יפה תואר על בראשית רבה/צח/יא
| יפה תואר על בראשית רבה • פרשה צח |
• א • ח • יא • יג • כ •
הוון נסבין. פי' ר' יוחנן הי' ראש הצבור וריב"ן ור"ל תלמידיו דרשו לפני המון עם כל אחד בשבתו ולקחו שכרם כל א' ב' סלעים להקהיל את העם ובירושלמי הגירסא מצמתא קהלא קומי ר' יוחנן כי המה דרשו בכל עת לפני ראש הקהל וכדגרסינן בפ' ר' עקיבא דרש ההוא גלילאה לעילא מרב חסדא ובפ"ק דקדושין דרש רבה אפיתחא דבי נשיאה ואירע דר"ל דרש בשבתו דיונה מזבולון ובא ר' יוחנן וחלק עליו ואמר שהיה מאשר ובשבת אחרת רצה ר"ל להשיב על מה שהוכיח ר' יוחנן שהי' מאשר ואמר לר' יהודה שאע"פ ששבתו היתה יניחנו לדרוש במקומו ויתן לו ב' הסלעים הראוים לתת לו כשהיה דורש ואמר לי' ר' לוי לר' יהודה גרסינן וכן הוא הגירסא בירושלמי דהחליל:
גובבתא דציפורין. נראה שהוא מקום בצפורי שיש בו גבים גבים מים ועל כן נקרא גת החפר דגת וגבא ענינים קרובים כדתנן בפרה פ"ו המפנה המעיין לתוך הגת או לתוך הגבי [ובביצה בפרק יום טוב מטבילין מגב לגב דמפרש הרוצה לעשות גתו על גב בדו נראה דגב הראשון יתפרש כמו גת]:
א"ל אמרת נעמן קיימתיתיה למימרנא. מן ההיא יתיב ושמש ודרש כצ"ל. ופירוש הדברים יפה ונעים אמרת דבר אשר קיימית מאמר שנינו. ומאז מינהו ר' יוחנן להיות דורש ומשמש לבדו כ"ב שנה:
ד"א וירכתו על צידון כו'. כלומר לא תקשי מ"ש צידון בזבולון עם היותו מגבול אשר (ולפי פי' הראשון מפרש וירכתו עד ולא עד בכלל. כי אין צידון מגבולו) דצידון זה הוא זבול דגלילא או בגדל דיו שהם מגבול זבולון ואיקרו הכי ואין זה צידון דאשר: