ירושלמי מועד קטן פרק ב מנוקד ומעוצב

תַּלְמוּד יְרוּשָׁלְמִי • סֵדֶר מוֹעֵד
מַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן • פֶּרֶק שֵׁנִי
פרק זה בתלמוד הבבלי

תלמוד ירושלמי מנוקד ומעוצב ע"י הרב דן בארי

פרק זה מתוך מהדורת התלמוד המנוקד, המפוסק והמעוצב לפי שורות, מבוסס על קובץ שהכין הרב דן בארי. לפרטים נוספים על המהדורה, ראו את דפי המידע על התלמוד הירושלמי ועל התלמוד הבבלי.

[מוֹעֵד קָטָן ב,א]

[הֲלָכָה א]

מִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו,
וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ,
טוֹעֵן קוֹרָה רִאשׁוֹנָה וּמַנִּיחָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד.
דִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר:
זוֹלֵף וְגוֹמֵר כְּדַרְכּוֹ.

[תלמוד]

אֲנַן תְּנֵינַן:
"מִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו".
תָּנֵי רַבִּי חִיָּה:
מִי שֶׁהָיוּ זֵיתָיו הֲפוּכִין וּשְׁנוּיִין.
מַתְנֵיתַן צְרִיכָה לְרַבִּי חִיָּה,
וּדְרַבִּי חִיָּה צְרִיכָה לְמַתְנֵיתַן.
אִלּוּ תְּנֵינַן, וְלָא תְנָא רַבִּי חִיָּה,
הֲוֵינַן אָמְרִין:
לָא אֲמַרְנַן אֶלָּא מִי שֶׁהֲפָכָן פַּעַם אַחַת,
אֲבָל אִם הֲפָכָן וּשְׁנָיָן, דִּבְרֵי הַכֹּל מֻתָּר.
הָוֵי צָרְכָּהּ לְמַתְנִיתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּה.
אוֹ אִלּוּ תְנָא רַבִּי חִיָּה וְלָא תְנֵינַן אֲנַן,
הֲוֵינַן אָמְרִין:
לָא אֲמַרְנַן אֶלָּא מִי שֶׁהֲפָכָן וּשְׁנָיָן,
אֲבָל אִם הֲפָכָן פַּעַם אַחַת, דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר.
הָוֵי צָרְכָּא לְמַתְנֵיתַן וְצָרְכָּא לְמַתְנֵיתָא דְרַבִּי חִיָּה.
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בֵּירַבִּי זַכַּי:
מַתְנֵיתָה, בַּעֲטִינִים. <צבורים במעטן>
מָה דְתָנֵי רַבִּי חִיָּה, בְּגַרְגְּרִים. <שהתבשלו בשמש>
רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָמְרִין:
מַתְנֵיתַן כְּרַבִּי יוֹסֵה,
וּמָה דְתָנֵי רַבִּי חִיָּה, כְּרַבִּי יוּדָה.
רַבִּי יוּדָה אוֹמֵר:
יֹאבַד דָּבָר מְמֻעָט, וְאַל יֹאבַד דָּבָר מְרֻבֶּה;
רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר:
אַל יֹאבַד דָּבָר כָּל עִקָּר.

רַבִּי יוּדָה בַּר פַּזִּי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:
כַּשֵּׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין כָּאן,
כָּךְ הֵם חֲלוּקִין בְּהִלְכוֹת אֵבֶל,
דִּתְנֵי:
"אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂין לָאָבֵל בִּימֵי אֶבְלוֹ:
דּוֹרְכִין אֶת עַבְטוֹ, <כלי לצבירת ענבים לפני הדריכה>
וְזוֹלְפִין אֶת יֵינוֹ, <מוציאים את היין מן הבור>
וְגָפִין אֶת חָבִיּוֹתָיו, <סותמים>
וְזֵיתָיו הֲפוּכִין וּשְׁנוּיִין, טוֹעֲנָן כְּדַרְכָּן,
וּמַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁלּוֹ, בְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִשְׁתּוֹת,
וְזוֹרְעִין אֶת נִירוֹ פִשְׁתָּן בָּרְבֵיעָה. <שדה חרושה>
דִּבְרֵי רַבִּי יוּדָה.
אָמְרוּ לוֹ:
אִם אֵינָהּ נִזְרַעַת פִּשְׁתָּן, תִּזָּרַע מִין אַחֵר.
אִם אֵינָהּ נִזְרַעַת בְּשַׁבָּת זוֹ, תִּזָּרַע בְּשַׁבָּת אַחֶרֶת."
מַנוּ "אָמְרוּ לוֹ"?
רַבִּי יוֹסֵה.
מְחַלְּפָה שִׁיטָתֵיהּ דְּרַבִּי יוּדָה!
תַּמָּן הוּא אָמַר:
"יֹאבַד דָּבָר מְמֻעָט וְאַל יֹאבַד דָּבָר מְרֻבֶּה",
וָכָא אָמַר הָכֵן!
שָׁנְיָא הִיא תַּמָּן, שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַעֲרִים.
וְכָל שֶׁכֵּן מְחַלְּפָה שִׁיטָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵה!
מָה אִן תַּמָּן, שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַעֲרִים,
אַתְּ אָמַר "מֻתָּר",
כָּאן, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַעֲרִים, לֹא כָל שֶׁכֵּן?
אָמַר רַבִּי חִינְנָה:
מַנוּ "אָמְרוּ לוֹ"?
חֲכָמִים,
שֶׁהֵן בְּשִׁיטַת רַבִּי יוּדָה בַּמּוֹעֵד.

[מוֹעֵד קָטָן ב,ב]

הֲלָכָה ב

וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְתוֹךְ הַבּוֹר,
וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ,
זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ.
דִּבְרֵי רְבִּי יוֹסֵה.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
עוֹשֶׂה לוֹ לִמּוּדִים,
בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ.

[תלמוד]

אָמַר רַבִּי זְעוֹרָא:
לֹא אָמַר אֶלָּא
"וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר".
הָא כַּתְּחִלָּה, אָסוּר.
מָה אֲנַן קָיְמִין? <במה אנו עוסקים>
אִם בְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִבְצֹר, וְלֹא בָצַר,
הוּא חֲטָא עַל נַפְשֵׁיהּ;
אִם בְּשֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִבְצֹר,
יָכֵיל הֲוָה קָאֵים! <יכול היה להתקיים>
אֶלָּא כִּי נַן קָיְמִין,
בְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִבְצֹר
הֲוָה סָבַר דּוּ יָכֵיל קָיֵם וְלָא קָם.
כְּהָדָא:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֵּירַבִּי יַנַּי
קְטַף כַּרְמֵיהּ בְּמוֹעֲדָא.
חֲמוֹנֵיהּ כָּל עַמָּא וְקַטְפוּן בָּתְרֵיהּ.
בְּשַׁתָּא חוריתאי שַׁבְקֵיהּ וְיָבֵשׁ.
יַלְפוּן מְקַלְקַלְתָּא, וּמְתַקַּנְתָּא לָא יַלְפוּן.
רַב חִיָּה בַר אָשֵׁי בְשֵׁם רַב:
הוֹהָרָא, שְׁרֵי מֶעְבְּדִנַּהּ בְּמוֹעֲדָא, <רשת לדייג> [808]
לָצוּד בָּהּ דָּגִים בְּמוֹעֲדָא.
רַבִּי יְהוּדָה הוֹרִי בְּאִלֵּין מְהוֹלַיָּא, <נפות>
שְׁרֵי מֶעְבְּדִנּוּן בְּמוֹעֲדָא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד.
רַבִּי אָמִי הוֹרִי בְּאִלֵּין פֻּמְפַּיָּא, <מגרדות>
שְׁרֵי מֶעְבְּדִנּוּן בְּמוֹעֲדָא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד.
רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָמְרִי:
מַסִּיקִין לָפָּסִין וּקְדֵרוֹת לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. <סירים>
שְׁמוּאֵל אָמַר:
זָפְתִין גַּרְבָּא וְלָא זָפְתִין כּוּזְָתא, <מורחים בזפת חבית ולא כד>
זָפְתִין גַּרְבָּא, דְּזִפְתָּא דַקְדִּיקָא, <דקה>
וְלָא זָפְתִין כּוּזְָתא, דְּזִפְתָּא גַלִּידָא. <עבה>
אִית דִּמְחַלְּפִין:
זָפְתִין כּוּזְָתא וְלָא זָפְתִין גַּרְבָּא,
זָפְתִין כּוּזְָתא שֶׁהִיא לְשָׁעָה,
וְלָא זָפְתִין גַּרְבָּא שֶׁהִיא לִשְׁהוֹת.

[מוֹעֵד קָטָן ב,ג]

הֲלָכָה ג

מַכְנִיס אָדָם פֵּרוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים,
וְשׁוֹלֶה פִשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה,
בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֹאבַד,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֶת מְלַאכְתּוֹ בַמּוֹעֵד.
וְכֻלָּן, אִם כִּוְּנוּ אֶת מְלַאכְתָּן בַּמּוֹעֵד,יֹאבֵדוּ.

[תלמוד]

וּדְלָא כְּרַבִּי יוּדָה, דְּרַבִּי יוּדָה אָמַר:
יוֹשֵׁב וְשׁוֹמֵר.
רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא בְּשֵׁם רַבָּנִין:
פְּרַגְמַטְיָא אָבְדָה, <סחורה אובדת>
שְׁרֵי מְטַלְטָלָתַהּ בְּמוֹעֲדָא.
רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יַסָּא:
הָדָא שַׁיָּרְתָא,
שְׁרֵי מִזְבּוֹן מִנַּהּ בְּמוֹעֲדָא.
הֲוָה יָדַע דְּשַׁיָּרְתָא מֵעוֹל וּמֵזָלָא עֲבִידְתֵיהּ, <להכנס ולהוזיל סחורתו>
אֲמַר רַבִּי מָנָא:
אִן יָדַע דִּלָּא מְזַבֵּין, <אם יודע שאם לא מוכר>
הוּא פָחַת מִן קַרְנָא, יְזַבֵּן,
וְאִן לָא, לָא יְזַבֵּן.
אֲמַר רַבִּי יוֹסֵה בַר בּוּן:
אַגְרָא וְקַרְנָא, קֶרֶן הוּא.
אִן יָדַע דִּלָּא מְזַבֵּין,
הוּא פָחַת מִן אַגְרָא, יְזַבֵּן,
וְאִן לָא, לָא יְזַבֵּן.
רַבִּי יוֹנָה וְרַבִּי יוֹסֵה הוֹרוּן בְּהָדֵן לְסוּטָה, <צעיף>
שְׁרֵי מְזַבָּנָתֵיהּ בְּמוֹעֲדָא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. <מותר למוכרו>
רַבִּי יִצְחָק בֵּירַבִּי לְעָזָר
מְפַקֵּד לְרַבִּי הוֹשַׁעְיָה בֵּירַבִּי שַׁמַּי,
דַּהֲוָה פָּרוֹשׁ: <שהיה מפליג בים>
אִן אַתְּ יָדַע דְּאַתְּ מְזַבֵּין,
וְאֶלְפָּא מוֹרְכָא לָךְ, <והאוניה מחכה לך>
וְאַתְּ אָתֵי מִסְתֵּי גַבָּן, זַבֵּן, <ואתה בא ? אצלנו>
וְאִן לָא, לָא תְזַבֵּן.
רַבִּי יוֹנָה בוֹצְרָיָה הֲוָה לֵיהּ סִפְרִין.
אֲתָא שְׁאַל לְרַבִּי חוּנָא:
מַהוּ מְזַבָּנָתוֹן בְּמוֹעֲדָא? <למוכרם>
אָמַר לֵיהּ:
מְחַדֵּי אַתְּ מוֹעֲדָא, שָׁתֵי אַתְּ קוֹנְדִּיטוֹן. <שמח אתה במועד>
רַבִּי חֲנַנְיָה חַבְרוֹן דְּרַבָּנִין אָמַר:
פְּרַגְמַטְיָא נִגְבֵּית מִנִּכְסֵי יְתוֹמִין קְטַנִּים.
הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר:
בְּשֶׁיֵּשׁ עֵדִים יוֹדְעִים.
הָא אִם אֵין עֵדִים יוֹדְעִין, לֹא.
רַבָּנִין דְּקֵסָרִין בְּשֵׁם רַבִּי לָא:
לָכֵן צְרִיכָה, בְּשֶׁיֵּשׁ עֵדִים יוֹדְעִין.
הָא אִם אֵין עֵדִים יוֹדְעִין, נֶעֱשֵׂית כְּפִקָּדוֹן.
כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים:
פִּקָּדוֹן לֹא יִגְבֶּה מִנִּכְסֵי יְתוֹמִין קְטַנִּים!
מַה בֵּינוֹ לְמַלְוֶה?
מַלְוֶה נִתְּנָה לְהוֹצָאָה,
וְזֶה לֹא נִתֵּן לְהוֹצָאָה.

אָמַר רַבִּי בָּא בַּר מַמָּל:
אִלּוּ הָיָה לִי מִי שֶׁיִּמָּנֶה עִמִּי,
הִתַּרְתִּי בְּשַׂר בְּכוֹר לְהִשָּׁקֵל בְּלִיטְרָא,
וְהִתַּרְתִּי שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְּחוֹלוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד.
כְּלוּם אָסְרוּ בְּשַׂר בְּכוֹר לְהִשָּׁקֵל בְּלִיטְרָא,
לֹא כְדֵי שֶׁיְּהוּ מוֹכְרִין אוֹתוֹ בְּזוֹל?
וְהֵן מַעֲרִימִין עָלָיו וּמוֹכְרִין אוֹתוֹ בְּיֹקֶר.
כְּלוּם אָסְרוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּחוֹלוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד,
לֹא כְדֵי שֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וִיגֵעִין בַּתּוֹרָה?
וְאִנּוּן אָכְלִין וְשָׁתִין וּפָחֲזִין.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:
אִם הִזְכִּירוּךָ לַבּוּלֵי, <להיות חבר במועצת העיר>
יְהֵא הַיַּרְדֵּן בַּעַל גְּבוּלָךְ. <מותר לך לרדת מן הארץ>
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:
קוֹבְלִין לָרָשׁוּת לְהִפָּטֵר מִבּוּלֵי. <מתלוננים לשלטון>
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:
לוֹוִין בְּרִבִּית לַחֲבוֹרַת מִצְוָה וּלְקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ.
רַבִּי יוֹחָנָן,
בְּצַפְרָא הֲוָה נְחַת לִכְנִישְׁתָא,
וַהֲוָה מְלַקֵּט פֵּרוּרִין וְאָכֵל, וְאָמַר:
יְהֵא חֻלָּקִי עִם אִלַּיִן דְּאַכְלוּן הָכָא רוּמְשִׁית. <שאכלו כאן בערב>

[מוֹעֵד קָטָן ב,ד]

הֲלָכָה ד

אֵין לוֹקְחִין בָּתִּים, עֲבָדִים וּבְהֵמָה וַאֲבָנִים,
אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד,
אוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹכֵר,
שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל.
אֵין מְפַנִּין מִבַּיִת לְבַיִת,
אֲבָל מְפַנֶּה הוּא לַחֲצֵרוֹ,
מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ.
אֵין מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן.
אִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶן, מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת.

[תלמוד]

נִיחָא כֻּלְּהֹן.
אֲבָנִים?
כְּהָדָא:
"אִם הָיָה כָּתְלוֹ גּוֹהֶה, סוֹתְרוֹ וּבוֹנֵהוּ."
וְיִסְתֹּר וְלֹא יִבְנֶה!
רַבִּי חֲנַנְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:
הִתִּירוּ סוֹפוֹ מִפְּנֵי תְחִלָּתוֹ,
שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ שֶׁלֹּא יִבְנֶה,
אַף הוּא אֵינוֹ סוֹתְרוֹ,
וְנִמְצָא בָּא לִידֵי סַכָּנָה.

רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי שָׁאַל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ:
מַהוּ לִקַּח בָּתִּים מִן הַגּוֹי?
אָמַר לֵיהּ:
אִמַּת רַבִּי שָׁאַל?
בַּשַּׁבָּת?
תְּנֵי:
"בַּשַּׁבָּת מֻתָּר".
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה?
מַרְאֶה לוֹ כִּיסִין שֶׁל דֵּינָרִין,
וְהַגּוֹי חוֹתֵם, וּמַעֲלֶה לָאַרְכָיִים. <משרד שמירת החוזים של העיר>
שֶׁכֵּן מָצָאנוּ שֶׁלֹּא נִכְבְּשָׁה יְרִיחוֹ אֶלָּא בַּשַּׁבָּת,
דִּכְתִיב:
(יְהוֹשֻעַ ו,ג) "כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים".
וּכְתִיב:
"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים",
וּכְתִיב:
(דְּבָרִים כ,כ) "עַד רִדְתָּהּ", אֲפִלּוּ בַּשַּׁבָּת.

הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹאכַל,
קוֹצֵר וּמְעַמֵּר וְדָשׁ,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָדוּשׁ בַּפָּרָה.
בִּמְסַפֵּק לַיָּחִיד,
אֲבָל בִּמְסַפֵּק לָרַבִּים, דָּשׁ וַאֲפִלּוּ בַּפָּרָה.

אֵין מְפַנִּין מִדִּירָה נָאָה לְדִירָה נָאָה,
וְלֹא מִדִּירָה כְאוּרָה לְדִירָה כְאוּרָה. [809]
וְלֹא מִדִּירָה כְאוּרָה לְדִירָה נָאָה,
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִדִּירָה נָאָה לְדִירָה כְאוּרָה.
וּבְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, <אל תוך דירה השייכת לו>
אֲפִלּוּ מִדִּירָה נָאָה לְדִירָה כְאוּרָה,
שִׂמְחָה לָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא דָּר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ.

אֵין מְפַנִּין אֶת הַמֵּת וְאֶת הָעֲצָמוֹת
מִקֶּבֶר מְכֻבָּד לִמְכֻבָּד,
וְלֹא מִבָּזוּי לְבָזוּי,
וְלֹא מִבָּזוּי לִמְכֻבָּד,
אֵין צֹרֶךְ לוֹמַר מִן הַמְּכֻבָּד לַבָּזוּי.
וּבְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֲפִלּוּ מִן הַמְּכֻבָּד לַבָּזוּי,
עָרֵב לָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִנּוֹחַ אֵצֶל אֲבוֹתָיו.

"אֵין מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן.
אִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶן, מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת."
הָדָא אָמְרָה,
פְּרַגְמַטְיָא אָבְדָה, <סחורה אובדת>
שְׁרֵי מְטַלְטָלָתַהּ בְּמוֹעֲדָא.

[מוֹעֵד קָטָן ב,ה]

הֲלָכָה ה

מְחַפִּין אֶת הַקְּצִיעוֹת בַּקַּשׁ.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אַף מְעַבִּין.
מוֹכְרֵי פֵרוֹת, כְּסוּת וְכֵלִים,
מוֹכְרִין בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד.
הַצַּיָּדִין וְהָרָשׁוֹשׁוֹת וְהַגָּרוֹסוֹת <טוחני געינים לגריסים>
עוֹשִׂין בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר:
הֵן הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן.

[תלמוד]

כֵּנִי מַתְנֵיתָה, "מְעַבִּין". <ולא: אף מעבין>
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
יֹאבַד דָּבָר מְמֻעָט, וְאַל יֹאבַד דָּבָר מְרֻבֶּה.
רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר:
אַל יֹאבַד דָּבָר כָּל עִקָּר.
כָּהֲנָא אָמַר:
אִית מִלִּין בְּמוֹעֵד דְּקַשְׁיָן מִן אֲהִילוֹת וּמִן נְגָעִים.
תַּמָּן אָמַר רַב יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַב:
פּוֹרְסִין מַחֲצֶלֶת עַל גַּבֵּי שִׁפּוּף בַּשַּׁבָּת, <על לבנים, להצילן מן הגשם>
וָכָא הוּא אָמַר הָכֵן!
רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין בְּשֵׁם רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא:
לִתְלֹשׁ מִן הַקַּרְקַע בֵּינֵיהוֹן:
רַבָּנִין אָמְרִי:
קוֹצֵר וּמְעַבֶּה.
רַבִּי יוּדָה אוֹמֵר:
לֹא יִקְצֹר, אֶלָּא יְעַבֶּה. <יעשה אותם ערימה>

קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן חָרָמֵי טִיבֶּרְיָה <דייגים בחרמים, רשתות>
וְרָשׁוֹשֵׁי עַכּוֹ וְגָרוֹסֵי צִפּוֹרִין <כותשי גרעינים ועושי גריסים>
שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּחוֹלוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד.
נִיחָא גָּרוֹסֵי צִפּוֹרִין, רָשׁוֹשֵׁי עַכּוֹ.
חָרָמֵי טִיבֶּרְיָה,
וְאֵינָן מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל?
צָד הוּא בַּחַכָּה, צָד הוּא בַּמִּכְמֹרֶת.
אֲפִלּוּ כֵן, אֵינָן מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל?
רַבִּי אָמִי מֵקֵל לוֹן, <בז להם>
שֶׁהֵן מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל.

סוף פרק ב מועד קטן