כרך של רומי/כב

נוסח הגט בכתיבתו וחתימתו אשר ראוי והגון להיו' קבוע לדורו' עולם פה רומא הבירה יע"א ואין לשנות והוכרחתי ליטפל בו הדק היטב יען שראיתי במה שינוים כמו שיבואו לקמן איש על דגלו באותות ולא עוד אלא שבכמה דברים לא ראיתי להם מנהג קבוע שכבר הבאתי לפני כל הגטין חדשים גם ישנים הנמצאים באוצר הקהלה יכב"ץ משנת התל"ה עד שנתנו זאת התר"ז ולא כיווני בסד 'אחד כלל ועיקר כמו שיבא לקמן ומכאן מודעא רבה לאורייתא שקבעתי עצמי לדבר הלכה בסידור נוסח גט זה לג' ראשים:

הראש האחד בדברים שראיתי כל הגיטים כולם מהזמן הנז' ועד עתה כולם יסבו בלכתם בסדר אחד ולשון אחד הגם שלצאת ידי כל הפוסקים היה ראוי לתקן הדברים אליבא דרובא דרבוותא או על פי מנהג רוב קהלות ישראל עכ"ז כיון שראיתים כלם בדרך אחד ובנוסח אחד לא רציתי לשנות כיון דהוו דקדוקים דלית בהו ריח חומרא ובכמה גטין במספר השנים הנז"ל ודאי אמרינן הוקבע המנהג ואין הדין לשנות משום לעז הראשונים ועיין תרומת הדשן סי' רל"ב הריב"ש סי' שי"ד מוהרימ"ט ח"א סי' פ"ו בארות המים ס' ל"ד דק"פ כנ"הג א"הע סי' קמ"ב הגהב"י או' נ"ב יד אהרן שם או' כ"א יעו"ש שכלל דבריה' הם דבדברים שהם דקדוקי סופדים אפי' דלהיות טוב היה ראוי לשנות משום יופי הלשון או דקדוק הענין או זהירות יתירתא וכיוצא כיון דלית ריח איסור ודאי מניחין הנוסח הקדמון אבל כל שהוא משום חומרא או ספק איסור או לצאת אליבא דכ"ע לא משגיחינן בלעז הראשונים כיין דאיכא ספיקא וצדדין שמן הדין ראוי להחמיר אע"ג דבתופס הקדמונים לא היו כותבין כן מותר לשנות ולתקן כדי לעשות כדת וכתורה לגמרי ויש לחוש לענין שלפנינו שלא יהא בהם ספק יותר מלחוש ללעז הגיטין הראשונים וז"ל מורנו הרב מוהר"א יצחקי ז"ל בתשובה הובאה בגו"ר א"הע ס' א' ס"ג ואשר טענו בעלי הריב כי הב"ד יפה הנז' נקראים מוציאי לעז על הראשונים נוחי נפש גם בזה מהבל ימעטו ויפה אמר שמואל כל הפוסל במומו פוסל ויען נסתרה חכמתם דק קול דברים הם שומעים ותמונה אינם רואים זולתי קול שאין לשנו' מדברי הראשו' והמשנה נק' מוציא לעז ומדמו מילתא למילתא באין מבין היכא אתמ' ואיכא לא אתמר והרוצה לעמוד בשורשי הדברי' יעמיק עיונו בדברי מוהרי"בל ח"ג סי' י"ג ות"הד סי' רל"ב והרבה פוסקי' אחרונים איש על דגלו באותות יעו"ש כי לא עת האסף תורף דבריהם בהסכמה עלו שלא נקרא מוציא לעז רק כשהאחרון בא להקל נגד הראשונים וכו' אבל להחמיר מחמת איזה ספק לית לן בה עכ"ד יעו"ש:

הראש השני בדברים שראיתי שיש להחמיר לפי דעת רוב הפוסקים אשר בית ישראל נכון עליהם וכמעט בשגגה הואי במחילה מכבודם על זה אזרתי כגבר חלציו לאד' לא אכנה ואפי' שראיתי כולם בהילוך אחד דסירכה דגט הראשון נקטי ואזלי ותקנתי הדבר עפ"י הדין ולא חשתי ללעז הראשוני' וכנז"ל באורך:

הראש השלישי בדברים שראיתי אותם נבוכים באר"ש נוסח הגט כתוב באופן אחד ונוסח אחר כתוב באופן אחר ובא השלישי והשמיט גם שניהם וכיוצא לזה א"כ הרי הוברר הדבר שאין להם מנהג קבוע כי איש לדרכו בדו בלי השקפה נאותה א"כ בדברים כמו אלה כיון שהגעתי לתקנם ולעשות דרך כבושה אזי בזה דקדקתי לתקנו גם בדקדוקי סופרים בכל מה שביכלתי:

וזה החילי בס"ד

באחד בשבת שבעה ימים לירח אלול חמשת אלפים ושש מאות ותשע לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן ברומא מתא כך כתיב בכל הגיטין הנז"ל מש' התל"ה עד היום הנז"ל וכן כתוב בנוסח פיררא ומנטובה וגם ויניציא אע"ג דאם באנו לתקנו היה ראוי לכתוב כאן במתא רומא מאחר שמור"ם במפה סי' קכ"ח כתב שלא יכתוב פלונית מתא אלא מתא פלונית וכתב שם בג"פ ס"ק נ"ד וז"ל וכן אנו נוהגין פה ע"הק ירוש' תוב"ב דכותבין במתא ירושלים עי"ש וכן כל נוסחי גיטין שבאסיא ואפריקא הם במתא פ' ולא פ' מתא עיין בתי כהונה לחם שלמה דבר משה הלק"ט וכאלה רבים אך כיון דכבר כתב מרן שם בב"י שכתוב בהגהות מרדכי דאם הקדים שם העיר למלת מתא לית לן בה מדאמרי' בפ' האשה שלום בסוריא מתא וכו' עי"ש וכ"כ הג"פ שם דמור"ם בטופס הגט שלו כתב בקזומר מתא ובודאי דאין קפידא וכו' עי"ש גם הרב כנ"הג בס' הגט ח"ג אות ל"ה כתב דאין חשש אם כתב בפלונית מתא עי"ש ואחרי אשר נתברר דאין קפידא בדבר לא רציתי לשנות וכאשר כתבתי בהקדמתי בסעיף א':

דיתבא על נהר טיבירי וממימי מעינות ובארת מסתפקא. האמת אגיד דבכל הגיטין הנז"ל חדשים גם ישנים אין הנוסח כי אם דוקא דיתבא על נהר טיבירי אנא וכו' והשאר הושמט ולא ידעתי מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם מאחר דהדבר נודע דכל הסיפוק של רומא הוא ממימי מעינות ובארות שהמעינות והבארות מים חיים אשר ברומא עין לא ראתה בשום מקום והיא ר"ל רומא היא המפורסמת בריבי רבבות מעינות שבה עד להפליא ואין מסתפקים מימי הנהר אפי' לסוסים וכביסה כי מעינותיה יזובון בשוקים וברחובות לאלפים ולרבבות ומשם מסתפקים לכל דבר קטון וגדול שתיה אדם ובהמה רחיצת בגדים זולת השרת העורות דבר מה מפני הניוול ותו לא ואחרי היות כן גדלה התמיהה מה ראו על ככה להשמיט המעינות והבארות שמשם לא בלבד רוב הסיפוק אלא כל הסיפוק וכבר נודע מחלוקת המובא בהגמ"ר סו' מס' גיטין או' תס"ז וז"ל ר"י מפאריש וחתנו היו מונעין מלכתוב לא מעינות ולא בארות בעיר שיש בה נהר וגם בטריויש שיש כמה בארות אין כותבין רק הנהרות וכן הנהיג ר"פ בסוף ימיו וכו' ורבינו יהודה כתב בסוף ביצה שיש לכתוב כל ספוקי העיר בגט ועיר שיש בה מעינות ובארות ונהרות יכתוב כולן ור"י מפאריש חולק ואומר שאין לכתוב כ"א עיקר סיפוק המים יע"ש עכ"ד הגמ"ר הראת לדעת שעיקר מחלוקת ר"י מפאריש ורבינו יהודה הלוי כתוב הסיפוק לכל הסיפוק אבל אין מחלוקתן בשביל שיש נהר שהרי ר"י מפאריש גופיה הוא שכתב דבמקומות שיש נהר אין כותבין בארות ועכ"ז במחלקותו עם רבינו יהודה נתן טעם משום דאזלינן בתר רוב הסיפוק ולא בעינן כל הסיפוק הא מיהא לעולם רוב הסיפוק בעינן אבל אם אין רוב הסיפוק מהנהר (ואפי' מעוט כנ"ד) מהיכא תיתי שלא לכתוב המעינות והבארות שהם רוב הסיפוק לכל הפחות אלא ודאי דכונתו לומר דבעיר שיש בה נהר קבוע ויש בה מעינות על הרוב רוב הסיפוק הוא מהנהר וע"כ אין צריך לכתוב מעינות שהם מיעוט הסיפוק הא לאו הכי הוו דברי ר"י מפאריש סתרן אהדדי דאיהו מתחי' כתב בסתם דכל עיר שיש בה נהר אין צריך לכתוב מעינות ור"ל לפי' הס"ד אפילו אין מסתפקין מן הנהר כל עיקר ואלו במחלוקתו עם רבינו יהודה ז"ל הא גילה דעתו דלכל הפחות רוב הסיפוק בעינן אלא לאו כדאמרן וראיה לדבר שכן הוא פי' מחלוקת זה שהרי הרואה יראה למב"י אה"ע ס' קכ"ח סי' י"א שהביא מה שמצא כתוב בקו' בשם מוהרי"ק וז"ל בענין מי סיפוק העיר אעפ"י שיש פוסלי' לכתוב כל מימי הסיפוק מ"מ הפוסקים האחרונים הסכימו שלא לכתוב כי אם רוב ספוקי העיר אם בארו' אם מעינות גם נמצא כתוב בשם ר"פ ור"י מקורב"יל שלא לכתוב כלל לא בארות ולא מעינות כי אם הנהר אם העיר יושבת על הנהר פן יבא לטעות לכן טוב שלא לכתוב כי אם רוב סיפוק העיר היכא שהאחד מהם מן הבארות או מן המעינות הוי רובא דרובא ואידך הוי מיעוטא דמיעוטא כמו אם עשר ידות שותין מי באר או בהפך היה ראוי לכתוב מי בארות ולא מי מעינות כי אם לתפוס חדא דרובא ולהניח מיעוטא דמיעוטא מאחר שכתבו הפוסקים שלא לכתוב כלל. לכל הדעות אם לא נכתב כשר ואם היה כותב על מי בארות או על מי מעינות. ולפי האמת לא תחשוב יושבת על מי בארות או מעינות באשר אין מסתפקין מהם כי אם מיעוטא דמיעוטא איכא למיחש לפסול הגט לדעת מקצת פוסקים דמזויף מתוכו שהרי בסיפוק תליא מילתא כמ"ש המרדכי א"כ פשיטא שיש למנוע מלהכניס עצמו באותו ספק אלא יכתוב רוב הסיפוק ויניח המיעוט עכ"ל הקונטריס. וסיים מרן ז"ל וכתב ודברי הפוסקים לכתוב כל מימי הסיפוק והמונעם מלכתוב בארות ומעינות בעיר שיש בה נהר הלא הם כתובים במרדכי סוף גטין עכ"ד מב"י ז"ל אות באות והוכרחתי להעתיקו אות באות יען יש ללמוד ממנו לנ"ד כמה הלכתא רבוותא. הראשון שהקונטריס בשם מוהרי"ק עיקר מטריה הינו ברוב הסיפוק עם לכל הסיפוק וע"ז כדי להכריח כי הסכמת הראשונים הוא לכתוב רוב הסיפוק הביא לשון הר"ף והר"י מקורב"יל דמקום שיש נהר אין לכתוב בארות ומעינות כי אם הנהר דוקא. וסיים וכתב לכן טוב שלא לכתוב כי אם רוב סיפוקי העיר הרי דעיקר ראיתו מדברי ר"פ ור"י מקורב"יל ז"ל שבמקום שיש נהר אין לכתוב מעינות וכו' היינו משום דמסתמא רוב סיפוק העיר מן הנהר וע"ז א"צ לכתוב כל הסיפוק דהיינו מעינו' וכו' ואי ס"ד דכוונת ר"פ ור"י מקורבי"ל הוא דכשיש נהר באיזה אופן שיהיה בין מסתפקין בין אין מסתפקין אין כותבין מעינו' מאי ראיה קא מייתי מהרי"ק להסכמת האחרונים ברוב סיפוקי העיר עם ענין נהר שהוא ענין בפני עצמו לגמרי ומה דמות יערוך האי לישנא להאי פרדשנא אלא ודאי דגם מוהרי"ק ידע והבין כוונת ר"פ ור"י דטעמם דכתבו דכשיש נהר אין כותכין מעינות משום דמסתמא רוב הסיפוק מהנהר ומיעוט מן המעינות וע"ז כתבו דלא יכתוב מעינות מטעם דרוב הסיפוק שהוא הנהר הא איכא וע"ז האריך עוד לברר החששות שאיכא בכתיבת כל הסיפוק ולכן טוב לכתוב רוב הסיפוק דומה דנהר. עוד למדנו שנית שגם מרן ז"ל כך הבין בענין זה של נהר והינו דהטעם הוא דמסתמא רוב הסיפוק ממנו שהרי סיים וכתב מרן הקדוש וז"ל ודברי הפוסקים האומרים לכתוב כל מימי הסיפוק והמונעים לכתוב בארות ומעינות בעיר שיש בה נהר עיין מרדכי וכו' הרי לך דמרן הקדוש ז"ל קרי בחיל דההפך לכתוב כל מימי הסיפוק שהוא רוב הסיפוק הוא לכתוב נהר בלי מעינות ובארות. דנראה דעכ"פ בכתיבת נהר לחוד מיהא הוי רוב הסיפוק. ואי ס"ד דכתיבת נהר בלי מעינות מלתא באנפי נפשא היא ולא משגחינן אחר הסיפוק כלל דברי מרן ז"ל אין להם שחר היכי הוי דבר והופכו לדעת האומרים דלא די ברוב הסיפוק להביא אותה דעיר שיש בה נהר שאינו ענין כלל וכאמור אלא לאו כדאמרן. וכן יש ללמוד מדברי מרן ומור"ם בספר הקצר שם סימן קכ"ח ס"ו וז"ל אם העיר יושבת על הנהר אין לכתוב לא בארות ולא מעינות כי אם הנהר וכתב מורם ז"ל וז"ל ויש חולקין וס"ל דצריך לכתוב כל סיפוקי העיר וכן נוהגין במדינות אלו וכו' עכ"ד הרי גם ממחלוקת מרן ומור"ם בספר הקצר תורה יוצאה בה נומא ככל מה שכתבנו אנן בעניותין דעיקר דעת מרן לומר דבעיר שיש בה נהר אין כותבין בארות ומעינות הינו משום דכשיש בה נהר מסתמא רוב הסיפוק הוא מהנהר כיון דהעיר יושבת על הנהר ולאו הלכתא בלא טעמא היא לומר דכשיש בה נהר בין מסתפקין בין אין מסתפקין אין צריך לכתוב שהרי בסיפוק תלייא מילתא וכמו שהביא הוא עצמו בב"י ה"ד לעיל דאלת"ה מאי האי דסיים מור"ם וכתב ויש חולקין וס"ל דצריך לכתוב כל סיפוק העיר כאלו מרן דיבר דדי ברוב סיפוק כדי שיבא מור"ם ויאמר דיש חולקין וס"ל דצריך לכתוב כל הסיפוק הא מרן לא דיבר בזה כלל אלא דין באנפי נפשיה דבשיש נהר לא משגחינן אחר הסיפוק כלל אלא ודאי דגם מור"ם ז"ל הבין בכוונת מר"ן ז"ל בדין זה דבעיר שיש בה נהר אין כותבין בארות ומעינות כי אם נהר לבד דהכוונה הוא דכשיש בה נהר מסתמא רוב הסיפוק ממנו והלכתא כדעת הסוברים דדי לכתוב רוב הסיפוק דהינו נהר ולא כל הסיפוק דהינו בארות ומעינות וע"ז סיים וכתב מור"ם דיש חולקין וס"ל דיש לכתוב כל הסיפוק והינו דאפילו דיש בה נהר ורוב הסיפוק ממנו עכ"ז צריך לכתוב בארות ומעינות שהוא כל הסיפוק ונתבררו הדברי' כשמלה ברוך ה' וכן ראיתי להרב נחלת צבי ז"ל שם שעל מ"ש מר"ן ז"ל אם העיר יושבת על הנהר וכו' כתב וז"ל כן הוא דעת מוהרי"ק (המובא בב"י) ואיירי כגון אם רוב התשמיש הוא מהנהר יעו"ש שהעתיק כל לשון מוהרי"ק המובא בב"י ז"ל שודאי כוונתו להעתיקו הוא להראות שמי שהוא רואה דברי מוהריק"ו המובאים בב"י בשורשם בהכרח צריך לפרש הטעם דבעיר היושבת על הנהר אין צריך לכתוב מעינות וכו' היינו משום דרוב הסיפוק ממנו הא לאו הכי לא שהרי קורא בגרון מוהרי"ק ז"ל דבסיפוק תלייא מילתא ואם אין מסתפקין ממנו היכי יכול להשמי' בארות ומעינות שהם רוב הסיפוק או כל הסיפוק כנ"ד? וע"ז שפיר העתיק הנ"ץ כל לשון מוהרי"ק לתלות דינו שכתב אם רוב התשמיש הוא מהנהר באילן גדול והאמת אתו אלא שקיצר וכן ראיתי למוה"ר בס' גט פשוט שם שעל מ"ש מר"ן ז"ל אם העיר יושבת על הנהר וכו' כ' וז"ל כ"כ בשם ר"ף ור"י מקורבי"ל ז"ל ויש לחקור מהו הטעם דאפ' לומ' דאיירי דרוב הסיפוק מהנהר ומיעוט העיר מסתפקין ממימי מעינות ובארות ולכך כתבו דכיון דיתבא על הנהר שהוא רוב סיפוק העיר אין לכתוב סיפוק המיעוט שהוא מימי מעינות ובארות וכן מוכח מדברי הגמ"ר ז"ל וכ"כ בנ"ץ. א"נ אפשר דאע"ג דמיעוט העיר מסתפקים מן הנהר ורובא מסתפקים מבארות או מעינות אפ"ה כותבין נהר משום דמפורסם יותר ונכרת העיר על שם הנהר מה שאין נכרת העיר על ידי סימן שיש בה בארות ומעינות פן יבא לטעות כלומר שמא יטעו לכתוב בורות במקום בארות וכו' עכ"ד יעו"ש. הראית לדעת שגם הרב גט פשוט ז"ל בטעם הראשון כתב כדברינו ממש שעיקר הטעם הוא שרוב אנשי העיר מסתפקין מן הנהר וסיים וכתב שכן מוכח מהגמ"ר ואין ספק שכיוין על כל ההוכחות שהוכחנו לעיל שכמעט ר"י מפאריש קרי בקל קרנא שבטעם דבריו שכתב דבעיר שיש בה נהר אין כותבין באמת ומעינות היינו משום דרוב הסיפוק ממנו וכאשר הארכנו לעיל ומינה לא נזוע שלשון הגמ"ר הנז"ל כולו אין לו משמעות אחר כלל כלל לא. וגם ל' מב"י בסדר הבאת המחלוקת שבהג"מ קורא בגרון פשט זה וגם לשון מור"ם בהגה אין לו פשט אחר וכמו שלזה הסכים עוד הרב גט פשוט שם למטה באותו עמוד וז"ל א"נ אפשר לומר דכוונת מור"ם לומר דאע"ג דרוב בני העיר מסתפקין מן הנהר ומיעוט מן המעינות כיון דיש מקצת בני העיר מסתפקין מן המעינות כותבין גם את המעינות וכן נראה מדברי הגמ"ר דיש חולקין וס"ל דיש לכתוב כל סיפוקי העיר אף על גב דזה הוי רובא ואידך הוי מיעוטא וכן הדעת נוטה דזו היא דעת מור"ם עכ"ד ואי דעתו נוטה שכן הוא דעת מור"ם ז"ל וכמו שהוא האמת א"כ בהכרח שכוונת דברי מר"ן הקודמים וכל המקורות אשר מהם חוצבו ופירשו שמימי הנה' הם רוב סיפוקי העיר וא"כ אחר מ"ר תו אין מקום לכל מה שפלפל שם הרב גט פשוט בטעם הב' לומר דאפילו במיעוט הסיפוק מהנהר די דאחר האמת דברי המרדכי בשורשן ודברי מוהרי"ק בשורשן ולשון מור"ם ז"ל בהגה אינן מניחין להרכיב שום פירוש וטעם כי הפשט האמור ומדובר לא יופשט מעל דבריהם והוא האמת. ומה שתמה הרב גט פשוט על הלבוש ז"ל למה השמיט דין זה דיושבת על הנהר שפסק מר"ן וסיים וכתב שלא ירד לסוף כוונתו. אני אומר אישר חיליה דהלבוש ואפריין נמטיה שהשמיט דין זה בסתם שכמעט הוא לאבן נגף לאלו הפוסקים דין מתוך השו"ע ואין עומדין על שורשן של דברים. וכבר צעקה העזר"ה צעקות גדולות ונאמנות על הפוסקים דין מתוך הש"ע כנודע ה"ד ביד"מ כי יהיו נכשלים כעור באפלה וזו שלפנינו כא' מהם. דבודאי ישגו ברואה שפשט דברי מרן סתמ' קתני עיר שיש בה נהר לא יכתבו בארו' ומעינו' כי אם הנה' לבד ולא חילק בין רוב הסיפוק או לכל הפחו' המיעוט כטעם הב' של הרב גט פשוט ונר' פשט דברי מרן שלכל אפיא בין מסתפקין ממנו בין אין מסתפקין לעול' כשיש נהר לא משגחי' אחר הסיפוקי' בין רב למעט וזו אינה תורה וארדבא מן הדין אין צריך לכתוב שם הנהר שעיר יושבת אצלו וכמ"ש הלבוש שם ס"ד יעו"ש באורך ועיקר הדין כסיפוק תלייא מילתא ואם אין מסתפקין ממנו כי אם מיעוטא דמיעוטא איכא למיחש לפסול הגט לדעת מקצת פוסקים דמזויף מתוכו ומ"ש מרן בב"י משם מוהרי"ק ועי"ש ס"ד ה"ו. הרי לך נזק גדול ומפורסם ואבן נגף לבוערים בעם להניח דין זה כפשוטו וע"ז יפה עשה בעט"ו הרב הלבוש להשמיטו מאחר שכל הדיני' היוצאי' מזה כבר מבוארי' שם באותם הסעיפי' באר הטיב כיון דברוב הסיפוק תליא מילת' אם רוב הסיפוק מהנה' ודאי כותבין נהר ולא בארות ומעינו' והוא פשוט וברור כשמש. ומאחר עלו' כל האמו' דעת כל אלו הראשוני' והאחרוני' ומרן בש"ע דלכ"ע בסיפוק תליא מילתא ואם אין מסתפקין נראה כמזויף מתוכו דלפי האמת לא תחשב יושבת על הנהר לענין הסיפוק ואיכא למיחש לפסול הגט. א"כ תורה יוצאה בהינומה וראשה פרוע בנ"ד ברומא שכל הסיפוק הוא מעינות ובארות והיא מפורסמת לכל העולם בריבוי מעינותיה בכל פינה וזוית דבר פלא דודאי דינא יתיב לכתוב בגט המעינות והבארות שמהם כל סיפוקי אדם ובהמה וכביסה ורוב או תרי רובי מכשרת העורות. ואי לא כתבינן ודאי דאיכא למיחש לפסול אגט בלי ספק כיון שהיא מפורסמת בריבוי מעינותיה ובסיפוק תלייא מלתא וכאמור ומפורש לעיל ולית דין צריך בושש. ואם יאמר האומר כיון דברוב הסיפוק או בכל הסיפוק תליא מילתא ואתה הראת לנו שמהנהר טיבירי אין בו סיפוק כל עיקר א"כ באנו לס' החולקים שלא להזכירו אפילו אם הוא מיעוט הסיפוק ואם מזכיר המיעוט איכא למיחש לפסול הגט וכ"ש הכא דאין בו סיפוק כל עיקר. הא ודאי בורכא היא דדין זה לא נאמר כי אם במעינות ובארות דאם חד מהם הוא המיעוט בטל במיעוטו ואין יושבת עליו ר"ל אין מסתפקין ממנו וע"ז אין ראוי לכתוב המיעוט אבל בעיר היושבת על הנהר דיושבת עליו שפיר מקרי לענין ישובה ר"ל בנינה ויסודה כי נהר יסובבה הא וראי הוא סימן בפני עצמו וכמ"ש הלבוש סימן קכ"ח ס"ד עיש"ב וא"כ כשאנו כותבים שם הנהר אינו על סימני הסיפוק כי אם על סימני בנינה והקיפה לא כן בבארות ומעינות שאם אין מסתפקין בחד מהם תו אין אתה יכול לפרש מילתא דיתבא בשום אופן שהרי על בנין העיר כולה אין אתה יכול לפרש מצד טבע הענין שהרי אותו מעין הוא בחד מקצה העיר ודרך המעין או הבאר שלא להקיף כל העיר ואיך תפרש בנויה על המעין וכו'. ואם תפרש דיתבא על הסיפוק הרי אין הרוב מסתפקין ממנו והרי הוא מזויף מתוכו אבל העיר היושבת על הנהר ודאי תפרש דיתבא על בנינה ויסודה כיון דמקיפה והוא סימן בפני עצמו על בנין העיר כענין דכתבינן דעל כיף ימא מותבא וסימן אחר מענין סיפוק מימיה והוא ברור כשמש. אשר בביאור דבר זה רוח לן הטעם הנכון שלא לכתוב דיתבא על נהר טיבירי ועל מי מעינות ובארות וכמ"ש הרב פחד יצחק על פיררא דיתבא על נהר פו ועל מי בארות. דכיון דאין מסתפקין מהנהר טיבירי כל עיקר א"כ הוי פירוש דיתבא על נהר ר"ל הבנין ולא על הסיפוק ואיך יאמר ועל מי מעינות וכו' אחריו כאלו בנינה על מי מעינות ולא סיפוקא. אבל אם מסתפקין מהנהר לפחות להשרת עורות וכביסה דשייך לפרש מלת דיתבא על הסיפוק א"כ יבא אחריו ועל מי מעינות ר"ל על הסיפוק אבל אם אין מסתפקין ממנו כל עיקר א"כ בהכרח מלת דיתבא לא תוכל לפרש ב' משמעיות על עיקר יסוד בנין העיר ועל סיפוקא וא"כ ראוי לכתוב דיתבא על נהר טבירי ר"ל על הבנין וממימי מעינות ובארות מסתפקא על הסיפוק. ושו"ר להרב ג"פ סי' קפ"ח ס' מ"ח והרב ג"מ למוהר"י בולה ז"ל שכתבו כדברים הללו והביאו ראיות אמתיות כיד ה' הטובה עליהם עלז לבי בה' וזה מן התימה על נוסח הפחד יצחק של פיררא שכתב דיתבא על נהר פ"ו ועל מי בארות ולפי הנשמע ומבורר דמלבד דהנהר פ"ו הוא בחוץ מן העיר כ"ה מילין עוד זאת דאפילו אותו יד שמסבב חוץ לחומת פיררא הם מים רעים ומסוכנים וגורמים עיפוש ואויר רע ואין מסתפקין מהם כל עיקר וא"כ נמצא לפי זה (אם כנים הדברים) דכתיבת דיתבא על נהר פ"ו הוא לסימן בנינה ולא לסיפוקא כל עיקר וא"כ איך יכתוב אחריו ועל מי בארות דהוא על הסיפוק כאלו דיתבא יפרש אותו על הסיפוק ואינו וח"ו הוי כמזויף מתוכו וכמ"ש מב"י ז"ל ה"ד לעיל. כי ע"כ אם כנים הדברים כי אין מסתפקין מזה היד של נהר פ"ו אשר חוץ פיררא כל עיקר דינא יתיב לכתוב דיתבא על נהר פ"ו וממימי מעינות מסתפקא ואין לחוש ללעז הראשונים וכאמור לעיל:

וממימי (שלשה מימים ושני יודין היוד הא' אחר ב' המימים והשני לבסוף ואם כתב וממי בב' ממים וחסר יו"ד ביניהם כשר אפי' שלא בשעת הדחק לחם שלמה בשם יד"א ואם כתב ומימי מלא יו"ד פסול אם לא בשעת הדחק) מעינות (בחד יו"ד ומלא וי"ו שם הבתי כהונה ח"ב ס"ה ואם כתב מעינו' חסר וי"ו כשר לחם שלמה בשם אדמת קדש סימן מ"ה) ובארת (רוב המקומות כותבין חסר כן כתב לחם שלמה שם וכן ראיתי בפחד יצחק ובשמש צדקה בארת חסר ולכן תיקנתי לכותבו חסר) מסתפקא (באלף לסוף לשון תרגום ב"ך שם אנא פב"פ (כל דיני כללי השמות והכינוים וכיוצא נכתבם במקום אחר כי השעה דחוקה) ואם המגרש כהן יכתבו פ' הכהן בן פ' הכהן וכן לוי:

א' וכל שום וחנינא דאית לי ולאבהתי עתה אגיד את כל הקורות אותי בענין זה של וכל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי שהנה ראיתי בנוסח הגיטין משנת התל"ה עד שנת התקל"א כולהו כתיבי בנוסח זה. אנא פב"פ העומד היום ברומא מתא דיתבא על נהר טיבירי וכל שום וחניכ' דאית לי ולאבהתי. נמצא דוכל שום וחניכא וכו' כתיב אחרי כותכו העומד היום ברומא מתא בין באיש בין באשה. ובנוסחי הגיטין משנת התקל"א עד שנת התקע"ז ותקע"ח בכלל כתוב אנא פב"פ וכל שום וחניכא דאית ולאבהתי העומד היום ברומא מתא וכו' נמצא דלשון וכל שום הוא סמוך לשם קודם כותבו העומד וכו' בין באיש בין באשה ובנוסחי הגיטין משנת התק"עח עד היום והם מיעוטא דמיעוטא ה' גיטין דוקא השמיטו וכל שום וחניכא לגמרי בין באיש בין באשה והוסיפו תיבת כאן בכל פעם שמזכירים העיר מה שלא היה בקדמונים ולקמן נדבר מזה. והיותר מה שעמדתי מרעיד הוא שאחד מהם ר"ל מאלו החמשה כתוב בשנת התקע"ה בלא שום וחניכא. ובשנת התקע"ה גופא כתוב אחד בנוסח וכל שום וחניכא ולא עוד אלא שעוד ב' ג' שנים הנהיגו לכתוב וכל שום וחניכא כמ"ש לעיל שיש שנים כתובים בשנת תקע"ז וכתוב בהן וכל שום וחניכא. הנה נמצא מבורר בעונות דאלו האחרונים נכתבו בלי השקפה כלל ואין מביאין ראיה מהם ומהמונם שכבר נראה שנכתבו כאשר יעלה המזלג וגם נראה שגרעו והוסיפו כמה דברים כמו תיבת כאן ג' פעמים וכתבו שבעים ושש ולא כתבו ושבעים וכאלה רבות אתם ובפרט רע עלי המעשה במיעוט השגחתם להשמיט לישנא דוכל שום וחניכא אחר שנהגו בו שנים רבות וכמבואר בנוסחי גיטין הנז"ל אמת ששורש הדבר הוא מחלוקת ר"ת ובעל הג' דבעל הג' ס"ל לכתוב כן וכן נמצא בטופסי גיטין שלו ור"ת חולק כמבואר בב"י א"הע סימן קכ"ט וכתם שם דגם המרדכי והסמ"ג כתבו דברי ר"ת ששמע דהכי ס"ל ושמדברי הרשב"א ג"כ משמע דס"ל כר"ת וגם כתב דמתניתין דפ' השולח דל"ד מוכח כר"ת כיעוש"ב. אמנם כבר כתב מב"י שם שהרשב"א כתב שהעולם נהגו כבה"ג לכתוב וכל שום בכל גיטין משום שם ליווי ושגם הרא"ש כתב שהעולם נהגו כבה"ג לפי שנהגו הגוים באשכנז שקורין ליהודים בחניכא הקרוב ללשון עברי ואין ראוי לכתוב על אותה חניכא דמתקרי לכך נהגו לכתוב וכל שום וחניכא דאית לי שמלה זו כוללת הכל. וכתב ע"ז מרן שאעפ"י שידענו בודאי שאין לו שם וחניכא אחרת כותב וכל שום וחניכא ואין נמנע דכיון שנהגו לכתוב כן תו לא חיישינן למיחזי כשקרא ושגם הרב המגיד כתב בפ' ג' מה' גירושין שכן הוא המנהג וכ"כ כמה פוסקים וכן פסק מרן בש"ע סימן קכ"ח ס"ג גם בסימן קכ"ט ס"ח וז"ל עכשיו נהגו שבכל הגיטין כותבין וכל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי יעו"ש. ועיין גט פשוט בסימן קכ"ט ס"ק מ"א שכתב דאם לא כתבו וכל שום וכו' במקום שנהגו לכותבו שאין לגרש בו לכתחילה ואפילו אם גירש בו אם אפשר לכתוב גט ב' בוכל שום נכון הדבר אך בשעת הדחק דא"א להשיג גט אחר יכול לגרש בו אעפ"י שלא כתב וכל שום עכ"ל. אמת שבספר המכתב מאליהו דף ט"ל ה"ד הגט מקושר למוה"ר מוהר"ם בול"ה ז"ל סימן ט"ן הביא תשובת הרשב"א סימן אלף רי"ג דגט שלא כתבו וכל שום אחרן וחניכא לא באיש ולא באשה דאינו מעכב אם אין להם שם וחניכא ידועה כיעוש"ב. מ"מ כבר כתב הרא"ש דבאשכנז הגוים מכנים ליהודים בחניכא קרוב לעברי וכן הוא ממש במדינות האיברופא כולה כמו יוסף גוסיפ"י שאלמו"ני איס"ק ג'אכובי מויס"י ארוני אברא"מו מיֵכיֵלי גבריאֵילֵי וכן כל השמות הצורפים עם יה ואל כמו חוניה ומהללאל כולם מעתיקים אותם בלשון איטאלקי באופן שכמעט אין גם אחד שאין לו חניכא אחרת מלבד הכינוים אחרים המשונים באופן כזה ודאי אם לא כתב וכל שום ודאי פסול וכמ"ש הרב ג"פ ז"ל מאחר שכבר נהגו בזה שנים רבות. ולא עוד אלא כמה גרם מיעוט השגחתם בגיטין הראשונים שבאותם לא די שכותבין וכל שום וחניכא אלא היו כותבים גם הכנוים הפחותים וגם החניכות נלקחות מהעברי כמו שאלמוני ואיסק ואברם. ואלו היו רואין כל זה אם אמת הדין היה נותן להשמיט כל אלו הכנוים וכמ"ש הרא"ש (ובמקום אחר נכתוב בזה העולה לפום דינא) אבל הא מיהא כבר כתב הרא"ש משום דסמכינן על לשון דכל שום וכו' אבל להשמיטו מכל וכל זו אינה תורה. וכבר ידעתי דנוסח הגט המסודר בספר פחד יצחק הא הטעה אותם אבל היה להם לדקדק שכבר כתב שם ביני שיטי וז"ל לא נהגו לכתוב וכל שום אחרן דאית לי ולאבהתי ולאתרי וא"כ היה להם לחפש אחר מנהגם איך שיהיה מכל הצדדין וצידי צדדין אין להשגיח באלו הגיטין האחרונים שכבר נראה שנכתבו בלי השגח' ויבטלו במיעוטם וכמעט ראוים לדונם בשריפה קרוב למ"ש הרב מוהר"מ בולה ז"ל בגט מקושר סימן ו' ס"ט. ומעתה אין לנו לשום פנינו ומטרת עיונינו וקביעות מנהגינו כי אם על אלו הגיטין הראשונים הכתובים בהם וכל שום חניכא שבהם הוקבע המנהג בלי ספק כי רבים הקדמונים הם אלא שגם באלו כבר כתבנו לעיל דאית בהו תרי נוסחות שבראשונים מש' התל"ה עד התקל"א כתוב וכל שום וחניכא אחר העומד היום ברומא מתא ואלו הרבים יותר משלשים גיטין ומש' תקל"א עד תקע"ז שינו וכתבוהו תכף אחר הזכרת השם קודם העומד היום ברומא. והשתא לנו לדעת כמאן תפסינן עיקר בנוסח הראשון והוא הקדמון והרוב או בנוסח האחרון אפילו שהוא המיעוט וכד דייקינן שפיר דינא יתיב לתפוס עיקר בנוסח הב' דהינו לכותבו קודם העומד היום ברומא. ודבר זה יעלה בידינו אם נדקדק באלו הב' נוסחים הקדמון והאחרון ונראה שבכולם השמיטו תיבת ולאתרי ואינם כותבין כי אם וכל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי ואלו מר"ן ז"ל בסימן קכ"ט ס"ח וז"ל עכשיו נהגו שבכל הגיטין כותבין וכל שום דאית לי ולאבהתי ולאתרי יעו"ש ובאלו הנוסחים חדשים גם ישנים אשר אנו עסוקים בהם השמיטו לאתרי. ולנו לדעת מאי דעתיהו דאי ס"ל כבה"ג ונוסח הרמב"ם והר"אש ורבינו ירוחם היה להם לכתוב ג"כ ולאתרי ואי כס' ר"ת וסיעת מרעהו ונוסח מורם ז"ל המובא בסדר הגט היה להם להשמיט כל הל' של וכל שום וכו' וכמו שהשמיטו הפחד יצחק ואחר ההשקפה הנאותה נראה שהאמת אתם והוא דכבר נוד' דעל מנהג זה דכותבין ולאתרי גמגם עליו מוהרי"א סימן רמ"ז הביא דבריו מוה"ר הג"פ ז"ל סימן קכ"ו ס"ק ע"ט דלדידן שאין אנו כותבין מקום הדירה אלא מקום העמיד' והיינו העומד היום במקום פ' והעומדת היום במקום פ' א"כ לא אתי שפיר על מקום העמידה לכתוב ולאתרי דמקום העמידה לאו אתרי מקרי והרב ג"פ ז"ל שם נדחק לקיים המנהג והרב גט מקושר בולה ז"ל סימן א"ן ס"טו תמה על כל דבריו באורך וגם הרב גט מקושר למוהר"י נבון קיים תמיהותיו וגמגומיו על מנהג זה לכתוב ולאתרי. ואחרי שנתברר דמנהג זה לכתוב לאתרי במקום שכותבין מקום העמידה ולא מקום הדירה הוא מגמגם והוא צולע על ירכו א"כ מנהג עירינו רומא באלו הב' נוסחים אשר אנו דנים עליהם הוא מנהג ותיקין להשמיט תיבת ולאתרי מאחר דכתבינן מקום העמידה. והשתא דאיתית להכי תורה יוצאה בהינומא לדון כהנוסח האחרון לכתוב וכל שום וחניכא תכף אחר השם קודם העומד וכמ"ש מוהרי"א בכתביו סי' רמ"ז לרב א' שסיד' העומ' וכו' קוד' וכל שום וכו' שבטופס שלו אינו אלא וכל שום קוד' העומד ושמשמע שטופס מכוון יותר דמה לנו להפסיק בין שם המובהק ובין וכל שום וסיים מרן ז"ל דהמנהג לכתוב העומד קודם וכל שום כטופס הרא"ש והרמב"ם ורבינו ירוחם והטור וכג"ף שם ס"ק ע"ט כתב דמנהג זה לכתוב העומד קודם וכל שום וחניכא נשתרבב ממ"ש בטופס הגט דהרמב"ם ודעמיה אנא פב"פ דממתא פ' וכל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי כי היכי דליקום וכל שום וחניכא על שמו ועל שם אביו ועל שם עירו בהילוך אחד אבל לדידן שאין אנו כותבין אלא מקום העמידה העומד היום במקום פ' לא אתי שפיר על מקום העמידה וכל שום דאית לי ולאתרי דמקום העמידה לאו אתריה הוא עכ"ד יעו"ש וא"כ ממילא הדין יוצא באלו הנוסחים שלפנינו שאין כותבין אלא במקום העמידה וגם משמיטין תיבת ולאתרי וכנז"ל א"כ דינא יתיב שלא להפסיק בין השם המובהק ובין וכל שום עם העומד שהוא ענין בפני עצמו וכמ"ש מוהרי"א ז"ל ואין לנו לומר אגב דעל שם עירו קאי שהרי אין כותבין ולאתרי מטעם דעל מקום העמידה קימינין וא"כ לכל אפיא יפה עשו הנוסחים השניים לכתוב וכל שום וחניכא תכף אחר השם המובהק בלי הפסק מאחר שראו הגיטין הראשונים שלא היו כותבין ולאתרי וא"כ אין לדבר שחר לכתוב וכל שום וכו' אחר העומד היום ברומא מתא דהוי הפסק בלי טעם והוא ברור כשמש ואפריון נמטיה כי יפה דקדקו.

ב' בכל הגיטין הנז"ל כתוב וכל שום וחניכא וכולי ובגיטין המובאים בב"כ כתוב אחרן ולא ראיתי מי שנתעורר בזה וע"כ הנחתיהו כמו שהיה כתוב מאחר שאין הדבר גורם פיסול כי אם יופי הלשון.

ג' וחניכא בכל הגיטין הנ"ל כתוב באלף וכ"ב הרב כנ"הג סי' קכ"ו דע"ט והרב ב"ך בס' הגט וכן כתב הגט מקושר בול' ס"ו סנ"ט שכן רא' בקושטנדינא ומצרים וכן כתב בנו בלחם שלמה בקונטריס ס' תירוכין שכן מנהג שאלוניקי וכמ"ש הרב דב"מ ס' ע"א ס"ב אבל בירושלים כותבין בה"א וכן כתב מוהר"א מפדווה סי' ו' לכתוב בה"א אלא דבדיעבד אם כתבו באלף בשד ואם כן מנהג רומא מיוסד עפ"י רוב עירות המוקפות חומה זו תורה לכתוב באלף:

ד' כבר כתבנו בסעיף הא' שבסי' זה לקיים המנהג שאין כותבין ולאתרי ועפ"י זה אשרנו לכתוב וכל שום וחניכא תכף אחר השם המובהק וא"כ מינה לא נזוע שלא לכתוב ולאתרי:

העומד היום ברומא מתא דיתבא על נהר טיבירי וממימי מעינות ובארת מסתפקא

א' העומד היום ברומא מתא כן כתוב בכל הגיטין מש' התל"ה עד אותם של שנת התקע"ז בלי תיבת כאן ולבד באותם הה' גיטין האחרונים הוסיפו מלת כאן ונגררו אחר נוסח הפחד יצחק כדרכם וא"כ לא היה בידם לשנות המנהג הקדמון שעל יובל ישלח שרשיו וכמ"ש הרב כנ"הג סי' קכ"ו דע"ט או' יו"ד וז"ל בגיטין הניתנין בויינא ע"י מוהר"ם וע"י מוהר"י וייל ובטופס הגט שהוציאו מירושלים לא היה כתוב מילת כאן כי אם במנין למנין שאנו מנין מכאן אבל גבי האיש ואשה לא היה כתוב העומד כאן או העומדת כאן עכ"ד הצריכים לעניננו והוא ממש מנהג רומא בכל גיטי דווקני הנז"ל שבלבד סמוך למנין כתוב כאן ברומא מתא ולגבי האיש והאשה כתוב העומד העומדת ברומא מתא וא"כ אין כח באלו האחרונים אם מעט מזער המה לשנות מנהגם מאחר דתלוי ביופי הלשון וביאור הדבר וליכא ריח פיסול ואדרבא רבים וגדולים קיימי בנוסח זה ובזה איכא משום לעז הראשונים והוא פשוט שגם בזה לא השגיחו כלל אלו האחרונים:

ב' דיתבא על נהר טיבירי וממימי מעינות ובארות מסתפקא גם בזה כל נוסחי הגיטין שברומא ראשונים ואחרונים כל הג' נוסחאות בזה מסכימים לכתוב בכל פעם דיתבא על נהרי טיבירי והינו ג' פעמים אחד סמוך למנין ואחד באיש ואחד באשה. ובא"י וכל מקומות הספרדים כותבים פעם אחד סימני העיר סמוך למנין ואח"כ באיש ובאשה כותבין במתא פלונית הנזכרת ותו לא וז"ל הרב ג"פ סי' קכ"ח סל"ד וז"ל יש טופסי גיטין שכותבין שם הנהר ג' פעמים גבי הזמן וגבי עמידת האיש והאשה כמו שנראה מטופס גט מור"ם הנהוג בעירו המובא בסוף סדר הגט אמנם פה ע"הק ירושלים תוב"ב אין כותבין סימני העיר דיתבא על מי שילוח וכו' רק בתחילה אצל הזמן אבל גבי עמידת האיש והאשה כותבין העומד והעומדת היום בירושלים הנז' וכן ראיתי הרבה תופסי גיטין העשוין לפני רבני ספרדים בשאר עירות וע"ז נאמר נהרא נהרא ופשטיה עכ"ל ומאחר שכתב הרב ז"ל נהרא נהרא ופשטיה ואנו רואים מנהג רומא בכל טופסי הגיטין לכתוב ג' פעמים א"כ דינא יתיב שלא לשנות וצריך לכתוב ג' פעמים דיתבא על נהר טיבירי וממימי מעינות ובארת מסתפקא אע"ג דזה הלשון וממימי מעינות ובארת הוספנוהו מחדש ולא היה כתוב בראשון והוזכר בב' עכ"ז כיון שמנהגם לכתוב עוד ב' פעמים דיתבא על נהר טיבירי ובראשון הדין מכריחנו לכתוב וממימי מעינות וכו' אם כן צריך להזכירו גם בכל ב' פעמים וכן תראה בנוסח מורם ז"ל שכתב ג' פעמים דיתבא על נהר פ' ועל נהר פ' ועל מי מעינות וכן בנוסח הפחד יצחק כתוב שלשה פעמים דיתבא על פ"ו ועל מי בארת וא"כ גם אנחנו שהוספנו וממימי מעינות וכו' צריך לכותבו עוד ב' פעמים יען דבלאו הכי אין אנו יכולים לשנותו שלא לכתוב דיתבא על נהר טיבירי שלשה פעמים ומנה לא נזוע:

צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיבי ליכי אנת אנתתי (או אנת ארוסתי) פב"פ וכל שום וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי העומדת היום ברומא מרתא דיתבא על נהר טיבירי וממימי מעינות ובארת מסתפקא דהוית אנתתי (או דהוית ארוסתי) מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי דיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי (בב' יודי"ן יו"ד אחר השין ויו"ד לבסוף כן הוא בכל טופסי הגיטין כולם הנז"ל וכן הוא בנוסח הפחד יצחק וא"כ אין לשנות כיון דאינו ריח פיסול ועיין גט מקושר בולה ובנו בלחם שלמה ודוק) :

למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ולעלם

יש מקומות שכותבין מן שמי מן יומא דנן וכו' אבל מנהג עירנו רומא שלא לכתוב מן שמי וכן נוסח הפחד יצחק והוא מיוסד עפ"י הרשב"א שכתב שאין צורך בו וכ"כ מור"ם והרב גט מקושר בולה ז"ל סי' ע"ז ס"ו דקדק ממש שכן נהגו לכתוב מן שמי נראה שהוא משום מנהג לבד עכ"ד ואנו כבר ביררנו שברומא אין לנו מנהג זה וא"כ אין אנו יכולים לשנות.

והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטור כדת משה וישראל

כדת משה וישראל בשורה אחרונה ומאריך אותיות ד"ת רא"ה והוא האמת כמ"ש מוה"ר הב"ך ז"ל: