כה ציפיתי ליום
כֹּה צִפִּיתִי לַיּוֹם – וְהִגִּיעַ
אַךְ מַדּוּעַ בּוֹכֶה בִּי הַלֵּב?
מִי הָפַךְ אֶת שִׂמְחַת פְּגִישָׁתֵנוּ
לְעִצְּבוֹן הַפְּרִידָה הַנּוֹקֵב?
מִי הַצַּר הָאוֹרֵב לִי בַּדֶּרֶךְ,
הַמַּרְעִיל בְּאֵרוֹת נֶחָמָה?
הַאֻמְנָם, רַחֲשִׁי, גַּם עָלֶיךָ
תִּנָּתֵךְ חֲמָתִי הַסְּתוּמָה?
הַאֻמְנָם לְשַׁכֵּךְ אֶת הַזַּעַם
שֶׁל הָאֵל הַתּוֹבֵעַ כָּל בְּכוֹר,
אֶעֱקֹד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ
אַף אוֹתְךָ, רַחֲשִׁי הַטָּהוֹר?
מאת רחל המשוררת
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).