כוכבי שמים רחוקים/עמא דדהבא/אבא אנטוני

ד. אַבָּא אַנְטוֹנִי

– – – – – – – – – – – – וְכָךְ הָיָה אַבָּא אַנְטוֹנִי,
בְּצֵאתוֹ בְּדִימוֹס שְׂבַע-שָׁנִים, שְׂבַע רֹגֶז וּמוֹשֵׁךְ בִּכְרֵסוֹ,
בַּעַל קוֹמָה וָגוּף וּרְחַב-כְּתֵפַיִם, קְצַר-עֹרֶף;
גֶּבֶר כְּבַד תְּנוּעָה מְאֹד, תָּחוּחַ וּמְרֻכָּךְ-בְּשָׂרִים,
מֻכֵּה שַׁגְרִינָה מַמְאִירָה וּפָנָיו כְּמַרְאֵה הַבָּצֵק.
צַמָּה עֲלוּבָה מַכְסִיפָה, גֻּלְגָּלְתּוֹ הִתְחִילָה מַשִּׁירָה
אֶת יְפֵיפוּתָהּ בְּעוֹדוֹ בִּימֵי גְּבוּרָתוֹ – וְהָלְכָה,
צַמָּה זוֹ דְלוּלָה נוֹגַעַת בְּמַפְרֶקֶת סְמוּקָה וּדְשֵׁנָה,
מַכָּה שָׁרָשִׁים בְּשֶׁטַח אֲחוֹרֵי פַדַּחַת רְחָבָה.
הָיָה בֶּן שְׁמוֹנִים וְלֹא כָפַף גַּבּוֹ כְּנֶגֶד הַתִּשְׁעִים;
אֶלָּא שֶׁרַגְלָיו כָּבֵדוּ, רַגְלֵי דֹב בָּא-בַיָּמִים,
אַךְ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת עָלָה, וְרַק בַּחֲגָאוֹת
שֶׁבַּחֲגָאוֹת, לְמִנְיַן בֵּית הַכְּנֵסִיָּה הַלָּבָן.
"הִנֵּה הַדִּיקוֹן הַזָּקֵן, הִתְלַחֲשׁוּ עָלָיו, כִּי חָגָא
רַבָּה לָהֶם...וְהַמַּטֶּה, שֶׁהוּא אוֹחֵז בְּכַפּוֹ!"
מַטֵּה עֵץ שָׁחוֹר וְכָבֵד, וְגֻלָּה שֶׁל כֶּסֶף לַמַּטֶּה,
וְטַבְלָה שֶׁל כֶּסֶף עוֹטֶרֶת מִתַּחַת, עָלֶיהָ חֲקוּקוֹת,
שָׁחוֹר מַעֲשֵׂה-קַוְקַז, שְׁתַּיִם מִלִּים בְּעִבְרִית:
"כֹּהֵן צֶדֶק". בִּירֻשָּׁה בָּא לוֹ הַמַּטֶּה מֵ"אַבָּא
סֶרְגִי שׂוֹנֵא-הַיְּהוּדִים", וְהוּא שֶׁהִצִּילָם בִּפְרֹעַ
פְּרָעוֹת רִאשׁוֹנוֹת בַּנֶּגֶב.
                                    וְעוֹד הָיָה אַבָּא אַנְטוֹנִי
אֶרֶךְ כַּפַּיִם, עֲבֵה אֶצְבָּעוֹת, תָּמִיד חֲמִימוֹת,
הִתְחִילוּ בּוֹ לִבְגֹּד גַּם הֵן, כְּשֵׁם שֶׁכְּבָר בָּגְדוּ בּוֹ רַגְלָיו.
וְרֵיחַ לְבוֹנָה מְתֻבָּל בְּמִשְׁרָה שֶׁל דֻּבְדְּבָנִים
(זוֹ שֶׁל תּוֹצֶרֶת הַבַּיִת) נוֹדֵף מִמֶּנּוּ בִּנְעִימוּת.
עַד שֶׁהָיָה מְכַהֵן כְּכֹמֶר-שַׁמָּשׁ בַּקְּהִלָּה,
הָיָה טָרוּד בְּשֶׁלּוֹ, וְרַק מִתּוֹךְ חִבָּה יְתֵרָה
הֵקִים לוֹ כַּמָּה כַוָּרוֹת, וְגָזַל מִשֵּׁנָה וּמְנוּחָה,
כְּדֵי לְשַׁפֵּר מִכְוַרְתּוֹ וְלַעֲשׂוֹת לַגִּנָּה הַחֲבִיבָה,
עַד שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם וּבְכָל הָאֶפַּרְכִּיָּה יָדְעוּ,
כִּי אֵין דְּבַשׁ לְמֶתֶק וּלְרֵיחַ נִיחוֹחַ כְּדִבְשׁוֹ.
עַכְשָׁו כְּשֶׁיָּצָא בְּדִימוֹס וְהָיְתָה שְׁעָתוֹ לוֹ פְּנוּיָה,
עָשָׂה כָּל יָמָיו בַּגָּן וְכָל מַעְיָנָיו בַּדְּבוֹרִים.
אַבָּא וְאִמָּא וְסָבָא וְסַבְתָא "חֲדִישָׁה", הֵם כֻּלָּם
מְרֻצִּים לֹא הָיוּ מֵאוֹתָהּ הַחִבָּה שֶׁלִּי לְגִנָּתוֹ.
אֶלָּא שֶׁפַּעַם בְּשָׁנָה גַּם אָבִי שׁוֹלְחֵנִי שָׁם לִרְדּוֹת
דְּבַשׁ מִן הַמֻּבְחָר שֶׁבְּמֻבְחָר בְּדִבְשׁוֹ – בְּעַרְבֵי רֹאשׁ-שָׁנָה,
אֲשֶׁר אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְ"הַמּוֹצִיא" בְּמֶלַח.
נִכְנָס אֲנִי מַרְאֶה כַנְפֵי סַעַר מִמֶּרְחַקֵּי מִזְרַח:
"אַבָּא! מֻבְחָר שֶׁבְּמֻבְחָר!" – "יָדַעְתִּי, חֲבִיבִי, יָדָעְתִּי.
רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לָכֶם – וּבְעוֹד יָמִים מִסְפַּר גַּם לָנוּ
חַג-הַצָּעִיף "פּוֹקְרוֹבָה", וִירִיד אֶחָד יִהְיֶה לִשְׁנֵינוּ.
יָבֹא יוֹם וְהָיוּ אֲחָדִים לְכָל בְּנֵי-אָדָם חֲגָאוֹת.
רוֹצֶה אַתָּה בְּ"שָׂטִית"^[1], בִּכּוּרֵי הַשָּׁנָה? לַמַּרְתֵּף
נֵרֵד יַחְדָּו, וְאַתָּה קֹדֶם וּלְפָנַי, כִּי כָהוּ
עֵינַי וְרַגְלַי כָּבֵדוּ, וּלְאַבָּא שֶׁלְּךָ אַתָּה אוֹמֵר:
עֶשְׂרִים גֵּרָה וְחָמֵשׁ; הַשָּׁנָה גְּשׁוּמָה וּבְטֵלוֹת
יָשְׁבוּ הַדְּבוֹרִים, וְדַוְקָא עִם פְּרִיחַת הַשִּׁטָּה, – לֹא יִשְׁכָּח!"

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.

1. דבש של פרח השטה.