כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/החולה בעיניו/מערכה שלישית/מחזה עשרים ושניים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מחזה עשרים ושניים

                 [ארגן, ברלד, קליאנט, טואנטה]
אנג'ליקה
אַךְ זוֹ הַפְתָּעָה נְעִימָה! אָבִי, אִם רָצוּ הַשָּׁמַיִם
              וֶהֱשִׁיבוּךָ לִי לְאָשְׁרִי הַגָּדוֹל, הוֹאִילָה נָּא וְאֶכְרַע
              לְפָנֶיךָ בִּתְחִנָּה וּשְׁאֵלָתִי הָאַחַת, אִם אֵינְךָ רוֹצֶה
              בִּבְחִיר לִבִּי, אִם אֵינְךָ חָפֵץ שֶׁאֶנָּשֵׂא לִקְלֵיאַנְט,
              הִנְנִי מַשְׁבִּיעָתְךָ, אַל נָא תָכֹף אוֹתִי, לְכָל הַפָּחוֹת,
              לְהִנָּשֵׂא לְאַחֵר, הַרְאֵנִי אֶת חַסְדְּךָ זֶה.
 קליאנט
[כורע על ברכיו לפני ארגן] יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ אֲדוֹנִי,
              וְתָבֹא לְפָנֶיךָ תְּחִנָּתִי וּתְחִנָּתָהּ, אַל תָּשֶׁב רֵיקָם
              פְּנֵי אַהֲבָה יָפָה כָּזוֹ.
   ברלד
אָחִי, וְאַתָּה עוֹדְךָ מוֹסִיף לְסָרֵב?
טואנטה
וְלֹא נָגָעה עַד לִבְּךָ אַהֲבָה זוֹ?
   ארגן
הֱיֵה לְרוֹפֵא, וְאֹמַר לַשִּׁדּוּךְ טוֹב. [אל קליאנט] כֵּן,
             תִּהְיֶה לְרוֹפֵא וְאֶתֵּן לְךָ אֶת בִּתִּי.
קליאנט
בְּחֵפֶץ-לֵב, אֲדוֹנִי, אִם אַךְ בָּזֶה תָּלוּי הַדָּבָר
            לִהְיוֹת חֲתָנֶךָ, אֶהְיֶה לְרוֹפֵא וְלוּ גַּם לְרוֹקֵחַ, אִם
            אַתָּה רוֹצֶה. אֵין כְּדַאי לְדַבֵּר בְּעִנְיָן זֶה. וְעוֹד
            כַּמָּה וְכַמָּה דְבָרִים אֶעֱשֶׂה, וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה לִי
            אנג'ליקה
הַיָּפָה.
  ברלד
אֲבָל, אָחִי, נִצְנְצָה בְלִבִּי מַחֲשָׁבָה: הֱיֵה אַתָּה
            בְעַצְמְךָ לְרוֹפֵא, וְגָדְלָה הַתּוֹעֶלֶת עַל אַחַת כַּמָּה
            וְכַמָּה, שֶׁתִּהְיֶה אַתָּה בְעַצְמְךָ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לָךְ.
טואנטה
כֵּן, אֱמֶת וְיַצִּיב! אַךְ זוֹ הִיא תַחְבּוּלָה לְהֵרָפֵא
            תֵכֶף. אֵין לְךָ מַחֲלָה בָעוֹלָם, שֶׁתָּעֵז לִדְבֹּק
            בְּרוֹפֵא.
    ארגן
סָבוּר אֲנִי, כִּי לְהָתֵל בִּי אַתָּה אוֹמֵר. כְּלוּם אֵלֶּה
            הֵן שְׁנוֹתַי לְתַלְמוּד?
    ברלד תַּלְמוּד זֶה לָמָה הוּא בָא? דַּי לְךָ בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ
            בְּיָדֶיךָ. וְרַבִּים מֶהם, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים יוֹתֵר מִמֶּךָּ.
    ארגן
אֲבָל צָרִיךְ לְדַבֵּר רוֹמִית, לְהַבְחִין בְּמַחֲלוֹת
            וְלָדַעַת אֶת סַמֵּי-הָרְפוּאוֹת.
   ברלד
תֵּכֶף לְקַבָּלַת שִׂמְלַת הָרוֹפֵא וּצְנִיפוֹ, תִּלְמַד כָּל
            זֹאת; אַחֲרֵי כֵן תֵּדַע יוֹתֵר מִשֶּׁתִּרְצֶה לָדָעַת.
    ארגן
כֵּיצַד זֶה דַי בִּבְגָדִים אֵלֶּה, כְּדֵי לְדַבֵּר עַל אוֹדוֹת
            הַמַּחֲלוֹת?
   ברלד
כַּמּוּבָן, אֵין צֹרֶך אָּלא לְדֵּבר מִתּוֹךְ מְעִילוֹ שֶׁל
             רוֹפֵא וּצְנִיפוֹ, וְהֶדְיוֹט – חָכָם יִקָּרֵא, וּשְׁטוּת –
             לְחָכְמָה תֵּחָשֵׁב.
טואנטה
דַּיּוֹ לְאָדָם בְּזָקָן שֶׁכָּזֶה – וְזֶה הַרְבֵּה. רֻבּוֹ שֶׁל
             דוֹקְטוֹר – זְקָנוֹ שֶׁלּוֹ.
קליאנט
מִכָּל מָקוֹם, אֲנִי נָכוֹן לַכֹּל.
ברלד
[לארגן] רוֹצֶה אַתָּה, וְתֵכֶף וּמִיָּד נַעֲשֶׂה זֹאת?
    ארגן
הָא כֵיצַד: תֵּכֶף וּמִיָּד?
    ברלד
כֵּן, בְּבֵיתְךָ פֹּה.
    ארגן
בְּבֵיתִי?
    ברלד אֲנִי מַכִּיר פָקוּלְטָה, וְשָׁם יְדִידַי, תֵּכֶף יָבֹאוּ וְאָז
              יֵעָשֶׂה כָּל הַטֶּקֶס בָּאוּלָם פֹּה. לֹא יַעֲלֶה לְךָ
              בְּמָמוֹן כְּלָל.
    ארגן
וְאוּלָם אֲנִי מָה אֹמַר, מָה אָשִׁיב?
    ברלד
הַכֹּל יְלַמְּדוּךָ, בִּשְׁתַּיִם מִלִּים בִּכְתָב, כֹּל מַה
              שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לַעֲנוֹת. אֶשְׁלַח וְאֶקְרָא לָהֶם.
    ארגן
נֵצֵא וְנִרְאֶה.