כל בו/עו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן עו[עריכה]
עו. הלכות גטין מספר ה״ר יצחק ז״ל
מצות עשה לגרש את האשה בספר כדכתב ומצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה.
ערות דבר כגון עוברת על דת משה. מאכילתו משאינו מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה חלה ונודרת ואינה מקיימת. וכן עוברת על דת יהודית שיוצאה בשוק וראשה פרוע. ואפי׳ קלתה על ראשה אם מצאה לרשות הרבים. והר״ף כתב ולדידן שבכה שקורין קופ״ה בלעז הוי כמו קלתה ע״כ. אבל מחצר לחצר דרך מבוי מות׳. וטווה ורד כנגד פניה פי ר״ת שטווה צמר אדו׳ כנגד פניה כדי שיפול אדמימותו בפניה ומשחקת עם הבחורים. ואומר בתוספת שצריך התראה להפסידה כתובתה ואם לא התרו בה יוציא ויתן כתובתה. מתקנת ר״ג אינו מוציאה על אלו אלא אם כן יש עדים בדבר ואפי׳ התרו בה לא הפסידה כתובתה.
והיה אם לא תמצא חן בעיניו מלמד שאינו מוציאה אלא לרצונו. ואם נתגרשה שלא לרצונו אינה מגורשת אבל האשה מתגרשת שלא לרצונו. ונהגי העולם שלא לגרש אלא ברצון שניהם אבל יש שכופין אותן להוציא כגון מוכה שחין ובעל פוליפוס פירוש ריח הפה ומומר ומכריחין אותו ע״י גוים לעשות מה שיאמר לו הישראל. וצריך שיאמר רוצה אני ויבטל מודעי ב׳ פעמי׳ אחת לפני הנתינתה ואחת אחר הנתינה.
וגם צריך שיקרא הגט ב׳ פעמים אחת לפני נתינתו ואחת לאחר הנתינה וכתב מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתיבה ולא בדבר אחר. ובכלל זה שיהיה הקלף והדיו משל בעל. וגם ארז״ל פ׳ גט פשוט שצריך שיפרע הבעל שכר הסופר והעדים מן הדין אלא שהתירו חכמים שתתן האשה שכר הסופר והעדים שלא יעניננה. ותקנו חכמים שכר זה לבעל דהפקר בית דין הפקר. והבעל יתן לסופר ולעדי׳ ומתקיים בזה ונתן כדאמ׳ בגטין פ״ב לה שיהא נכתב לשמה. ועוד דרשו ז״ל וכתב לה ולא לה ולחברתה שלא יהיו ב׳ נשים מתגרשות בגט אחד.
ספר כריתות שיהא ענין אותו הספר דבר הכורת בינו לבינה והר״ף ז״ל כתב מדבדי גרושין כדאמרי׳ לספירת דברים הוא דאתא. וגם דרשינן מכריתות דבר הכורת בינו לבינה שלא ישים שום תנאי בגט שתהא אגידה ביה לאחר נתינת הגט כלל כגון שאמר הרי זה גטך על מנת שלא תשתי יין ושלא תלכי לבית אביך לעולם אינה מגורשת כי עדין רשות הבעל עליה כשאמר לעולם. ע״כ. ולא ישאר רשות בעלה עליה כלל לאחר נתינת הגט.
ונתן בידה מלמד שאינה מתגרשת עד שיתן הגט בידה או ליד שלוחה שהוא כידה או לחצרה נמי שהוא כידה. אבל אם הגט מונח בקרקע ואמר לה טלי גטך מעל גבי קרקע הרי זה אינו כלום. וכן אם היה הגט קשור על ידו או ע״י שלוחו ולקחתו משם אינו כלום. אבל אם הרכין לה גופו או הניח ידו עד ששלפה הגט הרי זה גט.
כתב לה איני בעליך איני ארוסתיך איני אישיך אינו גט. שנאמר ושלחה מביתו ולא שישלח את עצמו. וכתיב ונתן מי שאין מחוסר מעשה אחר כתיבתו יצא זה שמחוסר קציצה ונתינה אחר הכתיבה. לפי׳ אם כתבו במחובר לקרקע אף על פי שחתמו העדים לאחר שתלשו ונתנו לה אינו גט. וגם אם צריך למה שקוצץ מן הקלף יש שפוסלין. ואם קצץ כדי לנאות הגט כמתעסק הוא וכשר.
ואינו נותנו לה אלא בתורת גרושין שנאמ׳ וכתב לה ספ׳ כריתות ונתן בידה משמע שיתן אותו בתורת ספר כריתות אבל אם נתן אותו בתורת שטר חוב או מזוזה או כיוצא בזה או שנתן בידה והיא ישנה אף על פי כשנעורה הרי הוא בידה אינו גט. ואם אמר לה אחר כך הרי זה גטיך הרי זו מגורשת כרב פ׳ הזורק שהלכה כמותו מחברו. אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה ואמר לה כנסי שטר חוב הרי זה גט שהרי אמ׳ והודיע לעדי׳ שנותנו לה בתורת גט ומה שאמר שטר חוב מפני שהוא בוש ונכלם ממנה. המגרש צריך כשיתן הגט לומר הרי זה גטיך וכיוצא בזה ואם נתן לה ולא אמר כלום פסול. ואם מדבר עמה על עסקי גרושיה ואחר כך נתן גט בידה ולא אמר כלום הרי זה גט כרבי יוסי שאמר כן.
וצריך שיתן הגט בפני עדים כשרים שנאמר על פי שנים עדים יקום דבר ואפילו יהיו אותן החתומים בגט כשרים. תניא רבי אלעזר אומר אף על פי שאין העדים חתומין בתוך הגט אלא שנתנו לה בפני עדים כשרים כשר דעדי מסירה כרתי ולא אעדי חתימה דהלכה כרבי אלעזר דאמר אין העדים חותמין על השטר אלא מפני תקון העולם וה״מ בגטין אבל במכר אף עדי חתימה מועילים לבדם בלא עדים בשעת מסירה. ואם היה מזויף מתוכו פסול.
ונהגו העולה לכתוב י״ב שטין בגט. הכותב גט צריך שיכתוב אותו כדין ספר תורה שיהיו האותיות מוקפות גויל. ואם נתן גט בלא מוקפות גויל נר׳ דאין לפוסלו בכך אך אין האותיות צריכות לזיין.
וכתב ולא חקק מכאן שאם האות אינה כתקנה כגון מד׳ ה׳ וכן כל כיוצא בזה אין למחוק קוצו של ה׳ לתקנה להיות ד׳ אבל אם נפל בה דיו אחר שנעשה האות כתקנה אין לחוש בזה. והר״ף ז״ל כתב ומרנו רבנו ברוך פסיל ליה. וכן נהגו העולם.
וצריך שלא יעברו ב׳ אותיות מן התיבה חוץ לשטה. והר״ף ז״ל כתב ונהגו להקפיד אפי׳ מאות אחת חוץ לשטה וכן בספר רבנו ברוך. וצרי׳ שלא יהא שום שרטוט ולכלוך בגט. ולא יכתוב על המחק ואם כתב וקיימו כשר בדיעבד אם נתן. והר״ף כתב אבל אין נוהגין כן וצריך שיכתוב לשם האשה והאיש ולחתום לשמם.
וצריך לעדים להיות עם הסופר בשע׳ כתיבת שטה ראשונה. וכן השליח של הולכה. וצריך שיאמר לסופר ולעדים כתבו וחתמו הרבה כמו שתרצו כי שמא יכתבו גט כשר שמא יאבד ולא ינתן ויש בני אדם שרוצים לפסלו שלא כדין מאחרי שכשר הוא מן הדין לומר עשו עדי׳ שליחותן ואף בזה יש מגמגמין ואומ׳ לבעל שיצוה לסופר על כל גט וגט.
והכל כשרים לכתוב הגט אפי׳ חרש שוטה וקטן ואם גדול עומד על גבם ומלמדם. והר״ף ז״ל כתב זהו לפי שטת הקונטרי׳ ולפי שטת רבנו ברוך דפי׳ לה כר׳ אליעזר. מיהו נר׳ מתוך דבריו שהביא שדעתו שהן פסולין אפי׳ בגדול עומד עליהם והוא כתב וכן עקר. והרי״ף ז״ל כתב שהם כשרים ובלבד שישיירו מקום התורף.
והמביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואם מכירין אותו אין צריך. וכן אם הבעל מביאו אין צריך. וכן שני׳ שהביאו גט ושניהם שלוחים אין צריכין.
וכשהשליח מביא הגט יאמר הרי זה גטיך מפלוני בעליך והרי את מגורשת ממנו והרי את מותרת לכל אדם. ובתוך כדי דבור מן הנתינה יאמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל לזמן מרובה אחר הכתיבה אינו מועיל כלום.
והר״ף ז״ל כתב וצריך שיטלנו ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואפילו מבית לעליה צריך כדמפרש ר״ת מדי דהוה אבני מחוזא דניידי. ופר״ת דאנן כבני מחוזא ורמינן להו כיון דאנן קבועין. ומיהו בגטין פרק התקבל פי׳ בתוספות כשהבעל והאשה שניהם בעיר שיגרשנה הבעל על ידי עצמו ולא ע״י שליח בין להולכה בין לקבלה משו׳ דאי עביד על ידי שליח מסיק הבעל לומר בפקדון נתתיו לשליח כדאמ׳ רב הונא פ׳ התקבל דפסק ר״ח כמותו ואע״ג דלבני מחוזא מכשר ר״ת ע״י שליח אף ע״ג דשניהם בעיר משום טעמא דניידי כדפי׳ בתוך פרק התקבל מ״מ אנן לא ניידינן כל כך ואע״ג דפר״ת דהאידנא כלהו ניידי אין לסמוך על זה להקל דאיהו להחמיר אמרה. ויש להזהר שלא לעשות שום שליח כששניהם בעיר אחת כדפרישי׳ וכן עקר ואפי׳ מבית לעליה צריך לקרותו.
והאיש עושה שליח להולכה והשליח עושה שליח בבית דין. והאשה עוש׳ שליח לקבל גטה מיד בעלה. אבל מיד שליח בעלה לא תעשה שליח לקבל מידו אבל בדיעבד שרי כרבי חנינא. וכן פסקו רב האי והרי״ף ז״ל.
והכל כשרין להביא גט ואפילו אותן נשים שאינן נאמנות לומר מת בעליך ואפילו קרובות חוץ מחרש שוטה וקטן עבד וגוי וסומא בחוצה לארץ.
אמ׳ אמימר השנים שנותנין הגט בפניהם צריכין לקרותו. ופר״ש ז״ל פעם אחת קודם הנתינה ואחת לאחר הנתינ׳ ואם לא קראוהו קוד׳ הנתינה פסול. אבל אם לא קראוהו לאחר הנתינה וקראוהו קודם כשר בדיעבד. וכן אם קראוהו מיד אחר הנתינה אף ע״פ שלא קראוהו קודם כשר.
שנינו הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה מגורשת אבל ברשות הרבי׳ אפי׳ תוך ארבע אמות אינו מועיל עד שיהיה בידה. והרי״ף ז״ל כתב ומנהג העולם שלא לגרש האשה ליתן לה בתוך ביתה ובתוך חצרה ואפי׳ לתוך קלתה או לתוך מלבושיה. אומר רבינו יחיאל דאין לעשות כן כי לפעמים שבגדיה שאולין ואולי הבעלים מקפידין בזה. ואם כן לא הוי גטה כיון דלאו להכי אושלינהו. וטעם זה נמי שייך גבי ביתה וחצרה לכן נכון לתת הגט תוך ידה ממש ויהיה ידה פתוח׳ מתחלת הנתינה עד גמר הנתינה ע״כ.
וכשהעדים חותמין הגט צריך שלא יהא הסופר אחד מהם דאמר התם סופר ועד פסול. וגם אם אמר בעל לשנים אמרו לסופר לכתוב לפלוני ולפלוני ויחתמו פסול כדאמרי׳ עד שישמעו קולו לאפוקי ממאן דאמר דאומר אמרו כשר. ואף על גב דהוי תרי חומרי דסתרי אהדדי כיון שלא נתברר לנו הלכה כמאן צריך להזהר משניהם.
ולא ישלח אדם כתב ידו לסופר ולעדים לכתוב לו גט ולחתום בין שהוא חרש בין שהוא פקח. אבל אשה יכולה לעשות שליח מתוך הכתב.
וחרש מעקרו כשם שנכנס ברמיזה כך יוצא ברמיזה.
ונשתתק בודקין אותו שלשה פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן כותבין גט לאשתו על פי רמיזתו. ובסרוגין דאמר תרי הן וחד לאו אי נמי בפרות של ימות החמה לימות הגשמים או להפך.
ובעל שיש לו שני שמות חלוקין ואחד מהם עקר כותב העיקר קודם ואומר אני פלוני דמתקרי פלוני. וכן האשה ודוקא היכא דאתחזק בתרי שמות חלוקין אבל לא אתחזק כשר בדיעבד. והר״ף ז״ל פי׳ אתחזק בתרי שמות מפורש בתוספת גטין ובספר רבנו ברוך ע״כ.
ואין צריך לכתוב יצחק דמתקרי חקין ולא מתתיה דמתקרי דוני וכן כל כיוצא בזה. ומשומד אין צריך לכתוב שם גיות בגט ואם כתב שם יהדות וכל שום שיש לו טוב הדבר מאד כדי לכלול שם גיות בסתם כי אין להזכיר שם גיות בפרוש. והר״ף ז״ל כתב אך בשאר גטין דישראל ששני השמות דיהודית הם אין לכתוב וכל שום שיש לו אלא אנא פלוני דמתקרי פלוני כדפר״ת בגטין. רגילין לכתוב דמתקרי כששם השני בלשון עברי וכששם השני בלשון לעז כותבין המכונה. ואדם שנשתנה שמו מחמת חולי אף על פי שקורין אותו תמיד בשם הראשון מכל מקום אותו השם שני לשנוי הוא עקר וכותבין אותו קודם ע״כ.
וצריך לכתוב שם העיר שהסופר והעדים עומדין שם בשעת כתיבה כשכותבין למנין שאנו מונין כאן במקום פלוני. וגם מקום דירת האיש והאשה. ועכשו שאין אנו יודעין עקר דירתם כותבין מקו׳ עמידתם בשעת כתיבת הגט.
ואין כותבין לאיש לשלוח גט לאשתו שהיה במקום אחר. אין כותבין מקו׳ האשה כלל לא בלשון דירה ולא בלשון עמידה. והלילות נמנעו מלכתוב לפי שיש טועין בהם.
ושכיב מרע שכותב גט לאשתו על תנאי צריך שיאמר אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט ואם יעמד מחליו הגט בטל. ואם יחלה אחר כך צריך גט אחר. וצריך שיאמר מעכשו שאם יאמר מהיום ומת באותו יום שמא בסוף היום קאמר ולא ידענא מאי אדון. כך פר״ת. והר״ף ז״ל כתב כמו כן שאם יאמ׳ מהיום ומת באותו יום אמר ר״ת לא ידענא מאי אדון בה דשמא דעתו מעכשו משעת נתינה קאמר או שמא דעתו מסוף היום קאמר אם ימות באותו יום יפסל הגט. ומורי רבנו יחיאל היה רגיל בגט דשכיב מרע להצריך לגרש לגמרי לאפוקי נפשיה מכל ספק אין מזקיקי׳ לקבל חרם של תקנת קהלות לישא אותה כשיעמד מחליו.
וגוסס המדבר מצוה לכתו׳ גט לאשתו רק שיהיה מיושב עד סוף הכתיב׳ ותתימת הגט. והר״ף ז״ל כתב והגוסס המדבר מצוה להזקיקו שיצוה לכתוב וליתן גט לאשתו וכותבין בעודו חי רק שהוא מיושב בדעתו משעת הצווי עד שעת נתינת הגט ע״כ. וצריך שלא תתיחד עמו כל ימי החולי משום חשש הגט ישן.
ואם קבע זמן לתנאו שצריך שיקי׳ התנאי בתוך הזמן ואם אמר בתנאו לאחר שבוע שנה פי׳ לאחר שמטה. שנה ר״ל לאחר שנה. חדש ר״ל לאחר חדש. שבת ר״ל יום ראשון שני ושלישי.
נערה המאורשה היא ואביה מקבלין גטה והוא הדין לקטנה. וכל שאינה יכולה לשמור גטה אינה יכולה להתגרש. פר״ש ז״ל אפי׳ על ידי אביה ורבינו תם פירש דמתגרשת ע״י אביה.
ונשתטית לא יוציא ונשתטה לא יוציא. וקטנה שנשאת אין אביה מקבל גטה. נכתב ביום ונחתם בלילה פסול אבל נכתב ונחתם ביום אפילו לא נתן עד לאחר ימים רבים כשר ואין לחוש בזה משום מוקדם. והר״ף ז״ל כתב מיהו נהגו העולם להקפיד שינתן בו ביום רק מגט שאד׳ שולח לאשתו ממקו׳ אחר דהתם לא אפשר ע״כ.
ועדי הגט אין חותמין רק זה בפני זה. ויזהרו שלא ירחקו חתימתן מכתיבת הגט ב׳ שטין. ואין מסיימין הגט רק בסוף שטה פן יחתמו העדים באותה שטה ואין למדין מאותה שטה שלמעלה הימנה ולפעמים יהיה באותה שטה עקרו של גט או אם יחתמו העדים רחוק מן הכתב באמצע שטה אחרונה יכול לזייף בחצי החלק כמה שירצה. וכן נהגו להחתים עדים בתחלת שטה זה תחת זה. ועדי הגט שאין יודעין לקרות קורין בפניהם וחותמין ואם אין יודעין לחתום מקרעין להם ניר חלק וממלאין את הקרעים דיו. ומיהו טוב לחזר אחר עדים שיודעין לחתום. האשה שעשתה שליח לקבל גטה צריכה לעשותו בפני עדים והם יכתבו לו כתב וכשיקבל הגט יקבלנו בפני עדים והם יכתבו לו כתב.
והא לך סדר שליח להולכה ולקבלה מלשון הרי״ף ז״ל כיצד ימסרנו לשליח וזה הלשון יאמ׳ בפני עדים כשרים ויקראו אותו קודם מסירה ולאחר מסירה לשליח דלמא עייליה תותי כנפיה וחלפיה.
וזה הלשון יאמר הולך גט זה לאשתי פלונית המכונת פלונית ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי וכחך ככחי ותהא מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם.
וקודם שימסרנו הבעל לשליח יבטל הבעל כל המודעו׳ גם טוב שיקבל עליו חרם שלא יוכל לעשות שום בטול בגט.
והשליח יאמר לאשה כל זה הא לך גט זה מרבי פלוני בעליך המכונה פלוני והתקבלי גט זה והרי את מגורשת ממנו והרי את מותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם. כל זה יאמ׳ בשעת נתינה קודם שיגיע הגט לידה.
ויתננו לה בפני שלשה עדים ואף ע״ג דקיימא לן בפני ב׳ עדים דעד נעשה דיין והשליח משלים לשלשה מכל מקום טוב שיתנהו בפני שלשה שלא יבא לטעות כשהשליח יהיה קרוב לבעל או לאשה כדאמר תלמודא ויש מרבני צרפת מצריכין להושיב דיינין לקבל עדות השליח וכן נהג ה״ר יצחק. והר״ף ז״ל כתב בדיעבד אין לחוש. ואם הבעל רך בשנים טוב לבדוק בסימנין אם הביא שתי שערות כשעוש׳ שליח להולכה דק״ל קטן אינו עושה שליח ואם יש לו זקן אין לדקדק.
וזה לשון שטר הולכה:
בפנינו עדים חתומי מטה בכך וכך בשבת בכך וכך ימים לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן בפלוני מתא דיתבא על נהר פלוני. כו׳ מסר רבי פלוני ברבי פלוני המכונה פלוני גט ביד רבי פלו׳ להוליך אותו לאשתו פלונית בת ר״פ המכונה פלוני וכך אמר לו רבי פלוני ברבי פלוני הבעל לשלוחו רבי פלוני בר׳ פלוני גט זה לאשתו פלונית בת רבי פלוני המכונה פלוני ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשיתך כעשיתי וניתן אני לו רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחי וליתן גט זה לאשתי פלונית בת ר׳ פלוני בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחך והגט שנעשה על זה רבי פלוני ברבי פלוני שליח להולכה ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם בפלוני מתא בכך וכך בשבת בכך וכך ימים לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם וכו׳ ועדיו החתומים בו ר׳ פלוני בר׳ פלוני ופלוני בר׳ פלוני. ובפנינו בטל רבי פלוני בר׳ פלוני הבעל כל מודעת שמסר על הגט זה וגם בפנינו קבל עליו רבי פלוני ברבי פלוני חרם חמור שלא לבטל הגט ולא את השליח ומה שראינו ונעש׳ בפנינו כתבנו וחתמנו.
שליח להולכה צריך לעשותו בעדים אך אינו צריך להביא לו שטר ולא עדים שעשאו הבעל שליח להולכה כדמשמ׳ בההיא דאיתי בתרי. וכן כתב ה״ר יעקב. ומה שכתוב בתקון שטרות שטר הרשאה לשלוח גט לאשתו ממקו׳ למקום נראה דאינו צריך אלא לפי שכתוב בהן שנותן הבעל כח לעשות כמה שלוחים ואפילו לא יכנס עד כאן מתשובות. ונהגו העולם בלא שטר הרשאה. אבל שליח לקבלה מן האשה צריך שטר הרשאה.
זה לשון שטר הרשאה לקבלה:
זכרון עדות אשר היה לפנינו אנו עדים חתומי מטה בכך וכך וכו׳ למנין שאנו מונין כאן בפלוני מתא דיתבא על נהר פלוני איך פלוני׳ המכונה פלונית בת רבי פלוני ברבי פלוני העומדת היום בפלוני מתא ובפנינו אמרה לר׳ פלוני ברבי פלוני שלוחה התקבל גטי מיד רבי פלוני בר פלוני בעלי ותהא ידך כידי וקבלתך כקבלתי ותזכה לי בו ותקבל הוא לי ומיד שיגיע גט זה לידך אהיה מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם ומה שנעשה בפנינו ושמענו כתבנו וחתמנו לראיה שליחות קבלת גטה הכל שריר וקים.
ויחתמו שנים זה תחת זה מכתיבה גסה. וצריך שיחתמו שנים בשטר מצוי שיהיו ידועים וחתימתם ידועה ונכרת במקום הכתיבה. וגם צריך ליזהר ולדקדק שתהא האשה העוש׳ שליח גדולה בשנים ובסימנין ואם אין השנים ידועי׳ רק על פה צריך רבוי שערות שחורות וגדולות ושוכבות כדי לכוף ראשן לעקרן כמו לענין חליצה לפי שאין שליחות לקטן.
ובשעת נתינת הגט לשליח קבלה יושיב הבעל שלשה דיינין כשרים והגונין שלא יהיו קרובים זה לזה ולא לאיש ולא לאשה ולא לשליח קבלה ויראו בשטר הרשאה אם יהיו החתימות נכרות וידועות להם. ואחרי אשר יביאו שטר הרשאה של שליח קבלה ואחרי הקיום יבא הבעל לפניהם ויקראו הגט קודם שיתנהו ויחזירוהו אותו לבעל ויבטל הבעל כל המודעות ויתנהו ליד השליח ויאמר לו כן התקבל גט זה לפלונית אשתי המכונת פלוני׳ בת רבי פלוני בר׳ פלוני והרי היא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם. ולא יעשה שום תנאי ויחזרו ויקראו אותו אחר הנתינה.
והדיינין יכתבו עדותן וימסרו ביד שליח לקבלה. ויכתבו בכך וכך בשבת וכו׳. למנין שאנו מונין כאן בפלוני מתא דיתבא על נהר פלוני אנחנו ב״ד חתומי מטה במותב תלתא כחדא הוינא ובא פלוני בר פלוני המכונה פלוני. ולא יכתוב שם מקומה כיון שאינה עומדת שם ונתן גטה ביד רבי פלוני ברבי פלוני שעשתה אותו שלוחה בעדים לקבל גטה מרבי פלוני ברבי פ׳ בעלה ואומר לו בפנינו כך התקבל גט זה לפלונית בת רבי פלוני אשתי המכונה פלונית והרי היא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם. וקודם כתיבתו בטל כל מודעות בפנינו שאם שמא חס ושלום מסר שום מודעא הלא מבוטלת ולא נתן שום תנאי בגט אלא גרושין גמורי׳ והגט קראנוהו וראינוהו כשר כדת וכהלכה ומחמת שראינו גרושי פלונית בת רבי פלוני מרבי פלוני בעלה המכונה פלוני בר פלוני שנתן גט לרבי פלוני בר פלוני שלוחה לקבלה כתבנו שטר זה בידה לראיה ולזכות עם הכל שריר וקים. ויחתמו שלשה זה תחת זה בראש השטה פלוני בר פלוני דיין. וגם הבעל תחת חתימתן יכתוב אני פלוני נתתי גט לאשתי על יד שלוחה ככל הכתוב למעלה. זה לשון העתקת הרב רבינו פרץ ז״ל.
אני החתום למטה פלוני בר פלוני המכונה פלוני העומד היום בפלוני מתא דיתבא על נהר פלוני גרשתי את אשתי פלונית בת רבי פלוני המכונה פלוני וגרשתיה בפלוני מתא דיתבא על נהר פלוני ביד ר׳ פלוני בר פלוני שלוחה בפני בית דין רבי פלוני בר פלוני ורבי פלוני בר פלוני ורבי פלוני בר פלוני החתמים בשטה של מעלה וגרשתיה בגרושין גמורי׳ בבטול כל מודעי ובלא שום תנאי ככל הכתוב למעלה ושטרם וחתימתם אמת ובעבור כי הכל אמת כתבתי גם אני שטר זה להיו׳ לה כתב ידי לראיה ולזכות שלא יהא לי פתחון פה עליו כלל כלל כי כל שטר ב״ד וחתימתם אמת והכל שריר וקים.
הנה פורש סדר שליחות קבלה. אמנם אם לא על ידי הדחק נכון להרהר כי בקושי גדול יכול אדם לצאת ידי חובתו נקי כי רוב פעמים אינו מצוי שיהיו שלשה בני אדם ידועי׳ וחתימותיהם נכרות במקום כתיבת הגט עדים שיכירו כל השלשה דיינין אף על גב דתנן גבי שליח קבלה שתי כתי עדים שיאמרו בפנינו אמרה. וב׳ שאמרו בפנינו גרשה ומשמע כי די בכך בשנים שיעידו שעשאתו שליח לקבלה הני מילי כשבאים השנים אתם עדים שעשאתו שליח לקבלה והן עצמן באים ומעצמן במקום נתינת הגט. אבל בהא שליח לקבלה דעל ידי שטר צריך קיום ג׳ כדפרישית. וצריך שהשלשה דיינין שהם בשעת נתינת הגט יכירו חתימות העדי׳ שחתמו בשטר אשר עשתה לשלוח׳ לקבל גטה ולא סגי מן החתימו׳ אשר הם מעיר לעיר משום דדלמא לא הביא חתימו׳ מכולן וצריך לקיים כל השלשה בגט דקיום שטרות בשלשה לכך נכון להחמיר אם לא על ידי הדחק לעשות שליח לקבלה.
זהו לשון שליחות שטר הולכה כשהבעל עצמו מוליך גט לאשתו לעיר אחרת:
הנה ר׳ פלוני בר׳ פלוני המכונה פלוני מוליך גט זה לאשתו פלונית בת רבי פלוני המכונה פלוני ונכתב ונחתם כהלכתו. ואין כותבין בו מקום כלל לפי שלא היתה האשה במקום כתיבת הגט מדי דהוה אגטין הבאים ממדינת הים וכן קבלנו מרז״ל. והוא נכתב ונחתם כהלכתו בפני הבעל כדי שיוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם אם יישר בעיניכם ומן הדין אין צריך לומ׳ בפני נכתב ובפני נחתם כיון שהבעל מביאו כדאמרינן בפר״ק דגטין הבעל עצמו וכו׳. כי בעונותינו אין אנו בני תורה כמו הראשונים. וזה הלשון שיאמר הבעל בשעת נתינת הגט קודם שיתן הגט לאשתו. התקבלי גטיך זה ממני והרי את מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם. וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם.
ויתנהו לה בפני ג׳ ויבטל כל מודעות קודם נתינה ויקראוהו קודם נתינה ולאחר נתינה כמו שכתבנו ויקבל חרם שלא יוציא לעז על הגט ועל החתימות. וכל החתימות אשר בתוך הגט ידועות לנו. ואין שם כנוי כגון מחצה הנוט׳ כי אין צריך כיון דעיקר הגט וכגון מיעקב קופי״ן ומיצחק חק״י ושלום.
הא לך טופס הגט מלשון הרב רבי יצחק ז״ל/ וצריך שיהא מכתיבה גסה:
בכך וכך בשבת בכך וכך ימי׳ לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן בעיר פלוני מתא דיתבא על נהר פלוני אנא פלוני דמתקרי פלוני ברבי פלוני העומד היום בעיר פלוני מתא דיתבא על נהר פלוני צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנה ושבקית ופטרית ותרוכי יתיכי ליכי אנת אנתתי פלונית המכונה פלונית בת ר׳ פלוני העומדת היום בעיר פלוני מתא דיתבא על נהר פלוני דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכי יתיכי ליכי די תהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר די תיצבייין ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל. ויחתמו העדי׳ זה תחת זה פלוני בר פלוני עד פלוני בר פלוני עד.
וצריך שיהא מכתיבה גסה דבעינן כתיבה תמה והכותב לא יכתוב ודין ביוד אלא ודן בלא יוד ולא יכתוב ואגרת ביוד אלא ואגרת בלא יו"ד.
די תהוייין ג׳ יודין לבד יוד של די וכן די תצבייין.
ויכתוב למהך בלא יוד דלא לשתמע ליכי תלכי. ויתלה רגלו של ה״א שלא יראה כחית דמשמע למחך לשון חוכא וליצנות. ויאריך וי״ו של וכדו ושל ותרוכית ושל שבוקין ושל תרוכין ושל פטורין.
ויכתוב להתנסבא בה״א ולא לכתוב לאיתנסבא באלף דמשמע לא תנסבא. והר״ף ז״ל כתב שצריך לכתוב די רחוק קצת כי די תיבה לעצמה במקום אשר. ובין תצבייין.
מנאי בלא יו״ד בין מ״ם לנו״ן.
תרוכין שבוקין פטורין בלא יו״ד.
ימחא באלף.
ואנש בלא יוד.
בנפשיכי ביוד. ויש שאין מקפידין.
בידיכי תלתא יודין.
למנין בחד יו"ד.
מנין בלא וו.
דיתבא בחד יוד דתיבה אחת היא במקום היושבת.
על מעינות בחד יו"ד.
פלוני בר פלוני. ואם יש לו שם אחר קדש יכתוב דמתקרי פלוני ואם לעז המכונה. העומדת בו״ו ויש שאין מקפידין.
ואם אינה בעיר אין כותבין מקום האשה כלל.
הראשון ושבקית ופטרית והשני. פטרית ושבקית.
פטרית בלא וי״ו.
ותרוכית הוי״ו גדולה.
יתיכי שלשה יודין.
ליכי שני יודין. והאורבלי כתב לכי בלא יוד דלא לישמע לי כי את אנתתי. אבל בשאר ליכי אין לחוש. והר״ף ז״ל אומר בשם רבינו יחיאל דיש לכתוב בו יוד כמו היליכי ר״ל שליכי וכן נתוכח עם הרב רבינו משה מרשל״י.
אנתתי בלא יו"ד.
וכדו וי״ו גדולה ולא יותר מדאי פן תראה לנו״ן.
פטרית ושבקית ותרוכית וי״ו גדולה. יתיכי שלשה יודין.
ליכי שני יודין.
די תיהוייין ה׳ יודין ושתי תיבות.
די תיצבייין ה׳ יודין ושני תיבות.
בנפשיכי יוד באמצע ויש שאין מקפידין.
למהך בה״א ובלא יוד.
להתנסבא בה״א ובלא יוד ויש כותבין היוד.
ואנש בלא יוד.
ימחא באלף לשון מחאה וה״ר יחיאל ז״ל כתבו בה״א אך לא נהגו. והר״ף ז״ל בשם רבי יקר כתבו באלף והאורבלי אומ׳ בשני מקומות הוא בדניאל אחד באל״ף ואחד בה״א לפיכ׳ אין חששה.
מותרת בו״ו.
תרוכין ן׳ גדולה.
ויש כותבין תירוכין שיבוקין פיטורין בשתי יודין. אך בטופס שנחתם בו רבינו יחיאל כלם ביוד אחת האחרונה בלבד וכן אומר הר״ף ז״ל.
ואם יש נהר אחד או שנים או שלשה הכל צריך לכתוב על נהר פלוני ופלוני אפי׳ רחוקין מן העיר יותר מן התחום כיון שמוליכין שם הסוסים וללבן הבגדים כיון שספוק העיר מהן.
וצריך בשטה אחרונה כדת משה וישראל לבד. וצריך שיצוה הבעל לסופר לכתוב גט לאשתו פלונית בפני עדים כשרים שלא יהיו העדים קרובי׳ זה לזה ולא לבעל ולא לאשה. וכן אם הבעל כותבו יאמר לשם פלונית אשתי אני כותבו.
וצריך שיהיו העדים בשעת כתיבת הגט ולכל הפחות בשטה ראשונה ושיאמר הסופר בפני אותם העדים שאני כותבו לשם פלונית אשת פלוני בת פלוני׳ המכונה פלוני.
וצריך שיאמ׳ הבעל לסופר לעשו׳ ולכתוב גטין הרבה עד שיהא אחד מהם כשר לדעת הרב המחמיר יותר.
וצריך לכתבו מכתיבה גסה. וצריך לחתוך הקלף קודם הכתיבה ולשרטט בברזל ולא באבר.
וצריך י״ב שטין כמנין גט. וגט זהו לשון כריתות. ירושלמי מיגט גייטי.
וצריך ארכו יותר על רחבו וארכו זהו דרך כתיבתו. ונהגו שלא להקפיד.
וצריך שתהא כדין ספר. וצריך לכתוב האותיות כהלכתן. ואם יש ספק יביאו תינוק להכיר אותם.
וצריך לכתוב בר רבי הכל שלם.
וצריך שיכתוב על ספוק מימי העיר או מימי נהרות או מימי מעינות או מי בורות ואפילו אם היה ספוק העיר בתוך העיר והיה נהר חוץ לעיר צריך לכתוב.
וצריך לדקדק שיהא הקלף והדיו והקולמוס הכל לבעל האשה ואם יהיה לאשה תתן לאישה ויהיה משלו. וצריך ליזהר שלא יעשה הבעל שליחות לצוות לכתוב רק הוא בעצמו יצוה לסופר לכתבו ולעדים שיחתמו. וצריך שתהא הכתיבה מוקפת גויל. וצריך שלא יהא שום טשטוש ומחק בגט.
וצריך שיהיו האותיות ההה״ין תלויות כרעיהן וכן הק׳.
וצריך שלא יכתוב על המחק. ואם יפול דיו על אות הכתוב שלא יתקן אותו משום חק תוכות. אמנם מיו״ד וי״ו וכיוצא בהם לעשות מטפה שנפלה אות שלמה אין בכך כלום וכשר כי זה חק ירכות.
וצריך שיחתמו העדים לשמה כמו הסופר כותב לשמה ושיחתמו בראש שטה זה תחת זה וזה בפני זה ושלא יחתמו רחוק מן הגט שני שטין ויכתבו אחר שמותם עד באחרונ׳ כמו דוד מלך עד.
וצריך שתהיה יד האשה פתוחה בשעת קבלת הגט ושלא תחזיק יד האשה בגט עד שיניחנו הבעל מאליו בתוך ידיה ויהיה יבש בשעת נתינה כדי שיהא ראוי להתקיים.
וצריך לבטל כל מודעות לבעל.
וצריך למקרייה קודם נתינה ואחר נתינה.
וצריך להטיל חרם על העומדים שם שלא להוציא לעז על הגט.
וצריך שאם היה נשבע קודם שיתירו לו קודם נתינה שלא יהא דומה לאנוס.
כתיבת ימים של גט כהלכתו: יכתוב בשלישי ברביעי בחמישי ביוד באמצע בשני בששי בלא יוד באמצע.
יום ראשון יכתוב באחד בשבת. ויכתוב יום ביום לירח בשני ימים בשלשה ימים בארבעה בחמשה בששה בשבעה בשמונה בתשעה בעשרה ימים באחד עשר בשנים עשר בשלש׳ עשר בארבעה עשר בחמשה עשר בששה עשר בשבעה עשר בשמונה עשר בתשעה עשר בעשרים יום באחד ועשרים בשנים ועשרים יום בשלשה ועשרים בארבעה ועשרים בחמשה ועשרים בששה בשבעה בשמונה בתשעה ועשרים.
ואם יהיה ראש חדש שני ימים אם יכתוב הגט ביום שני יכתוב באחד יום לירח פלוני ואין לפקפק כי חשבונו מיום שני. ואם יכתוב הגט ביום ראשון נראה לכתוב בשלשי׳ יום לירח פלוני שהוא יום ראשון לירח פלוני. ונראה להר״ף שיש לחוש וטוב להמתין עד יום שני למחרת שלא ליכנס בשום נדנוד וספק. ואם השנה עבור וכותב באדר יכתוב לירח אדר הראשון וכמו כן בשני לירח אדר השני ע״כ.
משפט השנים בלשון זכר. והא לך משפט השנים בלשון נקבה:
בשנת חמשת אלפים ושתים ושלש וארבע וחמש ושש ושבע ושמנה ותשע ועשר ואחת עשרה ושתים עשרה ושלש עשרה וארבע עשרה וחמש עשרה ושש עשרה ושבע עשרה ושמנה עשרה ותשע עשרה ועשרים. מכאן ואילך אחת ועשרים וכו׳ על הסדר. לעולם מנין הממוצע לשון נקבה. עד כאן לשון הר״ף ז״ל.
האשה שעשתה שליח לקבל גטה צריכה לעשות בפני עדים והם יכתבו לו כתב וכשיקבל הגט יקבלנו בפני עדים ויכתבו לו כתב. והר״ף זכרונו לברכ׳ כתב מיהו רבינו ברוך כתב מכתב ידו דלענין שליח לקבלה צריך להושיב בית דין שלשה שיכירו חתימות העדים החתומים בשטר של קבלה. וכן נראה דהא קיום שטרות בשלשה. ואף על גב דאמר פרק התקבל במתני׳ דלא צריך כי אם שנים שיאמרו בפנינו קבל הני מילי כשהעדים הראשונים שאומרים בפניהם לשליח התקבל לי גטי הם עומדים שם בשעת נתינת הגט ליד השליח אבל על ידי שטר צריך קיום ואין קיום בפחות משלשה. הלכך קודם שיקבל הגט השליח לקבלה יושיבו שלשה שיכירו החתומים וטוב שיהיו אנשים ידועים כי הם יעידו בכתב ידם על נתינת הגט והגרושין לשליח למקום האשה להודיע לה. מכאן נראה שאין לסמוך על פי שלוחים לקבלה שרגילין לעשות קיום מעד לעד לפי שאין רגילות להיות באותו קיום שלשה בני אדם ידועים ונכרים במקום הנתינה שיכירו חתימת עדי השטר לקבלה כי כן צריך לשלשתן יחד כדפרישית. וכן שליח להולכה ושליח לקבלה.
וטוב לחזר אחר שליח שנכר כי הוא גדול על ידי בנים או על ידי׳ זקן בין בשליח לקבלה בין בשליח להולכה שאם לא כן אפילו מוחזק בשנים היה נראה שצריך לבדקו לכל הפחות על ידי עד אחד מכ״ש לחליצה. ומיהו בעדי חתימה אין להקפיד כיון שהוא מוחזק בשנים. דקיימא לן עדי מסירה כרתי. ובשעת נתינת הגט יש כמה עדים גדולים שהן רגילין לתנו במנין.
אסור לאדם להחזיר גרושתו משנשאת לאחר שנאמר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וגומר. ובין מן הארוסין בין מן הנשואין אסור כחכמים וכן כיוצא בזה עכ״ל הר״ף ז״ל:
- נשלמו הלכות גטין.