לדלג לתוכן

כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/החולה בעיניו/מערכה שלישית/מחזה שלישי

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מחזה שלישי

                 [ארגן, ברלד]
      ברלד
רֵאשִׁית-כֹּל, אָחִי, אֲבַקֶּשְׁךָ לִבְלִי הִתְעַבֵּר בִּשְׁעַת
                 שִׂיחָתֵנוּ.
      ארגן
כִּדְבָרֶיךָ.
     ברלד
שֵׁנִית, הִנְנִי מְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ לַעֲנוֹת עַל כָּל שְׁאֵלוֹתַי
                 לֹא מִתּוֹךְ קָצֶף.
      ארגן
כֵּן.
     ברלד
וּלְדַבֵּר בְּקוֹרַת רוּחַ עַל כָּל מַה שֶּׁנְּדַבֵּר.
      ארגן
חֵי אֱלֹהִים, כֵּן! לָמָה אַתָּה מַאֲרִיךְ בְּהַקְדָּמָתֶךָ?
     ברלד
אָחִי, אַתָּה שֶׁיֶּשׁ לְךָ הוֹן רַב וְאֵין לְךָ אֶלָּא בַת
                 אֶחָת – בַּקְּטַנָּה הַרֵי לַא עַסְקִינָן – מִשּׁוּם מָה
                 אַתָּה רוֹצֶה לְהַכְנִיסָהּ לְמִנְזָר?
      ארגן
מִשּׁוּם מָה אֲנִי שׂוֹרֵר בְּבֵיתִי לַעֲשׂוֹת כָּל—הַיָּשָׁר
                 בְּעֵינָי?
      ברלד
אִשְׁתְּךָ אֵינָהּ פּוֹסֶקֶת מֵהַפְצִיר בְּךָ לְהִפָּטֵר בְּאֹפֶן
                    כָּזֶה מִשְּׁתֵּי בְנוֹתֶיךָ. אֵינֶנִּי מְפַקְפֵּק, כִּי מִתּוֹךְ
                 אַהֲבָה רַבָּה הָיְתָה שְׂמֵחָה לִרְאוֹת אֶת שְׁתֵּיהֶן
                    נְזִירוֹת אֲדוּקוֹת.
      ארגן
הִנֵּה הִגַּעְנוּ עַד כָּאן. הִנֵּה קֹדֶם לַכֹּל יָדָהּ שֶׁל
                 הָאִשָּׁה הַמִּסְכֵּנָה בְּאֶמְצָע. הִיא הָאֲשֵׁמָה בְכָל רָע.
                 כֻּלֵּי עָלִמָא שׂוֹנֵא לָהּ.
      ברלד
לֹא, אָחִי, נַנִּיחַ לָהּ. הֲרֵי הִיא אִשָּׁה, שֶׁאֵין לָהּ
                 בְּעוֹלָמָהּ אֶלָּא טוֹבָתָה שֶׁל מִשְׁפַּחְתֶּךָ, וְאֵין לָהּ
                 שׁוּם פְּנִיָּה אַחֶרֶת. וְיֶשׁ לָהּ עֲדִינוּת נִפְלָאָה
                 לְגַבֶּיךָ, וְאַהֲבָתָהּ אֶת בְּנוֹתֶיךָ – אַהֲבָה שֶׁאֵין
                 לְמַעְלָה הֵימֶנָּה. בָּזֶה אֵין לְפַקְפֵּק כְּלָל וּכְלָל.
                 בְּעִנְיָן זֶה לֹא נְדַבֵּר שׁוּב; אַךְ נָשׁוּב לְדַבֵּר עַל
                 אוֹדוֹת בִּתֶּךָ. מָה אַתָּה סָבוּר בִּכְלָל, כְּשֶׁאַתָּה
                 מַשִּׂיא אוֹתָהּ לִבְנוֹ שֶׁל רוֹפֵא?
       ארגן
סָבוּר אֲנִי לָקַחַת לִי אוֹתוֹ חָתָן שֶׁצָּרִיךְ לִי.
     ברלד
אֲבָל לֹא אוֹתוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְבִתֶּךָ. וְיֵשׁ שִׁדּוּךְ יוֹתֵר
                מַתְאִים בִּשְׁבִילָהּ.
      ארגן
אֶפְשָׁר. אֲבָל זֶה יוֹתֵר מַתְאִים בִּשְׁבִילִי.
     ברלד
אֲבָל הָאִישׁ, שֶׁהִיא נִשֵּׂאת לוֹ, הֲבִשְׁבִילְךָ אוֹ
                בִשְׁבִילָהּ תִּנָּשֵׂא לוֹ?
     ארגן
צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בִּשְׁבִילִי וּבִשְׁבִילָהּ. וְרוֹצֶה אֲנִי
                לְהַכְנִיס לְתוֹךְ מִשְׁפַּחְתִּי אֲנָשִׁים נְחוּצִים לִי.
    ברלד
אִי מִשּׁוּם זֶה, אִלּוּ הָיְתָה בִתְּךָ הַקְּטַנָּה בּוֹגֶרֶת,
                הָיִיתָ לוֹקֵחַ לָהּ רוֹקֵּחַ לְאִישׁ?
    ארגן
וּמַדוּעַ לֹא?
   ברלד
כְּלוּם אֶפְשָׁר, שֶׁכָּל יְמֵי חַיֶּיךָ תִּהְיֶה כָרוּךְ אַחֲרֵי
                רוֹפְאֶיךָ וְרוֹקְחֶיךָ וְתִהְיֶה רוֹצֶה לִהְיוֹת חוֹלֶה עַל
               אַפָּם וַחֲמָתָם שֶׁל כֻּלֵּי עָלְמָא וְהַטֶּבַע?
     ארגן
מָה אַתָּה רוֹצֶה לוֹמַר, אָחִי?
    ברלד
רוֹצֶה אֲנִי לוֹמַר, שֶׁאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ בָּעוֹלָם אָדָם
               פָּחוֹת חוֹלֶה מִמֶּךָּ. וְאֵין אֲנִי רוֹצֶה בִשְׁבִילִי בַּרְיוּת
               גּוּפָא טוֹבָה מִשֶּׁלָּךְ. וְאֵין לְךָ רְאָיָה יוֹתֵר טוֹבָה
               שֶׁבְּרִיאוּתְךָ טוֹבָה וְגוּפְךָ אֵיתָן מִזּוֹ, שֶׁעַד הַיּוֹם
               לֹא עָלָה לְךָ, לַמְרוֹת כָּל עֲמָלְךָ, לְהָרְסוֹ וְעוֹד לֹא
               מַתָּ מֵעֹצֶר-סַמִּים שֶׁהִלְעִיטוּךָ בָהֶם.
     ארגן
אֲבָל, אָחִי, כְּלוּם אֵינְךָ יוֹדֵעַ, שֶׁלּוּלֵא הֵם כְּבָר
               מַתִּי. וּמַר פּוּרְגוֹן אוֹמֵר, כִּי לָמוּת אֲנִי נוֹטֶה, אִם
               לֹא יִדְאַג לִי שְׁלשָׁה יָמִים.
    ברלד
אִם לֹא תִשָּׁמֶר לְךָ, יִדְאַג לְךָ עַד שֶׁיִּשְׁלָחֲךָ לְעוֹלָם
               אַחֵר.
    ארגן
אֲבָל, אָחִי, נְדַבֵּר בְכֹבֶד רֹאשׁ. אַתָּה אֵינְךָ מַאֲמִין
               בְּחָכְמַת הָרְפוּאָה?
   ברלד
אֵינֶנִּי מַאֲמִין וְאֵינֶנִּי רוֹאֶה כָל צֹרֶךְ לְהַאֲמִין בָּהּ
                כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת נַפְשִׁי.
    ארגן
הָא כֵיצַד? אַתָּה אֵינְךָ מַאֲמִין בְּדָבָר, שֶׁכֻּלֵּי
               עָלְמָא מַסְכִּים לוֹ, וְהָיָה מְכֻבָּד עַל כַּמָּה דוֹרוֹת?
   ברלד
מְאֹד מְאֹד רָחַקְתִּי מֵהַאֲמִין בָּזֶה. וּמוֹצֵא אֲנִי
               אוֹתָהּ לָאִוֶּלֶת הַגְּדוֹלָה בְיוֹתֵר שֶׁבָּאָדָם. וְאִם
               נַבִּיט עַל כָּל הָעִנְיָן בְּעֵינֵי פִילוֹסוֹפִים, אֵין לְךָ
               צְבִיעוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ, וְאֵין לְךָ דָבָר מְגֻחָךְ יוֹתֵר
               מִזֶּה, שֶׁאָדָם רוֹצֶה לְטַפֵּל בִּרְפוּאָתוֹ שֶׁל חַבֵרוֹ.
    ארגן
וּמַדּוּעַ זֶה אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לְרַפֵּא לַחֲבֵרוֹ?
    ברלד
מִשּׁוּם שֶׁקְּפִיצֵי מַגְּנוֹנֵנוּ נִסְתָּרִים מֵעֵינֵינוּ עַד
               הַיּוֹם, עֵין אָדָם לֹא רָאֲתָה אוֹתָם, וְהַטֶּבַע נָסַךְ
               עֲלֵיהֶם צָעִיף עָבֶה, וְאֵין לַחְדֹּר בּוֹ.
    ארגן
לְדִידָךְ, אֵין הָרוֹפְאִים יוֹדְעִים כְּלוּם?
   ברלד
כֵּן, אָחִי. הֵם יוֹדְעִים יָפֶה אֶת רֻבָּם שֶׁל מִקְצוֹעוֹת
               הַהַשְׂכָּלָה, מְדַבְּרִים הֵם יָפֶה רוֹמִית, וְיוֹדְעִים
               לְסַמֵּן בִּיוָנִית כָּל-מִינֵי הַמַּחֲלוֹת, לְתָאֵר אוֹתָן
               וְלַהֲבִיאָן בְּסֵדֶר; אֲבָל כֵּיצַד לְרַפֵּא אוֹתָן –
               חָכְמָה זוֹ אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל.
    ארגן
מִכָּל מָקוֹם, אָחִי, מֵיטִיבִים הָרוֹפְאִים לָדַעַת
               יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַבְּרִיּוֹת.
   ברלד
יוֹדְעִים הֵם, אָחִי, כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתִּי קֹדֶם.
               וּבָזֶה אֵין מְרַפְּאִים הַרְבֵּה. וְכָל הֲדַר חָכְמָתָם,
               כִּבְיָכוֹל, אֵינוֹ אֶלָּא הֲבָלִים נְפוּחִים וּמְלִיצוֹת
               רָמוֹת כְּדֵי לָתֵת מִלִּים תַּחַת נִמּוּקִים וְהַבְטָחוֹת
               תַּחַת מַעֲשִׂים.
    ארגן
אֲבָל, אָחִי, יֶשְׁנָם בָּעוֹלָם בְּנֵי-אָדָם חֲכָמִים כָּמוֹךָ
               וּנְבוֹנִים כָּמוֹךָ, וּכְשֶׁהֵם חוֹלִים וְנוֹפְלִים לְמִשְׁכָּב
               הֲלֹא יִדְרְשׁוּ בָרוֹפְאִים?
   ברלד
מִכָּאן רְאָיָה לְחֻלְשָׁתָם שֶׁל בְּנֵי-אָדָם וְלֹא לַאֲמִתַּת
              חָכְמָתָם שֶׁל אֵלֶּה.
   ארגן
אֲבָל הָרוֹפְאִים צְרִיכִים לְהַאֲמִין בְּחָכְמָתָם, מִפְּנֵי
              שֶׁהֵם מִשְׁתַּמְשִׁים בָּהּ לְצָרֵכי עַצְמָם?
  ברלד
מַשְׁמָע, שֶׁיֵשׁ מֵהֶם הַשְּׁקוּעִים בְּהַבְלֵי הֲמוֹן הָעָם
              וּמִזֶּה הֵם נֶהֱנִים, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁנֶּהֱנִים וְאֵינָם
              שְׁקוּעִים בָּהֶם. הִנֵּה מַר פּוּרְגוֹן שֶׁלְּךָ לְמָשָׁל,
              אֵינוֹ מִצְטַיֵּן בְּפִקְחוּת יְתֵרָה. רוֹפֵא הוּא מִכַּף
              רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ. וּמַאֲמִין הוּא בְמִצְווֹתָיו יוֹתֵר
              מִשֶּׁהוּא מַאֲמִין בְּכָל רְאָיוֹת חָכְמַת הַמָּתֶמָטִיקָה.
              וְאִם יֹאמַר אָדָם לְבָחֳנָן, יַחְשְׁבֶנָּה לוֹ לְחַטָּאת.
              אֵינוֹ רוֹאֶה כָל סָתוּם בִּרְפוּאָה, כָּל דָבָר מְעוֹרֵר
              פִּקְפּוּק, כָּל קשִׁי. וְהוּא הוֹלֵךְ וּמַקִּיז דָּם וְעוֹשֶׂה
              הֲדָחוֹת מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת שֶׁל מִשְׁפָּט קָדוּם, מִתּוֹךְ
              קִפָּאוֹן שֶׁל בִּטָּחוֹן, מִתּוֹךְ גַּסּוּתוֹ שֶׁל שֵׂכֶל-טוֹב
              וּבִינָה וְאֵינוֹ נוֹטֶה יָמִין וּשְׂמֹאל. אֵין לְהוֹכִיחַ
              אוֹתוֹ עַל כָּל הָרָעָה שֶׁתִּצְמַח לְאִישׁ מִזֶּה, כִּי
              מִתּוֹךְ תָּם-לֵב הוּא מַטְרִידָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה.
              וּבִשְׁעַת הָרְגוֹ אוֹתְךָ, עוֹשֶׂה הוּא מַה שֶּׁהָיָה עוֹשֶׂה
              לְאִשְׁתּוֹ וּלְבָנָיו, וְהָיָה עוֹשֶׂה לוֹ לְעַצְמוֹ בִּשְׁעַת
              הַצֹּרֶךְ.
   ארגן
רוֹאֶה אֲנִי מִתּוֹךְ דְבָרֶיךָ, שֶׁיֶּשׁ לְךָ טִינָא בִּלְבָבְךָ
              כְּנֶגְדּוֹ; אֲבָל נָשׁוּב אֶל עִנְיָנֵנוּ. מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם
              שֶׁחָלָה?
  ברלד
מְאוּמָה לֹא יַעֲשֶׂה.
  ארגן
לֹא מְאוּמָה?
  ברלד
לֹא מְאוּמָה. אֵין לוֹ אֶלָּא לִשְׁכַּב בִּמְנוּחָה. הַטֶּבַע
              בְּעַצְמוֹ מוֹצִיא אֶת הָאָדָם לְאַט לְאַט מִתּוֹךְ
              הָעִרְבּוּבְיָה שֶׁנָּפַל בָּהּ. בֶּהָלָתֵנוּ וְקֹצֶר רוּחֵנוּ –
              הֵמָּה בְעוֹכְרֵינוּ. כִּמְעַט כָּל הַבְּרִיוֹת מֵתִים בְּסַמֵּי
              רְפוּאָתָם וֹלא בְמַחֲלָתָם.
  ארגן
אֲבָל הֲלֹא תוֹדֶה, אָחִי, כִּי אֶפְשָׁר לַעְזוֹר לוֹ לַטֶּבַע
              עַל יְדֵי כַמָּה וְכַמָּה דְבָרִים?
 ברלד
חֵי נַפְשִׁי, כִּי אֵין זֶה אֶלָּא דִּמְיוֹן שָׁוְא, שֶׁבּוֹ אָנוּ
              מְשַׁעַשְׁעִים נַפְשֵׁנוּ. עוֹד מִקַּדְמַת דְּנָא נִשְׁרְשׁוּ
              בְקִרְבֵּנוּ דִּמְיוֹנוֹת כָּזָב. אָנוּ מַאֳמִינִים בָּהֶם מִשּׁוּם
              שֶׁהֵם נְעִימִים לָנוּ, וּמִשּׁוּם שֶׁטּוֹב הָיָה אִלּוּ בֶאֱמֶת
              הָיָה כָךְ. וְאִם בָּא רוֹפֵא וְאוֹמֵר לְךָ, כִּי יוֹשִׁיעַ
              לְךָ, יַעְזֹר לְךָ וִיסַיַּע לַטֶּבַע, יַרְחִיק מִמֶּנּוּ כָּל
              הַמַּזִּיק לוֹ, יִתֶּן לוֹ כָּל הֶחָסֵר לוֹ לְהָקִים הֲרִיסוֹתָיו
              וְלַהֲבִיאוֹ שֵׁנִית לִידֵי מִלּוּי כָּל תַּפְקִידוֹ, כְּשֶׁהוּא
              מְסַפֵּר לְךָ, כִּי יְטַהֵר אֶת דָּמֶיךָ, יְשַׁכֵּךְ מֵעֶיךָ
              וּמֹחֶךָ, יְרַפֵּא אֶת טְחוֹלְךָ הַצָּבֶה וְיָקֵל לְחָזֶךָ,
              יֵיטִיב לִכְבֵדְךָ, יַאֲמִיץ לִבְּךָ לְהָשִׁיב חֹם גּוּפְךָ
              כְּקֶדֶם וְשֶׁיֶּשׁ לוֹ רְפוּאוֹת-סְתָרִים כְּדֵי לְהַאֲרִיך
              חַיֶּיךָ – אֵינוֹ מְסַפֵּר לְךָ אֶלָּא רוֹמָן בְּחָכְמַת
              הָרְפוּאָה. וְאִם תָּבֹא לְנַסּוֹת וּלְהִוָּכַח אִם אָמְנָם
              כָּךְ, וְהִנֵּה אֵין בְּיָדְךָ אֶלָּא חֲלוֹם יָפֶה, וּכְשֶׁאַתָּה
              נֵעוֹר מִשְּׁנָתְךָ, אֵין בְּיָדְךָ אֶלָּא אִי-הַנְּעִימוּת
              בִּלְבָד, מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתָ מַאֲמִין בּוֹ.
   ארגן
כְּלוֹמַר, סָבוּר אַתָּה, שֶׁכָּל הַחָכְמָה שֶׁבָּעוֹלָם
              בְּרֹאשְׁךָ הִיא; וּכְבָר אַתָּה יוֹדֵעַ יוֹתֵר מִכָּל גְּדוֹלֵי
              הָרוֹפְאִים שֶׁבְּיָמֵינוּ?
  ברלד
אִם נִשְׁפֹּט אֶת רוֹפְאֶיךָ לְפִי דִבְרֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם,
              שְׁנֵי מִינֵי בְנֵי-אָדָם הֵם; כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ אוֹתָם
              מְדַבִּרים, אֵין בָּעוֹלָם גְּדוֹלִים מֵהֶם, וּכְשֶׁאַתָּה
              רוֹאֶה אוֹתָם עוֹשִׂים, אֵין בָּעוֹלָם עַמֵּי-הָאָרֶץ
              כְּמוֹתָם.
  ארגן
רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁחָכָם גּדוֹל אָתָּה. מְאֹד הָיִיתִי רוֹצֶה
              שֶׁיִּהְיֶה פֹה אֶחָד מֵהֶם עָתָּה, כְּדֵי לִסְתּוֹם אֶת
              טַעֲנוֹתֶיךָ וּלְהַשְׁפִּיל אֶת פִּטְפּוּטֶיךָ.
  ברלד
אֲבָל, אָחִי, אֵין בְּדַעְתִּי לְהִלָּחֵם כְּנֶגֶד חָכְמַת
              הָרְפוּאָה. יַאֲמִין כָּל אָדָם בַּמֶּה שֶׁיַּאֲמִין עַצְמוֹ
              הוּא וְעַל סַכָּנַת נַפְשׁוֹ הוּא. כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתִּי
              לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא דְבָרִים בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ.
              הָיִיתִי רוֹצֶה לְהוֹצִיאֲךָ קְצָת מִתּוֹךְ טָעוּתְךָ וּכְדֵי
              לְבַדֵּחַ אֶת דַּעְתְּךָ, לְהַרְאוֹת לְךָ קוֹמֶדִיָּה אַחַת שֶׁל
              מוֹלְיֶר.
   ארגן
חָצוּף הוּא אוֹתוֹ מוֹלְיֶר שֶׁלְּךָ בַּקּוֹמֶדִיּוֹת שֶׁלּוֹ.
              וּמוֹצֵא אֲנִי מְגֻחָךְ מְאֹד לָשִׂים לִצְחוֹק אֲנָשִׁים
              יְשָׁרִים כְּאוֹתָם הָרוֹפְאִים.
   ברלד
לֹא אֶת הָרוֹפְאִים הִצִּיג לִצְחוֹק, אֶלָּא אֶת הַמְגֻחָךְ
              שֶׁבָּרְפוּאָה.
   ארגן
אָכֵן, לוֹ יָאֶה וְלוֹ נָאֶה לְהוֹצִיא מִשְׁפָּט עַל
              הָרְפוּאָה, חָצוּף שֶׁכְּמוֹתוֹ, עַז-פָּנִים כָּמוֹהוּ, הוּא
              יִצְחַק לְמוֹעֶצֶת-רוֹפְאִים, לְסַמֵּי רִפְאוּת, יוֹצִיא
              לַעַז עַל פָקוּלְטָה תְמִימָה, יַצִּיג לְרַאֲוָה אֲנָשִׁים
              מְכֻבָּדִים כְּמוֹתָם.
   ברלד
וְאֶת מִי יַצִּיג לְרַאֲוָה אִם לֹא מַעֲמָדוֹת שׁוֹנִים
              שֶׁל בְּנֵי-אָדָם? כְּלוּם אֵין מַצִּיגִים לְרַאֲוָה בְיָמֵינוּ
              אֶת הַנְּסִיכִים וְאֶת הַמְּלָכִים, שֶׁגַּם הֵם מִשְׁפַּחְתָּם
              אֵינָהּ גְּרוּעָה מִמִּשְׁפַּחַת הָרוֹפְאִים?
   ארגן
לַעֲזָאזֵל! אִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי מֵאוֹתָם הָרוֹפְאִים, כִּי
              אָז נִקַּמְתִּי מִמֶּנּוּ עֵקֶב חֻצְפָּתוֹ. וְעֵת יֶחֱלֶה,
              הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ לָמוּת בְּלִי עֶזְרָה. יֹאמַר מַה
              שֶּׁיֹּאמַר וְיַעֲשֶׂה מַה שֶּיַּעֲשֶׂה, אֲנִי לֹא הָיִיתִי
              מַקִּיז לוֹ דָם אַף טִפָּה שֶׁהִיא, לֹא הָיִיתִי נוֹתֵן
              לוֹ חֹקֶן כָּל-שֶׁהוּא. וְהָיִיתִי אוֹמֵר לוֹ: לֶךְ לָךְ!
              לֶךְ לָךְ! לְמַעַן תִּזְכֹּר לְהַבָּא, אֵיךְ חוֹרְצִים לָשׁוֹן
              לְפָקוּלְטָה.
   ברלד
מְאֹד חָרָה אַפְּךָ בּוֹ.
   ארגן
כֵּן, שׁוֹטֶה הוּא, וְאִם הָרוֹפְאִים חֲכָמִים, יַעֲשׂוּ
              כַּאֲשֶׁר אָמָרְתִּי.
   ברלד
וְהוּא יֶחְכַּם לַעֲשׂוֹת מֵהָרוֹפְאִים, כִּי לֹא יִדְרשׁ
              בָּהֶם כְּלָל.
   ארגן
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יֵרַע לוֹ, אִם אֵינֹו דוֹרֵשׁ
              בָּהֶם.
  ברלד
הֲרֵי הוּא בָא בְנִמּוּקָיו שֶׁלּוֹ. סָבוּר הוּא, שֶׁאֵין
              לַעֲשׂוֹת זֹאת אֶלָּא לְאָדָם חָזָק, שֶׁכֹּחוֹ בְמָתְנָיו
              וְשֶׁיֶּשׁ לוֹ דֵּי גְבוּרָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי הָרְפוּאָה
              וְהַמַּחֲלָה גַּם יָחַד, וְהוּא אֵין לוֹ כֹחַ אֶלָּא כְּדֵי
              לְהִלָּחֵם בַּמַּחֲלָה בִלְבָד.
  ארגן
נִמּוּקָיו שֶׁל טִפֵּשׁ שֶׁכְּמוֹתוֹ! אֲבָל, אָחִי, נֶחְדַּל
              מִדַּבֵּר עַל אוֹדוֹת אָדָם זֶה, כִּי זֶה מַעֲלֶה אֶת
              מָרָתִי, וְעָלוּל אַתָּה לְהָבִיא עָלַי שׁוּב מַחֲלָתִי.
 ברלד
בְּחֵפֶץ לֵב, אָחִי. וּכְדֵי לְשַׁנּוֹת עִנְיַן שִׂיחָתֵנוּ אֹמַר
              לְךָ, שֶׁאֵין אַתָּה צָרִיךְ לָשִׂים אֶת בִּתְּךָ בְּמִנְזָר עֵקֶב
              סֵרוּבָהּ זֶה הַקָּטָן. וּכְדֵי לִבְחוֹר בְּחָתָן, אֵינְךָ צָרִיךְ
              לְהִשָּׁמַע לְיִצְרֶךָ. בְּעִנְיָנִים שֶׁכְּמוֹ אֵלֶּה עָלֵינוּ
              לְהִתְחַשֵּׁב קְצָת גַּם עִם לֵב הַבַּת, כִּי דְבָרִים אֵלֶּה
              תּוֹצְאוֹתֵיהֶם לְכָל חַיֵּי אָדָם וּבָהֶם תָּלוּי אשֶׁר
              הַזִּוּוּג.