כל בו/נב

<< · כל בו · נב · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן נב

נב. דין סדר תפלת המועדות ערבית ושחרית ומוסף ומנחה ודין יקנה״ז

אומ׳ אבות וגבורות וקדושת השם ובמקום האמצעיות אומ׳ אתה בחרתנו יעלה ויבא והשיאנו. ומסיים מקדש ישראל והזמני׳ ותפלו׳ יום טוב כולן שוות חוץ מתפלת מוסף שהיו מקריבין ומוסיפין קרבנות.

וכתב ה״ר אשר ז״ל וצריכין אנו לאח׳ תפלת ערבית של יום טוב שני דאנן ידעינן בקבועא דירחא והראשון קדש ויאפו ויבשלו ביום טוב על החול. ע״כ.

ואם יבאו בשבת מזכיר של שבת בהן ואומרים ותתן לנו ה׳ אלהינו באהבה שבתות למנוחה ומועדים לשמחה את יום השבת הזה ואת יום חג פלוני הזה זמן פלוני ומסיים מקדש השבת ישראל והזמנים. רצה ומודים ושים שלום.

ואח״כ קורין את ההלל ומברכין לגמור את ההלל וכ״א יום גומרין אותו ומברכין לפניו ולאחריו. ואלו הן ב׳ ימים של פסח וב׳ של שבועות וט׳ של סכות וח׳ ימי חנוכה. וצ״ע למה אין קורין בלי דלוג בימים אחרונים של פסח כמו שעושין ימים ראשונים מפסח עצמו ומה בין אלו מכל ימי החג שבכל ימי החג קורין אותן בלי דלוג. ויש נותנים טעם בדבר לפי שפסח כל הימים שוים בקרבנותיהם ולפיכך אין מברכין אלא על יום ראשון ושני שגם הוא ספק ראשון אבל בשביעי אע״פ שהוא קדש מפני שהוטבע פרעה וכל חילו בים בו ביום על דרך שאמרו ז״ל בקשו מלאכי השרת לומ׳ שירה לפני הקב״ה השיב להם מעשה ידי טובעי׳ בים ואתם אומרי׳ שירה לפני לפיכך אין קורין אותו אלא בדלוג אבל בחג שכל יום ויום חלוק קרבנות מברכין על כל אחד ואחד שאין יום זה דומה לשעבר. ויש נותני׳ טעם אחר והוא דכיון דחג המצות לית ביה חובת מצה רק לילה ראשונה ושניה לפי שבשאר ימים אפשר ליה בפרות או בפת אורז ודוחן וכיוצ׳ בהן לפיכך אין מברכין על ההלל רק בב׳ ימים הראשונים שהם חובת מצה שהיא עקר מצות היום אבל בחג שכל שבעת הימים צריך שישב בסוכה ויברך לישב בסוכה בכל עת שיכנס לישב בה צריך שיברך על ההלל ויגמור אותו בכל יום ובשמיני של חג גם כן שהוא רגל בפני עצמו כמו שנבאר בע״ה וגם בח׳ ימי חנוכה ראוי לברך בכל הימים לגמור לפי שבכל יום היה הנס הולך וחזק.

וזהו סדר הקריאה. בכל יום שגומרין אותו מברכין אקב״ו לגמור את ההלל. ופותח הללויה. בצאת ישראל. לא לנו. ה׳ זכרנו. אהבתי. מה אשיב. הללו את ה׳. הודו. מן המצר. ונהגו לכפול מאודך עד סוף המזמור לפי שכל המזמור כפול עד אודך בפסוקים עצמן כמו מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. ימין ה׳ רוממה ימין ה׳ עושה חיל וכן כלם ויש שאין כופלין מאנא ולמטה וכן מנהגנו. ומפסיקין וכופלין אנא ה׳ הושיעה נא ואח׳ כך כופלין אנא ה׳ הצליחה נא ואף על פי שהכל פסוק אחד לפי שאנא ה׳ הושיעה נא אמרו אחיו ואנא ה׳ הצליחה נא אמרו דוד. ואף על פי שאמרו שאין מפסיקין פסוק אלא להתלמד לתינוקות כיון שלא אמרו כלו משורר אחד מפסיקין בו. או אפשר לומר שלא אמרו שאין מפסיקין אלא בתורה ובנביאים אבל בכתובים לית לן בה. ומברכין לאחריו יהללוך ואומר קדיש שלם.

וכתב הר״ם שאין לומר הלל אלא בשלשה כדי שיאמ׳ האחד לשנים הודו ואם אינם רק שנים יאמרו שניהם הודו. והר״ף ז״ל כתב וטוב לאמרו עם הצבור אף קודם תפלה.

והימים שנהגו שלא לקרותו רק בדלוג קורא אותו הכי. הללויה בצאת. ה׳ זכרנו. מה אשיב. וגומר השאר עד מלך מהולל בתושבחות. ונהגו לברך לפניו לקרא את ההלל ולאחריו יהללוך ויש נוהגין לברך אף כשגומרי׳ אותו לקרא וכבר כתבנו למעלה בסדר פסח הטעם. ואחר הקדיש מוציאין שני ספרי תור׳ וקורין באחת מעניינא דיומא ובשניה קרבן המוסף כמו שבארנו בסדר קריאת התורה.

ונהגו בשביעי של פסח ובראשון של עצרת לתרגם הפרשה כלה כדי להבין לנשים ולעמי הארץ הנסים והנפלאות ולשכך אזנם ויתנו לשם שבח והודחה על הדב׳ כי באותו הזמן שנקבע המנהג היו מדברי׳ הכל בלשון ארמית. ובזמן הזה לא זז המנהג ממקומו אבל הוסיפו עליו לדרוש עשרת הדברות בלעז וכן בשביעי של פסח מויושע עד סוף השירה ומספרים נפלאות שעשה לנו השם ולאבותינו בלשון שיבינו הכל. וגם דורשין מה שעתיד הקב״ה לעשות כשיוציאנו מן הגלות כמו שאמרו ז״ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל. ושעתיד להחיות המתי׳ לימות המשיח לחזק לב מי שאינו יודע בענין הגואל ותחיית המתים והוא ענין התקנה שתקן משה לישראל להיות דורשין בהלכות הפסח בפסח וכן בכל המועדות.

גם נהגו לאכול דבש וחלב בחג שבועו׳ מפני התור׳ שנמשלה לדבש וחלב כמו שכתוב דבש וחלב תחת לשונך.

ונהגו בכל ישראל גם כן לשום במצה זעפרן והטעם לפי שמשמח הלב גם נהגו הנשי׳ לעשות בשבועות לחם ארוך ולו ארבע ראשים. ונראה לומר כי נמצא המנהג זכר לשתי הלחם הקרב בעצרת. או אפשר מפני מזל תאומים המשמש בסיון.

ונהגו ביום אחרון של חג הנקרא שמחת תורה לפי שכל העם שמחים על סיום התורה קורין בתורה יותר ממנין וקורין כל הקהל כאחד ואנשי׳ שלא הורגלו לעלות ולקרות בשאר ימות השנה והמנהג כדי להרבות בשמחה ושמונה פסוקי׳ אשר בזאת הברכה שהם מויעל משה עד ויהושע בן נון יחיד קורא אותם ואין מפסיקין אותם לשנים. וכבר כתבנו כל הסדר למעלה בסדר קריאת התורה.

ואחר ההפטרה אומרים אשרי ואח״כ עומדין על המגדל עם ספרי התורה. גם נהגו להוציא כל ספרי התיבה ולעמוד על המגדל כל הזקנים וספרי התור׳ בזרועם ומקוננים כל אחד כפי אשר תשיג לשונו על פטירת משה רבן של נביאים ומזכירין לטובה כל מי שנדבו לבו להקדיש ולעשות צדקה לכבוד האל ולכבוד ספר התורה ולכבוד החיים והמתים. ואומר מצלאין ומתפללין על כל ישראל. ואומר מזמורים ואחר כך מחזירין הספרים למקומן ואומ׳ קדיש זוטא ומתפללין תפלת מוסף על הסדר.

תפלת מוסף בכל המועדות אבות וגבורות וקדושת ה׳ אתה בחרתנו מפני חטאינו והשיאנו. ובשבת מזכיר בו של שבת ואומר את מוספי וחותם בשל שבת ויום טוב עבודה והודאה שים שלום.

ונהגו בכל מקומות ישראל לומר בכל יום משבעת ימי חג הסוכות אחר תפלת המוסף קודם שיאמר קדיש יוציא ספר תורה ועומדין עם הספר לפני התיבה עד אחר השלים החזן למען יעקב התמים וכו׳. ואחר יעלה האוחז הספר על המגדל וספר תורה בזרועו ויעמוד שם עד אחרי השלימם הושענות היום ומדי אמרם ההושענות יקיפו המגדל אם לא יהיה שבת שבשבת אין מקיפין ובכל יום ויום מקיפין המגדל פעם אחת וביו׳ שביעי מקיפין אותו ז׳ פעמים ואחר כך יורד האוחז הספר ומעמיד הספר לפני התיבה ויעמוד החזן בצדו ויפתח החזן אנא אל נא וכו׳ כמו שכתוב בסדר ההושענות ואחר כך יאמר תתפרקון אם לא יהיה שבת שאין אומרי׳ אותו אלא מתחילין הושיעה את עמך וברך וכו׳. ואחר תתפרקון מחזיר הספר למקומו ואומר קדיש שלם.

ונהגו להיות המסיים בקריאת היום בספר התורה לאחוז אותה בהושענות. והטעם לפי כבודה של תורה שתהא מונחת בחיק אדם נכבד שכן המסיים ראוי להיות הגדול שבכלן כמו שבארו ז״ל.

ונהגו לומ׳ ביום הושענא רבא כל פסוקי דזמרה כמו בשבת. וי״א אף מזמור לתודה ואומר נשמת כל חי קדיש ברכו יוצר של חול ונקדישך ביוצר וקדושא רבא במוסף וי״א אחר הושענות היום תאמצנו. שמע ישראל ה׳ הוא האלהים. ונהגו כמה בני אדם לקום ממשכבם בליל יום ערבה ומסתכלים אם יראו צל ראשם בלבנה ויש סמך למנהג ממה שנמצא בהגדה על פסוק סר צלם מעליהם שכתוב בהגדה שלא נראה צל ראשם ביום ערבה. כ״מ.

ובמוסף יום ראשון של פסח מתחיל לומר מוריד הטל. ובמוסף יום שמיני חג העצרת מתחילין לומר משיב הרוח ומוריד הגשם.

למנחה אומר אשרי וסדר קדושה וקדיש זוטא ואם היה שבת אומר ואני תפלתי ומוציאין ספר תורה וקורין ג׳ בסדר השבוע כמו בשאר שבתות ומחזירין הספר למקומו ואומרים קדיש ומתפללין תפלת המנחה כסדר אשר כתבנו לתפלת יוצר מתפלת המועדות. ואחר כך אומר קדיש שלם.

וכן סדר תפלת ערבי׳. ואם יבא י״ט ערב שבת אחר תפלת ערבי׳ אומרי׳ ברכה מעין שבע ואין חותמין בה רק מקדש השבת ואפי׳ יהיה שבת וי״ט. ופותח החזן ויכלו קודם ברכה זו.

וי״ט שחל להיות במוצאי שבת מבדיל בתפלה ואומר אבות וגבורות וקדושת השם ואתה בחרתנו עד ותתן לנו ואומ׳ ותודיענו וחוזר לתפלתו ותתן לנו יעלה ויבא והשיאנו עבודה והודאה ושים שלום קדיש שלם.

וכשם שמבדילין בתפלה כך מבדילין על הכוס. כיצד מברך תחלה בפ״ה ואחר קדוש היום ואחר בורא מאורי האש. ואחר כך המבדיל וחותם בין קדש לקדש ואם לא יהיה בב׳ ימים אחרונים של פסח אומר אחר כן זמן והסימן יקנה״ז אבל בימים אחרונים של פסח מברך יקנ״ה ואין אומר בהם זמן. וי״ט שחל שלא במוצאי שבת מברך יק״ז. ובימים אחרונים של פסח אין מברך רק יקנ״ה שאין אומ׳ זמן בימים אחרונים של פסח.

וסדר קדוש יום טוב כך הוא מברך בפ״ה ואחר כך אשר בחר בנו ושהחיינו. בפסח אומר יום חג המצות זמן חרותינו. ובשבועות אומר יום חג השבועות זמן מתן תורתינו. ובסוכות אומר יום חג הסוכות זמן שמחתנו. וה״ר נתן ז״ל כתב וז״ל בשמיני עצרת לא יזכיר חג אע״ג דמקרי רגל בפני עצמו חג לא אקרי וכה יאמ׳ את יום שמיני עצרת הזה. ובאתה בחרתנו אומר את יום שמיני עצרת הזה ולא יאמר חגים דלא אקרי חג וכן בקדושא דכסא אבל בז׳ של פסח טוב להזכיר חגים דכוליה פסחא חג הוא ומקרי חג המצות. ובמסכת סופרים יש שאין להזכיר חגים דלא אקרי חג ולא נראה לי ע״כ.

ואם יבא בשבת מזכיר שבתות למנוחה ומועדים לשמחה את יום השבת הזה ואת יום חג פלוני הזה. וחותם ושבת ומועדי קדשך וכו׳ מקדש השבת ישראל והזמנים: