יפה תואר על בראשית רבה/כד/ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה כד | >>
א • ב • ד • ה • ו • ז • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

היה אומרו שתי פעמים בלבו כו'. זה בא ללמד דרך ארץ לאדם הלומד תורה ברבים. כי ילמוד מקודם לנפשו ב' פעמים לרבנן ולר"א ד' פעמים עד שיורגלו ד"ת בפיו וכ"ה בילמדנו פ' יתרו על פסוק זה:

ויאמר לאדם זה משה. ונמשך על הכתוב שלפניו אז ראה ויספרה וגו'. והמאמר הן יראת ה' היא חכמה היא מלתא באפי נפשה ופי' כיון שאמר למשה את התורה. ידעו הכל כי יראת ה' היא חכמה:

ראוי היה אדה"ר שתנתן כו'. ודריש את הכתוב זה ספר התורה הניתן לתולדות אדם ראוי היה להנתן ביום ברוא אלהים אדם וזה לאדה"ר משום שבדמות אלהים עשה אותו והוא יציר כפיו:

חזר הקב"ה כו'. זה רק ע"ד העברה כלומר כך אנו מדמין לולא שלא עבר על שש מצות. אבל בהקב"ה גופא אין חידוש בידיעתו ואין שינוי במחשבתו. וכן ראוי לפרש בכל מקום:

ולא היה יכול לעמוד בהן. כי באכילתו מעץ הדעת עבר על גזל שאכל מה שלא ברשותו. וכן גרם מיתה לעולם וזה ש"ד. וגם עבר על ברכת ה' שחרף וגידף וכמו"ש רשב"ל לעיל בסוף פי"ט. והא דלא ניתן לאברהם והוא הלא עמד מצוויו של הקב"ה. דכיון דנדחה נתינת התורה מאדם בחר הקב"ה יותר לתת אותה לס' רבוא אשר ראו את גבורתו בהוציאם ממצרים: