יסוד ושורש העבודה/א/יא

פרק י״א

הנה ראיתי בין סיום השער הזה לפתיחת השערים הבאים אחריו בעזר ה', שהשער הזה יהיה סגור בסיום עבודה אחת פרטית, רמה ונשגבה מאד, אשר בעבודה הזאת עושה אדם תקונים גדולים ונפלאים בעולמות העליונים הקדושים. לפי שאצטרך להזכיר עבודה הרמה הזו בהרבה מקומות בחיבור, הנה מהראוי להציגה בסוף השער הראשון, בכדי שיהיה זה השער צדיקים יבאו בו, להבין בשערים הבאים אחריו, שבכל מקום אשר אזכיר את שם העבודה זו בקיצור, ישכיל אחרית דבר מראשיתו בגודל מעלתה וציורה, בכדי שיזדרז האדם לקיימה לתת בזה נחת רוח ליוצרנו ובוראנו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד.

והיא עבודה של מסירת נפש, אף אם מוסר עצמו על קידוש השם רק בכח ולא בפועל. וגודל מעלת העבודה זו מבואר בזוהר הקדוש ובתקונים במקומות הרבה ובכתבי האריז״ל, ומביא גם כן גודל מעלתה. והציב ציונים בכמה מקומות בתפילה, לצייר בליבו מסירת נפש, כאשר יבא זכרונו לטובה בפנים התפילה, כל אחד על מקומו יבא בשלום. ובעזר ה' אעתיק המאמרים מזוהר הקדוש בפסוק היחוד של שמע. ועבודה זו באה לאדם מפאת גודל תשוקתו ואהבתו ליוצרו ובוראו יתברך ויתעלה, בוער בליבו למסור עצמו למיתה בכחו, דהיינו במחשבתו, הן באיזה מקומן של שבחים והודאות בגודל אלקותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד, הן באיזה מקום של תפילה על העדר כבוד המקום ברוך הוא וברוך שמו. ועל ידי מסירת נפש זו, אף רק בכח במחשבתו לבד, בשמחה עצומה מאד, וכוונתו בזה לקדש שמו הגדול בכל העולמות, אז נתרומם ונתעלה ונתקדש שמו הגדול של יוצרנו ובוראנו יתברך ויתעלה בכל העולמות העליונים ותחתונים, ובזה מכניע ומשפיל סטרא אחרא מאד מאד עד לעפר. וכל העולמות העליונים הקדושים מתגדלים ומתרוממים בזה מאד מאד, ועושה בזה נחת רוח גדול לאין ערך ותכלית להבורא יתברך ויתעלה. וזהו עיקר עבודתנו בכל המצוות.

ובוודאי המסירת נפש של האדם, אף שהוא רק בכח, צריך שיהיה בלבא שלים ולא בלבא רחיקא, כי הבורא יתברך ויתעלה בוחן ליבות הוא. כי דבר פשוט שיחשוב האדם במחשבתו, שמוסר עצמו על קדושת שמו הגדול. אך מסירה כזו אינו מועיל כלום, רק צריך שיגמור בלבו בהחלט גמור שבוודאי יעמוד בנסיון, ויעבור עליו כל מיני מיתות משונות ולא יעבור על דת האמונה הקדושה. ויצייר גם כן במחשבתו שעושים לו ברגע זו כמה מיתות משונות, ויצייר גם כן במחשבתו הצער והיסורים של המיתות, ועומד בנסיון, והבורא יתברך ויתעלה בוחן ליבות, ורואה מחשבתו והציורים של המיתות והיסורים שבמחשבתו שעושים לו ברגע זו ועומד בנסיון, זו היא מסירת נפש גמורה אף שהיא רק בכח.

אך זה פשוט אצלי, שכל בר ישראל אפילו קל שבקלים ימסור עצמו למיתה בפועל ולא יעבור על דת יהודית האמונה הקדושה. ובפרט מי שנגע אף קצת יראת אלקים בלבבו, בוודאי יחשוב במחשבתו שלא יאבד עולם עומד שכולו ארוך בשביל עולם עובר. ובוודאי יסבול יסורים והמיתה שעה מועט בעולם הזה השפל והבזוי, ויקנה בזה עולם העליון שכולו ארוך לעולמי עולמים. והבורא יתברך ויתעלה משתעשע באדם הזה בכל העולמות ואומר: ראו מה בריה בראתי בעולמי, שלא חס על גופו, וסבל יסורים קשים לכבודי ומסר עצמו על קדושת שמי, אשרי לו ואשרי חלקו.

ושמעתי על צדיק אחד בדורנו, שחשקה נפשו תמיד, מתי יבוא לידו שימסור עצמו על קדושת השם בפועל, כי חשקה נפשו לעשות נחת רוח גדול להבורא יתברך ויתעלה.

ונחזור לענייננו, שצריך האדם לצייר דווקא במחשבתו הקבלה של המסירת נפש, זה הוא הציור: במיתת סקילה, יצייר האדם במחשבתו שהוא עומד על מגדל גבוה מאד, וכנגדו עומדים עובדי גלולים ואומרים לו: כפור בד׳ אלהי האמת, ואם לאו אנו זורקין אותך מעל המגדל על הארץ. והוא משיב להם: אינו רוצה, כי אלהינו אלהי כל הארץ יקרא, הוא אלהי ישראל הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ולו אכרעה ואשתחוה. ויצייר תיכף במחשבתו שדחפו אותו מעל המגדל לארץ, ויצייר גם כן במחשבתו היסורים קשים ומרים שסבל במיתה משונה זו, זהו הציור של מיתת סקילה. ויכול לצייר גם כן בציור מיתה אחרת, דהיינו שזרקו עליו אבנים גדולות מאוד.

והציור של מיתה שריפה יצייר גם כן במחשבתו כנ״ל, שרוצים לכופו לכפירה בד׳, וגם לפניהם מחתה קטנה עם בדיל ועופרת מהותך על האש ואומרים לו: אם אינך עושה כן, אנו יוצקים הבדיל לתוך פיך. ומשיב להם תיכף ומיד גם כן כנ״ל. ויצייר גם כן תיכף במחשבתו שפתח בעצמו את פיו ושפכו הפתילה של אבר לתוך פיו. ויצייר גם כן במחשבתו היסורים הקשים והמרים שסבל בזה. ויכול גם כן לצייר מיתה בעניין אחר, דהיינו שזרקו אותו אל מדורת אש גדול ונורא.

והציור של מיתת הרג יצייר במחשבתו גם כן כנ״ל, כאילו חרב מונחת על צווארו באם לא יכפור בד׳, ומשיב להם גם כן כנ״ל. ויצייר במחשבתו שחתכו את ראשו בסייף. ויצייר במחשבתו גם כן היסורים שסבל מזה. ויכול גם כן לצייר שאר מיני מיתות.

והציור של מיתת חנק יצייר במחשבתו גם כן כנ״ל, יחנקו אותו, או יטביעו אותו בנהר, ומשיב להם כנ״ל. ויצייר תיכף במחשבתו שחנקו אותו עד שיצא נפשו, או שהטביעו אותו בנהר גדול שלפניו, ויצייר גם כן היסורים הקשים שסבל בזה, זו היא מיתת חנק. אך שיכוין האדם במסירת נפש זו שהיא ממש בפועל, לקדש שמו הגדול יתברך ויתעלה בכל העולמות, ובוחן כליות ולב אלהים צדיק.

ובוודאי שהעבודה זו הרמה יכול אדם לעשות בכל עת ובכל רגע, כי ברגע קטן יכול אדם לצייר במחשבתו איזה מיתה עם סבילת היסורים ממנה. וכוונתו יהיה לייחד שמו הגדול, ולעשות בזה נחת רוח גדול להשם יתברך ויתרומם ויתעלה זכרו לעד. והכל עולים מתוך המחשבה, ויזכנו להיות מהעובדים אותו יתברך בתמימות אמן.

נשלם השער הראשון בעז״ה יתברך ויתעלה.