כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/מקבת/מערכה שלישית/מחזה ב

מחזה ב

בארמון

[נכנסים לידי מקבת ומשרת]
לידי מקבת
הֲיָצָא בֶּנְקוֹ אֶת הֶחָצֵר?
המשרת
הֵן, גְּבִרְתִּי, אוּלָם עוֹד הַלַּיְלָה יָשׁוּב.
לידי מקבת
שְׁאַל אֶת הַמֶּלֶךְ, אִם יֵשׁ לוֹ פְּנַאי
וְאַגִּיד בְּאָזְנָיו מִלִּים מִסְפָּר.
המשרת
הִנְנִי הוֹלֵךְ.
 
[יוצא]
לידי מקבת
הַכֹּל נָתַנּוּ וְאֵין כְּלוּם בְּיָדֵינוּ,
אִם סוֹף-סוֹף לֹא שָׂבַע רָצוֹן לְבָבֵנוּ
מוּטָב הֱיוֹת מַה שֶּׁבְּיָדֵינוּ נִמְחָה,
מִמָּחֹה וְלֵהָנוֹת מִסָּפֵק שִׂמְחָה.
 
[נכנס מקבת]
 
אַלּוּפִי, לָמָה אַתָּה בּוֹדֵד לְנַפְשָׁךְ?
חֶזְיוֹנוֹת נוּגִים שִׁית שָׁתוּ עָלֶיךָ
וּשְׂעִפִּים, שֶׁעֲלֵיהֶם הָיָה לָמוּת
עִם נוֹשֵׂא זֶה עִנְיָנָם. אֵין לְעַיֵּן
בְּמֻפְלָא לְהֵרָפֵא. מַה שֶּׁנַעֲשָׂה נַעֲשָׂה.
מקבת
הַנָּחָשׁ נִפְצַע, אַךְ לֹא הֻכָּה נָפֶשׁ.
יֵרָפֵא לוֹ וָחַי; אַךְ זַעְמִי הֵעָלוּב
כְּקֶדֶם צָפוּי לְסַכָּנַת-שִׁנּוֹ.
אֲבָל יִתְפּוֹרֵר בִּנְיַן-כָּל-הַיֵּשׁ עַל עוֹלְמוֹתָיו
עַד נֹאכַל סְעוֹדָתֵנוּ מִתּוֹךְ יִרְאָה
אַף נִישַׁן וּמְצוּקוֹת חֲלוֹם זְוָעוֹת
יְזַעְזְעֵנוּ לָיְלָה. טוֹב לִהְיוֹת עִם מֵתִים,
שְׁלַחְנוּם לִמְנוּחָתָם לִרְכּשׁ מְנוּחָתֵנוּ,
מִלִּסְבֹּל כָּל עִנּוּיֵי נֶפֶשׁ קָשִׁים
וְיִסּוּרִים לְלֹא סוֹף. דּוּנְקֶן יָרַד קָבֶר,
שָׁם יַמְתִּיק שְׁנָתוֹ כְּתֹם קַדַּחַת חַיָּיו,
וּבֶגֶד בּוֹגְדִים הֵרַע לוֹ מְאֹד
גַּם רַעַל, גַּם פֶּלֶד גַּם אֵיבָה מִבַּיִת,
גַּם מֶרֶד מִחוּץ – לֹא יִירָא דָבָר לְעוֹלָם.
לידי מקבת
נָא, יַקִּירִי,
שַׁוֵּה פָנֶיךָ אֲשֶׁר קֻמְּטוּ קְמָטִים.
הֱיֵה שָׂמֵחַ וְטוֹב-לֵב הַלַּיְלָה
בִּקְהַל אוֹרְחֶיךָ.
מקבת
כֵּן אַעַשׂ וְכֵן עֲשִׂי גַּם אַתְּ, יוֹנָתִי,
וְגַם שִׂימִי הַרְבֵּה לִבֵּךְ לְבֶּנְקוֹ,
רוֹמְמִיהוּ גַם בִּלְשׁוֹנֵךְ גַּם בְּעֵינַיִךְ.
כָּל עוֹד אֵין אָנוּ בְּטוּחִים,
אֲנוּסִים אָנוּ לְכַבֵּס אֶת כְּבוֹדֵנוּ
בְּמֵי-חֲלָקוֹת, וּפָנֵינוּ מַסְוֶה
לַלֵּב לְכַסּוֹת מַה שֶּׁנָחְנוּ.
לידי מקבת
הֶרֶף!
מקבת
מְלֹא נַפְשִׁי קִנְּנוּ עַקְרַבִּים, אִשְׁתִּי.
יוֹדַעַת אַתְּ: עוֹד בֶּנְקוֹ וּפְלֵיַנְס חַיִּים.
לידי מקבת
אַךְ לֹא בְרִית עוֹלָם כָּרְתוּ עִם הַטֶּבַע!
מקבת
זוֹ נֶחָמָתִי! נִתַּן לְהִתָּפֵשׂ.
אַךְ גִּילִי, טֶרֶם כִּלָּה הָעֲטַלֵּף
מְעוּפוֹ זֶה הַבּוֹדֵד, טֶרֶם הִכְרִיז
לְצַו הֵיקַטָה הַחִוֶּרֶת חָסִיל
כְּבַד כָּנָף קָשָׁה בְּזִמְזוּם מַרְדִּים
עַל לַיְלָה, מַעֲשֶׂה אָיֹם יֵעָשׂ.
לידי מקבת
אֵיזֶה?
מקבת
הִנָּקִי, אַתְּ יוֹנָתִי, מִבְּלִי דַעַת
עַד תּוּכְלִי לְהַלְלֵנִי אַתְּ. בֹּא לַיְלָה,
עֲטֹף בְּצָעִיף עַיִן רַכָּה שֶׁל יוֹם רַחֲמָן,
וּבַטֵּל בִּזְרוֹעַ דָּמִים נַעֲלָמָה,
לִגְזָרִים קְרַע זֶה שְׁטַר-הַחוֹב הַגָּדוֹל,
הַמַּחֲוִיר פָּנַי. הָאוֹר יוּעַם, עוֹרֵב
בָּא פּוֹרֵשׂ אֶת אֶבְרוֹתָיו אֶל הַיָּעַר,
כָּל יְצִיר טוֹב שֶׁל יוֹם כּוֹרֵעַ נִרְדָּם,
מַזִּיקִי-לַיְלָה שְׁחֹרִים מְשַׁחֲרִים לַטָּרֶף.
מִשְׁתָּאָה אַתְּ לִדְבָרַי – חַכִּי מְעָט!
כָּל דָּבָר מַתְחִיל בְּרַע מִתְחַזֵּק בְּחֵטְא.
אָנָּא, לְכִי אִתִּי.
 
[יוצאים]