כל בו/נה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נה[עריכה]
נה. דין ספירת העומר
בליל שני של פסח אחר תפלת ערבית מתחילין לספור ספירת העומר והוא תחלת יום י״ו בניסן בלילה כדכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת פי׳ ממחרת יום טוב. וכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה. ואמרו ז״ל אימתי הן תמימות בזמן שמתחיל מבערב. וקודם שיספור מברך בא״י אמ״ה אקב״ו על ספירת העומר היום יום אחד לעומר. וכן ביום שני אומר היום שני ימים לעומר וכן בשלישי אומר היום ג׳ ימים. ועל הסדר הזה מונה עד שמגיע לז׳ ימים ובהגיעו לז׳ ימים אומר היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד. ובהגיע לח׳ ימים אומר היום ח׳ ימים לעומר שהם שבוע אחד ויום אחד. וכן בכל לילה ולילה עד נ׳ ימים מונה הימים והשבועי׳ כמו שאמרו ז״ל מצוה לממני יומי ולממני שבועי.
ואין מברכין זמן בספירת העומר לפי שאין מברכין זמן אלא על דבר המתחדש לו שיש לו הנאה ושמחה ובזה אין לו שום הנאה אבל יש בו צער שמזכירין חורבן הבית שאין אנו יכולין להביא העומר. וכשהוא סופר סופר מעומד דכתיב בקמה ופי׳ בו ז״ל בקומה.
ואין מונין אלא מ״ט יום שהן ו׳ שבועות אבל יום חמשים אינו מונה אע״ג דכתיב תספרו חמשים יום פי׳ הפסוק כך הוא כיון שבראש הפסוק כתוב עד נאמר שהיא מלה נמשכת והוא כאלו כתב עד חמשים יום ולא עד בכלל. וא״ת מפני מה אנו דוחקין הפסוק ומוציאין אותו מפשוטו הנראה בו יש לומ׳ כיון שמצאנו במקו׳ אחר כתוב ז׳ שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור ז׳ שבועו׳ באמת מזה הפסוק נראה שאין לספור רק ז׳ שבועו׳ כי מאחר שכתב שבעה שבועות למה הוסיף לומר בסופו תחל לספור ותו לא אלא באמת בא להורות שאין לספור יותר מז׳ שבועו׳ ופסוק של תספרו חמשי׳ יום כמו שפירש׳.
ואמרי׳ פר׳ ר׳ ישמעאל קצירה וספירה בלילה. וחובת הספירה לכל אחד כדכתיב וספרתם לכם. מה שאין כן בשמטה דכתיב בה וספרת לך כלומר על ב״ד חובת הספירה.
ומי ששכח ולא ספר לילה ראשונה כתב רב יהודאי גאון ז״ל שאינו סופר עוד בשאר הלילות. ואם נזכר ביום י״ו סופר בו ביום. וכן כתב הגאון רב עמרם דהיכא דאשתלי ולא מנה לילא קדמאה תו לא מני בשאר לילות משום דבעינן תמימות וליכא. ורבנו האיי גאון ז״ל כתב אי משום דבעינן תמימות שכח בשאר הימים נמי חסר המנין והלכך אם שכח סופר יום שלאחריו דמצוה לממני יומי. והריא״ג ז״ל כתב כמו רב יהודאי ורב עמרם ז״ל שאם לא מנה מבערב אע״פ שמנה לאחר כן לא עלה בידו תמימות. ומסתברא דרבנו האיי גאון ז״ל לפי שספירת העומר לדידן אינה מן התורה לפי שאין לנו לא הבאה ולא קרבן אין לנו לדקדק כל כך בתמימות והכי איתא בהגדה בשעה שאמר משה לישראל תעבדון את האלהי׳ על ההר הזה אמרו לו משה רבינו אימתי עבודה זו אמר להם לסוף חמשי׳ יום התחילו כל אחד להיות סופר לעצמו. ומכאן סמכו חכמי׳ להיות סופרים העומר בזמן הזה שהרי אין לנו לא עומר ולא קרבן אלא שאין אנו מונין חמשים יום לשמחת התורה כמו שמנו הם באותה שעה ור״ח כתב שאם לא מנה בלילה שאינו מונה ביום המחרת מדתנן כל הלילה כשר לספירת העומר משמ׳ הא ביום לא. מיהו אית דאמרי ביממא דומיא דקציר׳ דאמרי׳ אם נקצר ביום כשר וכן כתב הרבה״ג שמונה ביום וז״ל היכא דאשתלי ולא ברך בחדא מן לילותא מברך בכל יום המחרת ואם לא ברך ביום המחרת מברך וסופר מה שיזכור כל שאר הימים שלא יפשע במצוה. ע״כ. וי״א כי להוציא את עצמו מן המחלוקת סופ׳ בלא ברכ׳. וכן כתב ה״ר יצחק וז״ל והיכ׳ דלא ספר בלילה סופ׳ למחר בלא ברכ׳. וכת׳ הרב עכשו בזמן הזה אחרי שאין הספירה אלא זכר למקדש אין להקפיד שיהא ודאי לילה כך כתב ה״ר יצחק ז״ל.