כללי התחלת החכמה/פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · כללי התחלת החכמה · פרק ה· >>

פרק ה' - [בו יבואר ענין אורות וכלים השתלשלות והתלבשות ואור פנימי ומקיף ומקיף חוזר] (ובו י"ב סעיפים)[עריכה]

[קז] (א) והנה הענינים הנ"ל נקראו אורות בדרך משל, שבאמת לא נוכל לקרותם בשום שם, רק באשר בלא שם לא נוכל לדבר, על כן צריך לקרוא להם איזה שם. אך נתפוס לקרותם בשם של דבר היותר דק והיותר רוחני, ולכן אנו קוראים אותם בלשון הארות או אורות (ועיין בקל"ח פתחי חכמה סימן ה' ח"א הבחנה א' ע"ש, ועיין עוד לקמן בסעיף ט' ויו"ד וי"א וי"ב ע"ש).

[קח] (ב) וכשאנו אומרים הארה מאור אחד, הכונה שרק חלק ממנה מתגלה בהנהגה. ויש ענין המדובר בספירות שנקרא השתלשלות, היינו שהנהגה אחת משתלשלת מחברתה. ונאמר שהעשר ספירות נשתלשלו זה מזה כסדר. החכמה נשתלשל מן הכתר, והבינה מן החכמה, והחסד מן הבינה, וגבורה מן החסד, וכו' עד מלכות. והכוונה בכל זה, שהנהגה אחת גורמת לחברתה, ויש בזה ענינים גדולים בענין ההנהגה. בדרך משל, כשאנו אומרים שהגבורה משתלשל מהחסד, היינו שהדין והעונש אינו בתורת נקמה, ורק הוא בא גם כן מחסד באשר חפץ חסד הוא, הנה זהו גם כן טובה שיהי' דין ועונש בעולם, למען שיראו מה' ולא יחטאו, וכמו שכתוב: "והאלקים עשה שיראו מלפניו", והנשארים ישמעו וייראו, או לטובת הנענש, כמו שכתוב: "אשרי הגבר אשר תייסרנו יה", וכתיב: "כי אשר יאהב ד' יוכיח", וכתיב: "כי כאשר ייסר איש את בנו" וכו', וכדומה לזה. ובאשר גם הדין הגמור בלתי אפשר לקיום העולם, משתלשל מזה הנהגה הממוצעת. ועל דרך זה הוא יתר עניני השתלשלות, (כן כתב בקל"ח פתחי חכמה סימן י', וצ"ב, וצ"ג, ובחוקר ומקובל פרקים אחרונים פ"ד, ובקנאת ה' צבאות ד"ה ועתה עושה כו', ע"ש).

[קט] (ג) ועוד יש ענין השתלשלות, כששני הנהגות והאחת הכנה לחברתה, והעיקר בהכוונה הוא ההנהגה השני', ורק למען יגיע להנהגה השני' הוצרך להקדים ההנהגה המוקדמת – נקרא שההנהגה המוקדמת משתלשל מן ההנהגה המאוחרת העיקרית, כי סוף מעשה במחשבה תחלה. כמו שהנהגת העולם הזה עשיית המצות הוא הכנה להגיע אל הנהגת העתיד והעולם הבא. ועיקר כוונת רצון הבורא יתברך התכלית הוא העולם הבא, ונשתלשל מזה ההנהגה של עכשיו. אך, שלפי שרצה בהנהגת העולם הבא, הקדים לזה ההנהגה של עכשיו, וכמו שיתבאר בס"ד. (ועיין זאת במלחמת משה, דף י"ב ע"ד.)

[קי] (ד) ועל פי הנ"ל, נאמר שמן הנהגת הכתר, והחכמה, והבינה – שהם עיקר הנהגת עולם הבא – נשתלשל מהם הנהגת השש ספירות, שנקראו הנהגת הזעיר אנפין, הנהגת המשפט, וכנ"ל. ולפי שחכמה ובינה הם הראשונים בהנהגה, בבחינת התגלות, וכמו שכתבנו למעלה, לכן נקרא חכמה בשם אבא, ובינה נקרא אימא. והנהגת המשפט, נקרא שנשתלשל מחכמה ובינה. וכל זה בדרך משל לשׂבר את האוזן, כי הנהגת העולם הזה, עיקרו על פי הנהגת המשפט, וכמו שכתוב: "כי כל דרכיו משפט". והנהגת הג' ראשונות, עיקרם לעולם הבא (ועיין ביאור הגר"א ז"ל בסוף ספר ספרא דצניעותא שם, ע"ש).

[קיא] (ה) וענין השתלשלות הנ"ל נקרא בספרי הראשונים עילה ועלול. שההנהגה שנשתלשלה מאחרת נקרא עלול, וההנהגה שממנה נשתלשל נקרא עילה (ועיין ספר קנאת ה' צבאות ח"א ד"ה ועתה אודיעך ענין א' כו' ע"ש).

[קיב] (ו) עוד נדבר בספירות, ענין התלבשות. והיינו, שהנהגה אחת מסתתרת בחברתה שבאמת היא הנהגה זו, ולפי הנראה מנהגת הנהגה אחרת. על דרך (ל)משל, כמו שכתוב (במשלי כ"ז ה'): "תוכחת מגולה ואהבה מסותרת", וכמו האב שבאמת אוהב את בנו, ועל כן כשרואה בו דבר מגונה הוא מכה אותו ומייסר אותו שייטיב דרכו, למען ייטיב לו טובה אמיתית ונצחיות. ולפי הנראה להעומדים שם כשהוא מכהו, נראה האכזריות וכאילו כל זה מחמת השנאה. ובאמת הוא מגודל אהבתו לו, כי לאחר שאינו אוהב לא היה מייסר כלל. ואם כן, נתלבש האהבה של אב בהשנאה במה שהוא מייסר. ונאמר על זה בדרך משל שאהבת וחסד האב נתלבש עתה בהנהגת העונש והדין. שענין הלבוש נקרא מה שהוא נראה מבחוץ, והפנימית נקרא מה שהוא מכוסה. ועל כן, כאן בפנימיות הוא חסד האב, ובחיצוניות הוא דין. וכן על דרך זה נדרש בהנהגת השם יתברך עם ישראל, שלפעמים הנהגת החסד מתלבש בדין לטובתם, וכמו שכתוב: "כי כאשר ייסר איש את בנו" וכו', וכן אמרו חז"ל (יומא פ"ז): אשריהם לצדיקים שלא נשא להם פנים בעולם הזה כו' ע"ש. ולכן קורא הכתוב העונש הסתר, וכמו שכתוב: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא"‏[1] . ועל דרך הנ"ל הזה הם כל עניני התלבשות, היינו שההנהגה מסותרת ואינו ניכר וכנ"ל (ועיין כל זה בקל"ח פתחי חכמה סימן יו"ד הבחנה ה' ע"ש).

[קיג] (ז) ונדרש בזה לפעמים בדרך יותר פרטי, היינו שחלק מיוחד מן הנהגה אחת מתלבש בחלק מיוחד מהנהגה אחרת. וכל זה הוא מורה על ענינים נשגבים בסתרי ההנהגה (יעויין כל זה בקל"ח פתחי חכמה סימן ק' ע"ש).

[קיד] (ח) ועל דרך זה הנ"ל נאמר שהנהגת הארך אנפין, שהוא הכתר, שהוא הרחמים גמורים, מתלבש ביתר הספירות. ובאופן זה: חסד דא"א בחכמה, גבורה דא"א בבינה, תפארת נצח הוד יסוד דא"א בשש ספירות שנקראו הנהגת זעיר אנפין, ועל דרך זה כנ"ל. ויש בזה כוונה מה שנאמר שרק חלק זה דוקא נתלבש בתחתונה וכנ"ל, ועל פי הרוב נאמר שבחינה העשירית של העליון, שהוא מלכות דעליון, מתלבש בתחתון, ועל דרך הנ"ל.

[קטו] (ט) ועל פי ענין התלבשות הנ"ל נדרש בהנהגות בחינת אור וכלי. היינו שהכלי מורה על הנהגה מוגבלת יותר, שהוא דין יותר. והאור מורה שהוא בלא גבול כל כך, והוא חסד יותר, והנהגה נגלית – דומה לאור המאיר לכל. והנהגה שאינה ניכרת כל כך, שהיא מבי"ת‏[2] , נקרא חושך, כמו שכתוב: "ישת חושך סתרו", ונקרא בחינת כלי. וכמשל שהאור נסתר בכלי ואינו מאיר בחוץ. ויש עוד כוונות במשל הזה או"ר וכל"י (ומבואר כל זה בקל"ח פתחי חכמה סימן כ"ח).

[קטז] (י) ונאמר בדרך משל ששלשה מיני אור יש: א', אור מקיף מרחוק הכלי. וב', אור פנימי נכנס לתוך הכלי. ג', שמן האור שנכנס להכלי חוזר מקצתו לחוץ ומקיף על הכלי מבחוץ. ונקראו השלשה מיני אור הנ"ל: אור מקיף הישר, אור מקיף החוזר, אור פנימי, וכל זה משל בענין ההנהגה (ועיין בקל"ח פתחי חכמה סימן כ"ח) [ונראה מדבריו, לפי שגם ההנהגה המסותרת, וההנהגה התכליית, המנהגות את ההנהגה הזמניית, יש בזה שני חלקים. חלק אחד הוא מה שאפשר בדעת האדם להבינה, וחלק ב' מה שנשגב מן האדם ונעלם מהם, וזהו אור מקיף. ומה שאפשר להבינה הוא נקרא אור פנימי ע"ש].

[קיז] (יא) ומדברי הגרא ז"ל בליקוטיו סוף ספר ספרא דצניעותא ד"ה וכ"א וכו', נלמד, ששלשה מיני אור הנ"ל, הם מה שמהנהגת הג' ראשונות שמתלבשות גם כן להנהגת השבעה תחתונות הנ"ל (וכמש"כ לקמן), וז"ל הגר"א ז"ל שם: ואורות הן ג' ראשונות: אור הפנימי – בינה, שמתלבשת בהן כידוע, והוא בצמצום, לכן דינין מתעוררין מסטרהא. אבל לא בבחינת עצמה, אלא לפי המקבל שהוא הכלי (וכמו שכתבנו לעיל שהשינוי הוא רק על ידי סיבת התחתונים). ואור מקיף החוזר – חכמה, ומכל מקום קצת דין בו. אבל אור מקיף הישר – הוא כתר, רחמים פשוטים, ואין השגה כי אינו מסובב בבחינת הכלי, ונעלם מאד. והכלים, שהן הנגלות – הן זעיר ונוקבא (הייני הם הנהגת השש ספירות והמלכות וכנ"ל), עכ"ל ז"ל. ועיין עוד לקמן.

[קיח] (יב) ולעיל כתבנו (פ"א סעיף כ"ג) שיש בהנהגה פנימיות וחיצוניות. לכן גם בהנהגת ז"א ומלכות שנקרא כלי, גם כן יש שני בחינות פנימיות וחיצוניות. וכתבנו למעלה שלכל פעולה והנהגה יש שם בפני עצמו.

ולכן מבואר בעץ חיים שער השמות פ"ג על כל אחד מהחמשה בחינות הנ"ל, ג' מיני אור, ושני בחינות כלי – פנימי וחיצון, על כל אחד שם בפני עצמו, ועיי"ש.

  1. ^ הג"ה [פירוש, שהנהגת החסד יהיה נסתר בתוך הדין וכנ"ל].
  2. ^ לכאורה המילה אינה מובנת (ושמא הכוונה היא ל"מבפנים", וכלשון הפסוק "מבית ומחוץ" וכו') – הערת המוציא לאור, תשע"ח.