וגם לא הכבידה עולה להתענות כי אם פעם א' בשנה. וכבר החכם הרופא ופרופיסו"ר בברל"ין הוא החכם אופפ"עלאנד בספרו מאקר"ו ביוטי"ך (והועתק ללשון הקדש מהחכם החוקר מוהר"ר משה מרדכי יאוועל וקרא שמו רוח חיים. ועכשיו בא לידי מועתק בלשון וכתב איטלקי ראה דבריו בח"ב עמוד רל"ח ע"ש) והכריח בחכמתו. שהוא כמעט הכרחי להתענות פעם או פעמים בשנה לעכל מותרות הגוף. ואנו אין אנו צריכים לטעם זה. כי אנו מאמינים מ"ש בתו"הק כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. אבל הבאתיו בדברי אלה להודיע בעמים שגם תענית זה מלבד שאינו נגד הטבע ומזיקו אלא אדרבא הוא לתועלתו תועלת גשמי ורוחני וזהו מ"ש הראב"ד ז"ל. ולא צוה דת בלתי יכולים לעמוד בה. שכולל עניני המצות והחוקי שאפילו לא יהיה להם טעם מספיק לפי שכלנו (כמו מניעת מאכלות אסורות שכתב הרב ז"ל לקמן) כי אם מטעם ידוע ונגלה לפניו יתברך. עכ"פ מלבד שאינו נגד טבענו אדרבא יהיו לתועלות בצד מה. וא"כ הרי שצוה דת שיכולים לעמוד בה. גם עניני העריות כמה נאים ומכוונים לטבע האנושי והוא טבע קיים עד סוף כל הדורות. עד שאינם צריכין בשום זמן שום תיקון ושינוי ותמורה כדי לזווגם עם הטבע כי לעולם יהיו כאחים ולא יתפרדו דוק כל משפטי התורה ותמצאם מכוונים אל האמור כי כל המשפטים הם קבועים לפי קביעות טבע המקבלי' אם בדברים שלא ישתנה הטבע לא בזמן ולא בפרטים כמוהם ג"כ הוא החק והמשפט ובדברים הנופלים תחת סוג שינוי הדורו' כפי התרחקות' או שינוי טבעי ומזגי בני אדם זה מזה או האדם עצמו שישתנה דעתו לפי איזה מקרים שיקרו לו ג"כ על אלה עשתה והצליחה החכמה העליונה לסדר דברים נאותים לפי מה שהוא הזמן וצורך השעה או צורך טבע החמרי וכדומה כמו שתאמר מצוה ראשונה בקיום מין האנושי כי הוא צורך אל האשה לא חייבה לקחת אשה אחת דוקא כי אפשר יצטרכו באיזה דורות אל ריבוי ההמון לכונן ערים נשמות וכמ"ש אדוננו המלך דוד כחצים ביד גבור כן בני הנעורים אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער וא"כ אינו די אשה אחת ויצטרך לחדש דת לפי הדור. וע"ז לא חייבה בהחלט דוקא אשה אחת כדי שלא יתחכם אותו הדור האחרון לומר שלא ירדה החכמה האלהית להשתנות הצורך ונמצא הדור האחרון ממילא כופרים בעיקר ההשגחה שח"ו אינו צופה ומביט עד סוף כל הדורות ולעומת זה ג"כ לא חייבה להוסיף על אשה אחת וכמו שכבר הגיעו הדורות כי לא יאות לנו לא לפי מותרות הזמן ולא לפי הבריאות נשים הרבה ואפי' אשה א' בכל אלה צריכא רבא עד שהסכימו קדמונינו שקודם הנשואין יהיה נשבע החתן ש"ח ע"ד המב"ה שלא ישא אדם אשה על אשתו ולא יגרשנה כי אם מדעתה ורצונה מפני שראו בגלותנו זה כי נתרחקנו מעל אדמתנו. די לנו לקיים המצוה באשה אחת הלא תראה בארצות טורקיא. הגם שגויי אותם הארצות נושאים נשים הרבה כרצונם ומגרשין אתהן בעל כרחן עכ"ז לא תמצא בכל היהודים השוכנים תחת ממשלתם אחד מעיר וב' ממשפחה כי לו שתי נשים ואפי' אם נפלה לפניו אשת אח חולץ ואינו מיבם מכ"ז טובה תוכח"ת כי גם באותם הארצות ראו בעין שכלם כי לפי מצב הגלות ראוי להיות נעזרים מהחירות האלהי והבחירה שנתן בידנו לקיים מצותו באשה אחת או ד' הכל לפי העת והזמן והצורך וע"ז לא למדו מגויי אותם הארצו' ודי להם באשה א' ונושאין אותה בעודם בכחם וגבורתם בן ח"י שנה ואגב חדא הם נצולים משוחה עמוקה אשר היא כליון חרוץ לגשמיות ולרוחניות וכן כל כיוצא בזה הניחה החירות כי אפי' אותה אשה שחייבתו לישא אותה התורה גרושיה אם מצא בה ערות דבר. כי אין השכל מחייבו כי אחרי אשר הוטמאה יהיה קשורה עמו כי הוא מיאוס גדול בטבע קיים וגם כנגד האשה הרשעה חס רחמנא על טבע חומרי שבה שלא להניחה אלמנות חיות בלי גט כי אז ודאי או לא תסבול צערה ותמות כי סוף סוף מחומר עכור קורצה. או תתרבה הזמה ותשחת הארץ ע"ז חייבו לתת לה גט פטורין ושלחה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר כדי שתשקוט המית ים תאותה וכיוצא בזה ג"כ לא ציוה ליבם אח לאשת אחיו דוקא יען מזגי בני אדם משוני' ויש הרבה כי נפשם קצה לבוא אל אשת אחיו ונתן הבחירה או חלוץ או יבם והוא יתעלה יודע טעם למצוה זו אבל באיזה אופן שיהיה הגיע לתכלית הכונה מבלי התנגד טבע אותו פרטי אשר נפשו קצה לבא אל אשת אחיו וכן בכל דיני ממונות ושאר הוראות שיקרהו כי יוצאים ממרכז המשפטים הכוללים הניח הרשות ביד מורי התורה והוא אומרו עפ"י התורה אשר יורוך וכמו שהאריכו הרב המאירי בהקדמתו לס' בית הבחירה ובעל העקדה בפרשת יתרו ומוהר"י אברבאניל בפירוש פסוק זה עיי"ש באורך וגם אני בעניותי בספרי הקטן חוקר לב ח"מ סי' א' הארכתי בפרט זה בדיני האומדנא כללן של דברים כי תורתנו הקדושה אינה סובלת מצד עצמה שום שינוי ותמורה לפי שינוי הדורות או המזגים כלל ועיקר וכל דור ודור עם כל השתנות מזגו וטבעו ועם ריבוי המקרים שיקרו לו לא יצטרך ליגע לריק ולילד לבהלה ליסד חוקים ומשפטים לתיקון דורו או להוסיף ולגרוע בהנהגת תורת האומה הזאת ומשפטיה אשר לה מימי קדם כי מה שראוי להשתנות כבר עשהו וסדרו החכמה העליונה וזהו מ"ש הראב"ד ז"ל ולא נראית בהנהגתו לעולם. (ר"ל בשום זמן דבר ייגע. וזאת היא תשובה נצחת לפריצי אומתנו הכלבים צועקים הריפור"מא והמודיר"נא ודתנו מיום נתינתה עד היום ועד סוף כל הדורות לא נולד ולא יולד בה שום מום מצד עצמה ר"ל איזה סבה אשר יראה ממנה כי לא יאותו משפטיה ודיניה עם טבע מעשה בראשית ומכללו טבע חומר האדם עד כי בעבורו נשתנה איזה ענין שבה זה לא תמצא בתר"הק בכל פינות חלקיה ואם נולדו בנו מומין מפני התערבותנו באומות אשר לא נצטוו בכל כלליה ופרטי' יען לא נשתעבדו במצרים ולא באו בברית מעמד הר סיני לא מפני זה נאמר כי מנהגי תורתנו סובלים השינוי והתמורה מאחר כי היא מצד עצמה זכה ותמימה ועומדת לעד מפני יופי סידור הנהגותוה וכ"ש אם נתבונן היטב נראה כי מום זה לא נולד כי אם ליו"ד למאה מכל כללות אומתנו יען הם מוכרחים להיות מעורבים מפני משאם ומתנם וכיוצא והיה הנשאר לא יעצרם הגש"ם מפאת העירוב כנודע ומפורסם ועם שיהיו להם עברות אחרות ופארם יפרו ברית עכ"ל מפאת זה אין להם שום צער ממשפטי וחוקי התורה ואיך א"כ נשתית בעבור העשרה מה שבלאו הכי אין בידנו? והוא חוץ מהשכל הישר הנטוע בנו כי אם תורתנו לא הכבידה עולה לחייב ולהאמין מה שיכחישנו המופת וגם לא לקיים מה שלא יוכל הטבע החומרי לסובלו עד האמור למעלה איך אני אבוא אחריה לקלקל אח המתוקן? והוא ברור שאין כל בעל שכל יוכל להכחיש וזהו אומרו בפסוקים דאייתינן עלייהו משפטי ה' אמת ירצה בין משפטי התורה ובין משפטי הטבע שכולם בשם יקראו משפטי ה' שהם בהשגחתו יתב' כולם אמת מצד עצמם ונעשו טבע קיים כזה כן זה וע"ז צדקו יחדו ממש שלא יחלוקו זה עם זה וממילא גם בני אדם גם בני איש אין מי שיחלוק עליהם וע"ז כתרם גדול לא כן במשפטים האנושים אפשר יבא זמן שעפ"י ההכרח מוכרחים לסדר חק ומשפט שיחלוק ע"מ שיחייבנו המופת או מה שהוא נגד הטבע בין יהיה אמיתי מצד עצמו או הכרחי עכ"פ לא תקובל ברצון כי אם ע"י כתר מלכות והוא פשוט:

(ה) אמר המשי'ח ס"ט ולי מה יקרו רעיוני הפלוסוף האלהי הזה ז"ל שבשתי דברות אמרות טהורות כמין שתי טיפי מרגליות והוא אומרו ודוגמא ישימו מגמת פניהם אליה חזק את הנחלות וחבש את הנשברות בטוב טעם ודעת בהמציא מאמר קצר בהשלמת כוונתו כנגד המשיב עליו ומה בצע בחשבם מה שעשה אברהם אבינו עליו השלום שהטה שכמו במה שלא מחוייב? מאחר שמה שנצטוה הוא קרוב לנמעות בטבע קיים בקיבוץ שני הפכים בנושא אחד (וזה מלבד שהיתה מצוה שאין טבע האנושי יכול לעמוד בה כי מי יהרוג בנו חמודו ולא תפרח נשמתו כהרף עין?) ואיך אפשר שאתמול יאמר לו כה יהיה זרעך והאמין בה' כי השיג כי הוא בעל היכולת ושוב לתוספת חיזוק יפרש לו הבטחתו זאת על מי תחול באומרו כי ביצחק יקרא לך זרע ובבקר השכם וזרע אין לו ויבקשהו והנה איננו כי לקח אותו אלהים לריח ניחוח? ואם עד אלה הוא עליו השלום לא רצה להתוכח ולהתחכם היה שליט ברוחו ונפשו אותה ויעש נגד שכלו האנושי ונגד טבעו החומרי ואין מביאין ראיה ממנו בזה כי היסוד המוסד בלב כל חכם לב הוא כי אלו היה כדת הכללית הנתונה מאליו יתברך ציווים כמו אלה היה היכולת ביד אנשיה להתחכם ולהתוכח ולפרש הדברים לישר כל מעגל אלא כי ברוך האל המרחם על הבריות אשר לא הכביד עליהם בשום ציווי נגד שכלם האנושי ונגד טבעם החומריי כי ראתה חכמתו חולשת טבעו ורוב המעדותיו לפי ענינו ותכונותיו אשר אין לו כרעים לנתר בהם להעלות אל האלהים כפי מה שיכוון ממנו בצורתו ומזה יצא. שמעולם לא תמצא בדת האלהית האמיתית והיא תורת מרע"ה שום מאמר סותר השכל ומנגד הטבע ועדיין לחלוחית דיוטך קיימת הפלוסוף האלהי במה שכתב דברים ראוים אליך כי הוא לא בא בדבר נמנע אצל השכל ולא ציוה דת בלתי יכולים לעמוד בה ולא נראה בהנהגתו לעולם דבר ייגע. ואיך תוך כדי דיבור הבהלת אותנו בהשימך נגד פנינו מה שעשה א"א ע"ה שהוא ענין סותר אל שלשת השרשים המושרשים בעדן גן השכל והדת ובחצרות אלהינו יפריחו? נשאלך ותודוענו הפלוסוף האלהי אם באולי מה שהיה בלב א"א ע"ה בכח והוא לזבוח בנו חמודו היה יוצא אל הפועל והיה למאכולת אש האם ישאר מקום לשכל האנושי להאמין שמעפר ואפר צבור ע"ג המזבח יתקיים מאמר האל כה יהיה זרעך כדמותו כצלמו? ואם יתקיים יהיה בדרך בריה חדשה כתחיית מתי יחזקאל ושכל גרגיר אפרו יצמיח רבבות אלפי ישראל א"כ הרי שלא נתקיימה הבטחתו לאברהם בדרך טבע כמו שהבטיחו וכמובן מהפסוק כי פנים חדשית באו לכאן ע"י מעשה ניסים והוא ברור:

והרב ז"ל להסיר תלונות חסרי העיון ועקשי ההבנה מעל דבריו כלכל דבריו במשפט בהשמיע כוונתו להקורא החסיד המאמין שכל כוונת נסיון זה וכיוצא כו לא לעצמו יצא כי האל ידע זה האופן ממנו וא"א בשום אופן לצוותו בדרך אמת אבל כוונתו תסוב למען דעת כל עמי הארץ ובפרט זרעו אחריו גבול יראת שמים וטוב ההשמע לו יתברך מבלי הרהור אפי' כמלא נימא לא שא"א ע"ה היה מאמין ששני ההפכיים יתקיימו חלילה! ולא ג"כ שהיה תולה נבואתו הראשונה בספק או בדמיון כוזב חלילה! ומפני אחת מהמחשבות הללו גמר בלבו והוציא בשפתיו לעלות ולזבוח בנו יקירו זה לא עלה על לב מאמין מחקרי מעולם! כי אם תורתנו הקדושה המורשה לנו מאתו ע"ה (ר"ל כל עקרי ושרשי האמונה וכמה מצות כנודע) בכל פינות חלקיה ממאנת להאמין כזאת איך נוכל לשפוט שהוא האמין על אופן כזה? ואם המקור משחת מאין תמצא מים במורד? הס כי להזכיר! ואם כל מראות הנבואות והחזיונות היו אצל הנביאים ככל הענינים המושגים לנו במוחשות או במושכלות או בראות העין איך יוכל לתלות בספק או דמיון כוזב החזיון אשר חזה בראשונה? היש ידיעה נאמנה כראות העין? כן הדבר הזה וכאמור. ומה עצמה חכמת התפלספות רז"ל ומה צחה מליצת הגיונם אומרם בב"ר נלכה עד כה נלך ונראה מה יהיה בסופו של כה והוא כה יהיה זרעך ופי' ידוע (עיין יפ"ח) כי היה בספק אם דרך נסיון אמר לו או שחזר בו לאיזה סיבה נמצא שבקיצור מילין ובמליצה צחה ביארו רז"ל המבוכה הזאת על נכון. חדא שאברהם ע"ה לא יאמין הב' הפכיים בשום אופן כי ביציאת הנבואה האחרונה אל הפועל תכף ישפוט כי חזר בו יתברך מהראשונה מטעם ידוע אליו ולא ייחל אליה עוד וזאת שנית השמיעונו שלא היה תולה נבואתו הראשונה בדמיון כוזב אלא כי מה שראה היה אמת גמור אלא שהיה מחליט שחזר בו מטעם ידוע אליו וצדקת אברהם אכינו היתה שלא התחכם קודם מעשה לפלפל ולהתפלסף ולבקש תשובות ותואנות בהקישו נבואה ראשונה לאחרונה ומתוך חכמת ההקש יוליד איזה המצאה או הכרע לתפוס הראשונה או האחרונה כי אם עשה כעבד המקיים מצות אדונו אפי' אם יהיה הפך מה שציוהו אתמול כשופטו כי הוא יודע עניני ביתו ועל איזה סיבה חזר בו וממילא ידענו עוד צדקת אברהם שהגם ששפט תכף שלאיזה סיבה חזר בו לא התוכח עם האל ית' למען דעת הסיבה כמו שהתוכח איוב הודיעני על מה תריבני:

ומעתה כמה עשתה והצליחה החכמה העליונה בעשרה נסיונית והאחרון הלזה הכביד ושאבינו הראשון אבי משפחתנו המיוחסת הזאת אחד היה אברהם עמד בכלם בכל דעתו כי באמת ובתמים למיימינים בדבר היה ענין זה כמערכה אל הדרוש לנתינת התורה והחוקים לזרעו אחריו והוא כי אם שלא תצום בה חוקים כבדים כמו אלו וגם לא יכניסם במבוכת הספקות הגדולות ומאמרים הנראים כסותרי' אשר ילאה השכל בהם כי אי אפשר שיהיו כולם פלוסופים אלהיים או נביאים או מופשטים מהחומר המרגיש והמתחלחל כמו שהיה אברהם אביהם ולא יתכן דרך ס' אבל עכ"פ ידעה החכמה העליונה שמכלל נטיעות גן התורה ואילני משפטי הדעת אשר בתוך הגן בהכרח יהיו מכללם איזה נטיעות של הקדש ויהיו נקראים חקים צדיקים כמו איסורי מאכלות אסורות ולבישת שעטנז וכל עניני הקרבנות ובראשם פרה אדומה ושעיר המשתלח והדומה להם וענין זה ר"ל חקיקת החוקים א"א בלתו מטעמו וסיבתו ותועלתו הידוע לפני כסא כבודו כמוס עמו חתום באוצרותיו ונעלה מאד משכלנו (כי ודאי א"א שיהיו בלי סיבה ושלא יבוקש מהם שום תכלית כי אזו נפול בפעולות ההבל בלי ספק וכמ"ש רבינו המורה ח"ג פכ"ו):

ואחר שיהיה כן בהכרח א"כ יש לחוש שמא הדור האחרון בהשתקעו בפלוספיית התורה האלהית ויאורו עיניו כי טעם טעמה כצפיחית בדבש וכמ"ש אדוננו המלך ע"ה הנחמדי' מזהב וכו' ומתוקים מדבש וכו' נחמדים מזהב אל השכל הישר הנטוע בנו בטעמים מספיקים ומתוקים מדבש כי מכוונים אל טבענו ומזגנו מבלי לאות והן בעודנו הפלוסוף הישראלי מתעלם ומתעדן בעדן גן התורה ואוכל מפרי מצותיה המעולות ומשביע עצמו מהשכיל משפטיה המושכלות דרך הילוכו יפגע באלו החוקים וכמעט רגע יתבהל וישתומם ויעמוד בראותו כי אין דרך לנטות ימין ושמאל לתת בהם טעם כעיקר להרוות כל צמאון המעיינים בהם ומקיימים אותם ואותו עני מפני לחץ שכלו יפנה דרך כרמים לבקש נכלי דתות וטעמים בגויים משכלו או ע"פי ספרי הגוים (אשר לא האיר לבם מן המאורות הבהירים ולא עמדו רגלי אבותיהם באותו המעמד הגדול והנורא) ויתחיל להתחכם ולהתוכח ולומר על מה עשה ה' ככה לגזור לבישת שעטנז אם לא להרחיקנו מכל וכל מעבודת אלילים הא לאו הכי אין לה ר"ל לגזירה טעם מספיק וא"כ עכשיו אבדה האמונה ההיא מפי הגוים אשר במחוזינו (כי ידוע כי הגוים הללו אינם עע"ז כי אם משתפים ובני נח לא נצטוו על השיתוף) א"כ נתבטל הטעם נתבטלה הגזירה וכן באיסורי המאכלות בעץ וולטי"ר ומיראב"ו ישאל ומקל דידידו"ט יגיד לו והולך ומתירם וגם אם לא ידרוך בדרך זה כלל אפשר יהיה לו לפוקה ולמכשול מאמר הרמב"ן ז"ל המצות הם משפט אלהי הארץ בהיות נעזרת סברת זאת מראות ביטול הקרבנות ומצות אחרות מהם כיוצא בהם בזמן הזה והוא לא ידע בסוד הדברים ואשם (עיין הרשב"א ח"א סי' צ"ד וקל'ד ודי במה שביאר הרב המשריש שרשי הקבלה בעומק הפשט הוא הנאו"ר ז"ל בביאורו פ' אחרי ודוק היטב בביאוריו כי נעמו) ובאלה רבות מכלות עינים ומדיבות ועל כל המקריים אשר יקרו לאנשי התורה מפאת החוקים אשר בקרבה מגיד מראשי' אחרית הוא אלהי האלהים יתברך ויתעלה הציב מראה מלוטשת ואספקלריא המאירה לפני אנשי התורה והם נסיוני א"א ע"ה ראש הפלוסופים האלהיים למען ישימו מגמת פניהם אליה והביטו ויחיו מחלאים הנפשיים במאמר הנביא הביטו אל צור חוצבתם אל אברהם אביכם כי מדרך הבנים להיות נגררים אחר אבותם ומהם כמעשיהם מישרים אורחותם והבטת ההקש הזה יקובל על שכלם בקל וחומר אדיר וחזק ומראהו כראי מוצק והיינו בזה האופן השתא ומה אאע"ה ראש הפלוסופים האלהיים אשד ידענו באמת ונתברר לנו גם מספרי אצאבה כמה יגיעות יגע אותו צדיק ואיך מסר עצמו ונלחם בגוים ההם להוציא כלי למעשהו נאה ומתוקן מכל האמונות הרמות והנעימות והדעות הישרות התמימות אשר בידינו וביד כל הבאים אחרינו (אשר כל מתפלסף הצמא למי חכמת האמת מכל עם ועם ישתה מי בא"ר את התורה הזאת ובהגיע אל תכליתה ידוה כל צמאונו) ועם כל התפלספותו (ר"ל של אברהם) ורוחב מבינתו בלמודיות בטבעיות במושכלית ובאלהיות אשר אתה ידעת ואתה שמעת עכ"ז נמנע ונשמע אל החוקים הגזורים מאליו יתברך מבלי ערעור אפילו כמלא נימא והיו החוקים ההם חזקים בטבעם ומאמרים סותרים אשר בהכרח יצטרכו אל החקירה והויכוח והטעם עכ"ז דעת התפלספותו האמיתי היה בעזרו להיותו נשמע להם ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו בהראותו את עושר התפלספותו האמיתית כי זהו תכלית החכמה להכיר האדם ערכו בכל פינות אשר הוא פונה ושלא לישען על בינתו אפי' בספיקו' השקולי' מצד עצמם או מצד כי אשר לו יד ושם ביררם והתירם הפך בדירתו והתרתו אפי' יהיו מאנשים אשר בגילו בני תמותה כיוצא בו. כ"ש בפני האל הגדול והנורא כי כשמו כן הוא אל דעות ה'! וזהו תכלית ההתפלספות בהתר החקירה והגעתה ומנוחתה כ"ז למדנו מענין א"א ע"ה א"כ הדברים ק"ו זרעו אחריו בסימניו אשר לא ראו מאורות הפלוסופיא האלהית לעקבו וגם החוקי' אשר נצטוו בהם אינם חזקים וכבדי' בחומריותם ודברים יגעים בהשכלתם כי הא ודאי אין כל בעל שכל ישר יוכל להכחיש כי אין לך אספקלריא המאירה כמו זאת אשר אנחנו מחוייבים מצד המושכלות וההקשים להביט אליה בכל מעברנו וממנה נקח מוסר לשמור אמרי פינו ולהתבייש מן המחשבות הזרות כ"ש מן המעשי' אשר כן. התבונן! קורא אהוב! התבונן! בדברי הקדוש המחבר הזה ע"ד אומרו בקיצור ובחכמה נפלאה דוגמא ישימו מגמת פניהם אליה שבאמת היא דוגמא בעלמא כי כגבוה שמים מעל הארץ גבהו דרכי התפלספות אאע"ה מהתפלספותנו וכרחוק מזרח ממערב רחקו דמיוני החוקים התקפים אשר צווה א"א ע"ה מחוקים אשר יצטוו בהם ככל התורה הזאת והבן זה הדק היטב:

כל הרשום בכתב הועתק מגוף העקרי אות באות מנחת זכרון אהבה בין העבד ישראל החותם מטה ובין החכם הגדול כהן הראש מונסיניור מולצא די לעלמין לא תתחבל. נאם הגבר קשור בחבלי עבותית אהבת חכמי לב. החותם פה העירה רומא הבירה יע"א בח"י לח' "אני "לדודי "ודודי "לי משנת תבח"ר ותקרב לפ"ק ברב עז ושלום:

הצעיר משה חזן ס"ט

ת"ו ש"ל ב"ע