יסוד ושורש העבודה/יב/ד
פרק רביעי[עריכה]
חיוב הכוונה בקריאת המגילה[עריכה]
הלא אוזן מילין תבחן, אם אנשי כנסת הגדולה תקנו קריאת המגילה, וקדמונים אחזו שער כמשפטו אשר הראה למשה בהר, כמבואר בזוהר הקדוש פרשת כי תשא דף קצ״א ע״ב וזה לשונו: תנינן דבההיא שעתא דנחית משה וקביל אורייתא בלחודוי, כללא דכל ישראל ואיהו קביל אורייתא בעלמא ואפילו מגילת אסתר, דכתיב (אסתר ט, כג): "וקבל היהודים". 'וקבלו היהודים' מבעיא ליה; מאי וקבל? אלא דא משה דאיהו היהודים, כללא דיהודאי ,עכ"ל. הן כל יקר מגילה זו ראתה עינו של משה רבינו ע"ה, ובתורתנו הקדושה שם רמז וה"ן מספר, פעמים ושלוש זכרון מפלת עמלק בפסוק (שמות יז, יד) "כתוב זאת זכרון בספר", כמו שדרשו רז"ל (מגילה דף ז.): כתוב זאת, מה שכתוב כאן ובמשנה תורה. זכרון, מה שכתוב בנביאים. בספר, מה שכתוב במגילה. והם אמרו (שם ג.) שאף כהנים בעבודתן ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, כולם מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה, ואפילו תלמוד תורה מבטלין וכל שכן שאר מצוות מפני מקרא מגילה, והכל משום פרסומא ניסא. מכל זאת האמת יורה דרכו, כי יסוד קוטב קריאתה תסוב על שעורא פרסום עוצם גודל הנס ליתן הודאה עצומה במחשבתו לית"ש ויתעלה כי הגדיל לעשות עמנו, עם קדוש, בימים ההם בזמן הזה, פלאי פלאות נסים גדולות ונוראות; כדאמר רב נחמן בר יצחק להדיא בגמרא הקדושה (שם יד.): קריאתה זו היא הלולא. הנה עיניך תחזינה מישרים, שקריאת המגילה היא הודאה, במקום הודאת ההלל.
והנה אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה בזו המגילה, איפה הם ההודאות ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה על הניסים ועל הישועות? ולא תמצאנה כלל במגילת ספר כתוב הודאה ושבח על נפלאותיו אלינו. אך אין זה כי אם אחר כוונת הלב הן הן הדברים, כי יעלה על לבו כל מעשה תקפו וגבורתו של הנס ופרשת גדולת מרדכי אשר גדלו המלך מלכי המלכים הקב"ה, ועוצם מפלת המן אשר עלה לשמים שיאו ומשם הורידו לתחתיות ארץ שלא בדרך הטבע, יתן בלבו הודאה גדולה ועצומה להמפליא לעשות. ועל קוטב כוונה זו תקנו אנשי כנסת הגדולה חיוב קריאתה. וכל מה שהפליגו חכמי הגמרא בגודל חיוב קריאתה, בוודאי יסבו גם כן על מרכז קוטב זה.
ואל יקשה בעיניך ממה שכתוב במשנה פרק ב דמגילה (משנה א), והלועז ששמע אשורית יצא, אף כי באזניו ישמע ולבבו לא יבין כלל בלשון אשורית, והאיך יתן הודאה על זה? הנה באמת מקשו עלה בגמרא (דף יח.): והא לא ידעי מאי קאמרי? ומתרצי, מידי דהוה אנשים ועמי הארץ. מתקיף לה רבינא כו', ומסיק, הכא נמי מצות קריאה ופרסומא ניסא. פירש רש"י ז"ל: ופרסומי ניסא. אע"פ שאינן יודעים מה ששומעים, שואלין את השומעין ואומרין: מה היא הקריאה הזאת, ואיך היה הנס? ומודיעין להם, עכ"ל רש"י ז"ל. הרי מבואר שעיקר הקריאה היא לידע מגודל הנס, ובוודאי הכוונה מזה שבידיעתו מגודל הנס יתן הודאה ושבח ליוצרנו ובוראנו ב"ה וב"ש, כי מה יתרון לאדם הישראלי מעם קדוש בידיעתו מן הנס הגדול שנעשה עמנו, בלתי ההודאה עליה? הלא כל העכו"ם עובדי עבודה זרה המה גם כן יודעים מספריהם מהנס של המן ואחשוורוש.