כרך של רומי/כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בשבטי ישראל הודעתי נאמנה הלא טוב אמנ"ה עדות ה' נאמנה קול קור"א במדב"ר תשורי מראש אמנה. ע"ד אמת יצדק מעשה שהיה במצרים אשר כל השומע יחרד לבו וילפת וכל הברכים תלכנה מים. שמעי הרים את ריב ה' והאתנים. רבני וגאוני ישראל נטעי נאמנים מעשה שהיה כך היה שפה אסכנדריא של מצרים נשא אשה אשכנזי אחד שמו ראובן בן ניסן תושב עיר מצרים יע"א לבתולה אחת שמה שרינה בת אברהם רוזענפעלד יהיו הנישואין ע"י הח"מ מרביץ תורה בישראל פה העירה ובשעת הכתובה שאלתי על שמו וע"ש אביו ואמר לי ששמו ראובן בן ניסן ובדקתי אחריו אם יש לו שם אחר כי אע"פי שאין למדין מספר כתובה כנודע היינו דוקא אם מסדר הקידושין היא אדם דעלמא לא יחיד מומחה שוכן לשפט"יו דהא ודאי דייקי ודייקי בס' כתובה (ועיין גט מקושר אשכנזי די"ג נדפס בו ואנשא ודוק) וע"ז דקדקתי אחריו הרבה ויאמר לי שאין שמו ושם אביו כי אם ראובן בן ניסן ובשם הגוים נקרא בשם מרטין ואמרתי לו דאנן לא נהגינן לכתוב שם הגוים (כמו שיבאר בסמוך) והוא חילה פני לכתוב שם מרטין בכתובה יען כתיב הפאספורט' שלו בשם זה ויען ששטר כתובה הוא שטר העולה בעש"ג איזה זמן לענין גבית כתובה אמרתי ויהי מה כי אינו גט וכת' לפסול כידוע וכתבתי ראובן מרטין בן ניסן. ואחר גמר הנישיאין נסעו לארעא דמצרים ולא עברו איזה חדשים כי הפך האיש ראובן לשנוא לאשתו הבתולה הקרובה אליו והתחיל להתעולל עליה עלילות ברשע לענין הגש"ם בלבד לאמר הרחיבה שאול את פיה אין אדם יכול לעמוד מפני הריח וכאלה רבות דברי ריבות מכלות עינים ומריבות. ומתוך צרה ברחה האשה לפני מע' הרב מא"ד בעוב"י מצרים יע"א וידיה על חלציה לאמר הושיעה המלך כי אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת וכ"ש עם כמה וכמה עוד זאת כי הבעל איננו כהיום כאתמול שלשום ואם ח"ו לא יחוס וירחם עליה לבקש לה בית מנוח באופן ראוי תצא מדעתה והרב הנז' בישראל גדול שמו פחד קרהו ורעדה ע"פ המאורע ותכף לא איחר הנע"ר ישראל ויכתוב לי אגרת כפי זרת בעוף הפורח לאמר עמוד לי משם למהר לשלוח אבי הנערה אברהם הנז' כי בתו היה לפי דבריה בסכנה גדולה וסיפר לי מתוך דברים שכתב את כל המאורע וכאמור ואנא נפשאי תכף לקבלה אזרתי כגבר חלצי וחייבתי את אבי הנערה הנז' וילך לו לדרכו וירד מצרימה ועמדו רגליו בב"ד של שם ואחר עמל וטורח אחר כמה ימים ברצוא ושוב לא נתרצה האיש ראובן הנז' להשתוות עמה כי אם גמר בדעתו ופטר את אשתו שרינה הנז' בגט כריתות לפני הרב עליון הנז' ותכף חזרה האשה אל בית אביה בנעוריה ולא עבד כמו חדש ימים והנה אגר"ת בת מחלת מאת הרב מא"ד הנז' הי"ו מפיל תחינתו לפני שנשתדל עם אבי הנערה לדבר על לבו ולפייסו למען ישוב וניחם ויחזירנה לבעלה ויקוים בה מצות מחזיר גרושתו כי בעלה ראובן הנז' לפי"ד דעתו בל עמו מיום שגירשה ויום ויום הולך ודל והנה הוא בסכנה עצומה ואנא נפשאי לשם מצוה נטפלתי לעשות ככל אשר פקד עלי הרב תנא רבי אליהו נר"ו וחתרתי למצוא הכשר ולא יכולתי כי אבי הנערה בא טעו"ן לפני בטענות מספיקות כי הוא דבר נמנע נישואין הללו ואני בשומעי כל טעניתיו חדלתי מלדבר עוד והשבתי למע' הרב הנז' נר"ו כי לעשות רצינו חפצתי ולא עלתה בידי ויהי לימים עוד והנה אגרת אוגרת נטלה על שולחני כתובה באש שחורה ע"ג אש אדמדמת פוגמת ונפגמת הומיה וסוררת ואנחה שוברת וכדבר אחת הנבלות מדברת פוסלת ונפסלת עם אבן הזוחל"ת הגט הנזכר הנעשה ונגמר בפני ב"ד מומחה ואני בפתחי עמדתי מרעיד וכמעט רגע רעדה אחזתני שמה החזיקתני מראות המאורע מר ורע כי ראיתי אשר לא דמיתי ושמעתי אשר לא חשבתי יתכף כארי התגברתי ובכל כוחי עמדתי לגרש לץ מבית מדרשי יפה אמרתי צא צא איש הדמים מקעקע ביצתן של ת"ח העומדים בבית ה' בלילות וכל מי שכתב האגרת הזאת כבר נלכד בחרמו של ים הגדול והנורא מאור גלותינו רבינו ת"ם זיע"א ויהי אך יצוא יצא האיש ההיא מעמדי בנזיפה גדולה כראוי לכל מורה ודאין לתת עורף ולא פנים למינים ולמלשינים כאלו למען לא יוסיפו בנהעילה לרדוף אחרי בתי דיני ישראל ולעגן בנות ישראל הכשרות. ואדהכי לא עברו ימים במספר והנה המגרש ראובן הנז' בא מארץ מצרים וב' וג' מאהוביו עמו ויעמיד פתח בית מדרשי וראשו חפוי כחבל ופניו למטה לחלות פני להשתדל בכל מאמצי כחי להביא עוד הפעם אבי הנערה לדבר על לבו ולפייסו למען יחזור להתחתן עמו ושהוא היה מתחייב בכל מין חיוב אשר ישית עליו אבי הנערה עד להפליא ואנא נפשאי לא מנעתי עצמי מלהטפל בדבר בכל כוחי עוד ואבי הנערה בפנים של זעם. וקולו קול רעם ופיו כפי אתון בלעם הקשה עורפו ואמץ את לבבו וצווח ככרוכיא לבלתי תת אוזן מקשבת אל כל מיני תחנונים ומיני פיוסים אשר דברתי באזניו ובראותי קשיות עורפו אמרתי אני אל לבי מצוה לקבל שכר על הפרישה וביה בליליא חזר ובא המגרש ראובן בוכה לקשה יום על הרעה הגדולה הזאת כי רואה בעצמו שלא נשאר לו חיים ומי יתן מותו מחייו ואל יראה ברעה כי אשתי זאת תהיה לאיש אחר שמו אלטור כי לפי דבריו הוא היה בעודנו והוא אשר הסית אותו לגרש את אשתו מכל הדיבה והל"הר שדיבר באזניו והאריך לספר רוע מעלליו של האיש אלטיר שהוא היה נער משרת וחייט בתוך ביתו. בו בפרק השבתי לו בכל כוחי והא איכא תרתי דסתרן ראשונה שאני יודע מפי כתבו של הרב מא"ד שבמצרים נר"ו שגירש אותה משום ריח הפה ולא מטעם אחר א"כ ענין זה הוא טבעי ודבר שיוכל להתברר בחד מהחושים אם לקרב אם לרחק ולא שייך בזה לשון הרע כי מטבע לישנא בישא לא יפול כי אם בשכליות וברוחניות ולא בטבעיות כי מומי הטבעיית הם כמו מופתי ההנדסה והתשבורת זאת שנית שלפי הדיבה החדשה הזאת א"כ אתה חושד אותה מקדם קדמתה שנלכדה עמו בטומאתו. כי מצד אחר איך נוכל להאמין שהוא ישתדל לגרש אותה מבעלה על ס"ס שמא תתן עיניה באחר ויתקיים בה משפט הזונה גם לי גם לך לא יהיה גזורו וזה דבר שאין השכל יוכל להאמין אם לא שכבר קשור עמה קודם גירושין. ואם יהיה כן בהניח לצד אחד צד איסור שבה אתה בעצמך איך תוכל לסבול לשכב ולהיות עמה? והוא וריעיו התחילו להסביר לי לפי דעתם ענין זה האחרון וכה אמרתי להם בפרט זה נכתוב להרב מא"ד נר"ו שיעמיד על בירור דבר זה לא מצד הדין אחרי שלא נתגרשה מפאת איסור זה ולא נאסרה לבעל אלא מפאת גרר וסייג והוראת שעה ע"ד תשו' הרב אדמת קדש ח"ב סי' כ' עיש"ב. ולא עבר מזה ימים שנים ויהי בלילה מוצאי ש"ק היתה והנה לפני מגילה מגוללה ברם שפיר ושליה צווחה בה בא על הרב המופלא תנא דבי אליהו כתובה פנים ואחור וכל אשר יעבור תחת השב"ט לית ליה דיו שטיבולו במשקה בעלילות וחירופין וגידופין ואני בקוראי שתי דלתות הכתי כף על כף ועין במר בוכה על חורבן דתינו שתתעלה כי יביאו פרצים כאלה ויחללוה ויטילו מים בקדשי שמים אשר תורת שם בציון ודבר ה' בירושלם אחי בגורלי כידוע ומפורסם וכיון שראיתי הכתב והמכתב מעשה שטן המרקד בארגזי ספרי ישראל לבקש תואנות על מחל"ת לענו"ת שאלתי את פי המביא אותה למי הידים עסקניות ראשונות לטומאה שכתבו הדברים האלו מתוך אש המולך. כי ידעתי כי במצרים בין האשכנזים לית דידע לסדר לישנא בישא כהמן הרע הזה:

והשיבו לי כי הוא ס"ת שכתבו מין איש אחד שמו ליכיש ילבש קללה כמדו. ויסגור אלוה בעדו. דלתי התשובה אם יתפתחו לנגדו. שזה זמן המיר כבודו ללא יועיל והוא המיסיונאר לכת הפרוטיסטאנטי. הדברים האלה יצאו מפהם וכמעט פרחה נשמתי ואמרתי אני אל לבי לו ישמעו חכמי ישראל המאורע הטמא מטומא יקרעו בגדיהם לקרעים שאינם מתאחים לעול' כי הוא ענין רע ומר אשר לא נהיה כמוהו בכל בתי דיני ישראל מאז הנהיגו ושפטו את ישראל מד"ן ועד בא"ר שב"ע ותכף זאת עשיתי להוציא טיליגראפו להרב תנא דבי אליהו נר"ו וכה אמרתי להעומדים אצלי בענין הגט איני חושש אפילו כמלא נימא. וגם בענין נישואין עם אלטיר ג"כ אין לחוש מהטעמים האמורים אלא כיון דעדין לא עמדה ונשאת עמו ראוי להחמיץ ימים או עשור עד כי יתברר גם פרט זה קודם מעשה לעיני השמש והירח לקיים מקרא שכתוב לזות שפתים וכו' וכן היה כי הרב הגאון תנא דבי אליהו נר"ו כדרך ת"ח שבא"י הנוחים זה לזה בהלכה נענע לי ראשו להחמיץ הדין של הנישואין עד שאגלה לו דעתי בכתב כי כן דבר המלך מלכו של עולם אם קודם מעשה אמרו שומעין אל המערער להוציא מלב הצדיקים כל צרוע וכל זב אשר מגמתם להטיל מים בקדשי שמים וע"כ חובה עלי ליטפל בכתב עריר"י אשר העיזו לשלוח לפני ב"ד הצדק ונעתיק הדברים הנצרכים כדי להדיח אותם אל ארץ ציה וצלמות והיה בהניח כל אשר נקוד וטלוא הנוגע בכבוד הרב מא"ר נר"ו כי הוא איסור גמור לספר בכפירה כי כן ה' במשפט יבא ע"כ הנוגע בדבור התורה ולומדיה להכרית פיו ממעל ושרשיו מתחת וז"ל הצ"ל הנה יש פה איש ושמו ראובן מרדכי בן ניסן מגרום מענדל אשר גירש את אשתו סארינה מאלכסנדריא והגט היה בחפזון אשר לא יעשה כן בישראל וכ"ז היה כי איש אחד רשע גמור ושמו אלטיר אשר דר יחד עם ראובן מרדכי הנזכר ופתה את אשתו סארינה לשאל מבעלה גט פיטורין כדי שהוא יקח אותה לאשה וכעת שמענו מאנשים חכמים ולומדים שהגט פסול הוא מאחר שלא נכתב בגט כי אם שם אחר ראובן וכ"כ אביו בשם ניסן בלבד והם רוצים לברר הדין כי הגט הוא פסול והם כתבו כ"ז לחכמי האשכנזים אשר בירוש'. ועיקר הדבר שזו סארינה אסורה לזה הרשע אלטיר מאחר שנתן עיניו בה ועתה זה הרשע אלטיר רוצה לעשות החופה בל"ג לעומר והיינו אצל הרב דפה ובקשנו מאתו שלא יתן הקידושין וכו' וכאשר אמרנו לו שיעיין בתשו' טור אבן סי' ט"ז ובנודע ביהודה ובבית שמואל אחרון ובתשב"ץ ובהרדב"ז ובש"ות אחרות אמר שהוא רוצה רק על הש"ע הקטן וכו' וכאשר דברנו עמו הרבה נתן לנו עצה שנכתוב להרב הגאון נר"ו כי ראובן מרדכי אמר שהרב בעצמו אמר שאסורה לאלטיר לכן ימחול ויכתוב להרב דפה שלא יתן הקידושין לאלתר רק שיעכב על איזה זמן היינו עד שיבא תשו' מירוש' ת"ו והרב דפה אמר לנו דאם לא יבא תשובה עד ל"ג לעומר הוא יתן הקידושין לאלטיר וכו' ולא נעתיק עוד מכאן ואילך אסור לשמוע ומכ"ש לכותבו משום מסכים בכפירה:

ומעתה השיב בקיצור גיליון כי הענין שלפנינו נחלק לב' סעיפים:

הסעיף הא' בפיסול הגט חלילה. והסעיף הב' בנישואי אלטיר שראובן אמר שאני אמרתי ח"ו שהיא אסורה לו ושקר ענה אלא שאני אמרתי ואומר שדבר זה שהוא קודם מעשה ראוי לעמוד עליו ולבארו משום לזות שפתים וכבר הבאתי בידי תשו' אדמת קדש הנז' ולא שח"ו אני מחליט לאסור אחרי כל מה שידעתי וכמבואר בגופא דעובדא כי לאסור איסר אשה על איש דעלמא צריכה רבה ויקירא וכמ"ש הרב אורים גדולים במעשה הסנה סו"סי קכ"ט ובסוף לימוד ק"ל. והביאו הרב יד אהרן א"ה בהגהב"י אות כ"ח ומכאן תוכחת מגולה לנדונינו אשר אין בו כדאי לאסור האשה הנז' ע"פי דבריו ובפרט אנן דידעינן שורש הדבר מתחילה כי הוא אמר שמגרשה בעבור ריח הפה. ועיין באגרות הרמב"ם ד"כ וז"ל אבל אם ח"ו נשען עליה אע"פי שאין שם עדים ראוי לכל ב"ד הגון שלא תנשא אשה למי שנחשד עליה והיא תחת בעלה ע"כ ואולם ה"ד ע"י קלא דלא פסיק לא ע"פי בעלה שאומר עתה שהיא מפתה אותו שיגרשנה וק"ל וע"כ נניח הסעיף הב' באחרונה ונדבר בו מה שראוי לדבר ונטפל עצמינו בביאור הסעיף הא' דהיינו על הכפלת השמות שזייפו מחדש גם בו גם באביו ודבר זה נחלקו לב' פרטים הפרט הא' כשנעשה עצמינו אלמים וחרשים לפי שעה שבדרך אמת היה לו שם אחד גם לו גם לאביו הנודעים בעיר. והפרט הב' יתטפל לברר שקרות האנשים האלה ומהותם המזוייף למען ידעו דור אחרון במה אנן קיימין. ולדבר בפרט הא' ולא נביא ראייתינו כי אם מהספרים עצמם שהזכיר בכתב מרירי שהרב לא הטה אוזן והם התשב"ץ והרדב"ז והרב טורי אנן והב"ש. הנה התשב"ץ בח"א סי' י"ב כתב וז"ל שאפי' בשמו ובשמה אם לא הוחזקי בעיר בשמות אחרים אלא אלו שהם בעיר לא במקום הכתי' ולא במקום הנתינה אינו נפסל בכך עי"ש שהאריך ולקמן נבאר לעיני השמש והירח איך מלבד שלא הוחזק לא הוא ולא אביו בשמות אלו אלא אדרבא הוחזק להיפך כאשר נברר מע"פ פנקסים וכתבים וע"פי עדות מזמן כתיבת הכתיבה וכאשר כתבתי לעיל ועדיפא מינה ב' רבינו הרדב"ז מאריה דאתרין בחדשות סי' שע"ה על ראובן שבא מארץ מרחקים והחזיק שמו ראובן הגר ושידך אשה בשם זה ונכתבו עליו במה שטרות בשם זה ונשא אשה בשם זה וגירשה בשם זה וכו' ועתה רוצה לקלקלה ואומר כי אביו הוא מומר ושמו היה פלוני אלפנדרי וכיון שלא כתבו שם אביו שהגט פסול תשו' הגט כשר ותנשא בו לכתחילה ולא מבעיא אי ליכא סהדי שאביו מומר וששמו וכו' דפשיטא דלאו כל כמיניה לקלקלה אלא אפילו אם יבואו עדים ששם אביי פ' הגט כשר ולא שאני אומר כשר בדיעבד אלא אפי' לכתחילה היה צריך לכתוב כך דקי"ל כתב שם העיקר בגט והנטפל כולל אותו בוכל שום וחניכא ואפי' לא היה כותב וכל שום וחניכא כיון שלא נודע לו זה השם אלא אחר שגירש וכו' עי"ש שהאריך בראיותיו כאיש גבורתו וסיים וכתב וז"ל ומ"מ הדבר ברור שאם הוחזק בב' שמות בשוה וכת' א' מהם וכתב וכל שום וכו' שהיא מגורשת גמורה דאפי' לדעת ר"ח והראב"ד שהאריכו לכתוב ב' השמות בהדיא היינו דוקא כשמגרש אותה במקום אחר אבל כשהכתוב והנתינה במקום אחד אין צריך לכתוב שניהם בפירוש ולכך אשה זו מותרת לינשא בגט זה והמעגנה עתיד ליתן את הדין. ולהמגרש צריך להכריז עליו לפי שעבר על החרם שלא להוציא לעז על הגט ואם הוא ארוס ע"פי חכמי' שאומרים שצריכה גט אחד ה"ז פטור ואם אחר שיתברר לו ע"פי מורה הוראה שאשה זו מגורשת והגט כשר וישיב ככלב שב על קיאו ראוי ליסרו ולהענישו ע"כ. ועל מה שפי' מרן ז"ל בסי' קכ"ט ס' י"ב ואם לא כתב אלא שם שיש לו במקום שהוא ואשתו שם כשר. כ' הב"ש ס"ק כ"ב כשר משמע אפי' אם יודעים באותו מקום שיש לו שם במקום אחד מ"מ כשר כיון שנתן הגט כאן בשם שיש לו באותו מקום וכל הני שמות דהיינו שהוא בעצמו מחזיק במדינה זו אותו שם ובמדינה אחרת מחזיק לעצמי שם אחר ע"כ. והרב טיב?גיטץ מווארשא הנז"ל בכללים של הרב הנז' עם הגהותיו בדי"ג ע"ד אות ך' כתב ואם חתימתו השם שעולה לס"ת אין שוין ואינו יודע בעצמו למה חותם כך יש לילך אחר השם שעולה לס"ת ע"כ והרב טור אבן סי' ט"ז אחר שהאריך בנדונו שאינו ענין לנדונינו בשום פגם כמו שיראה הרואה כתב וז"ל וכבר מבואר דעת התוס' והרא"ש והטור וסיעתם דאם במקום הכתיבה לא ידעי שיש לו שם אחר במקום הנתינה הגט כשר ונסתייע מדברי הרב פני יהושע מבלי שירשום לנו המקום והסימן ותמצית דבריו ואני חפשתי אחריו ומצאתיו כי דרשתיו בסי' יו"ד שנדונו היה על בליעל אחד שמו כורש ובס"ת היו קורין אותו בקרקאצרי והוא נשבע שבועות חמורות שנשתנה שמו זה זמן בשם נפתלי ושם היו קורין אותו נפתלי וכתבו הגט על שם נפתלי והרב ז"ל האריך ברוחב מבינתו והביא דעת הרא"ש והטור הנז' וסיים וכ' וז"ל אבל באמת נ"ל ברור דבנ"ד מקרי לא אתחזק בתרוייהו דאין זה מקרי מוחזק מה שהבליעל הודיעו להם שיש לו עוד שם דכל הפוסקים כולם כתבו דקורין אותו שם בשם זה או שיודעין במקום זה שיש לו שם אחר משמע שהעולם יודעין ומוחזק בפיהם ויודעים כל מכיריו שכן הוא וכמו שכתבתי לעיל בשם תשובת הרא"ש דבעינן שיוחזק בעיר באותו שם עד היום הזה וכדאמרי' בפרק גט פשוט כל שהוחזק שמו בעיר ל' יום אין חוששין לו והשתא אתי שפיר דאין צריך לדחוק דברי הרא"ש והטור שכתבו דאם בשני המקומות אין יודעין בב' השמות אין צריך לכתוב אלא דנתינה וכו' וק' פשיטא ואיך יכתבו והלא אין יודעין משם אחר כלל וצריך לדחוק דאדיעבד קאי וכדכתבנו לעיל והשתא ניחא אע"ג דבשעת כתיבה הוגד לב"ד שיש שם אחד במקום הנתינה כיון שלא הוחזק אינו כלום וכו' עי"ש שהאריך עוד. ואל יאשימני הקורא הנעי' אם הארכתי הדיבור בהעתקת ספרים במקומותם בארשותם כי זכיתי בקופתי מתרי טעמי. הא' להביא מהספרים עצמם שנשתמשו מהם לראיה לפסול את הגט שהם עצמם קורין בגרון הדברים מהפך להפך ואדרבא מקילים יותר מדאי וזאת שנית שרובם גם מחכמי אשכנז ולפי דעת הכותבים המכתב ההוא כאילו אין תורה בחכמי ספרד. ידענו כל מה שכתב הריב"ז בשבח חכמי אשכנז אבל ידענו ג"כ כל מ"ש רבינו רמ"א בשבח פ' מרן הקדוש מה שכתב בתשו' דאם מרן מיקל והוא מחמיר אל מרן שומעים כ"ש בב"ד של חכמי ספרד שאין להם כי אם לפסוק כריהטא דשמעתתא לפי הסכמתם ומנהגם כאשר כתב הרב גט פשוט:

אמרתי ואומר דנדון שלנו אין לו דמות יען וביען מעולם לא הוחזק בשמות החדשים לא הוא ולא אביו בשום אופן שבעולם יען הרי בשעת כתובה שאלתי לו ודקדקתי אחריו מטעם שכתבתי למעלה ואין צריך לכופלו ובתומו הולך בה שעתא כי לבו שלם באהבת כלתו החדשה וע"כ לא אמר כי אם האמת והצדק וראיה לדבר על שם מרטין דקדק אחריו שאכתבנו ודקדוק זה הוא המורה כי היה לבו שלם עמה ולא הוה חייש לקלקלה בו בפרק יען כל עיקר הטעם שדקדק על השם הלזה שאכתבנו דוקא לטובתה הוא מפני שאם תבא לידי גביה כתוב' הנז' בעש"ג שלא יצא איזה תקלה מפני שאינו כתוב השם שאני הייתי נמנע לכותבו וא"כ הדבר זה בלחוד הוי ידים מוכיחו' ואומדנ' דמוכחא כי האמת נבע ממקורו בלתי שום צד פניה. וא"כ הרי שלא הוחזק. ועוד הרי חתם בכתובה ראובן בן ניסן והרי לנו החתימה וג"כ הרי הכא הרב נר"ו שלשה ספרים נכתבים ארבע פעמים פנקסי הבית הכנסת שלהם ופנקסי הקשר שעשו ליום עברו"ת של הקהלה הקטנה הזאת ובכולם בשם יקרא ראובן בן ניסן כאשר ראינום בעינינו ובדקנום יפה יפה וא"כ נהיה לפנינו נדון רבינו הרדב"ז מאריה דאתרין כדמותו בצלמו שהרי בכתובה נכתב בשם ראובן בן ניסן והכתובה נכתבה מידי ועם כי מה אני עפר לדוש אבן מרמס. אדמה לשכבת הטל אשר אם חם השמש ונמס. ואיני ראוי להתחשב עם דין יחיד מומחה עכ"פ כגון דא שרי ליה לאיניש לאודועי אנפשיה שזה לי עשרים שנה שאני עומד ומשמש להורות לבני ישראל גם בע"הק ירוש' ת"ו גם ברומי גם בקורפו גם פה יע"א וכמה גיטין וקידושין נסדרו ונתקנו ע"י ועל כולם תל"ית עמדתי עליהם בכל בדקי ספקותיהם כראוי והגון לכל דיין ירא את ה' כיד ה' הטובה עלי הכל כתובים על ספר ובדיו כאשר הזהירונו אבותינו ורבותינו נאספו רובם אל עמם. וכגון כתיבת כתובה ע"י איש מומחה לפי הדור הא ודאי למדינן מניה ובפרט הרב של מצרים נר"ו כי עם שאיני כדאי הוא מחשיב אותי לבקי בטיב גיטין וקידושין וא"כ יצאנו תלי"ת מדי הגהת הרב טיב גיטין מוורשא די"ג עי"ש ונשארנו על פשט כלל הרב כ"ש דאזלינן אחר שם הכתוב בכתובה ועדיפא נ"ר מנדון הרדב"ז שבנדון הרדב"ז עשה עיקר שם הכתו' בכתו' ראובן הגר אפי' שלא נודע אם חכם אם טפש כותב הכתובה ומסדרה כ"ש בנ"ד וכמ"ש ואין צורך להאריך ויעדיף מטובו הקורא וירבה לסלוח אם אני הכבדתי את לבו במקומן של שבחי"ם וכן לא יעשה אבל כבר אמרו ההכרח לא יגונה:

זאת ועוד אחרת דנ"ד עדיפ' מנדון הרדב"ז שהרי התם עשה עיק' ממה שנכתב בשטרו' בשם ראובן הגר ולא ביאר לנו הרב כמה שטרות נכתבו עליו ומיעוט רבים שנים וגם שהשטרות הם בין איש ובין גרו. ואע"ג דשטרא קלא אית ליה היינו לענין שעבוד החוב ואפותיקי וכיוצא ולא על עיקר שמות הבעלים כי אפי' הב"ד המקיימין את השטר אינן מחוייבין לראות כי אם חתימת העדים ולא גופו של שטר כ"פ מרן בח"מ סי' מ"ו. וא"כ נמצא דבכתי' שטרות יש צד לומר דאינו נקרא כ"כ מוחזק בשם זה כי מי יודעו ועכ"ז עשאו הרדב"ז עיקר וסליק ונחית וכתב מה שכתב כאשר הובאו הדברים בצורתן למעלה בנדון שלפנינו שיש לנו ד' פנקסים כוללים ומהם חתומים בחותם הקהל שלהם נכתבים לפנינו בשם זה דוקא ופנקסים אלו עוברים כבני מרון ביום החשבון לפני כל העומדים על הפקודים והגבאים מתחלפים בכל שנה ושנה כנודע היאמן כי יסופר כי יש מי שיוכל לכסות שמים בעלי שומים ועלי בצלים ולומר שבנדון שלפנינו נשאר מה לפקפק עוד? חלילה חלילה לכל אשר נגע בלבו אהבת האמת אפילו כמלא נימא כי הא ודאי בקול גדול ולא יסף יגזור אומר ויאמר כי כל המערער על הגט הלזה הוא נלכד בכל אשר שפך באש חמתו רבינו הרדב"ז ובפרט כי הוא מארי דאתרין וכבר כתב הגו"ר ח"מ כלל ה' סימן כ"ט דאף נגד דעת הרמב"ם אל הרדב"ז ומוהריק"ש שומעין כי הם הרביצו תורה על שפת היא"ר נהר מצרים וכ"ש וק"ו כי גם הרמב"ם פ' בה' גירושין פ"ג כי מי שהיה לו ב' שמות כותב שם הידוע יותר וכו' והשאר נכלל בוכל שום וכו' לכתחילה כידוע ולזה הסכים מוהריק"ש ז"ל בהוראותיו:

ואל יאמר האומר הרי איכא פנקס אחד שכתוב על שם בן ניסן מנחם מענדיל וא"כ יש לנו לחוש לו. וכשאני לעצמי לסתום פי המקטרגים נרחיב הדיבור גם בפשט פשוט זה אבל לא יתכעס אם נאמר לו כי האומר הזה הנה הוא מגבב דברים גם בלי דעת ואיך לא יהיה זה? אחרי כי טח עיניו מראות כל הכתוב לחיים בספרי חיים גדולי הפוסקים הנז"ל אחד אל אחד למצוא חשבון שהרי רבינו התשב"ץ אשר משמו הגדול והקדוש נשתמשו הרי הוא אומר אם לא הוחזק בעיר בשמות אחרים. וא"כ בכתי' פנקס אחד או שנים מעולם לא שמענו דהויא חזקה וגם רבינו הרדב"ז הוסיף והגזים דאפי' איכא סהדי דכן היה שם אביו כמו שאומר המגרש עתה עכ"ז לאו כל כמיניה לקלקלא וכשר אפי' לכתחילה וא"כ כל מקום שנאמר סהדי הרי כאן שנים ועכ"ז הכשיר לכתחילה רבינו הרדב"ז מהטעמים הנכוחים שכ' בנדון שלפנינו שאין כאן אלא פנקס אחד עאכ"ו וגם הרב בית שמואל כתב דאפי' אם יודעים באותו מקום שיש לו שם אחד במקום אחד וכו' מ"מ כשר וכנז"ל וא"כ נשאר כתיבת הפנקס הלזה ביודעים שם אחד וקריאת הס"ת והכתובה והפנקסים אחרים באין מכירין אותו בשם החדש אפילו שיודעים אותו וכן הוא הסכמת הרב טורי אבן בהסתייעו מתשו' הרב פני יהושע הנז"ל ובאמת הרב פני יהושע דינא קא משתעי ודקדוקו וביאורו עלה יפה יפה ומי כמוהו יורד לעומקא של הלכה שהרי צלל במים אדירים והעלה מרגניתא דלית בה טימי והוכיח לעיני השמש מדברי הרא"ש דאע"ג דבשעת כתיבת הגט הוגד לב"ד שיש שם אחר במקום הנתינה כיון שלא הוחזק אינו כלום ע"כ. דנמצא אתה למד מדבריו דאפי' אם נתודע להרב תנא דבי אליהו נר"ו קודם מעשה מהפנקס הלזה לפי דברי הרב פני יהושע האשכנזי ז"ל לא היה לו לחוש כ"ש אחר מעשה:

המורם מכל האמור ומדובר בפרט החמישי דמעשה הגט הנעשה בב"ד של הרב תנא דבי אליהו הוא עשוי ורצוי ומקובל כדת משה וישראל וכדעת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים ספרדים ואשכנזים באין פוצה פה ומצפצף ולא הארכנו להביא מספרים אחרים יען כותלי בית המדרש מלאים זיו ומפיקים את העדות והחוקים כנודע ומפורסם. ואם באנו להעתיק ספריהם לא יכילון מגילות ולא באנו עד כה כי אם לצאת י"ח שמים וי"ח בריות וכמ"ש מוהרשד"ם ח"מ סי' כ"ה וז"ל ולהיות שהדור פרוץ מרובה על העומד ושכיח הרבה בעיר הזאת קנאת איש מרעתו ומבקשים להטיל מום עצמם באחרים ע"כ ראיתי להורות מהיכן דנתי דין זה עם היותו דין פשוט וא"כ היינו עושים לכל כיוצא בזה היינו מוכרחים לחזור ולהעתיק הספרים אלא שמילתא קשה כזאת לא שכיח ועיין בס' בירך יצחק די פ'אס בדברים האלו ממש בתחי' סי' ד'. כן אנן נמי להיותנו בעיירות שרובם עמי הארצות ופני הדור כפני הכלב דבר ידברו ניאצות. ע"כ קנאת ה' צבאות תעשה זאת לברר הדברים בשורשם עכ"פ זאת עשיתי שלא להביא כי אם מהספרים שנסתייעו המה כלומר מספרים אחרים כבר הם מודים בהם ממה שלא הזכירום ע"ד שכ' מוהרלנ"ח בפסק הסמיכה דשכ"א ע"א וז"ל וכפי הנראה עוד שהם טענות יותר גרועות מאותן שכתבו כיון שהניחם ולא הזכירם ע"כ כן הדבר הזה:

ואעיקרא כבר נראה שלבלבל העולם עשו זאת שהרי נסתייעו מהספרים ומס' נודע ביהודה ואנו לא מצאה ידינו שום סיעתא מהספר הנז' כאשר יראה הרוא' במה"ק ספ"ח וכ"ז אני כותב במונח קיים שיש שורש וענף אל השמות אב ובן ורוח עועים דעכ"ז הותרה שרינה לכל אדם בגט כשר זה בלתי שום ריח ספק וכל מי שרוצה להחמיר ולהצריכה גט מספק אין זה אלא שמבקש לקעקע ביצתן של דייני ישראל למקומותם בארצותם וחכמת סופרים תסרח ואפשר שלא נוכל ליתן גט כי אם עד שנביא בירור מעירו מערי מוסקופייא מה שמו ומה שם אביו ויהיה תוחלת ממושכה כי המקום רחוק ועל כורחה יכריחוה להחזירה לבעלה ככלב שב וכו' או לעגנה. וכל דליכא ח"ו טעות מפורש אסור לדייק אחר מעשה ב"ד יפה דאם במעשה כזה לא נאמר ב"ד בתר ב"ד לא דייקי א"כ מוטב שלא היה נכתב על ספר ובדיו דין זה וכבר האריך הרדב"ז בתשו' דפוס ויניציאה סי' תרכ"ה בפרט זה וכתב על הב"ד הרוצה לבטל דברי ב"ד חבירו יחוש שלמחר יבטלו אחרים את דבריו כל שאין הטעות מפורש ואיכא למתלי הכי וכו' כ"ש בנדון שלפנינו שהוא ברור בשחקים דלא היה ולא יהיה ריח טעות בדבר אפי' אם נאמר דהיה שורש וזכר לכל השמות האלו אבל עכשיו נברר שהכל היה מן העפר רמה ותולע' שקר וכזב וזיוף ומכתבי עמל ואון עד להפליא. שמלבד שמכל הראיית שכתבנו מוכח להדיא דעכשיו חידשו שמות אלי לקלקלא בידי שמים ובידי אדם אם מספר כתובה אם מהפנקסים הנז"ל שהם ב' פנקסים מהקהל שבפנקס אחד כתוב ראובן בן ניסן בשני דפים שבו ובפנקס אחר בדף אחר הרי שלש ועוד בשטרי הכוללות שעשו ונתקשרו עם התנאי' לשעבר להביא מורה אשכנזי החתומים בחותם הכוללות הקטן הלזה ושם חתומים כל הקהל ומכללם חתום בכל אחד האיש הלזה בשם ראובן בן ניסן ותו לא. א"כ זה די והותר לברר לעיני השמש והירח שלא זאת ששם מרדכי או מרקו אשר משתמש ממנו הוא שקר גמור דעכשיו הוא מתחיל לכתוב ולחתום ראובן מרדכי בכתבים שהוא שולח לגדולי הגט לערער על הגט זה אלא גם על שם של אביו מנחם מענדל שנמצא בפנקס אחד דוקא הוא מזויף מתוכו מתרי סימני טומאה האחר שראינו בפנינו עדין לחלוחית הדיו קיימת ע"ש מנחם מענדל ועל ב' שמות הללו דוקא אבק ספרים ולא ע"ש ראובן בן ניסן הקודם. אף כי ביקש המזויף דיו שוה לדיו הכתוב ראובן בן ניסן וניכר באמת הזיוף אם מפאת זה אם מפאת דכיון דראובן בן ניסן כתוב בראש שיטה כמנהג רשימת שמות האנשים כפנקס זה למטה מזה ע"ז לא היה ביד המזוייף לזייף גם שמו בשם מרדכי כי לא היה לו מקום פנוי כאשר היה לו מקום פנוי בשורה לכתוב אחר בן ניסן מנחם מענדל והיא אומדנא דמוכחא טובא וכן בעוד ט"ו דפים אחרים כתב ראובן בן ניסן מנחם מענדיל. אבל בזה האחרון לא דקדק יפה לכווין הכתיבה שיהא שוה הרבה ונראית השינוי לעין כל וטעם הדברים דבזיוף הא' שכל את ידיו לעשותו בכיוון עצום אבל בדף האחרון הלזה לא דקדק יפה והעטלפים יראו השינוי הגדול הלזה ואל יתרעם הקורא כי אחרי שביארתי הפרט הא' יפה יפה מה לי לחתר אחרי דקדוקי עניות אלו כי זכותי בקופתי כי מלבד מה שהשרשונו רז"ל מצוה לגלות הרמאים עוד זאת הנם אומדנות מוכיחות דהכל שקר וכזב ומעולם לא היה ולא נראה שמות הללו לא בבן ולא באב וכבר למדנו להועיל מרן החביב בתשו' הובאה בס' עדות ביעקב דל"ו ע"ב דאפי' בענין הקידושין אזלי' בתר אומדנות המוכיחות וז"ל ועוד אומדנות אחרות מוכיחו' שהכל שקר ועם שאין להתירה לשוק בלא גט מטעם האומדנות מ"מ הנה עד וסניף להתירה בלא גט וכמו שמצינו בתשו' גדולי האחרונים דהיכא דראו שהיה שם אומדנות שהכל שקר וכזב באיזה ספק אחר שיפול היו מקילין להתירה בלא גט עכ"ד. ונדון דידן איכא כמה אומדנות הא' ממה שאנו רואים שבס' כתובתה דדייקתי בתריה אם היה לו שם אחר לו ולאביו ואמר לא ובו בפרק דקדק הרב בשם מרטין כדי שלא לחוב לה לגבית כתו' אם תהיה נגבית בפני עש"ג וגם הפנקסים האמורים כ"ז אומדנא דמוכח דזה הפנקס עשוי בזיוף. הב' הא דלא נמצא הזיוף בשמו החדש שקרא עצמו מרדפי מפני שהיה בראש שיטה ואין מקום פנוי לא לכותבו קודם ראובן מפני שהוא בראש שיטה ולא אחריו אחר הכתוב בן ניסן תכף וא"כ ליכא מקום פנוי. ג' הא דנמצא אבק סופרי' על מנחם מענדל שהוא כתוב מחדש ולא על ראובן בן ניסן שכבר היה כתוב מזה זמן. ד' שבעור ט"ו דפים לא דקדק לכוין התיבה ויש שינוי נראה לתינוק דלא חכים ולא טיפש בין כתיבת ראובן בן ניסן לכתי' מנחם מענדל. וכל זה אומדנות מוכיחות שהכל שקר וזיוף. ואם הכנ"הג שם העלה דבאיכא אומדנות מוכיחות באיזה ספק אחר שיפול היו מקילין להתירה בלא גט בנדון שלפנינו שהאומדנות המוכיחות אינם באות כי אם לברר הזיוף לעיני השמש לקיים מאי דאמור רבנן מצוה לגלות את הרמאים שלנו. בנ"ד שלעיקר דינא אין לנו שום ריח ספק בדבר לדעת כל הפוסקים אשר בית ישראל נכון עליהם שבוודאי מצוה עלינו לבררם כדי לחזק מעשה הגט הזה בכל חיזוקי סופר. ויודע היום בישראל כי לבעבור ישיג מבוקשו להחזיר גרושתו ביקש לעגן אותה בעלילות מצעדי גבר ומצא אנשים מסייעי ידי עוברי עבירה ולמאי דביני ביני מרוב צערה ויגונה גם היא גם רביה מפחדם שמא תשאר אלמנות חיות יתרצו למען תהיה לו לאשה. ונ"ד עדיפא מנדונו של הרב בית אפרים שהרי בנדונו שהחזיק זמן רב בשם אביו בשם אחד לבד וגירש בשם אחר ושוב הוציא לעז שהיה לאביו שם אחר ע"ז כתב הרב בית אפרים בסו"פ צ"ו והבי' בסו' טיב גיטין ד' מ' וז"ל סיומא דפסקא דבנ"ד שזה החזיק לפנינו את שם אביו במה שנים בשם אברהם לבד שכ"כ בכתובה וכן חתם בשטרות וכן חקק בפ"ח שלו אין משגיחין בו ובערעורו ואדרבא אם היה נכתב בגט השם החדש שהוא אומר עכשיו אף אם היה נתודע שכדבריו כן הוא היה כאן עיון גדול וכו' וכו' אך הבעל ראוי לנדותו וגם אסור לו לישא אשה אחרת דהא שויה נפשיה חתי' דאיסורא וכו' וכו' אבל אם עיניו נתן בממון אין לחוש לו כלל ע"כ:

הנה למדנו מד' הרב בית אפרים תרתי תלת. א' דבעיקר הדין דעתו ככל הפוסקים שהובאו למעלה בפרט הראשון ובפרט מכוון הרבה לדעת הרדב"ז והדב פני יהושע ז"ל. ב' דקורא בגרון דאפי' אם כה נודע בשם החדש קודם הגירושין היה מקום הרבה לחוש שלא לכותבו. ג' דאפי' אם יש מי שיוכל להחמיר בענין שנתן עיניו בממון אין לחוש כלל כ"ש הכא בנדון שלפנינו שנתן עיניו בה ואין האשה מתקדשת אלא לרצונה היש עול וחמס מזה לעגנה ולהצריכה גט הא ודאי כל האומר היפך מזה יטעה ואינו אלא מן המתמיהין אלא עוד זאת דאם אחרי ראותו כל האמור יוציא לעז ויערער ראוי לגדעו כאשרה דאם עד עכשיו יטעה הטועה שהיה שוגג אחרי בירור זה הוא מזיד גמור ונלכד בכל מ"ש הרדב"ז הנז' שגם אל סיום תוקף ואדיר כזה כיון הרב בית אפרים וז"ל וגם יזהירו אותו על נפשו שישמור פיו ולשונו מלהוציא הדיבה שאף אם היה מקום לדונו עד עתה כשוגג מכאן ואילך מזיד הוא ובר נידוי הוא שאף שנאמר האמת אתו אחרי שאין נאמן מן הדין אין מקום להעתיקו מכלל מוציא לעז ותאכלנו אש לא נופח ע"כ. ירבה לסלוח הקורא החביב אם אוסיף לענין שלפנינו עוד יתר במקום נאמן שמצוה עלינו לאבד כל זכר הכתב המרירי הלזה אחר שהוא מסודר ומתוקן מיד המשומר המיסיונא"ר אשר שם. ומצוה עלינו להפר מחשבותם ולא תעשינה ידיהם תושיה א"כ אפי' היה צד חומרא בדבר להצריכה גט שני חוץ ממ"ש הכ"י והביא הכרם שלמה אשכנזי ד' כ"ט ע"ד דלפי מנהגינו להניח הגט ביד ב"ד והיו מכירים המגרש והמתגרשת יש מקום להקל בכמה חומרות עי"ש עכ"ז מפני שהכתב מרירי או הפסק לפסול הגט נעשה ע"י המשומר הלזה מצוה להתקומם עליו ולפררו ולזוררו לרוח הטומאה וחילי ממ"ש הרב אהל יעקב ששפורטש ז"ל על מנהג אמשטרדם שלא היו מברכין ברכת כהנים כי אם בימים נוראים וכת הש"ץ נר"ו הנהיגו לאומרו וע"ז כשנשתמר הוא וכת דיליה רצה להנהיג הרב ז"ל לבטל הב"כ אף דהנהיג הש"ץ מנהג יפה וע"ז כתב וז"ל הטעם הב' אף אם היתה מצוה ע"כ ישראל ויש בביטולה נדנוד עבירה הייתי מורה לבטלה כדי להשבית מאנוש זכר האנשים האלו החטאים המסיתים והמדיחים מחטיאי אדם המבקשים לעקור תורתינו ותורת חכמינו כדי לעשות תורה חדשה אשר ע"ז לבד שלא יעלה על לב אנוש זכרונם וכ"ש לפני ה' כל דבר טוב המתחדש ע"י הבסי' יהיה מתבטל וכל ספריהם ספרי מינים ראוים לשריפה עי"ש שהאריך יותר והרי אתה דן ק"ו אם בכת הש"ץ אפי' בנדנוד עבירה כך בנדון שלפנינו שהוא ספר ופסק שכתבו מין שורשי מתלמידי יש"ו הנוצרי אשר עליהם הוקבעה ברכת למינים אל תהי תקוה וגם שאין בזה לא עבירה ולא נדנוד עבירה כי אם חומרא לאיזה דעת איזה פוסק שיוכל להמצא עאכ"ו שמצוה ע"כ רבני ישראל שיגיע לידם פסק דין מרומה הלזה שמחוייבים לגדעו כאשרה ולשורפו בשריפה בנחל קדרון וגם דבר זה ברור כשמש למי שנגע יראת אלהים בקרבו:

ולא תעזוב נפשי מלהרחיב הדברים בשאר פרטים הנצרכים לנדון שלפנינו ותכף אתן גמר טוב למאמרינו כי כבר הטרחנו להקורא החביב יותר מדאי הפרט הא' להשבית מעל הרב המסדר הגט נר"ו בל אויב ומתנקם מפני שלא כתב מרטין והגם כי לא היה צריך הכתוב לאומרו כי הוא ידוע ונגלה לכל מבין עם תלמיד אכן יען נשתבשו בעונותינו מזה ואמרו כי מרטין ר"ל מרקו ומזה מצאו מקום לשקר שנקרא מרדכי בל"הק ע"ז מוכרחים אנו להרחיב הדיבור ולבאר תחי' לעיני השמש דזיוף הלזה ע"כ צדדין והודות לשמו ית"ש כי טפשות הבורות המערערים הוא הנותן בנו כח לעשות חיל ולברר הדברים כשמלה:

הצד הא' כי שם מרטין הוא שם קדמון בגוים עע"ז והוא ע"ש האליל הרוצח מרטיר ע"ד מאדים ויש פסקים גדו' בכהני הנוצרים אם יוכל איש נוצרי להקרא בשם ע"ז זאת אלא כי מצאו עילה שהוא ע"ש המלכים והקיסרים הקדמו' וגם שם מרקו היו רוצים לאסור אותו משום שנגזר משם מירקוריו שהוא שם האליל הנואף ומצאו פתח היתר לזה שהוא נגזר משם מארקוס המשפחה של לוצונו הקיסר ועילה מצאו בשמות הללו להתירם כנודע מס' הטיאולוג'יא שלהם. יהיה איך שיהיה ידוע ונגלה לכל תופס ס' החיצונים בידו ששם מרטין עם מרקו אין לו יחס ודמות בשום אופן שבעולם והדברים גלוים וידועים והרי הצד הראשון שאמרנו שבורות המערערים היא שעמדה לנו לברר שורשי זיופם על מה אדניהם הוטבעו:

והצד הב' שאפי' אם ת"ל שהיו קודים אותו מרקו ולא מרטין מעיקרא ובראשונה כמו שבאמת בערי איטלייא מרקו הוא בינוי למרדכי באין המלט היינו דוקא לערי איטליא אבל באשכנז אינו כי אם מערקל מורקיל מירקי מדקי"ל ודדמי ואם באמת היה שמו מרדכי הרי האיש הזה הוא אשכנזי גמור ומטבע הענין היה צריך לכנותו באחד מהכינוים הנז"ל המורגלים בפי כל האשכנזים ומעולם לא מצאנו בס' השמות של האשכנזים מרקו כינוי למרדכי וא"כ לא היה מן הדין לכתוב מרדכי אחריו כהנתבאר לנו כי שם מרקו אינו נגזר להאשכנזים לשם מרדכי ומוכרח שבבואו לארצות המזרחיות שינה שמו מרקו גם בלא טעם כאשר רגילין בעונות עכשיו להתחפש בשמות הנוצרים וכדומה ואחר שכן הענין הזה עצמו הוא יביאינו לברר כי לא היה אפשר לכתוב בגט לא מרטין ולא מרקו וז"ל הרב ג"מ וטיב גיטין מוורשא מהאי טעמא נראה לי מפנים הללו שיש במדינות אלו לרוב שם מפי"ק המלכות ורבים מעמי הארץ מתיהרי"ם שלא ליזכר בשם ישראל עוד ומפרסמים עצמם בשם של נכרים אף שרגילין ישראל בהזכרת שם זה מ"מ בגט אין לחוש לכתוב שם זה שהכל יודעים שעיקר שמו ביהדות אינו כן ואין צריך להמציא וכל שום בשביל זה מאחר שידוע לכל שאין זה עיקר שמו ואינו עולה לס"ת רק בשם ישראל ואפי' חותם עצמו בשם של נכרים ידוע שאינו אלא בדרך כינוי יעו"ש:

הוא הדבר אשר דברנו שכיון ששם מרקו ולא מערקל וכו' וכו' באשכנזי נראה להדיא כי לקוח הוא בארצות אלו כדי שלא להזכר בשם ישראל בין הגוים אפילו שבשם זה רגילין ישראלים אחרים באיטליא להקרא בשם זה במקום מרדכי עכ"ז באשכנזי שלקח שם זה בארצות המזרח הוא דוקא כדי שלא להזכיר בשם ישראל כגון דא ודאי כל החושש לכותבו גורע הוא וכ"ז אם באמת היו קורין אותו מרקו שבאיטליא קורין לו מרדכי אבל באמת גם זה הוא כינוי בדוי מחדש לקשר בזיוף מחדש עם שם מרטין שאינו כינוי שם ישראלי כל עיקר ותל"ית כי נתגלה כל סרחון הזיופים לעין כל אומה ולשון שאם נעתיק פסק זה באחד מלשונו' העמים גמירי יגזרו על אנשים כאלה המבלבלים ישובו של עולם קדימינא"ל בכל חוקותיו ומשפטיו אחר שעי"ז מעגנים אשה אחת יושבת שפיר יושבת שאנן:

הפרט הב' מ"ש בכתב מריר"י ראשון ושני אשר כתבו לי לשמי וז"ל בכתב הראשון לכל ימחול הרב לכתוב להרב דפה שלא יתן הקידושין לאלתר רק שיעכב הדבר על איזה זמן היינו עד שיבא תשו' מירוש' ע"כ וגם למעלה כתבו שהם כתבו כ"ז לירוש' לחכמי האשכנזים וגם בכתבם השני אחר שבא הרב תנא דבי אליהו פה כתבו וז"ל והרב דפה נסע לאלכסנדריא להרב הגאון נר"ו שיעזור לו לדבר עבירה זה לכן אנחנו ח"מ מפילי' תחינתינו לפני כבודו שלא להמהר לעשות דברים האלו להכשיר גט פסול זה כי כתבנו זו לירוש' ת"ו ועוד נכתבו להגאון המפו' מוהר"ש יהודה ליב ראפאפירט ולגאונים אחרים בטוחים אנחנו במידת טובו וגודל עונתנותו וברוב חכמתו שיעשה זאת למען ה' ותורתו ושלא יהיה חילול ה' ע"כ. שומו שמים ע"ז בהניח באמבטי התחתונה אחת אותו חציפות לכתוב שבא הרב הזקן בששי"ם חכמה אצלי להעזר לו בדבר עבירה זה אשר אנשים ריקים ופוחזים יוכו בסנורים להכות במכה של חלל אחת תרי גברי רברבי העומדים על כסא דין מאז השנים ושמם נודע בשערים לתהלה לשם ולתפארת וליראת חטא המכרעת כי מענין זה ניכר מהותם החצוף ולולי חרשו בעגלת המשומד לא יחציפו האנשים מזרע ישראל את פניהם כ"כ ונניח זה כאשר אמרנו כי חרפה היא לנו להתעכב בדברים של מה בכך זו בלבד חובה עלינו ולמען ציון לא אחשה ולמען ירוש' לא נשקוט עד שנברר דברים כאלה כשמלה איך אין כח בשום מורה ודאין לא מארצות אחרות ולא מירוש' להכניס עצמם בענינים כאלו שאינן נוגעים להם ובפרט כשאין הטעות מפורש ויש להאריך בזה אבל נדבר ב' דברות יוצאות מתוך האש מפי מוהר"ץ הלוי הובא בתשו' שמש צדקה סי' ט"ו וז"ל אכל מקדם לא אוכל להתאפק מלהגיד את לחשי בצערי ושיחי שאל אלהים הוא יודע ועד שמיום שעמדתי על דעתי זה לי ארבעים שנה ויותר שאני מורה הוראות בישראל נצטערתי על הדבר הזה וכתבתי להרב מחכמי ישראל כי רע עלי המעשה כי יבא אדם מחוץ לכתוב נגד פסק רבנים או רב מקום אחר בשומעם קול מלחשים וזה לא זולת זה עושים את התורה כשתי תורות ואומרים הני רבנן והני רבנן ואין אתם יודעים עד מה ועושים בגדי פרושים מדרס לע"ה וכדאמר ר"ג לרבנן בעירובין דכ"ז וכו' ומי לנו גדול מר"י בחולין פ' כ"ה כי אתא לקמיה ריש"ל וכו' ואם הראשונים שקטנם עבה לא היו מורין במקום חבריהם ונגד חבריהם מה יש לנו לעשות אנן יתמי דיתמי לגבי דידהו ודי שכל אחד יעמוד בגבולו שכל אחד יודע במקומו מקומם ושעתם של דברים יותר ממה שיודע מי שאינו שומע אלא לקול מלחשים ע"כ:

עוד הוסיף וכ' בסי' ל' שם אחר שהאריך בפרט זה מתוך האש כ' וז"ל לא יכולתי לצייר בדעתי מי הוא זה ואיזה הוא שיכול לגזור ולסתור מה שגזרו כ"ד העיר לקיים לא יש עוד בדורינו ב"ד דאלימי כרבי אמי וכרבי אסי ודעתי הקלושה היתה הווה ותהיה להיות כל רב שורר בביתו בשומו על לב כי לא לאדם ישפוט וכו' עיש"ב וזה די לסתום פי המקטרגים כאשר הפחידונו ששולחים הענינים לארצות אחרות וגאונים אחרי' כאילו אבדה התורה מאתנו ואין אתנו יודע עד מה וכדי למלאת בחצץ פיהם גם על מה שהזהירונו להתעכב עד שיבא הפסק מירוש' ומחכמי האשכנזים נאמר על ראשון ראשון הלא גם בנו דיבר ה' ותורת הרב המסדר ותורתינו היא מזהב שב"א מהארץ הטובה ההיא כדאמרו במד"ר וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת א"י והגם שעונותינו גרשונו מהסתפח בנחלת ה' ונפגמנו עכ"פ עם כל פגימותינו הרי אנו משובחין יותר מכל המשובחים שבשאר מדינות אחרות עיין אבות דר"ן פכ"ח הדברים בצורתן. ואפילו על אותם החכמים השוכנים בציון והבוחרים לשכון כבוד בהר הקדש בירוש' ת"ו גם ע"ז הדבר יצא מפי המלך הגאון מא"ד ארץ מצרים בס' דרכי נועם סי' כ"ג כי שם הרחיב פה האריך לשון בד' נועם וחן ושכל טוב ויראת אלהים על כולם ותכלית דבריו הם אלו מ"מ לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול ומיום שגלו ישראל מעל אדמתן כל מקום שגלו שכינה עמהם והיא המחפפת עלינו בגלותינו להאיר עיננו את הדרך נלך בה ואת המעשה אשר יעשון בכל תפוצות הגולה ועל כיוצא בזה יאמרו המושלים הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברינה נושא אלומתיו ועתה בגלותינו הודאה יוצאה לעול' מכל תפוצות הגולה ודי בזה עכ"ד המסולתים ממש וכוונתו לומר בא יבא ברינה נושא אלומותיו כי רצונו להוכיח שהחכם המובהק אשר כל דיניו וכל הוראותיו הם בראיות מופתיות בבקיאות ראוי והגון החכם המובהק הזה ליזמר וליזל ולא יחוש לשום אדם שבעולם ואפי' הוא בן חו"ל והיינו בא יבא ברינה נושא אלומותיו ולהיפך בהיפך. והאמת איתו כי מיום שהיינו לגוי אחד בארץ החכמה תעוז לישראל עם קודש מעשרה שליטי' אשר היו בעיר האלהים לענין שלא נאמר בו לשכרו תדרושו ודבריו הובררו כשמלה והם דברי הרא"ש בכמה מקומות דבכל מקום דאיכא גאון מפורסם הוא הנקרא ב"ד הגדול והדבר ידוע ונגלה וכל מה שמבקשים המערערים חכמי אשכנזים אם מירוש' ואם מארצות אחרות ידענו כוונתם להטיל מום בחכמי ספרד כאילו לא ידעו ולא יבינו אבל הם מפחזותם אומרים כן אבל רבני אשכנז גופייהו הע"י נהורא עמם שרי כי תל"ית הלא גם בנו דבר ה' והדברי' ברורים וידועים וגם ידעי שחכמי ספרד בבא לידם סידור גט אשכנזי כבר משתמשים בס' רבני אשכנז למען דעת העניינים במוצאיהם למסעיהם ועי' להרב ג"פ בסו"סי קכ"ט ותרוה צמאונך ולענין המנהגים כשאין להאשכנזים קהלה מיוחדת וב"ד מיוחד עי"ש בס' ג"פ ועיין למו"הר בס גו"ר חיו"ד כלל ג' סי' ה':

כללן של דברים כי קטיר קא חזינא ככל דבריהם של אלו מתחי' וסופן ועביין והיקפן וכ"ש למי שמכיר ורגיל בהון כי אין ברובן ריח יראת ה' ולולי שהם עדיין מכונים בשם זרע אברהם יצחק ויעקב וצר לי מאד לספר בגנותן הייתי כותב על ספר ובדיו את מכות הנפש והגוף מהאנשים האלה למען ידעו דור האחרון כי כל הערעור הלזה הוא מעשה שטן המרקד ביניהם מאז השנים כי איזה פחותים מאותם המדינות התלקטו בארצות החירות האלו והשחיתו והתעיבו עלילה אין עושה טוב ואכול ושתה וגנוב ונאוף זה חלקם בכל עמלם וראיה לדבר שכל נכבד אשכנזי או ירא וחרד על דברו מעולם אינו מתחבר ומתלוה עמהם כי אם עמנו הספרדים והוא נמנה מכלל קהלתינו ואם ראוי למינוי נמנה אותו בסדר קדושה ואין מחריד כי אצלינו אין הפרש בין אשכנזי לספרדי חלילה והעיקר בידינו ראשית חכמה יראת ה' ושכל טוב ומידות טובות שמנו חכמים והסלסול האנושי וע"כ זה יוכל להעיד כל עובר ושב:

קצרן של דברים שאשה זאת שרינה בת אברהם רוזענפעל"ד היא כשרה לבא בקהל ומותרת לכל אדם בגט זה הניתן לה אף לכת"ת בלתי שום פקפוק אפי' כמלא נימא ועל הסעיף הב' שהוא בפרט נישואי האיש אלטיר עם האשה זאת שחשדו אותו וכנזכר כבר כתבנו להועד הכללי אשר בעוב"י מצרים באיטלקי מפו' שיתאספו עם הרב המופלא תנא דבי אליהו מ"ד לברר הדברים ברומן ועומקן ואם יראה להרב תנא דבי אליהו נר"ו כי הבל יפצו פיהם הא ודאי תורה דיליה היא ומי יבא אחריו וכ"ז כתבנו מגודל עונתנותו כי רבה היא כי הלאו הכי מי אנכי ומי ביתי להכנס בתחום שאינו שלי אם לא כי אמר המלך יבא וע"כ באתי בשורותים אלו להלכה כי למעשה הדבר תלוי בהרב המסדר גופיה נר"ו כי הוא השליט ומי בראש הרב הגאון מר דודי ראש ב"ד מקודש מב"ד הגדול שבירוש' המלך דוד חזן נר"ו שבדרך מציאה נפלאה נמצא איתנו בגודלינו ובדק בעיניו כיונים כל הזיופים הנרשמים למעלה ראש ונבהל מראות ואם הגאון הרב מ"ד נר"ו כי ממנו תצא תורה יסכים גם הוא עמי אהיה בענין זה כסניף בעלמא כי היכי דלימטי ליה שיבא מכשורא הצור ישראל ימ"א:

הכ"ד עפר ארץ ישראל מרביץ תורה בישראל פה נא אמון יע"א הבע"ח בש"א לח' אייר משנת התרי"ח ליצירה פה סימן יתיצבו מלכי ארץ לפ"ק לכבוד התורה שתתעלה פסי"ק צער"א ואי"ת חז'"ן:

הצעיר משה חזן ס"ט

הסכמת הגאון המפורסם מרן דודי המלך דוד חיים חזן יצ"ו

אנכי בדרך הנחני ה' כאן נמצאתי פה נא אמון יע"א בשליחותייהו דרבנן בצערי"ך ירושלים תוב"ב ויקר מקרה בלתי טהור מה שלא דמיתי ולא עלה על לבי כי הגם דנקטינן אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה ה"מ ביציאתו מן העיר אבל בכניסתו לא מצינו ויהי כבואי פה השמועות יבהלוני כי יצאו אנשים בני בליעל מבני האשכנזים בעי"ת מצרים יע"א להטיל מום בקדשים ולהוציא לעז על גט אחד שסידר האי גברא רבה מאריה דאתרא מנקיי הדעת שבירושלם רב נהוראי גאון הרב המופלא כמוהר"ר אליהו ישראל נר"ו לאשכנזי אחד שגירש את אשתו כדת של תורה כאשר יאותה לו כי רב גובריה ורב חיליה מומחה ופקיע גדול שמו נודע בשערים ובתר הכי קמו קצת רקים ופוחזים להסית ולהדיח להבעל ובדה שקרים שיש לו שמות אחדים וגם בשם אביו שיש לו שמות אחרים כדרכם וכעלילותם לגנוב את לב ב"ד ולב כל ישראל כגוי אשר צדקה עושה וע"ז דרך ובא לו האי תנא דידן תנא דבי אליהו פה נ"א נכוי בחמי חמין איך נעשה כתועבה הזאת להוציא דיבה ולעז על הגט הניתן והוטל חרם ר"ת ז"ל שלא להוציא לעז בדברי כזבים אשר אין בם מועיל לגרום שום חשש על הגט הנז' וע"ז אזר כגבר חלציו זה דודי מאריה דאתרא הדין מופלא שבסנהדרין הגאון שאר בשרי הרב המופלא המשי"ח נר"ו מר בריה דרב אחאי הגאון רבי אליעזר הגדול זל"ה ופלפל בחכמה ברוב עובייו ורוב הקיפו ורוחב מבינתו וליבן את הדין כמטהר וכמצרף כסף דברים ברורים כשמלה כי כל הדברים של המערערים אין בהם ממש והיו כלא היו כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש והגט שריר וקיים אין בו נפתל ועקש והמערער על גט זה הוא נלכד ברשת נח"ש והבעל שבדה אלו השמות של שקר כדי לפסול את הגט שוייה אנפשיה ח"ד ואסור לו לישא אשה אחרת מכח שבועתו כמבואר בתשו' הרמתה אשר בדברו מעריב ערבי' בחכמה ובתבונה ובדעת קנאת ה' צבאות תעשה זאת:

ועלי שמו פניהם לגשת אל האר"ש שתי שורות אף כי לאו למודעי צריכי שני צנתרות הזהב הר' תנא דב"א מסדר הגט והרב הא"ח נפשי הפוסק נר"ו מ"מ לא יכולתי להתאפק לפי רוב האהבה וזאת חובתי ואעשנה כי לא אוכל להתעלם כי ראיתי ועיינתי בכל הפקפוקים והצדדים וחזי הוית כל הפנקסים והשטרות שהביא הרב תנא דב"א נר"ו דלא אתחזק לא המגדש ולא אביו כ"א בשמות אשר נכתבו בגט ולא עוד וכל מה שבדה הבעל הנז' אחר נתינת הגט הכל שקר ודבר כזב יכרת ה' כל שפתי חלקות והרי הוא ודישרן סמיכין עליה נלכדים ברשת החרם של ר"ת בלי ספק וראוי לפרסמו ולהבדילו מתוך הקהל ולאוסרו ליקח אשה כשלח"ד וידעו כי יש אלהים שופטים בארץ וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד וה' יברך את עמו בשלום:

הכ"ד החו' בשליש אחרון לח' זיו שנת הנ"ל ושלם על דייני ישראל שועל ן' ארי *הצעיר חיים דוד חזן ס"ט