יפה תואר על בראשית רבה/מה/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה מה | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ט • י • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

קמיע היא צריכה. בספר אור ה' מ"ד ד"ה ועוד רבים כתבו שאין ממש בקמיעין אחרי שהם חוץ מהיקש הטבעי. אך מדברי רז"ל בכ"מ וכן פה במדרש מבואר שיש בהם סגולה להועיל וע"ע שם בדברי אור ה' כי הודה בדבר ונתאמץ להתיר הטענה הנזכרת בחקירה ובדעת. כי בטחון החולי במרפא מועיל הרבה לרפא את מחלתו או כי תקותו בה' הרופא חולים בדרך פלא תביא עליו רחמים מאת ה' הנותן חיים ושלום לכל בריה:

כאלו מת בחייו כי אין לו שמחה ולית ליה חוטרא לידו ומרא לקבורה וגם לעוה"ב שאינו מניח חליפתו לזכותו בעוה"ב דברא מזכה אבא. וגם בהשאיר מינו. כי האדם ראוי להיות קיים במין כמו שהמלאך קיים באיש וז"ש באגדת שמואל אם ראה תראה אם אני מן העליונים לא אמות ואם מן התחתונים אני אפרה וארבה ע"ש וההריסה הוא בבחינת הגוף הבנוי מד' יסודותיו שבמותו בלא השארות מינו הממלא מקומו נהרס בנינו לגמרי:

לקול רוח הקדש. פי' ששרה שנביאה היתה דבר לו ברוה"ק לעשות כן. דאל"כ לא יעצה אותו להזדווג למצרית מזרע כנען וגם אברהם לא שמע בקולה: