כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/הלילה השנים עשר (טשרניחובסקי)/מערכה שנייה/מחזה ב

מחזה ב

רחוב

[נכנסת ויאולה, מלבוליו בא אחריה]
 
מלבוליו
כְּלוּם אֵינְךָ בָא מֵרְאוֹת אֶת הַדֻּכָּסִית אוֹלִיבְיָה?
ויאולה
זֶה עַכְשָׁו. צְעָדִים מְדוּדוֹת הָלַכְתִּי עַד שֶׁהִגַּעְתִּי
לְכָאן.
מלבוליו
אֲדוֹנִי, הֲרֵי הִיא מְשִׁיבָה לְךָ טַבַּעַת זוֹ. הָיִיתָ
מוֹנֵעַ מִמֶּנִּי טִרְחַת הֲלִיכָה זוֹ, אִלּוּ הָיִיתָ לוֹקֵחַ
אוֹתָהּ בְּעַצְמְךָ. וְעוֹד הִיא מוֹסִיפָה וְאוֹמֶרֶת:
תַּסְבִּיר לַאֲדוֹנֶיךָ בָּאֹפֶן הַיּוֹתֵר נִמְרָץ, שֶׁאֵינָהּ
רוֹצָה בוֹ. וְעוֹד דָּבָר, אַל תָּעֵז שׁוּב לְעוֹלָם לָבֹא
אֵלֶיהָ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, בִּלְתִּי אִם לְהַגִּיד אֵיךְ קִבֵּל
אֲדוֹנְךָ זֹאת. הֲרֵי הִיא – טֹל אוֹתָהּ.
ויאולה
שׁוּם טַבַּעַת לֹא קִבְּלָה מִמֶּנִּי. אֵינֶנִּי לוֹקֵחַ
אוֹתָהּ.
מלבוליו
שְׁמַע נָא, בְּחֻצְפָּה זָרַקְתָּ אוֹתָהּ לָהּ, וְזֶה רְצוֹנָהּ
שֶׁאַחֲזִירֶנָּה לְךָ. אִם שָׁוָה הִיא שֶׁתְּכוֹפֵף כְּדֵי
לְקַחְתָּהּ, הֲרֵי הִיא לְפָנֶיךָ, וְאִם לֹא, יִטְּלֶנָּה כָּל
הַמּוֹצֵא אוֹתָהּ.
[יוצא]
ויאולה
כְּלוּם לֹא נָתַתִּי לָהּ. מַה הִיא סוֹבֶרֶת?
חַס וְחָלִילָה אִם פָּנַי פִּתּוּהָ!
מִמֶּנִּי לֹא גָרְעָה אִישׁוֹן, וּכְאִלּוּ
לָקְחוּ עֵינֶיהָ כֹחַ לְשׁוֹנָהּ.
דְּבָרֶיהָ לָעוּ וּלְשׁוֹנָהּ כָּשְׁלָה.
הִיא אֲהֵבַתְנִי, וּבְעָרְמַת-חִשְׁקָהּ
תַּזְמִין אוֹתִי בְיַד מַלְאָךְ נִרְגָּן.
הַדֻּכָּס לֹא שָׁלַח לָהּ כָּל טַבָּעַת.
אֲנִי הַגֶּבֶר – אִם אַךְ כָּךְ – אַךְ כָּךְ!
מוּטָב וְאָהֲבָה הַמִּסְכֵּנָה חֲלוֹם.
רוֹאֶה אֲנִי עַד מָה גָּבַרְתְּ בְּיַד
שׂוֹנֵא עָרוּם הַהִתְחַפְּשׂוּת הַ – –
מַה קַּל לְכָל צָבוּעַ לַחְקֹק
דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ בְּלֵב אִשָּׁה, לֵב רַךְ!
וּכְלוּם אָשַׁמְנוּ? לֹא! כִּי חֻלְּשָׁתֵנוּ
הָאֲשֵׁמָה. מַה שֶּׁנּוֹצַרְנוּ – אָנוּ.
וּמָה הַסּוֹף? הַדֻּכָּס אֲהֵבָה מְאֹד,
וְאָנֹכִי – מִפְלֶצֶת זְעִירָה –
דָּבַקְתִּי בוֹ. וְהִיא הִיא בִּי דָבְקָה.
וּמַה סּוֹף הַדָּבָר? עַד שֶׁאֲנִי
הַגֶּבֶר אֵין תִּקְוָה לִי מֵהַדֻּכָּס,
וְאִם אִשָּׁה אֲנִי – הוֹי אֱלֹהִים! –
שָׁוְא כָּל אַנְחוֹת אוֹלִיבְיָה הַמִּסְכֵּנָה.
אַתָּה, הַזְּמַן, תִּפְתֹּר, וְלֹא אָנֹכִי.
קָשֶׁה מִמֶּנִּי זֹאת – וְלֹא בְכֹחִי.
[יוצאת]