כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/מקבת/מערכה ראשונה/מחזה ו

מחזה ו

לפני ארמון מקבת

[קול חלילים. אבוקות. נכנסים דונקן, מלקולם, דונלבין,
בנקו, לינוקס, מקדוף, רוס, אנגוס ובני-לוויה]
דונקן
מַה נֶּחְמָד מְקוֹם-הָאַרְמוֹן, וַאֲוִירוֹ
הָרַךְ וְהַקַּל בָּא וּמִתְחַבֵּב עַל
חוּשֵׁינוּ הַמִּתְרַכְּכִים.
בנקו
וְאוֹתָהּ סְנוּנִית
שׁוֹכֶנֶת-הֵיכָל, אוֹרְחוֹ שֶׁל הַקַּיִץ,
מְעִידָה בְּנֹעַם שִׁכְנָהּ עַל נִיחוֹחוֹ
שֶׁל רוּחַ-הַשָּׁמַיִם פֹּה. כִּי לָכֵן
אֵין כַּרְכּוֹב, פִּנָּה, עַמּוּד אוֹ אַפְרִיזָה,
אֲשֶׁר אֵין עָלָיו קֵן מְרַחֵף בָּנְתָה צִפּוֹר
וְעָשְׂתָה עֶרֶשׂ-אֶפְרוֹחֶיהָ. זֹאת
רָאִיתִי: מָקוֹם אֲשֶׁר תִּבְחַר לְקַנֵּן
וְלִדְגֹּר בּוֹ, אֲוִירוֹ עָרֵב תָּמִיד.
 
 
[נכנסת לידי מקבת]
דונקן
חֲזוּ אֶת בַּעֲלַת-הַבַּיִת הָעֲדִינָה!
הָאַהֲבָה הַיּוֹצֵאת בְּעִקְּבוֹתֵינוּ הִיא
לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אַךְ לְמַשָּׂא לָנוּ;
אַךְ נוֹדֶה לָהּ, כִּי אַהֲבָה הִיא. ִ מִכָּאן,
עֲלֵיכֶם לְהִתְפַּלֵּל וְיִגְמֹל לִי
עַל כָּל אֵל טִרְחוֹתֵיכֶן וְלִהְיוֹת לִי
אֲסִירֵי תוֹדָה עַל שֶׁהֶלְאֵיתִיכֶן.
לידי מקבת
וְלוּ הָיָה שֵׁרוּתֵנוּ שֵׁרוּת-מִשְׁנֶה,
וְשׁוּב כָּפוּל, הֵן לֹא יִהְיֶה אֶלָּא
פְּעֻלָּה דַלָּה וְגַם פְּשׁוּטָה מְאֹד
לְגַבֵּי אוֹתוֹ כָבוֹד גָּדוֹל וְנֶהְדָּר,
הִשְׁפִּיעַ הוֹד מַלְכוּתוֹ עַל בֵּיתֵנוּ.
וּבַעֲלֵי חֹוב אֲנַחְנוּ לוֹ לְעוֹלָם
עַל כָּל הַכָּבוֹד, אֲשֶׁר בּוֹ כִבְּדָנוּ
מִלְּפָנִים וְעָתָּה; וְנוֹדֶה לוֹ בִּתְפִלָּה.
דונקן
וְאַלּוּף קוֹדוֹר אֵיפֹה הוּא?
הֲלֹא יָצָאנוּ בְעִקְּבוֹתָיו, סְבוּרִים
שֶׁנַּקְדִּימֶנוּ לָבֹא, * אַךְ הוּא מְאֹד מֵיטִיב לִרְכֹּב.
אַךְ רַבָּה אַהֲבָתוֹ שִׁנְּנָה דָרְבָנוֹ,
הִקְדִּימָׂה לַהֲבִיאוֹ לְבֵיתוֹ, טֶרֶם
הִגַּעְנוּ אָנוּ. בַּעֲלַת-בַּיִת נָאָה,
אוֹרְחֵיכֶם נִהְיֶה לַיְלָה זֶה.
לידי מקבת
בְּכָל עֵת
בְּיַד עֲבָדֶיךָ אָנוּ וְכָל אֲשֶׁר לָנוּ
פִּקָּדוֹן לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן כִּרְצוֹנֶךָ
וּלְהַחֲזִיר אֶת שֶׁלְּךָ לְךָ.
דונקן
תְּנִי יָדֵךְ לִי,
וְאֶל בַּעַל בַּיִת זֶה נַהֲגִינִי.ֶ
מְאֹד אֲהַבְתִּיו, תָּמִיד אֵט לוֹ חֶסֶד.
בִּרְשׁוּתֵךְ גְּבִרְתִּי.
 
[הכול יוצאים]