כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/מקבת/מערכה חמישית/מחזה ט

מחזה ט

קולות לנסיגה

[נכנסים בקול תופים ודגלים מלקולם, סיוורד הזקן, רוס
ושאר אלופים וחיילים]
מלקולם
לְוַאי שָׁבוּ בְּשָׁלוֹם יְדִידֵינוּ, אֲשֶׁר
פֹּה אֵינָם עָתָּה.
סיוורד
הֵן תֹּאכַל חֶרֶב
כָּזֶה וְכָזֶה. כִּי אֶרְאֶה הַנִּשְׁאָרִים
כַּיּוֹם הַזֶּה, נָתַנּוּ מְעַט בִּמְחִירוֹ.
מלקולם
מקדוף אֵינֶנוּ. בִּנְךָ חָסֵר גַּם כֵּן.
רוס
[לסיוורד] אֲדוֹנִי, בִּנְךָ שִׁלֵּם חוֹב גִּבּוֹרִים.
אֶת חַיָּיו חַי אַךְ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה גָבֶר,
וְהֵעִיד זֹאת בְּרֹב-גְּבוּרָתוֹ:
לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ עָלָיו נִלְחָם
וּמֵת מוֹת אַנְשֵׁי-חָיִל.
סיוורד
וּבְכֵן מֵת?
רוס
הֵן, מֵת! גַּם הוּצָא מִן הַמַּעֲרָכָה.
אַל יִשָּׂא יְגוֹנְךָ בַּד בְּבַד עִם עֶרְכּוֹ,
כִּי אָז לֹא יִכְלֶה לָעַד.
לינוקס
הֲנִפְצַע בְּפָנָיו?
רוס
הֵן, בְּמִצְחוֹ.
סיוורד
טוֹב! יְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי יוֹצְרוֹ.
לוּ הָיָה מִסְפַּר בָּנַי כְּשַׂעֲרוֹתַי,
כְּלוּם אָבֹר לָהֶם מִיתָה יוֹתֵר יָפָה?
וְזֶה הֶסְפֵּדוֹ.
מלקולם
רָאוּי הוּא, שֶׁעָלָיו
נִצְטַעֵר הֵרְבֵּה יוֹתֵר, וַאֲנִי
אֲשַׁלֵּם לוֹ.
סיוורד
אֵינֶנוּ רָאוּי לְיוֹתֵר!
אוֹמְרִים: הָלַךְ בַּטּוֹב וְשִׁלֵּם נִשְׁיוֹ.
אֱלֹהִים חֶלְקוֹ! הִנֵּה בְשׂוֹרָה טוֹבָה!
 
[נכנס מקדוף וראשו של מקבת בידיו]
מקדוף
יְחִי הַמֶּלֶך! עַתָּה מֶלֶךְ אָתָּה.
רְאֵה אֵי רֹאשׁוֹ שֶׁל הַזֵּד הָאָרוּר;
דְּרוֹר קֹרָא לְאַרְצֵנוּ! עֵינַי רוֹאוֹת
כָּל פְּנִינֵי-מַלְכוּת שָׁתוּ כְבָר עָלֶיךָ.
בְּיַעַן הֵד בִּרְכָתִי בִּלְבַב כֻּלָּם;
אַף אִתִּי יַחַד יִשְׂאוּ קוֹל יָרִיעוּ:
יְחִי מֶלֶךְ שׁוֹטְלַנְד!
כולם
יְחִי הַמֶּלֶךְ!
 
[קול חצוצרות]
מלקולם
לֹא יִרְחַק חֹק הַיּוֹם, וּבָא אִישׁ אִישׁ
עַל שְׂכָרוֹ וְעַל תַּגְמוּלוֹ, כְּמֹעַל כַּפָּיו
אֲשַׁלֵּם לוֹ. אַלּוּפַי וְכָל מְסָרְפַי,
מֵעַתָּה גְרַף לָכֶם יֵאָמֵר. ׁאַתֶּם
רִאשׁוֹנִים תִּהְיוּ לְכָבוֹד זֶה בְּשׁוֹטְלַנְד.
וְכָל הַנִּשְׁאָר לַעֲשׂוֹת יָבֹא בְעִתּוֹ,
כָּל נֶטַע חָדָשׁ אֲשֶׁר יֵשׁ לִנְטֹעַ,
כְּגוֹן – שִׁיבַת יְדִידֵינוּ אֲשֶׁר הָגְלוּ
וְנִמְלְטוּ מִיּוֹקְשֵׁי עָרִיץ אוֹרֵב;
לֶאֱסֹר עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ הָאַכְזָרִים
שֶׁל אוֹתוֹ טַבָּח מֵת וְשֵׁגְלָתוֹ בַת-הַתֹּפֶת,
שֶׁטָּרְפָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, נַפְשָׁהּ בְּכַפָּהּ –
כָּל אֵלֶּה וְכָל אֲשֶׁר עָלַי עוֹד לַעֲשׂוֹת
יֵשׁ וְיֵשׁ בְּעֶזְרַת הַשֵׁם אֲמַלֵּא אוֹתָם
בִּזְמַנָּם, דָּבָר דָּבָר עַל מְקוֹמוֹ.
לְכֻלְּכֶם תּוֹדָה. אִישׁ אִישׁ וְתוֹדָתִי!
נָא בֹּאוּ עִירָה סְקוֹן לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתִי.
 
[קול חצוצרות. הכל יוצאים]


 
אוֹדֵיסָה – סְוִינֶמִינְדֶה – פִיכְטֶנגרונד
 
1920 – 1926