יפה תואר על בראשית רבה/כז/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| יפה תואר על בראשית רבה • פרשה כז | >>
א • ב • ג • ד • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ כו'. בא לבאר לנו כי בשביל רוב טובה שהשפיע להם הקב"ה בלי עמל ויגיעה לכן שמנו ובעטו בה' וזה שדרש את הכתוב כי יש אדם וגו' על הקב"ה שברא התבל בחכמה ובדעת ולא חסר בה כל טוב ונתן לאדם שלא עמל בו וכמו דור המבול ובשביל זה יצא ההבל ורעה הרבה:

גדול כחן של נביאים כו'. פי' אף שהדבר הזה הוא זר דנראה כעין הגשמה אבל כחן של נביאים גדול מאד והרשו לעצמן דבר זה. וכמו דאמרינן בגמ' כמה רב גובריה דעביד כיחידאה. אשר פירושו כי אין איש בלעדו יכול לעשות כן. וע' בזה במורה ח"א פ"א:

שעמלו בחכמה כו'. אע"ג שלא בעמל ולא ביגיעה נברא העולם כדלקמן. מ"מ כדי להפרע מן מן הרשעים המאבדים את העולם ולהגדיל ענשם אמר שעמלו בחכמה וכדלעיל פ"י וע"ש בדברינו:

זה דור המבול. שבתיהם היו שלום מפחד והתענגו על רב טוב אבל לפניהם עד נח אכלו לחמם בזעת אפים בעמל ובעצבון: