ירושלמי קידושין א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת קידושין · פרק א · הלכה ב | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ב משנה[עריכה]

עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף יתירה עליו אמה העבריה שהיא קונה את עצמה בסימנים הנרצע נקנה ברציעה וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון

הלכה ב גמרא[עריכה]

כתיב (דברים טו) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה הקיש עברי לעברייה מה עברייה נקנית בכסף ובשטר אף עברי נקנה בכסף ובשטר ניחא בכסף דכתיב (שמות כא) ויצאה חנם אין כסף בשטר מנלן עברייה למידה מבת חורין ועברי למד מעברייה נמצא למד מלמד עד כדון כרבי עקיבה דאית ליה למד מן הלמד כרבי ישמעאל דלית ליה למד מן הלמד אשכח תני רבי ישמעאל להא מילה (ויקרא יט) וחפשה מלה חפשי מחופשה בכלי אתר לית ליה לרבי ישמעאל למד מן הלמד והכא אית ליה לר ישמעאל תני לה בשם חכם מנן תיתי רבי ישמעאל שילוח שילוח מה שילוח שנאמר להלן בשטר אף כאן בשטר ולא דמיא תמן רבי מתנייה מכירה מכירה מה מכירה שנאמר להלן בשטר אף כאן בשטר אי מה להלן בחזקה אף כאן בחזקה אמר ר חייה בר אדא הוא עברי הוא עברייה בכסף והיה כסף ממכרו בכסף הוא נגאל ואינו נגאל לא בתבואה ולא בכלים בכל אתר את עבד שוה כסף ככסף והכא לית את עביד שוה כסף ככסף אמר ר אבא מרי שנייא היא ששינה עליו הכתוב כסף בכסף אוף רבי חייה בר אדא יודה שאם ביקש לגרוע שמגרע ויוצא אפילו בתבואה ואפילו בכלים אמר ר יודן אבוי דר מתנייה הדא דתימר בשלא עשאן דמים אבל אם עשאן דמים בכסף הוא בשטר רבי אבהו אמר בשטר של כסף הא בשטר של מתנה לא שמא יחזור בו העבד מעתה אפילו בשטר של כסף יכול הוא לחזור בו אמר לו שמא תבוא שנת רעבון ויחזור בו רבו סדר מיכרה כך הוא אני פלוני מכרתי בתי לפלוני סדר קידושין כך הוא אני פלוני קידשתי בתי לפלוני רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי החליף ואמר אני פלוני לקחתי בתו של פלוני אני פלוני קידשתי בתו של פלוני אמר ליה ומה בכך אבל אם החליף לשון מכירה בלשון קידושין או לשון קידושין בלשון מכירה לא עשה כלום כתיב (שמות כא) שש שנים יעבד יכול יוצא בסוף שש תלמוד לומר ובשביעית יצא יכול יצא בסוף שבע ת"ל שש שנים יעבד הא כיצד עובד כל שש ויוצא בתחילת שבע ובשביעית יצא בשביעית של מכירה לא שביעית של עולם את אומר שביעית של מכירה או אינה אלא שביעית של עולם כשהוא אומר שש שנים יעבד הרי שש שנים אמורות הא מה אני מקיים ובשביעית יצא שביעית של מכירה לא שביעית של עולם אימא חליף אמר ר זעירא בשם רב הונא ובשביעית כתיב אמר רבי חונה אם אימר את שביעית של עולם אם כן מה היובל בא ומוציא אמר רבי יוחנן בר מרייה אתייא כמאן דאמר אין היובל עולה ממיניין שני שבוע ברם כמאן דאמר היובל עולה ממיניין שני שבוע פעמים שהוא בא באמצע שני שבוע רבנין דקיסרין אמרין אפילו כמאן אמר אין היובל עולה ממיניין שני שבוע יכלין אנן מפקין לה מן הכא שביעית מוציאה את העבדים ויובל את הנרצעים מניין אפילו חלה תלמוד לומר ובשביעית יצא לחפשי חנם יכול אפילו ברח ת"ל שש שנים יעבוד מה ראית לרבות את זה ולהוציא את זה אחר שריבה הכתוב מיעט מרבה אני את זה שהוא ברשותו ומוציא את זה שאינו ברשותו רבי בון בר חייה אמר רב הושעיה בעא ניחא חלה ואחר כך ברח משלם ברח ואחר כך חלה אמר רבי חייה בר אדא נישמעינה מן הדא המורדת על בעלה כותבין לו איגרת מרד על כתובתה ותני רבי חייא נדה וחולה וארוסה ושומרת יבם כותבין לו איגרת מרד על כתובתה מה אנן קיימין אם בשמרדה עליו והיא נידה התורה המרידתה עליו אלא כן אנן קיימין בשמרדה עליו עד שלא באת נידה ובאת לנידה הרי אינה ראויה למרוד ואת אומר כותב אף הכא ברח ואחר כך חלה משלם דו יכיל למימר ליה אילו הוית גבאי לא אבאשתא אמר רבי חיננא אפילו על קדמיתא אתייא היא חלה ואחר כך ברח משלם דו יכיל מימר ליה אילו הויתה גבאי אינשמת בפריע וקונה א"ע בשנים אית תניי תני נמכר בפחות משש ואינו נמכר יותר על שש ואית תניי תני אינו נמכר לא בפחות משש ולא יותר על שש א"ר ירמיה טעמיה דהדין תנייא פעמים שהוא נמכר שתים או שלש שנים לפני היובל והיובל בא ומוציא על כורחו וביובל דכתיב וביובל יצא ובגירעון כסף דכתיב (ויקרא כה) אם עוד רבות בשנים ואם מעט נשאר בשנים וכי אין אנו יודעין שאם יש רוב אין מיעוט שאם יש מיעוט אין רוב אמר רבי הילא פעמים שהשנים מרובות על השכר ופעמים שהשנים מעוטות מן השכר מניין אתה אומר נמכר ממנה מנה והשביח והרי הוא יפה ממאתים מאתים מניין שאינו מחשב עמו אלא ממנה מנה ת"ל מכסף מקנתו נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מניין אתה אומר שאינו מחשב עמו אלא במנה תלמוד לומר כפי שניו ישיב את גאולתו למדנו בנמכר לגוי כשהוא נגאל ידו לעליונה מניין בנמכר לישראל כשהוא נגאל ידו לעליונה שכיר שכיר לגזירה שוה מה שכיר האמור לגוי כשהוא נגאל ידו לעליונה אף שכיר האמור לישראל כשהוא נגאל ידו לעליונה רבי אומר מה ת"ל יגאלנו יגאלנו ג פעמים לרבות כל הגאולות שיהו כסדר הזה ואם לא יגאל באלה ריה"ג אומר באלה לשחרור ובשאר כל אדם לשיעבוד ר"ע אומר באלה לשיעבוד ובשאר כל אדם לשיחרור רבי אבהו בשם רבי יוחנן ושניהן במקרא אחד דורשין ואם לא יגאל באלה רבי יסוי הגלילי דריש ואם לא יגאל באלה אלא באחרים משעבד ויוצא רבי עקיבה דריש ואם לא יגאל באלה אלא באלה משלים ויוצא דברי חכמים רבי יסא בשם רבי יוחנן בין זה ובין זה לשחרור ותני כן והשיגה ידו יד עצמו ומצא כדי גאולתו מה השגת יד של עצמו אף השגת ידי אחרים לעצמו רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן כדברי מי שהוא אומר לשיעבוד משלים ויוצא והתני אם משגאלו הרי כנמכר לו משעבד ויוצא אמר רבי אבא מרי לית כאן משעבד ויוצא אלא משלים ויוצא רצו קרוביו של ראשון ליגאל גואלין להן רצו קרוביו של שני ליגאל אין גואלין להם רבי יסא בשם רבי יוחנן אתייא כמאן דאמר באלה לשחרור ובשאר כל אדם לשיעבוד שמואל בר אבא בעא קומי רבי יסא הכא כתיב וחשב והכא כתיב וחשב והכא את מחשב חדשים ושנים ויוצא והכא לית את מחשב חדשים ושנים ויוצא אמר ליה שנייא היא שהקשיתה תורה לשכיר מה זה מחשב חדשים ויוצא אף זה מחשב חדשים ושנים ויוצא ויצאה חנם אילו ימי הבגרות אין כסף אילו הסימנין ויאמר באחת מהם אילו נאמר באחת מהן הייתי אומר אם בסימנים היא יוצאה לא כל שכן בימות הבגר אילו כן הייתי אומר הן הן ימות הבגר והדין נותן הואיל והיא יוצאה מרשות האב ויוצאה מרשות האדון מה מרשות האב אינה יוצאה אלא בסימנין אף מרשות האדון לא תצא אלא בסימנין לפום כן צריך מימר ויצאה חנם אילו ימי הבגר אין כסף אילו הסימנין או חליף רבי תנחומא בשם רבי חונה אין כסף בכל מקום שיש כסף לאב אין כסף לאדון (שמות כא) אשר לא יעדה והפדה מלמד שאינו מייעדה לו עד שיהא ביום כדי לפדותה ובמעשה ידיה שוה פרוטה ובגירועיה שוה פרוטה דברי רבי יוסי בי רבי יהודה וחכ"א מיעד והולך עד דימדומי חמה אמר רבי חייה בר אדא הכל מודין בעבד עברי עד שיהא שם שוה פרוטה יאות אמר רבי יוסי בי ר יהודה מה טעמא דרבנין כסף אין כאן מעשה ידים אין כאן במה הוא מייעדה אמר רבי זעירא מייעדה בדברים תני רבי הושעיה כיצד הוא מייעדה אומר לה בפני שנים הרי את מיועדת לי על דעתיה דרבי יוסי בי רבי יהודה בסוף נותן לה כסף לייעודים על דעתון דרבנין משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים מה נפקא מביניהון מעשה ידיה מ"ד בסוף נתן לה כסף לייעודים מעשה ידיה של בעלה מ"ד משעה ראשונה ניתן כסף של ייעודים מעשה ידיה של אביה אפילו כמאן דאמר משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים מעשה ידיה של בעלה נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שמעשה ידייך שלי היה נשוי את אחותה ומתה מאן דאמר בסוף ניתן כסף לייעודים צריכה כסף אחר ומאן דאמר משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים אינה צריכה כסף אחר אפי כמאן דאמר משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים צריכה כסף אחר למה כל עמא מודיי שאין קידושין תופסין בעריות מיסבר סביר רבי יוסי בי רבי יהודה אילין ייעודין דהכא קידושי תורה הן אמר רבי אבון אתייא דרבי יוסי בי ר יהודה כרבי שמעון בן אלעזר דתני בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת מלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או שנאבדה אפילו לא נשתייר בה שוה פרוטה מקודשת רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר מלוה כפקדון אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כמה דרבי שמעון בן אלעזר עביד מלוה כפיקדון כן רבי יוסי בי רבי יודה עביד ייעודים כמלוה (שמות כא) ואם לבנו ייעדנה לבנו מייעדה אינו מייעדה לאחיו ויעדינה לאחיו מקל וחומר מה אם הבן שאינו קם תחתיו לחליצה ולייבום הרי הוא מייעדה לו אחיו שהוא קם תחתיו לחליצה ולייבום אינו דין שייעדה לו לא אם אמרת בבן שהוא קם תחתיו בשדה אחוזה תאמר באחיו שאינו קם תחתיו בשדה אחוזה דין הוא שייעדנה לו תלמוד לומר ואם לבנו ייעדה לבנו הוא מייעדה ואינו מייעדה לאחיו ואם לבנו ייעדנה ואינו מייעדה לבן בנו שמואל בר אבא בעא קומי רבי זעירא בפרשת נחלות את עביד בן בן כבן והכא לית את עביד בן בן כבן אמר ר זעירא מאן דאמר לי הדא מילתא אנא משקי ליה קונדיטון התיב רבי נחום הרי פרשת נחלות הרי עשיתה אח כבן ושאר כל הקרובין כבן ואין את עושה בן בן כבן אמרין אזיל קונדיטון ואם לבנו ייעדה לדעת אמר רבי יוחנן לית כאן לדעת אמר רבי יעקב בר אחא אית כאן כרבי יוסי בי רבי יהודה אמר רבי שמואל בר אבודמא אפי תימא אית כאן כר יוסי בי ר יהודה ולא קטן הוא ואם לבנו ייעדנה לדעת ר יוחנן אמר מייעדה בין לבנו גדול בין לבנו קטן בין לדעת בין שלא לדעת רשב"ל אמר אינו מייעדה אלא לבנו גדול ובלבד לדעת בן תשע שנים ויום אחד עושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט על דעתיה דרשב"ל דו פתר לה בנישואין תהא פטורה מן החליצה ומן הייבום ותנינן נשא אשה ומת הרי זו פטורה אמר רבי אבון אתייא דרשב"ל כרבי יוסי בי רבי יודה דתני בן תשע שנים ויום אחד ועד בן שתים עשרה שנים ויום אחד שהביא שתי שערות הרי זו שומא ר יסוי בי רבי יהודה אומר הרי אילו סימנין רבי יעקב בי רבי בון בשם רבי יוסי בן חנינה והן שעמדו בו בשעת סימנין רבי יוסי בעי עמדו בו בשעת סימנין למפריעו הוא נעשה איש או מיכן ולבא א"ל רבי אבון פשיטא ליה למפריעו הוא נעשה איש כל שכן לבא דו פתר ליה הדא דרשב"ל כר יוסי בי רבי יודה ולמה לית רבי יוסי פתר הדא דרשב"ל כר יוסי בי ר יהודה אמר רבי מנא דהוא צריכה ליה ר יוסי בעי קומי עמדו בו בשעת סימנין למפריעו הוא נעשה איש או מיכן ולבא ניחא אלמנה וגרושה תיפתר שבא עליה משהגדיל נתן לה גט חליצה תיפתר שבא עליה ומת וחלצו לה אחים ועל ידם היא נעשית חלוצה מעתה אפילו פחות מבן תשע א"ר שמואל בר אבודמא וכיני אלא בגין דתני כולהון תשע תנא אוף הדא עמהון רבי יהודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי מאחז למד ר יוסי בי ר יהודה דתני אחז הוליד בן תשע והרן בן שש וכלב בן עשר וכמאן דאמר הוא כלב בן חצרון הוא כלב בן יפונה מכרה לזה וקידשה לזה שיחק האב באדון דברי ר יוסי בי ר יהודה וחכמים אומרים לא שיחק האב באדון נעשה כאמור לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום אילו האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשני מעכשיו לאחר שלשים יום אילו האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשניהן מכבר לכשירצה הכל מודים שאם השיאה ששיחק האב באדון לאמה לאמה בלבד מלמד שהוא מוכרה לו ומתנה עמו על מנת שלא יהו עליה ייעודין דברי ר"מ וחכ"א לא עשה כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנייו בטל ולית לרבי מאיר כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנייו בטל אית ליה תניי איפשר לו לקיימו בסופו וזה איפשר לו לקיימו בסופו ולית ליה לרבנין תניי איפשר לקיימו בסופו אית לון תניי מון וזה תניי גוף הוא והא תני נושא הוא אדם אשה ומתנה עמה על מנת שלא יהא לה עליו לא שאר ולא כסות ולא עונה ניחא שאר וכסות ועונה לא תניי גוף הוא אמר רבי חייה בר אדא תיפתר בקטנה מה מקיים הדא תנייא לאמה מוכרה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מה מקיים הדין תנייה לאמה אמר ר יוסי בי ר בון תיפתר באלמנה מן האירוסין והא תני מוכר הוא אדם את בתו לאישות ושונה לשפחות ושונה לאישות אחר שפחות אבל לא לשפחות אחר אישות אמר ר יוחנן תניין אינון מאן דאית ליה אלמנה לכ"ג אית ליה שפחות אחר אישות מאן דלית ליה אלמנה לכ"ג לית ליה שפחות אחר אישות מה מקיים הדין תנייה לאמה א"ר מתנייה תיפתר שהיה נשוי לאחותה תני ר שמעון בן יוחי כשם שאינו מוכרה לשפחות אחר אישות אף לא שפחות אחר שפחות מה טעמא דרשב"י בבגדו בה פעם אחת הוא בוגד בה ואינו בוגד בה פעם שניה מה מקיימין רבנן טעמא דר שמעון בן יוחי בבגדו בה מכיון שפירש טליתו עליה עוד אין לאביה בה רשות רשב"ל בעא קומי ר יוחנן אמה העברייה יוצאה בנישואים מק"ו מה אם הסימנין שאינן מוציאין אותה מרשות האב הרי הן מוציאין אותה מרשות האדון נישואין שהן מוציאין מרשות האב אינו דין שיוציאו אותה מרשות האדון אמר ליה אני אין לי אלא של משנה יתירה עליו אמה העברייה שהיא קונה את עצמה בסימנין בר פדייה אמר אמה העברייה יוצאה במיתת רבה מה טעמא (דברים טו) ואף לאמתך תעשה כן וכתיב (שם) והיה לך עבד עולם הקיש אמה עברייה לנרצע מה הנרצע יוצא במיתת רבו אף אמה עברייה יוצאה במיתת רבה ואתייא כדבר פדייה כהדין תנייא דתני עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת אמה העברייה עובדת את הבת ואינה עובדת את הבן אית תניי תני בין עבריה בין עברי אינן עובדין לא את הבן ולא את הבת מה מקיים הדין תנייה ואף לאמתך תעשה כן פתר לה בהענק דתני אילו שמעניקים להם היוצא בשנים וביובל ואמה העברייה שהיא קונה את עצמה בסימנין אבל היוצא בגירעון כסף ובמיתת האדון אין מעניקין להן כתיב (שמות כא) והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת וגו הא כיצד זה שהוא נמכר בבית דין והגישו אדוניו אל האלהים וזה שהוא מוכר את עצמו והגישו אל הדלת ר אמי בעא פשיטא זה שהוא נמכר בב"ד ב"ד כותבין שטרו זה שהוא מוכר את עצמו מי כותב את שטרו כתיב (דברים טו) לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים שכיר עובד ביום ואינו עובד בלילה עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה כתיב לא ירדנו בפרך לעיניך ואת אומר אכן רבי אמי בשם רבי יוחנן רבו משיאו אשה כנענית ונמצא עובד בין ביום בין בלילה ר בא בר ממל בעא קומי רבי אמי הגע עצמך שהיה קונה כהן אמר ליה וישראל לא היתר מכלל איסור הוא כד שמעון רבי בא בר ממל כאן חזר ביה דרש רבי יהודה בי רבי בון המילת הזה נרצע שלא יהא כהן ויפסל רבי מאיר אומר מן הסחוס היה נרצע מיכן היה רבי מאיר אומר אין הכהן נרצע שמא ייעשה בעל מום וייפסל מן העבודה ויירצע הסחוס פחות מן הכרשינה שמא יבוא לידי כרשינה ויבוא לידי כרשינה התורה אמרה ושב לאחוזתו בעיינו כלום היה נרצע אלא אם כן היו לו אשה ובנים במרצע אין לי אלא במרצע מניין אפילו בסול אפילו בקוץ אפילו בזכוכית תלמוד לומר ורצע כד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל תני רבי ישמעאל בשלשה מקומות הלכה עוקפת למקרא ובמקום אחד למדרש התורה אמרה (דברים כד) בספר והלכה אמרה בכל דבר שהוא בתלוש התורה אמרה (ויקרא יז) בעפר והלכה אמרה בכל דבר שהוא מגדל צמחים התורה אמרה במרצע והלכה אמרה אפילו בסול אפילו בקוץ אפילו בזכוכית ובמקום אחד למדרש ותני רבי ישמעאל (ויקרא יד) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו פרט וכשהוא אומר ואת כל שערו יגלח חזר וכלל כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט לומר לך מה הפרט מפורש שהוא מקום כינוס שיער ובנראה אף אין לי אלא מקום כינוס שיער ובנראה והלכה אמרה יגלחנו כדלעת במרצע מה מרצע שהוא של מתכת אף כל דבר שהוא של מתכת רבי אומר זה מקדח גדול רבי יוסי בי רבי יודה אומר זה הפסילה והגישו אל הדלת יכול אפילו מוטל ת"ל או אל המזוזה מה מזוזה עומדת אף הדלת יהא עומד גנאי לו גנאי למשפחתו תני רבי אליעזר בן יעקב אומר ולמה אל הדלת שעל ידי דלת יצאו מעבדות לחירות שאלו התלמידים את רבן יוחנן בן זכאי מה ראה העבד הזה לירצע באזנו יותר מכל איבריו אמר להן אוזן ששמעה מהר סיני (שמות כ) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ופירקה מעליה עול מלכות שמים וקיבלה עליה עול בשר ודם אוזן ששמעה לפני הר סיני (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים והלך זה וקנה אדון אחר לפיכך תבוא האוזן ותירצע לפי שלא שמר מה ששמעה אזנו אזנו מה אזנו שנאמר להלן ימנית אף כאן ימנית (שמות כא) ואם אמור יאמר העבד שתי אמירות אחת בסוף שש ואחת בתחילת שבע אחת בסוף שש עד שהוא בעבודתו ואחת בתחילת שבע (שם) לא אצא חפשי (שם) אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני מלמד שאינו נרצע עד שיהא לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים עד שיהא אוהב את רבו ורבו אוהבו עד שיתברכו הנכסים על ידיו שנאמר (דברים טו) כי טוב לו עמך וקונה את עצמו ביובל דכתיב (ויקרא כה) ויצא ביובל הוא ובניו עמו ובמיתת האדון דכתיב (דברים טו) והיה לך עבד עולם כל ימי עולמו של אדון