יפה תואר על בראשית רבה/פ/יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| יפה תואר על בראשית רבה • פרשה פ |
א • ב • ה • ו • ז • ח • ט • י • יב • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

צלולה היתת החבית כו'. ע' בזה ברא"ם:

עכורה היתה החבית וצללתם אותה (כ"ה הגירסא במדרשים ישנים וגירסתנו וצללנו כ"ה גם בילקוט) ופי' כי החבית הוא משל על המסורה אשר היתה בידם שהן עתידין ליפול בידי. אבל המסורת הזו היתה עכורה בידם והסתפקו באמיתתה ועתה בראותם את אשר עשיתם תתחזק בידם המסורת כי אמת היא ולכן אמר יעקב כי בזה אשר צללתם את המסורת עכרתם אותי וגו':

מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר. הרא"ם האריך בזה בדברים לא נכונים. אבל פשט המדרש כן הוא כי המה השיבו ליעקב ההפך מפחדו פן יקומו עלינו להשמידנו. והמה אמרו כי אם נחריש ירע לנו יותר כי ינהגו בנו כבני אדם של הפקר ויבוזו את נשינו ונכסינו בלי פחד. ועתה בראותם את הנקמה אשר עשינו בשכם יפחדו ממנו:

מי גרם ותצא דינה. בזה בא המדרש לפרש הכזונה כפשוטו. ולמען שלא יאמרו הלא באונס נבעלה לו אמר מי גרם שיאמרו שהיא זונה ולא נאנסה ממה שהיתה יצאנית כדכתיב ותצא דינה: