כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/מקבת/מערכה שלישית/מחזה ד

מחזה ד

אולם בארמון

[ערוך משתה. נכנסים מקבת, לידי מקבת, רוס, לינוקס, לורדים ורואי פניהם]
מקבת
אִישׁ אִישׁ יוֹדֵעַ מַדְרֵגָתוֹ, שְׁבוּ!
אַךְ פַּעַם אֹמַר וְלֹא אוֹסִיף: שָׁלוֹם!
לורדים
רוּם מַעֲלָתוֹ – תּוֹדָה!
מקבת
וַאֲנִי
אִפָּרֵד עִם הָאוֹרְחִים וְאֶנְהַג
מִנְהַג בַּעַל-בַּיִת פָּשׁוּט.
כְּבָר תָּפְסָה בַּעֲלַת-הַבַּיִת מְקוֹמָהּ,
וּבְשָׁעָה נְכוֹנָה תִדְרְשֵׁנוּ שָׁלוֹם.
לידי מקבת
שָׂא שָׁלוֹם רַב בִּשְׁמִי לְכָל יְדִידֵינוּ.
מִלִּבִּי הוּא נוֹבֵעַ: לְכֻלָּם שָׁלוֹם.
 
[נכנס רוצח א בדלת]
מקבת
רְאִי, תּוֹדָתָם שְׁטוּחָה לְפָנַיִךְ.
מִכָּאן וּמִכָּאן אוֹרְחִים – אֵשֵׁב בָּאֶמְצַע.
הֵיטִיבוּ לִבְּכֶם אִישׁ כִּרְצוֹנוֹ. כּוֹס הַיַּיִן
תִּסֹּב הַשֻּׁלְחָן. [קרב אל הדלת]
דָּמִים עַל פָּנֶיךָ.
רוצח
אֲבָל דַּם-בֶּנְקוֹ.
מקבת
יָפֶה הוּא עָלֶיךָ,מִבַּחוּץ,
מִשֶּׁהוּא בּוֹ בִּפְנִים. הֲנִשְׁלַח?
רוצח
מַלְכִּי,
גַּרְגַּרְתּוֹ בֻּקְעָה לוֹ. אֲנִי שִׁמַּשְׁתִּיו.
מקבת
הַטּוֹב בֵּין בּוֹקְעֵי-הַגַּרְגֶּרֶת אָתָּה.
אֲבָל טוֹב גַּם הָעוֹשֶׂה זֹאת לִבְנוֹ לִפְלֵיַנְס
אִם זֶה פָּעָלְךָ – אֵין דּוֹמֶה לָךְ.
רוצח
אֲדוֹנִי מַלְכִּי, פְלֵיַנְס נָס וְנִמְלַט.
מקבת
כִּי אָז שׁוּב חַלְתִּי! וַאֲנִי אָמַרְתִּי:
הִנְנִי בָרִיא כַּשָּׁיִשׁ, מוּצָק כְּסֶלַע,
רַב עַל סְבִיבִי כָּאֲוִיר וְהַכֹּל כּוֹלֵל.
כָּעֵת אָנֹכִי עָצוּר, כָּלוּא, סֻגָּר, רֻתָּק
בְּיַד סְפֵקוֹתַי. אוּלָם בֶּנְקוֹ בֶּטַח?
רוצח
הֵן, מַלְכִּי, בֶּטַח. יִשְׁכַּב בְּתוֹךְ הַתְּעָלָה,
וְעֶשְׂרִים פְּצָעִים בְּרֹאשׁוֹ מַעֲמִיקִים,
הַקָּטָן שֶׁבָּהֶם – סַכָּנַת מָוֶת.
מקבת
רַב תּוֹדוֹת לְךָ! זֶה נָחָשׁ גָּדוֹל מֵת;
אַךְ הַתּוֹלַעַת נָסָה. בְּעִתָּה תִתֵּן
אַרְסָה, עַתָּה תֶּחְסַר שֵׁן. לֶךְ לְךָ
וּמָחָר נְדַבֵּר שׁוּב.
 
[הרוצח יוצא]
לידי מקבת
אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ,
אֵין שִׂמְחָה בִּמְעוֹנְךָ. אָבַד חֵן
הַמִּשְׁתֶּה בְּאֵין מַזְמִין וְחוֹזֵר-מַזְמִין.
כָּל זְמַן יֵשׁ זֶה – הוּא מַתָּן. אַךְ לֶאֱכֹל
חָבִיב עַל אָדָם בֵּיתוֹ, הֵן רַק הַטֶּקֶס
מְתַבֵּל אֶת הַסְּעוּדָה, וְאִם חָסֵר,
עֲלוּבָה כָּל אֲסֵפָה.
מקבת
מַזְכִּיר נָאֶה!
בַּאֲתַר תֵּאָבוֹן עִכּוּל טוֹב! לִשְׁנֵיהֶם
הַבְּרִיאוּת!
לינוקס
נָא יוֹאִיל הוֹד מַלְכוּתוֹ וְיֵשֵׁב.
 
[רוחו של בנקו מופיע ותופס מקומו של מקבת]
מקבת
וְאִלּוּ פֹּה גַם בֶּנְקוֹ אִישׁ-הַיְקָר –
הֲלֹא כָּל קְהַל אֲצִילַי בְּצֵל קוֹרָתִי.
מוּטָב וְאוֹכִיחֶנוּ עֵקֶב אַל-יְדִידוּת
מִלָּנוּד לוֹ בַאֲסוֹנוֹ.
רוס
זֶה הִפָּקְדוֹ
מַטִּיל בִּדְבָרוֹ מוּם. הֲיֵשׁ לֵב מַלְכִּי
לְכַבְּדֵנוּ וְיִלָּוֶה לָנוּ?
מקבת
מָלֵא
הַשֻּׁלְחָן.
לינוקס
פֹּה יֵשׁ מָקוֹם, מַלְכִּי.
מקבת
אֵיפֹה?
לינוקס.
פֹּה , מַלְכִּי. מַה נִּבְהַלְתָּ?
מקבת
מִי מִכֶּם עוֹשֶׂה זֹאת?
לורדים
כְּלוּם מָה, אֲדוֹנִי?
מקבת
לֹא תוּכַל לוֹמַר, כִּי אֲנִי עָשׂיתִי.
הוֹי, אַל תָּנִיד כְּנֶגְדִּי בְּצַמָּתְךּ
הַמְגֹאֲלָה בַדָּם.
רוס
אֲדוֹנַי, קוּמוּ! הוֹד מַלְכוּתוֹ חוֹלֶה.
לידי מקבת
אֲדוֹנַי הַמְכֻבָּדִים! לְעִתִּים קְרוֹבוֹת
כָּךְ לוֹ עוֹד מִיַּלְדוּתוֹ. אָנָּא, שְׁבוּ!
אַךְ רֶגַע תִּתְקְפֶנוּ. כְּהֶרֶף-עַיִן
וְרָפָא לוֹ. כִּי אִם תִּתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו,
תַּעֲלִיבוּהוּ וְאָרַךְ גַּם מְחוֹשׁוֹ.
אִכְלוּ וְאַל תִּתְבּוֹנֵנוּ. הַאִישׁ אָתָּה?
 
הֵן! וְגַם אִישׁ-חַיִל, הָעוֹרֵב לִבּוֹ
לְהַבִּיט בְּמַה שֶּׁיַחֲוִיר פְּנֵי הַשָּׂטָן.
לידי מקבת
אֲבָל מַה יָּפֶה!
כִּי אָמְנָם אַךְ חֶזְיוֹנוֹת-פַּחְדְּךָ הֵם,
כְּאוֹתָהּ חֶרֶב-אֲוִיר שֶׁנְּחָתְךָ
אֶל דּוּנְקֶן, כִּדְבָרֶיךּ. הוֹי עֲוִית
וְשָׁבָץ זֶה! אַךְ פַּחַד-שָׁוְא. וְיָאִים מְאֹד
לְסִפּוּר בַּדֵּי אִשָּׁה עַל הָאָח בַּסְּתָו,
שֶׁאֻשַּׁר בְּפִי סַבְתָּא, בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם!
לָמָּה לְךָ פָּנֶיךָ אֵלֶּה? סוֹף-כָּל-סוֹף
הֵן אֵינְךָ רוֹאֶה אֶלָּא כִּסֵּא.
מקבת
אָנָּא
הִתְבּוֹנְנִי, שׁוּרִי פֹּה, חֲזִי. מַה תֹּאמְרִי?
מַה לִּי וְלָזֶה? אִם תּוּכַל לִרְמֹז, גַּם דַּבֵּר!
אִם בָּתֵּי-הָעֲצָמוֹת וּקְבָרֵינוּ
יָשִׁיבוּ כָּל אֲשֶׁר קָבַרְנוּ בָם,
יִהְיוּ לְמֻרְאוֹת-עַיִט צִיּוּנֵינוּ.
 
[הרוח נעלמה]
לידי מקבת
אֵיךְ תַּשׁ כֹּחֲךָ מִתּוֹךְ טִפְּשׁוּת זוֹ.
מקבת
נָכוֹן, כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְתִּי פֹה – רְאִיתִיו.
לידי מקבת
טוּף! אוֹתָהּ בּוּשָׁה!
מקבת
גַּם בִּיְמֵי קֶדֶם נִשְׁפַּךְ דָּם, וּבְטֶרֶם
יְכַפְּרוּ חֻקֵּי-אֱנוֹשׁ מְדִינָה-תַמָּה.
גַּם אַחֲרֵי-כֵן – יֵשׁ נַעֲווּ מִשְּׁמֹעַ
מִרֶצַח רוֹצְחִים; וְנָהֲגוּ אֲזַי:
אִם רוֹצְצוּ גֻּלְגֹּלֶת – מֵת הָאִישׁ,
וְתַם וְנִשְׁלָם! עַתָּה שׁוּב יְקוּמוּן
עִם עֶשְׂרִים פִּצְעֵי מָוֶת בְּקָדְקֳדָם, וְזֶה
עוֹד אָיֹם מֵרֶצַח שֶׁכְּמוֹתוֹ.
לידי מקבת
מַלְכִּי, יְדִידֶיךָ
הַנַּעֲלִים מִתְגַּעְגְּעִים עָלֶיךָ.
מקבת
שָׁכַחְתִּי, רֵעָי! אַל נָא תֵעָלְבוּ.
מַחֲלָתִי זָרָה, הִנָּהּ כְּאַיִן וָאֶפֶס
לְמִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתִי. אַהֲבָה וּבְרִיאוּת
לְכֻלְּכֶם! אֵשֵׁב. תְּנוּ לִי יַיִן! מְלֹא הַכּוֹס!
לִשְׁלוֹם כָּל קְהַל הַמְסֻבִּים אֶשְׁתֶּה אוֹתָהּ
וּשְׁלוֹם יַקִּירִי בֶּנְקוֹ אֲשֶׁר נִפְקָד.
וְלוּ הָיָה פֹּה! לִשְׁלוֹמוֹ וּשְׁלוֹם כֻּלְּכֶם
אֶצְמָא! כָּל-טוּב לְכָל-אִישׁ!
הלורדים
בְּתוֹדָה! אַחֲרֶיךָ נִשְׁתֶּה!
 
[רוחו של בנקו מופיעה שנית]
מקבת
לֵךְ מֵעַל פָּנַי וּתְכַסֶּךָ אָרֶץ!
לְלֹא מֹחַ עַצְמוֹתֶיךָ וְדָמְךָ קַר;
גַּם אֵל עֵינֵיךָ, אֲשֶׁר תַּשְׁקִיף בָּמוֹ,
הֵן אֵינָן רוֹאוֹת.
לידי מקבת
שׁוֹעַי הָעֲדִינִים,
זוֹ דַרְכּוֹ כָּךְ, וְכָךְ תְּהִי בְּעֵינֵיכֶם.
אֵין זֶה וְלֹא כְלוּם; אַךְ קִלְקֵל אֶת הַמִּשְׁתֶּה.
מקבת
אֶת אֲשֶׁר יָעֵז גֶּבֶר מֵעֵז אָנִי.
אֵלַי גַּשׁ וּכְדֹב שַׁכּוּל רוּסִי, בֹּא
כְּקַרְנַף חָמוּשׁ, כְּנָמֵר מֵהִרְקַנְיָה,
לְבַשׁ צוּרָה אֲשֶׁר תִּלְבַּשׁ, אַךְ לֹא זוֹ –
עֲצַבַּי הַחֲזָקִים לֹא יִרְעָדוּ.
חֲיֵה, קְרָאֵנִי בְחֶרֶב הַמִּדְבָּרָה,
אִם רְעָדָה תֹאחֲזֵנִי, וְקָרָאתָ
לִי בֻּבָּה שֶׁל תִּינֹקֶת. סוּר, צֵל-הַזְּוָעוֹת!
סוּר, דִּמְיוֹן-כּוֹזֵב!
 
[הרוח נעלמה]
 
טוֹב! כְּהִסְתַּלְּקְךָ
וְשַׁבְתִּי לִהְיוֹת אִישׁ. בְּבַקָּשָׁה, שְׁבוּ.
לידי מקבת
הִשְׁבַּתָּ גִיל, פּוֹרַרְתָּ הָעֳצֶרֶת
בִּמְבוּכַת-פְּלָאִים.
מקבת
כְּלוּם אֶפְשָׁר זֶה
כִּי פִּתְאֹם יִתְקְפֵנִי כְעַנְנֵי-קַיִץ
וְלֹא נִתְמַהּ לוֹ? כִּי תַעֲשִׂינִי מוּזָר
לְגַבֵּי עַצְמִי, כִּי אַעֲלֶה עַל לִבִּי
אֵיךְ רוֹאָה אַתְּ הַמַּרְאוֹת, וְעַל פָּנַיִךְ
עוֹד מַאְדִּים אֹדֶם טִבְעִי זֶה, עֵת לֶחְיִי
מִפַּחַד תֶּחֱוָר.
רוס
אֵיזֶה מַרְאוֹת?
לידי מקבת
בִּי,
אַל תְּדַבְּרוּ, כִּי הוֹלֵךְ הוּא וָרָע.
כִּי תִשְׁאֲלוּ תַּקְנִיטוּ אוֹתוֹ. לַיְלָה טוֹב
לְכֻלְּכֶם! אַל תְּחַכּוּ לְאוֹת לָלֶכֶת,
כֻּלְכֶם לֵכוּ.
לינוקס
לַיְלָה טוֹב וּרְפוּאָה
מְהִירָה לְמַלְכִּי.
 

---

 
[כולם יוצאים]
מקבת
זֶה יַעֲרֹג לְדָם. כָּךְ אָמְרֵי אֱנָשֵׁי:
דָּם יַעֲרֹג לְדָם. וְגַם יָדוּע:
נִזְדַּעַזְעוּ סְלָעִים וְעֵצִים דִּבְּרוּ.
וְחוֹזִים, מְנַחֲשִׁים בַּצִּפֳּרִים, גִּלּוּ
עַל יְדֵי עוֹרְבֵי-נַחַל, עוֹרְבִים וְקֹרְאִים
אַנְשֵׁי דָם נִסְתָּרִים. מָה הַלָּיְלָה?
לידי מקבת
כְּבָר יָרִיב עִם הַבֹּקֶר, יַד מִי תִגְבָּר.
מקבת
מַה תֹּאמְרִי אַתְּ: הֵן מֵאֵן מֶקְדּוּף לָבוֹא
אֶל מִשְׁתֶּה זֶה.
לידי מקבת
שָׁלַחְתָּ לִקְרֹא לוֹ?
מקבת
שָׁמַעְתִּי אַגַּב אוֹרְחָא, וְעוֹד אֶשְׁלָח.
הֲלֹא אֵין בַּית אֲשֶׁר אֵין שָׁם עֶבֶד
שָׂכַרְתִּי לִי. מָחָר אֲנִי מַשְׁכִּים
וְאֶדְרֹש אֶל הַקּוֹסְמוֹת הָאֲחֵרוֹת,
תְּגַלֶּינָה יוֹתֵר, כִּי עָלַי לָדַעַת
גַּם אֶת הָרַע בָּרָעוֹת בְּאֶמְצָעִים רָעִים.
לִי הַכֹּל מֻתָּר, אִם אַךְ לְטוֹבָתִי.
אֲנִי כְּבָר הֶעֱמַקְתִּי לִטְבֹּל בְּדָם,
וְאִם אֶחְדַּל וְאֶחֱצֶה – יִהְיֶה שׁוּבִי כְבָר
עוֹד קָשֶׁה מִשֶּׁהָיָה לַעֲבֹר.
מוּזָרִים דְּבָרִים בְּרֹאשִׁי דוֹרְשִׁים זְרוֹעַ,
יֵעָשׂוּ טֶרֶם נֶחְקְרוּ כִּדְבָעֵי.
לידי מקבת
חָסַרְתָּ בֹּשֶׂם כָּל הֶחָי – הַשֵּׁנָה.
מקבת
נֵלְכָה לִישֹׁן. תַּעְתּוּעֵי-לִבִּי
אַךְ אֵימַת מַתְחִיל הִיא, שֶׁטֶּרֶם נִסָּה;
אַךְ צְעִירִים אָנוּ לְמַעֲלָלִים.
 
[יוצאים]