כוכבי שמים רחוקים/עמא דדהבא/הנה מכורתי

ב. הִנֵּה מִכְוַרְתִּי...

הִנֵּה מִכְוַרְתִּי שֶׁלִּי! אִילָנוֹת מֵעֲצֵי הַפִּלְפֵּל
עוֹמְדִים מִסָּבִיב לַגָּדֵר, מוֹרִיקִים עֲמוּסֵי-אֶשְׁכֹּלוֹת
חִוְרִים-יְרֻקִּים, צְהַבְהַבִּים, מַתְחִילִים הוֹפְכִים מַוְרִידִים
עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְסֻמָּק – כְּאוֹתָן הַפְּנִינִים הַיְקָרוֹת
תְּלוּיוֹת וּנְתוּנוֹת בַּעֲגִילֵי נָשִׁים, מִתְגַּנְדְּרוֹת בָּמוֹ.
אוֹתָהּ חָצֵר עֲלוּבָה, שֶׁעָלְתָה לִי פִּיקִים בְּלִירוֹת,
תָּמִיד הִיא לִי מַּזְכִּירָה מִכְוֶרֶת אַחֶרֶת לְשֶׁעָבַר,
בְּנוּיָה, לֹא גְדוּרָה, בְּרַחֲבוּת עַל מוֹרְדוֹת הַגִּבְעָה הַנּוֹטָה,
וְשִׁפּוּעֶיהָ כְּמֶגֶד מֵי-גְבָאִים סְמוּכִים לַשָּׂדֶה
עַד לְבוֹא גַבְשׁוּשִׁית אֲפוֹרָה. וּפֹה בְּמִכְוַרְתִּי, הַבִּיטָה,
שְׁלֹשִׁים כַּוָּרוֹת פְּזוּרוֹת זוֹ אַחַר זוֹ תַּחַת עֵצִים,
עוֹמְדוֹת סְמוּכוֹת פֹּה שְׁלֹשִׁים מְדִינוֹת עֲסוּקוֹת וְשׁוֹקְדוֹת
רֹאשָׁן וְרֻבָּן בַּמְּלָאכָה בַּבָּתִּים הַלָּלוּ, הַמְּשׁוּחִים
כְּחַלְחַל מִדַּהֶה בַּחַמָּה, וְדוֹמָה אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ.
אוּלָם אִם תֵּצֵא מִכָּאן, תִּסְתַּכֵּל מִסָּבִיב, וְתִרְאֶה
מַטְלִית עֵמֶק-פַּרְדֵסִים תְּקוּעָה בֵּין חוֹלוֹת צְהֻבִּים,
תַּבְנִית טַבְלָה מְסֻרְגֶּלֶת, מוֹרִיקָה בִּשְׂדֵרוֹת תַּפּוּחֵי-
זָהָב שֶׁל תַּרְבּוּת וְאַחַת בַּחֲבֶרְתָּהּ נִתְקֶלֶת;
הָרֵי יְהוּדָה מַכְחִילִים עַל אַפְסֵי הַמִּזְרָח וְגוֹדְרִים
גָּדֵר לְעַיִן נִבֶּטֶת, מְחִיצָה לַאֲשֶׁר מֵעֵבֶר
חוֹמַת הַתְּכֵלֶת הַלֵּזוּ – מְחִיצַת הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה
בֵּין מִישׁוֹר כְּנַעַן וּבֵין עֵמֶק הַיַּרְדֵּן הָעַרְבִי
(וְאוּלַי יֵשׁ לוֹמַר הָעִבְרִי?..). וְחֻרְבָּה שׁוֹמֵמָה אֵין-שֵׁם לָהּ
עוֹמְדָה בְּכֹתֶל נָטוּי אֶל נֶגֶד הַקְּבוּצָה:
אָהֳלֵי-בָד נִטּוּ סְמוּכִים וּמִסְפַּר צְרִיפִים אֲפוֹרִים,
דַּלִּים, עֲשׂוּיִים עֵץ-תֵּבוֹת – מִשְׁכָּנָם שֶׁל מִנְיַן חֲלוּצִים
וַחֲלוּצוֹת שְׁזוּפוֹת וּקְשׁוֹת-רַגְלַיִם מֵעֲמַל-פֶּרֶךְ,
אֲשֶׁר נִקְבְּצוּ, בָּאוּ מִכָּל קַצְוֵי תֵבֵל הָרְחוֹקִים,
בְּנֵי הַגּוֹלָה הַגְּדוֹלָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם,
אֲשֶׁר לְשָׁם חָדְרָה רוּחַ הַגְּאֻלָּה וּתְחִיַּת הָאָרֶץ.
כּוֹבֵשׁ לוֹ מַעֲמָד הַכְּבִישׁ וְחוֹצֶה אֶת כָּל-הַמֶּרְחַבְיָה,
רֹאשׁוֹ בְּמַעֲרָב וְסוֹפוֹ נָעוּץ בְּמִכְחֲלֵי הֶהָרִים.
יֵשׁ אֲשֶׁר טָס עָלָיו אַבְטוֹ נוֹצֵץ-מִתְנוֹצֵץ בַּחַמָּה
בְּכָל רְמַ"ח אֵבָרָיו, עֲשׂוּיִים מַתֶּכֶת וְלַכָּה;
לַיְלָה לוֹ תַּבְנִית חִפּוּשִׁית מְגַשֶּׁשֶׁת בְּקַרְנֵי-הָאוֹרוֹת,
תִּגַּע בְּכָל אֲשֶׁר תִּגַּע מַגָּע חַשְׁדָּנִי וְחָטוּף;
יֵשׁ מְשָׂרֶכֶת אֶת-דַּרְכָּהּ גַּמֶּלֶת עֲלוּבָה, וַחֲמוֹר בָּהּ
נוֹהֵג צוֹעֵד פְּזוּזוֹת, מַכְרֶזֶת עַל עַצְמָה בְּשִׁירַת
זוֹגֵי נְחֹשֶׁת – יְתוֹמָה לְאִטָּהּ מַאֲרִיכָה בְּדַרְכָּהּ;
יֵשׁ אֲשֶׁר יַעֲבֹר עַרְבִי רוֹכֵב עַל חֲמוֹר קְטַן-קוֹמָה,
עוֹטֶה הַקַּמְבּוּז הֶעָקֹד, וְאִשְׁתּוֹ נִגְרֶרֶת אַחֲרֵיהֶם,
יָדָהּ בְּאֻכַּף הַבְּהֵמָה וְעַל רֹאשָׁהּ נֵטֶל מַעֲמָסָה
כְּגֹדֶל הַחֲמוֹר וְהַבַּעַל – סֵמֶל שֶׁל תַּרְבּוּת עַתִּיקָה.
וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – אִילָן: שִׁקְמָה יְתוֹמָה בַּשָּׂדֶה,
רוּחַ תְּזָזִית כְּפָפַתָּהּ, פּוֹשֶׁטֶת מִזְרָחָה כַּפֶּיהָ, –
זֵכֶר לְחֻרְבַּן הַשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה הָרְחָבָה.
 
וְרוֹצֶה אַתָּה לָדַעַת מַה הִגִּיעַנִי שֶׁבָּאתִי
 לְגַדֵּל דְּבוֹרִים בְּאֶרֶץ, נַעֲשֵׂיתִי דַּוְקָא לְכַוְרָן.
וַדַּאי הָיָה לִי זֶה מַשֶּׁהוּ מִגִּירְסָא דְּיַנְקוּתָא.
דְּבוֹרָה זוֹ שֶׁאָהַבְתִּי, זוֹ הָעַסְקָנִית הַזְּהֻבָּה,
אוֹתָהּ הִכַּרְתִּי מִכְּבָר, בִּהְיוֹתִי עוֹד בָּהוּל לְתָפְסָהּ
בֵּין הָעֲצִיצִים בַּגָּן וְנֶהֱנֶה מִשִּׁירָה מַקְדִּימָה
בְּעַנְפֵי הַשִּׁטָּה הַלְּבָנָה, שֶׁעָמְדָה מַבְהִיקָה רֵיחָנִית.
דְּבוֹרָה זוֹ עֲקָצַתְנִי לֹא פַעַם, לֹא פַעַם בָּכִיתִי
בְּאָזְנֵי אִמָּא-יַקִּירָה, עַד שֶׁלָּמַדְתִּי דְּרָכֶיהָ;
אוֹתָהּ דְּבוֹרָה שִׁירָנִית מְזַמְזֶמֶת פִּזְמוֹנָהּ בִּתְחוּמָהּ
שֶׁל גִּנָּתֵנוּ הַקְּטַנָּה בֵּין עַנְפֵי תַפּוּחֵי-גַּן-עֵדֶן
(קְטַנִּים, מְלֵאִים וּגְדוּשִׁים, הַבָּשָׂר הַלָּבָן בְּנַרְתִּיק
מֶשִׁי-אַטְלַס כְּתַמְתָּם וְלֶחְיָם דְּמוּמָה-מַוְרִידָה
בְּחֵן צַעֲצוּעִים חֲגִיגִי, עֲסִיסִיִּים, מְגָרֵי-תֵאָבוֹן –
בָּם הִתְגָּאִינוּ: לֹא הִצְמִיחַ שׁוּם גַּן בַּכְּפָר כְּדֻגְמָתָם).
הָיְתָה כַּוַּרְתָּהּ בַּגִּנָּה, סְמוּכָה לְבֵיתוֹ שֶׁל סָבָא,
גִּנַּת אַבָּא-אַנְטוֹנִי, דְּיָקוֹן כְּנֵסִיַּת הַכַּפְרִים,
זָקֵן שֶׁנָּשְׁרָה צַמָּתוֹ, חוּץ מִדְּמוּת זְנַבְנַב מְדֻלְדָּל,
שֵׂעָר שֶׁל שֵׂיבָה מַכְתִּימָה. בְּעַד סִדְקֵי מְשֻׂכַּת-עֲרָבוֹת
מַשְׁקִיף הָיִיתִי בְּצֵאתוֹ לִרְדּוֹת הַדְּבָשׁ בַּכַּוֶּרֶת,
עוֹטֶה לְבָנִים נְקִיִּים וְרֹאשׁוֹ תָּקוּעַ בְּנָפָה
צְמוּדָה לְגַבֵּי מַפְרַקְתּוֹ בְּמַטְלִית שֶׁל אֶרֶג יְשָׁנָה.
סוֹקֵר בְּמִין כִּלְיוֹן-נֶפֶשׁ לַנַּעֲשֶׂה לְיַד הַכַּוֶּרֶת,
מִשֶּׁיַּעַל הֶעָנָן הַמַּכְחִיל מֵעַל גַּב הַמַּחְתָּה.
רַבּוּ הַיָּמִים וְאָנֹכִי נִכְנַסְתִּי לְגִנַּת הַזָּקֵן,
נוֹהֵג מִנְהַג שְׁכֵנִים. מִתּוֹךְ אֲמַתְלוֹת מְשֻׁנּוֹת
נִטְפָּל לוֹ בַּעֲבוֹדָה, עַד שֶׁהִתְחִיל מְחַנְכֵנִי
בְּטִפּוּל בַּדְּבוֹרִים – וְסָבָא שֶׁלִּי עוֹד סִיַּע לַדָּבָר.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.